השבוע בענף היין 292: איך ישפיע המחסור בשתילי גפן? לפעמים בקבוק זה יותר מאשר בקבוק, ומי יכבוש את שוק היין בסין?

השבוע במדור: מה עניין שמיטה ושתילי גפנים ומי משתלט או משתמט, ציטוט יין של יקב בזלת הגולן – הפעם מאנונימי, איך השד הדתי נכנס לבקבוק של פניציה, הסינים מראים לאוסטרלים מה זו נקמת יין, שקד זה גם יינות טבעיים, הלך לעולמו שותף הבנייה של יקב רקנאטי, דרימיה מצטיין, כותבת אורחת – גלית בר און עם רוז' בלחיים, לבקר כתבה מעיתון אחר? הפעם כן, ונלהב יין – עדיאל מזרחי, קריאה מהנה
מאתר משרד החקלאות

1: שתילים וכל מה שמסתירים

ב- 10 ביוני, לפני פחות מחודש, פרצה שריפה גדולה שכילתה 25 דונם גפנים של יקב קסטל. קשה לדמיין מה עבר בראשו של אלי בן זקן כאשר הוא ראה את הלהבות וחומר הכיבוי מחסלים כל כך הרבה בקבוקי יין שבדרך. עוד יותר קשה לחשוב מה עובר בראשו, כשהוא יודע שאוטוטו מגיעה לה שנת השמיטה, והמחסור הגדול בחומר ריבוי ושתילים נקיים מווירוסים יגרום לו לכאב ראש לא קטן, וכל התוכניות העתידיות של היקב עלולות להשתנות.

בתמונה: צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין מעניק לנחום נווה – מנהל הכרמים של יקב דלתון את פרס אשכול הזהב לכורם מצטיין. צילום דוד סילברמן dpsimages

יש מחסור גדול מאוד בשתילים בכל היקבים. יש רק שתי משתלות מאושרות, שאחת מהן מאוד יקרה, והשנייה "על הפנים", כפי שכתב לי יינן של יקב גדול. צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין, אכן מאשר כי יש מחסור גדול מאוד בשתילים.

שתילי גפנים בחוות יזרעם. צילום "הזרע"
שתילי גפנים בחוות יזרעם. צילום "הזרע"

בסקר שערכתי אצל בעלי יקבים וייננים התגלתה תופעה די מדאיגה. אף אחד מהנשאלים לא היה מוכן להיחשף, אבל הצלבת המידע בין כמה מהם שלא קשורים אחד לשני, אומרת דרשני. ככל שהעמקתי יותר, כך הפחד אצל אותם נשאלים היה גדול. חלקם הצביעו על תופעה של יקב גדול ועשיר, אשר קונה שתילים מכל הבא ליד ובכמויות עצומות, על מנת לצמצם כמה שאפשר את היכולת של יקבי הבוטיק, שלטענת חלק מהייננים "עושים לו צרות". יקב זה גם קונה זנים שאין לו בפורטפוליו, והכל על מנת לשלוט בתעשייה.

שתילי גפן מזרעי זנים קדומים. אלה הקטנים גדולים יהיו? צילום פאפא רצי

הבעיה היא שבמקביל מתפתח שוק שחור, בו כן אפשר להשיג שתילים שמגיעים מדרום אפריקה, אם מספיק מקורבים ומקושרים, ובעלי יכולת להתחבר לעוד כמה יקבים. אבל השתילים שהכורם או היקב יקבל, לא תמיד יהיו מהזן שרצה או תכנן לשתול. כבר קרו מקרים שהכורמים קיבלו זן אחר לגמרי, וזה התגלה כעבור מספר שנים, כשהתברר שהשרדונה הינו סמיון וכולי. מדובר כאמור בתופעה שנמצאת מתחת לפני השטח, ואין לי מושג האם זה קצה קרחון שמסתיר תופעות אסורות אחרות. הפתרון היחידי הוא לפתוח את השוק לעוד משתלות, להגדיל את היבוא באופן מידי, לקבוע מכסות שבהן יקבלו יקבי הבוטיק ייצוג הולם, ואף לקבוע תעריף מסובסד על מנת שהשוק השחור, אם בצבץ, ייעלם לאלתר.

מצטטים יין – יקב בזלת הגולן

יואב לוי מיקב בזלת הגולן ממשיך את סדרת ההשראה שלו, עם ציטוטים קשורים ליין מגדולי עולם התרבות – הפעם גדול תרבות אנונימי: "במים אפשר לראות את פניך, אבל ביין מתבוננים בלב של אחר".

אינקויזיטור ספרדי אנונימי. צייר אנונימי. מתוך פרויקט גוגל ארט

אז הנה עוד אנונימי אחד: "היין משחרר את השותה – הרבה יין משכר את השוטה".

והנה תרומתנו האנונימית: "כשגומרים בקבוק יין אחד, פותחים מיד בקבוק נוסף".

צילום pixabxy

2: יקב ציון והשד הדתי שבבקבוק

יצרנית הזכוכית פניציה תובעת את יקב ציון בבית המשפט השלום בירושלים, ומבקשת שיפסוק לטובתה סכום של 750,000 שקלים בגין הפרת הסכם של יקב ציון, אשר לטענת פניציה הזמין בקבוקים מיוחדים בעיצוב מיוחד לטובת יינות התירוש. בתביעה המפורטת כולל הסכום את עלויות האחסנה של משטחי הבקבוקים, ודמי הטיפול בהם כשכאמור לא נאספו על ידי יקב ציון (פורסם לראשונה ב-E-food).

התביעה מתבססת על הסכם שלכאורה נכרת בין חברת פניציה לבין היקב, בה נדרש המפעל לייצר כמיליון בקבוקים בעיצוב וייצור בלעדי. לטענת פניציה התנער יקב ציון מההסכם, וטען כי אנשיו לא חתמו עליו. לעומת זאת, בפניציה טוענים כי הסחורה שהוזמנה שוכבת במחסני החברה כאבן שאין לה הופכין, ובכל יום שעובר העלויות גדלות, מה גם שהעיצוב של הבקבוק לא מאפשר למכור אותו לאף גורם אחר. בשוק.

אחד הלקוחות של פניציה למי שמכיר. צילום שלומי אמסלם

ועכשיו לסיפור שלא תמצאו בכתב התביעה שהוגש:

אכן מדובר בעצם בסיפור עסקי, שכאמור יתברר בבית המשפט, וסביר להניח שיגיעו בו לפשרה. אבל הסיפור כאן הרבה יותר מורכב, ויכול להיות שבכלל מדובר במלחמה של גורמי דת נגד מפעל הזכוכית. כנראה שכולנו זוכרים את החרם הגדול בשנת 2019 של חסידות גור על מפעל הזכוכית מירוחם, שמכלכל בכבוד מאות משפחות. לטענת חסידות גור, המפעל הפעיל את התנור בשבת, והמשיך לייצר בקבוקי זכוכית. הדבר שהביא את האדמו"ר מגור להורות לקהילות שלו להפסיק לקנות את בקבוקי פניציה באשר הם, ועלו טענות כי נשלחו אנשים מטעם אל היקבים הגדולים, על מנת "לאיים עליהם".

באוגוסט 2020 בעיצומה של שנת הקורונה הציג יקב ציון מיתוג ויינות חדשים – התירוש לא בפנים. מקור E-food

השאלה המתבקשת היא, האם ביקב ציון הבינו שהזמנת בקבוקים מעוצבים וייחודיים אשר נעשו בשיתוף פעולה עם חברת פניציה, עלולה שוב להעלות את חמת העדה החרדית וחסידות גור, והיקב לא יצליח למכור את התירוש שלו, ולכן הוא מתכחש לעסקה. זו שאלה שכרגע אין לי עליה תשובה.

תגובת יקב ציון

"טרם קיבלנו את כתב התביעה, נלמד אותו ואז נגיב"

תגובת חברת פניציה

"מדובר בסכסוך עסקי בלבד שנובע מאי עמידה בהסכמות בין הצדדים שהופרו  על ידי היקב, ושאינו קשור לכל גורם אחר"

חנות יין בשנחאי
חנות יין בשנחאי – גם סין היא שוק מטרה של יקב רמת הגולן. צילום אלון גונן

3: נקמת הסינים – אוכלים אותה במקלות, קרה

זוכרים את האובססיה שהייתה למספר יקבים גדולים בישראל לכבוש את השוק הסיני, ובעיקר של יקב רמת הגולן בזמן המנכ"לית הקודמת? אז עכשיו מתברר כי סין החליטה להקים בירת יין באזור הצפוני שלה, ומתכוונת להתחרות ביבוא מצרפת ומארצות יין אחרות. מדובר בתוכנית רב שנתית הנפרשת למשך 15 שנים, במהלכן תקים במחוז הצפוני אלפי דונמים של כרמים, ומאות יקבים שהכשירו ייננים באירופה על ידי יועצים מהדרגה הראשונה, וכמובן ציוד מתקדם. ההחלטה התקבלה לאחר שאוסטרליה – יצואנית היין הגדולה ביותר לסין, הסתכסכה עם הענקית מהמזרח.

תערוכת ProWein סין 2018
תערוכת ProWein סין 2018 – מעניין מה יקרה כאן במהדורת 2021

שנת הקורונה הוכיחה לסין כי אפשר לוותר על יינות מאוסטרליה ואירופה, והסינים קנו רק תוצרת מקומית. כבר לא מדובר ביינות סיניים שעד לפני חמש שנים לא ניתן לשתות אותם. שתילים הובאו מצרפת, חומרי ריבוי נכנסו למעבדות ועברו שינויים (הס מלהזכיר הנדסה גנטית, אבל האשמות כבר עלו). הסינים קנו אלפי דונמים של כרמים בצרפת ובספרד, ובעצם תופסים את כולם בביצים, כמו שאומרים. הבית ספר שהם עשו לאוסטרלים נלמד בבתי הספר לכלכלה ושיווק, ואם האוסטרלים חשבו שהסינים התמכרו ליינות שלהם, אז הסטירה שהם חטפו בשנתיים האחרונות משתקת את התעשיה שלהם.

יהיה מרתק לראות בסוף השנה בתערוכת פרווין סין שתתקיים ב- 10 נובמבר 2021 בשנחאי, מה קורה בפוליטיקה של ענף היין הבינלאומי שמגלגל מיליארדי דולרים בשנה.

טרנד הציטוטים – גם יקב כהנוב מצטרף

אחדים מהיינות הטבעיים של שקד. צילום ישראל פרקר

4: יינות טבעיים מבית שקד – מקדימים את זמנם

חברת 'שקד – משפחה של מותגים' קיימה אירוע להשקת הקטלוג הירוק שלה, ובו עשרות יינות אורגנים, ביודינמיים, טבעיים, ויינות כתומים. על השולחן האבירים בחנות היין הראשונה של רשת דרך היין ברחוב החשמונאים בתל אביב, הועמדו עשרות בקבוקים, שרובם בעלי תוויות מאוד מיוחדות ושונות, שתופסות את העין. התוויות המסורתיות שכולנו מכירים נעלמו, ואת מקומן תופסים צבע וציורים המאוד מיוחדים.

מדובר בז'אנר שהתחיל לתפוס תאוצה בעולם, וכבר קשה להתעלם ממנו (כפי שקשה להתעלם מאוכל צמחוני וטבעוני). הבעיה האמיתית היא שיש הרבה מאוד יצרנים בעולם, וגם בישראל, שמייצרים את היינות הללו ומוציאים לשוק יינות לא ראויים. בתוך כל ההיצע אפשר למצוא בפינצטה את המשובחים, או לפחות הראויים. קודם הסבר קצר על מה מדובר בכלל, ואחר כך ננסה להבין למה משפחת שקד נכנסת לתחום הלא פשוט הזה, שלא בטוח שיש לו בכלל שוק רווחי בישראל.

טל שקד מציג את הקטלוג הירוק. צילום ישראל פרקר

'אורגני ביודינמי טבעי' – שלוש תפיסות עולם העוסקות בנושא הקיימות ושמירת הסביבה וביחסים שבין האדם, המוצר והסביבה בה אנחנו חיים. שתי הגישות הראשונות 'אורגני וביודינמי' הן פורמליות יותר, ועוסקות בעיקר בנושאים הקשורים לעבודה בכרם, ואילו הגישה השלישית 'טבעי', עוסקת בעיקר בייצור היין ביקב.

'יין אורגני – יין המיוצר על פי תקן רשמי של ייצור מזון אורגני, המוגדר בחוק. התקנים מתייחסים להדברה, ניהול הקרקע ולשימור היין, ומגבילים את השימוש בחומרים שאינם מופקים מהטבע לצרכים אלו, יין אורגני מחייב אישור רשמי מגופים מפוקחים, שהוסמכו לכך בכל מדינה.

עמוס רביד – מדריך ויועץ בדרך היין. צילום ישראל פרקר

'יין ביודינמי' – גישה הוליסטית, הכוללת בנוסף לחקלאות אורגנית מערכת של עקרונות אקולוגים ורוחניים, הרואים בכרם יחידה אורגנית שלמה, ומתייחסים לקשר שבין האדם, הכרם והיקום. יין ביודינמי מחייב אישור רשמי ופיקוח מגוף בינלאומי.

'יין טבעי' – צורת חשיבה ופילוסופיית ייצור יין הדוגלת במינימום התערבות אנושית לאורך כל תהליך הייצור, מהכרם עד הבקבוק. עקרונות אלו כוללים הימנעות או הפחתת השימוש בתוספות ובטכנולוגיות מודרניות בכרם וביקב. הגדרת יין כ'טבעי' מתבצעת על פי הצהרת היצרן, ואינה מחייבת הסמכה מגוף רשמי.

'יין כתום' – יין המופק מזני ענבים לבנים בשיטות הנהוגות בייצור יין אדום, כולל השריה ארוכה יחסית על הקליפות. כתוצאה מכך מתקבלים יינות בעלי אופי ייחודי, עם גוון כתום ענברי ומרקם מחוספס יותר מזה של יינות לבנים. ייצור יין בשיטה זו הינו מסורת עתיקה באזורי הקווקז, גאורגיה וסלובניה, וזו תפסה בשנים האחרונות תאוצה בעוד מקומות בעולם.

צילום עומר הרפז

בטעימה: היינות שחברת שקד מוציאה למדפים בימים אלו, מגיעים מצרפת, איטליה, ספרד ופורטוגל. עיון מהיר ברשימת היצרנים מגלה כמה פנינים מצרפת, ומעניין למצוא את  שאטו דה לה רולי, דומיין דה מורטייה, לה ז'אמל, קלואי פואי ארנו ועוד. מאיטליה יהיה קשה להתעלם מפלאוור פוט, ומספרד מבודגאס אלברו.

יין כתום – יש מוצלחים אבל לא רבים. צילום מאינסטגרם

כמובן שאי אפשר היה לטעום את כל הפורטפוליו, וגם אחרי מספר טעימות של יינות צריך לומר את האמת: קשה מאוד לבקר יינות כאלה. אנחנו המבקרים המקצועיים’ רגילים לבקר יין על פי פרמטרים מקובלים של פגמים ביין’ אבל היינות הכתומים הם פגם אחד גדול, היינות הטבעיים גם הם רובם מחוזרים ולא פעם מעופשים, החך צריך להתרגל. צריך לבחון אותם על פי פרמטרים אחרים לחלוטין, ואני לא בטוח שיש כרגע הכלים והיכולות לעשות זאת. אלו יינות מאוד נישתיים, המיועדים לאלו שטעמו הכול וצריך לרגש אותם בעוד מוצר. לא פעם טענתי שאלו יינות של פוזה, של נובורושים שמחפשים את הרושם. אני באופן אישי לא חובב יינות כתומים ולא מוצא בהם עניין, אולי כי נתקלתי ביינות כתומים שנעשו בצורה חובבנית.

הכרמים של דומיין לפאז'

דומיין לאפאז' מייצר יין כתום טארונז'ה מקוט דה רוסיון, מענבי גרנאש גרי, מוסקט ו- ויונייה. היין תסס 8 חודשים בחביות של 500 ליטר באשכולות שלמים עם השזרות. מגע עם הקליפות בין שבוע לשבועיים, והבלנד נבנה לפני הביקבוק. להפתעתי היין היה די נקי עם ריחות מינוריים, הפה מאוד חומצי. בסך הכול היין הזה הצדיק את התאוריה שלי, שכנראה צריך לשתות יינות כתומים טובים ואז אפשר אולי ליהנות מהם.

הכרמים של דומיין קאפמרטין

היין הבא בטעימה היה של דומיין קאפמרטין – מדריאן גפנים בוגרות, יין אורגני וטבעי שנעשה מ- 80% ענבי טנאט ו- 20% קברנה סוביניון, 18 חודשים בחביות. מדובר בגפנים בנות 60 שנים, תסיסה ספונטנית במכלי בטון פתוחים, וללא הוספת שמרים. פה כבר מדובר ביין מצוין, עשיר מאוד בטעמים, עפיצות במלוא הדרה, חמיצות נפלאה ומאוזנת. יין נפלא.

טעמתי כאן יינות פט נט – תסיסה טבעית בבקבוק, סגנון שהתחיל להיות מאוד פופולארי בארץ. גם פה הם שונים מהישראלים שנמצאים על המדפים, וההפתעה הייתה גדולה גם בתחום זה. אלו באמת יינות שאפשר ליהנות מהם.

לסיכום: אנשי שקד אולי בכלל מקדימים את זמנם, ומציפים את השוק ביינות מז'אנר שייקח להם הרבה זמן להתאקלם ולהיכנס לתודעה, אם בכלל. לרוב חובבי היין יהיה קל לקטוף כמה בקבוקים מהמדפים ופשוט לנסות, כי המחירים מתחילים ב- 70 שקלים. אלו מחירים מאוד אטרקטיביים, אם שוב משווים אותם לכתומים הישראליים, או לפט נטים המקומיים שמבקשים עבורם מחירים אבסורדיים.

חיים אוחיון (משמאל) עם לני רקנאטי באירוע הנחת אבן הפינה ליקב החדש. צילום אביהו שפירא

5: הלך לעולמו חיים אוחיון – שותף הבנייה של יקב רקנאטי החדש בדלתון

רני רוגל מדווח: חיים אוחיון, מבעלי קבוצת הכדורסל הפועל גלבוע-גליל חיים אוחיון ומבשלת בירה רמת הגולן, הלך ביום שלישי לעולמו בגיל 59 לאחר מאבק במחלת הסרטן והשתלת מח עצם לפני מספר חודשים. כבעלים של מבשלת רמת הגולן שהופצה בעבר על ידי יקב רמת הגולן. אוחיון היה גאה בציוד המשוכלל ובבירות שייצרו כאן, ובביקור במקום עם מספר חברים טובים, דיבר בגאווה לא פחותה על 'ברוהאוס הגולן', מסעדת בשרים בתוך מבשלת הבירה, עם תפריט שמשלב בין בשרים איכותיים מהאזור ובירה.

לני רקנאטי (מימין) ואורי שקד. צילום אביהו שפירא

בין מודעות האבל על פטירתו של חיים אוחיון, משכה את תשומת ליבנו זו שעליה היו חתומים בעלי יקב רקנאטי, לני רקנאטי ואורי שקד, וכל צוות היקב. במודעה הם הגדירו את המנוח כשותפם לבניית היקב החדש. ןאכן, חיים אוחיון היה גם הבעלים  של 'דקל אחר' – החברה המבצעת את המבנה החדש של יקב רקנאטי באזור התעשייה דלתון. לני רקנאטי הכיר את אוחיון על רקע העיסוק המשותף שלהם בכדורסל, ואורי שקד הכיר את חיים כבעלים של 'מלון גליליון', אותו הפך למרכז לתרבות יין.

לני רקנאטי ואורי שקד אינם חוסכים במילים טובות על האיש:  "אוחיון היה אדם בעל שיעור קומה ובעל חזון, ישר, אמין ומקצועי. הוא גם היה אוהב יין. זכינו בחבר של אמת, בנינו יחסים עמוקים של אמון הדדי והערכה והכאב על לכתו גדול מאוד", הם אומרים.

אנו במערכת אכול ושאטו מצטרפים למנחמים את משפחת אוחיון, ומאחלים ליקב רקנאטי התקדמות מהירה בפרויקט הגדול

לא דרימיה סהר 2018 אבל צילום השיראז 2016 של נאוה מובשוביץ כל כך יפה שחבל לוותר

6: ביקורת יין מהחלומות – סהר 2018 של יקב דרימיה

סהר 2018 הוא בלנד של 50% מרלו, 45% קברנה סוביניון ו- 5% קריניאן. 12 חודשי חבית ו- 14% אלכוהול.

פאר היצירה הזה שייך לאלעד מובשוביץ, היינן והבעלים של יקב דרימיה. ואני לא מופתע, כי היקב הקטן הזה שנמצא בסוסיא, ממשיך להוציא כל שנה יינות מרתקים, מדויקים ונינוחים. אי אפשר שלא להתאהב בבלנד הזה כבר מהלגימה הראשונה: חמאתי מאוד, חמיצות נפלאה, ריחות של עשבי תיבול טריים, ופה של פירות אדומים צעירים. טעמי החבית מינוריים ומשתלבים נפלא, אפטר טייסט ארוך שמעלה חיוך. מחירו 90 ₪ – VFM (תמורה לכסף) של יין שעולה הרבה יותר

 

מאירם הראל יינן יקב אמפורה (מימין), הבעלים ד"ר יובל סמואל, והמנכ"ל אסף עזר. צילום מהיקב

7: כותבת אורחת – גלית בר און: אמפורה ריטון  רוז' 2017

וכך גלית מגדירה את עצמה: "טועמת, חווה, מתנסה, ורצה לספר לחבר'ה"

אין בחיים שלי הרבה אנשים שאני יכולה לדבר איתם על יין (כלומר, ושהם גם יקשיבו). אנשים שאני יכולה לדבר איתם על גמול השתלמות זה גם חשוב, אני לא אומרת שלא, אבל קצת מתסכל אותי שכשאני נמצאת בחוג מכריי, תמיד יגיע הרגע המייגע שמישהו יחייך אלי בזחיחות וישאל: "את מאלה שמדברים על עפיצות?" התשובה היא "כמובן – המצב הרבה יותר גרוע, אני מאלה שמדברים על פלינטיות". אז בהתכנסות של כמה חברים  אני מציבה על השולחן בקבוק ריטון של יקב אמפורה שהבאתי איתי, וכשבעלת הבית מחייכת אלי בטוב לב ושואלת "כמה עפיצות יש בזה?" אני עונה לה "שבע מאות", ולא מגלה לה שיש לה פטרוזיליה בין השיניים.

יינות אמפורה. צילום מהיקב

אמפורה ריטון רוז' 2017, 80% קברנה סוביניון, 13% מרלו, 7% קברנה פרנק, 24 חודשים בחבית. המחיר 106 ₪. 

היין לוקח את הזמן שלו בכוס עד שהוא מתרכך ונפתח. הדקירות הירוקות של הקברנה פרנק  מפנות מקום לפירותיות לא מתפנקת ולקרירות של עשבי תיבול, אבל הטאנינים שבו היו לי קצת קשוחים, ומיסכו עבורי את העושר של הטעמים.  נראה לי שיהיה לי יותר קל להעריך את הפרי שבו ואת המורכבות של הטעם בשלב קצת יותר מאוחר בחייו של היין (איך אומרים "יהפוך להיות יותר נגיש"? משהו ב"יתנגש" מרגיש לי לא נכון). למי שרוצה ליהנות ממנו כבר עכשיו, אני מציעה לתת לו זמן להתאוורר בכוס ולהתאזר בסבלנות.

ציון בסולם גלית (הידוע בשמו "מי אני שאחלק ציונים"): קניתי עוד בקבוק, שיתבגר קצת בצד ויחכה לשעתו. יקרו לו דברים ממש טובים עם הגיל

קובי ארביב היינן הראשי (מימין) עם יניב ענבר מנכ"ל יקב רקנאטי. צילום איל גוטמן

8: על המוקד – יין אדום בקיץ: קצת אומץ לא היה מזיק

אולי זה לא ממש נהוג, אבל אי אפשר שלא לתהות על הכתבה של זיו לנצ'נר, מכותבי סנהדרינק, שעלתה במעריב השבוע, ובה הוא מראיין את קובי ארביב, יינן בכיר של יקב רקנאטי (דרך אגב, לא בפעם הראשונה שסהדרינק מראיין אותו למעריב בשנים האחרונות, כפי שתראו בגוגל). ארביב מסמן מטרה חדשה וקורא לה "מגמה חדשה", ודרך אגב, אם תקראו עד הסוף, תיווכחו שלא מדובר רק ביקב רקנאטי ובקובי ארביב, אלא בכל היקבים הגדולים ובהצעת דרך לקידום מכירות יין ישראלי..

זוכרים שלפני המון שנים כולם המליצו על מאכלי דגים עם יינות לבנים ובשרים עם יינות אדומים, ובאיזשהו שלב הבנו שזו חלוקה מיותרת ולא רלוונטית, יותר כי יש יינות לבנים שמתאימים גם לבשרים ולהיפך? אז קובי ארביב מצהיר כי "לבנים בקיץ, אדומים בחורף" – זה כל כך 2010. יודעים מה? אפשר אולי להסכים עם הקביעה הזו, אבל נשאלת השאלה מי אומר אותה ומה המטרה. האם הכתבה בעצם מנסה לשנות הרגלי צריכת יין, ולתת הסבר למה צריך לשתות כאן יין אדום בחודשי הקיץ הלוהטים, או שמא מסתתר מאחורי הכתבה – הלכאורה מערכתית, כי לא מצוין בשום מקום 'תוכן שיווקי', ניסיון לקדם מספר יינות של יקב רקנאטי שצריך לדחוף אותם? או שמא יש ביקב מחסור ביין לבן שמכירותיו מכל היקבים מזנקות, ואין מספיק נטיעות לטובת השנים הבאות? אחרת קשה לי להבין, ויהיה ההסבר שקובי יכול לתת הכי מדעי, אין לזה הצדקה. מדינת ישראל צריכה לשנות את הדיסקט, ובעצם היום כבר אין דיסקטים וגם אסימונים לא נופלים, ולשתול כמה שיותר זנים לבנים. המהפכה צריכה להיות שנגיע כאן לתצרוכת של 70% מהיין מזנים לבנים מקומיים.

יין ביתוני אדום החדש של יקב רקנאטי זכאי לתואר מדהים
יין ביתוני אדום של יקב רקנאטי. צילום ישראל פרקר

אבל כאמור הכתבה עוסקת בקידום יין של יקב רקנאטי, כי אחרת אי אפשר שוב להבין למה קובי ממליץ על יין הביתוני, ששהה 10 חודשים בחבית והותסס כאשכולות שלמים. להגיד שזה יין קיצי, זו קביעה מאוד בעייתית. גם היותו בעל 12% אלכוהול לא עושה אותו לקיצי. יין זה תוקף את האף והפה בריחות וטעמים של מי ורדים, מתיקות שממלאת את חלל הפה בלא רחמים, והוא לא מה שמכנים "יין קריר". נראה כי אם קובי היה אמיץ יותר, לא הייתה לו שום בעיה להציע לנו לזרוק לתוך הכוס כמה קוביות קרח (מאוד מקובל בקיץ; אפילו בצרפת המסורתית עושים זאת).

מד בלנד של רקנאטי. צילום אלי פרכטר

גם יין המד בלנד מומלץ על ידי קובי. זהו בלנד ים תיכוני מקריניאן, מרסלן ופטיט סירה. גם פה ההמלצה היא לשתות את היין הזה בקיץ, כי לטענת קובי הוא פיתח רק גוף רזה פלוס. לצערי גם כאן חוטא קובי. היין אינו בעל גוף רזה – בכלל לא. הפטיט סירה לא מאפשר לו להיות כזה. זה יין מורכב, עם גוף חסון, אפטר טייסט ריבתי, ועשבי תיבול רק בקצוות. שוב, זה לא "יין קר" ולא יין קיצי. זה לא פינו נואר, ממש לא.

תמורה מדהימה לכסף
יונתן של רקנאטי – תמורה מעולה לכסף

לעומת זאת. יינות הסדרה הבסיסית של היקב – סדרת 'יונתן', שבבסיסה קברנה סוביניון ומרלו, אכן יכולים להתאים להגדרה של 'יינות קרירים' עם גוף קליל, בציר מוקדם, חמיצות גבוהה, בלי טעמי עץ או אלכוהול שיוצא החוצה. זהו יין שבכל מקום אחר בעולם מכינים ממנו סנגריה מצוינת, ואין סיבה לא לעשות זאת גם אצלנו – בדיוק כפי שצריך לעשות עם המקבילות שלו ביקבים אחרים: הר חרמון, גמלא, דלתונים – כל סדרות ה- 3 במאה שקלים. אלו יינות קיציים, שצריך לקרר אותם או להוסיף להם קרח, או כפי שציינתי – לעשות מהם סנגריה (קרח, מיץ תפוזים, קצת פירות חתוכים).

סנגריה – לקידום צריכת יינות אדומים בישראל. צילום pixabay

בספרד פותחים מדי שנה מיליוני בקבוקי יין אדום לטובת סנגריה, ולחיים. אצלנו לא עושים את זה, ולא מעוורים גל של קניית מאות אלפי בקבוקים נוספים בשנה. אין שום בושה בזה, להיפך – ככה צריך לקדם את שתיית היין האדום בקיץ. כל הזמן מנסים להיות פה מתוחכמים ולהמציא את הגלגל, או בעצם לעזור בשיווק ומכירת יין שתקוע במחסנים.

"דם יווני ויין צרפתי זורמים בצוותא בעורקיי"

9: נלהב יין (Wine Enthusiast) – עדיאל מזרחי

פינה חדשה במדור השבועי – מעוניינים להשתתף? כתבו לרני רוגל 050-5267706

קודם כל קצת רקע שלך

שמי עדיאל מזרחי (עדי), החודש בן 62, נשוי כבר 35 שנה לאוסנת, היפה בנשים ואהובתי היחידה, אב לשלוש בנות מרתקות במיוחד, כל אחת בדרכה, סבא לארבעה נכדים מדהימים, והיד, כך אני מקווה, עוד נטויה. גר בחולות ראשון, בקריית גנים השקטה – בין 'דרך היין' בנס ציונה ל'הרמיטאז" בראשון מערב. ובעיקר אוהב יין.

“Red red wine… goes to my head”

מה הביא אותך להתעניין ביין?

כנראה שיין זרם בעורקיי עוד מילדותי, כאשר הוריי נשלחו לשנה לפריז, ואני כילד, נחשפתי ליין כאורח חיים יומיומי. בהמשך, כשעבדתי בפיאט ישראל, בנסיעות לטורינו, חבר מקומי לימד אותי  תשוקה ליין מהי. יחד שוטטנו בכפרי פיימונטה ושתינו יין טוב, כאשר הוא מבין מה הוא שותה, ואני מבין כמה איני יודע יין.

"כאן הכול התחיל -WSET בית ספר אמיתי לחיים"

היכן ואיך רכשת את הידע שלך?

ביולי 2017, כמתנת יום הולדת, נרשמתי ללימודי level II ב-WSET  בתל אביב. היה קורס נפלא, עולם ומלואו התגלה לעיניי, ומאז אני במסע האינסופי להכרת היין.

"ביקור ביקבים – לצאת מהעיר הגדולה ולפרגן ליקבים. בתמונות פלטר, סוסון ים, שורק ועגור"

מה עם ביקורים ביקבים?

אוהב לבקר ביקבים. מעבר להנאה שבלצאת קצת מהעיר הגדולה, אני חושב שצריך לפרגן לתעשיית היינות המתפתחת שלנו, וזו בהחלט דרך. לבוא, להקשיב לסיפור המקומי, לטעום, וכן, גם לקנות ישירות ביקב.

"רגעים של יין"

איך אתה מגדיר את עצמך בתחום?

אני חושב שהכניסה לתחום היין לימדה אותי את המשמעות של להיות עולה חדש. לוקח לי זמן רב ללמוד את השפה, המנהגים, המושגים, הבדיחות המקצועיות. וגם כשאני מרגיש שלמדתי המון והתקדמתי בקצב מזורז, אני מבין שעוד ייקח לי זמן רב עד שארגיש חלק, אבל ממש, מקהילת היין הסגורה בישראל. אז כן, אני "עולה חדש" בעולם היין. באנגלית זה נשמע אפילו יותר אותנטי – New comer.

"צריך להקדיש ליין זמן משלו. לקרוא, להתבונן, להריח, לטעום להתעמק, להתמוגג"

כמה זמן בשבוע אתה מקדיש ליין בהיבטים השונים?

כרגע אני בתקופת ביניים בה אני כבר כמעט ואיני עובד, ועדיין לא פנסיונר. זו תקופה נהדרת להקדיש מעט יותר ליין. מבקר יותר, שותה יותר, מתעניין יותר, ולאחרונה גם כותב. על יין, על אנשים, ועל מה שביניהם. קראתי לקבוצה 'צימוקים (על יין ואנשים טובים)', כי על הענבים כולם כותבים, ואני מחפש את הצימוק, את הסיפור, את הממד האנושי שמאחורי היין. אני נהנה לכתוב, ונהנה מהתגובות שגורמות לי לכתוב עוד.

"אהבה כזו כבר לא מוצאים… שנשתה תמיד יחד, אישה אהובה שלי"

מי שותה איתך?

כולם. כל מי שלידי תמיד ישתה יין. את המחמאה הכי גדולה קיבלתי משני החתנים שלי, בליינים לא קטנים, אשר סיפרו לי שמאז שהיין הגיע לשולחננו, הם צורכים פחות ופחות בירה; תרומתי הצנועה להנגשת היין לדור הצעיר.

"לבדוק מחירים, לקנות במבצעים, לא לקפוץ גבוה מדי"

יין זו גם השקעה כספית לא קטנה. אתה קונה יין בחנויות?

אכן. קונה יין בחנויות היין, בדרך כלל במבצעים. זה בהחלט יתרון לעולה חדש בתחום כמוני, שיש לו עדיין כל כך הרבה יינות לנסות. גם את אלה שבמבצע בדרך כלל טרם ניסיתי, ועבורי זו הזדמנות. המקום היחידי בו אני קונה ואיני מבקש הנחה כלשהי, הוא ביקבים.

"יקב רקנאטי, כרם שורש של צרעה, יקב סוסון ים"

איך אתה רואה את תעשיית היין הישראלית?

אני מאוהב בתעשיית היין הישראלית. ממש כמו בהיי-טק גם כאן החדשנות, קיצורי הדרך הכול כך ישראלים, ובעיקר ההעזה אותה מובילים יקבי הבוטיק, סוחפים אותנו בעקומת למידה חדה לכמה יינות נפלאים, עשויים מזנים חדשניים ובאיכויות טובות בכל קנה מידה. אני שומע המון ניסיונות להגדיר מהו יין ישראלי, ומחייך כשאני פוגש את נימת האכזבה של השואלים מול התשובה – עוד לא, סבלנות. כמו שהאוכל הישראלי עדיין בהתהוות, ואפילו את בחירת הציפור הישראלית אנחנו משנים מדי פעם, ככל שהזמן עובר כך גם כאן. התעשייה המקומית היא עדיין בהתהוות, בחיפוש אחרי מנועי-זני הצמיחה והמודל הכספי הנכון.

"בואו נדבר על יין…"

איך אתה רואה את שותה ואת חובב היין הישראלי?

אני חושב שחובב היין הישראלי צומח ומתפתח באותו קצב מהיר של התעשייה עצמה. הוא חוקר, לומד, פתוח למגוון העולמי העצום. הוא יותר ויותר דורש איכות, ובעיקר יודע להבחין ביין טוב. הוא גם יודע לפרגן, כך אני מאמין, לתעשייה המקומית. מבקר ביקבים, גם בקטנים שבהם וביקבים הביתיים, והעיקר קונה.

עדיין הישראלי הממוצע מעדיף יין סופרמרקט זול ופשוט יחסית, בדרך כלל 3 במאה, אבל שני כוחות פועלים במקביל לשיפור המצב. הכוח הראשון בא מכיוון הצרכן, החשיפה שלו ליינות טובים יותר נמשכת, וכך גם הביקוש. הכוח השני הם היקבים הגדולים עצמם, אשר משקיעים משאבים רבים בעידון ובשיפור איכות היינות הבסיסיים, דבר שדוחף למעלה את איכות כל היינות הנמכרים.

"כמה שאני אוהב לשמוע אותם מדברים על יין… עם ערן מצרעה, אלי מקסטל, אסף מויתקין, ועידו מגראז' דה פאפא וברקן סגל"

מי הייננים שאתה מעריך בענף?

זו שאלה שקשה לי לענות עליה. בכל זאת אציין את אלי בן זקן מקסטל, בעיניי פורץ הדרך, המגדלור של התעשייה, את ערן פיק מצרעה, שצניעותו מרשימה אותי כל פעם מחדש, יחד עם דבקותו בקו עדין ומקסים של יינות נפלאים לאורך זמן, את עידו לוינסון עם גראז' דה פאפא המדויקים והמקסימים, ואת אסף פז מויתקין על החדשנות שהוא מביא עימו. על הניסיון להגדיר מהו יין ישראלי, תוך שימוש בזנים ים תיכוניים שלא תמיד היו מקובלים.

עם אלי בן זקן מיקב קסטל – מהיקבים והייננים המועדפים

יקבים ויינות ישראליים שאתה אוהב במיוחד?

בהתאמה לתשובתי על הייננים, גראנד וין של קסטל, מיסטי הילס מצרעה והקריניאן של ויתקין. אבל לא יכול בלי הקברנה סוביניון של פלם וקלו דה גת, וגם הסירה של הר אודם אהוב עליי מאד.

"ביקבים בעולם: לה ריוחה אלטה, פול מאס, ארג'נטיירה"

מה עם יקבים ויינות מהעולם? 

התחלנו את השיחה במקור היין בעורקיי, צרפת, ובמקום בו נולדה תשוקתי ליין, איטליה. אז כן, יינות איטלקיים אהובים עליי מאוד, במיוחד נביולו של פיימונטה וניו טוסקן, אבל בעיקר אני מתמוגג מיין צרפתי טוב. פינו נואר מבורגון, סנסר מהלואר, שאטונף מדרום הרון, ופומרול מהגדה הימנית, כשרק להגיד פומרול מכניס אותי לסחרור חושים.

 

5 תגובות

  1. לגבי הכתבה של יין אדום בקיץ
    אצלי זה הכל תלוי באותו רגע איך המזג אוויר
    אתמול ישבתי במסעדה ולקחתי יין לבן
    שילשום בערב שתיתי יין אדום זה הכל תלוי
    גם באוירה גם באוכל עם זה קל או כבד..
    ככה שאין כללים
    גם אדום וגם לבן…

    בעיקר שמתי לב שבקיץ 80 אחוז בלילה שותה
    יין אדום
    ובצהרים יין לבן ורוזה…

  2. אני בהחלט מסכים לגבי היינותהצרפתים פינוט נויר ופומרול ויינות איטליה וגם היינות בארץ

  3. לא הבנתי. כתבת סוף שבוע שכל חלקה התחתון שיר הלל לחובב יין. לא מישהו מוכר או מפורסם או חשוב סתם חובב יין והכותבים והעורך יצאו מגדרם לשיר לו שיר הלל…מוזר

  4. רציתי לשאול. האם לחובב היין עדיאל מזרחי ומעתה יש לומר "כוכב הרשת" יש עוד תמונות שבהן הוא מצולם ביקבים או עם ייננים כי זה עושה אותו בטח חשוב מספיק לגולל עליו עשרות מילים בכתבת סוף השבוע אצלכם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר