אחת הקלישאות הנפוצות היא שהקורונה ערבבה הכול, שינתה הכול ומה לא. קלישאה, אבל נכונה, ובוודאי בענף היין – פחות בתעשייה והרבה יותר ביקבים. לא בגדולים שזזים לאט כמו משחתת בריטית ישנה במלחמת העולם השנייה, אלא יקבי הבוטיק-גראז'-בית, הזריזים ותופסי היוזמה, שהגיבו במהירות לשוק המשתנה בסגרים ובהגבלות, המציאו את שיטת סלסלות הפיקניק ומרכזי המבקרים המארחים בלב רחב, נהנים מכך גם היום, וסביר מאוד להניח שגם מחר.
עד כאן ההקדמה, ומכאן מקרה מבחן של יקב קטן (20,000בקבוקים בשנה) שביום שישי ממוצע קולט 500 אורחות.ים במבנה ששטח האירוח בו הוכפל בשנה האחרונה, ומתכונן להקים גם אזור פיקניקים מוסדר ליד הכרם השלישי שלו, אותו נטעו לפני חודשיים.
יקב שדות הממוקם במושב הדתי שדה יעקב שבעמק יזרעאל, הינו יקב אסטייט (estate winery) – כזה שכרמיו נטועים סביב היקב ומרכז המבקרים שלו, שמבחינת שטח תופס את רובו.
בשישי שעבר הגענו לכאן שלושה חברים, ונדהמנו מכמות המכוניות בסביבת היקב, בו טורחים כדי שהחנייה תהיה מסודרת, ולא תפריע לבאי היקב (כשר) וכמובן לאנשי המושב. הכפילו את מספר המכוניות במספר היושבים בהן, ותבינו שאנחנו מדברים על מפעל אירוח בסדר גודל משמעותי, שהיין מהווה בו מרכיב מהותי אך ממש לא יחיד.
זה הסיפור על פגישתנו עם רועי לוי, בן משפחת חקלאים מהמושב, שגיבשו לעצמם את מהות היקב שבתכנון, הפכו לכורמים, הקימו יקב וגייסו יינן מהליגה הגבוהה, הקימו מרכז מבקרים, הכפילו אותו ולא חדלים, ועם צוות שירות גדול קולטים את כל אלה ששמעו מחבריהם, נחשפו לדיבורים עליו ברשתות החברתיות, מזמינים מקום לימות השבוע ובעיקר לשישי – שבת סגור.
לפני כל אלה פגשנו את שחר, מנהלת מרכז המבקרים של שדות מזה שנתיים, הזוכרת את התקופה בה בימים טובים היו מגיעים ליקב 150 אורחות ואורחים, כאשר בימינו אלה מגיעים בשישי ממוצע עד 500 (כמו בשישי בו הגענו) – הרבה צעירות וצעירים, המראה המרענן תולדת עידן הקורונה, אבל גם מבוגרים, חבורות ימי הולדת, סתם קבוצות חברים, או זוגות. פשוט כייף לראות את בקבוקי היין על השולחנות.
לשולחננו הגיע רועי לוי מנהל היקב. בן מושב שאחרי לימודי כלכלה עבד 8 שנים בתל אביב כיועץ לחברות, ואז החליט לחזור הביתה למושב, חיפש מה לעשות, ולקח לידיו את "הפרויקט", כפי שהוא קורא ליקב ולקיים ומתרחש סביבו.
הקונספט של משפחת לוי היה להקים estate winery – להיות הכורמים של עצמם, כשהכרמים סביב היקב. "חשוב לנו לגדל את הענבים", הוא אומר. כך נטעו ב- 2009 כרם ראשון צמוד ליקב, 10 דונם של שיראז, פטיט סירה, טמפרניו, סירה ומוסקט קנלי. בציר ראשון ב- 2012. כרם שני נטעו ב- 2016 גם כן בקרבת היקב, 12 דונם של קריניאן, מרסלן, פטי ורדו, גוורצטרמינר, גרנאש בלאן פרנץ' קולומבר.
כרם שלישי נטעו בני משפחת לוי לפני חודשיים – 25 דונם, גדול יחסית מבחינתם, צמוד לכרם השני. כאן חזרו על פרנץ' קולומבר וטמפרניו, הוסיפו שנין בלאן ומלבק – עבור היינות והשנים בעתיד, כאשר חלק מהענבים מיועדים לפרויקטים של אייל דרורי – יינן יקב שדות; מי שהיה בסוסון ים, היום יינן יקב עגור במקביל ליקב שדות, וגם בעל שם בייצור ורמוטים.
במושב שדה יעקב לא רוכשים חלקות לגידולים חקלאיים, אלא מקבלים מכסות קרקע ומחליפים מיקומים. "לעומת מגדל כרובית שרוצה את החלקה ליד הבית, לנו אין בעיה שהכרם שניטע יהיה קצת רחוק", אומר רועי, בעיקר כשהחלקה ממוקמת על מדרון יפה שיתרום לאיכות הענבים. לי זה הזכיר קצת את חילופי השורות המתבצעים בבורגון בין המשפחות והכורמים כדי לאחד חלקות, אבל זה הדמיון הפרוע שלי או החמסין ששרר בשישי שעבר.
ב- 2018 התחילו לייצר ביקב יין – כאשר ליקב יש רישיון יצרן ורישיון עסק, תחילה 8,000 בקבוקים שגדלו מהר ל- 20,000 בשלב זה – עם אפשרות להגיע עם אותה תשתית ל- 30,000 בקבוקים.
תיכף נגיע למרכז המבקרים, שקשור לשאלה איך הם מוכרים את היינות שלהם. "בהתחלה מכרנו חלק במקום, בחנויות יין, וגם ייצאנו לארה"ב – הגענו ליצוא של עד 40% מהייצור. עם הזמן הקטנו את היצוא, כי הדרישה אצלנו כאן גדלה. היום כל 20,000 הבקבוקים נמכרים במקום". תחשבו על המשמעות הכלכלית של מכירה ללא כל צינורות שיווק ומתווכי ביניים, ותבינו כי יש כאן חשיבה עסקית.
"מתחילת הפרויקט היה לנו ברור שישולב בו מרכז מבקרים, אותו הפעלנו ב- 2015. מבנה היקב תוכנן עם שתי קומות, כך שכל פעם הוספנו לפי הצורך, תחילה את המרפסת בקומה העליונה, ואז את הקומה התחתונה שהמרפסת היא הגג שלה.
ב- 2017 התחלנו להציע אוכל למטיילים הרבים שהגיעו ולא הסתפקו בטעימות יין – מטבח קר בלי בישול וטיגון, זה אומר גבינות (איכותיות), לחמים, דגים כבושים (מעולים), סלטים, וקינוחים. לאוכל נוספו מוצרים משלימים שנמכרים בחנות לצד יינות היקב. היום אנחנו מקבלים כאן עד 500 איש ביום שישי, ובאמצע השבוע מגיעים עד 250 ביום. אנחנו מציעים סיורי יין של 20 דקות וטעימת 5 יינות תמורת 45 ₪ וזיכוי מול קניית בקבוק יין. לטובת הקהל שמגיע ורוצה נטו יין, אנחנו בונים חדר טעימות".
ושאלה לסיכום לרועי לוי על מעבר מהעיר לכפר, או על החזרה שלו למושב אחרי 8 שנים בתל אביב: "כשאתה מחליט שאתה עושה את זה, אתה במקום 6 ימים בשבוע. מצד שני, מאחר שזה מושב דתי, בשישי כשמרכז המבקרים נסגר בארבע אחרי הצהרים (חורף) ובחמש אני מסיים את העניינים, אני מיד בבית ויש לי מנוחה ושבת עם המשפחה".
היינות של שדות
על היינות – טווח מחירים 79-143 ₪, ומהם הנמכרים ביותר, שמענו משחר מנהלת מרכז המבקרים, ומחן – להלן הסומליירית.
הכי הרבה נמכרים יינות לבנים כמו מוסקט גוורץ – מתיקות מעודנת, רוזה יבש ורוזה חצי יבש -פטי ורדו ומרסלן, TPS – טמפרניו פטיט סירה המוכרז כאן כבלנד פופולרי מאוד – מתיישן בחבית, לא עוצמתי, ואותו עושים מדי שנה. מרסלן קריניאן – בלנד צעיר שלא פוגש בחבית, מהמכל לבקבוק – יין צעיר וכייפי. למבינים: פטיט סירה, וסירה – שאזל. ולקינוח טעמנו ונהנינו – אי אפשר שלא, מ'אוידה' – יין מחוזק בסגנון פורט, עשוי מענבי פטיט סירה, עם 18% אלכוהול.
אז אם נסכם לפי שחר וחן שמוכרות כאן את היין: בקיץ יינות לבנים ורוזה, בחורף יותר אדומים, ובכלל היינות תלויי שולחן – מי שמנוסה יכול לזהות שולחן בנות לפי בקבוקי רוזה או מוסקט.
