fbpx

שמענו בין הגפנים 10.6.22: מאחורי הקלעים של אפלסיון יהודה, והאם פרשת יקב מונטיפיורי והשגריר האמריקאי מתקרבת לכתב אישום?

בערב שבועות, לאחר כשלוש שנים של קורונה, הצליחו יקב עמרם ויקב נעמן לחדש מסורת של עשר שנות 'חגיגות ארבעת היקבים ברמות נפתלי'; זאת לאחר שאיבדו חבר יקר – יוסי בן ברק מיקב 3 גפנים. בתמונה עמרם אזולאי (מימין) ורמי נעמן. צילום מורן אזולאי. קראו עוד בהמשך
הכרזת אפלסיון יהודה מעוררת שאלות, האם כתב אישום בדרך בפרשת יקב מונטיפיורי והשגריר האמריקאי, הסדר פשרה בעניין תביעה ייצוגית שהוגשה נגד יקב סגל, ביקורות יין: אלון גונן, יונתן לבני, גלית בר-און, שת"פ מבשלת בירבזאר ו-HP אינדיגו לחודש הגאווה, פסטיבל יקבים ברמות נפתלי, וגם פסטיבלי אלכוהול ואוכל באירופה וטעימת 13 יינות סירה
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email
יינני אפלסיון יהודה בפתיחת הפסטיבל השנתי. צילום ישראל פרקר

מאחורי הקלעים של אפלסיון יהודה

באירוע הפתיחה של פסטיבל היין ה- 24 של יקבי יהודה, נחתמה אמנת היקבים הראשונה בארץ, והוכרזו אזור היין הרשמי 'אפלסיון יהודה', עם שני תתי אזור: הרי יהודה, ומורדות יהודה. משתייכים אליו כיום 38 יקבים, שבאירוע הפתיחה הטעימו את יינותיהם האפלסיוניים: יקב נבו, יקב רמ"א, יקב סוסון ים, יקב רביב, יקב קטלב, יקב יהודה, יקב קסטל, יקב צובה, יקב רזיאל, יקב רוגלית, יקב יפו, יקב עמק האלה, יקב צפרירים, משק יין הנס שטרנבך, יקב ספרה, יקב קלע דויד, יקב שריגים, יקב עגור, יקב מטלר, יקב הדר, יקב פלם, יקב טפרברג, יקב צרעה, יקב מוני, יקב קדמא, יקב קלו דה גת, יקב פאר, יקב נבות, יקב כרם ברק, יקב שורק, יקב ברבדו, יקב בזק, יקב בן נון, יקב רד פואטרי, יקב בר גיורא.

הכי יהודה באפלסיון – אבי יהודה מיקב יהודה. צילום ישראל פרקר

רשימת יקבים הפתיעה אותי, ואי אפשר היה להתעלם מארבעה יקבים, שמה לעשות, לא נמצאים תחת שיפוט מועצת מטה יהודה וראש המועצה ניב ויזל, ומעבר לכך הכרמים שלהם ברובם נמצאים באזור השפלה (כרמי יוסף למשל). ארבעה היקבים שהשתרבבו משתייכים למועצה אזורית גזר (ראשת המועצה: רותם ידלין): יקב ברבדו, יקב בזק, יקב בן נון, ויקב רד פואטרי. מאחר והיקבים שחתמו על האמנה התחייבו במסגרתה גם לעמוד תחת פיקוח, הפניתי מספר שאלות ובקשת הבהרה.

האם גולן פלם יצטרך עכשיו לשנות את שמו הפרטי? צילום ישראל פרקר

לא היה ברור לי איך הארבעה הצליחו להתברג לאותו פרויקט, אך תיארתי לעצמי שימצאו הפלפולים המשפטיים לאשר זליגה מוזרה זאת, שמעלה הרבה שאלות. אני לא בטוח שהמחוקק בכלל חשב על כך, וייתכן שזה יעמיד את כל הפרויקט הראשוני והייחודי הזה בספק, שלא לומר לגיחוך, במידה והנושא יגיע לערכאות משפטיות. למשל, אם יקב מהגליל או מיהודה ושומרון יוכיח שכל חומרי הגלם שלו מובאים מאזור אפלסיון יהודה, והוא ירצה לקבל חברות במועדון הזה שהקים ויזל.

ניב ויזל יו"ר המועצה האזורית מטה יהודה. צילום חני בן יהודה

דבר נוסף הוא תחום אכיפת החוק והפיקוח על היקבים שחתמו על האמנה מול ראש המועצה ויזל, שבסמכותו להפעיל את הפקחים שלו רק באזור שלו (מטה יהודה) ולא בתחום מועצת גזר למשל (רותם ידלין בכלל לא הייתה מודעת שהיקבים שנמצאים תחת שיפוטה מנהלים רומן מאחורי גבה). כאן הזמן והמקום לציין את מלחמתה של ידלין בבירוקרטיה, כדי להעניק ליקבים תחת שיפוטה רישיונות; מלחמה שהיא מנהלת כבר שנים באומץ רב. אולי זה בכלל ניסיון השתלטות של מטה יהודה על גזר, לכו תדעו.

צילום ישראל פרקר

תגובת מועצה אזורית מטה יהודה

"באשר לסמכות הפיקוח – נקדים ונציין שהגשת בקשות למתן אישורים לשימוש בשם כינוי המקור ו/או בסמליו, הינה וולונטרית – הסכמית, וכי יקב שיבקש להגיש בקשות כאמור יהיה מחויב לקבל על עצמו מראש את כל התנאים ההסכמיים החלים. סמכות הפיקוח נתונה בידי ועדה ייעודית אשר תוקם לצורך כך, והכוללת נציג מועצה, נציג יקבים ויועץ משפטי (להלן: "הועדה"). אישורו של ראש המועצה באשר לבקשות אשר יוגשו, יינתן בכפוף להמלצת הוועדה. במסגרת הליך האישור, היקבים יגישו לוועדה בקשות לסימון היינות הרלוונטיים, באמצעות טופס ייעודי הכולל בין היתר פרטים ביחס לשם היקב, מיקומו, זני הענבים המרכיבים את היין ומיקום הכרמים בו גדלו, שנת בציר ועוד. טופס הבקשה כולל גם הצהרה בדבר אמיתות ונכונות הפרטים הנכללים בו.

ללא מתן הפרטים המלאים, בצירוף המסמכים הנדרשים וחתימה על ההצהרה, לא יינתן אישור. בקשות יאושרו על סמך הצהרת המגיש, כאשר הפרטים שנמסרו ייבדקו בין היתר אל מול רישום כרמים אזורי שבוצע על ידי המועצה. כמו כן, על היקב להיות חבר במועדון יקבי יהודה, ועל היין נשוא הבקשה לעבור בדיקת מעבדה כפי שמתחייב בחוק, כאשר אישור בדיקת המעבדה יצורף לבקשה. יקב שלא יעמוד בתנאים האמורים לא יקבל אישור לשימוש בתו האזורי. היה ויימצא שהפרטים אשר צוינו במסגרת בקשה כלשהי היו בלתי נכונים, תהיה לוועדה הסמכות לסרב למתן אישור, ואף לבטל בדיעבד אישור שניתן. ברור גם שהדבר עשוי להשפיע על הדיון בבקשות עתידיות שיוגשו על ידי היקב. יצוין עוד כי התנאים המפורטים לעיל לעניין הליך מתן האישורים, הובאו בפני רשות הפטנטים במשרד המשפטים במסגרת הליכי הבקשות לאישור כינויי המקור.

לשאלות לגבי יקבים המצויים בתחום המועצות האזוריות גזר ו/או יואב : מפת כינוי המקור כפי שאושרה על ידי משרד המשפטים, אינה מפה מוניציפלית כי אם מפה אשר הפרמטרים שלה נקבעו על פי שיקולי טרואר במובן הרחב של המילה. מן הטעם הזה קיימים חלקים של אזור כינוי המקור המצויים בתחום השיפוט של מועצת גזר (היקבים שנזכרו בשאלה) ואף מועצת יואב (יקב רוזה בכפר מנחם) .במידה ויינות אשר בגינם יוגשו בקשות על ידי יקבים אלו (ואחרים), יעמדו בכל התנאים לקבלת התו האזורי (כולל חברות במועדון וקבלת מלוא תנאיו, לרבות סמכות הוועדה), הרי שגם הם יוכלו לקבל רשות לעשות שימוש בשם ו/או תו האפלסיון."

אני בהחלט מודה למועצה על  התגובה המהירה והמקצועית שקיבלתי, שאכן מסבירה משפטית את ההליך שיקב צריך לעבור. אך מאחר ורובנו לא משפטנים, ביקשתי את עזרתו של עורך דין עידן בר אולפן, מי שמלווה את הפרויקט ובעצם אחראי להקמתו, על מנת שיסביר בשפה יותר פשוטה, ולקבל הבהרות מי נגד מי -ואני מודה לו על כך.

צילום ישראל פרקר

תגובת עורך דין עידן בר אולפן

"אני לא חושב שזה נכון לומר שהיקבים מאזור גזר "לא נמצאים ביהודה". חשוב להבין שבקביעת מפת אזור הגידול לא התייחסנו ל"יהודה" במובן המוניציפלי, אלא בחנו את המובן הטרואריסטי של אזור הגידול, ולפיו סימנו את הגבולות. אותם שטחים מאזור גזר הנכללים בתחומי כינוי המקור "יהודה" (שים לב שלא כל האזורים של מועצה אזורית גזר נכללים), דומים מבחינת מאפייניהם (למשל גובה, סוג קרקע ומתאר) לאזורים מקבילים, למשל באזור נחשון. כך ש"יהודה" הוא עניין של הגדרה, ולצורך מפת אזור הגידול ניסינו להגדיר את האזור באופן הנכון ביותר מבחינת מאפייני הגידול, בלי להתחשב בהכרח בקווי הגבול המוניציפליים, וגם לא בשיקולים אחרים שאינם רלבנטיים למאפייני אזור הגידול. בנוסף נלקחו בחשבון שיקולים גיאוגרפיים היסטוריים לצורך קביעת גבולות האזור תוך התייחסות לשמו. כך למשל, על פי חוות דעת שקיבלנו כל אותם אזורים שכללנו באזור (כולל אותם שטחים שכיום מהווים חלק ממועצה אזורית גזר) היו בעבר בעת כזו או אחרת, חלק מממלכת יהודה. אפשר אפילו לומר שאילולא היינו כוללים את אותם שטחים בתחומי אזור יהודה, אז היינו חוטאים למציאות הייננית-היסטורית.

לשאלתך השנייה, יקב שאינו נמצא בתחומי כינוי המקור ואשר לוקח ענבים מהאזור, רשאי כמובן לכתוב על הבקבוק שהענבים שלו מגיעים מאזור יהודה (שהרי זו עובדה), והכול בכפוף כמובן להוראות תקן היין ולמיפוי האזורים הרשמי הקיים בישראל (יקבים רבים אגב מציינים שמות אזורים שכלל אינם קיימים במפה הקובעת משנת 1977, ולכאורה פועלים בכך בניגוד להוראות תקן היין). עם זאת, אותם יקבים לא יהיו רשאים לציין את השם "כינוי מקור" או "אפלסיון" לצד שם האזור, ו/או לעשות שימוש בסמלי האפלסיון, וגם לא יהיו רשאים להתקבל למועדון יקבי יהודה. כל זאת מאחר ואחד מן התנאים לשימוש בשם האפלסיון, ולחברות במועדון, הינו הימצאותו של היקב בתחומי אזור כינוי המקור".

ארנון גבע – הגה את הרעיון וגייס את משפחת מונטיפיורי לצורך בניית הסיפור. צילום דוד סילברמן dpsimages
ארנון גבע – הגה את הרעיון וגייס את משפחת מונטיפיורי לצורך בניית הסיפור. צילום דוד סילברמן dpsimages

המישור המשפטי 1: פרשת יקב מונטיפיורי והשגריר האמריקאי – האם כתב אישום בדרך?

ביולי 2020 כתבנו תחת הכותרת 'יקב מונטיפיורי – ראוי לסרט או לתוכנית טלוויזיה', כי "אם היינו בארצות הברית הסאגה הזאת הייתה מזמן הופכת לסדרת טלוויזיה או סרט קולנוע, ונטפליקס או HBO היו חוגגות עליה. יש בה הכול; רומנטיקה של יין, כסף גדול, תביעות משפטיות אזרחיות, פרשיות הונאה לכאורה שנחקרות באחת מיחידות העילית של משטרת ישראל, שגריר ארצות הברית (היום לשעבר) בישראל שהיה שותף ביקב, עורכי דין בכירים שמייצגים את התובעים והנתבעים, ואת כל זה עוטף המותג של שם משפחת מונטיפיורי".

השבוע קיבלו הנחקרים מיקב מונטיפיורי בפרשה סבוכה זו (מזכירת היקב ורד יפה והמנכ"ל ארנון גבע), מכתב מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) – "מכתב יידוע לחשוד", בו נכתב כי הם מוזמנים לשימוע לפני הגשת כתב אישום בגין הסעיפים הבאים: קבלת דבר במרמה עבירה לפי סעיף 450 לחוק העונשין. זיוף מסמך המשפיע על עסקאות עבירה לפי סעיף 19 לחוק העונשין, ועברה נוספת של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין. עוד כותבת הפרקליטות: "לאחר עיון בתיק המשטרה מפלג הונאה ופשיעה כלכלית, בו נחקרת כחשוד, אנו שוקלים להעמידך לדין בכפוף לשימוע, בעבירות המפורטות".

דייויד פרידמן לשעבר שגריר ארצות הברית בישראל בהדלקת נרות חנוכה בשגרירות בירושלים. צילום מדף הפייסבוק

מדובר בעליית מדרגה מאוד משמעותית, מאחר שהפרקליטות מקבלת בעצם את מסקנות המשטרה בדבר סעיפי האישום לפיהם המליצו להעמיד לדין את החשודים לאחר חקירה ואיסוף ראיות. מטרת השימוע היא פרוצדורלית, על מנת לאפשר לחשוד לשטוח טענותיו, או מקום בו אפשר להגיע להסדרי טיעון ולהביאם לבית המשפט. תיק החקירה עב כרס, וכולל גביית עדויות מהמתלוננים, חקירת עדים, עימותים בין החשודים, מכונת אמת וכמובן עדויות ומסמכים שהובאו מבנקים מהארץ ומצרפת, שלפי המשטרה בוצעו בהם זיופים על מנת לקבל הלוואות ועל מנת להראות לשותפים מצג שווא.

החקירה נפתחה לאחר שהשותפים חשדו שיש התנהלות לא תקינה הגובלת בפלילים. הם הגישו תלונה במשטרה, שפתחה בחקירה ואף ביצעה מעצרים שבית המשפט אישר את הארכת. מאחר ומדובר בדמות ציבורית עם הרבה כוח וחברים בצמרת כמי שהיה שגריר ארצות הברית בישראל. המשטרה השקיעה חודשים ומשאבים רבים על מנת להגיע למסמכים, להודעות והקלטות טלפונים של הנחקרים, שמהם נשאב מידע רב שלטענת המשטרה מצביעים על העבירות המיוחסות לנחקרים. .

תגובת ארנון גבע כפי ששלח אלינו: "אין תגובה"

יקב ברקן-סגל בקיבוץ חולדה. צילום מהיקב

המישור המשפטי 2: יקב ברקן או כרמי צבי אחים סגל? – הכי מתוקים בארץ

היינן עידו לוינסון אחראי גם על יקב או מותג סגל בברקן,  והיינות הבוטיקיים שלו יוצאים משם. ב- 16 מאי 2022 אישר השופט המחוזי דורון חסדאי, את הסדר הפשרה בעניין תביעה ייצוגית שהוגשה נגד יקב סגל – בשמו הרשמי 'כרמי צבי אחים סגל בע"מ', כמי שמוסיף למוצר מיץ ענבים תירוש תוספות שונות, ובכך מטעה את הציבור כאשר ציין שהמשקה הנ"ל הינו טבעי.

התביעה הסתמכה על הכיתוב שעל בקבוקי התירוש שהגיעו בגדלים שונים, עליהם נכתב "תירוש 100%", וכן "יין זה עשוי מענבים מובחרים שנבחרו בקפידה ונבצרו כשהגיעו לרמת המתיקות האופטימלית". כמו כן מציינת התובעת, לאחר ששלחה את הנוזל לבדיקה במעבדת Heidger בגרמניה, והסתמכה על חוות דעתו של המומחה פרופסור עודד שוסיוב, כי התוספות שהוכנסו ליין הן גופרית דו חמצנית וחומצה סורבית, והמתיקות באה מסוכר לבן שמוסף באופן לא חוקי ומגיע לשיעור של 5.9 גרם לכל ליטר מיץ. היקב הגיע להסדר פשרה ויפצה את הציבור שהולך שולל בסכום של 1.2 מיליון שקלים. כן התחייב היקב כי הוא לא יוסיף בעתיד תוספות כל שהן מבלי לציין זאת על התווית.

בפסק הדין ציין השופט: "מטרתו של חוק הגנת הצרכן היא להגן על הצרכן מפני מעשי מרמה, עושק והטעיה, ולהבטיח כי בעשותו עסקה יעמוד לרשות הצרכן מידע מלא ככל האפשר על טיב העסקה ועל פרטיה. ההנחה העומדת בבסיסו של החוק הינה כי בהינתן מידע מלא והוגן, יוכל הצרכן לכלכל את צעדיו ולהתקשר בעסקה מיטיבה ורצויה. לשם כך נכללה בחוק חובת הגילוי הרחבה, נקבע בו האיסור על כל דבר 'העלול להטעות צרכן', איסור על ניצול מצוקה של צרכן, חולשתו הגופנית או הנפשית או אי-ידיעתו את השפה, וכן איסור הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו". השופט חייב את יקב סגל לפרסם הודעה לפי סעיף 25 א בעניין הפשרה בעיתונים ידיעות אחרונות וישראל היום.

רק כדי לסבר את העין, ב-100 מ"ל מיץ תירוש יש 17 מ"ל סוכר, שהם כ-4 כפיות סוכר (בסביבות 175 גרם סוכר בליטר). צילום pixabay

ראוי לציין כי יקב סגל אינו הראשון שנתבע בגין עבירה על החוק עקב הוספת חומרים אסורים למיץ הענבים לרבות סוכר לבן. כנגד היקבים טפרברג, ארזה וציון הוגשו לפני שנתיים תביעות ייצוגיות בגין הוספת סוכר למיץ התירוש. כחלק מהסכם הפשרה ועל פי פסק הדין המוסכם, נקבע כי מעתה ישונו שמותיהם של היינות המתוקים ומיצי הענבים (תירוש) אותם מייצרים היקבים. כל אותם מוצרים המכונים "יין", או שהמילה "יין" כלולה בשם המוצר, יכונו מכאן ואילך בשם "יין קידוש", ואילו מוצרי התירוש של היקבים יכונו בשם "תירוש לקידוש". כל הסימונים על גבי המוצרים ייעשו בהתאם להוראות הדין והתקנים הרלבנטיים, באופן שיינתן גילוי מספק בנוגע לרכיבים ולתוספות בכל אחד מהמוצרים הנ"ל. בית המשפט נתן בזמנו את דעתו כי מדובר בעבירה שעלולה לסכן חיי אדם, וכי יש לנושא גם השלכות פליליות פרטניות.

תגובת יקב סגל

"התביעה הוגשה לפני מספר שנים, ומאז חל שינוי בתקנים הרלוונטיים. הסימון על גבי התירוש עומד בכל התקנים, ואף קיבל לכך אישור של בית המשפט".

צילום pixabay

לאן הלכו הכספים?

מאחר והזכרתי בכתבה את יקב טפרברג, יקב ציון ויקב ארזה (שני האחרונים בבעלות משפחת שור) שהגיעו להסכם פשרה בגין תביעה ייצוגית באותו נושא בדיוק, ובהמשך לכתבה באכול ושאטו  מיום 20.1.2020, החלטנו לערוך מעקב בעניין מיצוי פסק הדין שניתן, והקנס שהושת על היקבים הללו, שחייב אותם לתרום במוצרים סכום כולל של 650,000 שקלים לעמותות שונות. שאלנו את שלושת היקבים: האם היקב עמד בהחלטת בית המשפט ותרם על פי פסק הדין את חלקו בפשרה; ונשמח לדעת איזה עמותות קיבלו את התרומה ובאיזה סכום מדובר.

תגובת יקב טפרברג: "היקב מילא אחר כל הנחיות בית המשפט ועמד בכל מחויבויותיו כנדרש".

תגובת יקב ציון ויקב ארזה: "היקב מכבד את ההסדר שניתן על ידי בית המשפט,  וקיים את חלקו באישור בית המשפט".

לא לתגובות הללו פיללנו, אלא לתשובות אמיתיות וכנות לאן הגיעו הכספים שהופנו לציבור הרחב בהחלטת פסק דין של שופט מחוזי. זכות הציבור לדעת – ואם היקבים מתחמקים מלתת תשובה אז כחלק מעבודה עיתונאית וכחלק מחוק חופש המידע אנו רואים לנכון ליידע את היקבים הללו כי בכוונתנו לפנות לבית המשפט, ולבקש ממנו שיחייב את היקבים לספק את המידע המלא, כולל שמות העמותות והמוצרים שקיבלו ובאיזה סכום. אין ספק כי ראוי היה שהיקבים ימסרו לציבור את המידע המתבקש.

אלון גונן. צילום איל גוטמן

אלון גונן: ביקורת יינות – המאכזבים ואלה שצריך לטעום

המאכזבים

ביקבוק רוזה של יקב קסטל. צילום מהאינסטגרם

יקב קסטל – רוזה 2021: בלנד מענבי מרלו, מלבק וקברנה פרנק. טעמתי את הרוזה כשהושק, וכבר אז כתבתי שהיין צריך זמן להתפתח ולאפשר לטועם לחוות את הטעמים שהיו עצורים בו. מעט טרופיות, אפרסק לבן, זסט לימוני והאשכולית. אחרי חצי שנה בבקבוק היין אכן התפתח, ובעיקר מוציא עכשיו טעמים טרופיים וסוכריות תות מרוכזות. החמיצות והרעננות קצת נעלמו, והיין תפס כיוון של "תותי פרוטי" מצער ומאכזב. אני מקווה שלא מדובר על מגמה לתת לקהל את מנת הסוכר שלו, והרוזה הבא יהיה יין שמכבד את השם קסטל. מחירו 109 ₪ – ציון 88. תמורה למחיר (VFM) 70 ₪.

ערן פיק Master of Wine – יין יקב צרעה. הכמויות קטנות יחסית ותמיד יש מחסור ביין
ערן פיק Master of Wine – יינן ומנכ"ל יקב צרעה. צילום ישראל פרקר

יקב צרעה – שורש אדום 2020: קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו ומרלו. 14 חודשי חבית. ינוקא, לא מוכן לשתייה. סורי, יכול להיות שהוא עם פוטנציאל אבל בגילי כבר לא קונים אבוקדו קשה. מחירו 160 ₪ – ציון 89. תמורה למחיר עדיין לא

איציק זאוברמן מסביר ומטעים. צילום יואב גד

יקב זאוברמן

יצא לי לכתוב על יקב זאוברמן עוד בתחילת דרכו, כשעשה מסיבות עיתונאים וטעימות יין מקצועיות. היום הוא כבר לא עושה זאת. מהטעימה הראשונה והכתבה הראשונה אני מחזיק בדעה שמדובר ביקב עם הרבה יחסי ציבור, ולנוזל שיש בבקבוק אין קשר ליין ברמה שהם מתפארים בו. יינות עם הרבה פגמים וסיפורים סביב עשייה ייחודית כביכול, שמסתירים הרבה טעמי לוואי תרופתיים. המחירים מופקעים, מיועדים לאוכלוסייה מאוד מסוימת, ולאו דווקא כזו שמבינה ביין. אחרת קשה להבין את היינות שטעמתי

זאוברמן – מרלו 2018: 17% אלכוהול, 40 חודשי חבית. סטייל אמרונה בזעיר אנפין (כי הם ייבשו את הענבים). באף ריחות תרופתיים מכים ללא רחם. פה עמוס ריבתיות שמזכירה את ריבות ויטה. בקצוות אפשר לחוש את הגופרית שממאנת להיעלם בחדרור. בניתוח פגמים אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיין מחומצן ולכן צבעו נוטה לחום כתום, וכאמור הגופרית הוספה ללא רחם. הברט (ברטנומייציס) שיכול לתת אפיון מעניין ליינות מסוימים לא צולח כאן, והאוכף המיוזע מקשה על בליעת היין. הנוזל גם לא פוסח על ה- TCA – המרתף הטחוב, ולא – לא מדובר במשהו מכוון, פשוט פגם ביין. מחירו  450 ₪ – ציון 86. תמורה למחיר מביכה.

איציק זאוברמן ושותפיו: רז דהאן, שרון נחום ואלי פרץ. צילום מהאתר

זאוברמן – רוזה 2021: עשוי מענבי מרלו עם מעט קברנה סוביניון שהותססו עם שאריות קליפות שרדונה, 15.5% אלכוהול. רוזה מזנים קשים לעשיית יין כזה. באף ארומות של כרוב חמוץ, מה שמעיד על חיידקים לקטיים. עם הערסול יש ריחות של בננה או בננית עם ריח לא טבעי (אמיל-אצטאט). זה הגיע כנראה מהקליפות של השרדונה שהוספו בתסיסה. בפה היין מעט תוסס, מה שיכול להעיד על תסיסה משנית. מאחר ולא מדובר בשמפניה, אז הפגם הזה היכה ללא רחם ברוזה. המחיר 450 ₪ – ציון .86 תמורה למחיר מביכה.

לסיכום: יש הרבה מאוד סיבות לפגמים ביין. במידה וחומרי הגלם נבצרו בזמן והם טובים, אז מדובר רק במסקנה אחת: יכולת היינן. למדנו להכיר בחלק מהפגמים ככאלה שעושים עניין ביין (Flaws), ולכאלה שאסור להסכים שיהיו בשום נוזל שנקרא יין (Faults). נראה כי ביקב זאוברמן אין ייננות ואין יין. יש הרבה מאוד רצון לקחת כסף מהלקוחות שלו, ותו לא.

יקב אסטייט שמוקף בכרמיו
קלו דה גת – יקב אסטייט שמוקף בכרמיו

יקב קלו דה גת – שנסון אדום 2020:  עשוי מענבי מורבדר, סירה ומרלו. 14% אלכוהול. צבע סגול אטום מרשים. ארומות של ריבת אוכמניות טובה. פה רענן, טאנינים קלילים. יין מתובל ובעיקר קליל ונעים לשתייה. מחירו 109 ₪ – ציון 89. תמורה למחיר לא. ופה בדיוק הבעיה של היינות הישראלים: תכלס מדובר ביין שמאוד מזכיר את 'הר חרמון' האדום של יקב רמת הגולן. שימו כוס ליד כוס, ואני די בטוח שתאהבו יותר את זה שעולה 30 ₪ לבקבוק ולא את זה ששילמתם עבורו 109 ₪.

יורם כהן יקב תניא. צילום יונתן לבני

יקב תניא – מאיר אריאל 2017 קברנה סוביניון: ארומות מעיקות של ריבת שזיפים לא ממש משובחת. בפה לעומת זאת החמיצות טובה. טעמי פרי קלאסיים של קברנה נדוש, אפטר טייסט מאכזב. מחירו 160 ₪ – ציון 88. תמורה למחיר דו ספרתי, גג 70 ₪.

יקב תניא – מאיר אריאל 2017 מרלו: גם כאן הארומות מעיקות, הפה דחוס. מריר, לא נקי. מחירו 160 ₪ – ציון 88. תמורה למחיר לא.

את היינות של תניא אפשר למצוא על מדפי יינות הבוטיק של רשת אושר עד, בפרויקט החדש שלהם בו יש פאנל מקצועי של טועמים שמחליטים איזה יינות יעלו על המדף האיכותי הזה. לצערי משהו התפקשש ובגדול בבחירת יינות תניא.

יינות שצריך לטעום

יינות שילה. צילום מקסים דינשטיין

יקב שילה – בלנד אדום 2018 (Abir Jacob) : ארומות של פירות אדומים צעירים, פה קליל, מעורר תאבון. מחירו 80 ₪ (ברשת אושר עד) – ציון 90. תמורה למחיר 65-70 ₪.

יקב אדם. צילום איל גוטמן
אורנה לב יקב אדם. צילום איל גוטמן

יקב אדם – פרא אדם קריניאן 2020: תסיסה עם שמרים טבעיים, 13 חודשי חבית. יין עצבני שמתפתח כל הזמן בכוס, ומוציא עוד ועוד ארומות וטעמים ביין. אופי ים תיכוני, פרי טוב, נקי, ירקרקות שצצה לה מדי פעם לצד פרי אדום עז וכבד. חמיצות נפלאה ורעננות שפותחת את התאבון. מחירו 120 ₪ – ציון 91. תמורה למחיר דו ספרתי.

פול דאב יקב צובה

יקב צובה – סירה 2017: 18 חודשי חבית. ארומות נקיות, פרחוניות, נגיעות של סלמי ועור. פה מינרלי, עשיר בטעמים משובחים. שאפו על הסירה הזה. מחירו 103 ₪ – ציון 92. תמורה למחיר מצוינת.

קובי ארביב היינן הראשי (מימין) עם יניב ענבר מנכ"ל יקב רקנאטי. צילום איל גוטמן

יקב רקנאטי  – רוזה 2021:  עשוי מענבי סירה ופטיט סירה. תוספת הפטיט סירה כנראה שהצילה את הרוזה הזה מלהיות תותי פרוטי, ושאפו על האומץ להשתמש בזן הזה ליין רוזה – הפך את היין למאוד מעניין, שונה ומרתק.  מחירו 79 ₪ – ציון 91. תמורה למחיר מעולה.

יקב דרימיה – ספר 2019: עשוי מענבי קברנה סוביניון ופטי ורדו, 18 חודשי חבית. ארומות ופה מהטובים שחוויתי. יין מקסים, יש בו מורכבות לצד פשטות של חומר גלם משובח. מחירו 180 ₪ – ציון 93. אחד מהיחידים שאפשר לבקש עליו יותר והוא יהיה שווה כל שקל. (קראו בהמשך את יונתן לבני על דרימיה).

כיו"ר הראשון של תא עיתונאי היין הישראלי נבחר עו"ד יונתן לבני
יונתן לבני

יונתן לבני מבקר ביקב דרימיה – מפגשי הר ומדבר, אדם ואדמה

על יקב דרימיה כתבתי לפני מספר שנים. שוב נפגשתי עם היינן של היקב, אלעד מובשוביץ, שיחד עם אשתו נאוה מפעילים את היקב בסוסיא ליד חברון. יש משהו בעשייה של אלעד באזור הררי מחד ומדברי מאידך, שמושך אותי לטעום מדי שנה את היינות של היקב והאזור. אם יש לישראל מה לתרום לעולם היין מה ששונה כמעט מכל מקום בעולם, אלו ענבים הגדלים בתנאי אקלים קשים כמו במדבר ובערבה. כרמי היקב ממוקמים בחבל יתיר, אשר נמצא באזור ספר מדברי, בגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, מיקום התורם איכות מיוחדת לענבים.

אלעד מובשוביץ יקב דרימיה. צילום דור קדמי

אלעד הוא דור שלישי  של חקלאים, ולמרות זאת הוא ממשיך במסורת מחד ופורץ דרך לתפישה ייננית חדשה מאידך. היקב מייצר כ- 12,000 בקבוקים בשתי סדרות: סדרת בסיס, וסדרת פרימיום העונה לשם 'ספר'.

רוזה 2021 –  מורכב מ-50% ענבי מלבק ו- 50% קברנה סוביניון. רוזה איכותי שהמלבק מוסיף לו מורכבות וקלילות. צבע אפרסק בהיר. בוקה נעים ופרחוני, עם גוון של פריחת הדרים ואפרסק. יין יבש בעל חמיצות נעימה, עם פרי מתקתק (ללא סוכר). רוזה טעים ליום חם כשהוא מקורר היטב. המחיר 90 ₪ – VFM.

נאוה מובשוביץ יקב דרימיה. צילום דור קדמי

קברנה סוביניון 2020 –  הענבים שהו 12 חודשים בחביות עץ שונות. קברנה נעים ולא כבד, עם טאנינים מצוינים וסיומת מעט קצרה. למרות התקופה בחבית אין תחושת טעם עץ כמו להרבה קברנה סוביניון-ים אחרים. המחיר 110 ₪ – VFM  התחשב באיכות.

שיראז 2019 – גם יין זה שהה 12 חודשים בחביות. יין אופייני לשיראז שמקורו אינו בהרי יהודה. אני מציע לאוהבי הזן להשוות אותו למשל עם רזיאל של יקב קסטל או סיקרה של קלו דה גת. יש הבדל ברור בין שיראז או סירה מהרי יהודה לבין אלה מהדרום. היין טעים ובעל סיומת ארוכה, עם טעמי קפה ובוקה מהנה. אחד היינות הטובים של דרימיה. המחיר 110 ₪ – VFM  התחשב באיכות.

צילום סטודיו y&a

ספר 2019 – ספר על שום מה? "ספר המדבר", מסביר לי אלעד. "האזור כולו בו אנו מגדלים ענבים נמצא בשולי המדבר".  היין מורכב מ- 80% קברנה סוביניון ו- 20% פטי ורדו. התיישן  בחביות עץ אלון חדשות במשך 18 חודשים, והדבר מורגש היטב בעומק ובשלות היין. ללא ספק אחד הטעימים שביינות היקב שמראים את השפעת האדמה , מזג האויר, המיקום וההתיישנות הנכונה בחביות. טעם נהדר שבהחלט נותן "פייט" רציני ליינות בורדו – עצום עיניים, טעם את היין ואתה בבורדו. אלון גונן נתן לו ציון 93. המחיר 180 ₪ – יקר, אך בגלל האיכות יוצאת הדופן VFM .

סהר 2020 – בלנד המורכב מ- 36% קברנה סוביניון, 22% מרלו, 18% סירה ו-24% מלבק. צירוף מיוחד שעבר תסיסה ללא השריה ויישון בחביות עץ במשך שנה. יין שונה בטעמיו מהבלנדים המקובלים, ובהחלט שווה לנסות יין אדום לא כבד ומתאים למזג אויר חם. עושר טעמים, והרמוניה מעניינת בין מרירות לחמיצות. המחיר 90 ₪ – ממש VFM .

גלית בר-און

גלית בר-און – טעימת אסופת יינות אקלקטית

בכל שנה לקראת שבועות אפשר למצוא מקבץ של ירידי טעימות יין, שנייה לפני שנכנסים לעונת ה"חם מדי", זו שמסתיימת ב"כן חם, לא חם, ראש השנה מתקרב, צריך להרים אירוע, או עשרים". אני מאוד אוהבת אירועי טעימות יין. אני אוהבת את ההמולה העליזה שמייצרים הרבה אנשים מחויכים עם כוס יין ביד, ואני אוהבת את האפשרות להיחשף לכמות גדולה של יקבים, ייננים ויינות שאני לא מכירה, שבחלקם ארצה להתעמק קצת יותר בהמשך (חבר יקר קורא לאירועים האלה "ספיד דייטינג" והוא לא טועה. מצד שני אף אחד משנינו לא היה מעולם בספיד דייטינג, אז מה אנחנו יודעים).

המולה עליזה בפסטיבל היין קיסריה בערב שבועות. צילום נתי נעים

אבל בסופו של דבר יש הבדל מאוד גדול בין יין שטועמים לבין יין ששותים. אני מאוד נהנית לטעום יין, אבל אני רוצה גם לשתות אותו. אותה המולה עליזה, עם אותם אנשים מחויכים, שטועמים מיין אוורירי ועדין ואז מיין עמוק ומעושן ואז מחמצמץ ומרענן ואז מפלטת גבינות ואז מעלים תמונה לסטורי, וחוזר חלילה – זה כיף ועליז ושמח. אבל אם ניתן לדימוי של ספיד דייטינג לרחף לרגע נוסף באוויר, אני רוצה לכתוב על יין שבניתי איתו ריליישנשיפ – גם אם קצר.

לירון ושלומי צור מיקב תל אפק בקיסריה – תמיד מחייכים. צילום שובל צור

אני רוצה את החוויה הכוללת, כי זה מה שמהווה עבורי את ההבדל בין יין לבין סתם נוזל שנמזג מבקבוק, כזה שהאינטראקציה שלי איתו מתחילה ומסתיימת בפה. מעניין אותי לדעת איפה, איך ועל ידי מי גודלו הענבים, מי היינן, איך וממה נוצר היין. אני רוצה לאחסן ולהגיש אותו בתנאים האופטימליים עבורו, כולל הכוס המתאימה; רוצה שלא יצטרך להתחרות על החך שלי עם טעמים וריחות סותרים – של אוכל לא מתאים או של יינות אחרים; וחשוב לי לתת לו את הזמן שלו, כדי לראות איך ואם הוא משתנה, איך ואם הוא מתפתח בכוס, ולאיזה כיוון. בקיצור, אני רוצה לשתות יין.

דוכן פנטיני בקיסריה. צילום נתי נעים

צירפתי אסופה אקלקטית של כמה יינות, שהמכנה המשותף היחידי שלהם הוא שאת כולם שתיתי. כולם היו זמינים על המדף – בחנות או אונליין. המחיר נלקח מאתרי היקבים, והמידע שצירפתי הוא זה שהיה כתוב על התווית האחורית של הבקבוק (ביריד הטעימות ב'טרה קיסריה' ננזפתי על ידי אחד הייננים על הזמן שאני מקדישה לאינפורמציה שעל התווית האחורית על חשבון החלק הקדמי. יכול להיות שהייתי צריכה להתנצל. בכל זאת, בנאדם השקיע בלוגו).

עמיחי לוריא יינן יקב שילה. צילום איל קרן

יקב שילה – לג'נד פידלר 2019: 71% פטיט סירה, 21% פטי ורדו, 8% שיראז. 16 חודשי הבגרה בחבית, 15% אלכוהול. יין מלא וגדוש ו"גדול", יש בו הרבה מכל דבר – אלכוהול ועץ וטאנינים עציים וקשים. מצריך פתיחה ארוכה – ואפילו מאוד ארוכה – וסבלנית מראש, ואז נפתחים ומעמיקים בו ארומות וטעמים של שזיפים, פטל שחור, אקליפטוס, תה שחור ומוקה. המחיר 115 ₪.

אסף פז יקב ויתקין. צילום דוד סילברמן dpsimages
אסף פז יינן יקב ויתקין. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב ויתקין – מסע ישראלי לבן 2021: 45% קולומבר, 15% גרנאש לבן, 18% שנין בלאן, 15% ויונייה, 7% גוורצטרמינר. תסיסה בנירוסטה, תסיסה והבגרה של חלק קטן בחביות, 12% אלכוהול. מציג ארומות של אשכולית, אפרסקים ומלון. בפה נוכחת בעיקר האשכולית, וחמיצות טובה. בכוס הוא לא ממש נפתח אלא יותר "משתטח" – מאבד די מהר את שלל הארומות, והופך להיות תואם לפה – רעננות של אשכולית וחמיצות המחיר 80 ₪.

היינן הוא גידי סיידה (בתמונה), והיקב ניזון מחומרי גלם משובחים שמטופלים ביד מומחה – אביו יוסי סיידה
גידי סיידא יינן יקב לוריא. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב לוריא – ROSSO 2020: מורכב מ- 70% סנג'ובזה ו- 30% ברברה. הבגרה של שנה וחצי בחביות עץ, 14% אלכוהול. אף שופע ונדיב של דובדבנים ושזיפים, קפה ונגיעה של אורגנו. בפה טאנינים וחמיצות בולטים אבל לא מציקים, לא כאלה שמצריכים לחכות עם היין עד שיתרככו, אלא כאלה שמהווים את האופי של היין – צעיר ובועט, וככה בדיוק כיף לשתות אותו. המחיר 99 ₪.

יעקב אוריה ויינותיו הלבנים בערב מיוחד שהתקיים במתחם wework בדרום תל אביב. מתפלל? מטיף? בתמונות מערב זה עיניו עצומות. צילום נהדר של דוד סילברמן dpsimages
יעקב אוריה – יינן חוקר ולא מתיימר. צילום דוד סילברמן dpsimages

יעקב אוריה – הדוכס פונטיף 2019:  הרכב הזנים שעל התווית 55% פינו נואר, 23% סירה, 22% גרנאש  (היחסים בין הזנים שונים מאשר באתר היקב), שנה הבגרה בחבית, 13% אלכוהול. היין דינמי ומשתנה. בכל פעם ארומות אחרות מקבלות את קדמת הבמה, וכל לגימה היא אחרת – תותים ופטל, פלפל שחור, בשריות, עור וטימין. עם חמיצות גבוהה וטאנינים יבשים הוא יהיה במיטבו עם אוכל. המחיר 140 ₪.

יאיר מרגלית ואסף מרגלית – אבא ובן, שתי אסכולות. צילום דוד סילברמן dpsimages
יאיר ואסף מרגלית – אב ובן, שתי אסכולות. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב מרגלית – ריזלינג 2019: 10.5% אלכוהול. צבע זהב עמוק מפתיע. אף עשיר ומסחרר של אפרסקים, משמשים, שזיפים צהובים, ארל גריי, מלון, ורדים ודבש. הפה תואם לאף, עם חמיצות חדה שמאוזנת עם נגיעה קלה של מתיקות. כשהיין נפתח הדבשיות עדיין שם, אבל הטעמים והארומות הופכים לקצת יותר הדריים, עם מרירות נעימה של קליפת אשכולית, ובפה מתחיל להיות מורגש מגע מאוד מאוד קל של עץ. עוד שנה-שנתיים הוא יהיה אפילו עוד יותר טוב. המחיר 118 ₪.

איתי מוניץ – מנהל ומשווק יקב מוניץ. צילום יונתן לבני

יקב מוניץ – שקד 2020: עשוי מענבי מרסלאן, 12 חודשי הבגרה בחבית, 13% אלכוהול. פירותי, מלא, מרוכז ועם הרבה נוכחות. יין מהז'אנר של פרי שחור ועץ, אבל איכשהו מצליח להיות שונה ומעניין – הפרי לא ריבתי, ומקבל קונטרה של ירקרקות בולטת ותוספת של תבלינים חמים. החמיצות מאוזנת, הטאנינים נוכחים אבל מעוגלים, וכן – העץ בהחלט שם ונותן ייצוג מכובד לז'אנר. המחיר 128 ₪.

רמי בר-מאור. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב בר מאור (בשיתוף עם נחום בר יין) – ריזלינג  2020: 11% אלכוהול. באף סיידר תפוחים, שקדים ירוקים, לימון ואפרסק, תחת מעטה מאובק. יבש עם חמיצות חותכת. גם הוא יהיה במיטבו עם אוכל. המחיר 115 ₪.

התמונה מכרם רוסאן של יקב רקנאטי (ללא קשר לכתוב). צילום מעיין חי

טריו רוסאן

היינן איתי להט עמד בראש הכנס. למה שלא יהיה מעניין? צילום רן בירון
איתי להט יינן ויועץ . צילום רן בירון

יקב להט – רוסאן 2020: השימוש בעץ מינימלי (ב-2021 כבר נעשה שימוש רק באמפורה לתסיסה ולהבגרה). תסיסה בחביות עץ גדולות משומשות, הבגרה באמפורה על השמרים 8 חודשים. 13.2% אלכוהול. היין דק, אוורירי וזורם, כמעט אתרי, מייצר תחושה של תנועה מתמדת. המינרלי והמינימליסטי מבין השלושה. משהו בו חמקמק, ומייצר רצון להבין אותו, לא רק לשתות אותו המחיר 150 ₪.

גידי סיידא יקב לוריא עם אביו הכורם יוסף סיידא
גידי סיידא יקב לוריא עם אביו הכורם יוסף סיידא

יקב לוריא – רוסאן 2020: תסיסה קרה בנירוסטה, השריה קצרה על השמרים. 12.5% אלכוהול. ארומות וטעמים עדינים של לימון, אגסים ומרציפן. סיומת קצרה שמזמינה את הלגימה הבאה. יין שיש בו רוך ונועם. המחיר 90 ₪.

אבי פלדשטיין – השותפים רואים בו מדען גאון חסר מעצורים. צילום דוד סילברמן dpsimages
אבי פלדשטיין . צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב פלדשטיין – רוסאן 2019: הענבים נבצרו בשתי פעמים כדי לקבל שתי דרגות הבשלה. תסיסה בחביות עץ ללא מלולקטית, הבגרה של 12 חודשים על השמרים בחביות עץ, ואז "יישון" בבקבוק. 13% אלכוהול. רוסאן שעבר עשייה שמנווטת ומנתבת אותו ל"יותר"- יותר מלאות, יותר פירותיות, יותר "כוח". מביא איתו ארומות של תפוחים צהובים ולימון, פרחוניות, וסיומת דקה של חלה מתוקה. המחיר 120 ₪.

היו ימים: משמאל לימין יוסי בן ברק ז"ל וייבדלו לחיים איציק כהן, רמי נעמן ועמרם אזולאי. צילום בטינה נעמן

יקבי רמות נפתלי חידשו את מסורת החגיגה השנתית

בערב שבועות, לאחר כשלוש שנים של קורונה, הצליחו יקב עמרם ויקב נעמן לחדש מסורת של עשר שנות 'חגיגות ארבעת היקבים ברמות נפתלי'. זאת לאחר שאיבדו חבר יקר – יוסי בן ברק מיקב 3 גפנים. שני היקבים קיימו את החגיגות במלואן, בעוד איציק כהן מיקב רמות נפתלי ועינת בן ברק מיקב 3 גפנים פתחו את היקבים לקהל למכירה בלבד.

משמאל לימין שוש ועמרם אזולאי ורמי ובטינה נעמן. צילום מורן אזולאי

למרות מרחק הזמן התייצבו יותר מ- 700 חובבי יין ומטיילים ליום של השקות יין, הופעות חיות של הלהקה של גדי אלטמן ביקב נעמן ולהקתו של ניר מוצירי ביקב עמרם. ביקבים לא שכחו גם להציב דוכני אוכל גלילי.

רמי נעמן (משמאל) ועמרם אזולאי. צילום מורן אזולאי

ביקב נעמן הושקו יינות ויונייה ופינק פלויד משנת 2021 ויינות גרנד ריזרב מ-2018. ביקב עמרם הושקו יינות מסדרות פרמיום והרי נפתלי מהשנים 2019 ו-2020. רמי נעמן אומר: "התגובות הנלהבות הוכיחו שהלקוחות הוותיקים והחדשים התרגשו מהחוויה לה חיכו הרבה זמן". אוהד אזולאי (בנו של עמרם): "ריגש אותנו לשמוע את התגובות של האנשים, שנהנו מהאווירה המיוחדת באירוע, מהמוזיקה ומהכיבוד, והמשובים על היינות שלנו היו נפלאים".

יוני 22: מבשלת הקראפט בירבזאר בשת"פ עם HP אינדיגו לרגל חודש הגאווה הישראלי

במהלך חודש יוני 22 מתקיימים ברחבי הארץ יותר מ-60 אירועים לציון חודש הגאווה, בליווי האגודה למען הלהט"ב, והנה פעילות מיוחדת מעולם האלכוהול. ליאור וייס, מייסד ומנכ"ל מבשלת הקראפט בירבזאר, מספר: "לכבוד חודש הגאווה יזמנו שיתוף פעולה מרגש עם חברת הטכנולוגיה HP שנרתמה למהלך. באמצעות שימוש בטכנולוגיה מתקדמת הצלחנו לעצב וליצור 6,000 דמויות שונות שיתנוססו על תוויות בירת "קולדה", אותה השקנו במיוחד לשבוע הגאווה. המגוון הענק של הדמויות שיצרנו מראות לעולם את עושר, הרבגוניות והיופי של שבוע גאווה בראי הישראליות. בירה קולדה היא המהדורה הכי מיוחדת שהוצאנו עד היום – פירותית, מתקתקה, קרמית, עם טעמים חזקים של קוקוס ואננס ואם זה נשמע מיוחד, תסתכלו שוב על הבקבוק: הדמות על התווית שלכם היא אחת מסדרה של 6,000 דמויות שונות שיצרנו כדי לחגוג בדרך שלנו את העושר, הרבגוניות והיופי של שבוע הגאווה".

תוויות בירה משגעות אלה חוגגות את הייחודיות של כל אחד ואחת מאיתנו", מוסיף גיא ביבי, מנהל שיווק גלובלי של HP. "בשיתוף הפעולה עם בירבזאר והפכנו את בירה קולדה שלהם לחגיגה של צבעים וגאווה. בעזרת הכלי הקריאטיבי  HP Mosaic שלנו לקחנו אלמנטים גרפיים כמו שיער, חולצות, עגילים, משקפיים ועוד אלמנטים גרפיים, וערבלנו אותם כדי ליצור 6,000 דמויות של נשים וגברים. בדיוק כמו העובדה שכולנו שונים, מיוחדים וצבעוניים, כך גם טכנולוגית הדפוס הדיגיטלי שלנו מאפשרת להדפיס את תוויות הבירה כשכל אחת מהן ייחודית ומיוחדת".

את הטעם החדש ניתן להזמין במארזים מאתר המבשלה – והוא יימכר עד גמר המלאי

כדאי לקרוא גם כתבות אלה

טסים לחו"ל? קבלו פסטיבלים של אלכוהול ואוכל לחגי תשרי 2022

מה שמשותף לאירועי האוכל והיין ברשימה שגלית בר-און הכינה זו העובדה שמי שבוחר לנסוע לחו"ל בתקופת החגים ימצא את הבילוי המושלם. מי שרוצה גם לטייל וגם לחגוג את החג בארץ יוכל לתמרן ולהספיק גם וגם. קראו כאן

צילום שלמה גרדמן

13 בסירה אחת מסביב לעולם

שלמה גרדמן מספר על ערב טעימות מרתק בו ביקרו המשתתפים ב-10 מדינות ב-5 יבשות ובכולן טעמו רק זן אחד – יחיד ומיוחד. מסתבר כי יש מספר אזורי יין שאינם נחשבים למעוזי סירה אופייניים – כמו צפון ניו זילנד ואיטליה, אך בעבודת כורמות וייננות מתאימה יכולים להפיק יינות סירה מענגים ביותר. קראו כאן

 

 

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה

חדש באתר