1: טפרברג (הבקבוק) נגד כרמל מזרחי – תביעה, חסיון, פשרה
לפני מספר שבועות פרסם E-food של אריה וגיטה לביא, כי יבואנית האלכוהול “הבקבוק” בבעלות אמוץ טפרברג הגישה תביעה על סך 110,000 שקלים וכן בקשה לצו עשה, כנגד אגודת הכרמל וכרמל מזרחי (יקב כרמל). את התביעה הגישה עורכת הדין שרה טפרברג – רעייתו של מוטי טפרברג ואימו של אמוץ.
הבקבוק עוסקת בייבוא יינות כמותג פרטי וביבוא משקאות אלכוהוליים. התביעה דיברה על גזל, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט שבוצעו לכאורה על ידי כרמל מזרחי, בנוסף נכתב כי כרמל מנסה למכור לרשתות ולחנויות מותג זהה מסוג למברוסקו. מדובר בבקבוקים המכילים יינות למברוסקו שיוצרו ביקב גטאטיקו באיטליה תחת מותג ג'קובזי ושם מוצר Dell’emilia. זאת למרות היותם זהים למוצרים שהגתה ופיתחה התובעת כמותג פרטי ממש באותו יקב תחת מותג דונלי ושם המוצר Allegro. בקיצור: שניים אוחזין בלמברוסקו.
התובעת מציינת כי בקבוקי האלגרו שהגתה ופיתחה הם בקבוקים מוארכים הממולאים ביינות למברוסקו מיקב גטאטיקו. הבקבוקים מאופיינים בצבע זהב אטום שעוטף אותם, כולל הפקק הנשלף. בחלק התחתון של בקבוקי הזהב קיימת תווית המוצר שעיקרה בצבע לבן, ואת צוואר הבקבוקים עוטפת מדבקה לבנה בצורת אליפסה שגם עליה מופיע שם המוצר בחלק העליון העוטף את פקק הבקבוקים והוא בעל חירור דקורטיבי.
כרמל מזרחי השיבה לתביעה בטענה כי היא מייצרת את מוצריה תחת המותג ג’קובזי, ולכן היא איננה מפרה זכויות. לדברי החברה היא מקיימת כבר שנים רבות יחסי מסחר עם מותג ג’קובזי, ומוצריה נעשו ללא כל ידיעה שלתובעת יש בלעדיות לייצר ולשווק את מוצרי המותג הפרטי תחת השם דונלי. המשמעות היא שכרמל בעצם מגלגלת את התביעה ליקב שמכר גם להם וגם לטפרברגים את אותו מוצר מבלי ליידע אחד את השני.
לפני שבועיים התבקש בית המשפט להוציא צו המחייב את כרמל מזרחי לאסוף ולהחזיר את כל הבקבוקים מכל הרשתות והמרכולים, ולא לשווק את המוצר שלהם – גם אם הם יצטרכו לעבור חנות חנות ולרכוש חזרה את הבקבוקים הדומים, ובנוסף לפסוק לתובעת בשלב זה פיצויים בגין נזקיה בסך 110,000 שקל. לאחר שהמידע הגיע למערכת ביקשנו את תגובת המעורבים, וכן ביקשנו את פרוטוקולי בית המשפט. התברר לנו כי בית המשפט התבקש להוציא חיסיון על הדיונים המתנהלים בין כרמל מזרחי וחברת הבקבוק. האמת שאותנו הפתיע אישורו של בית המשפט לבקשה זו – חיסיון על מה בעצם? סודות מדינה? המשכנו כמובן להתעקש ולבקש את תגובות המעורבים, והשבוע הגיעו הצדדים להסכם פשרה.
תגובת חברת הבקבוק על ידי עורכת הדין טפרברג
כרמל וחברת הבקבוק הגיעו לפשרה לשביעות רצונם של כל הצדדים, באופן שחברת הבקבוק תמשיך בלעדית לשווק ולמכור את בקבוקי הלמברוסקו בבקבוקי הגולד, והיא חוזרת בה מכל טענותיה כלפי כרמל .
תגובת יקב כרמל
הצדדים הגיעו לפשרה המקובלת על שניהם, ובית המשפט אישר זאת.
בפרוטוקול ההסכם נכתב כך על ידי עורכת הדין של אגודת הכורמים וכרמל מזרחי הנתבעות:
שמענו את המלצת בית המשפט. אני מבקשת להביע את תסכולן ומורת רוחן של הנתבעות מעצם העובדה שנגררו להליך משפטי על לא עוול בכפן, ומבלי שאף עובדה שנטענה כלפיהן הייתה אמת. ההליך המשפטי גרר הוצאות משפטיות גבוהות. כך גם הפגיעה בנתבעות מעצם פרסומו של ההליך. לפנים משורת הדין ומבלי להודות בכל טענה מקבלות הנתבעות את המלצת בית המשפט לסיים את ההליך בפשרה, מתוך כוונה לשמור על שמן הטוב של הנתבעות כמי שמנהלות יחסי מסחר הגונים.
בשולי הכתבה – יקב כרמל מזרחי הישן בראשון
ולצערי זה בשוליים. הפרשה משנת 2014, בה נתבע בגין קבלת שוחד ח"כ דוד ביטן (שלצערנו מאושפז עתה כחולה קורונה ואנו מאחלים לו בריאות טובה), שבעבר היה יו"ר סניף הליכוד בראשון לציון וחבר מועצת העירייה מטעמו, הגיע השבוע לסיום בכל מה שקשור למשכנו הישן של יקב בראשון לציון. היקב מכר את הנכסים ופינה את מתקני היקב שעמד על 17 דונם לטובת חברת משקיעים ששילמה לכרמל 165 מיליון שקלים.
בזמנו נמסר לנו כי במקום לא ייבנו מגדלים, וכן המתחם כולו נועד לשימור ולא תתאפשר בנייה גבוהה מכל סוג. ראש העיר לשעבר דב צור מסר אף שעלות השימור עומדת על כ-80 מיליון שקל, והוא הבטיח כי העיריה לא תיתן את ידה לאישור התוכנית המחוזית הכוללת 430 יחידות דיור. כאמור, הבטחות לחוד ומעשים לחוד. השבוע אושרה בעירייה התוכנית – כולה לדיור. ונכון, בדיוק כפי שניחשתם, שום שמירה על הצביון ההיסטורי, על נקודת ציון ידועה בעיר ובארץ. יקב כרמל התפשט מנכסיו ההיסטוריים כבר לפני שנים. לא מורשת, לא היסטוריה, כסף כסף ועוד כסף.
תגובת יקב כרמל
המתחם נמכר עם כלל מטלות השימור, שעדיין בתוקף ובאחריות הרוכש. מן הראוי לציין כי בישראל אין פרויקט שימור ללא בנייה יזמית, המממנת את מטלות השימור ומאפשרת את כדאיותו הכלכלית.
2: טרואר מתעתע
כולם מדברים על טרואר, אבל אף אחד לא באמת מתכוון לבליל המילים ולחשיבות העצמית של היינן כשהוא מנסה להסביר לנו שהטרואר אצלו ממציא את נקטר האלים בבקבוק. כי אחרת אי אפשר להבין מה קורה כאן, ודווקא תחרות טרה וינו חושפת מעט את "ההונאה הטרוארית" שמנסים להשקות אותנו בה כבר שנים ובהצלחה רבה, מבלי להיכנס ולנתח כל יקב בנפרד – אף על פי שיקבים רבים חוטאים בכך.
שימו לב רק לשני האזורים המתגאים בטרואר ייחודי, ואחד מהם אף קיבל גושפנקה חוקית להיקרא כך: אזור הרי יהודה ואזור רמת הגולן. אם ננתח רק את מזג האוויר, קשה מאוד יהיה להבין מדוע יינות יקב רמת הגולן, יקב בזלת הגולן או יקב הר אודם, מגישים לנו יינות בעלי אחוז אלכוהול גבוה עם עוצמות פרי ריבתי, כשהם נמצאים באזור הקר ביותר במדינה, ולכאורה היינות צריכים להיות שונים על פי הטרואר שהם מציגים. לעומת זאת, יקבי הרי יהודה מגישים לנו יינות הרבה יותר רגועים, אלכוהול רגוע וחומציות נפלאה, ודווקא האזור שלהם צריך להנגיש לנו יינות אחרים. אז אי אפשר שלא לשאול את השאלה הכי פשוטה: האם הטרואר הישראלי זו המצאה, ובעצם מדובר רק בעניין של יחסי ציבור ומיתוג? אני רק שואל.
3: יקב משלו – אלעד כץ מגיע לעגור
בדיוק לפני שנה פרש אלעד כץ מתפקידו כמנכ"ל יקב קסטל, לאחר שהשלים את המעבר ליקב החדש. היה ברור לכולנו כי אלעד לא עוזב את תעשיית היין הישראלית, אליה הוא מחובר בכל נימי נפשו. ניסיון ושנים רבות של הכרת הענף, עמידה בלחצים ובמטרות שנקבעו ויישומן לפרטי פרטים, והרבה אומץ לקבל החלטות קשות ומסובכות, הפכו את אלעד למנכ"ל שמכניס בכיס הקטן את כל מנכ"לי הבובות בענף.
השבוע נכנס אלעד לתפקידו החדש, והוא השותף והמנכ"ל החדש של יקב עגור שהחל בייצור יין בשנת 1999 על ידי שוקי ישוב – בעל הדעה שמסרב ללכת בעיניים עצומות אחרי אופנות מתחלפות. בשבועות האחרונים החלו לנטוע כרמים שיהיו שייכים ליקב, ולא יהיו תלויים בכורמים וברדיפה אין סופית אחרי חומרי גלם טובים. לא ירחק היום, והשינויים שיעבור היקב יביאו אותו למקומו הראוי בין יקבי הבוטיק הישראלים. כמות הייצור תגדל, השיווק ישתנה, ושוקי ישוב היינן יעסיק את עצמו רק בייצור יין משובח ללא קולות רקע משניים. כמאמר השיר Ebony and Ivory על קלידי הפסנתר השחורים והלבנים, יחד בהרמוניה מושלמת צופן העתיד ליקב עגור תחזית אופטימית, ומהר מאוד, הרבה יותר מהר, הם הולכים להוביל כאן מהלכים שישפיעו על התעשייה.
מערכת אכול ושאטו ואני מאחלים לאלעד ושוקי המון הצלחה.
4: על המוקד – יקב בן-חיים
השבוע בירכו ביקב בן-חיים 'שהחיינו'. היקב חתם על מעונו החדש במושב נווה ימין הצמוד לכפר סבא. המקום נמצא כרגע בתהליך בנייה והעברת הציודים מהיקב ברמת השרון. המתחם החדש יאפשר ליקב לגדול ולצמוח ולהפעיל מרכז מבקרים מרווח שישרת את לקוחות היקב ויאפשר לאיתי בן-חיים היינן להמשיך להפגין את כישרונותיו המוזיקליים.
בבעלות המשפחה כרמים בכל אזורי הארץ (טרואר, אמרנו…), והיינות של איתי קוטפים בשנים האחרונות מדליות ופרסים. היקב שהתמחה ביינות מתיישנים כבדים, מראה סימנים של התעדנות מבורכת, והיינות האחרונים שלו מאוד נגישים ועם פחות עץ ואלכוהול. אנשי היקב – 'הימאים הג'ינג'ים' כפי שמכנים אותם, מארחים כל שבוע עשרות אנשים לקבלת שבת בה המוזיקה והיין מעלים הרבה שמחה וחיוכים אצל המבקרים, ונראה כי ימשיכו בכך בגדול בביתם החדש.
מערכת אכול ושאטו מאחלת ליקב בן-חיים המון הצלחה גם במשכנו החדש.
5: האם "האונליין יתנקם ביקבים לאחר הקורונה"?
רני רוגל מדווח: נושא חנויות היין ממשיך להעסיק אותנו. כן, אלה שצצות כמו פטריות אחרי הגשם בכל עיר בארץ. ומעלות הרבה שאלות על עצם פתיחתן ועל התוחלת שלהן. כפי שאמר לנו גורם מוביל אחד בתחום קמעונאות היין בתשובה על השאלה למה יש כל כך הרבה חנויות יין חדשות – נושאיות (יינות יקבי בוטיק, יינות מאזור מסוים וכו') ולעומתן כאלה כלליות: "אומרים שאמריקאי מגיע לעיירה, מזהה מה חסר ופותח חנות לכך. ישראלי מגיע, רואה שלוש חנויות יין ופותח רביעית".
"כשאהיה גדול אני רוצה חנות יין"
מי שיודע מי מהספקים הגדולים מוכר מה לחנויות החדשות שצצות, אומר כי הסכנה הגדולה לחנויות יין ובכלל, היא לקוח גדול מדי וספק גדול מדי. "בעלי עסקים צריכים לחלק את המכירות ללקוחות שלהם", אומר הקמעונאי שלנו. "אנחנו כן רואים גידול במספרם של בעלי חנויות שמחפשים שותפים נכונים, במחירים אבל גם בתמהיל וסיוע במטעימים ומקדמי מכירות. חלק מבעלי החנויות לא יודעים לתפעל חנות, לשרת לקוחות, או להתקשר לספק מתאים, ובכל זאת מוכרים הרבה מאוד יין. חלק מחפשים בידול, אבל מחפשים מיתוג – את מה שהצרכן מחפש וקונה. העניין הוא שצריך גם וגם – מה שכדאי לחנות, ומה שהצרכנים ידרשו כיין איכותי".
ההסברים לשינויים בשוק היין טמונים כנראה וכמובן בקורונה: "אנשים נאלצים להישאר בארץ. אין מסעדות, ברים, בתי מלון, ויין קונים בסופר או בחנויות יין. זה הביא לכך שהרגלי הצריכה השתנו, ולא בטוח שיחזרו להיות כפי שהיו כשכולנו נהיה מחוסנים ובריאים בגלל השינוי בקהל הישראלי". כך למשל, הרבה מבעלי מסעדות הפכו לבעלי מעדניות אותן פתחו במיקום המסעדה או בנפרד ומוכרות יין. יש להם קשרים עם ספקים והם מכירים את ההתנהלות מולם, כולל הכספית. אחרים מציעים משלוחים, ויקבים עברו למכירה הביתה.
כיכר דיזינגוף הופכת לכיכר היין
שני בני שיחנו אומרים כי מעבר לאחוזי גידול במכירות שנזרקים חופשי לאוויר, הם אינם יודעים כמה יותר באמת קנו. אבל ברור שיש שינויים משמעותי: "המחסום המגדרי נפרץ כבר לפני מספר שנים – נשים שותות יין. מדינת תל אביב עברה לפריפריה; בעיר כמו כרמיאל יש 4 חנויות יין, ומספרן עולה גם בנהריה, באר שבע או אילת. היין נהיה שחקן מאוד משמעותי", אומר בן שיחנו. "כדאי לבקר בכיכר דיזינגוף בכל ערב, ולראות שמאות ישראלים הפכו את הכיכר לאתר פיקניק אליו מגיעים עם בקבוק יין או משקה אחר, יושבים ושותים. דיירי בניינים משותפים עולים לגגות עם יין ונשנושים, ויושבים יחד לשתות. היום שותים יין, לא וודקה. תרבות הצריכה השתנתה. אפשר לשתות בבית ונהנים מזה. האמירה ש'יין לא שותים לבד' השתנתה".
בהיבט הכמותי הכי הרבה יין נמכר ברשתות הסופרמרקטים, אך לא כולן נהנו מכך", אומר איש הענף. "שופרסל גדלה במכירות יין, ומרכיב האונליין אצלה עלה באופן משמעותי. היום גם רמי לוי מוכר יין באונליין, מה שהצליח אצלו פחות בחנויות הפיזיות. אנשי רשת האונליין פנקו העלו קמפיין טלוויזיה לפני פסח, והורידו אותו כי לא יכלו לענות על הביקוש הגדול".
אונליין אין – האם בחזרה לשגרה יהפוך לאאוט?
אז הקורונה הייתה זרז טבעי למשהו שאמרנו כי יידרשו מספר שנים למעברו לאונליין, וגם יקבי בוטיק הגיעו לאונליין דרך האתרים שלהם. "ליקבי בוטיק יש בעיה. רבים מהם מוכרים בדרך כלל יין שלהם במסעדות, ואלה סגורות. הם פחות עבדו עם חנויות, אך בתקופת הקורונה פנו אליהן. מצד שני יקב בוטיק מוכרים ישירות לצרכני קצה. אי אפשר להחזיק מקל בשני הקצוות. בעלי חנויות אומרים: 'לקוחות קצה ייחשפו ליינות של יקב בוטיק זה או אחר בחנות שלי, ואז יזמינו ישירות מהיקב'".
והנה עוד בעיה: היקבים מוכרים לצרכנים במחיר אטרקטיבי. מחר ייפתחו המסעדות ובעליהן יראו שהפער שהן יכולות לגבות מהסועדים אינו מספיק. ביין מחיר זה בידול", הוא אומר.
הגורם השני בענף מסכים כי מהלך ההליכה לאונליין משפיע חיובית בטווח הקצר, אך לגבי הטווח הארוך – לא ידוע. "אנשים צורכים הרבה יין בבית כי אין מסעדות. מחר יחזרו המסעדות והצריכה הביתית תרד וישתו פחות בבית. לא ישתו כל ערב בבית בסכומים שהוציאו קודם. בסופו של יום, לשוק האירוח של מסעדות ברים, מלונות וכו' יידרש הרבה זמן לחזור לפעילות, אבל אז תהיה ירידה בצריכה הביתית ותהיה מלחמה בין הקמעונאים לאונליין. הם אולי לא יורידו יינות מהמדפים, אבל יצמצמו קניות מיקבים שמוכרים אונליין ויעדיפו אחרים. או כשלקוחות יבואו לחנויות, הם לא ימליצו על יינות "יקבי האונליין". הרבה מקומות, החנות היא הקובעת מה הלקוח יקנה".
לשחרר את הדיוטי פרי
מה עוד קרה ליקבים ישראלים? "רבים נפגעו. אין דיוטי פרי, אין אל על, ויש הרבה פחות יצוא, לא רק לצרכן הכללי אלא דווקא והרבה נפגע היצוא לצרכן היהודי, כי אין אירועי חתונות ובתי מלון סגורים. הפגיעה מגיעה ליקבים בסדרי גודל שונים, כי חברה שמייצאת מעל 25% מהייצור שלה, נהנית ממס חברות מוקטן. יש יקבים שלא יגיעו לנקודת היקף יצוא זאת", אומר הקמעונאי שלנו.
המצב היום הוא שהדיוטי פרי – שחקן חשוב בשוק המקומי, נגדע, והמכירות שלו לישראלים עברו לשוק המקומי. מי שמסכים עם אמירה זו הוא בכיר אחר בענף שמכיר היטב גם את תחום הדיוטי פרי: "הדיוטי פרי בנתב"ג חוזר, בינתיים רק ב'שרוולים' לפני העלייה למטוסים, ואנשים לא קונים יין", הוא אומר. "בדיוטי פרי היו שלוש קבוצות קונים: 'שוק יהודי' אמריקאי, קהל הסינים, וישראלים שהיו קונים דילים. בגלל החנויות קטנות בשרוולים אי אפשר ליצור דילים, כי המגוון על המדף שם מצומצם".
בכמה כסף קונים?
תמיד מעניינת אותנו רמת המחירים בה צרכנים מוכנים לקנות יין לצריכה שוטפת. "מכיוון שקונים בחנויות וצורכים בבית, יש ירידה בהוצאות הכלליות. לכן קונים מוצרים יותר איכותיים הביתה, ואפשר להשקיע קצת יותר ביין", אומר בן שיחנו. "הקנייה הממוצעת לבקבוק עלתה בחנויות. שניים ב- 100 היא קטגוריה משמעותית, ו- 50 עד 80 שקלים היא הקטגוריה הכי משמעותית, כאשר יש קיטון במכירת יינות מתחת למחירים אלה וגידול בטווח 50-80.
הגורם השני בענף איתו שוחחנו, מצמצם טווח מחירים: "מצד אחד יש עלייה רצופה חדה בצריכת יינות עד 50-60 ₪. בתחילת קורונה היו עסקי יין רבים בלחץ יד שזיהו את טווח המחירים. בתחום כל היינות היותר יקרים אני מזהה נטייה לעצירה מוחלטת".
אבל מוכרחים נימה אופטימית לסיום: "היום מרכזי מבקרים הם מרכז מכירות חשוב", אומר איש הענף. "הרבה אנשים זיהו צורת בילוי זאת, וכל מי שיש לו מרכז מבקרים צריך להמשיך לחדש ולהמציא את עצמם מחדש בתחום זה להמשך אחרי הקורונה".
6: הסכם הפצה – יקב ברבדו וחברת הכרם
הסכם הפצה חדש בענף: חברת הכרם תחל לשווק את יינות ברבדו מכרמי יוסף, השבוע נחתם החוזה בין מנכ"לית חברת הכרם, נורית שמיר, וזורי ארקין מנכ"ל יקב ברבדו. מעניין שהמהלך נעשה דווקא בשנה קשה זו של מיתון, בעיקר בענף המסעדות והברים בו חברת הכרם מחזיקה בנתח משמעותי.
הכרם מפיצים במקביל את יקב דלתון התעשייתי ואת יקב הבוטיק ויתקין. שיווק יינות ברבדו סוגר להכרם את הפינה שהייתה חסרה לה ביינות ישראלים. יקב דלתון מייצר סדרות זולות וכמות גדולה של יין; יקב ויתקין מייצר יין ישראלי מקורי, והם מחלוצי הגישה הים תיכונית. מזה כשני עשורים מייצר היקב יינות איכות מזנים כמו קריניאן, קברנה פרנק ופטיט סירה. יקב ברבדו סוגר את הפינה של יינות זניים Single Vineyard המיוצרים תמיד מאותו הכרם מתוך הארבעה הסובבים את יקב האסטייט שמייצר יינות רק מכרמיו, מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו ושיראז, ובלבנים סוביניון בלאן ושרדונה. ברבדו מייצר בסך הכל כ- 100,000 בקבוקים בשנה, יחד עם סדרת נטע.של הדור הצעיר של היקב.
7: דלתון סדרת Single Vineyard – ביקורת יין
שיראז כרם אלקוש 2018 – היינן גיא אשל יצר סינגל ויניארד זה מכרם בגובה 600 מטרים הסמוך לבירנית. בגליל העליון. יין מאוד מתובל – גם בארומות וגם בפה. בשלב זה היין מתעתע בין חמאתיות לעוצמתיות, עם פרי נקי ומדויק. לחובבי השיראז הלא מתחנף זה הולך להיות יין מטורף. מחירו 150 ₪. VFM (תמורה לכסף – תל"כ) 110 ואולי קצת יותר.
קברנה סוביניון כרם צבעון 2018 – סינגל ויניארד מכרם שנטוע בגובה 700 מטרים הסמוך להר מירון. מדובר בטרואר ייחודי המטופל על ידי הכורם עידו סירקין מקיבוץ צבעון, שביקב ניסו למצות אותו לבקבוק. אף חד ומעט אלכוהולי, עשבי תיבול רטובים עם מנטה ואקליפטוס. בפה קרירות ומינרליות מרשימים, פה שופע טעמי פירות אדומים מעט בשלים לטעמי. הטאנינים מכים ללא רחם, והיין ללא ספק זקוק לעוד כמה שנים כדי להירגע. פוטנציאל אדיר. מחירו 150 ₪ – VFM ללא ספק. יין עתידי שיהיה ראוי למחיר.
בשולי הביקורת: דלתון מיתוג חדש
לכבוד העשור החדש, הבציר החדש והשנה החדשה, יינות הסינגל ויניארד של דלתון חוגגים מראה חדש … אני מניח שהיין מיועד ליצוא, גם בגלל שנעשה ממנו מעט וגם בגלל שהחליטו בדלתון לכתוב על התווית באנגלית מילים כל כך ישראליות, שככל שניסיתי לעשות מבטא אנגלי או בריטי זה רק הצחיק את הסובבים אותי., נסו להגיד באנגלית ZIVON אבל אתם מתכוונים להגיד בעצם צבעון שלא לדבר על אלקוש ELKOSH. על התוויות הלא מובנות בעליל, הכול שם באנגלית, ואף אחד לא מבין מה הם מוכרים בבקבוק. דלתון סינגל ויניארד – יין טוב אבל תווית מביכה.
8: קפיצה קטנה לחו"ל
קבלו לעדכון: אני יוצא לשליחות בחו"ל לתקופה (כן, אני רציני), אבל אין זה אומר שאפסיק לכתוב על מה שמתרחש בתעשיית היין הישראלית, ולהביא מדי שבוע מידע עדכני ואמין ללא משוא פנים ובגובה העיניים. המידע ימשיך לזרום אלי גם כשאהיה בניכר, המערכת תשלח לי יינות לטעימה, ואני אמשיך לבקר בתערוכות וביקבים בחופשות שלי. אני רוצה לברך את חברי האהוב יונתן לבני שמצטרף לצוות 'השבוע בענף היין' בנוסף לכתיבתו השוטפת באכול ושאטו. יונתן בעל ידע רב בכל הקשור ליין, ישר כסרגל, וכתיבתו תוסיף לנו הרבה צבע.
יעניין אתכם לקרוא גם את זה
ריוחה בראש 100 הגדולים של Wine Spectator ל-2020 – יקב רמת הגולן במקום 83
בשנה שעברה דורג יקב קסטל הישראלי במקום ה- 100 וחתם את הרשימה עם Grand Vin Haute Judée מבציר 2015, שקיבל מהמגזין 91 נקודות ומחירו בארה"ב 85 דולר. השנה מייצג את יינות ישראל ברשימת ה- 100 יקב רמת הגולן, שדורג במקום ה- 83 עם ירדן קברנה סוביניון 2017, שזכה ב- 91 נקודות ומחירו בארה"ב 37 דולר. קראו כאן
טעימה מאזור לנגדוק – יינות בשפה אחרת
הלנגדוק ממוקם בדרום מערב צרפת, צפונית לספרד. זה היה האזור הראשון בשטח צרפת הנוכחית אליו הכניסו הרומאים גידול גפן וייצור יין. בשנות השמונים של המאה העשרים הפיק האזור 10% מתפוקת היין העולמית אבל איכות היין הייתה נמוכה. בשלב זה היצרנים המקומיים החליטו על שיפור האיכות. קראו מה כותב יגאל ברנע על אחדים מיינות האזור
תגובה אחת
שופרסל ורמי לוי הכול יפה
אבל מה עם 'אושר עד' הרשת נכנסה לתחום יינות היוקרה ומשתדלת כדרכה לעשות בלאגן
ושום רמז בשליחות מי ולמה…איפה גילוי נאות…:)