כבר בפתח דבריי אומר שהיין טוב ואהבתי לשתות אותו.
תמיר ארצי, היינן של יקב טוליפ, אפשר לסומליה דניאל אביטל להיכנס לקודש הקודשים ולערוך טעימות ממספר חביות של קברנה סוביניון ושל שיראז, על מנת לבחור לו בלנד ייחודי שזכה לשם אצטרובל, ויוגש רק ללקוחות מסעדת כתית ומסעדת המזללה בניצוחו של השף מאיר אדוני.
דומה הדבר לשף שיכניס יינן למטבח שלו, יפרוש בפניו את כל חומרי הגלם ואת כל הציוד החדיש והסכינים החדות, ויגיד לו: 'הנה, קח כל מה שתרצה ותבנה לי מנה מיוחדת'.
שתי אפשרויות יש ליינן במצב זה: או להמציא מנה מטורפת שתרגש את השף ואותו, או לקחת מנה מוכרת ומנצחת שנמכרת טוב, ולהכין אותה אולי עם עיצוב שונה על הצלחת, ואולי אפילו להוסיף תבלין שלא היה קיים במנה המקורית, רק על מנת להגיד 'שיניתי משהו'. במה יבחר היינן? זו השאלה.
אז גם כאן ניתנה לדניאל אביטל הסומלייה אחת משתי האפשרויות שהצגתי. לצערי, היין שבוקבק לאחר טעימת ובחירת החביות על ידו, הוא יין שכבר קיים, נמצא, נשתה, ויישתה בעוד אין ספור מקומות.
שלא תטעו: היין טוב. טוב מאוד אפילו. אבל כאן האכזבה שלי ממנו. ציפיתי למשהו 
מיוחד, משהו שירגש אותי, שיעניק לי לפחות את האפשרות לדבר על היין בזמן הארוחה, שיסקרן אותי בטעמים שונים. האכזבה היא בטעמים הטובים של הפרי הבשל, של הירקרקות המרומזת הנעימה, הטאנינים המלטפים, מעט עשבי תיבול יבשים: הזעתר ומעט האורגנו, הפלפל שחור, קפה וקצת קרמל באפטר טייסט. כל אלו הופכים את היין לטוליפ טוב, אבל למאכזב כיין הבית של המזללה.
יין ייחודי למקום מיוחד צריך להיות שונה, ואולי אפילו לא מתאים לכל אחד. יש בתפריט היין במסעדה לפחות עוד 5-7 יינות דומים נגישים וטובים לקהל.
דניאל, היין שחשבת עליו ועמלת עליו היה צריך להיות וואו. ואין כמו תמיר ארצי ויקב טוליפ לאפשר לך להיות וואו.
ומשהו על עיצוב התווית:
משימת עיצוב תווית היין הוטלה על המעצב עמרי אבן זיו סמואלסון, שאף הוסיף ואמר כי השם אותו הוא נתן ליין, "אצטרובל", מייצגת את הישראליות.
דעתנו בעניין התווית נשאלה, וכששואלים את דעתי אני אומר אותה, מה גם שהמעצב נכח באירוע ואני מניח שהוא מצפה לשמוע חוות דעת גם על תווית היין.
התווית בצבע כחול שמיים, גזורה בצורת בול, מופיע עליה אדם עם חליפה, ובמקום הראש יש פרח אדום שאולי מזכיר אצטרובל הפוך פתוח.
אזרוק ניחוש ואומר שלדעתי המעצב לא היה שותף לעשייה של היין, לא ביקר ביקב טוליפ עם דניאל, לא ראה את חדר החביות ואת כפר תקווה המקסים בו יקב טוליפ ממוקם.
אני לא בטוח שאבן זיו סמואלסון טעם את היין כשעיצב את התווית או נתן לו את השם איצטרובל. 
לקבוע כי אצטרובל מייצג את הישראליות, פשוט נשמע לי מגוחך משהו. לפחות אם היה ביין ריח אורנים אז ניחא, אבל אין בו ריח כזה. ניסיתי לחפש במנות של כתית ושל המזללה מנה שיש בה צנוברים – זרעי האצטרובל, אבל גם שם לא מצאתי אזכור.
התווית היא לא תווית יין.
המעצב דיבר בהשקה על אומץ בלעשות תווית כזו. לא היה לי מושג על מה הוא דיבר. אין פה עניין של אומץ, אלא איש מול מחשב. אם לא הייתה תווית בכלל, זה היה אומץ.
תגובות
0