יקב הרי גליל – "עושים יין מצוין שמייצג את הגליל"

באופן מקרי לגמרי, ואולי אין מקריות גם בנושא זה, הגענו ליקב הרי גליל בקיבוץ יראון בגליל העליון, ביומו הראשון של בציר 2011 שהחל באמצע אוגוסט ויימשך על פי התכנון עד אמצע אוקטובר.

באזור העבודה הפנימי ביקב הפכו ענבי סוביניון בלאן שנבצרו בחמש בבוקר לתירוש מתוק ומסעיר. היינן בועז אדם-מזרחי (העובד עם היינן הראשי מיכה ועדיה) עמד ליד האמבטיה קולטת התירוש עם מנכ"ל היקב אורי טירולר הנרגש, וקיבל החלטה לקרר חצי מענבי הסוביניון בלאן למשך 24 שעות לפני סחיטתם, במטרה להפחית עפיצות פוטנציאלית אותה זיהה בתירוש אותו טעמתי זה עתה.

בינתיים בילו שאר אנשי החבורה שאיתי בסיור עם המדריכה אנלי באתר היקב המרשים, המשלב טבע, ישן וחדש. בטבע הרבה עצי אלון מסביב – המקור של חביות יין, הרבה נירוסטה וזכוכית – מסמלים את חדש, והרבה אבן – מהיכן אנו באים.

אנלי סיפרה כי היקב, ששני שלישים ממנו בבעלות יקבי רמת הגולן, מייצר 900,000 בקבוקים בשנה, 90% יין אדום ו- 10% יין לבן, כש- 25% מתפוקת היקב מיוצאת לחו"ל, בעיקר לארה"ב וקנדה.

יקב הרי גליל מחזיק בשישה כרמים – הגבוה ביותר במשגב – עד 700 מ', בעמק קדש כרם יפתח – 420 מ', וכרמי האלה ומלכיה – 430 מ', יראון – 680 מ', ומירון – 600 מ'.
במעבדה כבר היו דגימות הזנים מהכרמים השונים, בבדיקת רמות בריקס ו- PH בדרך להחלטות בציר.

אורי טירולר, מנכ"ל יקב הרי גליל, מציין שנה לעבודתו ביקב, כאשר קודם לכן עסק בתחום טכנולוגיית תשתיות מים מוטת-יצוא, ופתח שווקים חדשים בעולם.

אורי, מה ההרגשה שלך אחרי שנה ביקב?
זהו לימוד אינסופי שנמשך, ואני רחוק מלדעת הכול באמת. תעשיית היין מקסימה ויש בה אנשים נהדרים. מצד שני, לא פשוט למכור יין – יש עודף היצע.

מה עם הגדלת היצוא?
נדהמתי לגלות שאנחנו מהווים כ- 2% מהשוק בארץ, אבל 10% מהיצוא. אנחנו מייצאים הרבה, השנה 13,000 קרטונים. זה יותר מרוב היקבים בארץ.
אנחנו מייצאים יין טוב, לא זול ולא מבושל, לארה"ב, קנדה, צרפת, אנגליה, גרמניה, איטליה ושוויץ.
יש לנו מפיץ בכל מדינה. בארה"ב זו ירדן אינק. בבעלות יקבי רמת הגולן. אנחנו מטפלים בעצמנו בפיתוח שווקי יצוא, אבל לא פרצנו מחוץ למגזר הכשר, ואף יקב אחר לא עשה זאת באופן משמעותי. סיפורים יש הרבה, אבל לא כמויות, למשל סרגיי ברין – מייסד גוגל, מרוקן את המדף בחנות שלו מיינות הרי גליל אותם הוא קונה.

איך עושים את הפריצה משם והלאה?
קטונתי. בארצות אחרות יש סובסידיות ופעילויות שיווק, ורואים בכך ערך . אצלנו המדינה לא רואה בכך ערך. השנה רק אנחנו ויקבי רמת הגולן השתתפנו בתערוכת וינקספו. אחרים לא השקיעו. ללבנון, תוניסיה ואלג'יריה היו דוכנים. לישראל לא. שילמנו מכספנו והקמנו דוכן. אין לי ביקורת על אחרים שלא רצו לשלם ולהשקיע. המדינה הייתה צריכה להשקיע.

איך מצטייר הבציר של 2011?
היה קיץ מצוין – בלי יותר מדי חום או קור, ונראה כי בציר זה יהיה אחד מהגדולים. בשנה שעברה היו לנו 1163 טון ענבים והשנה 1050 טון, כי עקרנו 150 דונם ונטיעות חדשות ייכנסו לניבה ב- 2013.

מהי פילוסופיית היין שלכם?
ליקב יש 13 מוצרים, כלומר יינות, מ- 10 זני ענבים. אנחנו עושים יין מצוין מהגליל – שגם מייצג את הגליל. אין לנו תקציבי שיווק גדולים. הדרך היא לעשות יין טוב שאנשים ירצו לשתות אותו.

איך זה שאתם גליליים, והיחידים שלא מייצרים יין מענבים מכרם בן זימרה?
המפתח ליין טוב זה אזור עם פוטנציאל – לגליל יש פוטנציאל זה, ולכך מצטרפת למידה של כורם לגבי חלקה ספציפית לאורך זמן. יש תהליכי למידה בין כורם- יינן – וכרם ספציפי, ואם זו מתועדת ומתקדמת – יש עליה.
כרם בן זימרה או יראון או מנרה – לא מספיק. צריך גם את התהליך הנ"ל ותשומת לב ספציפית לכרם.

מה בדבר השפעת יקבי הבוטיק?
ההשפעה סופר-חיובית ומגדילה גיוון ועניין. אנחנו עוזרים לכל יקבי הבוטיק באזור באופן מקומי. המחירים שלהם, מטבע הדברים, גבוהים.

טעימת יינות יקב הרי גליל
סוביניון בלאן 2010
יין פרחוני, משלב חמיצות עם מתיקות. קריספי ורענן.
אורי אומר כי מרגישים עליה בביקוש יינות לבנים. חוזרים אליהם. זה משמח מאוד.

רוזה 2010
עשוי מענבי סנג'ובזה מכרם שהיה בעייתי. ביקב ניסו לעשות ממנו רוזה שנה אחת, והמשיכו לאור ההצלחה. רוב היין נמכר בצרפת ליהודים, והשנה התגלה גם בארץ.
לרוזה של הרי גליל יש ריח נהדר, שופע מתיקות פרי ועם זאת יבש.

ויוניה 2010
הענבים מגיעים מחלקות סמוכות לאלה של הסוביניון בלאן.
40% מהבלנד היה בחבית לתסיסה מלולקטית, ו- 60% במיכלים.
צבע היין זהוב והוא ארומטי מאוד כמו ממתק. למרות שהיוונייה של יקב הרי גליל יבש לגמרי, האלכוהול הגבוה – 15% – יוצר תחושת מתיקות.

אביבים 2009
75% ויוניה 25% שרדונה, 9 חודשים בחבית. שוב יין עם אלכוהול גבוה: 15% – בוודאי כשמדובר ביין לבן.
זהו יין מושקע ביקב, המייצר ממנו רק 1000 תיבות. יין לבן מורכב, מעניין, ואפילו כבד.

פינו נואר 2009
היין שזכה לחשיפה בסרט "דרכים צדדיות". אורי אומר כי הפינו נואר הנו זן עדין, רגיש, בעייתי, וקשה לגידול.
הענבים נבצרים ידנית, מקוררים ב- 4 מעלות למשך 24 שעות, ואז נסחטים, והיין הצעיר מוחזק שבועיים בקור כדי לשמור עליו שלא יברח לטעמים לא רצויים.

מירון 2008
בלנד מבוסס סירה בו בולט פרי שחור. ב- 2008 כלל הבלנד גם 21% פטי ורדו ו- 10% קברנה סוביניון.
יותר אלגנטי ועדין לעומת קודמו מ- 2007. היין עדיין סגור, וכדאי לפתוח אותו רק עוד שנה.

יראון 2008
יין הדגל של היקב – משתנה בין שנים: הכי טוב מהגליל בלי התחייבות למקור הענבים והבלנד, אם כי הבסיס הנו קברנה סוביניון – עם השתדלות שהיין יצא זהה בין השנים, אך בפועל יוצא קצת אחרת.
יראון 2008 הנו הראשון בו ירדו מ- 50% קברנה סוביניון – 49%, ויש בו 30% מרלו ו- 21% פטי ורדו. אורי טירולר אומר כי זהו היראון הכי טוב של היקב עד היום.
כל הריחות של היקב נמצאים ביין. יש בו פרי שחור ואספרסו. בטעם שילוב של מתיקות, קצת חמיצות. עפיצות מורגשת.
אורי מודה  כי היראון מתומחר נמוך מדי (106 ₪) לעומת איכותו, גם עם העלאת מחירים מסוימת, והיקב יעלה את מחירו עוד קצת.

נבחרי הטעימה של הקבוצה שלנו בין יינות יקב הרי גליל: פה אחד הויונייה והרוזה. באדומים: יראון ומירון.