"תעשיית היין בישראל לא חשבה על 2015; לא רק כי זו הייתה שנת שמיטה, אלא גם אחת המשעממות בתעשיית היין. אין מיזמים חדשים, אין אנשי מפתח שעשו משהו דרמטי. לא קודמה אזוריות. לא קודמה תקינה. שנה משעממת". כך אומר חיים גן – איש הענבים, בשיחת סיכום שנה שקיימנו איתו.

התקשרנו אל חיים כי הוא נמצא בצומת מידע ופעילות בענף, עם פעילות בית איש הענבים ואלפי אנשים שמגיעים בשנה לפעילויות בית פתוח נושאיות, תחרות טרהוינו שהוא מוביל כבר עשר שנים, הפעילות שהוא מקיים במגזר חרדי – הכשרת מטעימי יין והפעלתם באירועים במגזר, וזה לא הכל.

השיחה עם חיים התקיימה יום לפני שידור הכתבה המלהיטה את הענף, סביב מדריך היין של יאיר גת וזהר גל, והחרם שלהם על יקבים בשטחי יהודה ושומרון. גם על כך היה לחיים גן מה לומר, ואת דעתו הנחרצת המופנית ישירות אל אנשי יקבי יו"ש, תוכלו לקרוא כאן. נחזור לשיחה שלנו:


חיים, מה קרה השנה מבחינת הבציר ותוצאותיו?
בגדול, הדיווחים היו על שנה קשה ובציר שהתארך, אך הניבה מוצר גלם איכותי, מה שמעיד על שנה טובה. האמת שאין הבדלים דרמטיים בשנות הגידול בישראל. אנחנו אזור נפלא ויציב, עם נתונים אנליטיים טובים. אחד הדברים היציבים בתעשייה היא הכורמות, בניגוד לדברים אחרים בתעשייה. יש לנו כורמים מתמחים המגלים ניצני הבנת הטרואר הישראלי,  ואגרונומים מהשורה הראשונה, והתוצאה מרשימה. שאפו. בין השאר מדובר במציאת תאי שטח ייחודיים וטיפוחם, ויציבות סגנונית בכרמים מסוימים – על אף המגבלות כשאין הגדרות אזוריות וכו'.

איך התנהגו השוק והיקבים?
עדיין מדובר בשוק של ספונטניות, וקצת קניבליזציה. נוצרו בשוק חללים גדולים, כמו זה שהשאיר יקב בנימינה, אליו נכנס יקב טפרברג עם המיתוג החדש.
הדרמה שעברה בשקט היא הפיכתו של ברקן (בתמונה שמואל בוקסר המנכ"ל) ליקב הגדול ביותר – גם הוא נכנס לואקום שנוצר.
עדיין נמשכת מלחמת מחירים קשה מאוד בחגים, כשהתעשייה ממשיכה להסתמך במכירות על שני החגים. מצד שני הורגשה קצת בגרות וכניסה לפרופורציות.

מה קרה מבחינת הצרכנים?
2015 הייתה השנה של הצרכנים: זו הייתה שנה של הקהל – עד 100,000 אנשים שבדקו, טעמו, קראו וראו. הם החכימו, הבינו שצריך לטעום ולהתנסות. מצד שני, אין גורו של יין בישראל. אין רועה, אין מבקר, אין אוטוריטה – זה עוד ואקום שלא התמלא, וכולנו משלמים עליו מחיר יקר.
במגזר הדתי/חרדי קורה משהו נפלא ומרגש. מגלים שם את עולם היין. יש השקעה ביקבים, וסדרות יין עיליות מיוחדות עבורם. רואים שם את המגמה.
גם העלייה הרוסית שהתאקלמה משפיעה. הם חלק מהגרעין הקשה של היין, מעבר לחלקם באוכלוסייה.

מה נעשה לקידום צריכת היין בשנה החולפת?
יש בארץ 300 יקבים, 12 מהם אחראים ל- 95% מהייצור, ועם כל ההערכה לכל השאר – הם מקסימום 5%. לא היה שום דבר משותף להעלאת תרבות צריכת היין, כל יקב לביתו, עסקו ומיתוגו. נכון שחלק עשו בדק בית עם השקעות במרכזי מבקרים, כי הבינו את חשיבות המגע עם הקהל הסופי.

כמה גדולה השפעת היבוא על הענף?
ההערכה היא ש- 20-25% מהיינות הנמכרים בארץ הם מיבוא. אין נתונים מדויקים. המגוון של היינות העומדים לרשות היבואנים גדול ורחב יותר מזה של היצרנים המקומיים – לדוגמא, הם לא צריכים לנטוע כרמים של זנים לבנים. היבואנים מתנהגים כמו כרישים; הם מזהים צורך ביין לבן לאור הגידול המרשים בביקוש, ומיד מביאים. זאת לעומת התעשייה, שתיטע ותגדל כרמים, ויידרשו שנים עד שיהיו יינות.
ליבואנים יש קשר ישיר עם החנויות והמסעדות. הם מאתגרים את התעשייה הישראלית באיכות ומחיר. 2015 הייתה שנה של מודעות ליוקר המחיה, ועל אף הפרמיה שהקונים מוכנים לשלם על יין ישראלי, כי אוהבים אותו, לא לעולם חוסן.

מה היו הדברים המשמחים בתעשייה ב- 2015?
מעניין לראות השקעות חדשות ומאתגרות בתעשייה, וכניסת כוחות חדשים. רוני שפירא מיקב כפירה שחזר לעניינים, יקב כישור עם יינות לבנים מעולים, יקב ספרה שעושה עבודה יפה, תהלך המיתוג המרגש של טפרברג (בתמונה יינני היקב) – שרואים את תוצאותיו במכירות, ההתרחבות הגדולה של יקב קסטל במשכנו החדש, והכנה ליציאת יין שלישי של קסטל לשוק, ומרכזי מבקרים בהשקעות רבות. תופעה מתמשכת: עוד יקבים עוברים לכשרות, כמו ויתקין, אלכסנדר ונוספים.

איך אתה רואה את מה שעובר על יקב כרמל?
כולי תקווה שהיקב יבין את חסד הנעורים שזוכרים לו כמי שהציל את התעשייה כמה פעמים. אני אומר ליקב: עשית הכל בעשור האחרון. קפאת ונרדמת, החלפת חמישה מנכ"לים, אתה יכול לשנות את המשחק בתעשייה. עשה מה שעשית בשנות ה- 90 להעלאת צריכת היין בארץ. בזה השקע את תקציביך האדירים, וגרור את התעשייה אחריך. תגדיר איכויות, תגדיר אמנה, תכתוב תוויות בעברית, תהיה גאה שאתה ישראלי, תעשה סדר – ותזכה בחסד בל יתואר. אתה חייב לעשות שינוי. נעלמת, עברת מקום, פעל להעלאת הצריכה מ- 6 ל-9 ליטר לשנה לנפש.

מי היה כוכב השנה?
לא היו ניצוצות; שנה משעממת.

מה האכזבה הכי גדולה של השנה?
האכזבה הכי גדולה היא אכזבת התעשייה כולה ב- 2015, והעובדה כי שכל מה שנעשה לא משנה כמותית את הצריכה. זה הפיקשוש הכי גדול של העשור האחרון. גרירת רגליים בנושאי תקינה עוצרת את ההתפתחות של התעשייה ופוגעת במיתוג היין הישראלי בעולם. אכזבה נוספת היא מכך שהיקבים הגדולים לא השקיעו בתדמית, חינוך קהל, ויינות חדשים.

מה התקווה שלך לשנה הבאה?
שתהיה שנה בה נקדם דמרקציה (קביעת תקנים למוצרים חקלאיים על יסוד פרמטרים מוגדרים), הגדרות אזורים, איכות, נלמד ונאזרח זנים – בלי יווניים ופלשתינאים, נשקיע בצריכת היין – הקהל מצפה לכך ורוצה זאת, ניצור שפה אחידה, שהתעשייה תהיה גאה בעצמה ובשפה העברית גם בתוויות.
אני מאחל ש- 2016 תהיה שנה של התמקצעות, בידול, וחינוך ופיקוח. יש לנו ידע וניסיון, ואנחנו יכולים להיות שם.

 


תגובות לכתבה:

מי שמתכנה בפייסבוק Got Wine:

איך משעממת? אין יינן שלא יאמר שזה היה אחד הבצירים המאתגרים אם לא ה. לאחר שקראתי בעיון רב יותר את הכתבה אנסח זאת אחרת: מבחינת הנקודות שחיים העלה, זו הייתה שנה של דריכה במקום, עם אולי צעד קטן אחורנית.

Reni Valeri Ignatova:
מסכימה לגמרי… ללא ספק בצירים מאתגרים היו השנה… משעממם יכול להגיד רק בן אדם שאין לו מושג מה זה בציר ועבודה בשטח…

התייחסות המערכת לשני המגיבים:

היי, שימו לב לשבחים של חיים גן למלאכת הכורמות.

 

צילום איל גוטמן, לנס הפקות, יח"צ, פאפא רצי