בשנים האחרונות מילות השיר "אין כמו יפו בלילות" היו הרבה פחות נכונות בהתייחס ליופיה של העיר ונוחות הטיול ובילוי בה. אבל נראה שהקשיים מאחורינו, החפירות של תשתית הרכבת הקלה נגמרו, ובשבועות האחרונים הורדו רוב גדרות האבטחה.
מי שעומד בסבלנות ומביט אל השדרות היפות המרוצפות באבן טבעית, יכול חזות מדי פעם ב"נס". זה לא מטוס, זו לא ציפור וגם לא נס – זו הרכבת הקלה עושה נסיעות מבחן באלגנטיות אירופאית מרגשת. האמת, היה שווה להמתין.
אפשר כבר להבחין שבתי העסק הנמצאים קרוב לתוואי הרכבת חוזרים לשגשג. שולחנות האירוח פרושים בחוץ אפילו בימים קרירים – מקבלים חיזוק חם מתנורים. אחד המתחמים האהובים עלי בגבול יפו תל אביב הוא מתחם נוגה, שהפך לאיזור טיול ובילוי מועדף. ברים, מסעדות שוות במיוחד, והרבה אווירה ויופי במתחם אחד.
מסעדת פר דרייר (Par Derriere) היא שילוב מעניין בין מסעדת ביסטרו קלאסית ובר יין. המסעדה פתחה את שעריה ב- 2009 ברחוב קינג ג'ורג', ועברה למעונה הנוכחי במתחם נוגה לפני כשמונה שנים. הבעלים דויד אבוקה רצה לפתוח מקום אינטימי ונעים, שמשדר תחושה של ביתיות לאורחיו. הוא רצה להעביר את התחושה של הביסטרו הצרפתי כאן בתל אביב – סוג של מסעדה צרפתית שייחודה בעיצוב, בתפריט האוכל, ולצידו יין טוב בתמחור הוגן. את הידע והאהבה הגדולה ליין הביא למסעדה איתי שלום שהיה ברמן במסעדה, ולפני שבע שנים הפך לשותף של דויד. איתי, בוגר בית הספר ליין WSET, הינו סומלייה במקצועו.
שמה של המסעדה לקוח כמובן מצרפתית. פר דרייר – בתרגום ישיר "מאחורה", מדגיש את מיקומה. אורח שמגיע לפתח המסעדה ברחוב בת עמי, ממש סמוך לתאטרון 'גשר', לא יכול לדעת שמדובר בפינה אורבנית מיוחדת – בלב הכרך, בהמשך המבנה בעל התקרה הגבוהה, יש גינה סודית ורומנטית שמתאימה לבילוי כמעט בכל ימות השנה, ובמיוחד בקיץ.
המסעדה בנויה מחללים הקשורים ביניהם במעברים שיוצרים פינות ישיבה מיוחדות, לצד קירות עמוסי בקבוקי יין מכל העולם, ספריות קטנות ומדפי יצירות אומנות. האורחים יושבים על כיסאות "רטרו"; ממש כיסאות בית ספר ישנים לצד שולחנות עץ. למרות ריבוי הסועדים במקום, האווירה נינוחה ומחברת. ממש תחושה של ביתיות ורוגע.
לפי המלצתו של איציק המלצר, בעל הידע האין סופי ביין (גם הוא למד ב- WEST), טעמנו מגוון של יינות. תפריט היין המרשים מציג יינות מיקבי בוטיק בארץ, וגם הרבה מאוד יינות מרחבי העולם. אני ממליצה להזמין יין בכוסות, כך ניתן לחוות מגוון גדול יותר של יין. כוסות היין האדום התחילו להגיע לשולחן – מיקב Morandina שבצפון איטליה טעמנו אתPra, שהיה קליל בעל ריח וטעם דובדבני נהדר. השני היה Syrocco שהגיע מצפון מזרח מרוקו, מיקב הממוקם קרוב לים. האמת, מעולם לא טעמתי יין ממרוקו – טעמו היה מפתיע עשיר ועמוק. כמו כן טעמנו יין מיקב 'כרם שְׁבוֹ' בצפון הארץ; שילוב של סירה, גרנאש מורבדר וברברה שהתיישן שנה בחבייות עץ אלון, בעל טעם פירותי וריח של תבלינים, שהיה מצוין.
כטוב ליבנו ביין, זה היה הזמן המדויק להתחיל לטעום את המנות הראשונות. סלט כרובית טרייה (55 ₪) היה מיוחד מאוד. הכרובית חתוכה דק, והוגשה עם פקאן סיני, פירות הדר, עשבי תיבול וצ'ילי.
פלפל פדרונו מטוגן – מנה כיפית וקלילה שהחזירה אותי מיד לטיול בברצלונה בשוק הבוקריה, בו ישבנו באיזה מסעדה קטנה והוגשה לנו מנה פשוטה ונהדרת. גם כאן הפלפלים הוגשו חמימים ומלח גס נבזק מעל – עונג.
לשולחן הגיעה מנת סשימי פלמידה, שהיתה אחת מהספיישלים של הערב. דג טרי טרי שהוגש עם עירית קצוצה, שמן זית איכותי וזרעי עגבניות טריות מעל (62 ₪). השילוב בין הדג הטרי, שמן הזית המצוין וזרעי העגבנייה, היה מושלם.
בתפריט מופיעה רובריקה של פיצה, אבל אל תתבלבלו – זו אינה פיצה "רגילה". הבצק כאן היה דקיק ממש וקריספי מאוד, מה שעשה את הטעימה לנהדרת. הזמנו פיצה פלורנטין – תרד, בשמל, פרמז'ן, ביצה ושמן כמהין, שהיתה טעימה מאוד. שילוב טוב בין הטעמים, ולפי המלצתו של איציק המלצר שלנו "פיצצנו" את חלמון הביצה ומרחנו אותו על גבי כל המאפה – נהדר, ממש התלקקנו.
לעיקרית הזמנו את אחת ממנות הדגל של המסעדה, נקניקיות דליקטס (96 ₪) – בעצם טריו של שלוש נקניקיות שונות – בקר, בקר עם גאודה ומרגז, לצד שוקרוט כרוב ביתי ופירה שהיה נחמד. מנת הנקניקיות עשירה במיוחד. הנקניקיות עסיסיות ובעלות טעם מודגש. אהבתי במיוחד את זו מבשר בקר וגבינת הגאודה.
שאלנו את איציק איזה יין ממש מעניין שווה לנו לטעום, והוא הציע לנו לטעום יין כתום שהגיע מסלובניה מיקב Peter Gonc. הזכיר לי מאוד את היינות שטעמתי בגיאורגיה שיוצרו בדרך המסורתית בכדים גדולים, ולא סיננו אותם. טעמו של היין היה כמו זה של פירות בשלים מדי, עם תחכושה של סמיכות בפה. פחות התחברתי ליין זה.
בשנה האחרונה שודרג תפריט פר דרייר. נוסיפו לו מגוון רחב של מנות טבעוניות, ובמסעדה שוקדים על הרחבת התפריט עם יותר מנות ללא גלוטן.
במטבח משתמשים ב- Redefine Meat – "בשר" ממקור צמחי, ממנו מכינים המבורגרים ומנות נוספות. טעמנו סינייה מצוינת, שהוכנה מ"בשר טחון", עגבניות וחצילים מעושנים, והוגשה לצד סלט טרי. אם לא היינו יודעים שלא מדובר בבשר, לא היינו חשים בהבדל (69 ₪).
את הארוחה סיימנו במתוקים, הרי אי אפשר בלי. טיראמיסו קלאסי שהיה מצוין – עשיר בטעמים, ספוג ברום בדיוק כמו שאני אוהבת (40 ₪), וגם קרם ברולה (38 ₪) אותו פחות אהבנו – חסר לנו הטעם הוונילי במנה.
מסעדת פר דרייר פתוחה כל השבוע. מדי יום 17.00 – 19.00 הן שעות שמחות, כשכול תפריט האוכל כולל תפריט כוסות היין ב- 30% הנחה – שווה. בימי שישי ושבת בבוקר מוגשת ארוחת בראנץ' עם תפריט מיוחד.
אז אם אתם הולכים להצגה בתאטרון גשר או מטיילים באזור יפו, או פשוט בא לכם ליהנות מיין מיוחד ואוכל טוב באווירה ביתית, אני ממליצה להגיע לפר דרייר מלפנים או מאחור.
הכותבת איריס לוי – בפייסבוק אינסטגרם
הסועדת היתה אורחת של מסעדת פר דרייר
