ככתב יין אשר מנסה לכסות באופן הוגן מאות יקבים ואלפי תוויות יינות, אני משתתף דיויד רודסבאירועים בחסות היקבים, או זוכה לטעימה אישית מיינן ביקב או אפילו בביתו. קשה להפתיע אותי עם יין חדש בשולחן ארוחת ערב אליה אני מוזמן, למרות שרבים ניסו לעשות זאת והתאכזבו.

 

לעתים קרובות אני פוגש יקבים ויינות בביקור בחנויות יין. בימי שישי, בשעות הבוקר המאוחרות ובשעות אחר הצהרים המוקדמות, נהוג שיקבים מקומיים ויבואנים נותנים חסות לטעימות קטנות בחנויות, בתקווה למכירת יינות לקראת ארוחות השבת. הדבר נכון כמובן, ואף ביתר שאת בערבי חגים. וכמובן כדאי לציין כי טעימות אלה מתקיימות ללא תשלום, בהחלט במטרה שתטעמו, תאהבו את היין ותחליטו לקנות בקבוק אחד או יותר.

לאחרונה ביקרתי בשתי חנויות ביום אחד (השיא שלי היה ארבע חנויות) כדי לראות ולטעום מה נמזג בהן.
במרתף של רוזנר באזור התעשייה של כפר סבא, התנהלו שתי טעימות נפרדות זו לצד זו . יקב גבעות מהשומרון הציע שלושה יינות ללקוחותיו של רוזנר, בסמוך לשלושה יינות מיובאים מעמק הרון שבצרפת.
יינות יקב גבעות עניינו אותי במיוחד, אבל אני גם אוהב לטעום יינות בינלאומיים מעת לעת, מתוך סקרנות וכדרך לשים את היינות הישראליים בפרספקטיבה ולעקוב אחרי מגמות בתעשייה הבינלאומית. בסך הכול היינות הישראליים היו יקרים יותר, אך האיכות הצדיקה זאת.

 

היין הראשון שלי באותו יום היה גבעות רוזה 2012 – 13% אלכוהול (95 ₪, 87 נקודות), עשוי מ- 98% ענבי מרלו עם 2% פטי ורדו. זהו רוזה יבש עם טעמי תותים בשמנת וגוף יפה, רמז של ירקרקות עשבונית, וסיומת קלה יותר מכפי שאני אוהב בדרך כלל ברוזה, למרות שהיין נראה ידידותי למדי למזון ותאים לצד דגים, עוף או סלטים.

 

עברתי לגבעות קברנה סוביניון 2010 – 13.5% אלכוהול (99 ₪, 92 נקודות).ד היינן של יקב גבעות, ד"ר שיבי דרורי, הוא לא רק יינן מוכשר; הוא גם מרצה באוניברסיטת אריאל וחוקר זני ענבי יין מקומיים, שייתכן כי קדמו לזנים הבינלאומיים שהובאו לארץ ישראל על ידי הברון רוטשילד בשנות ה- 80 של המאה ה- 19.
מעניין יהיה לטעום יינות שעשויים לנבוע כתוצאה ממחקר זה, אבל בינתיים אני ממש שמח להתנסות בהצעות מסורתיות יותר שלו, למרות שמעת לעת שיבי דרורי חורג מהשגרה, למשל על ידי יצירת בלנד לבן הכולל מיץ מענבי קברנה סוביניון אדומים.
לקברנה סוביניון 2010 של גבעות צבע ארגמני עמוק, והוא עשוי מ- 92% ענבי קברנה סוביניון הנתמכים על ידי 8% מרלו.
המרלו מאזור זה הנו עוצמתי למדי, ולכן לדעתי הוא שימש כדי להוסיף ליין מורכבות וגוף אמצעי, מאשר כדי לרכך את הקצוות. נימות עמוקות של קאסיס שחור, דובדבנים שחורים, טבק, ציפורן, קינמון, פלפל שחור ולבן, עם שפע טאנינים אינטנסיביים אך עדיין משולבים, יוצרים קברנה סוביניון שניתן לצפות כי יתיישן היטב במשך כמה שנים, אך אפשר ליהנות ממנו עכשיו, אבל עם חדרור ממושך בדקנטר.

 

היין האחרון של היום מיקב גבעות, היה הרודיון מחול הכרמים 2008 – 13.5% אלכוהול (115 ₪, 93 נקודות); בלנד בסגנון בורדו של 60% קברנה סוביניון, 25% מרלו ו- 15% קברנה פרנק.
זהו יין עדין עם ניואנסים, בתחילה ביישן אבל אחר כך נפתח עם טעמים של שזיף, פטל, טבק מתוק, וניל ומנטה. זהו יין ידידותי לאוכל, ואני יכול לדמיין שעוף, עגל או צלי יתאימו לו היטב, ולא יאפילו על יין אדום זה שהנו מורכב אך עדין, ומקורו מהכרמים לאורך "שביל היין המקראי" של ישראל בגובה 700-900 מטר.

 

 

בדרך הביתה הצלחתי לטעום יין ישראלי אחד נוסף שנמזג בחנות היין של מנדל ברחוב אחוזה ברעננה: ברקן אסמבלאז' ריחן 2010 – 13.5% אלכוהול85) ₪, 89 נקודות). סדרה זו של ברקן מהווה לפעמים תעלומה עבורי, מאחר שיינות שונים מהסדרה מרשימים אותי יותר מאחרים מבצירים שונים. לדעתי, עם שחרורם לשוק חלקם פתוחים יותר מאשר אחרים.
בלנד זה של קברנה סוביניון, מרלו וסירה, הציע ארומות וטעמים של פטל שחור, שזיפים אדומים, דובדבנים מתוקים, קקאו, טבק, ושמץ של עור.
בניגוד לסדרת אלטיטיוד של ברקן שכללה עד לאחרונה שלושה יינות קברנה סוביניון משלושה גבהים שונים של הכרמים, ועתה מצטרף אליה מרלו ראשון; סדרת אסמבלאז' מעניינת מספיק כדי למשוך שותים חדשים, מאחר שכפי השם מעיד, זו סדרה של בלנדים.

 

אני ממליץ על ביקור בימי שישי בחנויות יין מתוך המגוון הגדול הזמין בערים השונות ברחבי הארץ, ולאו דווקא בערים הגדולות.
שישי הוא יום נהדר למצוא בו הזדמנויות, כמו גם לגלות יינות חדשים לטעימה, עליהם לא היינו חושבים אם לא היו נמזגים לנו מבקבוק פתוח.