למעלה מעשור מתקיים בחיפה פסטיבל ביכורי יין וגבינות, כאשר על הדרך עבר מספר גלגולים ומיקומים עד שנחת ברחבת הפיאצה של רחוב הנמל המשודרג.
המפיק האומנותי, ובעצם הרוח החיה מאחורי הפסטיבל, הוא אנדרי סווידן, נצר למשפחת סווידן המיתולוגית, אושיית יין ובעל חנויות ספשל רזרב בחיפה.
המגמה של הפסטיבל הינה לתת במה ליקבים קטנים וחשיפה לעסקים קטנים, ועל הדרך מצטרפים גם כמה חברה גדולים ושווים.

מעל 4000 איש עברו במשך יומיים (19-20.5.15) במתחם, שתו ואכלו ממיטב תוצרת ארצנו, ועל הדרך גם קצת חוץ לארץ. היו יינות מפורטוגל וספרד, צ'ילה, קצת איטליה וקצת צרפת, אבל הרבה הרבה ישראלים, וביניהם:

יקב בנימינה – הטעימו את סדרת BIN וסדרת אבני החושן, כאשר התרשישוהישפה זכו לאהבת הקהל. ב- 99 ₪ מקבלים תמורה טובה.

אורנה צ'ילאג הפגיזה עם האדומים שלה, ונתנה טעימות מזה שטרם בוקבק, רצוי לחכות. לא, אני לא מגלה. חכו בסבלנות, כי יש למה לצפות.

 

ליקב איל יש גוורצטרמינר מצוין, פינוטז' טוב מאוד, ואת עלמה – קברנה-שיראז מ- 2010 24 חודש בחביות, והוא מעולה. קצת יקר לטעמי – 285 ₪.

יקב לוריא הביא פינו גרי מרענן, יחד עם גוורצטרמינר שווה כמו שגידי סיידה יודע לעשות.

יקב רמת נגב השיק רוזה 2014 מקברנה פרנק; לא רע בכלל לקיץ הזה.
יקב אמפורה שוב הביאו את הכוכב בלאן דה נואר, וסדרת המד רד שנמכרת ב- 69 ₪ .

יקב אור הגנוז לא הצליח להרשים אותי הפעם. היינות די שטוחים, עם מרירות ארוכה מדי. אבל הר סיני – יין קינוח בסגנון פורט, דווקא מוצלח מאוד.

 

יקב הר אודם – השקה של יין חדש, מאוד פירותי אבל עדיין לא מוכן לשתייה. רוזה קליל ונעים מקברנה סוביניון וסירה, ושרדונה מאוד מפתיע, עם טעמים טרופיים עזים ולא צפויים.

איך אפשר בלי הסוביניון בלאן של יקב סלוקיה? אחד הטובים היום בארץ, בסביבות 80 ₪, וכל שלוק שווה. גם הבלנד של סלוקיה מעולה, וכדאי שיהיה בבית.

מוסקטו של יקב ברטנורא תמיד שווה בקיץ, וגם הסוביניון בלאן של קונצ'ה איטורו הפציע לו מעדנות וכבש לבבות. ראיתי הרבה בקבוקים ריקים.

 

היה גם אוכל: גבינות של הנוקד מגילון וגבינות מיבוא של משפחת סווידן, איתן קיזלר עם שטרודלים מגניבים, קפה לואיז עם לחמים וממרחים היו גם מאפים של מאפיית ג'אריסי, הכי שווים בעיר, וגם דוכן של תותים בקצפת ותפוחי אדמה לוהטים.

בקיצור היה שמח, היה נעים, היה טעים, והיה המון יין.
לשנה הבאה בחיפה, אבל מוזמנים להגיע גם בין פסטיבל אחד לאחר.


 

צילום צבי רוגר ויח"צ