נתחיל מהסוף להתחלה
שריי בר, בת 34 אמא לשני בנים מתבגרים חרדים, סו שפית במסעדת ״הסדנא״ מקבוצת מחניודה ועושה לחיים בית ספר.
את שריי הכרתי באחת מהקבוצות שאני חברה בה, כאשר השיבה לי לשאלה ששאלתי על אוכל. מיד כשהיא הציגה את עצמה ידעתי שאני רוצה לדעת עליה הרבה יותר מכמה מילים. מסתבר שלקבוצה היא הגיעה בטעות, אך כידוע טעויות נועדו לקרות או במילים אחרות ״הכל משתבש לטובה״.
כבר מגיל צעיר ידעה שריי שהמטבח הוא המקום שהיא רואה את עצמה כשתהיה גדולה. אימה הייתה בת יחידה למשפחה אשכנזיה וסבתא עם לב ענק שכולו הוטבע באהבה לאוכל וסבב סביבה וסביב אחיה.
כשהייתה בת 10 ביקשה להיכנס למטבח ולהכין ארוחת שבת, אמנם עבר די זמן אך הזיכרון מהארוחה שהוציאה היה פריצת הדרך הראשונה שלה להוכחה שהיא יכולה.
שריי, חרדית לשעבר שגדלה וחיה בבני ברק, ידעה כבר אז שבמקום שבו היא גדלה יש פחות סיכוי שתוכל לפרוץ גבולות. הבית הדתי, הקשר לאדמו״ר שציפה ממנה להתנהגות אחרת והפחד לצער את הוריה, גרמו לחלום לדעוך קמעה.
בגיל 17 התארסה, בגיל 18 התחתנה ובגיל 20 כבר היתה אמא לשני זאטוטים. אך מהר מאוד היא הבינה שהויתור על החלום לא יכול להימשך עוד, הודיעה על גירושיה ויצאה בשאלה למרות שמצאה תשובה.
בין רצון להגשים את עצמה, בין התשוקה לעבוד, ללמוד ולהיות מה שהיא אוהבת, עמד מולה תמיד הצורך הגדול והחזק ביקום, הצורך להיות אמא. אולי הדבר הטוב שקרה לה מגירושיה מלבד בניה היה המעבר הכפייתי שלה לירושלים כשהגרוש שלה העתיק את מגוריו שלו ושל ילדיהם אל עיר הבירה אך באותו הזמן זה לא היה נראה ככה, המלחמה היומיומית להישאר בקשר עם בניה החרדים שהם בעצמם חיים בין שני עולמות של חרדי וחילוני, להיות אמא, להוכיח את עצמה להם ולה, לשריי.
היא עברה בין מטבחים של מסעדות, בין בתי קפה קטנים וגדולים, ניסתה והצליחה להתקבל ללימודים בבית הספר לקולינריה ברמה גבוהה אך נאלצה לוותר סביב הגירושין והחיים עצמם.
שריי: ״החיידק ברצון להיות במטבח הלך וגדל ממקום למקום… ידעתי שהולך להיות לא קל, לעבוד במטבח זה כלל שבתות וחגים ולא הייתה לי שום כוונה לפגוע בזמן שלי עם הילדים״
את היום הראשון שלה במסעדת ״הסדנא״ היא התחילה אחרי שעברה כברת דרך שכללה עזיבה זמנית של עולם הקולינריה ועבודה משרדית.
שריי: ״הייתי חוזרת בסוף יום משרדי ומסתערת על המטבח, מבשלת מכל הבא ליד.״
ושם היא הבינה שאם כבר לחלום אז כמו שצריך ובגדול.
שרי: ״היה לי חבר שהכרתי באחת המסעדות שעבדתי והוא סידר לי ראיון בסדנא, התקבלתי והתחלתי לעבוד שם מיד.״
על העשור האחרון שעבר על חייה אפשר לכתוב ספר, כזה שמעלה חיוך בין שורה לשורה ופוער פה ועיניים מפרק לפרק.
לימים נצמדה לשף הראשי ומונתה להיות סו שפית יחד עם סו שף נוסף שי, שעליו היא מעידה שהוא ״קולינרי ויצירתי בטירוף״, הציפייה שלה מעצמה היתה גבוהה, מה שדרש ממנה עבודה סביב השעון, למידה אינסופית וסיפוק אדיר. היכולת שלה להצמיח עלים ירוקים בחייה בזמנים הקשים, הוכיחו לה שהשמיים הם גבול שגם אותו אפשר לחצות, או לפחות להגיע.
שריי: ״את יודעת, אומרים שבונים קריירה אחר כך משפחה, אצלי זה הפוך, קודם בניתי משפחה אחר כך קריירה״
המשפט הזה מביא אותי לחשוב על הדרך של שריי ועל כמה נכון ומדויק המונח ״כל דבר בעתו״ .
אחרי שנים בעשייה, שריי נפצעה קשה בתאונת דרכים בטיול בחו״ל ורותקה למיטה כמעט חצי שנה. לפני חודשיים חזרה לסדנא וכיום היא עדיין עם רגל שבורה אך עם נפש שלמה.
עדי: ״איך את עושה את זה? מטבח זה קשוח״!
שריי: -״נכון, אבל אני יודעת לעשות את ההפסקות שלי – בעצם, איזה שטויות, אני לא. אני פשוט עוצרת כשזה מגיע לקצה היכולת שלי, המטבח ממלא אותי בדברים טובים שגורמים לי לשכוח את הקושי הפיזי.״
אנחנו צוחקות על רגעים של לתת מבלי לדעת לקחת ועל אופי העבודה במטבח והתחושה של הסיפוק בצלחת ריקה.
עדי: ״הוצאת מנה משל עצמך״?
שריי: ״כן, אחרי עשור הוצאתי מנת ספיישל. לקחתי מנת קרייפלך של סבתא שלי והפכתי אותה למנה אסייתית עם אווז.״
נהייתי רעבה…
עדי: איפה תהיי עוד חמש שנים?״
שריי: ״איטליה!! לעבור לחקור את הקולינריה, התחלתי ללמוד איטלקית, קוראת על איטליה להעשיר את הידע.״
עדי: ״מה המאכל שאת הכי אוהבת?״
שריי: ״סושי!״
עדי: ״וההיפך?״
שריי: חלבה. לא אוהבת חלבה.״
עדי: ״איך בן הזוג במטבח״?
שריי: ״הכישרון הכי גדול שלו הוא היכולת לשרוף סלט ועדיין הוא בן זוג מדהים.״
עדי: ״טיפ לחומרי גלם שאסור לערבב״.
שריי: ״אין דבר כזה, הכל אפשר לערבב, הכנתי עוף עם שוקולד ודג עם קוקה קולה.״
עדי: ״חומר גלם שעובד עם כל דבר.״
שריי: ״חמאה, עם כל דבר.״
עדי: ״איך נזהה אותך כשנגיע למסעדת הסדנא?״
שריי: ״אי אפשר לפספס אותי, אני חובשת כובע מצחייה עם פנדה. היתה תקופה שכל הטבחים במטבח עבדו עם נעלי בירקנשטוק אדומות ורק אני עם שחורות, יצא שאני לבושה בצבעי הפנדה. השף שלי הזמין לי כובעים בכל מיני צבעים עם פנדה. אז תדעו, אני הפנדה.״
עדי: ״תני המלצה למנה שאת אוהבת במסעדה.״
שריי: (אחרי התלבטות קשה מריבוי אופציות) ״קרפצ׳יו חציל״.
איחלתי בשמי ובשם צוות העריכה לשריי בר רפואה שלמה וחזרה מלאה לשגרה, אנחנו בטוח נקפוץ לבקר.
מסעדת ״הסדנא״, ברשותו של אסף גרניט ובניהול ובעלותו המשותפת של השף שחר שמואל, נמצאת ברחוב דרך חברון 28 בירושלים ומתמחה בבשרים ובר אלכוהול.
