מפגש "יקבים תאומים" גרמניה וישראל – הפוליטיקה, התערבות משרד החוץ, הקו הירוק בצפון, וביטול הגעת שגריר גרמניה לאירוע. סיפור עצוב ומקומם סביב אירוע משמח.

סיפור המעשה כפי שהוצג לציבור, דיבר על מפגש שהתקיים ביקב טוליפ בין ייננים ישראלים לייננים גרמנים המשתייכים למיזם היפה של פרויקט יקבים תאומים ישראל-גרמניה.
הסיפור אותו ניסו להסתיר מאתנו: ממשלת גרמניה לא ראתה בעין יפה את השתתפות יקב רמת הגולן ויקב בזלת הגולן במפגש זה, מאחר ומבחינתם היקבים הללו נמצאים בשטחים כבושים.

במסגרת 50 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה, היה גם לתעשייתהיין הישראלית חלק פעיל בחגיגות הללו, והשיא היה פגישת פרויקט יקבים תאומים ישראל-גרמניה; יוזמה לה אחראים ומובילים רנה וחוחי זלצמן ויובל שמיר מחברת זג יינות, המשווקת יינות מישראל בעיקר בגרמניה מאז שנת 2006.

בשבוע ל"ג בעומר הגיעו הנציגים של היקבים התאומים מגרמניה לסיור בארץ,והשיא היה מפגש פסגה ביקב טוליפ וטעימת יינות משותפת. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מאחור יש הרבה פוליטיקה והתערבות של משרד החוץ הישראלי, בניסיון לשנות החלטה אומללה של ממשלת גרמניה, שביטלה את הגעת השגריר הגרמני בישראל אנדריאס מיכאליס לאירוע ביקב טוליפ, ואף דחתה את הבקשה למימון הפעילות של האירוע בסך 20,000 אירו.

(לפי הידוע לאכול ושאטו: האירוע תוכנן במקור להתקיים במרכז פרס לשלום ביפו, והתקציב נועד למקום זה שעלויות השימוש במתקניו גבוהות. עם ביטול התקציב, נרתם לנושא רועי יצחקי, הבעלים של יקב טוליפ, שרתם את כפר תקווה בו שוכן היקב. האירוע הטקסי התקיים באולם של הכפר וטעימת היינות ברחבה הגדולה שלו).

הסיבה המאוד מקוממת: ממשלת גרמניה לא מכירה ברמת הגולן כחלק מישראל, ומבחינתה מדובר בשטח כבוש מחוץ לקו הירוק.
לא עזר גם שהאירוע התקיים ביקב טוליפ מכפר תקווה שבקרית טבעון, שללא ספק מיקומו בתחומי הקו הירוק. לגרמנים הספיק שיש שני יקבים שמיקומם ברמת הגולן כדי לפעול כפי שפעלו.

הניסיונות הרבים לשנות את ההחלטה, נעשו באופן דיסקרטי, כדי לא להרגיז את הגרמנים, ואני מצר על כך שהדבר לא בא לדיון ציבורי לפני האירוע.
אני בטוח שאם מידע זה היה מגיע לכותרות במדיה הארצית, היה נוצר עניין רב בנושא, ואולי ההחלטה הייתה משתנה.

לדעתי, השתיקה לא הייתה במקום, ומבחינת המארגנים מוטב היה לבטל את האירוע ולהפיל על ממשלת גרמניה את הביזיון ואת ההתמודדות עם היקבים הזועמים, וזאת כאשר כל היקבים הגרמנים כעסו מאוד על החלטת ממשלת גרמניה.

רק לפני מספר חודשים נפגש שגריר גרמניה בישראל, אנדריאס מיכאליס, עםנשיא המדינה ראובן ריבלין (שניהם בתמונה כאן), ויחד ניתנה יריית הפתיחה לשנת היובל לכבוד 50 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל וגרמניה.

בנאומו בבונדסטאג הגדיר שר החוץ הגרמני פרנק-וולטר שטיינמאייר, את הידידות בין גרמניה וישראל כ"ייחודית – בגדר נס".  גם מנכ"ל המשרד, סטפן שטיינליין, שפתח את התערוכה "50 שנה גרמניה וישראל" במשרד החוץ, דיבר על מערכת יחסים ייחודית בין שתי המדינות.

כשנשאלה הקנצלרית אנגלה מרקל על ידי כתב גרמני, כיצד היא מתארת את היחסים בין גרמניה וישראל ב-2015, שנת היובל לכינון היחסים הדיפלומטיים, היא ענתה: "יום השנה ה-50 לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל וגרמניה הוא סיבה להכרת תודה ולשמחה. אנחנו יכולים להביט לאחור על ההישגים – ומבלי להגזים, אנו יכולים לראות בכך פלא. קשרים הדוקים ומסועפים בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, התרבות והחברה קושרים בין שתי מדינותינו, וזאת למען בני האדם החיים בהן".
ועל זה נאמר: דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

יש לסיפורנו עוד גיבור מקומי, משרד הכלכלה, שגם אליו פנו המארגנים הישראלי כבר בחודש פברואר, אז התקבלה תשובת משרד החוץ הגרמני. במשרד הסבירו כי קשה לסייע כספית, ונדרש לשם כך אישור מארבע ועדות, שר הכלכלה וראש הממשלה – לא פחות.
עם משלוח ההזמנות לאירוע ביקב טוליפ, פנה גורם בכיר במשרד הכלכלה, התעניין, ואף שאל אם זקוקים למימון. התשובה הייתה כי מסורתית היקבים הישראלים מזמינים את תאומיהם הגרמנים לארוחת ערב לסיכום שהותם בארץ – והנה ההזדמנות לסייע. אחרי המתנה הגיעה התשובה: מצטערים, לא נוכל לממן.
אבל בצד החיובי, משרד הכלכלה הוא זה שסייע בשחרור היינות שהגיעו מגרמניה לטעימות ולארוחה שכן התקיימה בלי תמיכתו.
הסיוע היה בהאצת שחרור היינות (14 יקבים כפול 3 יינות לכל יקב, בכמות של 6 בקבוקים מכל יין) במסלול המקוצר של מכון התקנים, במקום במסלול הרגיל – כלומר האיטי, וכך הגיעו היינות ושוחררו בזמן.

 

תגובת שגרירות גרמניה בישראל:

In line with longstanding German policy and practice, the Embassy of the Federal Republic of Germany sees to it that German official or government-sponsored travels to Israel or activities in Israel reflect German policy with regard to the territorial boundaries of the State of Israel under international law. The Embassy advises all cooperation partners to that effect. 

The relevant principle is also reflected in the mutually agreed guidelines effective for projects in the framework of Israeli-German scientific and academic cooperation, published on the websites of the relevant ministries:
“Projects (including their partners) sponsored by the German Government shall be located within the geographic area under the jurisdiction of the State of Israel prior to June 5, 1967. This is without prejudice to the status of the territories that came under Israeli administration after June 1967 and should not be construed as prejudicing Isra-el´s principled position on this matter.

 

תגובת דובר משרד החוץ, עמנואל נחשון:
"עמדת ישראל בנושא רמת הגולן ברורה, וסוגיית אירוע היקבים התאומים הועלתה על ידי משרד החוץ בחריפות הנדרשת מול שגרירות גרמניה בדרגים שונים, כולל מול הדרג הבכיר ביותר. במקביל נבחנה אפשרות מתן סיוע ממשלתי ישראלי כדי להבטיח את קיומו של האירוע. נציגויות ישראל בגרמניה פעלו להבטיח השתתפות מלאה של היקבים הגרמניים באירוע, ואכן כתוצאה מפעילות זו נרשמה השתתפות יפה והאירוע התקיים כמתוכנן".

תגובת רנה זלצמן מחברת זג יינות, לדבריו של דובר משרד החוץ:
"האמת היא שמשרד החוץ הישראלי לא סייע בכל דרך שהיא ותגובתו כי 'נציגויות ישראל בגרמניה פעלו להבטיח השתתפות מלאה של היקבים הגרמניים באירוע', היא בולשיט טהור. נציגי משרד החוץ בגרמניה מעולם לא פנו אל היקבים הגרמנים, ולהיפך, בגלל מה שקרה עם שגרירות גרמניה היקבים היו אף נחושים מאי-פעם להשתתף. אף יקב גרמני לא ביטל בגלל הבעיה עם שגרירות גרמניה בישראל, וכולם הגיעו רק בזכות יוזמת היקבים התאומים ותאומיהם הישראלים.
דרך אגב, למה אף אחד ממשרד החוץ הישראלי לא שלח נציג לאירוע, למרות שפנינו אליהם אישית ופרטנית? האמת היא כי למרות העדר נציגים רשמיים ישראלים וגרמנים, הצלחנו לקיים אירוע נפלא".

יעל גיא מיקב רמת הגולן הגיבה לכתבה:

כאשר הודיעו לנו שהאירוע לא יתקיים במרכז פרס לשלום, העליתי הצעה לקייםאת האירוע ביקב רמת הגולן, וכולם שמחו ואישרו. מאוחר יותר הוחלט למען הנוחות להעביר ליקב טוליפ שהסכימו לארח (ותודה להם על אירוח מדהים).

גם בגרמניה התארחנו בכל פעם באחד מהיקבים התאומים, ואני חושבת שזה הדבר הנכון ביותר לעשות גם בארץ.
אין למרכז פרס או מקום כדוגמתו שום ערך מוסף בעולם היין שלנו (אלא רק בהיבט היח"צני/פוליטי).
אירוע יקבים תאומים אמור לקדם יחסים בין אנשים, לקדם תרבות יין, לקדם שיתוף וחיבור. אין מקום בתחום הזה לפוליטיקה, ומראש לא רצוי או ראוי לערבב אותה פנימה בשום דרך שהיא (גם אם חושקים בתקציב או מייחלים לחשיפה יח"צנית). אנחנו עושים עבור עצמנו הכי טוב, ובזה צריך להתרכז – את הפוליטיקה המלחמות העקיצות והחרמות תשאירו לאחרים.

אני מחכה לכתבת המשך שתחשוף לקוראים את החלק היפה החיובי והמקצועי של הביקור והאירוע.

רנה וחוחי זלצמן מחברת זג שבו והגיבו, והפעם על דברי יעל גיא:

מרכז פרס לשלום הוצע בגלל היותו בתל אביב, בגלל היותו בעלות סבירה ביותר, ובגלל מיקומו המדהים על חוף הים, וכל ניסיון להציג הצעה זו בשל "ההיבט היחצ"ני/פוליטי" אין לו כל יד ורגל. בדקנו גם מקומות אחרים בתל אביב, אך בשל העלויות הגבוהות הצענו את מרכז פרס לשלום. ראוי להזכיר כי טקס חלוקת פרסי "אשכול הזהב" נערך גם השנה וגם בשנה שעברה במרכז פרס לשלום.

ולמען הרקורד ראוי גם לציין שהיקב הראשון שהציע לקיים את האירוע אצלו עם היוודע דבר ביטול האירוע במרכז פרס לשלום, היה יקב אדיר.

תגובתו של זאב דוניה מיקב סוסון ים, תחת הכותרת "אפשר לנצח בשקט"
אלון ידידי היקר, אני מסכים עם מרבית הדברים שכתבת, למעט המסקנההסופית. לאמור, לא היה צריך לבטל את האירוע.
כשהריקושטים הגיעו עד מושב בר גיורא, כחודשיים או יותר לפני מועד האירוע, כעסתי, כי חשתי שמכתימים את היין בפוליטיקה. עד כאן. מי שרוצה לעסוק בפוליטיקה -זו זכותו. אבל למה לטמא את היין בפוליטיקה…? אין קשר, לא צריך להיות קשר, ולא יהיה קשר – גם אם, יהיה מי שיהיה, במקרה זה פקידות של משרד החוץ /שגרירות גרמניה, יתאמץ מאד לגרום לקשר כזה. ועל רקע זה שמחתי מאד שהפנינו, היקבים הגרמנים והישרלים כאחד, את הגב לפוליטיקאים, והתייצבנו לאירוע החגיגי והמשמח, כאילו העולם החיצוני, זה שמכתיר עליו מנהיגים ומפלגות, לא קיים. 

אני בדעה, שלו בוטל האירוע היינו בעצם נכנעים לתכתיבי הפוליטיקאים. ביטול האירוע היה בגדר תבוסה. וודאי מוכר לך הפתגם הישן: אלוהים תן לנו שלושה דברים: אומץ לב לשנות דברים שיש ביכותנו לשנות. שלווה לקבל דברים שאין ביכולתנו לשנות. וחוכמה – להבדיל בין אלה לאלה. אני סבור שרנה עשתה בחוכמה, וקיבלה על כך את ברכתם של כל היקבים, לקיים את האירוע למרות ועל אף… אין בכוחנו, אנשי היין, לשנות את מהלכי הפוליטיקה. ואין זה מתפקידנו. בשלווה ובחוכמה "ניצחנו", ניצחון קטן ושקט, שהעניק עונג רב למי שהגיע לאירוע. בברכה, זאב

 

 

בתמונות הקבוצתיות מימין לשמאל:
נשיא הבונדסטאג – נורברט לאמרט, שגריר ישראל בגרמניה – יעקב הדס-הנדלסמן, ואיש משרד החוץ 

שגריר ישראל בגרמניה – יעקב הדס-הנדלסמן, הנספחת המסחרית בברלין – חמדת שגיא, ויעל גיא מיקב רמת הגולן