וילהמינה – ביקור חוזר או ביקורת?

מה עושה כתב אוכל שביקר לפני כחודש ימים במסעדה, נהנה וניסה להעביר את הנאתו לקוראיו,  כשהוא מקבל מבעלת המסעדה מסרון האומר: "החלפנו שף, החלפנו תפריט, אתה מוזמן"?
האם יתעלם? האם יגיע ויאמר לעצמו – בפעם הקודמת נהניתי והם שינו, אז הפעם אקטול? או שיאמר לעצמו: בוא נשכח את הביקור הקודם כי זה לא אותו שף ולא אותו תפריט, ונתייחס למה שמוגש היום לסועדים?

האמת היא שלא הכתב/מבקר הוא זה שצריך להיות אמיץ, אלא בעלי המסעדה שקיבלו החלטה לשנות ולעשות מעשה על אף הזמן הקצר שעבר מהפתיחה – בהחלט מתוך תחושה שחייבים להגיב לרחשי הסועדים ולהתחיל מחדש, וזה קל יחסית כי הכל התחיל רק אתמול.

זה בדיוק מה שקרה לבעלי המסעדה וילהלמינה במתחם שרונה המתחיל להפוך לאטרקציית בילוי תל אביבית, ואני הגעתי למסעדה עם חבר טוב בשעת צהרים כדי לטעום מהתפריט החדש, פרי יצירתו של צוות מטבח חדש ובראשו השף חיים אלוש, שעבד בעבר עם השף יונתן רושפלד.

העסקיות מוגשות בימים ראשון עד חמישי (12.30-18.00), כאשר במחיר המנה העיקרית מקבלים עתה מנה ראשונה ועיקרית ושתייה קרה או חמה.
מהראשונות בעסקית בחרנו סשימי מוסר עם צנון סלק, בצל ירוק, נענע וויניגרט סויה – עבורו יש להוסיף 10 שקלים למחיר המנה העיקרית, והאמת שזה שווה כי הדג טרי וטעים יחד עם מערך התיבול שלו.

שותפי לארוחה הוא חסיד נלהב של ברווז, ולא יחמיץ הזדמנות להזמינו כאשר מופיע בתפריט. לפיכך בחירתו בחזה ברווז עם ספייסי קרמל וסורבה הדרים, הייתה רק טבעית.
הברווז היה טעים, אם כי הבשר היה מעט קשה מדי, והתוספת עבורו למחיר הנקבע כאמור לפי העיקרית הייתה 15 שקלים. האמת היא שעבור 5 ממנות הפתיחה יש להוסיף כסף, בעוד 5 (מהן אחת היא לחם ומטבלים) כלולות במחיר המנה העיקרית ללא תוספת – ראוי למחשבה.

בעיקריות הלכנו על מנה של קבב דגים עם מג'דרה של עדשים שחורות ורוטב עגבניות פיקנטי במחיר 84 שקלים שקבעו את מחיר עסקית זאת, ועל אנטריקוט עם תפוח אדמה ראטה, שום ופטרוזיליה – 130 שקלים.
קבב הדג היה מצוין, ועם העדשים השחורות והרוטב יצר מנה קלה למדי ובוודאי טעימה שתתאים לשעת צהרים אך גם בערב.
את האנטריקוט ביקשנו בדרגת עשייה בין מדיום רייר למדיום – אתגר לטבח, והוא עמד בו. מזמין האנטריקוט שנהנה ביותר מתפוחי האדמה שנלוו לבשר ויצרו כולל מוצלח.

למרות שיחותינו בשעת הארוחה, שכללו גם מילים נלהבות על הצורך לא להתפתות למתוקים, חברי לא עמד בפיתוי שהוצג ע"י המלצר היעיל והחביב בן, ונענה להצעה הנקראת על שם המקום – וילהלמינה (42 שקלים) – לא פחות מאשר דקואז אגוזי לוז עם ארבע שכבות מוס: שוקולד מריר, חלב, לבן וג'יאנדוייה, מצופה בגלסאז' שחור (יש דבר כזה) לצד סורבה שוקולד. הוא נהנה מהמנה עד הביס האחרון.

הישיבה בגינה של וילהלמינה נעימה גם בימי אביב-קיץ, ובוודאי תהיה נעימה כאשר תסתיים הבנייה במגדלים הסמוכים בחודשים הקרובים. הבעיה היא רק שנראה כי 350 דייריהם יסתערו על וילהלמינה ואחיותיה המסעדות הסמוכות במתחם שרונה, ואז איפה אנחנו נאכל?

וילהלמינה
רח' אלוף דוד אלעזר 24 גני שרונה תל אביב
טל. 03-6500773
המקום נגיש לנכים
הבוטיק של אורן בקר פתוח בימים א'-שבת 09:00-19:00
המסעדה פתוחה בימים א'- שבת 09:00 – 02:00