לכולנו ברור שדג מתאים למנה ראשונה. במיוחד בארוחות המסורתיות, שם הוא מקדים לעופות ולבשרים. האם זה רק עניין של הרגל, או שיש בזה הגיון ביולוגי? העובדה שדגי הבריכה קלים יותר לעיכול ולכן מהירים לספיגה, מזינים ומשביעים יחסית יותר ממזונות אחרים, תורמת להתאמתם למנה ראשונה.
העובדה שהם מקדימים שובע לפני המנות הבאות, מאפשרת לנו ליהנות משאר הארוחה בלי רעב מציק, בנינוחות של שובע קל, שמאפשר ליהנות מטעם ומרקם האוכל, מחוויית האכילה, החברותא והסביבה של האוכל, עם מוח פנוי לשמחת הארוחה החגיגית.
אחרי הדג יש לנו זמן וסבלנות לחכות למנה הבאה. בלי הכובד של המנה העיקרית- על העיכול, על הגוף ועל המוח.

דגים תורמים לתחושת השובע
במחקר שנערך באוסטרליה על מדד השובע של מזונות שונים, נמצא שלדגים תרומה משמעותית במיוחד לתחושת השובע. הם משביעים יותר בהשוואה למזונות עתירי חלבון אחרים, הנחשבים בעצמם כתורמים לשובע, כמו לדוגמא בשר בקר, קטניות מבושלות, וגבינות.
ממצא זה מתחבר עם הממצאים המצביעים על תחושת מלאות ואיזון רמות הורמוני הרעב והשובע בעקבות אכילת דגים.
מחקר בשוודיה, במכון קרולינסקה, שטוקהולם, מצא שאנשים צרכו 11% פחות מכמות המזון בארוחת ערב אחרי שאכלו דג בצהרים, לעומת אלו שאכלו בשר בקר בצהרים. החוקרים העלו השערה שהטעם הייחודי של דגים יכול לגרום ליותר שובע, ולדחות את חזרת הרעב.

השפעת המרקם על השובע
גם מרקם גוף הדג וצורת הטיפול בו משפיעים. לדוגמא – דגים מבושלים יותר משביעים מדגים נאים (סשימי, לדוגמא, במטבח היפני), וככל שהמרקם "גס" יותר – הדג משביע יותר. כתוצאה מכך תחושת שובע גדולה יותר וממושכת יותר לאחר אכילת דגים בעלי מרקם "גס" ומבושלים, בהשוואה לדגים נאים, ואף בהשוואה לתחושת שובע אחרי אכילת עוף או בשר.

השפעת ההרכב על השובע
חלבון תורם לשובע. אכילת חלבון גורמת לירידת כמות המזון הנאכל בהמשך הארוחה ובארוחה הבאה, בהשוואה לאחרי צריכת גלוקוז/פחמימות מהירות ספיגה.
צריכת האנרגיה אחרי אכילת חלבונים שמקורם בדגים, הייתה נמוכה ב- 10% בהשוואה לאכילת חלבונים מבשר. כל החלבונים האריכו את משך התיאבון אחרי הארוחה, והעלו את הורמוני השובע.
לסיכום, ריכוז החלבון של הדגים, הערך התזונתי הגבוה שלהם, יחד עם מעט השומן בדגי הבריכות, וקלות העיכול, הודות למבנה רקמת החיבור והשרירים, כולם יחד תורמים לשובע, להורדת הרעב והעצבנות של "הקיבה הריקה".
מנת דגים בתחילת הארוחה נותנת לנו ערכים תזונתיים גבוהים במיוחד. דגים נעכלים ונספגים במהירות, מעלים את הערנות והריכוז, וגורמים לשובע נעים. הם מהווים פתיחה לארוחה מזינה, חברתית התורמת לשמירת הבריאות והמשקל.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר וארגון מגדלי דגים מפרסמים לקראת הפסח נתונים על ענף הדגים: בחודש ממוצע צורך הישראלי כ- 800 גרם דגים, ואילו בחודש חג הפסח נוסקת הצריכה ל- 1,400 גרם לאדם בפסח בלבד. מדובר בעלייה של 75% לעומת שאר חודשי השנה. צריכת דגי קרפיון קופצת פי שניים. הממוצע השנתי של צריכה לנפש עומד על 10 ק"ג (כ- 800 גרם דגים לחודש).

ישראלים מעדיפים במרבית חודשי השנה לאכול אמנון, ובפסח הדג המועדף הינו קרפיון.
הצריכה המקומית לנפש נמוכה מאוד לעומת הצריכה במדינות אחרות, אך יחד עם זאת, צריכת הדגים לא השתנתה לאור המשבר הכלכלי, וניתן לייחס זאת, ככל הנראה, למרכיבים הבריאותיים של הדגים. בישראל הצריכה הממוצעת לנפש היא, כאמור כ- 10 ק"ג בשנה, לעומת מדינות הים התיכון שצורכות 20 – 40 ק"ג לנפש, יפן בה צורכים 60 ק"ג לנפש, והאמריקאים מסתפקים ב- 6 – 7 ק"ג לנפש לשנה.

ד"ר ניבה שפירא היא דיאטנית ראשית של ארגון מגדלי הדגים