יש מקומות שמגיעים אליהם כדי לאכול, יש מקומות שבאים אליהם בשביל דרינק, ויש כאלה שבהם מסיימים את הלילה על רחבת הריקודים. House of Delray שנפתחה ברחוב הלל הזקן, צעדים ספורים משוק הכרמל, החליטה שאין שום סיבה לבחור. מדובר במתחם תל-אביבי חדש, שמרכז תחת קורת גג אחת מלון בוטיק אינטימי ובו שמונה חדרים, מסעדה, בר פרטי ומועדון בקומה התחתונה, עם גג משגע שמשקיף על תל אביב. אפשר להתחיל את הערב בארוחה, להמשיך לקוקטייל, לרדת לרקוד, ואם ממש נסחפתם – לעלות לחדר ולישון. במילים אחרות: נכנסים בדלת אחת, ואין שום סיבה לצאת ממנה עד הבוקר.
הקונספט מזכיר במידה מסוימת את בתי Soho House בעולם. אותם מקומות שמחברים בין מלון, מסעדה, בר, אירועים וחיי לילה, ומושכים אליהם את אנשי הקריאייטיב והבליינים שרוצים שהכול יחכה להם באותו בניין. House of Delray אינה מועדון חברים סגור, אבל היא משחקת על אותו רעיון מפתה: ליצור עולם קטן, מסוגנן ומעט מסתורי, שאפשר להיעלם בתוכו לכמה שעות.
כבר בכניסה מורגש שמדובר במקום שמכוון להיות הרבה יותר ממסעדה. המבנה שעיצב האדריכל דיויד ליברטל, בעיצוב פנים של אורית פורת, משלב בין מלון עירוני קטן לבית אירוח שמבקש להיות חלק מחיי הלילה של השכונה. יש בו גינה, חללי אירוח ומקומות ישיבה הנשפכים אל המדרחוב.
בסך הכול מציעה המסעדה 60 מקומות, 25 בחצר ועוד 35 בחוץ, כך שהרחוב עצמו הופך לחלק מההתרחשות. זה מקום לראות ולהיראות בו, אבל בלי הנוקשות של מסעדת יוקרה. הקהל מגוון, האווירה משוחררת, והגבולות בין ארוחה, בילוי ומסיבה מתחילים להיטשטש ככל שהשעה מתקדמת.
את המטבח מוביל שף מעיין שמחה, שבנה תפריט הנשען על מה שנמצא ממש מעבר לפינה. בבקרים הוא מסתובב בין דוכני השוק, פוגש ספקים ובוחר דגים, ירקות, עשבי תיבול, פלפלים חריפים ושמן זית לפי העונה, ולפי מה שנראה ומריח נכון באותו יום.
שמחה גדל בירושלים, ולמד במטבח של סבתו את יסודות הבישול הירושלמי ואת החשיבות של חומרי גלם טובים וטעמים שאינם מתחבאים. בהמשך עבד במטבחי מסעדות תל-אביביות כמו לאוטרה, טאיזו ו-a . את כל תחנות אלה אפשר לזהות בתפריט: מצד אחד אוכל מקומי צבעוני, ומצד אחר טכניקות והשפעות מאסיה, יפן ומטבחים עכשוויים.
השף יובל בן נריה, שהצטרף למיזם כשותף עסקי, מעורב בגיבוש הקונספט הקולינרי ובניית חוויית האירוח. החיבור בינו לשמחה מעלה באופן טבעי את רף הציפיות, והמטבח אכן מתנהל באזור שבין שוק הכרמל, תל אביב וטוקיו.
פתחנו עם לחם הבית, חמאה מוקצפת וזעתר (38 ₪). הלחם עשיר וחם, החמאה אוורירית, והזעתר מכניס מיד את השוק אל השולחן. זו פתיחה פשוטה לכאורה, אבל כזו שמבהירה את הכיוון של חומרי גלם מקומיים שמקבלים טיפול מדויק בלי לאבד את האישיות שלהם.
המשכנו עם סשימי טונה כחולת סנפיר (52 ₪), שהוגש עם פונזו סלקים צלויים, יוגורט יווני, שמן זית, צ׳ילי ירוק, כוסברה, בצל סגול ונענע. זו מנה צבעונית, רעננה ומאוד תל-אביבית. הטונה עדינה, הפונזו מוסיף חמיצות ומתיקות אדמתית, והיוגורט מרכך את החריפות. יש בה לא מעט מרכיבים, אבל הם מצליחים לעבוד יחד בלי לקבור את הדג
סביצ׳ה ההמאצ׳י (54 ₪) המשיך את אותו משחק בין ים, שוק ואסיה. מחית צ׳ילי, בצל סגול, נענע, אורגנו, בזיליקום, שקדים קלויים וליים עטפו את הדג בשכבות של חריפות, חמיצות ורעננות. זו מנה חדה, כמעט חצופה, מהסוג שמעיר את החך ומזמין מיד עוד קוקטייל.
גם סלט העגבניות (54 ₪) רחוק מלהיות עוד סלט שמונח על השולחן רק כדי לסמן וי על ירקות. הוא מגיע עם גבינת פטה כבשים, זעתר טרי, בצל סגול, צ׳ילי ירוק, חלמון, צנונית, שום ושומשום. זהו סלט מקומי ועשיר, שמצליח להיות בו זמנית מוכר ומפתיע, תלוי באיזה ביס תופסים את החלמון, הפטה או הצ׳ילי. מנה קטנה לאכילה משותפת.
עוד מנת חלוקה שהזמנו היא טרטר דגי ים (38 ₪) – פיסטוק, בצל סגול, צ'ילי, נענע, קרם פרש, דלורית וריג'לה. הדג הטרי קיבל חריפות עדינה מהצ'ילי ורעננות מהנענע, בעוד שהבצל הסגול והריג'לה הוסיפו פריכות וחמצמצות נעימה.
אחת המנות המסקרנות בתפריט היא שווארמה דגים (112 ₪) – לְחוּח שעליו דגים, איולי לימון כבוש, צ׳ילי, בצל מוחמץ, טרגון, חריף מותסס וכוסברה. זו מנה שמגיעה עם הרבה ביטחון עצמי וגם מצדיקה אותו. הלחוח סופג את הרטבים ואת מיצי הדג, הלימון הכבוש מרים את הטעמים, והחריף המותסס נותן בעיטה קטנה בדיוק כשנדמה שהביס הולך לכיוון נוח מדי. זו שווארמה שעברה לילה פרוע עם שף יצירתי, והתעוררה בבוקר כמנה במסעדה.
הזמנו גם פיצ׳י של קיץ (88 ₪) עם דלועים, פיסטוקים, שום, צלפים, טרגון ופנקו מתובל. הפסטה העבה והנגיסה מקבלת מעטפת עשירה של מתקתקות, מליחות וקראנץ׳. הדלועים מעניקים רכות, הצלפים חותכים את המתיקות, והפיסטוקים והפנקו דואגים שהמנה לא תהיה מנומנמת לרגע.
ביקשנו לסייר במקום, שהעיצוב בו אורבני-רומנטי מוקפד ומרגיש כמו חו"ל. החדרים מרווחים, ואמנות שיקית מעטרת את הקירות. ביקרנו גם במועדון בקומה התחתונה, שבו הערב מחליף הילוך. המסעדה המתוקתקת מפנה בהדרגה את מקומה לאורות נמוכים, מוזיקה ואנשים שלא ממש מתכננים ללכת הביתה מוקדם.
חזרנו שוב ובדקנו את תפריט המשקאות, שכולל קוקטיילים מקוריים, שפריצים, קלאסיקות ויינות, ומכוון בבירור להמשיך את הערב הרבה אחרי שהצלחות פונו. המלצרית המליצה על Monroe (ב-64 ₪) – פינלנדיה, אפרול, ורמוט לבן, צ׳אי ותותים מתוקים. קוקטייל פירותי ואלגנטי, מעט מתוק. Maracuya Picante (ב-64 ₪) מגיע עם אופי פרוע יותר – טקילה בלנקו, מזקל, פסיפלורה, סלרי, אגבה ו-hot sauce יוצרים משקה חמצמץ, חריף ומעושן. זה קוקטייל שנפתח מתוק, מתחיל לעקוץ, ואז משאיר אחריו טעם עשן – בדיוק מה שצריך לפני הירידה למועדון.
סיימנו את הערב עם כנאפה ביתית (48 ₪) עם פיסטוקים, נענע וקינמון. זו כנאפה שמכבדת את המקור, אבל מדברת בשפה של המקום: מתוקה, חמימה, ארומטית ויפה. הקינמון מעניק חמימות, והפיסטוקים מוסיפים את הקראנץ׳ המתבקש. המחירים במקום אינם נמוכים אבל גם לא גבוהים מאוד, אבל החוויה שתקבלו שווה הרבה יותר מארוחה רגילה.
האוכל מדויק ומלא חיים, חומרי הגלם מקבלים את מרכז הבמה, והאווירה משתחררת ככל שהלילה מתקדם. בעיר שבה כל ערב דורש לעיתים מעבר ממסעדה לבר ומשם למועדון, יש משהו משמח במקום שאומר: תישארו, הכול כבר כאן.
House of Delray – הלל הזקן 8 תל אביב. שני–שבת מ־19:00 עד אחרון הלקוחות. הזמנות: www.the-delray.com
תגובות
0