יקב הרי גליל משיק יינות בסדרת גליל ומחליף כרמים

יקב הרי גליל (כשר), שוכן בסמוך לקיבוץ יראון בפסגות הגליל העליון. בציר 2011 הניב 1040 טון ענבים, מהם יוצרו כמיליון בקבוקים. 79% היין משווק לשוק מקומי ו- 21% מיוצא לאמריקה הצפונית ואירופה.

עתה השיק היקב שלושה יינות בסדרת גליל שלו: גליל אלה 2010, גליל ברברה 2010 וגליל ויונייה 2010, המשלימים סדרה בת שישה יינות בה חברים גם גליל אלון 2009, גליל פינו נואר 2010, וגליל סוביניון בלאן 2011. הסדרה כולה מיועדת למכירה במסעדות וחנויות יין – לא ברשתות שיווק.
מחיר היינות הלבנים בסדרה – 55 ₪. יינות אדומים – 70 ₪.

אורי טירולר, מנכ"ל היקב, בו שותפים קיבוץ יראון ויקבי רמת הגולן, אומר: "שוק היין השנה לא קל, בלשון המעטה, ובזכות שלושת היינות הראשונים בסדרה, אותם השקנו בפברואר 2012, הצלחנו לעבור חצי שנה ראשון טוב יותר מהשנה הקודמת, ובכלל".

היקב עובר הליך דרמטי בכרמים שלו, כאשר בשנתיים האחרונות נעקרו 250 מתוך 1000 דונמים כרמי היקב, ובשנתיים הקרובות יעקרו 250 דונם נוספים, כשהגפנים הנעקרות מוחלפות בחומר ריבוי נקי ממשתלות רמת הגולן. "אנחנו מובילים את ההכרה בכך שיש להחליף את הכרמים בארץ כדי להגיע ליין איכות", דברי טירולר.

את ההשקה הזו בחרו אנשי היקב לערוך במרכז פיין קוק של שף יאיר פיינברג, הממוקם בבניין פנרמה הענקי בדרום תל אביב בואכה יפו (הבניין השכן הוא בית המעצר אבו כביר).
פיינברג הוא בוגר מגמת בישול וניהול בבית הספר לקולינריה של פול בוקוז בצרפת (Institute Paul Bocuse). כשחזר ארצה הקים את חברת Fein Cook מתוך אמונה שמכשור מודרני, בשילוב ידע ומקצועיות, יצעידו את עולם הקולינריה הישראלית קדימה.

הרצון של יקב הרי גליל בטעימה זו היה להגיש מנה מדויקת של שף מוכשר בהתאמה ליין שהוגש בהשקה, ואל פיינברג חבר לשם כך השף יוגב ירוס ממסעדת מל ומישל.
פיינברג אומר כי נוצר חיבור טבעי שלו ושל יוגב ירוס עם יקב הרי גליל והיינות. "אין פה קרב מי חזק יותר – האוכל או היין, ההתאמה היא המטרה".
ואני אומר שכשמגישים לעיתונאים יין לביקורת, ראוי להגיש אותו עם לחם, שמן זית, ואולי חמאה טובה, לא יותר. השאר זו תפאורה שגורמת ליין להיראות לא טוב. יין טוב לא צריך חיזוקים.

היינות בטעימה:
גליל ויוניה 2011
צבע קש בהיר, ריחות טובים של עשבי תיבול טריים, משמש בוסרי, ואפרסק לבן.
היין פשוט מרתק. גוף טוב, עפיצות משובחת ואפטר טייסט עמוס בטעמים. זה יין סוליסטי.
כדי להגיע לרמת מושלמות מהזן הזה, היינן חייב לישון בכרם כל העונה. מיכה ועדיה יצר כאן יין של תחרות ומדליה.
שאפו.

גליל פינו נואר 2010
פינו ישראלי בעל גוון אדום בהיר עם שוליים בוהקים. ריחות של דובדבנים עם מעט קקאו, ובשוליים עשבי תיבול.
בטעימה היין הפתיע אותי לחלוטין. אם ציפיתי ליין קליל ואפילו מיימי משהו, קיבלתי יין עם גוף חסון, טעמי פרי חזקים, ועפיצות שצריכה בפה אוכל שומני.
פינו מאוד מפתיע ומאוד מעניין.

גליל ברברה 2010
צבע סגול עמוק כמעט אטום. ריחות אגרסיבים שלא מתחברים יחד. שזיף בשל לצד דובדבן חמצמץ, ריבתיות יתר לצד עשבי תיבול, כשכל הזמן 14.5% האלכוהול משגעים את הפה ולא מאפשרים רוגע. העץ גם כן תוקף את היין, ולא מאפשר לו להירגע ולהתאזן.
היין צריך עוד המון זמן בבקבוק כדי שיהיה מוכן לשתייה.

גליל אלון 2009
עשוי מענבי קברנה סוביניון, סירה, פטי וורדו, קברנה פרנק.
גם כאן בלנד מאוד מורכב ומאוד ארומטי. איזון טוב של טעמי פרי בשל עם חמיצות וטאנינים טובים. אספרסו עם מעט מנטה באפטר טייסט וקצת דבש בקצוות, הופכים את היין למאוד מעניין ומפתיע. לדעתי צריך עוד כמה חודשים בבקבוק כדי להיות מושלם.
יופי של יין.

גליל אלה 2010
45% סירה, 45% ברברה, 7% פטיט ורדו, 3% קברנה פרנק.
יין אדום ארגמני, ריחות וטעמים נפלאים של ענבים, כן ענבים, סוף סוף. לא דובדבן ולא שזיף, ואפילו לא פירות יער. ענבים. טעם ארוך וקטיפתי, פה מאוד לעיס ואיזון נפלא.
היין הטוב ביותר בטעימה לדעתי.

צילום חגית גורן, פאפא רצי