בכפר מל"ל שבשרון, על הכביש המוביל מצומת כפר סבא אל הוד השרון, יש מגוון רחב של עסקים קטנים הממוקמים בבתים קטנים וישנים, חלקם מחסנים, אל חלקם צריך להיכנס פנימה לחצרות.
בין כל אלה מסתתרת לה פינת חמד של אוכל איטלקי במיטבו, שרבות ורבים הפכו לנקודת חובה להצטיידות קולינרית, ליומיום, לאירוח, או סתם כשרוצים לאכול פחמימות טובות – בוודאי רצוי לצד כוס יין טוב.
מדובר בפסטה דלה קזה המתמחה בייצור פסטה טרייה תוצרת בית על פי מסורת איטלקית, ובעצם יש כאן יותר מ- 200 מוצרים שונים, טריים ואיכותיים, מחומרים טבעיים בלבד וללא צבעי מאכל או חומרים משמרים.
מסתבר כי המקום כבר אינו סוד מזה זמן רב. עובדה: פסטה דלה קזה היא היום מיני-רשת עם שלושה סניפים, ובעקבות הצטרפות הדור הצעיר לעסק שהקים אבא משה בראל, העיניים לטושות כבר לפתיחת סניפים נוספים.
ואם ציינתי את משה בראל, הרי פסטה דלה קזה היא סיפור חייו, כמי שגדל ביפו 
למשפחה בולגרית בה הסבא היה מאיטליה. אימו של משה עבדה מ- 6 בבוקר עד 8 בערב במשק בית בבית החולים אסף הרופא, ומשה חיכה לה ליד הבית שתגיע מההסעה.
במשך היום הסבתא שמרה על משה הקטן. הוא גדל במטבח של סבתא, וממנה למד להכין מרציפן, מוסקה, פלפלים ממולאים. והכי חשוב: לסבתא היה מערוך גדול איתו רידדה בצק כשהיא מסתובבת מסביב לשולחן, גלגלה נקניק ארוך וחתכה ממנו אטריות, אותן שם משה על המיטה או בחוץ כדי שיתייבשו על מרפסת שמש. לא בקיץ, הוא אומר, כי השמש מפוצצת פסטה, אלא בסתיו כשלא קר או חם – אז מייבשים בשמש, ומאחסנים לכל החורף.
לסבא הייתה מכולת ברחוב 60 ביפו, אליה היה מגיע מדי בוקר עם חליפה ועניבה, ולפעמים הסבתא מכרה בה אטריות מעשה ידיה.
משה נותן מייד מתכון מבית סבתא לרוטב לפסטה: היא ריסקה עגבניות בפומפיה, 
הוסיפה פטרוזיליה, שום, שמן זית, מלח, ערבבה קר ללא בישול, יצקה על פסטה אותה בישלה, והגישה.
ביפו של אותם ימים היו סמי בורקס, מעדניית שוורץ ומעדניה נוספת. בדמי הכיס שלו קנה משה הילד במעדניות לקרדה וסלמי צרפתי – לא ממתקים, והוא מעיד על עצמו שעד היום בנסיעותיו לחו"ל הוא לא מבקר במוזיאונים, אלא רק במעדניות.
בבבגרותו נחשף משה בראל למטבחים בינלאומיים, כאשר היה אחראי מטוסים על הקרקע בחברת התעופה KLM. שם טעם סלמון מעושן, אנטריקוטים ופילה בקר, ובנסיעותיו בעולם נחשף למטבחים שונים, כשכל הזמן הפסטה ניקרה בראשו.
הוא למד באיטליה לעשות פסטה, ועוסק בנושא מ- 1984 כשהוא ממשיך להשתלם בתחום, כולל בפירנצה שם לומדים בישול ואומנות. משה, שכאמור לא מבקר במוזיאונים אלא במעדניות, רצה ללמוד רק בישול, אבל לא רצו להפריד בין השניים עבורו, ומסתבר כי הוא נהנה מאוד מהבישול ועוד יותר מהאומנות ושילוב האוכל בתרבות עם יינות וגבינה כקינוח.
משה ממשיך ללמוד אפייה באיטליה בלילות. לדבריו, כשהוא מציג את כרטיס הביקור שלו, בכל מקום עושים כבוד למי שעושה פסטה בישראל ומזמינים אותו למטבח.
משה, ספר לנו על הרשת שהקמת
בתחילה הכנתי את הפסטה מהבית ומכרתי בעצמי. משם גם מקור השם 'פסטה לה קזה'.
ב- 1991 פתחתי את החנות הראשונה בכפר מל"ל, ובתחילה אמרתי לאנשים שיטעמו, וישלמו לי רק אם טעים לה.
היום יש לנו שלוש חנויות באזור השרון: בכפר מל"ל, ברמת השרון ובקניון שרונים בהוד השרון. רחבי הארץ. הילדים הצטרפו אלי, וזה שחרר אותי לחשוב וליזום קדימה.
אנחנו מספקים פסטות טריות לשפים ידועים, בתי מלון מהשורה הראשונה ומבחר מטבחי בוטיק ברחבי הארץ, לצד מכירה בשלוש חנויות הרשת ובעשרות מעדניות.
בתי קפה מכניסים היום לתפריט פסטה, כי יותר קל לבשל ולהגיש, ופסטה טריה יותר זולה מסלטים.
מה כולל סל המוצרים שלכם?
יש לנו סוגים רבים של פסטה טריה, הכל מביצים וקמח – אין חומר משמר, ויש לנו
אישור איטלקי של עשיית פסטה מסורתית כבעבר: ספגטי, פטוצ'יני, רדיאטורה, פוזילי, ריגטוני, לזנייטה, טליאטלה, פפרדלה, קזרצ'י.
יש לנו רביולי במילוי ריקוטה, פרמז'ן, מוצרלה וארבע גבינות, רוקפור ואגוזים, רוקפור ואגסים, גבינת עיזים, פסטה ורביולי מקמח דורום מלא, ניוקי תפוח אדמה או בטטה, קנלוני, לזניות, מרקים, רטבים, פוקצ'ות, מאפים, קישים וקינוחים. כל המוצרים כשרים בהשגחת הרבנות כפ"ס.
אני עושה מרק אפונה כמו בימים שלמדתי באיטליה ולא היה לי כסף ואכלתי מרק אפונה עם באגט.
מה אנשים אוהבים במיוחד?
אוהבים רביולי 4 גבינות, רביולי בטטה, תרד, ופרמזן. יש לנו עכשיו רביולי עם אפונ, אותו אני דוחף לאוהבי אפונה. אין בחו"ל רביולי כזה – רק אצלנו בארץ. אוהבים גם פטוצ'יני וספגטי. גם אני אוהב מאוד פסטה עבה.
מוכנים לנסות מוצרים חדשים?
רביולי אפונה הוא דוגמא למוצר שיש המוכנים לנסות. שלוש פעמים לאורך השנים ניסיתי לעשות רביולי סלק אדום, ונכשלתי בדחיפתו. פעם שלישית ניסיתי לא מזמן וזה להיט. אכלתי רביולי סלק באתר סקי באיטליה והחלטתי להביא לארץ. לפני 10 ו- 5 שנים נכשלתי, ועכשיו הצלחתי.
מה משפיע על שינוי הטעם של הקונים?
הם נפתחים בעקבות צפייה בתוכניות בישול בטלוייזיה. אבל בכלל יש בארץ סימפטיה לאוכל איטלקי כי זה אוכל פשוט ובסיסי, כמו לחם, אורז ותפוחי אדמה.
מה קורה במטבח האיטלקי היום?
באיטליה היו שמרנים הרבה שנים: ריקוטה, תרד, גבינות. היום נפתחים ועושים מילויים שונים של הרביולי. יש תופעה של יותר שימוש באוכל מוכן – איטלקי כמובן. האיטלקים לא אוהבים חידושים ושומרים בקנאות על המטבח שלהם.
המטבח האיטלקי מאוד פשוט: בשר על הפלנצ'ה, פסטה, סלט. בהרים, בסקי בחורף יש אוכל מבושל יותר כמו תבשילי קדירה.
איטלקים לא מתבלים אוכל. קצת מלח ופלפל, בעוד אצלנו בארץ שמים ברוטב טימין, רוזמרין, ואת כל עשבי תיבול ברוטב אחד. העגבניות כל כך טעימות. מספיק קצת שמן זית, מלח ופלפל. למה להוסיף כל כך הרבה תבלינים?
.
מה אתה אוהב לאכול?
כל שלושה חודשים אני נוסע לאיטליה, לאכול וללמוד. אני אוהב ספגטי וקוטולטה מילנזה – שניצל עגל דפוק דק דק עם העצם בצד, עם ציפוי דק של פירורי לחם ופרמזן מגורד דק.
כשאני נוסע לאיטליה מבקשים ממני שם להביא כמתנות פסטה שלנו. אומרים שהרביולי תרד עם ריקוטה שלנו יותר טוב משל האיטלקים.
אני מביא לאיטליה גם יין ישראלי של יקב רות שאנחנו מוכרים אצלנו. היין זוכה להצלחה אצל האיטלקים והם מבקשים ממני להביא להם מהארץ.
פסטה דלה קזה
כפר מל"ל (עין חי 43) טל. 09-7487465
רמת השרון (אוסישקין 55) טל. 03-5474893
הוד השרון – קניון שרונים טל. 09-7430552
ובמעדניות נבחרות ברחבי הארץ
[email protected]
סרטוני וידאו על הכנת פסטה
