1: שניים סינים עם קורונה גדולה
הכול גדול בסין, ובעיקר הכלכלה שלה ששולטת על כול העולם. החוב שלה לארצות הברית מחזיק את כול העולם בביצים, ואם היא תקרוס כנראה שמגדל הקלפים יתחיל להתמוטט יחד איתה. השבוע התבשרנו כי האתר aliexpress כבר לא מקבל הזמנות. כול הסחורה תקועה בנמלים, אין עובדים באף מפעל שמספקים סחורות לכול העולם, אין אמצעי תחבורה, והנזק נאמד במיליארדי דולרים ומעלה. מדינות שנשענות על הכלכלה הסינית יתחילו אוטוטו לחוש את הבור התקציבי. צימאונם של הסינים ליין מהעולם צמח בעשור האחרון: בשנת 2016 הסינים שתו יין בשווי של קצת יותר מ -15 מיליארד דולר, בשנת 2021 הצפי היה מכירות של 23 מיליארד דולר. מדובר בעלייה של 53% תוך חמש שנים. בשנת 2019 הייתה סין חראית על 72% מהגידול בייבוא היין העולמי
אם ניקח כדוגמה את אוסטרליה, שסבלה השנה פגעי טבע ושריפות ענק, ובין היתר נפגעו אלפי דונמים של כרמים, אז מבחינתה סגירת סין בגלל שפעת הקורונה היא כמעט מכת מוות לתעשיית היין שלה. 63% מהיין האוסטרלי מגיע לסין. הם הצליחו לשבות את החך הסיני, ובעזרת תקציבי עתק של יחסי ציבור ושיווק, הם שולטים ברשתות הגדולות ובמסעדות, והם הראשונים שסופגים עכשיו את המכה. מאות מכולות של יין תקועות בנמלי סין, ואין מי שיפרוק אותם. עלות האחסנה מטורפת. לא בטוח שהיין ישרוד בקונטיינרים, ויש סיכוי שלא יחזיק מעמד. עלות ההחזרה למדינה ממנה הגיעו הקונטיינרים – במקרה זה אוסטרליה, לא שוות את העסק. מיליוני דולרים כבר נתבעים מחברות הביטוח, ואלה מבחינתן יסתמכו על כול מיני סעיפים בחוזה ושורות קטנות, ומן הסתם בודדים יזכו לפיצוי.
אי אפשר להאשים את הסינים, כי יין זה באמת הדבר האחרון שמעניין אותם כרגע. יחד עם אוסטרליה נפגעים גם יינות קליפורניה ותעשיית היין הצרפתית והספרדית. הכול מושבת, טיסות הקארגו כמעט ולא קיימות, ואוניות הסוחר לא מגיעות לנמלים ופורקות נכון להיום את הסחורה בהונג קונג. תערוכות היין, מסעדות, חנויות יין; הכול עומד שומם. ואנחנו רק בתחילה של הלא נודע. אם יצליחו למצוא פתרון למחלה, אז ברור לכולם שצריך להתחיל הכול מהתחלה. יידרשו שנתיים שלוש ואולי יותר על מנת להתאושש. זה יביא למצב שמחירי יינות היין עומדים להשתנות בעולם. מיליארדי בקבוקי יין שהיו מיועדים להישלח לסין יצטרכו להגיע לשווקים מקומיים. יקבים יצטרכו לחשב מסלול מחדש, ואולי אף לייצר פחות יין. הצפת שווקי אירופה ביין שאמור היה להגיע לסין, תגרום למאות פשיטות רגל של יקבים. יקבים שעיקר המכירות שלהם הן בשוק הסיני – ייעלמו. מי שהסתמך על השוק הסיני ולא חילק את נתח העוגה לשווקים אחרים, כבר מוצא את עצמו בבעיה.
הבועה שלנו – יותר מזל משכל
בבועה שלנו, מכון היצוא הישראלי ניתק מגע מהשוק הסיני כבר לפני שלוש שנים, ולא השקיע במיתוג כפי שעשו מדינות אחרות. ליקבים הישראלים שמשווקים לסין היו די הרבה טרוניות בגלל המהלך הזה (נכון ליום השיווק לסין עומד על 1% – אחוז אחד מיצוא היין). ההחלטה להסתמך על השוק האמריקאי, כשעל פי הנתונים למחצית הראשונה של שנת 2019 כ- 65% מיצוא היין של ישראל הופנה למדינות צפון אמריקה ואחריהן מדינות האיחוד האירופי, התבררה כהחלטה נכונה. כאן הביטוי 'יותר מזל משכל' מתאים בול.
2: סומלייה 2020 – מי לא היו
אתחיל מהסוף, מהיקבים שלא השתתפו: מצד אחד אלה הם יקבים גדולים ומוכרים, שאת מירב התוצרת שלהם אנחנו מוצאים במדפי רשתות השיווק; כאלה שעוד חודש יצאו בפרסומים שעולים מאות אלפי שקלים על מנת למכור לנו יינות זולים שחלקם הגדול לא ממש ראויים לשתייה. תערוכת סומלייה לא ממש מתאימה להם, והקהל המקצועי מאיים עליהם, אחרת אי אפשר להבין למה יקב בנימינה לא חושף את היינן יונתן שוטס ואת היינות החדשים שלו. ומעניין גם למה יקב כרמל לא חושף את היינן הראשי החדש יחסית שלו – יפתח פרץ, ולא את היינות החדשים שלו. כנראה שהמוג'ו המהולל שהם מאוד אוהבים לשתות, עלה להם לראש. יקב ברקן סגל והיינן עידו לוינסון גם כן החליטו לא להשתתף בתערוכה, ונראה לי שהם לא יחזרו על החלטה אומללה זו – הם הבינו מה הם הפסידו. יקב דלתון והיינן גיא אשל גם כן לא לקחו דוכן – גדול או קטן, בתערוכה. מה שמעניין זה שאייל פרנקו, מנהל השיווק החדש של היקב, אמר לפני כמה שבועות עם כניסתו לתפקיד: "יקב דלתון נמצא בנקודת זמן מעניינת ומאתגרת". מכבסה של מילים שיווקיות, אבל כשזה מגיע לתכלס היין לא נמזג לכוסות של הלקוחות הפוטנציאלים.
הקוורטט של הרי יהודה (קסטל, פלם, צרעה, ספרה), עושה הרבה פעילויות שיווקיות יחד, וכך כנראה גם ההחלטה לא להשתתף בתערוכה. המסעדות הן אלה שמחזיקות אתכם, לשם אתם מכוונים כול הזמן. נכון לעכשיו הם בכיס הקטן שלכם, אבל שום דבר לא בטוח בביצה התל אביבית – יבואו אחרים. נכון שהשווקים מעבר לים קורצים ומלטפים – ראו ערך סין למעלה, וזכרו את המשפט המפורסם של חברכם אלי בן זקן, כשקסטל עדיין היה משהו אינטימי: "תמיד צריך לשמור על השוק המקומי, כי בסופו של דבר הוא הכי אמין".
והאחרון הוא יקב טפרברג שחגג השנה 150 שנים והוציא יין חדש לטובת האירוע – 'טפרברג פרודבידנס'. באנגלית זה נשמע יותר טוב, כי גם על התווית מופיע: PROVIDENCE 2016. אני מבין שסמנכ"ל השיווק של היקב לא מרשה לייננים שלו להשתתף בתערוכה כבר כמה שנים. הם מאוד רוצים, לוחצים, מסבירים, נאבקים; אבל הוא בשלו. הוא מעדיף את התערוכות בחו"ל ואת היינות במיתוג אנגלית. הקהל המקצועי לא מעניין אותו, כנראה שמבחינתו יינות הדגל של הייננים המוכשרים של היקב יכולים להישאר במחסנים. הוא רק צריך להראות למנכ"ל שלו איך מרוויחים שני שקלים מכול בקבוק ברשתות השיווק, על מנת שיהיה כסף בכיס. יום יבוא, והיקב ילקק את הפצעים הרבה שנים.
3: סומלייה 2020 – התערוכה
שנת 2020 היא נקודת מפנה שצריך יהיה לזכור אותה. מזהים התבגרות, בעיקר של היקבים שמתמידים להגיע, ומבינים שמדובר בתערוכה ששומרת עליהם. להיות בתודעה, להראות, להציג, להתעדכן, ולראות שהתעשייה חיה ונושמת חרף כול הגזרות האחרונות שנחתו עליה בשנתיים האחרונות. החל מחוקים ותקנות שמאיימות על עשרות יקבים, והמשך עם אלפי דונמים של כרמים נגועים, שנעקרים ומוחלפים בחומרי גלם מיובאים ומפוקחים על ידי מועצת גפן יין, אבל בעלויות מטורפות – והכול על חשבון הכורמים והיקבים, וכלה בעשיית יינות הרבה יותר איכותיים, פחות תיקוני חומצה, תשומת לב ליינות לבנים ורוזה שאין כמעט יקב שלא עושה אותם, וכולם מבינים שתוך שנתיים-שלוש הכמות צריכה להיות כפולה ומשולשת. אלו יינות שיותר מתאימים למזג האוויר הישראלי, וגם עמידים יותר למחלות ומזיקים. פחות ופחות שימוש בעץ ואלכוהול; יינות שיושבים במכל כמה חודשים אחרי בציר ומשוחררים לשוק – רק כך תזרים המזומנים יאפשר להם לשרוד, ורק כך היבוא יפחת.
שאפו ליקבים הגדולים שהשתתפו בתערוכה, והראשון בהם יקב רמת הגולן ויקב הרי גליל – עוגן מרשים לתעשיית היין. תבור ורקנאטי מספקים כרגיל צבעוניות וקלילות. מתחם משפחת שקד מציג עוצמה, איכות וקְלָאסָה. ואחרון אחרון "הנסיך" אבי בן עמי – יזם ומארגן תערוכת סומלייה. זו הפעם הראשונה שראיתי אותו נושם, אפילו נהנה, מבין סוף סוף שהבמה שהוא נותן לתעשיית היין הישראלית בהיכל התרבות, אכן מצדיקה את המשפט "תרבות יין".
4: ביקורות יין בסומלייה – עם 9,000 מבקרים ביומיים של תענוג
יקב רמת הגולן: פטי וורדו 2016 – ויקטור שונפלד במיטבו. יין עגול, מרשים. פטי וורדו ישראלי הטוב ביותר.
יקב תבור: אקו אדום 2016 (אקולוגיה) – יין שופע, חד כתער. יופי.
יקב בן חיים: קברנה סוביניון רזרב 2017 בציר היובל של היקב – עולם ישן שמתמזג בעולם חדש. יופי.
יקב טורא: רוזה 2019 מענבי מרלו וקברנה פרנק – חובבי התותי פרוטי ייהנו מאוד ממנו, או ממנה.
יקב גבעות: גופנה קברנה פרנק רזרב 2017 – עשוי מושלם.
יקב אסף: ארבע עונות 2017 – זועק לאוכל. פרי נקי, ריחות של אהבה בוקעים ממנו.
יקב גוש עציון: פינו גרי 2019 – עשוי טוב, נקי. לחכות שיירגע קצת.
יקב שירן: טריאדה 2018 לצד טריאדה 2019 – בלנד של שרדונה, סמיון ו-ויונייה. כגודל הציפייה כך גודל האושר שהציף אותי. התבגרות מרשימה של עשייה ייננית.
יקב כישור: סירה 2017 השקה – יין רך, עגול, שופע טעמים טובים.
יקב וורטמן: סמיון 2018 – יש פה משהו מרתק ומאוד מעניין. צריך לחכות כמה חודשים.
יקב אורטל: געש 2017 – קברנה סוביניון, סירה, קברנה פרנק. ייננית: נעמה סורקין. יין טוב, מאוזן מאוד. טעמתי עוד כמה שהושקו, ביקורת נפרדת במדור הבא.
יקב רמות נפתלי: רוזה 2019 מענבי נביולו – לפעמים רוצים ליהנות מיין בלי כול הברברת. יופי של יין.
יקב צפרירים: רוזה 2019 קברנה פרנק – הרוזה הטוב ביותר. נקודה.
יקב אדיר: שאנין בלאן 2018 – נקי, ארומטי, עוצמתי, משנה פה את הפרמטרים לשאר השאנינים.
יקב מוני: דלילה 2016 – קברנה סוביניון, מרלו ופטי וורדו. אחד הטובים בטעימהץ מורכב מאוד, שופע וממכר.
יקב A.BUFFA: מבעבעים ישראלים מגבעת ישעיהו של אנדריי בופה – הפתעה מדהימה מחכה בשני בקבוקי traditional method sparkling wine.
A.BUFFA פינוטאז' 2018 – חמאתי מאוד, שופע פרי נקי. וואו, יין מטורף.
A.BUFFA רוזה 2018 – מענבי מרלו ופטי וורדו. ברוט מענג ביותר, עשוי במדויק.
אני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל אושר צריך לחלוק: 054-5486049 אנדריי.
יקב אחת: שאנין בלאן 2018 – שאנין בלאן בוטיקי של ניצן סברסקי. מורכב מאוד.
יקב בקוש: הנגר 2013 – יין בן 7 שעדיין רוצה עוד 10 שנים. מדהיםםםםם. ה- 2011 מורכב מקברנה סוביניון, מרלו ושיראז. קטיפתי מאוד, נקי, טעמים נפלאים.
יקב הרי גליל: ברברה 2016 – פירותיות מרשימה. וניליות באפטר טייסט שמרימה את היין הזה לדרגת ברברה ישראלית מושלמת.
יקב סקוריה: רוסאן 2019 – פריך, עוצמתי, חמיצות נפלאה. יופי של יין.
סקוריה רוזה 2019 – עשוי מענבי קריניאן. ארומטי ושופע פירות אדומים ותבלינים. פה עשיר, עוצמתי, מפתיע.
יקב וורטמן: רוזה 2019 – מענבי מורבדר, גרנאש וסירה. עשוי טוב, פירותי, יופי של רוזה .
יקב שטרן: סוביניון בלאן 2019 – יין רענן, מלא טעם. מקסים.
יקב שמחון: גוורצטרמינר 2019 – יין של השר לשעבר שלום שמחון, והכורם והיינן ברוך לגזיאל. ריחות קלילים של פירות טרופיים, מתמזגים נפלא עם חומציות ורעננות של פרי משובח. יין טוב.
יקב אדם: רוסאן ויונייה 2019 – טיפול נכון ואינטליגנטי בשני זני ענבים סוליסטים. יין עסיסי, מלא גוף. ארומות של אפרסק, צוף, תבלינים כתושים. פה חד, קר, מאוזן להפליא עם האף. מרתק.
יקב מואה: שיראז 2016 – ארומות חזקות של פירות יער בשלים ופלפל לבן, עם עישון קל וניחוח שוקולד וקפה. פה עוצמתי חמאתי מאוד. יופי של יין.
יקב אופיר: פטיט סירה קריניאן 2018 – שילוב טוב של שני זנים מעניינים. צבע סגול עמוק, חמיצות טובה, פרי שמחזיק טוב, מאוזן מאוד.
יקב בן נון: קברנה פרנק 2017 (השקה) – יין עשיר מאוד, מתובל. ארומות של קסיס, ריבת פטל. נגיעה קטנה של מנטה, פלפל ושוקולד. יין רך, חמאתי ושופע מורכבות.
יקב קנאטיר: רוזה גרנאש 2018 – היינן קובי יצחקי והכורם דוד קלס. ריחות עוצמתיים, פה עשיר מאוד. מיצוי של זן עד תום. שאפו.
קנאטיר גוורצטרמינר 2018 – אף שופע גרידת תפוז, תפוח צהוב, עשב לימון וקצוות ליצ'י. הפה נתמך על ידי חומציות רעננה. טעמים של מלון ופירות הדר עדינים, עם נגיעות של פלפל לבן, ג'ינג'ר ותבלינים כתושים שקצת מהווים ניגוד לחומציות. אפטר טייסט מענג וארוך. יין מצוין.
5: זזים בענף – יעקב אוריה עוזב את יקב פסגות
יעקב אוריה – יינן, פילוסוף, אגדה, עוזב את תפקידו כיינן של יקב פסגות שהוקם ב- 2003 בהתנחלות פסגות מצפון לירושלים, ומנוהל על ידי יעקב ברג. אוריה הצטרף ליקב פסגות בחודש יוני 2014. קודם לכן היה שותף ויינן ראשי ביקב אסיף שפעל כנגוסיאן והתמחה בייצור יינות לבנים. היקב הוקם ב- 2006 ונסגר בסוף 2011. לאחר מכן היה במשך שנה היינן של יקב מדבר, יצא לפסק זמן של שנה והצטרף ליקב פסגות אותו הוא עוזב עתה. תוך כדי כך הוא עשה פסאז' גם ביקב עמק האלה, עושה יינות מיוחדים עם שמות מיוחדים לא פחות תחת המותג האישי שלו, מייצר יין עבור חברי 'נחמת שותים', וכנראה שזה לא הכול.
לא קורה לי הרבה שאני באמת מקשיב לייננים. כולם מדברים על טרואר, כולם מדברים על וגם קצת על, אבל מעטים מהם מסוגלים להעביר את התשוקה שלהם רק במבט, בלי צורך לדבר כלל. כזה הוא יעקב אוריה. תנועות הגוף שלו, הבעות פניו מכניסות אותי למצב של הקשבה וריתוק. 'היינן הכתום' אני קורא לו. הוא מתנחל, הוא תל אביבי, הוא שומר מצוות אבל מגן על המצוות החילוניות, הוא יינן שאי אפשר להתעלם ממה שהוא מגיש לנו בבקבוק. הוא הולך לעשות לנו טוב, וליתר דיוק: הדפוק הזה עושה לי טוב, כדברי ירמי קפלן. עונג. אוריה, רגש אותנו – הגיע הזמן ומגיע לך. עוד על יקב פסגות בשבוע הבא.
והנה מה שכתב יעקב אוריה בדף הפייסבוק שלו
לכל זמן, ועת לכל חפץ. והנה הזמן שלי ביקב פסגות תם. מוקיר תודה על הזמן בו הייתי חלק מהצוות המופלא הזה, על הדלת שיעקב ברג פתח לי בזמן שכמעט וכבר התייאשתי מהאפשרות להמשיך לעבוד במקצוע המרתק של עשיית יין. מוקיר תודה למערכת שידעה להכיל אותי גם בזמנים לא קלים, ולחברי הטוב יעקב, שעזר לי לצאת מכל מיני מריבות ממסדיות מיותרות. גאה מאוד בחלקי בהצלחה ובצמיחה של היקב, גם אם צמיחה זו מביאה בכנפיה את הסיום של זמני שם. מרגיש כעת קצת כמו מורה ביסודי, כשתלמידיו בוגרים ועולים לחטיבה, והוא, מה לעשות, ממשיך ונשאר ביסודי… מלא בהכרת הטוב ובאהבה רבה, וכל כולי תודה גדולה.
6: זזים בענף – יקב ירושלים
יקב ירושלים נפרד מארז וינר, שמסיים כמעט 5 שנים בתפקיד מנכ"ל היקב. ארז הגיע ליקב ירושלים שבבעלות איש העסקים והיזם עופר גואטה, היישר מהצבא (תת אלוף) ומהפרשה (הרפז). מהר מאוד הוא נכנס לעניינים והבין שעל מנת להציל את היקב ולמתג אותו מחדש, צריך לחשב מסלול מחדש. כדבר ראשון החליטו ארז וגואטה להשקיע בציוד מתקדם, ושידרג את היקב כראוי ליקב שמייצר מיליוני בקבוקי יין בשנה. דבר שני ואולי זו ההחלטה החשובה שם: להתמקד בייצור מיץ ענבים איכותי לקידוש, ותוך פרק זמן קצר יקב ירושלים שלט בשוק יינות הקידוש בארץ.
במקביל, כאיש צבא שקפץ לעולם היין הוא גייס אנשי מקצוע טובים: את ליאור לקסר – לשעבר היינן הראשי של יקב כרמל, שנתן יעוץ והכוונה ליקב ירושלים וסידר שם את העניינים. יחד עם היינן סם סורוקה שהגיע מיקב מוני (גם כן כרמל בעברו), ואשת השיווק כרמית ארנרייך הם ייצבו את היקב ומיתגו אותו מחדש. הם החליטו להפוך את יקב ירושלים ל"יקב שירות", שהעניק תמיכה ליקבים שאין להם ציוד או רישיון יצרן, ובד בבד עבדו שם על יינות איכות. חבריו ביקב מעידים כי ארז וינר אהוב ואהוד, איש נעים הליכות – נוכחנו בכך במפגשים איתו; כולל אחד אליו הגיע עם רגל שבורה, צנוע, חסר אגו ואיש צוות (דבר נדיר במחוזותינו). ארז וינר עובר לחברת המזון הגדולה ויליפוד, כחבר הנהלה ומנהל תפעול של חטיבת המצוננים.
עופר גואטה אומר על ארז וינר: "אחרי ארבע שנים וחצי של ניהול והובלת היקב להצלחות, ארז החליט לעזוב את ענף היין ולעבור לתחום המזון. אנחנו מודים לו על ההשקעה, ומאחלים לו הצלחה רבה בדרכו החדשה".
אנחנו במערכת אכול ושאטו מאחלים לארז הצלחה רבה בתפקידו החדש, מקווים שהמצוננים יבריאו וארז ימשיך לכיסא המנכ"ל.
דרוש מנכ"ל
עופר גואטה, הבעלים של יקב ירושלים, עמל בימים אלה על מציאת מנכ"ל חדש ליקב, ומראיין מספר אנשים מהתעשייה. השמות החמים הם מנהל המכירות של היקב גידי שטיין – מי שעבד בחברה הסקוטית, אלעד כץ שניהל ממש עד לאחרונה את יקב קסטל, ארנון הראל – לשעבר מיקב רמת הגולן ולאחר מכן יקב כרמל, והיום יועץ ומשווק יינות בוטיק.
אלי וויסנברגר הגיב
יקב ירושלים גייס אנשים תותחים, ואחד מהם הוא אריאל ביר. יינן בחסד, בחור שעבד ביקבים טוליפ, שילה, ותחת ידיו של היינן יעקב אוריה. אולי הוא קצת נחבא אל הכלים אבל חכו חכו, מנבא לו עתיד מזהיר!
הסומלייה אפי קוץ הוסיף
אריאל ביר תותח אמיתי, ואני בטוח שעוד כמה שנים כולם כבר יכירו אותו.
7: זזים בענף – יקב עמק האלה
נבט ניצן, מנהלת השיווק של יקב עמק האלה, מסיימת את תפקידה ביקב. הדבר היציב והאינטליגנטי שהיה ביקב עמק האלה עוזב, כנראה שגם היא כבר לא מסוגלת לראות מה נעשה ביקב הזה בשנים של המנכ"ל הנוכחי שם. הרס של מותג מנצח ודרדור היקב ליינות שנמכרים ב- 10 שקלים לבקבוק ב'זר פור יו'. הזניה – אין לי מילה אחרת בלקסיקון.
נבט ייצגה את המקצוענות והאהבה הבלתי מובנת שלה ליקב הזה. מנהלת שיווק בתנאים לא תנאים, בלי יחסי ציבור, בלי תקציב, בלי אפשרות לדעת מה צופן העתיד מבחינת החלטות שנשלפות מהמותן. ובתוך כול זה עדיין מצליחה להיות נוכחת בחנויות היין, ברשתות השיווק, לעשות אירועי התרמה, מפגשים ביקב, הדרכות, ולייצר בעצם יש מאין. אז איך היא עשתה את זה. קודם כול עם אופטימיות, גישה חיובית, שמחת חיים, מקצוענות ולויאליות לעבודה, ועוד תיבול קטן שנקרא תשוקה ליין. אם היה שם בעלים ליקב, הוא היה ממנה אותה למנכ"לית.
8: זזים בענף – יקב תבור
אלעד חורש, מנהל השיווק של יקב תבור מאוגוסט 2017 עזב את היקב לטובת מב"י (מותגי הבירה של קרלסברג וטובורג) לתפקיד סמנכ"ל שיווק. מחליף אותו בתפקיד רז שרון שהיה מנהל מותגי הגיוון בשיווק תחום הבירות באותה חברה.
9: יקב בן זמרה – תרגיל מושלם ביחסי ציבור או מזל גדול?
בחודשיים האחרונים התוודענו ליקב בן זמרה, יקב שהיה מתחת לרדאר שנים רבות. לא בדיוק שמענו עליו או כתבנו עליו, עוד יקב שפתחו מספר חובבי יין ואנשי כרמים.
והנה לפני חודשיים הייתה מתקפה תקשורתית, בעיקר בפייסבוק, ובו כול הכביסה המלוכלכת של היקב יצאה החוצה: תביעות משפטיות, חובות לבנקים, סכסוך בין השותפים, ממש טלנובלה גלילית במיטבה – גם אנחנו פרסמנו.
אם נכנסים לאתר המשפטי 'תקדין', מגלים כי זו לא הפעם הראשונה שהיקב מגיע לבית המשפט – יש 65 מסמכים משויכים ליקב בן זמרה. נראה לי שהם ייצרו הרבה יותר עבודה לבית המשפט, והכנסות לעורכות ועורכי דין, מאשר יין. אז בהמון רעש וצלצולים פרסמה הנאמנת מטעם בית המשפט, עורכת הדין ענבל בית הלחמי-ריבן, כי יוסי אשכנזי, שמעון בוז'ו ואהרון בוז'ו, שהם בעלי המניות ביקב בן זמרה, נקלעו לחובות ולמריבות אישיות, ולכן הם מבקשים למכור את היקב לכול דורש.
הסיפור הצבעוני עשה את שלו, עשרות אנשים ניסו לברר פרטים – גם אצלנו במערכת אכול ושאטו, ואף ניסו להקים קבוצת רכישה. אבל אחרי מספר ימים הוציאה הנאמנת הודעה "שהתקבלה החלטה שלא לקדם בשלב זה העברת מסמכי ההצעה, על מנת שלא לגרום לציבור המתעניינים ברכישת החברה ו/או פעילותה לטרחה ו/או להוצאות שעלולות להתברר בסופו של יום כמיותרות". לאחר מספר ימים התברר לנו כי השותפים הגיעו להסדר אחד עם האחר, וביקשו מבית המשפט למשוך את בקשתם.
באמת שלא ברור מה קרה שם בין השותפים, וכאמור לא מדובר ביקב שבאמת מעניין מישהו. אבל סכסוך בין שותפים שנוצל עד תום מבחינת יחסי ציבור – זה כשלעצמו גאוני. נכון להיום אין חובב יין בישראל שלא מכיר את השם של היקב, וכמו שנאמר: 'אין דבר כזה פרסום רע כול עוד מאייתים את השם שלך נכון'.
הנה למדנו תרגיל גאוני ביחסי ציבור שעבר דרך בית המשפט אל העיתונות ולתקשורת, ואנחנו דיווחנו ונפלנו בפח. ליקב זה עלה רק בתשלום לאגרת פתיחת התיק בבית המשפט. זוטות.
כמובן שביקשנו את תגובת משרד מזור בית הלחמי עורכי דין, בו עובדת הנאמנת מטעם בית המשפט, עורכת הדין ענבל בית הלחמי-ריבן. ממזכירות המשרד קיבלנו את התשובה הבאה: "הנאמנת עברה על נוסח האייטם, ולטעמה מדובר במסמך בעל אופי רכילותי לא מכבד, וכזה שאין בינו לבין המציאות דבר וחצי דבר. לכן לשיטתה גם אין טעם בתגובה מטעמה".
10: חמש שאלות לאהוד קוה – יקב הרא"ה
אנו מפרסמים שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel ונתאם זאת
לפני הכל: הצג את עצמך
אני אהוד קוה, יינן ובעלים של יקב הרא"ה ששוכן בכפר הרא"ה בעמק חפר .בציר ראשון היה בשנת תש"ע (2010), ונעשתה חבית אחת של מרלו בתסיסה ספונטנית וללא ביסולפיט. היום אני עושה מגוון יינות מזנים שונים: מרסלאן, פטיט סירה, פטי וורדו, קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה. הענבים האדומים מגיעים מהגליל העליון, והשרדונה מאזור שילה אני אוהב מאוד את המרסלאן וגם את הפטי וורדו, יחד עם פטיט סירה או בנפרד. כל התסיסות ביקב ספונטניות על שמרי הבר בלבד הכמויות קטנות, וכל שנה יש בלנדים שונים ויינות זניים גם כן, בהתאם לשילוב שהיה לי הכי טעים.
ממה אתה הכי נהנה בעולם היין?
אני נהנה מהעבודה ביין עצמו והטעימה של החביות לאורך ההתיישנות, גם בשיתוף הלקוחות הוותיקים שלי. אני גם אוהב את המפגשים עם לקוחות בכלל .
מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?
הגדלת צריכת יין בארץ תלויה לדעתי בעיקר בתרבות האכילה בבית הישראלי. ברגע שארוחה לא תהיה רק לחטוף שניצל קפוא ולהמשיך, אז גם יישבו לשתות כוס יין עם האוכל.
איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?
בעניין זה אני לא מספיק מבין, אבל נראה שהכיוון צריך להיות הדגשת הייחודיות של ישראל. גם בסגנון העשייה וגם עם זנים ים תיכוניים או מקומיים דווקא, ולא ניסיון למכור יין צרפתי לצרפתים.
איזה יין שלך אתה הכי אוהב לשתות?
פטי ורדו – פטיט סירה בציר תשע"ח (2018). יין עם גוף בינוני מלא וחומציות טובה, פירותי ואלכוהול לא גבוה מדי – 13.8% אלכוהול. נעשו ממנו 1,150 בקבוקים.
איזה יין של יקב אחר אתה אוהב לשתות?
יין ששתיתי לאחרונה ואהבתי: מיה לוצ'ה רוסו 2009. אני מאוד אוהב את סגנון העשיה של קובי ארביב בבצירים הראשונים של היקב שלו (עד 2012 כמדומני). פירותיות נהדרת וחומציות טובה עדיין, אחרי הרבה שנים במקרר יין.
תמונות בתערוכה – נלכדו בעדשה
תגובה אחת
וואו.. מילה אחת שמסכמת את הכתבה של השבוע..
סוף סוף כתבה מושקעת וגדולה..
לא מתחיל תשישי בלי השבוע בעולם היין