כמדי שנה, ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר – בלילה, נפתחים בקבוקי יין בוז'ולה נובו – היין הראשון של בציר השנה האחרונה, בחגיגיות צרפתית. אכן סיבה למסיבה. האומנם?

גם השנה עשיתי סיבוב קצר בשרון על מנת לראות מי חוגג ולטעום מעט יינות ביכורים צעירים, אולם השנה יותר מתמיד לא היה איפה לחגוג ולא הייתה סיבה לחגוג, כי הרבה בוז'ולה לא היה, ועיקר הטעימות תחת הכותרת "חגיגות הבוז'ולה" היו של יינות אחרים איכותיים וטעימים הרבה יותר מאשר אותו יין צעיר.

במרתף של רוזנר בכפר סבא הרימו הפקה לתפארת, שהביאה עשרות מתושבי השרון ביום גשום לשתות יין, לאכול גבינות ולשמוח ולקנות. אולם האומנם שתו וקנו יינות ביכורים? היו הרבה יינות טעימים יותר ושווים יותר ללא כל ספק.

אפשר היה לעשות את החגיגה גם שבוע לפני כן או שבוע אחרי כן, מבלי כל כללי הבוז'ולה שאומן השיווק הצרפתי ז'ורז' ד'באף השית על עולמנו על מנת למכור מיץ ענבים תוסס שלא הגיע להתבגרות של יין, וקרא לו "יין צעיר" – צעיר כן, אבל יין? לא.

גם מקומות אחרים מכרו יין ואירחו לקוחות עד השעה המותרת – 23:00 על פי חוקי מדינת ישראל, אבל האם הם באמת שתו ומכרו יינות מקטגורית הבוז'ולה? מסופקני.

החריג היה יין אחד שכן היה לטעמי והגיע בטיסה מצרפת, עם כל המשתמע מכך (מחיר?). פרט אליו לא היו הרבה יינות ביכורים מעניינים או טעימים שאפשר היה ליהנות מהם, לא מתוצרת צרפת ולא מתוצרת ארצנו.
אז בשביל מה? האם חסרות סיבות למסיבה?
אולי נאמץ לעצמנו את חג ההודיה כתחליף לחגיגות הבוז'ולה? (בסך הכל שבוע אחרי תאריך הבוז'ולה הרשמי), או אולי ליל כל הקדושים (31 באוקטובר) מתאים יותר לחגיגות יין?

או אולי נחגוג בסוף שבוע השלישי של נובמבר את חגיגות תום הבציר בכרמי יקבי ישראל, ונשתה, נקנה ונמכור יינות מבצירים קודמים לכבוד תום הבציר.
למה חייבים לאמץ חג שלא מתאים לטעם ולאיכות שהקהל הישראלי כבר בוגר מספיק ליהנות ממנה, ולא להתפשר על יין ביכורים לא בשל ולא הולם לחך.