כסקרנית קולינרית יש לי "שריטה" עמוקה, אותה אני חולקת עם רני רוגל עורך 'אכול ושאטו': ביקור משותף בשווקים בארץ. היינו כבר ברמלה, בבאר שבע, והפעם היינו יחד בשוק של אשדוד.
אשדוד של היום היא העיר השישית בגודלה בישראל, שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי. אשדוד היא מהערים העתיקות בארץ ישראל, בה התגלו עדויות ל-3,700 שנות התיישבות, כשהייתה גם אחת מחמש ערי פלישתים החשובות באזור.
אשדוד המודרנית קולטת עלייה מרחבי העולם, ואחוז העולים החדשים בה הוא מהגבוהים בישראל. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית מיוחדת, אותה ניתן לראות כמעט בכל פינה כאן. תמהיל דמוגרפי זה בולט במיוחד בתחום הקולינריה בעיר, כאשר בזכות עירוב העדות הפכה אשדוד לפנינה קולינרית לכול פודי.
אשדוד היא ממש עיר שעשועים לאוהבי אוכל. איפה עוד אפשר למצוא מסעדה הודית לצד מסעדה תאילנדית אותנטית, פיצרייה נהדרת לצד דוכן בגינה בו יושבים ואוכלים אוכל מרוקאי ביתי? ערב רב של שפות משתלב כאן עם ערב רב של טעמים. וביום רביעי מדי שבוע החגיגה מתעצמת בשוק הססגוני שבחוף לידו ליד הים.
הזקנה מאשדוד
את היום שלנו בעיר פתחנו בביקור אצל "הזקנה". אין אשדודי שלא מכיר את הבוטקה המיתולוגי של הזקנה בגן הציבורי ברחוב קיבוץ גלויות. המזנון של "מאמא רחל" ברובע ב' פועל כבר ארבעים שנה. רחל בת התשעים, בשיתוף עם בנה (הצטרף רק בעשר השנים האחרונות), מגישים אוכל מרוקאי אותנטי; אוכל ביתי בסיסי וטעים מאוד.
המבנה הצנוע, ריבוע בטון שנראה כאילו בעבר נועד להיות קיוסק של עיתונים. בחוץ פרושים חמישה או שישה שולחנות פלסטיק מכוסים במפות שעוונית משובצות, ולצידם כסאות פלסטיק. גם הספסלים העירוניים של הגן הסמוך מגויסים למטרת ישיבת הסועדים. מקומם של השולחנות משתנה לפי תנועת השמש וכיוון הצל. למזלנו זכינו ביום הביקור במזג אוויר ממש נעים, עם רוח קלה שנשבה במקום והקלה על המתנת הסועדים בתור המתארך, למרות שהשעה הייתה רק 10.30 בבוקר.
הבן של רחל מסדר בסבלנות את התור – "אתם אחרי הזוג הזה וההיא מתיישבת אחרי השלישיה הזו ואלה עוד לפניהם". במקביל הוא מספר על התפריט הפשוט והמצומצם – "היום יש דג נסיכת הנילוס או ארטישוק ממולא". האמת שלא הייתי בטוחה שאני יכולה לאכול בשעה כל כך מוקדמת דג או ארטישוק ממולא שבושל בהרבה שמן.
ביקשתי לדבר עם רחל, "היא שם מאחור", אמר הבן באי רצון בולט. "היא לא אוהבת לדבר ובמיוחד לא להצטלם". ז רק הצצתי – עומדת שם אישה קטנה עטופה במטפחת ראש, רוכנת מעל שני סירים מהבילים, קוצצת ומתבלת ומחייכת אלי – "לא אל תצלמי", היא מבקשת, "לא רוצה עוד פרסום. לא רוצה שיבואו יותר מדי אנשים. כבר קשה לבשל לכול כך הרבה אנשים". בת תשעים כבר אמרנו.
אז כשהגיע הרגע המיוחל הוא קרא לנו "עכשיו אתם". התיישבנו – על השולחן נוחתת צלחת חד פעמית עם ארטישוק ממולא וסביבו ים של שמן אדום. כמו כן סלטים טריים וגם מספר פרוסות לחם לבן טרי טרי של פעם. לא פוקצ'ה, לא לחם דגנים, אלא לחם אחיד פשוט. עונג.
הכול היה כל כך טעים. הסלטים הטריים, הארטישוק רך כשמילוי הבשר מתובל במדויק עם חריפות קלה, והשמן-רוטב הזה נספג בלחם הלבן. ממש מושלם. "טעים לך?", הוא שואל אותי. אני מחייכת חיוך ענק ומאושר.
המזנון של "מאמא רחל", רחוב קיבוץ גלויות 15 אשדוד. א'-ה' 08:30-12:30 (אבל בדרך כלל האוכל נגמר הרבה לפני כן)
השוק הקבוע באשדוד
כשתיכננו את הביקור באשדוד, גיליתי שאני לא מצליחה למצוא בעיר שוק קבוע ( על השוק של ימי רביעי שמעתי ואליו נגיע בהמשך). ניצלנו את ההזדמנות שאצל "הזקנה" סעדו שתי נשים שנראו לי מבינות דבר או שניים בעיר, אותן שאלנו איפה נמצא השוק של העיר. הן אמרו מיד – יש אחד ברובע ו' ואחד ברובע ב'. זה של רובע ו' גדול יותר. אז כמובן בחרנו ללכת לזה של רובע ו'.
האמת שלא ניתן לקרוא למקום זה שוק, אלא יותר מרכז קניות בו ניתן למצא מגוון של חנויות ירקות, בשר ודגים, וגם מאפייה. במרכז הקניות היה ייצוג נאה של הגלויות השונות שעלו לארץ – מעדניה של רוסים, חנות תבלינים של הודים, וגלנטריה המופעלת על ידי משפחה חרדית. קראתי כי יש תוכנית עתידית לבנות שוק חדיש ומקורה במתחם זה. אנחנו מבטיחים לחזור לספר כששוק זה ייבנה.
שוק יום רביעי
בחוף לידו מתקיים מדי יום ד’ השוק המסורתי, בו מאות סוחרים מציעים את מרכולתם במגוון צבעוני, תוסס ועשיר – כור היתוך של שלל עדות ואנשים. העירייה הקצתה הרבה מקומות חניה, המקלים מאוד על כל המגיעים לשוק. כבר על הגבעה שלצד מתחם השוק המוסדר פורשים את מרכולתם יוצאי מזרח אירופה, ומוכרים מוצרים משומשים ומוצגי וינטג'. ניתן למצוא כאן מערכות כלי פורצלן, כלי נגינה ישנים , מפתחות שפעם פתחו דלתות, בגדים יד שנייה, וגם מדליות ועיטורי גבורה מהצבא הרוסי.
ברגע שחוצים את הכביש ועוברים את מתחם השומר הבטחוני, מתחיל "השוק האמיתי" – מבחר אין סופי של נעליים, בגדים וכלי בית. "שירת הסוחרים" המקדמים את מרכולתם בסלסולים נשמעת מכל עבר – זה יופי. אנחנו מתקדמים לצד הצפוני יותר של השוק, שם ניצבים דוכני הירקות – הכי טריים שיש, לחמים ושאר מאפים גם כן טריים ואפילו חמימים, חמוצים, תבלינים ומה לא.
בקצה השוק ניצבים דוכני האוכל, שם מתקבצים כל הרעבים. מנגלים מעלים עשן, וריח משכר של בשר על האש ממלא את האוויר. ניתן למצוא כאן דוכני המבורגרים וצ'יפס, ועוד מגוון מנות.
מכל עבר שומעים את בליל השפות המיוחד של אשדוד – המרוקאית, עם הרוסית ואידיש עם ועברית; כור היתוך אנושי אחד.
אז הסלים שלנו כבר מלאים בלחם גרוזיני, תבלינים, מספר חריצי גבינה וגם מלפפונים קטנטנים להחמצה, ואפילו סט של מגבות מטבח חדשות. אפשר לחזור לרכב.
מסעדה תאילנדית אותנטית רו'נגאן
אי אפשר לעזוב את אשדוד בלי לאכול פאד תאי אוטנטי אצל רונג'אן. על הסיפר הרומנטי של אבי אבטה ואשתו התאילנדית רונג'אן, כבר נכתב הרבה. אבי החייכן אחראי על המנהלה והאירוח, ורונג'אן נחבאת אל הסירים, או יותר מדויק אל הווקים במטבח הפתוח. שמה של רונג'אן יצא למרחוק כמסעדה המגישה אוכל תאילנדי אותנטי במיוחד. חריף ולא מתחסד, כזה שלא התאימו אותו לחך הישראלי.
בחרנו שתי מנות עיקריות – פאד תאי – רני אומר שהכי קלאסי שיש. אני בחרתי פאד צ'יו עוף, וכמנה ראשונה חלקנו רול ווייטנאמי במילוי ירק חי. המנות היו גדולות, עשירות בטעמים וחריפות במידה.
האווירה במסעדה מזכירה מאוד את המסעדות הקטנות בשווקים הפתוחים בבנגקוק. המוזיקה הנעימה ברקע, המלצריות המדברות תאילנדית וריח השום והג'ינג'ר באוויר; כל אלה מחזקים את התחושה שאתם בעצם בתאילנד ולא באשדוד.
רונג'אן, מקס נורדאו 24 אשדוד, 08-8645710. שני-חמישי 11:00-23:30, שישי 11:00-17:00. ראשון 11:00-23:00. שבת סגור. לא כשר
הביקור באשדוד היה מהנה מאוד. מגוון האפשריות לטעימות מאוד רחב. הפעם לא ביקרנו במסעדות הדגים (פסקדו לדוגמה), ולא טעמנו מהטרנד החזק של הפיצות האיכותיות המתפתח בעיר (פארינו – הפיצה בגינה הציבורית, שזכתה לתואר הפיצה הטובה בארץ לשנת 2023 על ידי מספר אתרים), וגם המבורגרים שווים במיוחד ("זה" הידוע מאוד).
אני בטוחה שעוד נחזור לטעום מהרבגוניות הקולינרית של אשדוד. השוק הבא על הפרק הוא שוק נתניה .
הכותבת איריס לוי – בפייסבוק אינסטגרם
