מו ומו? לא ולא

איש לא יוכל לומר עליי שאיני איש של אהבת בשר. איש לא יוכל לומר עלי שכשצריך לפרגן איני יודע לעשות זאת. אבל את הפיאסקו שהיה לי היום בצהרים במסעדת מו ומו ברחובות אני חייב להעלות אל הכתב.

מסעדת מו ומו ברחובות אינה מסעדת שף. היא אף אינה מסעדה של יזם בתחום המסעדות בעל רקע קולינרי גבוה, שמבין שמסעדנות היא מקצוע לכל דבר; אלא מסעדה שנבנתה על ולצד אטליז בעל שם, שכנראה ביקש למנף את הצלחת האטליז למסעדה מצליחה, ולהפוך רעיון לא רע לכשעצמו לעסק כלכלי.

אפתח ואומר שכבר תקופה ארוכה אני מבקש לאכול במסעדת מו ומו, על שום ההייפ התקשורתי סביבה שהפך אצל חובבי בשר רבים בגדר IN למנות מסעדה זו בין מסעדות הבשר ידועות השם והמוצלחות בארץ, שאת כולן אני חייב לציין פקדתי, לעתים יותר מפעם אחת.

צהרי יום ה' של חול המועד פסח להטו מחום, והטמפרטורות שבחוץ נאבקו קשות עם מזגן הרכב. הדרך מתל-אביב לרחובות הייתה פנויה יחסית, על שום היות חצי מהמדינה בחופשה בחו"ל והחצי השני בחופשה מאולצת הסתגר בבית ליד המזגן, או לא העזו לצאת מהמים בבריכה או בים.

עם זוגתי ובני הקטן הגענו אל המסעדה לאחר שהזמנו מקומות מראש והודענו חגיגית על הרכב הבאים. באולם המסעדה הממוזג היו חלק מהשולחנות הומים ממשפחות על ילדיהן הרועשים, ואת השולחנות הפנויים סירבה בתוקף המלצרית הלא-אדיבה להציע לנו, וניסתה נואשות לשכנע אותנו לנסות קודם את הישיבה בחוץ במרפסת המקורה והסגורה בזכוכית, מתוך הבטחה ש"גם שם יש מיזוג".
התעקשנו לשבת בפנים המסעדה, ואז התבקשנו להמתין במרפסת המקורה עד להתפנות מקום. טוב שלא נאלצנו להמתין יתר על המידה, שכן המרפסת המקורה הייתה אכן סגורה וממוזגת, אבל מה לעשות שבחוץ השמש קופחת בלמעלה מ-40 מעלות, וחלל המרפסת המוקף כולו חלונות זכוכית אינו מקורר ומוצל מספיק, כך שהבחירה לשבת שם הפכה להיות המלצה לא רציונלית וגם לא שקולה.

התיישבנו סביב לשולחן בתוך המסעדה. מלצרית אדיבה, לעומת קודמתה, הציעה לנו תפריטים ושאלה אם אנו רוצים לשמוע על "המומלצים של היום". הסתבר שבמומלצים סטייק האנטריקוט 400 גרם פריים ריב לא בנמצא היום, אבל אפשר, כך אמרה לקבל את אותם ה- 400 גרם על שיפוד. שאלתי את המלצרית אם זה משהו מיוחד, והיא השיבה בחיוך: "זה 400 גרם וזה הרבה".
בני הקטן היה רעב, ולפיכך מנת אצבעות עוף ב- 35 ₪ שהורכבה מכמה רצועות שניצל, הייתה עבורו מנה טעימה להפליא. התוספת לצד אצבעות העוף הייתה צריכה להיות צ'יפס עבור הילד. אבל צ'יפס אין, ובמקומם מגיעות כמה קוביות תפוחי אדמה על קליפתם – חרוכים, לא מתובלים, לא טעימים, גם לא לצד קטשופ מתוק.

שיפוד הבשר 400 גרם ב- 120 ₪ היה מלא עד קצהו בקוביות האנטריקוט. קוביות היו, 400 גרם אולי גם היו, אבל לזה לא קוראים אנטריקוט. לא במידת העשייה, לא באיכות נתחי הבשר, לא בטעם, לא בריח. אולי שווה להעניק ציון גבוה לשלילה על רמת הצמיגות של הבשר הלא לעיס.
הרוטב על הצלחת היה לא רע, והוא התאים לטבול את הלחם היבש העשוי כנראה מקמח מצה – מאמץ אפייה שגם הוא היה כישלון מתחילתו ועד סופו.
התוספת של פירה תפוחי האדמה שהגיעה עם הבשר של העיקרית, הייתה קטנה ומזערית, והספיקה בדיוק לקיבתו של הבן הקטן שהיה רעב עדיין לאחר אכילת כמה אצבעות עוף.

זוגתי הצמחונית ביקשה מנת פסטה. אטריות הפטוצ'יני ב- 45 ₪ היו טעימות, רכות ומשביעות, אם כי הרוטב שבו שרו היה מלוח מדי לטעמי. קנקן מים על השולחן ובקבוק אחד של דיאט קוקה קולה סיכמו את הארוחה.

208 ₪ עלתה לנו ארוחת הצהרים, 15 ₪ עלתה לנו החנייה מעבר לכביש במגרש החנייה המסודר. כעשר דקות אחרי השעה שתיים כבה החשמל במסעדה לכמה דקות, כנראה בשל נפילת מתח. דבר שיכול לקרות, ולבטח אינו בכוונתו במזיד של איש. אבל הדקות הללו הפסיקו לחלוטין את המיזוג ואת פעולתם של מנדפי העשן, כך שמי התרחץ, התגלח, התבשם, ולבש את מיטב מחלצותיו בכדי לאכול צהרים במסעדת מו ומו, חש על בגדיו ובאפו את יום העצמאות ומדורות ל"ג בעומר בקונצ'רטו מתקדם לעשן ומנגל.

האטליז הסמוך למסעדה היה מאכזב, ואם ציפיתי לראות מקרר בשר עם ויטרינה מבהיקה בניקיונה ובה נתחי בשר אדומים ענקיים מחכים ללקוחות ומהנים את העין, הרי שכנראה גם הם עדיין לא חזרו מחופשת החג.

אתם בטח שואלים: ומשהו טוב היה לכם שם במסעדת מו ומו? ואני אשיב לכם: כוונתה הטובה והטהורה של זוגתי לפנק אותנו בארוחה משותפת הייתה ונשארה נקודת האור היחידה במסעדה הזו.
ואם תשאלו אותי: מו ומו? לא ולא.


מו ומו
רח' הרצל 177 רחובות
טל. 08-9462690






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה