איך טועמים וויסקי? איך מבחינים בין וויסקי שיושן יחסית מעט שנים לוויסקי שיושן שנים רבות? ובכלל, אילו טעמים וריחות מאפיינים את המשקה?
איני יכולה להכניס עצמי לקטגוריית חובבי הוויסקי המושבעים, אך בהחלט בהזדמנויות כאלה ואחרות אני שמחה ליהנות גם מהמשקה הזה שמאפייני עשייתו, טעמיו והארומות שהוא מגלה, מעוררים תמיד תחושת מיסטיות, מורכבות ומשיכה בלתי מוסברת.
במעט הידע שצברתי בטעימות וויסקי מודרכות, למדתי שישנם לא מעט מאפיינים משותפים בינו לבין יין. כחובבת יין אדוקה, זה כשלעצמו עורר בי את הרצון להוסיף עוד לידע ולהבנה.

 

רשת "דרך היין", כמשווקת של משקאות אלכוהוליים שאינם רק יין, בחרה לציין את החודש האחרון של שנת 2014 כ"חודש וויסקי", במסגרתו קיימה סדרת אירועים וסדנאות בתחום, והציעה מגוון מותגים מובחרים למכירה במחירים מיוחדים.
הצטרפתי לערב טעימה השוואתית עיוורת של וויסקים סינגל מאלט סקוטיים משלושה מותגי וויסקי מובחרים, כאשר סינגל מאלט הוא וויסקי שמקורו במזקקה אחת, בדומה ליין מכרם יחיד.

מטרת הטעימה הייתה ללמד אותנו להבחין בין וויסקי שיושן 12 שנים לבין וויסקי שיושן 18 או 21 שנים בחביות. כל זאת דרך טעימה עיוורת שכללה הסתכלות על הצבע, אבחון הארומות, וזיהוי תחושות הטעם בחך. נשמע כמו יין? ובכן, כפי שחוויתי בסדנא התשובה היא כן ולא.

 

הדרך הכי טובה להבין את עולם הוויסקי, היא פשוט לגשת לטעימה אותה הנחה יער, איש צוות דרך היין.
הטעימה נעשתה בשלושה סבבים. בכל סבב נמזגו לנו, על עיוור, שני סוגי וויסקי, מאותה מזקקה. אחד יושן 12 שנים בחביות, ואילו השני יושן 18 או 21 שנים בחביות. יתר המרכיבים והליך העשייה בכל סבב היו זהים, ולכן השפעת השנים על הוויסקי הוא זו שאמורה לבלוט בטעימה.
בכלל, בוויסקי הייישון הארוך הוא גורם מכריע בהשבחת האיכות. ארבעה מרכיבים חשובים משפיעים על הוויסקי שיתקבל: אופי המזקקה, סוג העץ של החביות, זמן ההתבגרות וההתיישנות, והסביבה על מאפייניה, לרבות הטמפרטורה, הלחות, והמיקום הגאוגרפי.

המותג הראשון: בית הוויסקי דלמור, The Dalmore.

בית וויסקי מהרמה ההררית של סקוטלנד, ההיי לנד. סקוטלנד נחלקת למספר אזורי וויסקי ואזור זה נחשב לגדול מביניהם; אזור שאינו נמצא ליד הים, ולכן במאפייני הוויסקי לא יבלטו טעמים וארומות מעושנות ומלוחות אלא יותר מתוקות.
דלמור מוכר בסימן מותג הצבי על הבקבוקים, ונחשב לבית וויסקי פופולרי ואיכותי בקרב מביני דבר. לאחר הטעימה העיוורת השמענו את חוות דעתנו לגבי זיהוי כל כוס, ואבחנו את מאפייני הטעם והריח של כל אחד.

 

הוויסקי בן 12 שנים, מתוכן תשע שנים בחביות אקס בורבון ושלוש שנים בחביות שרי, בלט בארומות תפוזים, שזיף שחור, שוקולד, פרי הדר ועוגת חג מולד. בטעם הורגשה מתיקות של וניל עם תפוז, שזיף וקינמון. הסיומת בינונית.
לעומתו, הוויסקי בן 18 שנים, 14 מתוכן בחביות אקס בורבון וארבע שנים בחביות שרי, בלט בארומות שקדים, וניל, טופי ולחם קלוי. בטעם הורגשו תבלינים, שוקולד וקפה. הסיומת ארוכה ופירותית עם טעמי קינמון וקרמל. מאפייני חבית עוצמתיים.
הצבע, הרבה יותר כהה, דבש עמוק, מזה של הוויסקי בן 12 השנים. הצבע הוא אמצעי זיהוי קל יחסית גם למי שלא מבין בטעימת וויסקי כלל.

 

כאן המקום גם לציין, שלא בכדי סקוטלנד היא מדינת יייצור וויסקי קלאסית. מאפייני האקלים הקר יחסית שלה, מאפשרים לוויסקי להתיישן שנים רבות ולא להתבגר ולהתבשל מהר מדי, כפי שצפוי שיקרה במדינה חמה כמו ישראל. בדומה ליין, גם הטרואר משחק תפקיד חשוב בעולם הוויסקי, הן בהקשר האקלים והן בהקשר האזורים השונים בסקוטלנד עצמה: ההרריים, הימיים, הצפוניים והפנימיים.

 

בשלב זה, לפני המשך הטעימה, הובן היטב שהחבית בוויסקי היא בעלת תפקיד המפתח בעשייתו ובגיבוש מאפייניו. ככל שיש בוויסקי יותר חבית, הוא רך יותר ונעים בחך. במהלך הייישון הוויסקי סופח את טעמי העץ, וזה מוסיף למורכבותו. לצד זאת עולים גם מחירו וערכו בשוק. כך, הוויסקי דלמור 12 שנים נמכר בכ-300 ₪, ואילו זה בן 18 שנים נמכר בכ-630 ש"ח.

 

לגבי סוגי החביות. נהוג ליישן וויסקי סינגל מאלט בעיקר בחביות אקס בורבון או שרי. ייישון בחביות אקס בורבון תורם לארומות וטעמי דבש, חמאה ומתיקות, ואילו ייישון בחביות שרי תורם ארומות וטעמי פירות יבשים, עשן, שוקולד ודובדבן.

 

המשכנו לסבב השני בטעימה: שני וויסקי ממזקקת Bunnahabhain.
בשונה מדלמור, זו מזקקה קטנה יחסית, וממוקמת באזור סמוך לחוף הים. כך, כל החביות במזקקה סופחות את ריח וטעם המלח מהים. התוצאה: וויסקי שנחשב בעלי מאפיינים קלאסיים של וויסקי מעושן, בלי שעבר הליך עיישון.
באותה מתכונת עיוורת טעמנו שוב שתי כוסות, ולאחר הטעימה, חיווינו את דעתנו ואפיינו את המשקאות.

בונאבן 12 שנים: אף ארומטי עם רמיזה מעודנת של עשן ואצות. בטעם מורגש תחילה טעם פירותי, ובהמשך יותר אגוזי. הסיומת מתוקה ועשירה, עם רמיזות של שרי ומוקצ'ינו ואיזון משלים של מליחות עדינה. זו התוצאה המתקבלת מייישון משולב בחביות שרי ואקס בורבון.

 

בונאבן 18 שנים: האף שופע אגוזים, דבש ומליחות, עץ מעושן בליווי טופי עשיר. בטעם בולט היישון בחביות שרי, שבבי עץ אלון וערמונים ומליחות. ממש כמו בטעימת הדלמור 18 שנים, היישון הנוסף בחבית מובלט בטעמים ובארומות. הסיומת מתובלנת עם מליחות קלה לצד שרי. ההתיישנות נעשתה בעיקרה בחביות שרי, ובהשלמה עם אקס בורבון. המחיר של בונאבן 12 שנים 240 ₪, וזה של 18 שנים 640 ש"ח.

 

הסיבוב השלישי כלל שני וויסקי של מזקקת Glenfarclas – האחד 12 שנות יישון בחבית, והשני 21 שנים (פשוט כי לא היה בנמצא 18 שנים).
ייחודה של המזקקה בהיותה היחידה בסקוטלנד שעודה בבעלות משפחתית מלאה, ולא בבעלות תאגיד. באופן מתבקש, היקף הייצור נמוך עד כדי 50 אלף חביות בשנה, לעומת דלמור המייצרת כמה מיליונים.

 

היתרון הגדול הוא בכך, בדומה ליקב בוטיק ביתי, שהכל נעשה בעבודה ובפיקוח צמוד ואישי של בני המשפחה. היקפי הייצור קטנים, ותשומת הלב בהליך העשייה מניבה עקביות באיכות הבקבוקים, ותוצאה משובחת לחובבי וויסקי רציניים. כמו כן, צמידות החביות לקרקע, בשונה ממזקקות גדולות בהן החביות מונחות באופן רב קומתי, מבטיחה ספיגה מקסימלית של הטרואר לוויסקי עצמו, דרך העץ בחבית.
המזקקה ממוקמת באיזור Speyside בסקוטלנד, הידוע כאזור בו מיוצרים וויסקי פירותיים, נגישים, מתקתקים ולא תוקפניים.

 

טעמנו משתי הכוסות, ובמקביל לחשיפה גיבשנו את מאפייני כל אחד:
12 שנים: אף המגלה ארומות קלילות ומרעננות, בשילוב פרי יבש, תבלון מתקתק ועץ אלון. בטעם מורגש גוף מלא, פירות יבשים, עץ אלון ונגיעות של טעם מתוק. הסיומת ארוכה ועשירה יחסית עם תבלון מתוק.

21 שנים: בעל ארומות עוצמתיות של פרי יבש, טופי, שקדים ואגוז מוסקט. בטעם בולט גוף מלא ועשיר, המתפתח באיטיות לטעם פירותי ומעושן. סיומת ארוכה, מתמשכת וחלקה, עם נגיעות שוקולד ווניל מעושן.
מחיר הוויסקי בן 12 שנים 270 ₪, ואילו זה בן 21 שנים 550 ש"ח.

 

טעימה ממוקדת זו פתחה לי, כחובבת יין, צוהר חדש למשקה אלכוהולי דומה ושונה. הרבה מאפיינים דומים בטעימה, אך בעיקר בהקשר החבית. בשונה מיין, אין כאן את ענין הפרי. הטרואר תורם בעיקר דרך השפעתו על החבית והעץ, וזה מה שמובחן גם בטעם. זאת בשונה מיין, בו הטרואר משפיע על התוצאה דרך הפרי. בעיקרם, מאפייני הארומות והטעמים בוויסקי דומים לאלה של תרומת החביות ביין.

 

כמו יין טוב, גם כאן משך היישון הוא בעל השפעה מכרעת על עוצמת ואיכות המשקה שמתקבל. בעצימות רבה יותר מיין, משך היישון הוא גורם דומיננטי בהשפעה על האיכות והתוצאה. בהינתן שיתר המרכיבים זהים, הרי ככל שהיישון בחבית ארוך יותר, התוצאה איכותית יותר, והמחיר כמובן עולה יחד איתה.
לצד הפנים המקצועיים בטעימה, כמו ביין מגיע שלב ההעדפה האישית. עד כמה שהכללים בטעימה ברורים וחדים, בדומה ליין, המבחן המכריע הוא הטעם האישי והחך של כל אחד מאתנו.

 

בסיכום הטעימה, בין הטועמים אמנם נשמע רוב מכריע לוויסקי המיושנים 18 ו-21 שנים, אך לא מעט דווקא העדיפו את אלה הצעירים.
לגבי הטרואר ואזורי המזקקות, אמנם בלטה העדפה ליקב הבוטיק של גלנפרקלס, אך בהחלט היו שהעדיפו את הארומות והטעמים היותר מתקתקים מדלמור, או היותר מלוחים ומעושנים של בונאבן.

 

בפעם הבאה שאטעם וויסקי, אוכל לחוות בחושי את שלמדנו בטעימה ולהבין ביתר הערכה את המיסטיות והמורכבות שבמשקה.