השבוע שהיה בענף היין 65: הדיבר העשירי – "לא תחמוד"

עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. השבוע: איך יקב קורן אימץ כשרות לא לו, ביקור הסומליירים מארה"ב, יינות חדשים: הר אודם, בנימינה

משגיח כשרות בכרם שלא קשור לכתבה
משגיח כשרות בכרם שלא קשור לכתבה, צילום דיויד סילברמן, dpsimages
ביקבוק ביקב קורן
ביקבוק ביקב קורן, צילום מ-youtube

1: פרשת השבוע – ה"כשרות" של יקב קורן

פרשת השבוע שלנו הפעם תיגע בדיבר מתוך עשרת הדברות, והדיבר "לא תחמוד" מתאים בהקשר זה. נושא הכשרות בארץ הוא עסק שמגלגל מיליונים למי שנותן כשרות, וגם מכניס מיליונים למי שמשתמש בה. כשרות היא ערך קדוש עבור השומרים עליה, היא מיתוג, סמל, וכסף עבור העסק. כשרות עוזרת לזהות מוצר ולבדל אותו מאחרים, ומעניקה ליקב כרטיס כניסה לסל הקניות של אנשים רבים – לא כשר לא קונה, ואז כמובן נכנסים גם לסוגי כשרויות שונים.

כשרות היא סוג של קידום מכירות לקהל יעד רחב אליו היקב מכוון, ועל פי כל מדד מקובל בארץ – אחוז אוכלי ושותי כשר גדול בהרבה מאחוז אלה המגדירים עצמם כדתיים. אני לא נכנס כרגע לשאלה האם צריך כשרות וכמה היא עולה, אבל ברגע שיקב החליט שהוא רוצה כשרות, חלים עליו כל החוקים והכללים שהכשרות דורשת. זה סוג של השקעה בפתיחת דלתות בבתי מלון, אולמות אירועים, מסעדות, ולמאות אלפי צרכנים בארץ ובעולם. העובדה היא שאין כפיית כשרות (עדיין), וכל יקב מחליט מה הכי נכון לו מבחינה שיווקית – כפי שעשו יקבים רבים שהפכו לכשרים מסיבות עסקיות לחלוטין, ולא נציין שמות.

הכשרות היא מונופול של הרבנות הראשית ושל עוד פלגים חרדיים. להם ניתנה בלעדיות עליו, ועל פי החוק הם היחידים שיכולים להעניק אותה או לשלול אותה. ברגע שקיבלת את עול הכשרות ואתה עומד בתנאים, קיבלת את התעודה ואת החותמת שמזהה את המוצר שלך, ואנשים שמחפשים כשרות יודעים שהם יכולים ליהנות בראש שקט מהמוצר, וכי יש מי שפיקח עליו על פי אמונתם.

המשפט "איש באמונתו יחיה" פותח אפשרויות, אך גם מחייב – מעין אמנה על אמונה, שיש לכבד אותה לטוב ולרע. מה שפוגע במערכת יחסים זו, הוא כאשר צד אחד מנסה לעשות שימוש ברעה, תוך זיוף, על מנת לנסות ליהנות מעולם הכשרות כאשר אין לו כשרות  – ותוך כדי כך הוא מכשיל אנשים מאמינים.

הדיבר "לא תחמוד" אוסר לא רק לחמוד את אשת רעך, אלא גם "את כל אשר לרעך". מי שחומד את אשר לרעהו בתחום היין, עוסק בהרבה תחבולות. קודם הוא בדק וחקר את השוק, והגיע למסקנה כי היין הכשר מוכר יותר, ולא מתאים לו לשלם עבור הכשרות. אז המוח הקודח מתחיל בתחבולות. במקרה בו אנו עוסקים, הרי מדובר באות K בתוך עיגול, שבעצם הנו האות O – להלן כשרות OK, אז מה הבעיה? כל מעצב או תוכנת עיצוב יכולים להפיק תוויות עם האות K בתוך O, וזהו – יש לך כשרות שלא עלתה לך כסף (פרט לתשלום הזניח למעצב), והרווח עצום. הזיוף, המרמה, הכשלת הציבור, פשוט לא מעניינים.

יקב קורן הנמצא בקיבוץ כברי, והיינן בינג'י רעיף, עשו את מה שאסור שייעשה. הם הזמינו תווית, הוסיפו עליה את האות K בתוך O (או.קיי), ואף ציינו ש"הענבים נבצרו בכרם כשר" (הטעייה נוספת), והיינות יצאו ככה למדפים. חובב יין שהגיע לארגון הכשרות או.קיי, שאל האם ליקב קורן אכן יש כשרות. השאלה נבדקה על ידי הרב יעקב פרלוב, שלתדהמתו הבין שמדובר בגניבת עין. עוד באותו יום הוציא הארגון הודעת אזהרה לציבור, ושלח תלונה לרבנות הראשית על מנת שהמחלקה המשפטית תחליט מה לעשות.

ארגון כשרות או.קיי הוא אחד הגדולים בעולם שמעניקים תעודות כשרות למוצרי מזון. הארגון פרוס בכל העולם, החל במדינות מערב אירופה וארצות הברית, וכלה בעולם הערבי ומדינות העולם השלישי, וכמובן בישראל. כחלק מהשקפת עולמם של הרבנים שעובדים שם, מטרתם גם לחנך לכשרות, ולנסות למצוא דרכי נועם על מנת לאפשר לקבל כשרות במצבים בעייתיים. בראש הארגון עומד הרב אהרון חסקל, ומקום מושבם באלעד.

תגובה ראשונה של היינן בינג'י רעיף: "מדובר בטעות סופר שנעשתה בתום לב"… הערה שלי: כששוחחתי עם בינג'י רעיף לקבל תגובתו, מעבר לזה שהוא לא ממש מבין על מה המהומה, לא עלה בדעתו להתנצל או לספק תשובה מעבר לכך שזו טעות סופר (אתם תחליטו איזה סופר – גרפיקאי, יינן, או סופר כסף).

תגובת הרב יעקב פרלוב: העברנו כמתבקש על פי החוק את החומר לרבנות הראשית, והוצאנו מכתב אזהרה לציבור לקוחותינו המאמינים. בד בבד שוחחתי עם מר רעיף, וביקשתי ממנו להסיר את היין מהמדפים ולמחוק את האות K בתוך O או לשים עליה מדבקה שתכסה זאת. כחלק מהשקפת הארגון לנסות לחיות בדרכי נועם, אין לנו כוונה גם לפנות למשטרה, וכל בקשתינו הייתה להסתיר את מילת הכשרות על היין. אנו נשמח לסייע לכל מי שמבקש כשרות לעשות זאת בדרכים הראויות". הערה שלי: זו תגובה אצילית.

וממש סמוך להעלאת הכתבה לאתר, התקבל אימייל מבינג'י רעיף, וזו לשונו: "אני דורש ממך לבטל את הכתבה המלעיזה עלי ולא להפיצה. כפי שכבר הבהרתי לך, לא הייתה לי כל כוונה להטעות איש כאילו היין הוא יין כשר, ואף לאחר הפנייה אלי, אינני סבור כי הסימון והכיתוב שלצדו מטעה. לפי בדיקה שערכתי עכשיו, קיימים כל מיני סימונים לכשרות, למשל האות U בתוך מעוין או עיגול וסימונים רבים נוספים. לכל היותר, הקונה יכול להבין כי מדובר בכרם כשר – עובדה שלפי מיטב ידיעתי נכונה, ואתה אינך טוען אחרת. לעומת זאת אתה מטעה את הקוראים לסבור כי הסימון מלמד על יין כשר. מכל מקום, לאחר הפניה שנעשתה אלי מטעם הרבנות הראשית הסכמתי, לפנים משורת הדין, לבטל את הסימון כדי להסיר אפילו אבק של חשש להטעיה. אם למרות דרישתי תצא הכתבה, תוגש נגדך תביעת לשון הרע. בברכה, בינג'י".

לשיפוטכם…

יעוץ משפטי: עו"ד גילעד רוגל

היינן ועו"ד אלי שירן הגיב:

  1. מבלי להיכנס לפולמוס סביב עניין הכשרות, הרי שמדובר בעוולה אזרחית (ופלילית), שכן הן לפי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 והן לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, מדובר באיסור לא רק של העתקת הסימן המסחרי אלא אף בעיצוב דומה של הסמל על מנת להטעות. וכמובן שיש על כך בנוסף לצו מניעה ומאסר (לא שבית המשפט ינקוט בכך) גם פיצוי כספי או לפי נזק מוכח (בפקודת סימני מסחר) או פיצוי של עד 100,000 ש"ח לכל עבירה לפי חוק עוולות מסחריות. כל זאת עוד טרם נגענו בחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983.
  1. אציין רק כי לפי חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, גם הבדצים למיניהם אינם רשאים להעניק כשרות, והם יכולים לתיתה רק בנוסף על הכשר הרבנות או אחרים המוגדרים בחוק. כפי שאצטט להלן :
  2. (א) אלה רשאים לתת תעודת הכשר לעניין חוק זה:

(1) מועצת הרבנות הראשית לישראל או רב שהיא הסמיכה לכך;

(2) רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל, מקום השחיטה או מקום הייצור של מצרך;

(3) לעניין תעודת הכשר בצה"ל – הרב הראשי לצבא-הגנה לישראל או רב צבאי שהוא הסמיך לעניין חוק זה.

(ב) לעניין סעיף זה:-

"רב מקומי" – מי שבידו אישור בכתב מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל שהוא רב בישראל, והוא מכהן כרב עיר, רב מועצה אזורית, רב מושב או רב קיבוץ;

"צה"ל" – לרבות כל שלוחות מערכת הביטחון, וכן בעל בית אוכל או יצרן העוסק עבור צה"ל או שלוחה של מערכת הביטחון.

הבדצים אמורים לתת כשרות רק בנוסף לגופים המנויים לעיל.

אי אכיפת החוק על הבדצים למיניהם היא שערורייה בפני עצמה. אבל זה לא הדיון כאן. ובמילה אחת שיתבע. ובהינף יד יתבעו אותו צרכנים על ההטעיה. ועוד לא אמרנו כלום על כך שמי שאינו אמין בתחום אחד, הכיצד נאמין לו באשר לתכולת היין ומרכיביו?

  1. הכותרת המתאימה יותר היא "לא תגנוב". חסד עשית איתו.

2: יקב קורן לא לבד

עוד מעשה זיוף התגלה השבוע: E-food – עיתון כלכלי למקבלי החלטות בענף המזון והמשקאות, פרסם על תביעת קניין רוחני של תאגיד BNIC נגד חברת כרמי פוד, על שימוש ללא רשות בכינוי COGNAC.

בתביעה נאמר כי על התאגיד הצרפתי מוטלת אחריות מכוח החוק לפקח שהמוצרים הנושאים את הכינוי קוניאק, שהוא אחד מהיוקרתיים בעולם, עומדים בדרישות המחמירות למוצר. לטענת התביעה, למרות שהנתבעת התחייבה להסיר את האריזות עליהן הופיע הכיתוב “ארמנסקי קוניאק” ברוסית ובארמנית, ולא לשווק מוצרים מפרים, התברר כי השיווק נמשך, ולכן התובעת פנתה לבית המשפט ומבקשת מבית המשפט לאסור על הנתבעים בצו מניעה מלייבא ולשווק מוצרי אלכוהול הנושאים את כינוי המקור COGNAC, לאסוף את כל המוצרים המפרים ששווקו על ידם ולהשמידם, למסור לה דוח על היקפי הייבוא והשיווק של המוצרים המפרים, ולשלם לה פיצויים סטטוטוריים בסכום המקסימלי הקבוע בחוק עוולות מסחריות בגין הפרת זכויותיה. עד הגשת הדוח על היקפי הייבוא והשיווק של המוצרים המפרים ולצרכי אגרה, העמידה התובעת את הסעד הכספי המבוקש על ידה על סך 200 אלף שקל. מהחברה הנתבעת נמסר, כי תגובתה תינתן בבית המשפט.

משקאות אלכוהוליים עם מתנול חריג - סכנת מוות
משקאות אלכוהוליים עם מתנול חריג – סכנת מוות

3: אלכוהול רעיל – משרד הכלכלה מזהיר ממשקאות אלכוהוליים עם מתנול חריג

בסוף השבוע פורסם כי בביקורת שערך מינהל התקינה של משרד הכלכלה והתעשייה בחנויות ופיצוחיות, נמצאו משקאות כוהליים עם חריגות חמורות בתכולת המתנול. במינהל התקינה מציינים כי משקאות אלה רעילים ומסכנים את בריאות הצורכים אותם, עד כדי סכנת מוות, ומזהירים כלל העוסקים בייצור, ייבוא, שיווק, הפצה ומכירה של משקאות כוהליים אלה, הם מסכנים את שלום הציבור וכל עוסק הלוקח חלק בפעולות האמורות עובר על החוק.

במשרד הכלכלה והתעשייה מזכירים כי ניתן לזהות משקאות כוהליים חשודים כמסוכנים במידה ועל גבי האריזה לא מופיעות שתי מדבקות – בחזית ובגב האריזה. בנוסף, התווית בחזית האריזה חייבת להיות מסומנת בשם המשקה בעברית, בתכולה של המשקה ביחידות נפח (מ"ל או ליטר) ובחוזק המשקה באחוזי נפח של הכוהל בתוך המשקה. התווית בגב אריזתו של המשקה חייבת לכלול מידע אודות שם וכתובת של יצרן או יבואן של המשקה בעברית, תאריך הייצור או מנת הייצור של המשקה הכוהלי או תאריך שימוש אחרון של המשקה, ערך קלורי. גם מחיר נמוך משמעותית לעומת המחיר המקובל למשקאות אלכוהוליים – מחשיד. צריך להיזהר, ולהזהיר בעיקר צעירים שקונים בפיצוציות כל זבל שדופק את הראש – כמה שיותר זול.

4: ביקור חברי International Sommelier Guild בישראל

בהמשך לכתבה על משבר הסומליירים בארץ, נפגשתי השבוע עם חבורת סומליירים מארצות הברית,  שמכון היצוא הביא ואירח לסיור יקבים בארץ. מומחי היין (סומלייה) הם מארגון International Sommelier Guild, ששמו להם למטרה לחשוף ולקדם ולהעשיר את הידע בנושאי יין, בשאיפה לייצר קהילת מומחי יין עולמית.

יערה שמעוני, מנהלת ענף היין במכון היצוא, אומרת: "מכון היצוא, בשיתוף עם נציגי היקבים, סימן את ארצות הברית כיעד בעל פוטנציאל עסקי נרחב עבור תעשיית היין הישראלית. מתוך למעלה ממאה סומלייה שביקשו להצטרף למשלחת, נבחרו שמונה מומחי יין אשר יחקרו את תעשיית היין הישראלית ויסייעו בחשיפתה ומיצובה בפני מסעדות, רשתות וגופים עסקיים נוספים בארה"ב".

ביקור הסומליירים ביקב פלם
ביקור הסומליירים ביקב פלם

במהלך הביקור סיירו האורחים ביקבים ברחבי הארץ, טעמו את היינות הישראלים ונפגשו עם 29 יקבים: ברבדו, גבעות, ירושלים, ריצ' פוטצ'לי, טוליפ, רמת הגולן, רקנאטי, אהרונוב, שילה, בנימינה, קסטל, צרעה, אמפורה, פלם, הרי גליל, מונטיפיורי, הר ברכה, תבור, ויתקין, כרמל, לוריא, כישור, יתיר, דלתון, אלכסנדר, פסגות, ברקן, שאטו דה גליליי, טפרברג.

הפגישה התקיימה ביקב פלם, בו הציגו בפני האורחים את האני מאמין של היקב בעניין טרואר, והסומליירים טעמו את יינות פלם, כולל יינות ארכיון. לשאלתי על מצב הסומליירים במסעדות בהן הם עובדים, גם הם אומרים שהמצב די עגום, ומסעדות רבות מפטרות סומליירים. יש בעיה לרכוש יינות ארכיון ויינות יקרים, מאחר ולהרבה מסעדות יש בעיות תזרים מזומנים. המגמה היום היא לעשות כמה שיותר תפריט כוסות, ואף חצאי כוסות, דווקא של יינות יקרים, על מנת לרגש את האורחים שלהם ולהקל על תזרים המזומנים של המסעדה.

שאלתי על הקשר בין המטבח (השף והמנות) לסומלייה המסעדה, ורובם התלוננו על חוסר סימביוזה, כשלא פעם האורחים מתלוננים על אי התאמה בין המנות ליין. לשאלתי איך הם רואים את תפקיד הסומלייה בעוד עשור, הייתה תמימות דעים ביניהם כי הלקוחות חובבי היין פחות ישתמשו בשרות הסומלייה במסעדות, הם יבואו למסעדה עם יינות שיקנו בחנות יין צמודה למסעדה (יש מגמה בארה"ב לפתוח חנויות יין באותה בעלות), או שיביאו יין מהבית וישלמו דמי חליצה.

הרבה סומליירים אמריקאים מבינים את השינוי שמתקרב, ומנסים למצוא אפיקים חדשים בתחום. יקבים רבים מתחילים להעסיק סומליירים כיועצי שירות וכסוכני יין בעיקר למסעדות. יקבים גם שולחים למסעדות את הסומליירים הללו לעבוד משמרות במסעדות על חשבון היקב, וככה לקדם את היקב והיינות שלו. חידוש נוסף שעליו הצביעו הסומליירים הוא שעל כל שולחן מונח אייפד ובו אפליקציה אשר מתאימה יין לאוכל ולתקציב. כל שנותר ללקוח לעשות, זה להזין את תקציב היין שהוא חשב לשלם, והאפליקציה כבר תעשה את העבודה. בינתיים זה שם בארצות הברית, וכנראה יגיע לכאן מתישהו.

5: השקות חדשות: יקב הר אודם ויקב בנימינה

יקב הר אודם: סדרת אלפסי

יקב הר אודם
יקב הר אודם, צילום מאתר היקב

בסדרת אלפסי תמצאו את יינות הדגל של היקב ממושב אודם שבצפון רמת הגולן. על התווית מתנוסס דיוקנו של אב המשפחה, מיכאל אלפסי, לו מוקדש היין מבציר 2006, 2008, והיין החדש – אלפסי 2011, שנבצר מחלקות מיוחדות בנווה אטיב, ומשורות שהיינן אדם אלפסי מזהה כי הן המשובחות ביותר.

אלפסי 2011 Special Edition

בלנד מענבי קברנה סוביניון – 48%, מרלו – 35%, וסירה 17%. בבלנד זה ויתרו על הקברנה פרנק שהיה באלפסים הקודמים. 36 חודשי חבית, 15% אלכוהול. 1,600 בקבוקים.

הטעימה לא הייתה עיוורת, אלא חלק ממסיבת עיתונאים וספקים שהיקב עובד איתם במהלך כל השנה. בתחילת הטעימה נאמר כי מחיר היין 460 שקלים – 115 יורו, וכאן מתחילה הדילמה של מבקר היין, כאשר כל הנתונים כולל המחיר מונחים על השולחן: איך צריך להתייחס ליין הזה?

אני מניח שחלק מכם חושבים שצריך לשים את המחיר בצד, ולשפוט את היין על פי פרמטרים אובייקטיביים. חלק יאמרו שזהו גול עצמי ליקב, כי המבקר חייב לבחון את היין על פי פרמטרים הרבה יותר קשוחים נוכח המחיר. דילמה, ומי שחושב שקל לנקות את המוח מהמידע שיש על היין – טועה. הכל מסתובב בפנים.

בטעימה: אם ציפיתי לקבל באף ובפה יין בומבסטי בגלל תקופת היישון הארוכה בחביות – אז ממש לא. גם 15% אלכוהול לא באו במתקפה. היין די רגוע. בלנד שיש בו סירה, מרלו וקברנה סוביניון, זורק אותי דווקא לאוסטרליה, בעיקר ליינות ברוסה. ביין הזה יש בשפע טעמי פירות שחורים ואדומים, מעט טבק, מנטה, וטעמים מלוחים בעיקר בגימור. במהלך השעה של טעימת היין, התפתחו והתגברו כל הזמן ארומות הקפה, הקקאו, השוש (ליקריץ), ובעיקר אלמנטים של תבלינים מורכבים לצד הפרי השופע. התחושה באלפסי 2011, היא בעיקר שהוא נועד להיות חביב לכל מי שישתה אותו. מתיקות נכונה, ארומות נכונות ומיוחדות, חבית שעוטפת ומלטפת, אלכוהול גבוה אבל רגוע.

וכאן עיקר הבעיה. יין שרוצה להיות "חביב הקהל", לא יכול להיות Special Edition. אין בו העוצמות המתבקשות והייחוד המתבקש, שהופכים אותו שונה ומרתק משאר יינות היקב. אין בו גוף חסון ושולט, יש בו המון שכבות על שכבות של תבלינים שמכסים על טעמי הענבים המתבקשים. זה יין שיותר מתאים לקרוא לו Limited Edition, מפני  שייצרו ממנו מעט ומחלקות נבחרות. זה גם יין שמאוד תוכנן לקבל מדליה על פי פרמטרים מאוד ידועים של יועץ היקב ארקדי פפיקיאן, שיודע לזכות במדליות ועל זה משלמים לו. אבל יין הדגל של היקב חייב להיות אחר ושונה, וללא שיקולים זרים.  460 ₪ זה VFM (תמורה לכסף – תל"כ) יקר מאוד.

סדרת אבני החושן של יקב בנימינה
סדרת אבני החושן של יקב בנימינה

יקב בנימינה – אבני החושן

יקב בנימינה מציין עשור לסדרת אבני החושן – הסדרה הגבוהה שלו, ומשיק שני יינות חדשים מכרם יחיד: אבני החושן כרם מירב 2014, ואבני החושן כרם רמת סירין 2013. ייננים: יפתח פרץ ויונתן שוטס.

אבני החושן כרם מירב 2014
אבני החושן כרם מירב 2014

המהפכות הקטנות שעושים ביקב בנימינה לא מפסיקות להפתיע. מיקב שחלקנו התחלנו להספיד לפני כמה שנים, היקב שינה כיוון והבין שקודם כל צריך לטפל ביינות הזולים שלו. לא רק להוריד מחירים, אלא לייצר אותם מחומרי הגלם – הענבים – הטובים ביותר. ברגע שהקהל הבין שהיקב מעניק לו יין טוב ואיכותי גם כשמחירו זול, הוא האמין ביקב ובמוצרים הנוספים שלו, והיד פשוט מושטת למדפים לקנות את יינות בנימינה גם בסדרות הנוספות. המהפכה אוטוטו בת ארבע שנים, והיקב משקיע בכרמים ובציוד, ובעיקר בצניעות של האנשים שעובדים שם. שני היינות שהושקו השבוע מוכיחים כי גם בסדרות הגבוהות של היקב יש חשיבה אחרת ויציאה מהקופסה המוכרת של רוב היקבים.

אבני החושן כרם מירב 2014

בלנד של 40% ענבי פטיט סירה, 40% מרסלן, 20% שיראז – כולם מכרם מירב על הגלבוע. תערובת מרשימה של צבעי אדום מגוונים, ארומות של סיגליות עשירות בפרי ריבתי עדין, תבלינים אקזוטיים חריפים בקצוות. בפה פרי אדום מאוד עסיסי ומאוד לעיס, רעננות מדהימה ומלאת חיים. טאנינים עדינים שמעניקים גימור נקי ליין. המחיר 120 ₪ – בהחלט VFM מדהים.

אבני החושן כרם רמת סירין פטיט סירה 2013

 

אבני החושן כרם רמת סירין פטיט סירה 2013
אבני החושן כרם רמת סירין פטיט סירה 2013

נתחיל בזה שהיין מרשים, שונה ומרתק. ואם אתם תחפשו דוריף ביין הזה, אז סביר להניח שתהיו מופתעים. באף צפות ארומות ירוקות שמזכירות קברנה פרנק, ועל זה מגיעות הארומות המוכרות של הפטיט סירה: שזיף חמצמץ, פלפל שחור, פטל, שוקולד מריר, ועקצוץ וניל מדויק. בפה, טקסטורת הפרי האדום הבשל מוגשת עם טעמי עישון קלים. המרקם עשיר וסמיך, ואין נוקשות טאנית כפי שמצפים. לאחר כמה דקות בכוס, הלבנדר יוצא בכל הדרו. החומציות מאזנת מצוין את רצון הגוף המלא הזה להיות תוקפן, ומאפשרת למרקם להיות עשיר.

חלק מהבעיה של יין פטיט סירה זני הוא בסגנון, או חוסר הסגנון. לזנים הקלאסיים יש מודלים שהייננים יודעים מה הם מחפשים בהם. בפטיט סירה קשה ליינן להחליט מה יהיה טעמו של היין, בגלל העדר מיקוד. מי שמכיר יינות פטיט קליפורני, יכול בקלות להתחבר ליין הזה של בנימינה. שפים יאהבו להתאים אליו אוכל. יופי של יין. המחיר 120 ₪ – זהו VFM מדהים.






תגובה אחת

  1. כל הכבוד אלון. אין מקום לרמאים בעולם שלנו בכלל ובעולם היפה של היין בפרט. שוב הניגון המוכר של נסיון להרוג את השליח. במקום להכיר בטעות ולתקן בשקט, מתחילה מסכת מכוערת של איומים בתביעות סרק. זה לא יצלח.

כתבו תגובה