השבוע בענף היין 168: האם ציונים וזכיות בעולם מעלים מכירות? ולמה יקב עמק האלה הגיע לבית המשפט?

פעם ראשונה שמשאית מככבת בתמונה הראשית שלנו: משלוח יין של יקב פסגות בדרך לסין בעקבות החשיפה בעולם. צילום מדף הפייסבוק
השבוע ערכנו משאל בין יקבים ואנשי הענף על השפעתן בעולם של זכיות והצטיינויות – תשובות מעניינות. יקב עמק האלה במשולש משפטי סביב ההפצה – אבל זו לא הבעיה היחידה. יינות אולטרה פרימיום – יש דבר כזה, וטעימת יינות 1848 בסומלייה האחרון

 

אדם מונטיפיורי

1: האם ציונים זה לחלשים?

השבוע פרסם אדם מונטיפיורי במהדורה האנגלית של אתר WinesIsrael של ישראל פרקר, מאמר תחת הכותרת Wine writer or wine critic – 'עיתונאי יין או מבקר יין'. הוא עסק  בעיקר במבקרי יין נחשבים מהעולם שעל פיהם יישק דבר, כמו רוברט פרקר, ג'נסיס רובינסון, מארק סקוויירס ועוד. אני כותב על יין ישראלי קרוב ל- 14 שנים, ומעולם לא נתתי ציון ליין במאמר או בביקורת יין שלי. אני אוהב לתת לאנשים לחשוב, להסתקרן, לא תמיד לרדת לסוף דעתי, ובטח שלא להיות מתנשא. אני לא מייחס חשיבות בומבסטית למספר סימבולי ("ציון"), שמשמעותו נועדה להיות, בסך הכל, סוג של פידבק.

המסע אל הציון, כמו כל פרק ראוי בסדרת מתח עתירת רייטינג, הופך לחתירה לקראת נקודת שיא, שבסופה נשמעת זעקת שבר או משתחררת לה אנחת רווחה של היינן ושל המבקר. על פי תפישתי, החברה (במקרה של יין – היקב) מקבלת ציונים כמדידה לכאורה אובייקטיבית של יכולתה, באופן הכי גרוטסקי בו אנחנו מבינים את המושג "ציונים". אז אובייקטיביות היא בעיה בתחומים רבים ובוודאי במתן ציונים. אבל הבעיה לא קשורה לציונים עצמם – והדבר נכון גם למדליות שניתנות בתחרויות אלה ואחרות, אלא לשימוש הבלתי אחראי שנעשה בהם, כי מבקר שרלטן ויהיר יניסה לשווק לכם ציונים שמשרתים את מטרתו הוא. הפוליטיקה שקיימת בענף היין בעולם, מייצרת גם אנשים כאלה, רודפי כוח, כבוד, שררה וכסף גדול.

הציבור לא חשוף למבקר שעוסק במכירת יינות, בשותפות ביקבים, בהחלטות שיווקיות, בעיסוק ביחסי ציבור, ועוד אין ספור אמצעים להרוויח כסף תוך ניצול ציני של כתיבתו. ויש כאלה גם פה אצלנו בשלולית, ולא רק בעולם. אני לא אומר שלציון אין משקל בשכלול – מבחינת שכל, ושקלול – מבחינת ראיית תמונה כוללת. אבל תנו לציונים את הכבוד המוגבל שלהם. הקיפו את הקביעות החותכות שלהם בגדר של פרופורציות, ותמיד חפשו את הסיבה האמתית לאותו ציון.

רוברט פרקר. כאן התחיל הסיפור של יער יתיר
רוברט פרקר. כאן התחיל הסיפור של יער יתיר

מה קורה בביצה הישראלית: יצאנו ושאלנו

כמה תורמות חשיפה וביקורות יין באופן מעשי למכירות יין? הכי מדובר, למשל, שקיבל ציון גבוה מרוברט פרקר, הוא יער יתיר, שמחירו בארץ קפץ מיד. מה זה עשה בעולם? ומה עם הרעש סביב היין הפלשתינאי של יקב רקנאטי בעיתונים בעולם ואפילו ב- CNN, הבחירה ביקב פסגות כיקב הטוב ביותר בישראל על ידי ה- World Finance, ועוד.

הגרנד וין הראשון של היקב מ- 1992 ועליו תווית פרי עיצובו של אלי בן זקן, על בסיס הספר 'איך לעצב תוויות בורדו'
אלעד כץ יקב קסטל. צילום פאפא רצי

אלעד כץ – מנכ"ל יקב קסטל: בשוק הכשר ברחבי העולם יש לזה חשיבות גדולה, לפחות כמו לצרכנים בארץ, ואפילו יותר (בשוק האמריקאי מאד אוהבים ציונים). מעבר לזה – זה לא תורם למכירות (אולי ממש בשוליים), אבל זה כן עוזר בקרב מעצבי דעת קהל אחרים ששומעים שמישהו קיבל ציון כזה או אחר. זה עוזר להגביה כל פעם את תקרת הזכוכית. מיתוגית – לא מכירתית.

משמאל לימין: נדב ארנס, רן אסא, יוסי אדרי – יקב כרמל. צילום רפי דלויה
משמאל לימין: נדב ארנס, רן אסא, יוסי אדרי – יקב כרמל. צילום רפי דלויה

יוסי אדרי – סמנכ"ל מכירות ושיווק יקב כרמל: באזז תקשורתי זה תמיד טוב, אבל בסוף איכות היין מנצחת.

אתי אדרי יקב כרמל ויקב יתיר. רק מתיקות בלי חומציות. צילום איל גוטמן
אתי אדרי יקב כרמל ויקב יתיר. צילום איל גוטמן

אתי אדרי – מנהלת היצוא של יקב כרמל ויתיר: היין הישראלי עדיין לא שבר את תקרת הזכוכית של יין כשר. קשה לי להאמין שבזכות זכייה או ציון כזה או אחר, יכנסו צרכנים נוספים למשחק, והכוונה לצרכנים שאינם קונים יין כשר. לא שזה לא חשוב לזכות, אבל בשלב זה, ההישגים השונים יכולים לעזור להעביר צרכנים קיימים של יין כשר אחד לשני. תדמית וזכיות בחו'ל עוזרים בעיקר לשוק בישראל.

יעקב אוריה - חתום על היינות הלבנים מ-2016
יעקב אוריה יקב פסגות

יעקב אוריה – יינן יקב פסגות: העניין הוא סוג המדף. אנו עמלים לקבלת מקום במדף היינות הים תיכוניים או במדף האקזוטיים, אך לא במדף הכשר. כשתהיה במדף של הים תיכוניים (עם לבנון וקפריסין) או של האקזוטיים (עם ברזיל וארמניה), הרי שחובב היין ההרפתקני ייקח משם לעיתים גם בקבוק ישראלי. אך הוא לעולם לא ייקח יין מהמדף הכשר. זה מראש לא רלוונטי לו לדעתו. סוג המדף חשוב, כי יש בו פוטנציאל לטעימה ראשונית, הערכה ויצירת תפוצה. והדרך היחידה בה בכלל ישקלו להעביר אותנו מהמדף הכשר למדף חלופי, עוברת דרך ביקורות חיוביות. כי את זה ניתן להראות לבעל החנות. דבר נוסף ולא פחות חשוב – גם צרכני הכשרות מודעים היטב למיצוב שוק. גם הם רוצים את היינות הכשרים "הטובים" . לכן כל פרסום שכזה תורם משמעותית למכירות בתוך השוק הכשר הצפוף מאוד.

יעקב ברג – מנכ"ל יקב פסגות וחברת מכירות היין המקוונת פאנקו. צילום איל גוטמן

יעקב ברג – מנכ"ל יקב פסגות: ללא ספק. בהחלט הייתה משמעות עסקית לבחירה בנו על ידי המגזין הכלכלי הבינלאומי World Finance, כיקב הטוב ביותר בישראל. המגזין בחן 14 מדינות יין באמצעות פאנל שופטים מקצועי, שניתחו את מכלול ההיבטים של כל יקב בקטגוריות כמו איכות היין, מגוון המוצרים, שיטות ייצור, קצב גידול, עיצוב המוצרים, שיווק, פיתוח עסקי, ניהול העסק, נתח השוק, חדשנות טכנולוגית. מאז הצלחנו לשלוח משלוח גדול מאוד לסין. באירועים מסוימים בבית הלבן משתמשים ביין שלנו (כאשר אין חובה לשימוש ביין אמריקאי בלבד). אנחנו גם יין הבית במשרד ראש הממשלה, בית נשיא המדינה ויו"ר הכנסת. המשמעות הגדולה ביותר בעיניי היא שלראשונה התייחסו לישראל כמדינת יין. המכירות באנגליה (מולדת הוורלד פיננס) השנה גדולות פי חמישה לעומת השנה שעברה, ונכנסנו למכירות בארבע מדינות חדשות. אז איני יודע האם הכל בזכות זה, אך וודאי שההשפעה גדולה מאוד.

דיויד מונטיפיורי – יקב תבור: דעתי היא שכל חשיפה תורמת בדרך כזו או אחרת. לעתים קשה לראות זאת או לקשור את זה ספציפית למכר של יין מסוים, אבל הדוגמא של יתיר היא דוגמא נהדרת, בה ציון הזניק (ובצדק) את מעמדו של היקב הזה גם בארץ וגם בחו"ל.

ארנון הראל
ארנון הראל

ארנון הראל – לשעבר יקב רמת הגולן ויקב כרמל-יתיר, היום משווק יינות בוטיק: לדעתי החשיפה לה זוכים יינות ישראל משפיעה באופן מועט מאוד. ליין הישראלי יש יתרון אחד ויחיד בקרב הצרכנים באירופה ובאמריקה, וזו הכשרות. אני ראיתי את זה בעבודתי בכרמל ויתיר. היינות נמצאים כמעט אך ורק בחנויות של יין כשר, ובמעט חנויות שיש בהן קטגוריה של יין כשר, שמראש נחשבת קטגוריה נחותה. השוק הזה נשלט רובו ככולו בארה"ב על ידי רויאל. יש תחרות אדירה בתוך הפלח הזה בארה"ב. על השמנת הזאת שנקראת השוק הכשר, יש יותר ויותר זבובים (יקבים ישראלים כשרים). בנוסף, בגלל עודף היין בעולם גם יקבים בצרפת איטליה אוסטרליה ספרד ועוד, מייצרים בתמיכת רויאל יינות כשרים, ומשווקים אותם בארה"ב ובאירופה. יקב רמת הגולן עזב את רויאל לפני יותר מ- 10 שנים  וניסה לעשות מהלך בארה"ב לחדירה לשוק היין הכללי דרך הקמת חברת יצוא. בפועל המהלך לא הצליח לייצר מכירות משמעותיות בשוק הלא כשר, ובסופו של יום רמת הגולן מוכרים כמעט אך ורק בשוק הכשר. ואגב, גם באירופה זה כך. לסיכום, בתפיסת הלקוח ישראל רחוקה מאוד מלהיות מדינת יין עם אזורים שונים, זנים ספציפיים ועוד. זהו תהליך ארוך ומייגע, אם בכלל, והוא צריך לכלול עבודה מערכתית: יח"צ, אירועי יין , תערוכות, פרסום, ובעיקר המון סבלנות, ואז אולי יקרו דברים. גם אז לדעתי זה לא יקרה בגדול, כי אין בעצם שום יתרון מובהק לישראל כארץ יין.

ג'סי בודק. צילום behave
ג'סי בודק. צילום behave

הסומלייה ג'סי בודק – וויין ספייס, ייעוץ למסעדות והדרכות יין בארץ ובעולם: חשיפה של יין ישראלי כלשהו בעולם גורמת ללא ספק, ובמידה רבה, לגידול בביקוש עבורו, ולכן תורמת למכירות היין המדובר בעולם. ולא חשוב כרגע אם בשוק היהודי-כשר או לא. אבל נראה שהחשיפה או ההצלחה צריכה להתחיל קודם כל בישראל, ורק אז היא מקבלת משנה תוקף בעולם. אני לא מכיר יין ישראלי שהצלחתו בעולם לא התחילה בארץ. או במילים אחרות: אני לא מכיר יין ישראלי שלא הצליח בארץ וכן הצליח בעולם. כשיער יתיר קיבל חשיפה בזכות ציון גבוה מאוד אצל פרקר (בציר 2003), באותו יום הפסיקו יקבי כרמל/יתיר  לשחרר בקבוקים לשוק (אני זוכר כי באותו יום ציפיתי שהמחיר יעלה בעקבות הציון. לכן ניסיתי להזמין בקבוקים אצל הסוכן, והסבירו לי שעצרו מכירתו, כולל למסעדות). הדבר גרם לביקוש אדיר ולעליית מחיר. החשיפה של הזנים הפלשתינאים של רקנאטי בעיתונות וטלוויזיה, גם כן גרמה לגידול במכירות בעולם (יצרו איתי קשר כמה פעמים מהולנד וצרפת לגבי יינות אלה).

יעל גיא ויאיר שפירא מנכ"ל יקב רמת הגולן (מימין)
יעל גיא ויאיר שפירא מנכ"ל יקב רמת הגולן (מימין)

יעל גיא – מנהלת מכירות בינלאומית יקב רמת הגולן:  חשיפה של יינות שלנו בתקשורת בהחלט משפיעה ועוזרת למכירות בטווח קצר וארוך. אני מקיימת לא מעט מפגשים וטעימות עם עיתונאים במדינות מגוונות, ותמיד אחרי הפרסומים יש עוד כמה חנויות שקונות, מסעדות שמכניסות לתפריט, לקוחות שמתקשרים להזמין וכו'. אבל זאת עבודה שהיא לא זבנג וגמרנו, אלא עבודות יחסי ציבור מתמשכים. מבקר היין פרקר עוזר בארה"ב ואסיה, אבל לא משפיע עד כדי כך בשאר העולם, וב"עולם הישן" הס מלהזכיר… חילול הקודש.

ליקב רמת הגולן נפל האסימון: הם גייסו את דורית בן סימון
דורית בן סימון

דורית בן סימון – מנהלת יצוא יקב רמת הגולן: כמובן שלחשיפה יש השפעה, אם כי מועטה בהקשר ישיר למכירות. אתייחס רק לשוק הכשר בחו"ל, הדומיננטי עבור יקבים ישראליים. בסוף המחיר, איכות המוצר ואיש המכירות, הם פותחי הדלתות. לא פעם בשוק האמריקאי, הרגיל למדינות יין שונות, יין איכותי יחליף מיד יין בינוני. אלה הם בהחלט איכות היין, הסיפור האקזוטי והמחיר, שיקבעו אם המוצר יגיע למדף.

שקד - התחרות הצרפתית
טל שקד. צילום דוד סילברמן dspimages

טל שקד – מנהל מחלקת שיווק, אחים שקד: בוודאי שיש השפעה, אך קשה לאמוד את זה. ״כולם״ אוהבים ציונים, אז ציון של פרקר סייע רבות למתג את רקנאטי בתחילתו. הכתבה על רקנאטי ויינות מראווי וביתוני, עשתה באזז רציני בהשקה של היין.

יניב ענבר – מנכ"ל יקב רקנאטי: הציונים שמקבלים יינות היקב ממבקרים מובילים בעולם, בהחלט מורגשים במכירות, כמו גם השתתפות בתערוכות ובאירועים בינלאומיים. יינות הקריניאן והספיישל רזרב האדום, שהוצגו באירוע New York Wine Experience של המגזין Wine Spectator, בו מוצגים יינות שציוניהם במגזין 90 ומעלה, זכו לביקוש רב עקב כך, ונחשפו בפני קהלים חדשים בחו"ל. כך גם קברנה סוביניון גליל עליון, שלפני מספר שנים נכנס לרשימת 100 היינות הטובים בעולם של ה- Wine Experience, והביקוש לו עלה מידית בצורה מרשימה בחו"ל וגם בארץ. היינות מזנים קדומים – המראווי וביתוני, שיצרו עניין תקשורתי נרחב באמצעי תקשורת מובילים בחו"ל, ובראשם הניו יורק טיימס, נמכרים בהיקפים גדולים בהרבה מהצפוי, ואנו מייחסים זאת בהחלט לגל הפרסומים המפרגן – הן לאיכויותיהם והן לבשורה שהם הביאו.

אלון לוי מנהל יקב עמק האלה עם חבר – נפתלי בנט. צילום מדף הפייסבוק
אלון לוי מנהל יקב עמק האלה עם חבר – נפתלי בנט. צילום מדף הפייסבוק

2: מלחמת עולם שלישית – יקב עמק האלה, הסקוטית (ישרקו) ויורוסטנדרט: כרוניקה ידועה מראש של כישלון

השבוע פורסם כי הסקוטית מבית ישרקו (טיב טעם) קיבלה את הזיכיון לשיווק יינות יקב עמק האלה. זאת בזמן שחברת השיווק יורוסטנדרט תובעת את היקב בבית המשפט בתל אביב, בטענה שהוצג לה מצג שווא לקראת החתימה על הסכם שיווק ליינות עמק האלה לפני כשנה וחצי, בתביעה נטען כי היקב הסתיר מיורוסטנדרט כי בידי המשווק הקודם, להלן  החברה הסקוטית, נותר מלאי עצום של יינות, אותו מכרה הסקוטית לסיטונאים וחנויות במחירים נמוכים ממחירי העלות ששילמה, מה שפגע בהסכם הבלעדיות וביכולתה של יורוסטנדרט לעמוד ביעדי המכירות ולהרוויח ממוצרי היקב.

יקב זקוק לחילוץ? צילום מדף הפייסבוק
יקב זקוק לחילוץ? צילום מדף הפייסבוק

בכתב התביעה שהגיע לידי, נכתב כי בראשית חודש אפריל 2017 נחתם הסכם התקשרות בין יורוסטנדרט לבין יקב עמק האלה, לשיווק יינות היקב. לדברי התובעת היא הסכימה לקבל על עצמה לשווק את היינות בהסתמך על מצגי שווא מטעים שהוצגו בפניה בדבר התקשרות ארוכת שנים. לטענת התובעת, הנתבעים, ובראשם אלון לוי המנכ"ל, ניהלו עמה משא ומתן בחוסר תום לב ובדרך בלתי מקובלת, אגב הטעייתה ותוך הצגת מצגי שווא בפניה ביודעין. לדבריה, במהלך מאמציה לשווק את מוצרי עמק האלה, התברר לה כי לקוחותיה רוכשים את מוצרי היקב במחירים הנמוכים מאלו בהם היא משווקת את המוצרים, למרות הסכם הבלעדיות. בהמשך גילתה מדפים עמוסי יין של  היקב בסניפי רשת טיב טעם (בבעלות הסקוטית ישרקו) במחירים זולים ביותר.

לדברי התובעת, על אף הצהרות והתחייבויות הנתבעים להתקשרות ארוכת שנים, בחרו הנתבעים להודיע לה על הפסקת ההתקשרות החל מחודש ינואר שנה זו, אלא אם תתחייב לרכישת בקבוקים בסך 5.2 מיליון שקל. התובעת מבקשת מבית המשפט לחייב את הנתבעים לספק לה תוך מועד קצוב שיקבע על ידי בית המשפט 14,782 בקבוקים להם היא זכאית ללא חיוב, ולחלופין לשלם לה את שוויים בסך 300,000 שקל. בנוסף לחייב את הנתבעים לשלם לה 113,000 שקל בגין הוצאות ותשלומים מאושרים, וכן לשלם לה 500,000 שקל בגין נזקים והפסדים שנגרמו לה עקב הפרת התחייבויותיהם והבטחותיהם של הנתבעים כלפיה, אגב הטעייתה להאמין כי ההתקשרות ביניהם היא לשנים ארוכות.

יריב ארדון מנכ"ל ישרקו. צילום דודי ארדון
יריב ארדון מנכ"ל ישרקו. צילום דודי ארדון

פרשנות ולאו דווקא משפטית

אמינותו של יקב היא הדבר הראשון שמוכר את היינות שלו, לצד יינות טובים, יינן, אנשי שיווק אמינים, חברת הפצה ששותפה בפעילויות השונות, ובעיקר יציבות. לצערי, נראה כי מנכ"ל יקב עמק האלה הוא האחראי לכל מה שקרה ביקב בשנים האחרונות. כתבנו במהלך השנים כי מדובר במי שנמצא במקום הלא נכון, לא מסוגל ללמוד את הענף, והכרוניקה בסופו של דבר תהיה ידועה מראש. הבעיה השנייה של היקב היא שהבעלים (ספרא) הוא איש זקן וחולה שחי בשווייץ, שכנראה לא יודע מה קורה בחצר ביתו. לא יכול להיות שארבעה ייננים ברחו כל עוד נפשם מהיקב. לא יכול להיות שאין ליקב יינן מקצועי, ומשגיח הכשרות – מוכשר ככל שיהיה, עושה את "היין". לא יכול להיות שהיקב נמצא בכותרות השליליות ובבתי משפט, ואין מי שמטפל תקשורתית במשברים הללו.

ביקב עובדים אנשים נפלאים, שאהבו את היין, את האווירה והמשפחתיות שהיו ביקב אך לפני מספר שנים. בספר הילדים "דרקון אין דבר כזה", מסופר על דרקון קטן שבא לבקר את בילי הילד. הסביבה מתעלמת ומכחישה את קיום הדרקון, והוא הלך וגדל עד לסוף הבלתי צפוי. בעלי המניות והשליטה ביקב עמק האלה (עדולם) לא שמו לב ולא טיפלו  ב"דרקונים קטנים" שצצו להם ביקב, ועכשיו הם הפכו "לדרקונים גדולים".

מבחינת בעלי המניות והשליטה ביקב, הבעיה הראשונה, ואולי המתסכלת והגרועה מכולן, היא שהמנכ"ל מתנהג כאילו הוא יודע הכול, וזו בדיוק הבעיה בתהליכי קבלת החלטות, ולא מבין שנגרם נזק כלכלי מתחלופת עובדים בתפקידי מפתח, תוך בזבוז זמן וחוסר תכנון לטווח ארוך. מה יכולים בעלי המניות לעשות? נראה כי ניתן לקבוע מתווה להישארות המנכ"ל הקיים תוך התחייבות להפחתת אירועים פוגעים, קבלת הדרכה וליווי צמוד, ועמידה ביעדים. לחילופין, לבנות מתווה להוצאתו מהארגון, בדרך חיובית שתמזער פגיעה בבעלי עניין ותלווה אותו למציאות חדשה.

מבחינת בעלי העניין החדשים – חברת ההפצה ישרקו: הם הרי מודעים לקשיים. אני מניח שהם רואים מלאי גדול של יין איכותי, שאפשר לקנות בפרוטות. מדובר בעסק של חברה מסחרית גדולה, שצריכה למכור הרבה יין. הרווח על יין ישראלי למפיץ עומד על 22%- 25%, וזה המשחק. מהיכרותי את ישרקו ורשת טיב טעם, הקונים שלהם מחפשים יין טוב ב- 20 ₪ נטו גג, והיקבים הישראלים עדיין לא מצאו פתרונות להגיע למחיר הזה. בעסקה עם יקב עמק האלה מצאו את התשובה, יש מלאי עצום של יין, שיימכר לישרקו בפרוטות, ויימכר לצרכן במחיר שהם דורשים. ואם ליקב אין יינן ואין תכנון להיות יקב מוביל, וכל מה שאלון לוי רוצה זה למכור יין במחיר שיאפשר לשלם משכורות לצוות, על מנת לא לבוא בדרישות לבעלי המניות להשקיע בציוד ובחביות ביקב, אז כולם כנראה ייצאו נשכרים לפחות בתקופה של השנתיים שלוש גג, כי לאחר מכן נספיד את היקב.

בעקבות הידיעה שלחנו מספר שאלות לחברת ישרקו הסקוטית:

בהמשך לידיעה שקיבלתי בעניין הפצת יינות עמק האלה על ידי החברה הסקוטית (ישרקו), ועל מנת להשלים את הכתבה, אשמח לתגובתכם. ידוע כי ליקב עמק האלה אין יינן, והחלטת המנכ"ל היא לא לגייס לשרות היקב יינן מקצועי. על פי ההודעה לעיתונות שקיבלנו, אומר יריב ארדון מנכ"ל הסקוטית, שמדובר ביקב מהמובילים בארץ בזכות המותג החזק ואיכות היינות, שזוכים באופן תדיר בתחרויות ובהכרה.

אשמח לדעת מה גישת ישרקו לעניין שיווק יינות "איכות" שנעשים ללא יינן. אשמח לדעת ולקבל סימוכין לידיעה שלכם בעניין המדליות או תוצאות תחרויות עליהן מדבר יריב ארדון, כי אני לא מכיר כאלה. בשנתיים האחרונות הוחלפו שלושה ייננים ביקב, ומדובר ביקב הכי לא יציב בארץ, עם יינות שנמכרים במחירים של  20 ₪ ופחות לסוחרים ביינות הברקוד. האם חברת ישרקו תהיה אמונה גם על המיתוג מחדש, ותהיה לה גם אפשרות לקבל החלטות מהותיות ביקב, או שמא ישרקו מעוניינת במלאי הקיים בלבד, על מנת למכור בכל מחיר? האם חברת ישרקו הייתה מודעת לתביעה הגדולה שנתבע היקב על ידי חברת יורוסטנדרט, ובה מואשם היקב ב"הונאה" אזרחית? החברה גם חתמה על הסכם עם יקב מדבר לשווק את יינותיו. האם החברה רואה לעצמה תפקיד להציל יקבים, או מוצאת הזדמנות לרכוש מלאי יין גדול ובזול?

תגובות

מחברת ישרקו (הסקוטית) נמסר לי על ידי אשת יחסי הציבור כי אין בכוונתם להגיב.

תגובת חברת יורוסטנדרט: "סיימנו את ההתקשרות עם יקב עמק האלה בעקבות חובות שלא שולמו".

תגובת יקב עמק האלה: עד לרגע זה לא קיבלנו כל תגובה, ולכשתגיע נפרסמה במלואה.

תגובת דובר בית המשפט: תיקים שמתדיינים בבתי משפט, ושאין עליהם חיסיון, נגישים לקהל הרחב באתר בית המשפט, וכן ההחלטות שמתקבלות בדיונים מתפרסמות שם. כמו כן גם הדיונים המתקיימים פתוחים לקהל הרחב.

3: טעימת יינות אולטרה פרימיום

בזהירות וביראת כבוד. ככה צריך לגשת לטעימה שהתקיימה לא מכבר בבית איש הענבים בניצוחם של חיים גן וארקדי פפיקיאן, ונועדה לאנשים שכבר טעמו יינות משובחים בארץ ובחו"ל. אלו היו יינות קשים להשגה, שנאספו במהלך השנים וחיכו לרגע המתאים להיפתח, יינות מיוחדים נדירים ונחשקים אצל אספני היין. אחת השאלות שעלו בראשי, היא האם אלו יינות שהמזל שיחק להם, ולייננים שייצרו אותם הייתה הזדמנות חד פעמית שכזאת. יין אייקוני צריך להיות אחר, שונה משאר היינות שהיקב מייצר. זו צריכה להיות הפסגה שלא בטוח שאפשר להכיל אותה שוב.

כן, אני יודע, גם אתם חושבים כמוני על זילות המילה פרימיום. בכל אופן, תחת קורת גג בית איש הענבים, נבחרו היינות שחלקם הגדול הפכו לאייקונים, עוד מילה שאהבתם… אזור הנוחות של vfm (תמורה לכסף – תל"כ) לא קיים ביינות שהביקוש אליהם הוא עשרות מונים מההיצע. וכך, מהענקים בדורם, יער יתיר 2003 מגנום האגדי הפגין חיוניות ורעננות על אף גילו. בין סוסי העבודה והיינות היציבים ביותר, הקצרין האדום הראה בסיס איתן של פרי עטוף בעץ מחמיא לאורך זמן. כך גם בלט קסטל גרנד וין 2013 – זו השנה שאלי בן זקן יצר את הבקבוק הזה  – השנה בה אריק איינשטיין נפטר. היו עוד יינות שוויתרתי על ניתוחם הביקורתי, ובטח איני יכול להעריך האם יוכלו הייננים לשחזר אומנות זאת, כי אני חובב את  עמוס שאמר לאמציה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, כי בוקר אנכי ובולס שקמים.

ואלה היו היינות בטעימה: יקב רמת הגולן רום 2014 – היינן ויקטור שונפלד. כאן נופל האסימון שהאיש גאון. יקב רמת הגולן קצרין 2014 – האצילות מחייבת. יקב כרמל לימיטד אדישן 2010 – יינן ליאור לקסר. תפיסה ייננית המושפעת מהעולם הישן. יקב שאטו גולן אליעד קברנה סוביניון 2014 – יינן אורי חץ. מה לי ולרגש שלו שמתורגם לקו, צורה צבע ואושר. יקב ויתקין קריניאן 2008 – ייננים דורון בלוגולובסקי ואסף פז. 2008 היה אחד הבצירים הבולטים באיכותו בעשור. מהפכת הקרינאן נעשתה בשנה זו בויתקין, וכל הנסיכים שצצים היום הם פייק. יקב ברקן סופריור קברנה סוביניון 2011 – ייננים אד זלצברג, יותם שרון, עירית בוקסר; מנאז' א-טרואה איכותי. יקב הר אודם 1060 בציר 2013 – ייננים מיכאל, אדם וישי אלפסי. "משפחה היא אחת מיצירות המופת של הטבע". יקב לוריא גראנד ויטאל 2016 – יינן גידי סיידה. "כל דבר גדול מתחיל בסך הכל מעכבר קטן", וולט דיסני. יקב יתיר יער יתיר 2003 מגנום – היינן ערן גולדווסר. גבירותיי ורבותיי, אפשר לנוח כעת; זה האולם של יצירות המופת. יקב בזלת הגולן חושנייה 2013 – יינן יואב לוי. אכן זו הדרך בה להיכנס למוזיאון אמנות. יקב אמפורה ואלור 2011 – הייננים מישל רולאן  בשיתוף עם היינן ד"ר ארקדי פפיקיאן. יש אגדה שמספרת שאלוהים ברא את האדם עם ארבע ידיים, ארבע רגליים, שני ראשים, ונשמה אחת. יקב קסטל גראנד וין 2013  מגנום – "תעשה כל יום דבר אחד שמפחיד אותך", אלינור רוזוולט.

כשיקב חרדי הולך על מיתוג חילוני. צילום מדף הפייסבוק
כשיקב חרדי הולך על מיתוג חילוני. צילום מדף הפייסבוק

4: יקב 1848 – אריזה יפה ריקה מתוכן

יקב 1848 שייך למשפחת שור, שבבעלותם כרמים ויקבים נוספים: יקב הכורמים בבעלות יחיאל שור, יקב ארזה  בבעלות מרדכי שור, יקב ציון  בבעלות בני אלישע שור, ויקב 1848 בבעלות יוסי שור שפתח את היקב בשנת 2011.

היקבים הללו מייצרים בעיקר יינות למגזר החרדי, בעוד 1848 נפתח כמעין סוג של יקב בוטיק צעיר ודינמי, שמנסה כבר שנים לקרוץ למגזר החילוני התל אביבי, ולהתברג לתפריטי המסעדות. בשנה האחרונה אני רואה את היקב מציג את יינותיו כמעט בכל תערוכה אפשרית, ואף גייס לצורך כך  משווקת שאחראית על תחום המסעדות – וולריה סמוול, שלא באה מתחום היין אבל מכירה את תל אביב ואת הבליינים.  היקב החרדי עושה מאמצים גדולים לפרוץ את מחסום השיווק למגזר החילוני, ומשקיע כסף רב במיתוג החדש ובמראה החדש של משווקי היין שלו. הרבה עטיפה יפה, שלצערי ריקה מתוכן, להלן היינות. מחיריהם נעים בין 55 ₪ ל- 75 ₪ בממוצע בחנויות היין השונות.

צילום מדף הפייסבוק

צילום מדף הפייסבוק1848 רוזה דור 2 ברברה  2014 – ניחוחות של נוגט, וניל וזפת חרוך, מובילים לטעמי פרי עוצמתי עם עפיצות קלילה. בלגימה הראשונה היין מאוד מהנה בפה, אולם לאחר כמה ערסולים הוא פשוט נעלם, גם באף וגם בפה. ברברה ישראלי, אם יש כזה, שייך לליגה אחרת של יקבים.

1848 קברנה סוביניון שיראז 2014 Family Events – ארומות של ריבות תות שדה ושזיף, אבל מהסוג של המפעלים ולא של הביתיות המשובחות. הפה פחות אגרסיבי, אך גם כאן ריבתיות שולטת, ואין איזון של חומציות ואלכוהול.

1848 מרלו עם 8% סירה 2013 – עשבוני על האף. חך שטוח. טאני עם נגיעות של פרי מעט מעופש ומעיק. נטעם מבקבוק נוסף, והראה אותן תוצאות.

1848 סירה וארגמן 2014 Party Time צבע סגול מרשים. אף נקי עם ריחות עוצמתיים. בחך טעמי פרי נפלאים, המשלבים עוצמה עם רכות טאנינית מושלמת. יין מפתיע.

1848 מלבק 2013 – צבע אדום נוטה לחום. אף עם הרבה טעמי פרי בשל לא ממש ברור, כשמדי פעם יש עקצוץ של עץ קלוי שלא מתמזג. חך מעיק, מעיק מאוד. יין שעבר זמנו.

לסיכום: הטעימה נערכה באירוע סומלייה 2019, כאשר יש הרגשה שהיקב החליט להתפטר מהיינות שהוא תקוע איתם. חבל שאף אחד לא טעם את היינות לפני שהגישו אותם לקהל המקצועי. חבל שאף אחד בדוכן לא יכול היה לענות על שאלות. פשוט מילאו את הכוסות לאנשים. אם רוצים למכור יין למסעדות ולקהל חדש, רצוי לקחת את הקהל הזה ברצינות ולעשות עבודה מקצועית. כאמור היין עטוף באריזה יפה והרבה מלל, וגם הוזכרו מדליות שהיקב קטף בכל מיני מדינות. אבל הנוזל ביין לא נתן הרבה כבוד ליקב.

3 תגובות

  1. ליקב 1848 ישנם יינות מצוינים שאותם לא טעמת או סיקרת. "דור 5 קברנה פרנק" "דור 5 סירה" "דור 7 קברנה סוביניון" "דור 7 מרלו" "קברנה סוביניון רזרב" "מרלו רזרב" ויין הדגל "1848 ספיישל רזרב" לדעתי הם השביעיה הטובה ביותר של היקב ולא סיקרת אף אחד מהם.

  2. ארנון. השתגעת !!! ממתי אומרים אמת. עצוב אבל נכון, אין ליין הישראלי מה לחפש מחוץ לשוק הכשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר