טעימת אורך של יקב גבעות מוכיחה: אפשר לעשות פינו נואר מעולה בישראל

כשהוזמנתי לטעימת אורך של יינות פינו נואר של יקב גבעות מהשנים 2009-2014, שמחתי משלושה טעמים: ראשית, אני אוהב את היינות שהיקב מייצר – ד"ר שיבי דרורי (בתמונה) היינן, הוא לטעמי אחד היננים המוכשרים בארץ. שנית, יינות פינו נואר הם היינות האהובים עלי, ושלישית – הטעימה נערכה במסעדת "לומינה" של השף מאיר אדוני. את הטעימה ליוו בהסברים שיבי דרורי ויותם שרון, המשמש יועץ-יינן ביקב בשנים האחרונות.

להוביל מהפכה בזני ענבים, זו משימה לא קלה אך חשובה. דרורי טוען, ואני עם כל הכבוד מסכים לחלוטין, שבארץ כל כך חמה כמו ישראל שלנו, קשה לשתות בעשרה החודשים החמים יינות כבדים כמו קברנה סוביניון, מרלו וסירה. צריך להרגיל את החך הישראלי ליינות קלים יותר. 

"כשאני יוצא לארוחה עם אשתי, אנחנו יכולים לגמור בקבוק פינו נואר, אך אחרי כוס אחת של קברנה סוביניון אנחנו לא מסוגלים להמשיך לשתות", הוא אומר.
אבל איך מסבירים זאת לקהל הישראלי, שאוהב יינות חזקים ומחוזקים, בעלי גוף, אלכוהול ומתיקות? 

זו הדילמה בפניה עומדים אנשי היקב, ואותה הם מנסים לפצח. עם כ- 1,500 בקבוקים, וזו הכמות של פינו נואר שהיקב מייצר בכל שנה, זו אינה משימה קלה.
חובבי היין והמקצוענים שבהם, וכך גם מחירם הגבוה של יינות בורגון, מעידים כי אלה מהיינות הטובים, הנחשקים והאלגנטיים בעולם.
רובם ככולם בבורגון עשויים מענבי פינו נואר, מחלקות קטנות ומפורסמות, המניבות פרי שלאחר בקבוקו מחירו יכול להגיע למאות ואף לאלפי יורו. 

האמת היא שמעט יקבים בארץ מיצרים יין מענבי פינו נואר, ולא בכדי. לא קל לעשות יין טוב מענבי זן זה.
"יש הטוענים כי הזן אינו יציב, יש האומרים כי קשה לגדלו בארץ כה חמה, ואחרים טוענים גם שקליפתו דקה ונוטה להיפצע", מסביר דרורי. לדעתו, הבעיה העיקרית עם הפינו, היא לא רק שהוא צריך אויר קר והבדלי טמפרטורה בין יום ללילה, אלא עיקר הבעיה היא זמן ההבשלה הקצר שלו.

"פינו נואר הינו תלוי טמפרטורה, וישנו חלון הזדמנויות קצר ביותר, בחודש אוגוסט, שאז יש לבצור אותו, אחרת העניין מפוספס ולא נזכה לאיכות", הוא אומר. "את הארומה יש לשמר ואז התוצאה מעולה", מוסיף יותם שרון. אין כמו הפינו שהוא ענב תלוי טרואר, מסבירים השניים. "מיקרו אקלים קר מעט מהרגיל, עם ניקוז אויר, בגובה ובוואדיות והצללה נכונה של הענבים, קריטיים לתוצאה".

שימור הארומות הכל כך מיוחדות של הזן, היא לדעתי מלאכת מחשבת של ייננות טובה ומתוחכמת. לכך יש להוסיף כורם שמבין את הענב השונה הזה, ומוכן לקבל יבול קטן של כשני ק"ג לגפן, דהיינו 800 ק"ג לדונם. זה כמובן מוריד מהרווחיות שהכורם רוצה בדרך כלל. תפקיד היינן בהכנת הפינו נואר שונה מהמקובל עם זנים נפוצים וקלים ממנו. התסיסה צריכה להתבצע בטמפרטורות נמוכות תוך ערבוב ידני, עדין על מנת לשמר את הארומות ולא לאבד אותן. בהתיישנות חשוב לזכור כי הטיפול בענבים יהיה דומה לזה שעושים עם ענבים לבנים. 

"החביות מבורגון והמשחק בין חביות חדשות לישנות, יותר חשוב לתוצאה הסופית ולאלגנטיות של היין" , כך דרורי. בחלק מהשנים זה הצליח.
וכך הוא מסכם את חווית הכנת הפינו נואר: "פינו הוא סוג אחר ושונה. לענב יכולות מדהימות. זהו זן אלגנטי ואנו מקווים להמשיך ולפתחו, ולכן גם נטענו גפנים חדשות באזור היקב, שכבר הוכיחו את איכות הפרי שאנו מקבלים".
לאחר שטעמנו את הבקבוקים מכל השנים, המסקנה הסופית היא: אפשר גם אפשר לעשות פינו נואר מעולה בישראל! 

אגב – לא כתבתי דבר על הארוחה הנהדרת שאכלנו לאחר הטעימות, שהוכיחה לי ש'כשר' ו'מעולה' אינם תרתי דסתרי, וסוף סוף יש אוכל טעים גם בבית מלון. 

 

גופנה פינו נואר 2009
זהו הבציר הראשון של הפינו של גבעות. רק 550 בקבוקים יוצרו ממנו, מענבים מכרם הראל שליד היקב. יין עם אחוזי אלכוהול נמוכים – 12.5%.
כבציר ראשון הוא מרשים ביותר. טעם עדין ולח שמזכיר מחטי אורן רטובים, ועם זאת פירותיות מרובה. חמיצות עדינה ומורגשת. לדעתי היין עוד יתפרץ קדימה, ויחזיק מעמד שנים רבות. הפוטנציאל של הכרם נראה היטב. הצללה נכונה של הענבים, הבנה של הזן ללא ניסיון. – יין מקסים.

גופנה פינו נואר 2010 
בציר שני. 650 בקבוקים מענבים מכרם הראל (גובה 720 מ"ר), ומעט מרלו מכרם הר ברכה. אלכוהול מעט גבוה: 14%. יין פחות יבש. חלק, פירותי. מעט בועט לטעמי. פחות מדי אלגנטי לזן.

גופנה פינו נואר 2011
הפעם תוספת של 10%פטי וורדו מעמק שילה, וענבי הפינו מכרם הראל. 12.9% אלכוהול. יין בשל מאוד. 2011 הייתה שנה קשה מבחינת מזג האויר באוגוסט. חום רב עשה שמות בהבשלה.
יין מעט כבד לטעמי, ופחות עוטף ומלטף. ארומות בשלות מדי. עם זאת תבליני. הפרי בשל מדי בטעם. לא לטעמי.

מצדה פינו נואר 2012
למרות אלכוהול גבוה – 14%, זהו יין שאיכותו כה רבה, ולכן שויך לסדרת "מצדה" – הסדרה הגבוהה של היקב. 550 בקבוקים מכרם הראל. הרבה פרי. יין בשרני. טעמי בשר ומרשמלו. מתפתח נהדר בכוס ומגלה רובדים נוספים. בפה פירותי ומעניין. רמת מורכבות גבוהה. פוטנציאל יישון גבוה ביותר.
פינו נואר שמבהיר את הטרואר ממנו הוא בא. אלגנטי. פינו מרגש. אם עוצמים את העיניים חושבים ששותים יין מבורגון. שאפו!



גופנה פינו נואר 2012

95% פינו נואר מהר ברכה, ו-5% פטי וורדו מעמק שילה. 1,200 בקבוקים.
שנה טובה מבחינת שליטה על פגעי הקיץ. גוף בינוני. יין טעים ולא כבד. גימור ארוך ומתמשך. תופס נפח עם פתיחתו בכוס. 13% אלכוהול. יין עם נוכחות, שמראה תפישה נכונה של סוג הענב. יין מוצלח ביותר וממש נעים לשתייה. וואו!



גופנה פינו נואר 2013
ענבי פינו נואר משפלת יהודה ומכרם הראל. 14.5% אלכוהול – רב מדי לטעמי. יין עם מתיקות רבה. יחמיא לקהל הישראלי שאוהב מתיקות. 1,700בקבוקים יוצרו ממנו. צבע כהה מאוד לזן. פחות אלגנטי

גופנה פינו נואר 2014
פינו נואר משפלת יהודה ומעט מכרם הראל. 1,700 בקבוקים עם 13.5% אלכוהול. אין ספק שדרורי מבין את הזן היטב, ומשתפר משנה לשנה למרות קשיי מזג האויר של קיץ ישראלי קשה. גרף למידה שמראה שיפור רב בהבנה ובהכנה נכונה.
בוקה אופייני לזן. יין רענן וחמצמץ בצורה מקסימה. פרחוני. טעמי תות עם עדינות קסומה. אין אלכוהוליות ברקע. לדעתי היין הטוב ביותר בטעימה. עוד כמה שנים הוא יהיה לדעתי CULT WINE. רוצו והשיגו ממנו בטרם ייעלם!

זכות המלה האחרונה ליינן שיבי דרורי, שכתב כך בדף הפייסבוק שלו:
בתעשיית היין מושרשות כל מני מנטרות. אחת מהן היא שלא ניתן לגדל פינו נואר בישראל. אז זהו שכן, רק לא בכל מקום.
אתמול קיימנו טעימת אורך של יינות הפינו נואר שלנו משנת 2009 ועד 2014, שישה בצירים.
מעצם מהותו, הפינו נואר הוא זן המבטא באופן מובהק את הטרואר בו הוא גדל, ואיכותו תלויה במידה רבה ביותר באקלים ששרר בעת ההבשלה.
בין הטועמים היו חברים בעלי ידע רב וניסיון בטעימת פינו נואר מטרוארים רבים ברחבי העולם. אכן גילינו בטעימה הבדלים באיכות היינות משנים שונות, ובעיקר באופי הארומות ובהתאמתן למצופה מהזן.
עם זאת, הייתה תמימות דעים בקרב הטועמים שאכן, זהו פינו נואר כפי שהיו מצפים לו, וניכר שיפור מתמיד עם השנים. שמחנו, ואנו משתפים גם אתכם בשמחתנו. מעתה אמור – ניתן לייצר פינו נואר בישראל, אבל צריך לבחור את הטרואר בקפידה!






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה