בית הטבק והיין הינו מוסד של חברים שהתחיל את דרכו עוד בשנת 2000 במקומו הקודם, כך סתם בחלל מחסן ברחוב סחרוב בראשל"צ. החברים שהתכנסו במקום נהנו מעישון סיגרים והוסיפו גם יין טוב, ומפגשי ימי שישי היו לשם דבר.
לימים, כאשר המקום היה צר מלהכיל את כמות החברים שנפגשו, עבר הצוות ופתח חנות מקסימה ברחוב ספיר בראשל"צ, ובו הכשירו את המקום עם חדר סיגרים מבוקר טמפרטורות לשמירת איכויות הסיגרים, וכמובן שמקומם של היינות והמשקאות האלכוהוליים האחרים לא נפקד.
החנות מציעה היום מגוון עצום של יינות ישראליים רבים ויינות מהעולם הרחב, וכמו כן וויסקי וברנדי באיכויות סינגל מאלט וכהלים נוספים.

הטעימה של יקב אמפורה נוהלה כמובן ע"י ידידנו ד"ר ארקדי פפיקיאן – היינן הראשי של היקב, וימי שלא מכיר את ארקדי, אומר בשתי מילים: הגדול מכולם.
כאשר סביב שולחן אחד יושבים כאלה שמבינים יותר וגם כאלה שבאו רק ליהנות מיין טוב, יודע ארקדי פפיקיאן במילים ובסיפורים שבאים אצלו מהלב ומהעשייה הרבה, להביא את כולם לרמת שיחה על יין.

את הטעימה פתחנו עם סוביניון בלאן 2013 – יין צעיר, מאוד ריחני ופירותי. טעמי ליים חזקים, אפטר טייסט לא ארוך במיוחד, אבל אנחנו לא באים לשמר את היין אלא ליהנות ממתיקותו שמתקרבת למשקה ליקרי בקיץ חם, לצד מאכלי ים קלים ולא מתובלים.

בהמלצתו של ארקדי טעמנו בהמשך זוגות של יינות, שחלקם עשויים מאותו זן ענבים אבל משנים אחרות, כפי שנקרא גם 'טעימת אורך', כדי לראות את השווה והשונה.

 

הזוג הראשון: ריטון 2012 וקברנה פרנק 2010
אז נכון שאין להשוות בין "חלב לבשר", או לחילופין בין שני יינות שונים, אבל הקו המקשר ביניהם הוא בעיקר תוספת ריחות החבית שניכרו בשניהם, על אף ששהו בחבית רק בין 12 ל-18 חודשים.
הריטון 2012, בהרכב של קברנה סוביניון – 85%, סירה – 10%, ומרלו – 5%. צבע בורדו חזק מאוד ויפה למראה, מדיף ריחות של פירות יער, תוספת חמיצות עדינה מאוד, נעים לשתייה. לא משאיר אחריו טעמי לוואי. עדין, עגול וקטיפתי.
הקברנה פרנק 2010: יין זני ובו 85% ענבי הזן. צבעו אדום חזק, בליווי נקודות כהות שאפילו נוטות לשחור. עשבי מאוד, בתוספת ריחות וטעמי הפלפל השחור. אפטר טייסט מודגש מאפשר לנו גם לשמור את היין, וליהנות ממנו בשנים הקרובות.

הזוג השני: מקורה מרלו וברברה – 2008 מול 2009
מקורה הינה ספינת הדגל של היקב, והשילובים של מרלו והברברה הייחודי, מביאים את היין למחוזות טובים, וכמובן להערכה רבה בקרב מסעדנים וטועמים רבים, ולציון 90 אצל רוברט פרקר עבור היין מ- 2008. שני היינות שהו כ-3 שנות בחביות, אך זה לא מורגש ולא מודגש ביין.
מקורה מרלו וברברה 2008 – צבע אדום מודגש וכהה מאוד, אפילו עם נטייה קטנה לצבע בורדו. ריחות נעימים, חמיצות קטנה מורגשת בתחילת הטעימה ומתעדנת בהמשך. טאנינים עדינים שנעלמים לאחר טעימה נוספת, אחרי כ-10 דקות שהיין "נרגע" בכוס. אפטר טייסט ארוך, שמאפשר ליהנות עוד ועוד שנים מאותו יין.
מקורה מרלו וברברה 2009 – הצבעים מאוד דומים לקודמו מ- 2008, אך הפעם דווקא פחות נוטים לבורדו. היין מרגיש צעיר מאוד. טאניני, וריחות כוסברה עולים באף. אפטר טייסט לא ארוך במיוחד, אבל האיזון והעדינות קיימים. שווה.

הזוג השלישי: מקורה קברנה סוביניון 2008 מול 2009
מה לא נאמר על היין הזה. לשני היינות צבעי בורדו חזקים מאוד, גוף רחב מאוד שממלא את כל חלל הפה, ומשאיר אחריו טעמים חזקים של פרי יער בשל מאוד. האיזון בין החמיצות לפירותיות כמעט מושלם. נגיעות העץ מורגשות ומעודנות מאוד, אף על פי ששניהם שהו כ-36 חודשים בחבית ועוד כשנה נוספת בבקבוק.
היין מתפתח יפה בכוס, ונעשה טעים יותר מרגע לרגע. כמעט שאין הבדל בין השנים, למעט שה-2009 מרגיש כמובן יותר צעיר, ויש לו קצת טאניניות. לדעתי אפשר לשמר וליהנות מהיין בעוד 5-8 שנים.

סיימנו ביין וולרוס 2009 – יין שמישל רולאן (בתמונה עם ארקדי פפיקיאן), היועץ המומחה הצרפתי של יקב אמפורה, היה מעורב בייצורו, עם הרכב זנים של 90% קברנה סוביניון ו- 10% שיראז.
היין אכן עולה מעל כל היינות המוכרים של היקב. צבעים עזים מאוד של אדום – בורדו. ריחות פרי בשל מאוד בליווי עץ ברקע, עם סימני שוקולד מריר. גוף רחב ומלא, ואיזון מושלם. היין מיועד לשימור ארוך של כ-10 עד 15 שנים טובות. הציון: מצוין.