השבוע בענף היין 107: השחיתות בראשון לציון והקשר ליקבי כרמל, ורקוויאם ל"יקב" מונטיפיורי

נס בראשון לציון: באוגוסט 2016 הוגדלו זכויות הבנייה באורח פלא. צילום מאתר יקב כרמל
עוד שבוע של סיפורים מענף היין. האחד קשור בעקיפין אל הענף אך יש בו הרבה כסף ולכאורה שחיתות, והשני מלמד הרבה על מה קורה באמת מאחורי תדמית נוצצת. לקינוח ביקורת יינות

1: אגודת הכורמים – ראש עירית ראשון לציון – מתחם יקב כרמל בראשון

שחיתות רודפת שחיתות, והפעם התפוצצה פרשת שחיתות מכירת מתחם כרמל מזרחי בראשון לציון. כבר בפתח דבריי אציין כי אגודת הכורמים או מישהו מיקב כרמל אינם חשודים בדבר או בחצי דבר. בסיפור הזה מעורבים עסקנים, ראש עיר, סגנים, וכל מי שראה במתחם פוטנציאל להתעשרות מהירה.

היו זמנים ביקב כרמל מזרחי בראשון לציון. הגלויה מאתר העירייה
היו זמנים ביקב כרמל מזרחי בראשון לציון. הגלויה מאתר העירייה

אגודת הכורמים ויקבי כרמל בבעלות החדשה, החליטו בתחילת שנת 2014 למכור את הנכס הנמצא בבעלותם בראשון לציון, וקיבלו הצעה מעיריית ראשון שעמדה על 120 מיליון שקלים. מטרת העיריה הייתה לשמר את הנכס ולהקים לצדו 153 דירות (מתוכן 144 לטובת דיור מוגן) – סוג של פרויקט חברתי. גם אגודת הכורמים וגם העיריה היו מרוצות, והעסקה הייתה אמורה לצאת לפועל. אלא שבאפריל 2014 קיבלה אגודת הכורמים הצעה מיזם פרטי – לשלם 165 מיליון שקלים; סכום שראש העיריה דב צור טען שהעירייה לא יכלה להתחרות איתו (אותו דב צור נעצר בגין פרשה זו). העסקה נסגרה, והנכס עבר לבעלות ארז מוסצ'ו (מבעלי מסעדת סוהו הפופולרית בעיר), שהוא גם שותף של איש הנדל"ן עמיר בירם ושל אריאל רוטר (ממשפחת מייסדי חברת קסטרו), ועוד כמה שותפים לא מוכרים (שרובם נעצרו בגין פרשה זו).

עד כאן הכל תקין, ואגודת הכורמים העדיפה כמובן לקבל את הסכום הגבוה אשר הציעו לה אנשי עסקים פרטיים, ששימור המקום לא עניין אותם, אלא ראו בפיסת האדמה עסק נדל"ן ותו לא. יקבי כרמל היו זקוקים נואשות לכסף, ואיך שהוא פיסת ההיסטוריה הזו וכל השנים הרבות של מיתוג ויוקרה וראשוניות נמכרו כנזיד העדשים.

ארז מוסצ'ו מבעלי מסעדת סוהו בלב הפרשה. צילום מאתר Rest
ארז מוסצ'ו מבעלי מסעדת סוהו בלב הפרשה. צילום מאתר Rest

שנתיים לאחר מכן, באוגוסט 2016 הוגדלו כבאורח פלא הזכויות בתוכנית הבניה, שאם במקור היו אמורות לקום בפרויקט של 153 דירות ומתוכן 144 לדיור מוגן, אושרה תוכנית לבניית 625 דירות, ושטח המסחר שולש. כל אחד יכול לעשות את המתמטיקה בעצמו ולהבין איזה רווח עצום נפל בחלקם של הקונים, ומדובר במאות מיליוני שקלים.  מי אישר, מי תיחמן, מי רימה, מדוע שומרי הסף בעיריית ראון לציון לא התייחסו ברצינות הראויה לחששות מניגודי אינטרסים לכאורה בין הקרבה של ראש העיר צור לאיש העסקים מוסצ'ו?  האם המצב יכול להשתנות, וכן אפשר לעצור תוכניות שפוגעות בקופה או במינהל התקין, או הוכח כי נרכשו במרמה? על שאלה זו רק העתיד יוכל להשיב. האם אגודת הכורמים ויקב כרמל יכולים לעשות משהו בנידון, ולהגיש עתירה בגין מסירת פרטים כוזבים טרום חתימת החוזה?  הרבה שאלות פתוחות עוסקות בפיסת היסטוריה ארץ ישראלית זו.

תגובת משטרת ישראל: החקירה בעיצומה ואין אנו מוסרים פרטים בזמן חקירה. תגובת עיריית לא התקבלה עד לפרסום כתבה זו . תגובת נציג אגודת הכורמים: מכרנו נכס פרטי להצעה הגבוהה ביותר. כל מה שנעשה לאחר חתימת חוזה המכירה לא היה קשור אלינו.

ארנון גבע – הגה את הרעיון וגייס את משפחת מונטיפיורי לצורך בניית הסיפור. צילום דוד סילברמן dpsimages
ארנון גבע – הגה את הרעיון וגייס את משפחת מונטיפיורי לצורך בניית הסיפור. צילום דוד סילברמן dpsimages

2: "מונטיפיורי – היה "יקב?

בשבוע שעבר העלינו ידיעה לא גדולה על פירוק השותפות של משפחת מונטיפיורי עם ארנון גבע.  לא ראיתי לנכון לבקש את תגובת המעורבים, מאחר והייתה זו ידיעה אינפורמטיבית ותו לא.  ניסיתי להימנע ככל האפשר מלהיכנס לשמועות שקיימות כבר מספר רב של חודשים על המהלך הזה. אולם ארנון גבע שלח הודעה לאחר כמה שעות שהכתבה עלתה, והלין על זה שלא ביקשתי תגובתו, ואף הוסיף ואני מצטט: "למען הסדר הטוב, השותפות לא התפרקה. דויד ורחל שותפים בחברה, אתה יכול לבדוק ברשם החברות".

אז כמובן שבדקתי, ואפילו הופתעתי כי התברר כי  לרייצ'ל (רחל ) ודיויד מונטיפיורי יש בשותפות הזו (תחזיקו חזק) פחות מ- 10% מניות בחברה. "יקב" כרם מונטיפיורי היה בבעלות ובשליטת גבע באופן מוחלט מההתחלה, והשם מונטיפיורי הוא קישוט ותו לא, ונוצר לטובת יחסי הציבור והשיווק.

אני עומד מאחורי הידיעה כי השותפות באה לקיצה בגלל רצון המשפחה, ובקשתו של גבע לבדוק ברשם החברות מעידה על היסטריה שפרישת המשפחה תשים קץ למיזם שלו.  הרי מגוחך להמשיך לקרוא ליקב בשמו, שהרי אין בו יותר זהות של משפחת מונטיפיורי. לא שם, לא יקב, לא מרכז מבקרים בימין משה ולא כרמים. אז נשאלת שוב השאלה: מה בעצם נשאר מהמיזם שהשם עשה בו את רוב העבודה? ראוי לציין שהיו גם מספר יינות טובים שסם סורוקה היינן רקח שם מחומרי הגלם שטופחו בכרמי יקב מוני, שם יוצרו היינות. אבל לא אדם כמו ארנון גבע יוותר בקלות על תרנגולת המטילה ביצי זהב, וההיסטוריה הארוכה שלו בעסקי היין מעידה על כך.

זכו במספר לא מבוטל של מדליות בארץ ובעולם ובסך הכל הוקפד שהיינות יהיו ברמה סבירה. צילום דוד סילברמן dpsimages
זכו במספר לא מבוטל של מדליות בארץ ובעולם ובסך הכל הוקפד שהיינות יהיו ברמה סבירה. צילום דוד סילברמן dpsimages

ארנון גבע נכנס לתחום היין בשנת 1992, והיה מנכ"ל יקב קסטל (ארנון היה נשוי לבתו של אלי בן זקן). בסביבות אוקטובר 2007 עזב גבע את קסטל  לאחר שהתגרש מאילנה בן זקן, ועבר ליקב כרמל, שם שימש כמנהל העסקים הבינלאומיים של יקבי יתיר וכרמל לתקופה של חמש שנים, תחת שרביטו של ישראל איבצן ז"ל. גבע היה אחראי לפיתוח הקשר עם חברתDiva wine company  , אשר פתחה מחלקה לשיווק יינות מהמזרח התיכון (יוון, לבנון וישראל).  ישראל איבצן ראה בחיבור עם חברת DIVA היוקרתית הזדמנות טובה לשווק את יינות כרמל בעולם. לאחר מותו של איבצן ומינוי רן דוד לממלא מקום מנכ"ל, התפטר גבע מכרמל, ועבר לנהל את המחלקה בחברת DIVA כחלק מעובד החברה. בתקופה הזו ניסה גבע להגדיל את מספר היקבים מישראל שישווקו על ידי החברה, אולם ללא הצלחה. הקשר של חברת DIVA וכרמל החזיק מעמד פחות משנתיים, וכרמל העדיפו בסופו של דבר לחזור לשיווק עצמאי. כל המחלקה של יינות מזרח תיכון פורקה, וארנון עזב את החברה.

במקביל עלה הרעיון במוחו של גבע לפתוח את "יקב" מונטיפיורי וגייס את אדם מונטיפיורי (שעבד איתו בכרמל) וילדיו לצורך בניית הסיפור. מותג מונטיפיורי אכן פרץ בקול תרועה רמה, כשבהתחלה דובר על יקב, מרכז מבקרים בימין משה וכרמים, ולאט לאט התברר שאין יקב,  אין כרמים ואין מרכז מבקרים. נכון להיום, מה שנשאר זה השם, ובשנה האחרונה חנות יין ביפו. במהלך השנים זכה היקב במספר לא מבוטל של מדליות בארץ ובעולם, ובסך הכל הוקפד במונטיפיורי שהיינות יהיו ברמה סבירה.

אין ולא הייתה ליקב מונטיפיורי תוכנית כלשהי להקים יקב משלו, והשימוש ביקב "מארח" היה ראוי מבחינתם. התשלום ליקב המארח הוא לפי מספר הבקבוקים, מה שנותן ליקב המארח תזרים מזומנים לא רע, ואילו קונה הבקבוקים לא נכנס להשקעות עתק, ואכן הפתרון הזול הזה מקובל ורווח בעולם (אבל מחייב גילוי נאות), מלבד העובדה שלדעתי היין קצת חסר נשמה בלי יקב ובלי יינן שחתום על הבקבוק, ובל נשכח שיקב בסופו של דבר מראה על ראייה לטווח ארוך, מסורת, יינן שמתמסר לעשייה ספציפית, וכמובן עצמאות בבחירת חומרי הגלם או אפילו גידול חומרי הגלם.

יקב מונטיפיורי – לא רק התמונה מעורפלת. צילום דוד סילברמן dpsimages
יקב מונטיפיורי – לא רק התמונה מעורפלת. צילום דוד סילברמן dpsimages

נכון להיום יכולנו לקבל את מותג מונטיפיורי כחלק ממיזם שתכליתו לפאר ולהלל את שמו של השר, כפי שכתוב באתר מונטיפיורי (גם בלי יקב או כרמים). מאחר ולקחנו בחשבון שצאצאי השר מעורבים בעסק, אז זו הייתה צפרדע שקל לבלוע אותה, אבל הצאצאים לא רוצים יותר.

אז אם השם של המותג הולך, הכל הולך. כל המגדל הקלפים הרעוע הזה קורס. כבר נאמר במקורותינו כי "טוב שם טוב משמן טוב" (קהלת ז' א).  קשה לי לראות את מועדון הלקוחות של היקב מתחבר ליין ללא המשפחה והמיתוג של לייבל מונטיפיורי. קשה לי לראות איך משווקים את היין בחו"ל כשייוודע שמשפחת מונטיפיורי לא בעסק. קשה לי לראות איך הציבור יקבל עכשיו את כל מכלול ה"אין": אין יקב, אין כרם, אין שייכות, ואין יותר את האצילות  שהייתה למותג, אין יותר מונטיפיורי. נקודה. דאגלס אדמס נתן כותרת משובחת למצב שכזה: "היו שלום ותודה על הדגים".

נ.ב.: בהזדמנות זו ברכות לסם סורוקה על זכייתו במדליית זהב בתחרות טרהוינו 2017 על  Montefiore ARIA 2013.

תגובת משפחת מונטיפיורי: מאחר שאנחנו בתהליך של פרידה מהיקב, אנחנו נמנעים מלהגיב ומאחלים ליקב הצלחה בהמשך הדרך.

תגובת יקב מונטיפיורי: בכתבה ישנם אי דיוקים רבים, ואין אנו מוצאים לנכון להגיב עליהם. נשמח לארח את חובבי היין הישראלי במרכז הטעימות החדש שלנו.  כתובתנו היא רח' יועזר 7 יפו.

כרם אביתר - יקב בוטיק משפחתי המייצר את יינותיו מכרמו השוכן על ההר בשם זה. צילום מדף הפייסבוק
כרם אביתר – יקב בוטיק משפחתי המייצר את יינותיו מכרמו השוכן על ההר בשם זה. צילום מדף הפייסבוק

3: ביקורות יין

כרם אביתר – היינן ישעיהו שוורץ

יקב בוטיק משפחתי המייצר את יינותיו מכרמו השוכן על הר אביתר בגובה 790 מטרים הצופה על הרי נפתלי. זו טעימה ראשונה שלי מיינות היקב, שנעשתה באירוע הפתיחה של מקדש היין בירושלים.

מרלו 2014 ארץ נפתלי – שנת בציר 2014 הייתה די מתונה באופן יחסי, ללא עומסי חום קיצוניים וסך כל ההבשלות היו טובות. ואכן במרלו של אביתר יש ארומות טובות עם רמת חומצה טבעית נהדרת, ועושה רושם שהיינן  ניהל יפה מאוד את התסיסות. הפה מתמלא בטעמי תותים ושזיף סגול, מוקפים בטאנינים בעלי מרקם חלק. יין מאוד עסיסי, ביחוד ארומות של עשבי תיבול טריים ופרחים. היין עדיין צעיר, ולדעתי עוד שנה בבקבוק הטאנינים יזדקפו, והיין יהיה במיטבו. יופי של יין. מחירו 110 ₪ –  VFM (תל"כ – תמורה לכסף): יין שיותר מתאים לקטגוריית המחיר הדו ספרתי.

סירה 2014 – מדובר ביין שמכה בכל החושים. ההובלה ניתנת לאוכמניות הכתושות, קרמל וריחות הפרחים. הפה עשיר ודחוס פרי שחור, עם גרעין של פירות מתוקים, לבנדר ואדמה רטובה. הכל עטוף  בטאנינים בשלים. יין שאפשר להגדיר אותו כבעל עומק כי אין לו תחתית. יופי יופי של יין. מחירו 99 ₪ – VFM לחלוטין.

גולן תשבי – זה כבר מזמן לא רק יקב. צילום דוד סילברמן dpsimages
גולן תשבי – זה כבר מזמן לא רק יקב. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב תשבי – היינן גולן תשבי

יקב תשבי הוא כבר מזמן לא רק יקב. יש בו מסעדה אזורית גדולה (שעומדת לגדול עוד יותר), מאפיית לחמים עם תנור עץ – שמוציאה לחמים משובחים ועוגות מטורפות, יש גם מעשנת בשר בסופי השבוע, וכמובן חנות שוקולד של וולרונה – שתשבי היא היבואנית. אבל מה עם היין?

תשבי פינו נואר 2013 – על הבקבוק יש תווית עליה כתוב פינו נואר, אבל הנוזל בפנים לא משקף כלום ממה שמצפים למצוא בפינו נואר. יין שנעדרים ממנו לגמרי מאפיינים זניים כלשהם. מחירו 85 ₪ – נושא ה- VFM לא רלוונטי.

תשבי פטי וורדו סינגל ויניארד 2014 – ניחוחות מעיקים של שזיפים בשלים, תבלינים ורמזים קלים של קרמל, וניל ומוקה. בפה טעמי פירות מרוכזים, ריבתיים, כשהחומציות המתבקשת על מנת לאזן את מתקפת הפרי לא קיימת בכלל. האיזון ממנו והלאה. מחירו 130 ₪ – VFM לא רלוונטי.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר