יריד יקבי הבית: גם הם ראויים לביקורת מקצועית

יקב שורק, המשמש גם כבית הספר לייצור יין וקידום יינות ישראליים, מעניק לבוגריו מדי שנה את האפשרות להטעים חובבי יין מיינותיהם, ולאפשר להם לקבל תגובות על היצירה. רובם המכריע מייצרים יין בכמות מאוד קטנה, ובדרך כלל היין נשאר בחוג המשפחה ובסביבת חברים קרובה. מעטים מהם מייצרים כמות גדולה שמצטברת כל שנה, ואפשר מדי פעם למצוא את יינותיהם במסעדות ובאירועי יין.

ביריד יקבי הבית, בארגון יקב שורק ומגזין יין וגורמה(השנה התקיים זו הפעם הרביעית, ב- 4 במאי), ניר שחם מאפשר לבוגרי הקורסים להטעים את יינותיהם בצורה מקצועית לחובבי יין, ומקפיד להזמין גם עיתונאים ומבקרים על מנת שיחוו את דעתם.

תמיד קיימת ההתלבטות האם לסקר את האירוע כהפינינג, או באמת לטעום את היין לצורך ביקורת מקצועית ולחוות דעה מבלי להתחשב בכך שאלו, ברובם, ייננים לא מקצועיים.
אך ההגינות מחייבת לומר להם את דעתי, כי היינות נמכרו לאורחים, ורובם אף שאלו לדעתי. בשנה שעברה ביקרתי ביריד ורק כתבתי רשמים כלליים. הפעם החלטתי להתעכב ברבים מהיקבים ולטעום לפחות אחד מהיינות שהוצעו.
תודה לשוקי ישוב מיקב עגור, שהאיר את עיניי וריכך אותי במעט.

יקב זאב: ליגה אחרת
טעמתי את המרלו שהענבים עבורו הובאו מקדיתא. זהו מרלו רך ונעים לשתייה, ריח טוב של פרי בשל עם מעט עשבי תיבול שמכינים את הפה לטעימה.
בטעם, המרלו הפתיע אותי עם חמיצות טובה שמאפשרת לפרי הבשל להתבטא היטב ולשחרר עוד ועוד טעמי פרי. איזון נפלא של מתיקות עם חמיצות. אפטר טייסט מענג במיוחד. יופי של יין.
היין השני הוא בלנד של קברנה, מרלו, פטי וורדו וקברנה פרנק (עלמה).
 לאחר שטעמתי את הבלנד הזה אני יכול לקבוע כי יקב זאב נמצא בליגה אחרת משאר היקבים שהטעימו ביריד.
שילוב מדהים ביחסים בין הענבים השונים. פשוט אפשר לחוש כל זן בנפרד בטעימה, ומה שמאחד ביניהם זה אחוזי אלכוהול ועפיצות נעימה ומדויקת.

יקב סיקרא: קברנה סובניון 2007
לקברנה סוביניון הוספו מעט מרלו ומעט פטי וורדו.
ריחות טובים של פרי מוצק, החבית העניקה מעט קפה ולחם קלוי. בטעימה היין מאוד מאוזן , ואחוזי אלכוהול טובים לא משתלטים על הפרי.
 היין בשל, אך יחד עם זאת מעניק תחושה של תוקפנות, ומתפתח יפה בכוס לאחר כמה דקות.
תוספת הפטי וורדו ראויה להערכה בעיני,י והעניקה ליין ייחוד ומרירות מפתיעה ונהדרת באפטר טייסט.
אחד היינות הטובים שהוטעמו.

יקב מי-טל: שיראז 2010 
15.5% אלכוהול. ריחות ריבתיים מתוקים. עם ערסול הכוס יש התקפת אלכוהול באף, מה שלא מאפשר להריח לאחר מכן דבר ביין.
צבע היין חום עם שוליים בוהקים, בטעימה היין פורטי לחלוטין, ובעל טעמים של ריבה עתירת סוכר. לדעתי הענבים נבצרו מאוחר מאוד, ולא הייתה הקפדה על הוצאת ענבים רקובים מהאשכול טרם הסחיטה.
לא יודע מי מכר לכם את הענבים, אבל אלה ענבים גרועים שמהם ייצרתם יין גרוע,  וחבל.

יקב שאטו ד'אם: מרלו 2008
צבע היין מפתיע, הוא שחור מאוד. היין גם מאוד מבלבל. מצד אחד הוא פרותי שזיפי, אך לאחר שניה יש התקפת עץ בפה. גם בריח היין לא בדיוק מאוזן, ואין חיבור טוב של פרי, עץ ואלכוהול. הגוף בינוני והיין flat (שטוח), עם אפטר טייסט שמנסה להביע מתיקות, אבל העץ שוב שולח מרירות מסוימת.
יש כאן בחירה או שימוש לא מושכל בשבבים.

יקב היין המשומר: בלנד מסדרת ארץ – 50% קברנה 50% מרלו
יין כשר בהתאם להידורי הכשרות של חסידי חב"ד, ללא כל תוספות, חומר משמר (ביסולפיט = גופרית), תרביות שמרים וחומצה. שאסורים על פי אמונת חב"ד מטעמי כשרות.
להמצאת התהליך הסתייעו ביקב גם בפרופסור שוסיוב מיקב כרמי יוסף ברבדו, וביינן של כרמל קובי גת.
אני מנסה להבין למה בברבדו או בכרמל לא משתמשים באותה טכניקה, אם זו המצאת המאה.
יין ללא שמרים, ללא ביסולפיט וללא חומצה, זה הרי כשלעצמו פטנט שיכול להכניס מיליונים של דולרים לרושם הפטנט על שמו.  גם ארקאדי פפיקיאן הצהיר לא מזמן על יין של יקב אור הגנוז ללא כל התועבה החילונית ששמים לנו ביין, וכולנו הרמנו גבה ומאחורי הגב שלו גיחכנו.
בטעימה: היין משלב ריחות טובים של פרי בשל ועץ. בפה מקבלים טעמי פרי אדום צעיר עם מרירות קלה.

יקב אורנים: קברנה סוביניון 2009
13.5% אלכוהול. 8 חודשי חבית. גם כאן לדעתי הענבים נבצרו בבציר מאוחר. צבע היין ארגמני עמוק ואטום. ריח ריבת שיזיפים מציף את האף, ובפה מקבלים גם כן יין מתוק, שמנוני וכבד, אחוזי האלכוהול המועטים לא מסוגלים להתמודד עם המתיקות הפורטית שיש בבקבוק. אפטר טייסט של טעמים ירוקים מנסה לרמוז על הפוטנציאל שההו בענבים הללו, אך לא נוצל כיאות.
יין לא ברור.

יקב קנתרוס: קריניאן 2009
22 חודשי חבית. הענבים נבצרו מאזור בנימינה. צבע אדום בוהק וצלול, ריחות טובים של פרי צעיר ותוקפני, עשבי תיבול טריים בקצוות מעלים חיוך.
בטעימה היין עוטף את חלל הפה בעפיצות קשוחה, שאט אט נעלמת ומשאירה טעמי פרי אדום צעיר מהנה ביותר. מעט מרירות בבליעה.
חרף היות היין 22 חודשים בחבית, היא כמעט ולא מורגשת.
אני אוהב את הקריניאן הזה.
קנתרוס הטעים גם יין קינוח בסגנון פורט, שעשוי מענבי הקריניאן ומעט קברנה סובניון, ששהו 3 שנים בחביות.
יש בו בין 19 ל- 20 אחוזי אלכוהול, והתוצאה היא מיץ ריבה אלכוהולי. הקריניאן לא עומד במשימה של יישון ארוך.
בכלל אני בדעה שיין שלא מצליח, לא חייבים לעשות ממנו פורט. לפעמים עדיף לעשות ממנו חומץ.

יקב כרמי זיו: שיראז
היקב מגדל את הענבים באזור כפר קיש בואך כפר תבור, ומייצר מרלו זני, קברנה זני, ושיראז זני.
טעמתי את השיראז: צבע אדום בהיר בוהק וצלול. ריחות טובים של פרי צעיר עם אקליפטוס ומעט אניס בקצוות.
בפה יש התקפה של פרי צעיר מרוכז ומפתיע. הפה נעטף בחמאתיות, מה שמעניק את האפשרות לטעמים להישאר בפה לזמן ארוך.
מצד אחד יש תחושה שהיין מאוד עדין וקליל, אך לחך שרגיל לשיראז טוב, מתגלה השיראז של כרמי זיו במלוא גדולתו.
חווית הטעמים שהשיראז מעניק פשוט ממאנת לעזוב את הפה, והיין מאוד לעיס. זה שיראז מורכב שמעניק ללוגם עושר וחוויה מהנים ביותר.
ושוב, שלא תתבלבלו: על אף היותו בעל גוף קליל, הוא מתעתע ובגדול.
יופי של שיראז.שאפו ליינן.

יקב דני: מוסקט
היקב הטעים 3 סוגי יין אדום וגם יין לבן. משום מה נבחרו ענבי מוסקט בניסיון הראשון של היקב בתחום, ומשום מה הוחלט לעשות אותו יבש.
צבעו זהוב בהיר נוטה לקש. ריח מדהים של ענבי מוסקט בשלים שמכינים את הפה לקראת יין מתוק מסוג הקינוח שאנו מכירים. אבל כתבתי כבר שהיין נעשה בסגנון יבש, וכאן מתגלה היין במערומיו.
זהו יין שאין לו שום קשר לענבי המוסקט, ואין לו שום קשר ליין יבש.
פשוט מיץ ענבים מדולל טעמים עם ריח לא יותר טוב.

יקב שקותאי: קריניאן 2011
שוב אותו קריניאן, שאט אט חזר להיות זן שאוהבים לשתות אותו. שוקי, אני מצטער, אבל אם היה בית משפט של יין, הקריניאן הזה היה עולה לגרדום או על המוקד כדי שיתאדה ויעלם, ולא ישאר ממנו זכר .
היין לא ראוי לשתייה, עם המון פגמים שאני לא יודע מאיפה להתחיל אפילו. יין שטוח, מריר, עם טעמי עובש, וטעמי שבבים שהשתלטו והפכו את היין הזה לעיסת עץ.

יקב מזור: שיראז 2010
זה יקב שהכי הפתיע אותי, בעיקר עם השיראז הזה, בו יש חשיבה קצת מעבר למקובל: שימוש מושכל בחבית צרפתית, אבל עם מודרניזציה אוסטרלית.
ענבי השיראז נבצרו בזמן, ולכן החמיצות שבהם משתלבת נפלא עם מתיקות הפרי. השימוש בחבית העניק מעט אספרסו ועישון קל, ובאפטר טייסט עולים עשבי תיבול וטעמים ירוקים.
סוף סוף התחשבו בטעמים שהם לא רק פירותיים. אלכוהול מאוזן מאוד.
 יופי של שיראז. שונה ומרתק.

יקב מזור: בלנד קברנה, מרלו ושיראז 2010
גם כאן חשבו. יש חשיבה מרתקת באחוזי הענבים השונים בבלנד. גם כאן יש טכניקת עולם חדש, עם שימוש מושכל בחבית שרק מעניקה תמיכה, ומשאירה לפרי את כל הבמה. המרלו מאוזן היטב עם השיראז, ודווקא בשל כך הוא בא לידי ביטוי לצד הקברנה הדומיננטי. זה יין שצריך לידו אוכל, וזה יין שמסעדות ישמחו להגיש אותו ללקחות שאוהבים מאכלים מתובלים לצד בשרים טובים.
יופי של יין.

יקב הסימטה: בלנד קברנה, מרלו, מורבדר 2010
אני אסיים עם הדבר הנפלא הזה.
יין בעל ריחות טובים של פרי. בטעימה הפה מתמלא בטעמי פירות צעירים ומוצקים. היין מאוד רך ומאוד מהנה לשתייה. עפיצות טובה מאפשרת למתיקות להישאר עוד ועוד אפטר טייסט חמאתי מאוד.
זה היין שהכי ריגש אותי בטעימה.
זה יין שזרק אותי ישר לביסטרו צרפתי מקומי, שכל מה שצריך איתו זה שוק אווז עם תפוחי אדמה צלויים בהרבה שומן אווז, בגט טרי, בקבוק של הבלנד הזה ליד, והשיר המדהים הזה בביצוע של לארה פביאן.

 
ואלה היקבים שהציגו: יקב דני-דני ג'יבלי, יקב זאב-זאב מילר, יקבW&R59 להט שלום, יקב מבצר עתלית-רמי גולדשטיין, יקב אודם שני- יואב קוצר, יקב הרצברג-מקס, יקב מי-טל מיטל יגאל, יקב ארגוב-אמיר ארגוב, יקב קיסר-רונן עידו, יקב MICHELLE- סגל מיכל ומיקי, יקב ברניקי-בט גידי, יקב קוואטרו- לואיס דה מאיו, יקב סיקרא רונן לווינגר, יקב שאטו ד'אם- משה עוזרי, יקב כרמי זיו-בנג'י שביט, יקב שקותאי- מוטי שקותאי, יקב קנתרוס- דני לפן, יקב נחום-שלום נחום, יקב הסמטה- ברי וענת בן עזרא, יקב היין המשומר-אורי דונר, יקב דהן- משה דהן, יקב מזור- מאיר כרמון, יקב יעלים- גיורא גליקסמן, יקב אורנים-אורן שמריהו