שני דברים קונים את עולמה של הייננית ניצן סברסקי: היא מגשימה טרנד חשוב בעולם היין; ייננית אישה בעולם בו שולטים גברים. זאת על אף שאני סבור שלנשים יש חוש טעם מפותח בהרבה מזה של הגברים. הדבר השני הפופולרי היום הוא ייצור יינות לבנים, והיא יוצרת במכוון רק כאלה. היקב שלה הוא השני בישראל, אחרי יקב ספרה, שיוצר רק יינות לבנים. בערב בו פגשתי אותה, באירוע של אורית גלעד וחבורת היין 'יין ישמח', היא לבשה שמלה פרחונית, אך בהרבה מהתמונות המתפרסמות ברשת החברתית היא לבושה בלבן, אולי כהוקרה ליינות הלבנים מעשה ידיה.
ניצן מרשימה בכוונותיה לגדול וליצור את הטוב ביותר. היא החלה את היכרותה עם הענף במסעדת טאפסים ששווקה חיים בתל אביב, שם למדה מחיים גן ושותפיו את רזי היין. משם סיורי יקבים באיטליה, לימודי תואר ראשון בתחום במילאנו ותואר שני בספרד. אחר כך עבודה בכרמים באיטליה ובדרום אפריקה ביקב באזור סטלנבוש. עם שובה ארצה היא מקימה משפחה צפופה – ארבעה ילדים תוך זמן קצר, בעת שהיא משמשת כייננית ביקב ברקן. משם הדרך קצרה למימוש חלומה והיא החלה לייצר יינות לבנים בלבד כשהיום היא עושה זאת ביקב שורק שבקיבוץ נחשון.
גם השם שנתנה ליקב שלה אומר דרשני –'אחת'. ועכשיו רק ימים וטעמים יגידו לאן מתקדמים מכאן. ניצן אינה בעלת הכרמים המשמשים את היינות שטעמנו, והענבים ליינות מגיעים מכרמים בכפר שמאי, בהרי יהודה, ומכרמים של יקב ננה במצפה רמון, ומאלה היא מייצרת כ-5,000 בקבוקים בשנה.
בערב נטעמו גם יינות שנמצאים עכשיו בחביות, וכך יכולנו להשוות בין יינות מחבית ליינות בנירוסטה, ובין בצירים שונים של אותו זן. היינות הלבנים אותם היא יוצרת הם שנין בלאן, רוזה מגרנאש, ורוסאן-ויונייה.
שנין בלאן 2018 – ענבי היין מגיעים מכרם של יקב ננה ליד מצפה רמון. השנין בלאן הוא מענבי היין האהובים עלי ביותר. יש לו בוקה נהדר, שמתאים מאוד לעדינות והמיוחדות של הענב. בציר מוקדם תורם לאחוזי אלכוהול נמוכים מהממוצע. ההתיישנות נעשית כמו ברוב היינות של סברסקי, מחצית בחביות עץ ישנות ומחצית בנירוסטה. הטעם חד ועדין, עם טעמים דובשניים ורעננים. ככול שהיין מתפתח בכוס, הוא נהייה עדין יותר ונעים לשתייה.
שנין בלאן 2019 – שילוב ענבים זהה מאותם כרמים. ללא ספק יש הבדל בין שנין בלאן מדברי לבין שנין ירושלמי כגון הג'יימס של סוסון ים. גוף קל, מעט קליל מדי אפילו, בטעם נעים. אהבתי יותר את ה-2018 . כמו הרבה יינות בארץ, אני סבור שהוא זקוק לעוד זמן בבקבוק כדי להגיע למיצוי הפוטנציאל הגלום בו.
רוזה 2020 – גל יינות הרוזה השוטף את העולם אינו פוסח על ישראל ועל יקב אחת. יין מענבי גרנאש ממצפה רמון. יין מדברי ללא ספק, צעיר מאוד, שבוקבק רק חודש לפני הטעימה. צבעו בהיר ביותר. רוזה רגוע שמתאים לשבת עם הבקבוק בצהרים של יום קיץ. קשה לגרנאש להחזיק את עצמו בהיותו גם ענב ללא הרבה צבע. פחות התחברתי אליו בשל כך.
רוסאן ויונייה 2017 – צבעו כהה יותר בהשוואה ליינות של ניצן מאותו זן בשנים המאוחרות יותר. עדיין ניכרת רעננות, והיין נעים בפה ובחך. ללא ספק טוב ומוכן יותר מאחיו הצעירים מ- 2018 ו- 2019.
רוסאן ויונייה 2019 – שתינו את ה-2018 וה- 2019 שנמזגו באותו זמן לשם השוואה. יינות רגועים, מתובלים בטעמים של עשבי תיבול מקומיים. ב- 2018 הרוסאן שולט ונותן את הטון כי הוא עיקר היין, והויונייה נותן את התיבול והבוקה. ב-2019 החלוקה היא כמעט 50% מכל אחד מהזנים. גם ביחס אליהם הזמן ייטיב עימם, שכן הפוטנציאל בהחלט קיים.
באשר למחירי היינות הם נעים בין 120 ₪ ל- 150 ₪ – לא מעט עבור יקב קטן וחדש יחסית. ב- 100-120 ₪ הייתי אומר VFM (תמורה לכסף).
