השבוע בענף היין 192: בית המשפט בקנדה נגד יינות יהודה ושומרון

1: בית המשפט בקנדה לא אוהב יינות מהשטחים

השבוע פורסם בעיתונות כי בית המשפט הקנדי החליט שיינות המשווקים בקנדה ומגיעים מהתנחלויות בגדה המערבית – להלן יהודה ושומרון, לא יוכלו להיות מוכרים ממותגים כיינות מתוצרת ישראל, ופרסום על התווית שמציג את היינות המיוצרים בשטחים מהווה הטעיה של הקונים. זאת בעקבות תביעה של ד"ר דיויד קטנבורג, יהודי קנדי שמתנגד למדיניות ישראל מול הפלשתינאים, ולאור העובדה שקנדה – כמו מדינות רבות אחרות, לא מכירה בהתנחלויות ביהודה ושומרון כחלק ממדינת ישראל. בעקבות פוסט קצר שפרסמתי בדף הפייסבוק שלי, התקבלו עשרות תגובות של מובילי דעת קהל בתעשיית היין הישראלית, שכדרכן של תגובות ומחלוקות עפו גם לנושאים אחרים.

אקדים ואומר שאני חושב שהחלטת בית המשפט הקנדי צודקת וראויה, כי היא מגינה קודם כל על תעשיית היין הישראלית. החוק האירופאי בנושא מקום גידול ענבים ומקום ייצור יין, מאוד ברור וכתוב שחור על גבי לבן. הבעיה היא פוליטית, ואנשי הפוליטיקה מעדיפים לטמון את ראשיהם בחול. דקלום המשפט וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ, לוקה בעיוורון של אנשים עם אמונה אובססיבית שאנו העם הנבחר, ובעיקר היא מפגינה התעלמות מהחוק והמוסר.

בסופו של דבר כל תעשיית היין הישראלית תיפגע בגלל זה. הגיע הזמן שמועצת גפן יין תפעל פה בארץ לקידום אפלאסיון (הגדרה תקפה של אזורי גידול). הגיע הזמן שיין ישראלי ימותג על פי אזורי גידול הענבים שלו, ומקום הייצור שלו. הגיע הזמן לעשות סדר בבלגן המשפטי שקיים פה כבר שנים. ההתעלמות המתמשכת מהחוק הבינלאומי משליכה באופן ישיר על כל תעשיית היין הישראלית, פוגעת בתדמיתה, וממתגת אותה באופן כזה ששום משרד יחסי ציבור לא יוכל לשקם אותה.

אוסיף ואומר כי אני שותה יין מהגדה המערבית. אני מבקר ביקבים שם, וכותב ביקורת המתייחסות רק לטיב היין ולא למקום מוצאו. אבל כשאני עוסק במאמר דעה, יש לי בעיה רצינית ביותר עם מה שקורה בחלק מהיקבים, ואני לא מסתיר את דעתי המוסרית על מה שקורה שם תחת הכותרת "הכיבוש משחית". הדעה של הימין הקיצוני כי אפשר להמשיך את מצב העניינים הקיים עוד זמן רב, היא סוג של פנטזיה שמתערערת וקורסת. על פי החוק הבינלאומי, כיבוש אינו דבר בלתי לגיטימי, אולם יש לסיימו באיזשהו שלב. הבעיה היא לא הכיבוש, הבעיה היא האפליה כנגד האוכלוסייה המוחלשת, ובגלל האפליה הזו צודק בית המשפט בקנדה, וצודקים כל האחרים שמבקשים להביע את התנגדותם למצב הבלתי נסבל שיש בשטח.

די אם אצביע על הניסיון של האקדמיה בשטחים ל"יהד" זנים פלשתינאים. די אם אציין את כל הרעש התקשורתי העולמי שעשה יקב רקנאטי עם זן המראווי, וככה בקטנה מציינים שהוא נעשה בשיתוף פעולה של כורם פלשתיני, אבל את התהילה הם קטפו. אותו לא הזמינו לקבל שום פרס, הוא לא עלה איתם לשום טיסה בעולם, או הצטלם איתם בקבלת הפרסים. מעניין, לא?

אז בימים של שמחה ורינה, ימי בציר ופרי האדמה הקרבים ובאים, בהם דם הענבים ניגר למכלים מידי מאות ואלפים של בוצרים ובוצרות קשי יום מכפרים נשכחים. שם מהמקום של ״תביא את תעודת הזהות״, הם בוצרים ובוררים את פרי הגפן ליינותינו. זה היום שלהם וגם מחר. תשמרו על הזכויות שלהם, ויינותינו ייטיבו.

רן שוהם הגיב

עוד לפני שמגיעים לנושאי מוסר ואפרטהייד, מבחינת החוק הישראלי היבש, יהודה ושומרון לא סופחו והם לא חלק משטחי מדינת ישראל. זה מוגדר כך גם בהסכמים בינלאומיים שחתמה ממשלת הימין של נתניהו. אז אין מה להתפלא על פסיקות כאלה בקנדה ואירופה.

איילת קרבצקי הגיבה

מעניין שהקנדים מוחקים כל אזכור על ענבים שגדלים באדמות של אינדיאנים קנדיים. גם השמות של אזורי הגידול שונו, למרות שבמפות הם מופיעים בשמות המקוריים. צביעות לשמה.

2: יקב בן-חיים – האס של יורוסטנדרט בתחום היין

ממש בסוף השבוע נחתם הסכם למכירת והפצת יינות יקב בן-חיים  מרמת השרון – בבעלות משפחת בן-חיים, יינן איתי בן-חיים, עם חברת יורוסטנדרט – יבואנית גדולה של מוצרי מזון ואלכוהול. בשנתיים האחרונות יינות יקב בן-חיים נמכרו והופצו על ידי חברת מ. מרדכי בבעלותו של מוטי שקד, ועתה הועברה הפעילות לחברת יורוסטנדרט, שעד עתה הפיצה את יינות מותג מונטיפיורי של ארנון גבע, שבלשון המעטה נמצא בקשיים. יורוסטנדרט הפיצה בתחום היין גם את יקב עמק האלה – לפני שההפצה הועברה לסקוטית-ישרקו-טיב טעם, ויורוסטנדרט תבעה את היקב.

יש מקום לתקווה שיקב בן-חיים ישנה את הכיוון של החברה שמצטיינת בהפצת אלכוהול גם בתחום היין. ליקב בן-חיים יש ארסנל משובח של יינות מתיישנים עטורי מדליות, וכן יינות מהדור החדש והנגיש יותר. מדובר ביקב משפחתי יציב, חזק ובעל קהל לקוחות נאמנים, שרבים מהם מגיעים לחפלות יום שישי המלהיבות בכיכובו של היינן איתי בן-חיים על הסקסופון (פעם היה שם פסנתר, אבל הבינו שהסקסופון קומפקטי יותר ופינוי הפסנתר יאפשר לעוד אנשים להגיע לקבלות השבת ביקב). אם עד עתה היינות הישראלים שיורוסטנדרט הפיצה – של עמק האלה ומונטיפיורי, היו בינוניים ומטה, אז יקב בן-חיים מציע יינות מהליגה הגבוהה, של יינן שלא מתפשר על איכות היין.

3: מנכ"ל חדש ליקב אמפורה – כל כך מהר?

בלעדי לאכול ושאטו: דניאל הירשברג – המנכ"לית של יקב אמפורה, פרשה מתפקידה ואת מקומה יתפוס הראל מנור. זאת לאחר שנתיים וחצי שלה בתפקיד, כשמטרתה העיקרית הייתה לייצב את היקב לאור הטלטלות הרבות שעבר בשנים האחרונות. בעלים חדשים – ד"ר יובל סמואל, בעל רשת מרפאות ווטרינריות, יינן חדש – מעיין קושיצקי, אנשי שיווק שהתחלפו, ובעיקר מיתוג שנשא את השם' ארקדי פפיקיאן', ולא 'יינות אמפורה'.

דניאל הירשברג אומרת: "הגעתי ליקב לאחר שיובל נכנס כשותף ביקב אמפורה. יובל ואני עובדים בצמוד מזה 15 שנה. סיכמנו על תקופה קצובה, שמטרתה הייתה לדחוף את היקב קדימה ברמה העסקית, ובמקביל להכשיר את דור ההמשך ברמה הניהולית. אני גאה לומר שהיום, בסוף התקופה שהחלטנו עליה, משימות אלו הושגו בהצלחה. היקב מכר השנה מכירות שיא, ובמקביל בעלי התפקידים שהכשרנו לאורך השנה צפויים להוביל את היקב קדימה. אני ממשיכה ללוות את היקב  ובמקביל את יובל בכל עסקיו, כפי שאני עושה לאורך שנים).

אז לפי דבריה של דניאל, היא קיבלה מלכתחילה את התפקיד לזמן קצוב מראש. השאלה היא האם זמן כל כך קצר בתפקיד כזה, אכן הביא את היקב למקום הנכון? בתקופתה התפרסם היקב בעיקר כמקום בילוי שעסק באירוח. כל נושאי יחסי הציבור לא נגעו בכלל ביינות שהיקב מייצר, או מי מייצר אותם. התקיימו כאן עשרות אירועים שמשכו מאות אנשים להרצאות של סלבס וכמובן אירוחי שפים, במתחם המפואר של היקב בכרם מהר"ל .

כאמור היינות נדחקו הצידה ולא באו לידי ביטוי. בטעימות שערכתי ליינות מדי פעם, לא היו בשורה או קו יינני שאפשר לשים עליו אצבע ולומר שהיקב מייצר יינות גדולים. להיפך, ההתמקדות הייתה ביינות לבנים די פשוטים, אפילו חביבים. הסממנים הקודמים של היקב, עם קו עשייה נוקשה ליינות נוקשים ומתוקשרים היטב, נעלם לחלוטין. נמחקו כל סממני פפיקיאן ומישל רולאן, אבל כאמור את החלל הזה לא מילאו יינות אלא אירועים ומסיבות פרטיות שמכניסות ליקב כסף מזומן.

הראל מנור, המנכ"ל החדש, לא בא מתחום היין; הוא מגיע מתחום העסקים. מערכת אכול ושאטו מאחלת לדניאל הירשברג הצלחה בהמשך דרכה, וכמובן למנור הראל שפע איחולי הצלחה – בתקווה שתבין את תעשיית היין הישראלית, שצריך בה גם נשמה ולא רק מספרים.

4: יקב אדם – השותפים הלא ידועים ביקב אבידן

רני רוגל מדווח: אל אורנה ורוני לב מיקב אדם בכוכב יאיר, הגעתי עם עופר יוכלמן וחבורה חביבה של חובבי יין במסגרת מועדון Wine Style שלו. את הכתיבה על היינות אני משאיר לאלון גונן, אבל אלה הרשמים שלי מהביקור.

זו פעם שנייה שאורנה ורוני מקימים יקב – הפעם הראשונה הייתה עם צינה ז"ל ושלמה אבידן. צינה הייתה חברת ילדות של רוני. יום אחד היא אמרה שהיא רוצה לעשות יין, וככה נכנסו לשותפות. אחרי שלוש שנים אבידן רצו לגדול, לב רצו לשמור על התחביב, והם נפרדו. השנים חלפו, והנה אני בביתם ושומע כי חיידק היין לא עזב אותם. אורנה עושה יין משנת 2014 לאחר שלוש שנות לימוד אצל ניר שחם בבית הספר שורק. את היינות היא מייצרת ביקב שורק המשמש עבורה כיקב שירות עם ערך מוסף.

אורנה אומרת כי היא ממשיכה לעשות יין בשורק "בגלל הרגולציה המטורפת, ובשביל כמויות קטנות לא כמו שלנו, לא שווה להקים יקב. אני נהנית גם מהמפגשים עם רבים כל כך בענף היין וחילופי ידע, ויכולה לבדוק שם מה כל שמר עושה ליין – ניסויים שגם ביקב גדול אי אפשר לעשות. שורק בשבילי זו מעבדה מטורפת, וחשיפה לנושא הביודינמי והאורגני". היין הראשון שלה היה 95% ויונייה עם 5% סירה – ייחודי, במטרה שיהיו ביין יבש ארומות מתוקות כדי  להנגיש את היין. אורנה מסבירה זאת כהחלטה אינטואיטיבית מהבטן שהצליחה, והיא ממשיכה לעשות יין זה.

בסוף בציר 2014 החליטה אורנה כי היא רוצה כרם ושליטה על כול התהליך, כשמראש המחשבה הייתה על יקב קטן מאוד, עם 3,000-5,000 בקבוקים בשנה מכרם שלהם. הם נטעו (פיזית, בני המשפחה שתלו את הגפנים) על 5 דונם כרם של שבעה זנים ברמת צבי מעל עין חרוד, בו יש אדמה געשית, אזור חם עם רוחות מזרח ומערב הגורמות לכרם להיות מאוורר לעומת החום. זה כרם עם מעט מזיקים ולכן מעט ריסוס. לימוד הזנים היה בית ספר בפני עצמו, כפי שאורנה אומרת, ונבחרו זנים ים-תיכוניים מעמק הרון – סירה, קריניאן, גרנאש מלבק, קברנה פרנק, רוסאן, ו-ויונייה. אורנה ורוני עובדים בכרם לבד. אין להם עובדים, ולפי הצורך הם מגייסים חברים ומשפחה לעבודות בכרם. עיקר המכירה בבית בכוכב יאיר בשיטת חבר מביא חבר, במסעדות ים 7 והמטבח של טל בצהלה, וביריד היקבים הביתיים ביקב שורק.

לסיום קצת רכילות: שם היקב 'אדם' מגיע משם הנעורים של אורנה. היא בתו של האלוף קותי (יקותיאל) אדם ז"ל שנפל במלחמת לבנון ב- 1982, ואחותו של האלוף במיל. אודי אדם. ואם השם 'אדם' מצלצל לכם מתחום אחר, אתם צודקים. קותי אדם ושמואל אדם – הסבא של עומר אדם, היו אחים. הבטחתי רכילות. ויש גם מסקנה מהביקור שלי בכוכב יאיר: ביינות של אורנה לב ובאורנה מרגישים את ארץ ישראל של פעם, וזה נהדר.

את הפרטים של אורנה לב ויקב אדם תמצאו בדף הפייסבוק

הבטחתי ביקורת יינות של אלון גונן:

יקב אדם זהבה 2018 – ויונייה בתוספת 5% סירה (סחיטה ותסיסה משותפת). הענבים מכרם אודם של משפחת אלפסי, 12% אלכוהול. יין עסיסי עם מרקם עשיר וחריף להפליא. מינרליות טובה, שכבות של טעמים חדים ונקיים, בעיקר מהנים, פרחונית בגימור. יופי של יין. מחירו 80 שקלים.

יקב אדם רוזה אלישבע 2017 – עשוי מענבי קריניאן, סירה, קברנה פרנק, מלבק וגרנאש מכרם היקב ברמת צבאים. 11% אלכוהול. תערובת בושם אינטנסיבית, בעיקר של קסיס, פלפל שחור, עשן ווניל. מרקם עשיר עם טעמים מרוכזים של דובדבן שחור. חומציות נפלאה וטאנינים עדינים, המקדמים בברכה את הפירות השופעים שלו. סביר להניח שהוא ייפתח בהמשך עוצמות נוספות. מחירו 80 שקלים.

יקב אדם קברנה פרנק 2017 – עם תוספת של 3% מלבק. 13 חודשים בחבית צרפתית בת שלוש. ניחוחות של טוסט, דובדבן מיובש, קסיס, ליקוריץ ועשבים שנמצאים בחזית. טעמי פרי וחבית מאוזנים היטב, טריים מאוד. יין שצועק אוכל. אחד הקברנה פרנקים הטובים שטעמתי השנה. הטאנינים זקוקים לזמן להתרכך. מחירו 90 שקלים.

ניר חן הגיב

אכן הגיע הזמן לטפל בנושא הגדרת אזורי היין בארץ, וקביעה על הגדרת יין על בסיס אזור הכרם העיקרי שממנו הגיעו הענבים. נקווה שאולי ההחלטה בקנדה תהיה זרז לתהליך המבורך הזה. שיעשה סדר בבלגן אצלנו. באשר ליקב אדם, אורנה ייננית בחסד עם מחשבה יצירתית מאוד, שמקשיבה למוח בעשיית היין אך גם ללב שלה, וכנראה שזה שילוב נהדר. משמח לראות שעוד יקבים כמו יקב אדם מעיזים ויוצאים מהשטנץ של קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה. לעניות דעתי זאת מהפכה שקטה, שמתרחשת בשקט ביקבים ובנטיעות החדשות כחלק מתהליך ההתבגרות של הענף, כשיוצאים מהזנים הידועים ואזור הנוחות, ועוברים לבדוק דברים חדשים כחלק מלימוד הענף. בהצלחה לכל האמיצים והאמיצות.

אתם מוזמנים להצטרף לערוץ הטלגרם שלנו: אכול ושאטו – foodis.co.il

המקום להתעדכן בחדשות ובכתבות המתפרסמות אצלנו. הכול כדי שיהיה מעניין ולקידום תחומי היין, אוכל ומסעדות והגופים שפועלים בהם. אין ספק שויזואלית אנחנו הרבה יותר יפים מערוצי החדשות האחרים בטלגרם, ועוסקים בנושאים יותר נעימים