קצת קשה לדעת האם השנה המסתיימת הייתה טובה ליקב כרמל (בעבר: כרמל מזרחי), או שמא הייתה זו שנה שתוביל את היקב למקומות אחרים.
ישראל איבצן ז"ל, המנכ"ל והיו"ר הקודם, נפטר, והשאיר את היקב די בעלטה. הרבה שאלות נשארו פתוחות אצל אגודת הכורמים, ועד עכשיו אין באמת תשובה למה שקורה ביקב.

ללא ספק, עם הבעלים החדשים והמנכ"לית החדשה, עוברים מהפכה ביקב; אמנם מהפכה שקטה וסמויה. השאלה שמעניינת אותי היא, האם יחליטו להיות ראש לשועלים או זנב לאריות. כל עוד שהם לא חושפים את המידע, אני רק יכול לנסות לשער מה קורה שם.

יקב כרמל טיפח ייננים, שאיכשהו היקב והיינן הראשי לא השכילו להשאיר אותם ביקב. רובם מככבים היום ביקבים אחרים, ומפתיעים אותנו כל הזמן עם זנים חדשים ושילוב של עולם חדש ביינות.
עושה רושם כי היינן הראשי לקסר הולך על המוכר והידוע והבטוח. הוא אומנם עושה יינות שרובם בסדר, אבל אין בכרמל תעוזה לייצר יינות כפי שעושים יקבים שמתיימרים להיות מובילים בענף; ראו ערך רמת הגולן, טפרברג ועוד.

יש עכשיו גימיק חדש בשכונה לקרוא, ליינות בשם "כרם יחידני" (ולא רק כרמל משתמשים בזה). זה בדיוק כמו לקרוא ליין רזרב, ספיישל רזרב, לימיטיד אדישן וכו'. הכול בליל של מילים ללא באמת תוכן. כל אחד יכול לעשות ולרשום מה שהוא רוצה. זה משפט שמאפשר ליקב לגבות עוד כסף על היין, ותו לא.

בשנה שעברה איחלנו שתהיה זו שנה טובה ליקב כרמל. מה נאחל השנה? נאחל לכם שזו תהיה שנה של שינוי, שישאיר את כרמל כיקב גדול ומוביל שאחראי להמון כורמים, ושכרמל לא יהפוך לעסק נדל"ני כפי שחוששים גם חלק מעובדיו.
אם כבר עושים שינוי למעלה, כדאי לעשות שינוי במקומות הנכונים. שתהיה זו שנת תעוזה והצלחה, כמובן.

ועכשיו ליינות חדשים וקצת יינות לחג של כרמל:
כרמל קברנה סוביניון כרם סומקה 2010
יין חדש השנה בסדרת 'הכרם היחידני'. קברנה סוביניון מרמת הגולן, 16 חודשי חבית.
יין לעיס עם טעמי פרי טובים מאוד. היין פחות מאופיין כקברנה קלאסי. יש בו קצת מאפייני ויוניה ברכות ובחמאתיות. לדעתי צריך עוד זמן בבקבוק כדי להביאו לפוטנציאל הגלום בו. הבעיה היחידה היא המחיר הגבוה לעוד קברנה בשוק.
המחיר 120 ₪
ילווה נפלא בשרים על האש

ריזלינג כרם קאיומי 2012
היין הלבן היחידי של סדרת 'הכרם היחידני'.
הריזלינג הפך לפופולרי השנה הודות לאלדד לוי שמייבא יינות מצוינים מאוסטריה. חבל שהקיומי של כרמל הוא חצי יבש. המתיקות עוזרת לו להימכר יפה לישראלים שתקועים בשנות השמונים עם החצי יבשים המתקתקים. בסך הכול יין נגיש לכולם, ליום יום.
המחיר 75 ₪
לשתות עם קצת גבינות עזים לידו.

אזורית סוביניון בלאן גליל עליון 2012
סוביניון בלאן מעט פסיפלורי לטעמי, חמיצות טובה. יין חביב.
המחיר 45 ₪
לשתות עם עופות בגריל, בשרים קרים.

אזורית קברנה פרנק גליל עליון 2009
בלנד מענבי קברנה פרנק, מלבק ופטי וורדו. 10 חודשי חבית.
צבע ארגמני יפה, ריחות טובים של פרי עם מעט חבית שעשתה טוב ליין ולא השתלטה. מעט אלכוהולי וצריך מעט אוורור. יין טוב.
המחיר 65 ₪
לשתות עם רוסטביף שומני, תבשיל טוב.

כרמל מרלו כרם שעל 2010
14 חודשי חבית, ריחות ריבתיים. בפה יש שפע עשבי תיבול רטובים. היין עם המון טעמי שזיף ואוכמניות בשלות מאוד.
גם כאן האלכוהול צריך זמן להתנדף על מנת שהיין יהיה מאוזן. חסרה לי בשרניות ביין הזה על מנת לחוש את טעמי הפרי.
המחיר 120 ₪
לשתות עם קונפי אווז, ביף בורגיניון.

Carmel Mediterranean 2009
בלנד של קריניאן, שיראז, פטי וורדו, פטיט סירה, מלבק ומעט ויונייה.
יין בסגנון עמק הרון. לכאורה ניצוץ של עולם חדש ביקב כרמל, אבל פה בדיוק הבעיה. יינות כאלה צריכים להיות מותאמים למזג האוויר החם שיש אצלנו, ושאפשר לשתות אותם עם אוכל שאנחנו אוכלים ביום יום, בעיקר בחודשי הקיץ הרבים.
ה- Mediterranean הוא יין עוצמתי, עם המון תבלינים, ריחות חווה, עור ופטריות הכמהין בשוליים, והטעמים הם ריבתיים -בעיקר של דובדבני אמרנה.
יין לא מוכן לשתייה וצריך עוד כמה שנים.
המחיר 160 ₪
לשתות עם גבינות בשלות מאוד.


כרמל גוורצטרמינר כרם שעל 2009
יין קינוח, יין מאוד ארומטי, מתיקות טובה ומאוזנת.
המחיר 85 ₪
לקרר היטב ולהגיש עם מוס שוקולד.

הקורא גבריאל גלר הגיב בפייסבוק לנאמר בכתבה:
אני מאוד לא מסכים. יקבי כרמל ממשיכים לעשות יינות תמורה למחיר מדהימים בסדרה האזורית שנה אחרי שנה וחל שיפור מאד משמעותי בסדרת פרייבט קולקשן שכל כך אהבתי לשנוא, במיוחד ביינות הלבנים.
הקאיומי ריזלינג 2012 מצוין, וכך היה גם בבציר 2011. ובאשר למתיקות המאד עדינה שבו, היא נסוגה עם התיישנות בבקבוק, ואני מציע שתבדוק זאת בעצמך בעוד שנה-שנתיים. באשר ליינות הכרם היחידני האדומים, היקב ממשיך להוציא יינות מצוינים (למעט קברנה סוביניון קאיומי 2009, שבו לטעמי הפרי בשל מדי וליין יש מתיקות יתר תמרית-צימוקית). לסיום, לימיטד אדישן הינו יין לא רק מהטובים ביותר בארץ; הוא גם יין עקבי, הן בסגנונו המאוד בורדולזי ועוד יותר באיכותו, יותר עקבי אפילו מקסטל גרן וין.

.