השבוע בענף היין 299: מלהבות השריפה בהרי ירושלים עלתה זעקתם של היקבים הבלתי מוסדרים ברחבי הארץ

השבוע במדור: האם עם יקב מצודה נשרף גם החלום? בוצרים 2021: היקבים ירושלים, דלתא ושירן, למה ענבי הסירה של צרעה קטנים השנה? דלתון נגד דלתא – קרב משפטי אבל לא רק, יגאל תומרקין והפס האדום על חביות קסטל, יונתן לבני מבקר יינות סירה, הקשר בין יין וג'ודו, גליה בר און עם יין לאוהבי עץ קלוי, שלום מלול ו-3 יינות לסופ"ש, יינות לראש השנה, וגם יינות פואי-פומה מהלואר. קריאה מהנה

תחילה התקרבה השריפה הגדולה בהרי ירושלים אל כרם יקב רזיאל של אלי בן זקן אך לא נגרם נזק ישיר, ואז חזרה האש בגדול. בתמונה אלי מכבה עמוד חשמל אפוף להבות ליד ביתו במושב. עוד על השריפה ועל אובדן יקב מצודה – בהמשך

תמונת השבוע

1: יקב מצודה נשרף כליל – האם יוקם מחדש?

השריפה הגדולה השבוע כילתה 25,000 דונם שטחים חקלאיים ויערות, מה שזיכה אותה בתואר הלא נחשק, של השריפה הגדולה ביותר בתולדות המדינה. מדגמית בדקנו חלק מהיקבים באזור: ערן פיק מיקב צרעה – "לא נפגע, הכול כשורה, היה קרוב מאוד". פול דאב מיקב צובה – "הכול בסדר". אלי בן זקן מיקבי קסטל ורזיאל – "אנחנו בסדר. היה קרוב מאוד ומפחיד. אין נזק ישיר". יוסי שטיבר מיקב יהודה – "זה לא פגע בנו. השריפה הקודמת פגעה לנו בחלק מיבול הקברנה".

מםת השריפה בהרי ירושלים: נעם לוין. תודה לג'נט לי אמיתי

אבל יקב אחד עלה השבוע בלהבות ועלה לכותרות – יקב מצודה בגבעת יערים, שאנשיו מן הסתם הצטערו שרבים כל כך הכירו לראשונה עכשיו את היקב שכבר לא קיים.

צילום מדף הפייסבוק

יקב מצודה, שמדגיש את הקשר בינו לעולם החרדי, הוקם בשנת 2011 על ידי איש הנדלן יאיר שטרנהרץ והיינן יוסי אייזיקוביץ שעזב בהמשך. היינן האחרון של היקב היה אברהם פוזן, שלפי שמועות שהגיעו אלינו אך הוכחשו, עזב את היקב לפני חודש. מנכ"ל היקב הוא אלי באש.

צילום מהיקב

בשיחה עם ישראל אייזיקס, מי שניהל את היקב במשך 4 שנים ועתה יועץ לבעלים, הוא אמר: "בשריפה לא נשאר זכר ליקב. גם כל מלאי הבקבוקים נשרף, אחרי שמשיקולי לוגיסטיקה העברנו אותם לתוך היקב. יש לנו משטח וחצי בחוץ, זה מה שנותר".  וכאילו להעצים את הנזק, לפני השריפה הכניסו למקרר 2.5 טון ענבים מאזור הגליל העליון, שנשרפו עם היקב". בעובדה שהיקב קנה ענבים מכרמים מובחרים ולא היו לו כרמים משלו, מוצא ישראל נחמה מסוימת. "זה מקל על המחשבה שאנחנו לא תקועים עם ענבים שקנינו ולא יכולים לייצר איתם".

צילום אלי גולדשמידט. e.g.

כאן עבר אייזיקס למה שמציק לו וליקב מצודה כבר זמן רב, ותתפלאו שגם לזה יש קשר הדוק לשריפה ביקב ולשאלה המתבקשת: האם היקב היה מבוטח, והאם בכל זאת ימשיך. היום יש בישראל 372 יקבי בוטיק גראז' ומסחריים, מתוכם רק 58 יקבי בוטיק מוסדרים.

"עולם היקבים בארץ נמצא בנקודה קשה היום. מצד אחד כולם רוצים שיהיו אזורי יין ושבילי יין, אך מצד שני הבירוקרטיה חוסמת את האפשרות ליקבי בוטיק בינוניים מוסדרים. אנחנו ישבנו בנחלה הכי פסטורלית והכי יפה בטבע, והמדינה אמרה 'כנראה שלעולם לא נאפשר לכם'. אנחנו ויקבים אחרים לא רוצים יקב בוטיק באזור תעשייה, כפי שהמדינה דורשת, אלא רוצים חווית יקב. לכן עכשיו אנחנו בפני שאלה קשה אם להמשיך. בעשר אצבעות הקמנו חלום עם מדליות והכרה באיכות. לפני השריפה היינו בפני שוקת שבורה, ועם השריפה אנחנו לא יודעים אם המדינה מכירה בנו או לא, אם כדאי או לא כדאי. המריבות המתישות נמאסו".

צילום מהיקב

ומה עם הביטוח? העובדה שמצודה אינו יקב מוסדר, לא אפשרה לבטח אותו, והנזק כולו של הבעלים.

"היה לנו חלום", הוא מוסיף. "אנחנו חרדים שרצו מוצר מוצלח ברמה הכי גבוהה, לפרנס משפחות ולהצליח". את החלום הם מימשו עם כ- 130,000 בקבוקים בשנה וסדרות חדשות של יינות, פרי יצירתם של היינן אברהם פוזן והיועץ-יינן אריאל ביר. "להקים יקב לוקח שבע שנים. זו השקעה לא הגיונית אלא רק חלום. הגענו לכך ביזע ודמעות – ופתאום בום", דברי אייזיקס. "היינות נמכרו כמעט בכל נקודות המכירה הטובות בארץ בחנויות בוטיק, עם דגש על ירושלים והמגזר החרדי, ו- 30% יצוא לחו"ל".

צילום מדף הפייסבוק

האם תקימו את היקב מחדש? "אנחנו עדיין לא בשלב החלטה על יקב חדש", הוא אומר. אנחנו בכל אופן מבינים כי יאיר שטרנהרץ הבעלים, אמר כי לא יקים את היקב מחדש, וימשיך בעסקי הנדלן שלו.

בדירת הבשלות פינו נואר. צילום ליאור לקסר

2: בוצרים 2021 – יקב ירושלים

ליאור לקסר יינן ומנכ"ל יקב ירושלים: "פתחנו בציר ב- 26.7 עם גוורצטרמינר מכרם רמת ערד. ליקב כ- 1,400 דונם כרמים בשלושה אזורים מרכזיים:  זכי – בנימינה – גבעת ניל"י, שפלת יהודה, והרי יהודה. אנחנו מתכננים לייצר השנה כ- 2 מיליון בקבוקי יין מ- 15 זנים שונים, ובנוסף כמיליון בקבוקי תירוש.

סחיטת גוורצטרמינר ביקב ירושלים. צילום ליאור לקסר

בציר 2021 החל בהקדמה של שבועיים ביחס לבציר 2020. לאחר סיום הבציר של כל הענבים הלבנים, ניתן לומר שאיכות הגפן נראית טובה מאוד. היינות הצעירים בעלי מאפיינים זניים ברורים. הם מאוזנים, ובעלי רמות חומצה טובה. בכל הנוגע לענבים האדומים, אנחנו נמצאים בשיאו של הבציר השבוע ובשבוע הבא. ניכרת ירידה ביבול ביחס לממוצע הרב שנתי. יחד עם זאת, הפרי שמתקבל מגיע ברמת הבשלה וריכוז  צבע וטעם מרשים".

ענבי סירה של יקב צרעה שנבצרו ב- 17.8 בלילה. השנה האשכולות קטנים ב- 50% ממשקלם הממוצע. צילום ערן פיק

3: למה ענבי הסירה של צרעה קטנים השנה

ערן פיק יינן ומנכ"ל יקב צרעה, פרסם ביום ד' השבוע את הפוסט הבא: "דיווחו היום ברדיו שהטמפרטורה המקסימלית היומית תהיה מתחת לממוצע העונתי. אנחנו ביום ה- 18 לאוגוסט, וזהו היום הראשון שהטמפרטורות מעט מתחת לממוצע. מחר כבר יהיה חם מהרגיל. כנראה ה- 18.8 יהיה היום היחיד בחודש אוגוסט שהטמפרטורות בו מתחת לממוצע.

זה מזכיר לי את הגדרת איכויות הבציר בצרפת. בכל עשור ישנם 2 בצירי המאה, 4 בצירים מצוינים,1 בציר טוב מאוד, ו- 3 בצירים באיכות ממוצעת".

ארנון הראל. צילום מומו סופר

התגובות לא איתרו לבוא, וליקטנו מתוכן: על השאלה " אשכולות קטנים זה טוב או רע", ענה ערן: "זה תלוי, האופי בדרך כלל שונה. כשיש אשכולות גדולים אצלנו קצב צבירת הסוכר מתון. כשיש אשכולות קטנים קצב מהיר יותר".

מיכל אקרמן מנהלת ואגרונומית יקב תבור. צילום חמודי

ארנון הראל, איש רמת הגולן ויקב שבו, הגיב: "מעניין, כי אצלנו הטמפרטורות בהחלט נוחות ביחס לחודש אוגוסט. נראה שההבדלי הטמפרטורה בין הגליל גולן ושאר האזורים מובהקים יותר השנה".

מיכל אקרמן, מנהלת ואגרונומית יקב תבור, השיבה מההיבט המקצועי: "צודק! בהחלט אחד מהקיצים המאתגרים ביותר. וכן, אשכולות אכן קטנים יותר, כי ברובם הם לא מגיעים מהפקע הראשי, אלא מהפקעים הלטנטיים (בגין אותם ימים קרים בהתעוררות)".

צילום ג'וליה לרסון pexels

4: קרב יקבים דלתון נגד דלתא – עכשיו ערעור במחוזי, מה הלאה?

יקב דלתא הגיש ערעור על החלטת רשם סימני המסחר, שקיבל את התנגדות יקב דלתון לבקשה של יקב דלתא, לרישום סימן המסחר DELTA. כך פורסם ב- E-food – עיתון כלכלי למקבלי החלטות בענף המזון והמשקאות, אשר אפשר לנו להביא את דבריו בנושא. בערעור נאמר כי התנגדות הרשם התקבלה בעילה של תחרות בלתי הוגנת, לאחר שסבר כי לשם יקב דלתון יש מידה רבה של מוניטין, קיים דמיון מטעה בין סימן המסחר DELTA לבין סימן המסחר של יקב דלתון, וגם כי יקב דלתא פעל בחוסר תום לב.

לפני שניכנס לטענות יקב דלתא כבסיס לערעור שלו, נפנה תשומת ליבכם אל שתי כתבות שלנו בנושא הקרב בין דוד – דלתא, וגוליית – דלתון: השבוע בענף היין 214: הצפון הפרוע – דלתון נגד דלתא, עם טוויסט בעלילה ששינה את מאזן הכוחות סמוך לכתבה השנייה: השבוע בענף היין 282: מה יקבל יקב דלתא מההסכם עם יקב כרמל?. כפי שאתם מבינים יקב כרמל משקיע כסף רב בדלתא, והפך לבעל עניין גם בקרב זה, כאשר יש האומרים כי יש קשר בין הערעור לכך שיקבי כרמל חושש שקבלת החלטת בית המשפט ושינוי אפשרי של שם יקב דלתא, יביאו לפגיעה אפשרית ביצוא היקב לארצות הברית, שהיווה גורם מרכזי להתקשרות העסקית של כרמל עם דלתא. תגובת יקב כרמל על כך: אין תגובה.

חוזרים לערעור: לפי יקב דלתא, בהחלטת הרשם יש לפחות ארבע טעויות משפטיות עיקריות – צר לנו אך נטריח אתכם בהן: אי יישום הלכה מחייבת של בית המשפט העליון, לפיה DALTON הינו סימן מסחר חלש אשר יזכה אך ורק להיקף הגנה צר ומצומצם; טעות של הרשם בכל הנוגע לנסיבות ולתנאים להפעלת העילה של התחרות בלתי הוגנת ובכל הנוגע ליישום המבחנים לקיום העילה כפי שנקבעו על ידי בית המשפט העליון; הרשם שגה בכך שלא התייחס לשוני הרעיוני בין סימני המסחר של שני היקבים, כנדרש על פי החלטות בית המשפט העליון; והרשם לא יישם את ההלכה המחייבת של בית המשפט העליון בכל הנוגע לעוצמת חוסר תום הלב הנדרשת בעילה של התחרות בלתי הוגנת, וכן לאופן הסקת קיומו של חוסר תום לב כזה.

מושב דלתון. צילום מדף הפייסבוק

בהתייחס לנימוק של הרשם לפיו שני היקבים מצויים בקרבת מושב דלתון, טוען יקב דלתא כי מדובר בנימוק חסר כל הגיון או צדק, ואפילו הרשם עצמו ציין כי באותו מקום פועלים יקבים רבים אחרים, אז למה להעניש את דלתא, וכן אין דמיון בין הלוגו של יקב דלתא לסימן המסחר של יקב דלתון.

לאור כל אלה מתבקש בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כערכאת ערעור על החלטות רשם סימני המסחר, להורות על ביטול ההחלטה, ועל אישור רישום סימן המסחר DELTA של יקב דלתא.

דבר המערכת: לא אנחנו נחליף את בית המשפט, אך הדברים מעוררים ספקות והרהורים לשני הצדדים. בית המשפט יאמר את דברו, אבל באוויר המיוחד של האזור יש ריח לא נעים של אבק שריפה שלא מגיע מעבר לגבול. לא עדיף שיהיה שקט ושלום בין היקבים?

מימין לשמאל: אלכס ובילי הרוני, מתי ואן הרוני, היינן גיא אשל. צילום דוד סילברמן dpsimages
מימין לשמאל: אלכס מנכ"ל יקב דלתון ובילי הרוני, מתי ואן הרוני, היינן גיא אשל. צילום דוד סילברמן dpsimages

תגובת יקב דלתון באמצעות בילי חסידים מנהלת פיתוח עסקי

"רשם הפטנטים קיבל את מלוא טענותיו של יקב דלתון, ודחה בקשה של יקב מתחרה לרשום סימן מסחר תחת השם "דלתא"(DELTA) , וזאת בשל דמיון מטעה ללוגו ולסימני המסחר הרשומים של יקב דלתון(DALTON) , הפועל תחת סימן זה מאז שנת 1995. רשם סימני המסחר קיבל את מלוא טענות יקב דלתון, שיוצג על ידי עו"ד נחום גבריאלי, שותף בכיר בקבוצת זליגסון גבריאלי, שלפיה רישום הסימון "דלתא" יוביל לתחרות בלתי הוגנת במסחר מול יקב דלתון, שכן הוא דומה על כדי הטעיה ונשען על המוניטין הטוב והרב שצבר יקב דלתון. סגנית רשם הפטנטים, ז'קלין ברכה, קיבלה את עמדת יקב דלתון, ואף חייבה את יקב דלתא לשלם לדלתון הוצאות משפט של 45,000 שקל. בעקבות קבלת ההחלטה, יחל בבית המשפט דיון בתביעת הפרה שהוגשה נגד יקב דלתא".

יהודה כמיסה בעלים ומנכ"ל יקב דלתא. צילום ישעיהו שוורץ

תגובת יהודה כמיסה, מייסד ויינן יקב דלתא 

(פורסמה ב- E-food) "אנו סבורים, בכל הכבוד, כי כבוד סגנית הרשם טעתה. אנו נלמד את ההחלטה וניערך לקראת הגשת הערעור. אנו משוכנעים שבסופו של דבר תידחה התנגדותו של יקב דלתון".

צילום יהודה כמיסה

5: בוצרים 2021 – יקב דלתא

יהודה כמיסה, מייסד ויינן יקב דלתא: הבציר החל לקראת סוף חודש יולי, ויסתיים באמצע נובמבר כי יש כרמים מאחרים בצפון רמת הגולן. כפי שאני מדי שנה: 'מ-ט' באב עד אחרי סוכות תמצאו אותי ביקב'. יש לנו כ- 350 דונם כרמים, במרום הגולן ומרום הגליל, וכרם גרנאש בדרום רמת הגולן. שחלק מהענבים אנו מספקים ליקבים אחרים, וכ- 230 דונם מיועדים ליקב שלנו – 160,000-170,000 בקבוקים, מהם 25% לבנים ורוזה.

צילום יהודה כמיסה

כיקב אנחנו בתחילת הדרך. יש לנו תוכנית קדימה אבל בוחנים אותה. לגבי שנת השמיטה, שיווקית זה עוד 3-4 שנים קדימה ואיני יודע מה יהיה אז. ניסינו להגדיל מעט כמות ענבים אך לא על חשבון האיכות.

צילום יהודה כמיסה

אנחנו יקב בוטיק עם 16 תוויות, כולל רוזה אחד, קינוח לבן אחד – גוורצטרמינר בציר מאוחר, קינוח אדום מחוזק בברנדי, 4 יינות לבנים יבשים, והיתר אדומים. ריבוי התוויות נגיע ממקום של עשייה ייננית – לא לשלב יחד זנים שאינם מתאימים, ולאו דווקא ממקום שיווקי.

צילום יהודה כמיסה

לבציר השנה יש איכות מאוד טובה, אך זהו בציר מאתגר. אין מספיק זמן לתכנן, כי אם מקבלים בכרם אינדיקציה לבציר עוד שבועיים, כשמגיעים שוב לכרם אחרי מספר ימים, הענבים כבר מוכנים לבציר. בהשוואה ל- 2020 רואים שהענבים יותר טובים ומצפים לאיכות יין בהתאם".

הנכדה בוצרת – התחלה מגיל צעיר. צילום אלי שירן

6: בוצרים עם סבא – ריזלינג ביקב שירן

אלי שירן – יינן ובעלים של יקב שירן, צילם וכתב: "השנה ביקב שירן בצרנו זאת הפעם השנייה ריזלינג. הפעם הצטרפו אלי הנכדים, שנפשו בזמן הבציר בכרם בן זמרה. הכרם ממוקם בצד המערבי בצמוד לישוב.

צילום אלי שירן

הכורם הוא איל מילס, אשר מגדל יין ולא ענבים. זהו כרם קטן ששטחו 4 דונם. הכרם אינו מושקה (למעט מנת מים קטנה להטמעת הדישון שהוא אורגני). איל אינו מרסס עשבייה, אלא מכסח אותה ומטמיע בקרקע.

צילום אלי שירן

אני בוצר את הריזלינג ברמת סוכר נמוכה יחסית, ורמת חומציות גבוהה במידה שנקבל איזון ורעננות ביין .הריזלינג שאני מתכנן יהיה יבש".

הטוטם של תומרקין שנשלח בפקס לאלי בן זקן מיקב קסטל

7: האמן יגאל תומרקין ולמה יש פס אדום על חביות בורדו

האמן יִגָּאֵל תומרקין שהלך לעולמו ב- 12.8.21 בגיל 88, היה צייר, פסל ותפאורן, שהיה ידוע גם בלשונו החדה ואף בוטה. תומרקין היה מיודד עם אלי בן זקן מיקב קסטל, שמסביר כאן איזה מונומנט רצה האמן לתכנן עבורו, ואולי כבר תכנן.

וכך כתב אלי בן זקן מיקב קסטל: "בסוף שנות התשעים קיבלתי גלויה מפריז, שנשלחה על ידי יגאל תומרקין. הוא כתב על כמה עונג היה לו לשתות את היין שלי. כשחזר לישראל נפגשנו ומיד התיידדנו.  אני אישית נפלתי בקסמו. קסם מיוחד. מה שהוא היה אומר, תמיד היה נכון; גם אם זה נאמר בצורה הגסה המיוחדת שלו.

למה הפס האדום על החביות ביקב קסטל. צילום שלי פארי

פעם הוא שאל אותי מדוע החביות שלי אדומות באמצע. הסברתי לו שמדובר במנהג בורדולזי כדי שלא יראו כתמי יין מסביב לחור החבית. הוא השיב כי גם בצי הבריטי צבעו את סיפוני ספינות המלחמה באדום, כך שבזמן קרב המלחים לא ייבהלו מהדם של הנפגעים. זה היה תומרקין!

אני חושב שהיה לנו כבוד הדדי אחד לשני. בהחלט היה לי הרבה כבוד אליו. יום אחד ללא התראה, הוא שלח לי את הטוטם הזה. יהיה זכרו ברוך

יינות סירה בטעימה. צילום יונתן לבני

8: יונתן לבני מבקר – יינות סירה ישראליים

לאחרונה השתתפתי בטעימה של יינות סירה ישראליים. את הטעימה, אותה ארגנה אורית גלעד (קבוצת יין ישמח), הנחה איש היין אלי קירשטיין – רב בהשכלתו, איש יין במיטבו, בעל ידע רב ביין ישראלי, ויועץ התיישנות ליקב ברקן וליינן אבי פלדשטיין. בור סוד שאינו מאבד טיפה.

בציר סירה בכרם שיזף בנגב. צילום דוד סילברמן dpsimages
לא בטעימה אבל תמונה מיוחדת. בציר סירה בכרם שיזף במצפה רמון. צילום דוד סילברמן dpsimages

יין סירה קרוי על שם ענב זה ברוב המדינות בעולם. באוסטרליה, בדרום אפריקה, ולפעמים בישראל, הוא נקרא שיראז. הסירה מאפיין את צפון עמק הרון, ונחשב לענב בשרני ודינמי, המשמש ליין יחידני  או כחלק מבלנד של ענבים אחרים, להם הוא מוסיף טעמים, גוף וצבע.

יקב ברקן – סופריור שיראז 2006: ענבים מכרם בקריית ענבים. בגלל הרריות הכרם, הבציר מתבצע באופן ידני. יין מינרלי עם ליבה מרוכזת. לצערי מגלה סימני גסיסה, אולי עקב הזיקנה. המחיר 350 ₪ –  ממש לא VFM (תמורה למחיר).

עידו לוינסון. צילום ישראל פרקר
עידו לוינסון – מוביל הקו החדש ביינות ברקן-סגל. צילום ישראל פרקר

יקב סגל – סירה אשכולות שלמים 2018:  טביעת האצבע של היינן עידו לוינסון מורגשת היטב ביין הנהדר, שיצא רק לאחרונה לשוק. סירה מכרם יחידני, אף הוא בקרית ענבים. תסיסה של שבועיים עם השזרות, ללא הפרדה או מעיכה. אחר כך סחיטה עדינה, והמשך תסיסה במכל. התיישנות במשך שנה בחביות צרפתיות בגדלים שונים. בוקה משכר, חמיצות נעימה בפה, גוף מלא, וסיומת שלא נגמרת. אסור להחמיץ. המחיר 99 ₪ – VFM.

גולן פלם יינן יקב פלם. צילום יונתן לבני

יקב פלם – רזרב סירה 2019: ענבים מכרם בן זמרה האגדי ומכרם דישון. 12 חודשי חבית אלון צרפתי. יין מרוכז, עוצמתי ורב שכבתי. אף וטעם מתובל, פרחוני ופלפלי. יין לשימור, שיתפתח עוד יותר במהלך השנים. המחיר 145 ₪. ב- 100 ₪ VFM.

עמיחי לוריא יקב שילו. צילום איל קרן

יקב שילה – רזרב סירה 2018: היינות של שילה (יינן עמיחי לוריא) מעולים, והרזרב סירה טוב עוד יותר. יין שיושן 18 חודש בחביות צרפתיות. טעמי שזיפים שחורים, קפה, ומעט וניל בסיום. גם כן יין שיתיישן נהדר. חוויית שתיה כבר עכשיו. המחיר 120 ₪ – VFM  גם בהתחשב באיכות.

יקב הר ברכה בהר גריזים משקיף על בקעת הירדן
יקב הר ברכה בהר גריזים משקיף על בקעת הירדן

יקב הר ברכה – איש הרים סירה רזרב 2017:   ענבים שנבצרו בהר ברכה ליד הר גריזים, בגובה 750 מטר. יין עגול, מלא טעמים של דובדבנים ופירות יער שחורים. מתיקות בסיומת. מעט פטי ורדו וקברנה סוביניון מרככים ומעגלים פינות וטעמים. 12 חודשי חבית תורמים לעומק היין. אחד היינות הטובים בטעימה. המחיר 100 ₪ – VFM.

היינן איתי להט עמד בראש הכנס. למה שלא יהיה מעניין? צילום רן בירון
איתי להט יינן יועץ בדומיין סרור. צילום רן בירון

יקב דומיין סרור – סירה 2017: היועץ ליקב הממוקם ברמת הגולן, הוא היינן-יועץ איתי להט. היקב מתגאה בכך שהוא בסגנון צרפתי. הענבים ממושב נווה איתן בגולן. למרות להט והסגנון הצרפתי, יין לא מלהיב ומעט כבד מדי לסירה. המחיר 149 ₪ – ממש לא VFM .

יקב יזרעאל – סירה 2017: 22 חודשי חבית השתלטו לגמרי על הטעמים. יין שמזכיר בטעמיו מנסרת עץ. ענבי הסירה מכרם קדש בגליל העליון. מורגשים טעמי פרי שחור, אבל כאמור החבית שולטת במנעד הטעמים. המחיר 110 ₪ – ממש לא VFM.

ג'קי חזן יקב דדה. צילום יונתן לבני

יקב דדה – סירה רזרב 2018: בשבוע שעבר כתבתי על היינות של יקב דדה, ושוב זכיתי לשתות אחד מהם. גוף עשיר ועוצמתי לענבים מאזור פקיעין. 24 חודשי חבית תורמים לגוף עשיר ועוצמתי, מבלי שהחבית משתלטת על הטעם. מעט ריבתי מדי, אך רבים דווקא יאהבו תכונה זו ביין. המחיר 160 ₪ – לא VFM.

יעקב אוריה (מימין) ויעקב ברג בעלים ומנכ"ל פסגות
יעקב אוריה (מימין) ויעקב ברג בעלים ומנכ"ל פסגות. צילום ששת

יקב פסגות – פיק 2018: בלנד המורכב מזנים המאפיינים את דרום צרפת – סירה, פטיט סירה ומורבדר. יין ארומטי, עם טעמי פירות שחורים ופלפל שחור. עשיר ובעל חומציות מאוזנת. יין מאוד מהנה, מהימים בהם יעקב אוריה היה יינן היקב. המחיר  130 ₪. רק בהתחשב באיכות VFM .

גידי סיידא יקב לוריא עם אביו הכורם יוסף סיידא
גידי סיידא יקב לוריא עם אביו הכורם יוסף סיידא

יקב לוריא – סירה ספיישל אדישן 2018 – יקב לוריא (יינן גידי סיידא) מייצר יינות נפלאים מענבים מעולים שגדלים בכרמי המשפחה בספסופה שבגליל העליון (הכורם-אבא יוסף סיידא). הסירה בעל גוף מלא טעמים, אלגנטי. פרי שחור מתובלן, סיומת ארוכה ומהנה. 16 חודשי חבית העניקו לו עומק ומורכבות. יין מאוד טעים. שאפו ליינן. המחיר 145 ₪. למרות המחיר הגבוה VFM בהתחשב באיכות.

ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן ויעל גיא מנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות. צילום דוד סילברמן dpsimages
ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן ויעל גיא מנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב רמת הגולן – ירדן סירה 2017: לסיום הטעימה, היין האייקוני של יקב רמת הגולן.  סירה מאוד אופייני לזן. טעמי פירות אדומים ושחורים. יין מתובלן היטב. גוף מלא טעם, וסיומת שלא נגמרת. יין נהדר, שמזכיר שוב את האיכות המשובחת של יקב מצטיין ויינן מעולה – ויקטור שונפלד, מהייננים הטובים והעקביים ביותר בישראל, יחד עם הצוות שלו. המחיר 95 ₪. ממש VFM .

כרם פרימו והמדליה. צילום איגוד הג'ודו

9: הקשר בין יין וג'ודו

כרם פרימו בת ה- 16 הוכתרה ביום רביעי השבוע כאלופת אירופה בג'ודו לקדטים עד גיל 18, לאחר שזכתה בתחרות שהתקיימה בריגה בירת לטביה. היא עשתה זאת עם חמישה איפונים תוך פחות משלוש דקות. אז כמובן ברכות לבביות לזוכה הצעירה, שגם אחותה הגדולה ממנה בענף – הג'ודוקא גפן פרימו, שלא הצליחה להגיע לאולימפיאדה בטוקיו. לשתיהן יש אח, ששמו כמובן עינב. ומה הקשר של שם המשפחה פרימו ליין? כמובן יין פרימו של אורנה צ'ילאג, שהיא לא כמו הספורטאיות הצעירות, פרשה מהענף.

הכיכר המרכזית של בולוניה באיטליה – מגיבורי סיפורנו. צילם pixabay

10: גלית בר און – סלוקיה סוגני 2015 לאוהבי עץ קלוי

וכך גלית מגדירה את עצמה: "טועמת, חווה, מתנסה, ורצה לספר לחבר'ה"

אנדראה יושב לידי במושב הנהג של הפיאט הלבנה שלו, ומנווט בתנועה ההומה של בולוניה. זו הפעם הראשונה שלי בבולוניה ואני צמאה לקלוט את מראות העיר האדומה, אבל אנדראה שמאחורי ההגה מסתכל לכל מקום מלבד אל הכביש (אולי גם הוא צמא לקלוט את המראות?), ואני מחליטה להפסיק להתבונן דרך חלון המכונית ולהתרכז בבהייה בקצה הברך שלי, מתוך מחשבה שהנהיגה שלו תדאיג אותי פחות אם לא אהיה עדה לה.

"יש לך רכבת חזרה לפירנצה בעוד שעתיים וחמישים דקות", הוא אומר. נראה שהוא שולף את המידע הזה מהאוויר, מאחר והוא לא מחזיק בידו שום מכשיר עתיר-ידע. "אני יכול להוריד אותך בתחנת הרכבת, או (פאוזה דרמטית) – שתטיילי קצת בעיר בזמן שיש לך". אני מרימה את המבט מהברך שלי כדי לענות לו, ומספיקה לראות אותו בולם כמה סנטימטרים מפגוש האוטובוס שלפנינו. אני משפילה את העיניים חזרה בהחלטיות. "טריין סטיישן, פליז", אני אומרת בנימוס לכף הרגל שלי.

אבל אנדראה לא מחכה לתשובה, וכבר בולם בחריקת צמיגים באמצע שומקום (כלומר, בכיכר המרכזית של בולוניה. כמה דקות הליכה מתחנת הרכבת), וקורא לעברי בעליצות באנגלית מתובלת מבטא איטלקי כבד: "אקספלור דה סיטי! אקספלור!", וכבר אני נפלטת לרחוב, המכונית המאובקת שועטת לדרכה, ואני עומדת על המדרכה ומהווה מכשול נדהם לעוברים ושבים.

צילום pixabay

כמה שעות וכמה תובנות אחר כך ("תמיד תהיה עוד רכבת" זה מוטו נפלא לחיים) אני מסבה לשולחן עץ במסעדונת מלאה מקומיים (כיף להגיד "חדר מלא בולונזים"), חלקם מקפצים, חלקם משמיעים נעירות מוזרות, חלקם מנופפים בזרועות שאמורות לייצג כנפיים, כולם מגויסים להמחיז תשובה לשאלה ששאלתי את המלצר הנבוך – מה בעצם מונח לי על הצלחת?

אחרי שהאנשים הלהוטים לעזור מתיישבים חזרה במקומותיהם (אנשים, אין לכם גוגל תמונות בבולוניה? פשוט להצביע על guinea fowl  אבל ככה כל כך יותר כיף?). המלצר המרוצה נותן לי לבחור יין. יש לבן ויש אדום. את הלבן המקומי, הפיניולטו, אני כבר מכירה, ולא כל כך אוהבת; האדום ממחיש לי מהו "יין לאוכל" – צעיר, חותך, ונולד להגיש אותו עם משהו לאכול.

צילום מדף הפייסבוק

יקב סלוקיה מרמת הגולן, סוגני 2015; קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו. 12 חודשי חבית. 120 ₪

לא  צעיר בגיל אבל צעיר באופי וטאני. לאוהבי העץ הקלוי – יש פה שפע מזה; וניליות חזקה מפנה מקום לפרי ומנטה. כדאי לתת לו זמן להיפתח בכוס, ולצוות אותו עם אוכל שיספוג את העוקץ. דרך אגב, סוגני הייתה עיר קדומה בגולן העליון. רק שתדעו.

שלום מלול צילם את שלושת המומלצים שלו

11: שלושה יינות לסופ"ש

חובב היין שלום מלול בחר, צילם וכתב

כחובב יין, היין הינו יצירה נפלא שאדם יצר. לכן בחרתי בשלושה יינות ישראליים בהם מודגשים היצירתיות והדיוק בעשייה.

אבי פלדשטיין – השותפים רואים בו מדען גאון חסר מעצורים. צילום דוד סילברמן dpsimages
אבי פלדשטיין . צילום דוד סילברמן dpsimages

רוזה בציר 2019 של פלדשטיין – 100% גרנאש (ים תיכוני). חלק מהענבים נפרדו מהתירוש מיד. החלק האחר עבר השריית זגים קרה ארוכה מהמקובל בטרם הופרד התירוש. מחצית היין תססה בתסיסה ספונטנית לעל גיוון ניחוחות ביין מתון ורך, עם חומציות עדינה וארומות של דובדבן וליקריץ. עבודת ייננות  מופלאה ביין זה. המחיר 85 ₪.

צילום דוד סילברמן dpsimages
דורון רב הון מיקב ספרה – רק יינות לבנים. צילום דוד סילברמן dpsimages

ריזלינג בציר 2020 של יקב ספרה – מורגש שהדגש על יחס לזן ניתן עוד בכרם. תסס במכלי נירוסטה 7 חודשים, ואחר כך עבר לחביות עץ אלון צרפתיות. בולטות בו ארומות פרי הדר, והיין מבטא את גישת היינן: חדשנות, עקביות, ודייקנות במינימליסטיות. לדעתי אחד מיינות הריזלינג הטובים בארץ. המחיר 119 ₪.

אלי בן זקן יקבים קסטל ורזיאל. צילום דוד סילברמן dpsimages

פטיט קסטל בציר 2019 של יקב קסטל – בלנד זני בורדו:  קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק ומלבק. שהה כ- 16 חודש בחביות עץ אלון צרפתיות. התוצאה: יין הרמוני עם טאנינים מעודנים, חמיצות רכה, וטעם שיורי ארוך בסיום.  יין פורץ דרך באיכותו, שמשתבח לאורך השנים. היין הכי בורדולזי בישראל – פשוט קלאסיקה. היין  מונגש, אך אני ממליץ לחדרר אותו לפני מזיגה לכוסות. המחיר 115 ₪.

הערה: המחיר היווה פקטור, לכן תחמתי את עצמי עד 130 ₪. ברור שיש יינות טובים במחירים גבוהים יותר, לכן ההשוואה תהיה שונה ואחרת.

כדאי לקרוא גם כתבות אלה

אדום? לבן? לא צריך להתלבט. יש בחגים הזדמנות לכל סוגי וצבעי היינות. לחיים! צילום איל גוטמן

תשפ"ב מתחילה עם יינות לכל הטעמים ובכל המחירים

יהיה סגר רביעי או לא? נקווה שלא, ושיהיה לנו ראש שנה תשפ"ב – 2021 בלי שריפות, עם הרבה משפחה וחברים, ארוחות משובחות ויינות בשפע על שולחנותינו. הנה מדגם חלקי ביותר עם תיאורי יינות שהגיעו מהיקבים – לא ביקורות. שנה טובה ובריאה לכולנו. קראו כאן

יינותיו של דאגנו מאופיינים בארומות של פירות לבנים, דשא, פרחים ונפט, מינרליות ומליחות. צילום יגאל ברנע

ערב עם יינות Pouilly-Fume מיקב דידייה דאגנו

פואי-פומה הוא אפלסיון יין המיוצר סביב הכפר Pouilly sur Loire  על הגדה הימנית של נהר הלואר. דידייה דאגנו היה יינן אקסצנטרי לחלוטין (היה, כי בשנת 2008 נהרג בתאונת מטוס אולטרה לייט) הן בהופעתו החיצונית והן בתהליכי הייננות שלו. יגאל ברנע השתתף, כתב וצילם. קראו כאן






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה