השבוע בענף היין 218: הרשעת יקב כרמל בתביעת רשות המיסים – הבאסה של המולסה, והמחסור בבקבוקי זכוכית ליין

1: יקב כרמל מכה פעמיים

חוק ותקנון היין נכנס לתוקפו לפני מספר שנים. כאשר אחד ממובילי החוק היה יקב כרמל והיינן הראשי ליאור לקסר היה חבר בוועדת מומחים יחד עם אד זלצברג (יו"ר), שלומי כהנא, איתי להט וויקטור שונפלד. עתה מתברר כי יקב כרמל עבר על החוק שהיה שותף לו, לא פעם אלא פעמיים, ובית המשפט בלוד בראשות השופט ד"ר שמואל בורנשטיין דחה את כל טענות יקב כרמל, וקנס אותו ב- 8 מיליון שקלים בגין העברות שיוחסו לכרמל על ידי רשות המיסים. פסק הדין גם ישליך ללא ספק על גביית המס ביבוא על כוהל וטובין נוספים, מאחר והוא מאשר את עמדת התובעים (רשות המיסים), לפיה בידי המכס סמכות להטיל מס על יבוא מוצרים שאינם עומדים בתקנים.

סיפור התביעה: המכה הראשונה

רשות המיסים שאמונה על גביית מיסים בגין יבוא אלכוהול לפי סעיף 103.24 בתקן היין 1318, הגישה כתב תביעה מאחר והם סברו כי יקב כרמל עשה שימוש בכוהל לייצור ארבעה סוגי יינות ממותקים – קדמון, מוסקט קינג דיויד, מוסקט פרייבט קולקשן ו- Palwin  שאינם עומדים בדרישות התקן, על ידי יבוא כוהל שעשוי ממולסה (דבשה) אשר שימש לחיזוק "היינות" בשיעור העולה על 35% מתכולת הכוהל במוצר. זאת בניגוד לתקן, ולכן על פי רשות המיסים הכוהל שיובא על ידי כרמל לא שימש את החברה לייצור משקה משכר (יין) בהתאם לדין, ולפיכך היקב אינו זכאי לפטור.

בעקבות כך שלחה רשות המיסים הודעת גירעון בה חויב יקב כרמל בתשלום מיסי היבוא החלים על הכוהל. היקב פנה לבית המשפט בבקשה לקבל פטור על הכול, ובפסק דין מנומק היטב דחה השופט ד"ר בורנשטיין את הבקשה. מספיק לצטט סעיף אחד מדברי השופט שנמנע מלהשתמש במילה 'מרמה', אלא ניסח זאת כך ואמר כי היקב "הצהיר בפני המכס, לצורך שחרור הטובין, כי כוהל המולסה ישמש אותו לייצור יין בהתאם לתקן, דהיינו שתכולת כוהל המולסה לא תעלה על 35%, הצהרה שהתבררה בדיעבד כבלתי נכונה". לאור כל זאת חייב השופט את יקב כרמל לשלם את הפרשי המס בסך 8 מיליון שקלים, ו- 40 אלף שקלים הוצאות משפט.

המכה השנייה (והיותר חמורה לענף היין)

מי שקורא את פסק הדין לא יכול להתעלם מכמה שורות שכתב השופט ד"ר בורנשטיין: "כאן המקום להעיר כי בהליך זה איני דן במשמעות הנובעת מייצור יין שלא בהתאם לתקן. התובעת העלתה טענה כי אם אמנם היא מייצרת יינות בניגוד לתקן, על שום מה לא ננקטה כנגדה כל פעולה על ידי מינהל התקינה. אלא שהליך זה עניינו בפטור ממיסי הייבוא, ולפיכך די לצורך הכרעה בו במסקנה כי נעשה שימוש בכוהל המולסה לייצור יין שלא על פי התקן הרשמי".

תקן יין 1318 חל על יין, שהוא משקה כוהלי המיוצר על ידי תסיסה של ענבים, ומיועד לשיווק ושימוש בישראל. התקן מגדיר "יין" כ"מוצר המופק אך ורק על-ידי תסיסה כוהלית, שלמה או חלקית, של ענבים טריים, סחוטים או לא סחוטים, או של תירוש ענבים". 'יין ממותק' מוגדר כ"מוצר המכיל 65% יין לפחות, ש-65% לפחות מתכולת הכוהל שבו (במוצר) התקבלה מתסיסה כוהלית, והמכיל תוספות נוספות מבין אלה שפורטו בסעיף המשנה 105.5.7. החוזק למעשה של הכוהל במוצר אינו קטן מ-9.0% למאה בנפח, ואינו גדול מ-14.0% למאה בנפח". אשר ל'כוהל מולסה' נקבע בתקן, כי לא ניתן להוסיף כוהל מולסה ליין שאינו יין ממותק. 'כוהל מולסה' מוגדר בתקן היין כ"כוהל ממין 'כוהל אתילי' משובח למשקאות ולמזון, המופק בתסיסה ובזיקוק של סלק סוכר או של קנה סוכר, והמכיל לפחות 95.0 אחוזים למאה בנפח כהילי טהור".

לסיכום יקב כרמל צריך להשיב ללקוחות שלו על הרבה שאלות. יתכן שבהתבסס על מה שהשופט כתב בציטוט זה מפסק הדין, יימצא עורך דין צעיר ונמרץ שיתבע את יקב כרמל תביעה ייצוגית בגין הטעיית הציבור.

תגובת יקב כרמל

מדובר בתביעת מס אשר הוגשה על תקופה שהסתיימה לפני למעלה מ-5 שנים, שהיקב התנגד לה בבית משפט. אנו בטוחים שהיקב פעל בהתאם לחוק ומאוכזבים מפסיקת בית המשפט. נלמד את פסק הדין ונקבל החלטות לגבי המשך הטיפול המשפטי.

תמונת השבוע

עם משפט פרסומי כזה כמו של חנות בית היין ברחוב העליה בתל אביב אי אפשר להתווכח. צילום פאפא רצי

2: איך חוק איסור בקבוקי פלסטיק בגרמניה ישפיע על תעשיית היין הישראלית?

לפני מספר שבועות נכנס לתוקף בגרמניה החוק הקובע כי משקאות קלים לא ישווקו יותר באריזות פלסטיק שהוצאו מחוץ לחוק, ומשקאות קלים ישווקו רק באריזות פחיות או זכוכית. לאור המצב החדש הודיעה חברת קוקה קולה גרמניה, כי היא רכשה מלאי של מיליוני בקבוקים, וחתמה על הסכמים ארוכי טווח עם מפעלי ייצור זכוכית לטובת המשקאות הקלים שלה.

בכתבה שהתפרסמה לקראת תערוכת ProWein 2020 בגרמניה (15-17.3.20 בדיסלדורף), נכתב כי תעשיית היין הגרמנית לא הפנימה את משמעות החוק, לא נערכה בהתאם והיקבים הגדולים נרדמו בשמירה. בגרמניה מייצרים כ- 1.2 מיליארד בקבוקי יין מדי שנה יצרנית היין השמינית בגודלה בעולם), ומומחי תעשיית היין בגרמניה פרסמו אזהרה כי מחירי היין עומדים לעלות במדינה, מאחר שהספקים הודיעו כי הם מתמודדים עם עלויות גבוהות, הביקוש לבקבוקים עולה על ההיצע, וספקי הזכוכית הודיעו כי הם מפסיקים לקבל לקוחות חדשים. כבר לא מדובר בכסף, אלא בחומר גלם – זכוכית. כניסת חברות המשקאות הקלים לשוק תעשיית הזכוכית, משנה את כל התמונה העולמית. אחרי גרמניה הודיעה גם אוסטריה כי היא מאמצת את החוק, ותאסור שימוש בבקבוקי פלסטיק. לא ירחק היום, וגרמניה תבקש להעביר את החוק בכל אירופה תחת הכותרת "שמירת איכות הסביבה".

ומה אצלנו? בישראל מבקבקים מדי שנה כ- 60 מיליון בקבוקי יין, שמרביתם מיובאים מחו"ל. פניציה היא היצרנית הגדולה בישראל של מכלי זכוכית המשמשים לתעשיית המשקאות והמזון בארץ, כאשר מעלה מ-60% מחומרי הגלם של המפעל הינם זכוכית ממוחזרת. המחסור הגדול בבקבוקי זכוכית לתעשיית היין העולמית ילך ויגדל, וישפיע גם החברה המקומית שעלולה לשקול לייצא את הבקבוקים לחו"ל על מנת לקבל תשואה הרבה יותר גדולה. תעשיית היין הישראלית צריכה להתעורר ולפעול בנושא מבחינת הסכמים ארוכי טווח עם היבואנים שלהם, בדיוק כפי שהם עושים עם הכורמים, או לנסות להעביר חוק ולחייב את יצרני הבקבוקים המקומיים להשתמש רק בחומרי הגלם הממוחזרים לתעשייה המקומית בלבד. אל תהיו שאננים, כדי שלא תבכו על בקבוק שנשבר.

3: יקב רמת הגולן – מותר להעלות מחירים אבל למה בלי לחשוב?

ב'תוכנית חיסכון' של ערוץ 12 עלתה השבוע לשידור כתבת הצרכנות של הערוץ, ודיווחה כי יקב רמת הגולן דורש להעלות ב- 5% את מחירי יינות הר חרמון וגמלא ברשתות השיווק. כבר בפתח דבריי אציין כי יינות הר חרמון, שמשווקים בעיקר ברשתות, צריכים מבחינת(תמורה לכסף – תל"כ) להיות מתומחרים הרבה יותר גבוה. היום אפשר למצוא את סדרת הר חרמון במחירים של 35 – 28 שקלים פלוס מינוס לבקבוק, ובמבצעי החגים בפחות, ולמעשה מדובר ביינות שמבחינת האיכות שלהם אמורים להימכר סביב 50 – 40 שקלים. אלו יינות מושקעים, עם חומרי גלם טובים, שזוכים לתשומת לב מרבית של צוות הייננים. אם משווים אותם ליינות המקבילים שלהם ביקבים הגדולים – כמו יקב טפרברג מסדרת ויז'ן (VISION) או סדרת קלאסיק של ברקן, שנמכרים באותם מחירי הר חרמון וגמלא ברשתות השיווק – אז מדובר בליגה אחרת לגמרי של יין.

יקב רמת הגולן מייצר כ- 5 מיליון בקבוקים בשנה, ומתוך זה כ- 20% מסדרת הר חרמון, סך הכול כמיליון בקבוקים. אז כאמור השבוע היקב הגיע לכותרות, ובתוכנית חיסכון של ערוץ 212 הודיעו כי היקב יצא בדרישה לרשתות השיווק לעדכן מחירים בשיעור של 5%, ובמידה ולא יעשו כך, הם (היקב) לא ישווקו להן (הרשתות) יין. פה מתחילה הבעיה של היקב, שפעם אחר פעם במהלך השנים האחרונות עושה טעויות שיווקיות בגלל שלא חושבים שם:

למשל, לא מעלים מחירים אלא מעדכנים מחירים (בשיווק, המילה "לא" אינה קיימת); למה לאיים? למה בכוחנות? ("לא נשווק יין למי שלא יסכים להחלטה שלנו"); הלקוח הסופי שלכם הוא צרכן היין – הטלתם עליו פצצה בלי לתת הסבר שהוא מבין. או למה אתם מנהלים משא ומתן דרך הטלוויזיה? למה לא הגיע נציג היקב לתוכנית על מנת להסביר על המהלך? איפה הביטחון העצמי שלכם? למה לא לומר שהיין שאתם רוצים לעדכן בו את המחיר הוא הטוב ביותר ברשתות השיווק, שהוא מיוצר בכמות קטנה, שהוא איכותי, מושקע, שהוא גאוות היקב, שהתמורה שהלקוח יקבל גדולה ושהיקב חייב לעדכן מחירים בגלל עליית מחירי חומרי הגלם?

וגם למה לא להציג סקר של לקוחות שלכם, בו הם יישאלו כמה הם מוכנים לשלם על היין, לבוא מוכנים, לדבר ללקוח בגובה העיניים? הפכתם את רשתות השיווק לאויב שלכם, העליתם אותן לפריים טיים מבלי שהן היו מוכנות או שותפות. ועוד הערה אחת: אולי פתחתם פתח ליקבים האחרים שירוצו גם הם להעלות מחירים, כי מחר פסח ובכל מקרה יהיו הוזלות ומבצעים, אז מה הכי טוב אם לא להעלות קצת קודם מחירים? נחכה ונראה, אם זה יקרה אז בקרוב מאוד.

4: מה היה בבקבוק שנמצא בערמת אשפה באילת?

רני רוגל מדווח: ואם כבר עסקנו בבקבוקי זכוכית, אז הנה מה שכתב לי מורי חן מאילת: "אחד התחביבים שלי סובב סביב "תרבות האשפה הארץ ישראלית". לאחרונה מצאתי מצבור אשפה "עתיק יומין" ליד אילת. ובאתר מצאתי את הבקבוק המצולם כאן. חשבתי שאוכל להיעזר בך כדי לדעת את גילו של הבקבוק וכך להעריך מתי "נולד" אתר האשפה".

הפעלתי את כרמי לבנשטיין, וותיקת כרמל מזרחי ובת של בעלי חנות יין בראשון לציון, שהגיבה במהירות כי מדובר בבקבוק של 'ברנדי סבוי' ששימש גם את יין 'קדם' של היקב ואת יין 'אלמוג' שלו – כנראה שלפי גישת היקב, הנה בקבוק יקר ומיוחד, אז ננצל אותו ככל האפשר. ישראל פלם, שהיה היינן הראשי של כרמל מזרחי, אומר: "הבקבוק הזה הוא היסטוריה. בזמנו מילאו בו יין 'קדם' איכותי מתוק, שהתיישן מספר שנים בפודרים מעץ, והיה יכול לתת פייט ליינות פורט איכותיים. לדעתי כיום אין אף יקב בארץ שמייצר יין מתוק איכותי ברמה כזאת". אז אנחנו מדברים על שנות ה- 60, אולי ה-70, של המאה הקודמת, ואין ספק שהבקבוק אותו מצא מורי חן בערמת האשפה הוא חתיכת היסטוריה.

5: על VFM בתפריטי יין ישראלי במסעדות

אין הרבה מסעדות בארץ שיש בהן סומלייה מקצועי במשרה מלאה, שתפקידו הראשוני הוא לבנות תפריט יין מעניין ועדכני שמושפע באופן ישיר ממנות השף של המסעדה; יינות צעירים לצד יינות מתיישנים, וכמובן כמה יינות דגל שהתפריט מחייב. במסעדות בהן אין סומלייה, אפשר להשתמש ביועץ שיארגן את התפריט, או להחליט על חברת שיווק אחת שתמלא את תפריט היין של המסעדה על פי פורטפוליו קבוע של יינות שנמצאים אצלה על המדפים. רבות מהמסעדות גם עושות  copy pasteעל תפריטים ממסעדות אחרות, בלי כל קשר לאוכל שמוגש בהן או לתמחור הנכון של היין.

כשמדובר במסעדת שף או בברים מובילים, רוח הטרנד שורה על המקום, ולא פעם תמצאו בהם יינות שאין להם קשר למציאות אבל יחסי הציבור של הייננים עושים את העבודה. תפריט יין שמציע יינות רשתות שיווק הוא גם מגניב, אבל אני עדיין מחכה לשוארמייה שיהיה לה את האומץ לעשות את זה. המחירים, כן מחירים, תמיד בשמיים, אף פעם לא VFM (תמורה לכסף – תל"כ). קצת מדכא, קצת מוציא את החשק להזמין יין ישראלי, אין הגיון ואין אלוהים. חבל. במדינה כמו שלנו, כשתצרוכת היין תקועה כבר עשור, רק שינוי במחירי היין יוביל למהפכה של ממש, ולא צריך הרבה – רק להגיע ל- 9-10 ליטרים בשנה.

היינות שמופיעים בתפריט המוצע הם כאלה שלדעתי ראויים וחייבים להיות בתפריט יין ישראלי. המחירים שמוצעים משקפים את ה- VFM של היינות הללו. לדעתי הם לא צריכים לעלות יותר מהמחיר שהצעתי. כל מחיר אחר הוא עושק של הלקוח על ידי המסעדה או הבר, שקונים מהיקב בחצי המחיר ופחות מההצעה היקרה בתפריט (חומר למחשבה).

יינות רוזה

יקב טוליפ וואיט טוליפ 2018 רוזה  90-95 ₪

יקב רקנאטי גרי מרסלאן 2018 רוזה 90- 95 ₪

יקב ברבדו קברנה סובניון 2019 רוזה 90-105 ₪

יקב אסף זינפנדל 2019 רוזה 90-95 ₪

יינות לבנים

יקב וילה וילהלמה גליל עליון 2015 שרדונה – 135- 125 ₪

יקב בן חיים סדרת רזרב גליל עליון 2018 שרדונה –  135 – 125 ₪

יקב לוינסון גאראג' דה פאפה 2019 –  155-165 ₪

יקב רמת הגולן סדרת ירדן כרם אודם 2018 – 165 -155 ₪

יקב אפק שרדונה  2015 145- 135 ₪

יקב קסטל בלאן דה קסטל 2017 – 195- 175 ₪

יקב לוריא רוסאן 2019 – 110-115 ₪

יקב סוסון ים שאנין בלאן וויאליד –  2018 – 145- 135 ₪

יקב כרם שבו שאנין בלאן 2018 – 100-110 ₪

יקב אמפורה גראנש בלאן 2019- 80- 95 ₪

יקב יתיר הר עמשא בלנד 2018 – 155-165 ₪

יקב דלתון פומה בלנד 2018 – 80- 95 ₪

יקב פלאם בלאן בלנד 2018 – 145-155 ₪

יקב קלו דה גת שנסון לבן 2018 – 125-140 ₪

יקב מדבר 55 בלנד 2018- 95- 90 ₪

יקב ספרה פרסט פייג' 2018 – 130-155 ₪

יינות אדומים

יקב סוסון ים קונואז 2017 – 145-155 ₪

יקב גבעות הרי שומרון פינו נואר 2017 – 135-145 ₪

יקב גבעות סדרת גופנה מרלו 2018 – 135- 155 ₪

יקב בן חיים סדרת גליל עליון מרלו 2013 – 140-160 ₪

יקב בזלת הגולן סדרת רזרב מרלו 2009 – 110-120 ₪

יקב רקנאטי סירה 2016 רזרב – 135-145 ₪

יקב שטרן קברנה פרנק 2018 – 135-145 ₪

יקב אדיר A שיראז 2014 – 125- 135 ₪

יקב סימון אינדיגו 2016 – 125- 135 ₪

יקב ויתקין קריניאן 2015- 165-175 ₪

יקב כישור GSM 2016 – ב- 125-135 ₪

יקב נעמן Ten Years After 2015  – ב- 155- 165 ₪

יקב אסף פינוטאג' 2018 – 125- 135 ₪

יקב ויתקין פטיט סירה 2015 – 145-155 ₪

יקב יתיר פטיט ורדו 2017 – 165-175 ₪

יקב ברבדו מרלו 2017 – 155- 145 ₪

יקב צרעה שורש אדום 2017 – 215- 205 ₪

יקב מרגלית אניגמה 2014 – 225- 205 ₪

יקב פלם נובל 2014 – 205-225 ₪

יקב בר מאור ארכיטיפ 2014 – 205-225 ₪

יקב מוני וייה 2014  205-225 ₪

יקב קסטל גראנד ווין 2017 – 255-285 ₪

יקב שאטו גולן אלעד 2016 –  195-205 ₪

יקב וילה וילהלמה TL 2008  – ב- – 175- 195 ₪

סוסון ים לנון 2017 – 175-195 ₪

יקב רמת הגולן ירדן אל רום 2016 – 195-205 ₪

6: הבועה התל אביבית

לקראת תערוכת סומליה 2020 שתתקיים החודש (פברואר) בהיכל התרבות התל אביבי, נשאלת השאלה האם הבועה התל אביבית שולטת על ענף היין? האם כל כך חשוב ליקבים להיות בתפריטי המסעדות או חנויות היין הבוטיקיות בעיר, בידיעה ברורה שהם לא מרוויחים מזה כסף? האם הרדיפה אחרי סומלייה מסעדת מסה, יפו תל אביב, או הוטל מונטיפיורי, כל כך מלטף להם את האגו – אבל בד בבד מוציא אותם מדעתם  לראות יינות שלהם בתפריטי היין במחירים מופקעים, בידיעה שהם נתנו את היין כמעט בחינם?

נכתב רבות על הבועה התל אביבית וסצנת המסעדות שלה, אבל יש גם סקטור אחר ששייך רק לבועה התל אביבית. וכשאני כותב "בועה תל אביבית", לאמיתו של דבר לא מדובר באמת בתל אביבים שחיים פה אצלנו, אלא מדובר בחוצנים שבאים לבקר פה ולבלות פה או גרים פה עשור וקצת, ומרשים לעצמם להדביק את תווית התל אביבי. אז לא הם לא תל אביבים. תל אביבי אמיתי לא יישב אצל הג'א'קונדות ויזמין כוס יין ב- 60 שקלים, או יתרגש מיינות כתומים בטעמי "ביוב". אבל אני מפרגן כמובן על האומץ ועל הבאת דברים שונים במחירים מופקעים, כי הקהל ה"תל אביבי" דורש זאת. הקהל האמתי לא יישב במסעדת בסטה ויזמין בקבוק בורגון ב- 700 שקלים, או יקפוץ לדרינק במסעדת מסה ויזמין בקבוקי שמפניה באלפי שקלים או בקבוק יין של יקב רזיאל (בנו של יקב קסטל) ב- 330 ₪.

יבואני הבוטיקים גם כן מסתובבים בבועה, ויש את אורי כפתורי שמייבא יינות מדרום צרפת, ולא אוכל להתעלם מההערצה העיוורת שיש כלפיו למור ברנשטיין, סומלייה ויועצת יין, שגם כותבת ב- Ynet , וככזו דוחפת אותו לכל כתבה ומפרגנת ליינות במחירים מופקעים. אז הבסטה והאליטה אכן קונים ומפרגנים, אבל האם 99 אחוז מחובבי היין מסכימים? אני לא בטוח. הניגוד הקוטבי בין ההדוניזם שמנותק לחלוטין בצהרי יום שישי בתל אביב לבין המציאות, כל-כך סינוור חלק מהעושים במלאכה, עד שהם שכחו שבסוף אלא לא בהכרח החיים האמתיים, ומדובר באשליה חסרת אחיזה במציאות.

יש שניים שכן פונים לקהל האמתי ולקהל שאוהב יין טוב ולא רק שמות. האחד הוא היבואן דני גליל, ואני יכול לצטט אותו מתוך הספר "לא לקידוש בלבד" של גלית רנד: "אני כל כך אוהב יין, את כל המשמעויות שלו… החברותא שנובעת כתוצאה משתיית היין.  בדרך כלל אני לא אוהב לשתות יין לבד, זה חייב להיות ב"דו" או ברביעייה, חמישייה  – עשירייה זה בכלל טוב". ודני גליל אכן מייבא יינות איכות, ומאפשר לקהל שמרוויח משכורת נורמלית לחוות ולהעשיר את הידע שלו וליהנות מיין ולא מסיפורי מעשיות ומתוויות מפוצצות.

השני הוא אלדד לוי, כמו בחיים האמתיים, כך גם בעולם שיווק היין. האמת היא מקדם המכירות הטוב ביותר, ועל זה אלדד לוי מקפיד:  שמפניות ייחודיות, יינות מיקבים קטנים, חך שפוגע בול בכל יין, לא טרנדי ולא מתנשא. הוא כן יצא החוצה, ובדק ויודע בדיוק איפה העם נמצא.

לסיכום: בתערוכת סומלייה חפשו את הדברים הטובים, המרגשים. לא התוויות, לא את המתנשאים, ולא השמות שיש להם יחסי ציבור טובים, אלא הקטנים שמסתכלים עליכם בגובה העיניים.

אלדד לוי הגיב

תודה על המחמאה, ענף קשה אבל עבודה עם אנשים נעימים בסך הכול. אורי כפתורי – שותף בצורה מסוימת – הוא לטעמי אחד הטועמים המוכשרים בארץ. הבחירה האחרונה שלו  Domaine  -Hauvette, ממחישה את זה לטעמי היטב: יינות טבעיים בצורה הכי פשוטה וישירה שלהם – ייננות בלתי מתערבת לחלוטין – וללא טעמי ביוב. כן, מסכים עם המובלע, כי תחת כותרת אופנתית נוצרת לעתים לגיטימציה לקבל את הבלתי ניתן לקבלה. אחרון חביב – הבועה התל אביבית לעתים סוללת את הדרך לשאר הארץ. הבועה הזו הופכת את המגמה של יין אדום באוגוסט ליין לבן בפברואר – שאפו, ועוד ועוד. אז יש גם טוב.  וטוב שיש ג'יאקונדה ובסטה, לפעמים זה נראה מנותק ויהיר, אבל לפעמים זה עמוד האש שהולך לפני המחנה. אפילו לרוב, בטח הבסטה, שתחת אבירם כץ היא כבר מזמן לא רק בורגון ב-700 ש"ח.

7: יין אחד על המוקד: יקב ויתקין פטיט סירה 2015 של היינן אסף פז

קצת נחבא אל הכלים זן הדוריף (פטיט סירה), עד שפותחים את הבקבוק של ויתקין – שום דבר בו לא קטן. יין סמיך, עשיר בטעמי פרי בשל, עם חומציות מדויקת שמצליחה לשחרר ולהעצים את טעמי עשבי התיבול, הפלפל השחור, לבנדר כתוש, ואין ספור טעמי פרי אדום מרוסק. אפטר טייסט מדהים של ליקריץ. יין מדויק ומושלם.

8: חמש שאלות לורד בן סעדון מיקב טורא

אנו מפרסמים שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל– rani rogel  ונתאם זאת

לפני הכול: הציגי את עצמך

אני ורד בן סעדון מיקב טורא שהוקם ב- 2003 על ידי ארז בן סעדון בן זוגי ועל ידי. יקב טורא הינו יקב אחוזה הממוקם בישוב רחלים שבשומרון, 5 דקות נסיעה מהעיר אריאל. ליקב כ- 560 דונם של חקלאות – כרמי יין. וזיתים אנחנו מייצרים 100,000 בקבוקי יין בשנה, וזכינו עד היום בפרסים בינלאומיים רבים.

ממה את הכי נהנית בעולם היין?

אני הכי נהנית מהמפגש האנושי מסביב לכוס היין, השיחות המתפתחות, הצחוק המשוחרר, ההיכרות עם אנשים מכל הגוונים ומכל העולם – מפגש מרגש לעיתים קרובות. מעבר לזה אני מרגישה זכות להכיר להם את ישראל דרך עולם היין.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

יש לשנות את החקיקה כך שתאפשר לפרסם יין בצורה רחבה יותר. יש להתמקד בפרסום יתרונות היין, בריאותית, חברתית.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

לגבי קידום מכירת יין ישראלי בחו"ל, לא לפחד. להמשיך לנסות ולכתת רגליים. הניסיון אומר שזה משתלם. אנשים מחפשים את האחר והשונה, ומחפשים להתרגש כל פעם מחדש. יש להציג ולחשוף כמה שיותר בתערוכות ובכל פלטפורמה אפשרית. הדבר יתקדם בהיקפים ובקצב גדול יותר, במידה והמדינה תשקיע משאבים בעניין חשוב זה.

איזה יין שלך את הכי אוהבת לשתות?

היין האהוב עלי ביקב הינו הפינו נואר; זן ייחודי וקשה לגידול בישראל, אבל הודות לתנאי הגידול הייחודיים של האזור שלנו, הוא נאמן לזן המקור. יין קליל ונעים לשתייה, בעל ניחוחות אהובים במיוחד.

איזה יין של יקב אחר את אוהבת לשתות?

קברנה פרנק האלון הבודד של יקב גוש עציון. אחלה יין.