יינות חדשים במטוסי אל על: האומנם ככה מקדמים את תרבות היין?

יאיר היידו נבחר כמומחה של אל על לבניית תפריט היין החדש של חברת התעופה הלאומית שלנו. יאיר עוסק ביין כבר המון שנים, עוד כשעבד ביצרנית כוסות היין האיכותיות רידל ברחבי העולם.
הידע העצום שלו והזיכרון הפנומנלי, אוגרים בתוכם מידע עצום על יינות. כושר הביטוי והיכולת שלו לרתק אנשים כשהוא מדבר על יין מרשימים, והוא ללא ספק בחירה טובה.

לא אכנס לשיקולים של בחירת תפריט היין במחלקה הראשונה ובמחלקת העסקים של אל על, ושילוב מספר קטן של יקבי בוטיק בתפריט החודשי בנוסף לתפריט הקיים. ברור לכל כי המושכים בחוטים הם היקבים הגדולים: יקבי ברקן סגל, יקב כרמל, יקב רקאנטי ויקב רמת הגולן. הסיבה היא שלהם יש מלאי מספיק מלאי על מנת לספק את הדרישה (נשאלת השאלה למי אין מספיק מלאי).

יקבי בוטיק גם כן זכו להיכנס לתפריט המאוד מצומצם של המחלקות הנחשבות; יקב צרעה עם המלאי המאוד מצומצם של יין הרי יהודה 2011, שלדעתי אוטוטו אוזל, ויקב הבוטיק רמות נפתלי שכבר הודיע כי היין הנבחר, הברברה המצוין שלו, לא קיים במלאי.

כחלק מהקניית ידע לטסים, צורפו גם חוברות הסבר עם סיפורים מרתקים על היינות שמוגשים במחלקה הראשונה ובמחלקת העסקים.
הסתייגות אחת גדולה לגבי בחירת היין, ללא קשר ליין, היא מה עם האוכל שמוגש במטוס לצד היין. האם מישהו נתן דעתו על כך, והאם נעשו טעימות של המנות המוגשות עם היינות?

תפריט היינות הוא חצי שנתי, ונקבע על פי תפריט קיץ ותפריט חורף של יינות אל על. אני הייתי מעדיף תפריט של יינות על פי זנים. תפריט חורף ותפריט קיץ זה אומנם נוח לסידור, אבל הטמפרטורה במטוס זהה בחורף ובקיץ, מה גם שאחרי כמה שעות באוויר, יכול להיות שהקיץ שלנו מוביל לחורף במקום אחר.

הכותרת של הצגת היינות הייתה "תרבות היין ממריאה אל על". האומנם?
תרבות צריכה להיות מוגשת קודם כל להמונים, ולא לשמנא וסלתא בלבד. מחלקת התיירים שבה טס רוב העם לא הוזכרה, ולא הייתה סקסית מספיק על מנת לקבל חשיפה כל שהיא. לא תמצאו יינות בעלי שם ויינות ממותגים במחלקה הזו. בפעם האחרונה שביקשתי יין במחלקה זו, קיבלתי ברקן קלאסיק. אדום או לבן? שאלו אותי. אני מניח שחלק ישר יקפצו ויגידו לי 'מה רע בברקן קלאסיק?' . אז התשובה מאוד קצרה. לא, זה לא באמת יין ממש מרגש. אם רוצים לקדם את תרבות היין, צריך להגיש גם להמונים יינות טובים ומרתקים, כאלו שיש סיפור מאחוריהם, כך על פי יאיר היידו.
איזה סיפור יש לקלאסיק? נאדה. לגמלא יש כבר סיפור יותר מרתק.

רוב הנוסעים במחלקת העסקים ובמחלקה הראשונה. מכירים את היינות שנבחרו. הם כבר שתו הכל, וקשה להרשים אותם. האמת, גם הסיפורים לצד היינות הנבחרים לא מעניינים אותם. סיפורים כאלו יכולים להעביר יופי את הזמן במחלקת התיירים, וחבל ששם לא מחלקים את המידע החשוב הזה על מנת לקדם את תרבות היין הישראלי.

לכתוב תפריט יין מרתק ומרשים זה דבר אחד. האם מישהו ידאג ללמד את צוות הדיילים, שהם סוג של מלצרים מעופפים, איך למזוג יין ואיך לרתק את הנוסע ביין הנבחר? נכון, הם לא סומליירים, אבל הם צריכים להעביר את התרבות שאל על מתגאה בה כל כך. האם מחלקת ההדרכה של אל על אכן תעשה משהו בנידון? תשובות לכך לא ניתנו.

תפישתו של יאיר היידו, שהתקבלה על ידי אל על, היא "יין זה לא עוד משקה. ליין יש משמעות רוחנית וסימבולית יותר מאשר לכל משקה אחר. הוא מלווה את האנושות לאורך דורות… בקבוק יין יכול להיות שגריר טוב יותר מאלו שזה עיסוקם המקצועי… היין הישראלי עובר מהפכת איכות… דור צעיר עם הרבה מאד תשוקה ליין הישראלי. חוזרים לקרקע, לחקלאות, לעשיית כפיים… ", ועוד.

לצערי, הדור הצעיר שיאיר מדבר עליו לא נוסע במחלקות אלה. פעם נוספת בליל של מילים ללא תוכן אמיתי, וללא יין במקומות הנכונים על מנת לאפשר לדור הצעיר להכיר וללמוד על יינות ישראלים טובים.
אולי ללא מודע, אל על לקתה בסוג של ורטיגו, והרי הוורטיגו הוא סוג של שיכרון, והחברה תפוסה עדיין בתזה שיין הוא אכן נקטר האלים השמור רק למבינים ולא צריך להיות מוגש לעמך. שהעם ישתה וודקה וערק.

צילומים תומר שקולניק, אל על