השבוע בענף היין 197: חמש שנים בלי מני פאר ולאן ממריאה טעימת היינות השנתית של אל על

שבוע שני ברציפות שתמונה של ניר חן מהיקב האקדמי מרום אריאל מככבת בראש המדור. השבוע – סחיטה של ארגמן מרמת נגב אחרי תסיסה במשך עשרה ימים
קראו במדור השבוע את ההשוואה של מני פאר בין שיר וסיפור טוב ליין טוב, האם טעימת יינות ישראל ובחירתם לאל על מייצגת את יקבי ישראל, ורשמי טעימה של יינות חדשים מהיקבים סגל, ויתקין וכישור. קריאה מהנה

1: מני פאר – חמש שנים לפטירתו

"אי אפשר להיות יהודי בלי לשתות יין", היה אומר מני פאר בחצי חיוך, "ומצד שני, במסורת היהודית כל מי ששתה יין ‘אכל אותה’; מנח, דרך לוט ועד דוד המלך".

כשדניאל רוגוב נפטר, ידענו כולנו שלא יהיה לו מחליף, הוא היה אחד בדורו, הוא היה הראשון והאחרון, הוא היה "המבקר". כשהוא נפטר ביקורת היין נגמרה, עד היום. כשמני פאר נפטר ב- 3 בספטמבר 2014 (בגיל 67), איבדנו את האינטליגנציה של ענף היין; איבדנו את הפילוסופיה והתשוקה ליין ונשארנו עם יחסי ציבור. כשביקרתי את קרני, אשתו וחברתו של מני, אחרי השבעה, אחרי שכולם כבר סיימו לנחם והלכו, נכנסתי אליהם הביתה. על הקירות היו תלויות תמונות של גדולי הציירים, ראיתי פסלים מברונזה ויצירות אומנות שהנשימה נעתקת מלהבין שהן חיו עם מני באותו בית, ובחדר היין שלו היו עשרות בקבוקי יין משנות הבציר הנדירות ביותר. אז הבנתי שמני פאר לא היה מבקר יין. הוא לא רצה לבקר משהו שהוא כל כך אוהב. הוא עטף את הכתיבה שלו בשיח של אומנים. רק מי שראה את ההצגה בה הקריא מני שירים, יכול היה להבין.

מני פאר עם אלון גונן
מני פאר עם אלון גונן

באחת הכתבות האחרונות שלו סיכם מני "שיר טוב כמו יין טוב רק משתבח עם השנים. הרי לכל שיר ישראלי טוב יש מטען חריג של סיפור טוב, וזו בעצם גם המעלה של היין, שיותר מאשר שותים אותו, מדברים עליו ומספרים על הקשר שלו לאיזה רוזן או אחוזה או מלחמה או שלטון שהשתנה. וכך אני עומד על הבמה שעה וחצי ומספר סיפורים לא מוכרים על השירים הכי מוכרים שלנו. הקהל שר, נהנה והולך הביתה רק עם הזיכרון של הטעם הטוב. כמו במקרה של בקבוק יין טוב". לא שוכחים את מני.

מצלמים בציר

צילום רן בירון
צילום רן בירון

2: טעימת יינות ישראל – לא דובים ולא יער

ככבכל שנה מכנס איש היין יאיר היידו חבורה של טועמים כדי לבחור בטעימה עיוורת את היינות שיכנסו לתפריט של מחלקת העסקים של חברת אל על. הוא עושה זאת בפורמט דומה לזה של מיזם 'טעימת יינות ישראל' השנתי של אתר WINET בבעלות יועד (עדי) אבישר, שמתקיים כדי לקדם יינות שנשלחו לטעימה, שגם אותו הנחה היידו עד השנה. המשימה שמוטלת על כתפי החבורה, היא להחליט איזה יקבים ואיזה יינות ייצגו את היינות הישראלים האולטימטיביים, והטובים שביניהם יככבו בתפריט היין של  "חברת התעופה הלאומית". לא באמת, אם תעשו סקר קצר בין האנשים שטסים באל על, סביר להניח שרבים יגידו שמחירי הטיסה בה הם בין היקרים בעולם, ושהשירות והאוכל לא משהו. אבל מבחינת אל על זהו מהלך יחסי ציבור שכדאי להשקיע בו.

יאיר היידו. צילום רן בירון
יאיר היידו. צילום רן בירון

אתחיל עם הפרט הכי בסיסי: אל על היא לא החברה הלאומית של ישראל; היא חברה פרטית בבעלות האחים בורוביץ. דבר שני: עם כל הכבוד ליאיר היידו, ובהחלט יש כבוד, הוא הדרת עשרות יקבים מהתואר רק בגלל שהם לא כשרים. מדובר בטעימה לצורך מכירת יינות ישראלים לחברה פרטית.  היקבים ישלחו יינות, המארגנים יכנסו חבורה של חובבי יין בדרגות שונות, ביניהם בלוגרים וכתבי יין על מנת לקבל חשיפה, יבחרו את היקבים שנמצאים במילייה הקבוע של יאיר היידו, כי אלו יקבים שמערכת יחסי הציבור שלהם משומנת והם יודעים למנף את עצמם (למשל רמת הגולן, קסטל, רקנאטי, טפרברג), ומדי חודש יהיה יקב אורח כדי להגיד שיש גם יקב אורח. אבל האם התפריט מייצג את היינות הישראלים? בשום פנים ואופן לא, התפריט מייצג את היקבים הכשרים שיכולים להרשות לעצמם להיות בתפריט של אל על, ולא מדובר רק בגלל כמות היין שהם מייצרים.

יינות ישראלים הם לא רק הפטיט קסטל, או הקברנה סוביניון של רמת הגולן. יינות ישראלים אלו היינות המשוגעים של יקב סוסון ים, הלבנים של ספרה, היינות של רמי נעמן ויקב אסף.  ומה עם יין של ייננית ישראלית, אורנה צ'ילאג או לורי לנדר מצפרירים? אז אל תקראו לזה טעימת יינות ישראל, אף אחד לא הסמיך אתכם להחליט שיין לא כשר הוא לא יין ישראלי.

רני רוגל מוסיף: למען האיזון לדבריו של אלון גונן, הנה חוות דעתו של רן בירון (חובב וכותב יין) על הטעימה במהלכה: טעימת אל על בעיצומה. טעמנו עד כה למעלה מ- 100 יינות (מתוך כ- 200). מנתחים את התוצאות וממליצים מי ראוי לעבור לשלב הבא. הטעימה עיוורת לחלוטין. יש להניח כי היקבים רוצים מאד שיינותיהם ייכנסו לתפריט היין, ולכן בוודאי שולחים את מיטב יינותיהם. זה מה שעושה את הטעימה הזאת למרתקת במיוחד, טעימה שמעלה אצלי הרבה תובנות אישיות ושיעור רב ערך לגבי תעשיית היין הישראלי. היקבים הגדולים תמיד היו כשרים, והאחרים, שהפכו לכשרים עם הזמן, עשו זאת מטעמי שיווק. בתי מלון, אולמות, גני אירועים, מסעדות רבות, קהילות יהודיות בחו"ל וכו', הם צרכנים גדולים בהרבה מאל על. היקבים הגדולים יכולים בנקל לעמוד בכמויות השנתיות שאל על צורכת. לגבי יקבי הבוטיק קיים תפריט היין העונתי, אשר מתחלף כל רבעון ובו מיוצגים יקבי הבוטיק, כך שבסך הכל יש מקום לא רק לגדולים. ובאשר לכשרות, זה נכון לגבי כל הצרכנים שציינתי, לא רק אל על. ובנוסף לכך, גם האוכל כשר בכל המקומות הנ״ל בארצנו, אז מדוע לטעון רק לגבי היין?

מצלמים בציר

יקב כישור בגליל המערבי ממוקם בכפר כישורית שמאכלס מבוגרים בעלי מוגבלויות. כבוד ליינות וכבוד לעשייה החברתית. צילום דוד סילברמן dpsimages
יקב כישור בגליל המערבי ממוקם בכפר כישורית שמאכלס מבוגרים בעלי מוגבלויות. כבוד ליינות וכבוד לעשייה החברתית. צילום דוד סילברמן dpsimages
  1. השקות יין – איך יודעים שראש השנה מתקרב

השבוע התקיימו מספר השקות של יקבים ליינותיהם החדשים, מן הסתם כאלה שהם גאים בהם ומאמינים שיקדמו את מכירותיהם – לא בסופרים במבצעי 3 ב- 100, אלא בקרב חובבי היין שמגיעים לחנויות המתמחות.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב סגל – Petit UF 2017 יינן עידו לוינסון

מדובר ביין אותו מגדיר היקב מבית ברקן כיין הדגל שלו. מקורו מענבי קברנה סוביניון מובחרים שמגיעים מכרם הפלטו בדלתון. היין לא עובר סינון או הצללה, מרובה משקעים, והתיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. צבעו סגול שחור. אף מעט אלכוהולי ומאוד ירקרק. בפה קברנה סוביניון צעיר מאוד – עם כל הסממנים אך ללא גיבוש. עפיצות שמשתלטת, לצד חומציות שלא ממש מאפשרת לטעום את היין באמת. מצד אחד יש פה את המוטיבים שמראים כי היין יכול להתפתח למשהו גדול (בעיקר החומציות ופוטנציאל הפרי, והפוטנציאל להתאזן מתישהו עם העץ והאלכוהול). מצד שני קצת תמוה בעיניי לבקש 120 שקלים על יין שמגיע מגפנים בנות ארבע או חמש שנים, ולספר לנו כי יש בו עוצמות מדהימות ויכולת התיישנות. הם קראו לו פטיט, והפעם אני מסכים עם היקב.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב כישור – עין יפעם 2016 יינן ריצ'ארד דייויס

בלנד של קברנה סוביניון וסירה. בערסול הכוס היין מאוד מרוכז וסמיך, אבל בפה הפרי מאוד מינורי ועדין. משהו בטמפרטורת היין מתעתע והקרירות שבו לא מאפשרת לארומות לצאת, אבל מאידך היין לעיס וכן מראה על פוטנציאל של יין קולינרי.  יין ינוקא שכרגע לא ממש אפשר ליהנות ממנו. בכל אופן, המחיר של 230 ₪ בהחלט מתאים למקור הערבי של שם המעיין הסמוך ליקב: עין מג'נונה.

יקב כישור – סירה 2016 יינן ריצ'ארד דייויס

מדובר בסירה מדהים. מלא טעמים של פרי בשל. מעט מעושן בקצוות, חמאתי מאוד, מלטף ורך. מאוזן ביד של מנתח פלסטי. אחד המשובחים שיש על המדף. מחירו 95 ₪. VFM (תמורה לכסף – תל"כ)? יין ששווה הרבה יותר. שווה טעימה.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב ויתקין – תובנה 2017 יינן אסף פז

חבית 500 ליטר אחת בלבד. עשוי מענבי מקבאו (ויורה) – זן ספרדי במקור, שממנו מייצרים קאווה. גדל בספרד בריוחה ופנדס; ובצרפת באזור לנגדוק-רוסיון. לענבי המקבאו חומציות מתונה, והם יוצרים יינות בעלי ארומות  של פרחים, אפרסק, אגס ואשכולית. אסף פז הביא את השתילים לפני עשור, כשהיה חלון הזדמנויות לייבוא אישי שתילים. הוא נטע אותם בגליל ושמר עליהם עד עכשיו בסוד, וכפי שהוא אומר – עד שהחליט שהפוטנציאל שלהם ראוי לייצר ממנו יין לו קרא תובנה – באנגלית Insight, בהחלט שם מקורי שעשוי לתת השראה לייננים אחרים.

בטעימה, אכן האשכולית נמצאת. הפה מתמלא בטעמים עדינים של פרי בוסרי, נקיים ומעניינים, ויש בו שמץ מליחות. יין קיצי, לדעתי פחות מתאים לאוכל אלא יין שעומד בפני עצמו. מחירו 169 ₪ – נמכר אך ורק ביקב ויתקין עצמו. כאמור אין הרבה בקבוקים, כי אסף ייצר ממנו חבית אחת. מי שיכול לשים ידו על בקבוק, שווה להכיר את הזן החדש הזה שאסף כל כך מעריץ.

2 תגובות

  1. בוקר טוב ברשותכם כמה השגות לי יש :
    טעימת היינות לאל על – ליאיר היידו יש כבוד. מצד שני לקבוצת הטועמים שלצידו…תרשו לי לגחך. זאת ועוד. בל נשכח שמדובר במיזם מסחרי לכל דבר ועניין.
    דבר נוסף. לא הבנתי. אסף פז מיקב ויתקין שהנו יקב מסחרי לכל דבר ועניין משיק יין חדש יחיד וייחודי לא ביקב או במקום נייטרלי אלא דווקא בבית של כתב יין? וזה אני צריך להבין אתי? זה היפכה מיסתברא לכותב הנ״ל שטוען כל הזמן שאתיקה זה דבר חשוב לו.
    שמחתי לראות שנוספו עוד אוהדים לכתיבה כאן חוץ מהחשודים המיידיים הקבועים והפעם נוספה כאן אם אינני טועה הגברת רוגל אישתו כמדומני של העורך. אז הבה ונמתין לתגובות של הגברת כרמי לבינשטטין והכול מושלם.

  2. ענת יעקובי היקרה, אאוץ' – זה כאב. אעזוב את טעימת אל על שדעתי עליה דומה לשלך ואני רואה בה תרגיל יחצנות כי רוב הטסים באל על לא זוכים לראות או לטעום את היינות במחלקת העמך, ומקסימון זוכים לכוס יין שעולה בסופר פחות מ- 20 ש"ח. לגבי השקת ויתקין תובנה אצל אלון גונן – זו לא הייתה השקה אלא טעימה. כותבי יין אחרים טעמו וכתבו גם הם. היין לא "יושק" לקהל הרחב כי יש חבית אלת – השקה, והופ היא תיעלם. וגברת רוגל, דורית בשבילך, פעם אחת קראה את המדור. כן, היא יודעת שאני עובד עליו כל שישי לפנות בוקר, ומה לעשות – לא קוראת. השבוע זה קרה: דורית קראה את המדור ונהנתה, וטרח – את חובטת בי דרכה. כואב מאוד. מה שכן, מדברייך ברור שאת קוראת ועוקבת. המשיכי בכך והגיבי, כי בלי תגובות נרגיש כמו קול קורא במדבר. רני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר