גאורגיה (גרוזיה) היא אחת המדינות היפות והמרתקות בעולם – מדינה קטנה המשתרעת על שטח של 69,000 קמ"ר, מונה קצת יותר מחמישה מיליון תושבים ושוכנת בין אסיה לאירופה, למרגלות רכס הקווקז. בעבר הייתה חלק מברית המועצות שנתנה לה את השם גרוזיה. ב- 1991, עם התפרקות ברית המועצות, גם גאורגיה קיבלה את עצמאותה. הגאורגים לא מקבלים את השם שנתנו להם הרוסים, הם קוראים לעצמם ולמדינתם כרתוולי.
רכס הקווקז נמצא במעבר בין ערבות רוסיה ומזרח אירופה, מה שנקרא לימים "דרך המשי". כבר משחר ההיסטוריה, מתקופת הברונזה, עברו במעבר זה עמים רבים, שהותירו את "עקבותיהם" לאורך הדרך. מעברים אלה יצרו מגוון של הרגלים, תרבויות ומסורות, שיצרו פסיפס תרבותי ייחודי באזור. העיר טביליסי התפתחה לאורך ההיסטוריה הארוכה הודות למיקומה כנותנת שירותים לעוברים בדרך המשי – שירותי רחצה, מזון, מנוחה, מסחר ועוד.
סוד הקסם הגאורגי פוגש את המבקר מיד עם הנחיתה בנמל התעופה בעיר טביליסי. הגאורגים ששמחים מאוד לארח את התיירים במדינתם, מקבלים את התיירים בחיוך רחב ובסבלנות רבה. את המפגש שלי עם גאורגיה ריכזתי בטביליסי, עיר הבירה שהינה ערבוב של אירופה וימי הביניים בריח ברור של רוסיה הסובייטית באוויר, עם הבזקים מיוחדים של אדריכלות מהממת ברוקית משהו. במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, העיר כמו כל גאורגיה נכבשה ונשרפה אין ספור פעמים. ההיסטוריה הייחודית של העיר יוצרת למבקר סוג של דואליות – לרגע מרגישים שמטיילים במדינת עולם שלישי, ורגע אחרי חזרנו למאה ה-2021. זה חלק מרכזי בקסם שבעיר.
שווקים ססגוניים
אני מאמינה שכדי להכיר עיר יש ללכת ברגל. ללכת לאיבוד בין הרחובות הקטנים, להציץ לחצרות הבתים, ולהתבשם מהנוף. בשיטוטים ה"מקריים" הללו אני תמיד מגיעה לשוק. בשוק פוגשים את תושבי העיר – המוכרים והקונים חשים את הדופק של החיים. טביליסי משופעת בשווקים. לאוהבי האומנות והעתיקות, שוק הפשפשים שנקרא "שוק הגשר היבש" הוא המקום. מדי יום שבת וראשון פורשים המקומיים את דוכניהם בצל הגן הקטן, ומציגים חפצי אומנות עתיקים, פסלוני חרסינה – לאוהבי הז'אנר, ומבחר של עבודות אומנות מיצירות בצמר מקומי, רקמה, תמונות ועוד.
שוק נוסף וחוויתי במיוחד הוא המיידן בזאר, שממוקם בעיר העתיקה במעבר תת קרקעי. השוק קטן יחסית, אבל מאוד אותנטי. ריח התבלינים והיין מקיף את הנכנסים מיד. אפשר למצוא בו תבלינים גאורגים, תלבושות מסורתיות, מזכרות, פרטי עתיקות. חוויה מיוחדת – כמעט כמו להסתובב בסוג של מוזיאון. יתרון גדול לשוק זה: בימות הקיץ החמים כאן קריר ונעים. שוק נוסף, Bazari Orbeliani, הממוקם בתוך קניון קטן שמזכיר מאוד את שרונה מרקט שלנו, בו ניתן למצוא בקומת הבסיס תוצרת טרייה מכל רחבי המדינה – פירות, תבלינים גבינות, יין ועוד. קומה השנייה פועלות מספר מסעדות גאורגיות משובחות, וגם מסעדות ממטבחי העולם.
טביליסי בנויה לגדות נהר מטקווארי (Mtkvari) , זור הגדה הימנית של הנהר, בו בנויה העיר העתיקה, ושדרת רוסטאוולי (Rustaveli) – הלב הפועם של העיר בו מבקרים התיירים. אין כמו לפתוח את הבוקר בנסיעה קצרה ברכבל המעביר אותנו את הנהר מהגדה השמאלית לימנית, ומעלה אל רום ההר, אל תצפית מטאחי פלאטו (Metekhi Rise). משם בהליכה בשביל קצר נגיע אל הפסל "אמא גאורגיה", פסל מתכת מרשים הנישא לגובה של כעשרים מטרים ומביט על העיר. הפסל הוצב בשנת 1958 במסגרת החגיגות לציון 1,500 שנים להיווסדה של טביליסי. "אמא גאורגיה", שהפכה לאחד מסמליה הייחודיים של העיר, אוחזת ביד אחת קערת יין ובשנייה חרב, מסמלת את יחסם של הגיאורגים לאורחיהם ולאויביהם: מצד אחד אירוח, ומצד שני שמירה על הבית.
ממרפסת הפסל ניתן לראות את העיר נפרשת לרגלינו, כולל גשר השלום המפורסם שממוקם במתחם של מבצר נרקילה, ומשם יש תצפית מדהימה על העיר, כולל על גשר השלום. החוויה בשיטוט בין הסמטאות הצרות והמפותלות הינה מושלמת. מכול פינה ניתן לראות את הנהר ואת מרפסות העץ הכחולות המחברות בין בתי האבן. סגנון בנייה זה אופייני טביליסי של המאה ה- 19, ומבסס את תרבות האירוח, החום ואהבת האדם של תושבי המקום מאחר שהמרפסות אינן מופרדות זו מזו, וכל אחד יכול ללכת דרך המרפסת אל שכנו.
במורד הרחוב פוגשים כנסיות ציוריות ומבנים הסטורים, שלאורך השנים הפכו למלונות בוטיק אקלקטיים המציעים חוויה מיוחדת למשתכנים בהם.
מרחצאות חמים – שלווה בלב הכרך הסואן
אתר חובה נוסף למבקרים בעיר הוא שכונת המרחצאות של טביליסי, אבאנותובאני (Abanotubani) אזור טביליסי שופע מעיינות חמים, ומקור שמה של העיר במילה Tbili שפירושה חם. במהלך ההיסטוריה עצרו האנשים שעברו בדרך המשי במרחצאות אלה כדי להתנקות מהדרך, ואולי גם לעבור טיפול כזה או אחר כדי להשיב את בריאותם לאיתנה. גם היום המקום מתפקד, ויש בו בתי מרחץ רבים. בכניסה לרובע לוכד את העין מבנה כחול, שונה בחזיתו מהמבנים הסובבים. בית מרחץ זה, ששמו "אורבלאני", הוא היחיד מסוגו מעל לפני האדמה. שאר המרחצאות ברובע פועלים מתחת לפני הקרקע, כאשר רק כיפותיהם האדומות מבצבצות מעליה. בעבר נהגו תושבי העיר לפקוד את המקום כחלק מהפעילות המשפחתית בסופי שבוע ובחגים. במרחצאות תיהנו מטבילה במי גופרית, ואפשר ליהנות גם ממסאז' במקום.
כדי לחוש את חווית הספא בעיר התארחנו ב – Tbilisi Balneological Spa Resort – מתחם ספא טיפולי הממוקם במבנה היסטורי, בו ניתן לקבל טיפולים כמעט לכול חולי, ובנוסף ניתן ליהנות משעה של הירגעות ופינוק. אז ניצלתי את ההזדמנות ועשיתי מסאז' שהרגיע לי את הגוף – במיוחד את הרגליים, כדי להמשיך ולחוות את העיר דרך הרגליים, כמובן.
מאזור המרחצאות מוביל שביל בו ההליכה מאוד נעימה ממש לצד הנהר, אל מפל שוצף. כן, במרכזה של עיר מפל מים. המרחצאות הם נקודת הכניסה אל העיר העתיקה של טבילסי. אחד הרחובות בעיר העתיקה בו התאהבתי מיד, הוא רחוב שרדן (Sharden). הרחוב משופע בגלריות קטנות המציגות את האומנות הגאורגית האופיינית – תכשיטים, שטיחים ועבודות טקסטיל. כמו כן בתי קפה רבים, ופינות חמד ציוריות. הרחוב מהווה שדרה מרכזית בחלק זה של העיר, הנחשב לאופנתי ושיקי במיוחד, ומסתיים בקרונית עתיקה בה מוכרים פירות ושייקים נהדרים, לצד פסלו של תמאדה – דמות מיתולוגית בגאורגיה הקשור בטקס הרמת הכוסית בגאורגיה, אליו עוד נחזור בהמשך.
מוזיאון היין – גאורגיה מדינה עם מסורת של יין
גאורגיה היא אחד מאזורי ייצור היין העתיקים בעולם, ויש סברות שזוהי המדינה הראשונה בעולם בה יוצר יין. יש עדות לייצור יין בעמקים הפוריים של דרום הקווקז כבר לפני אלפי שנים. בחבל קאחתי, אשר נחשב לחבל היין של גאורגיה, נמצאו כדי היין העתיקים בעולם, שגילם כ-8,000 שנה.
בעיר העתיקה, ממוקם מוזיאון היין של טביליסי. במוזיאון מוצגים כלי חרס ופריטים עתיקים, ויש בו מרתף יינות וחדר טעימות. השתתפנו בסיור בו שמענו על תרבות היין וההיסטוריה שלו. אחד המוצגים המעניינים במוזאון הוא פסלו המקורי של תמאדה, שהעתק מוגדל שלו ניצב ברחוב שרדן. במקום מתקיימות בהזמנה מראש גם טעימות יין.
שום טיול בארץ או בחוץ לארץ אינו שלם ללא חוויה קולינרית. עם כל הכבוד למיטיבי הלכת שבינינו, אנחנו גם מיטיבי לסת. גאורגיה היא גן פורח באמצע האביב לאוהבי האוכל והיין.
אוכל קדימה אוכל
הארוחה בבית הגאורגי אינה רק עניין של שבירת הרעב, אלא מפגש משפחתי חשוב. ארוחה משפחתית נקראת סופרה (supra), ויכולה להתנהל במשך כחמש שעות שבמהלכן ייערמו על השולחן צלחות אין ספור – אותן אסור להוריד עד סוף הארוחה. האוכל מוגש תמיד למרכז השולחן, כדי לעודד את המפגש החברתי והתקשורת בין הסועדים. כל ארוחה נפתחת עם מבחר של ירקות המוכנים ומוגשים בצורות שונות.
התמאדה הוא מוסד גאורגי מסורתי ומרתק. התמאדה הוא ראש הטקס, מנהל השולחן, מנהיג ומורה, המברך, האחראי על האווירה, מרים כוסית היין. לפני שמישהו טועם מהתקרובת שעל השולחן, פותח ראש המשפחה בסדרת ברכות ואז מתחילים לאכול. אז הכול נעצר, ושוב נמזג היין, מורמות הכוסות ומברכים – הפעם את המדינה, בברכה מיוחדת. וכך לאורך הארוחה מדי מספר דקות עוצרים ומברכים בברכה מיוחדת ומרגשת: לחיי המשפחה, לחיי הילדים לחיי הנשים. לוגמים מהיין וממשיכים לאכול. עוד מנות זורמות לשולחן, וכן הלאה. ואנחנו – בגאורגיה תהיה הכי קרוב לגאורגי, אנחנו שותים ואוכלים. ושוב שותים ושוב אוכלים, וטועמים גם מזה ומזה ושותים וחוזר חלילה. עכשיו אני יכולה להבין איך ארוחה יכולה להימשך חמש שעות ללא הפסקה. הרבה מבורכים והרבה אוכל נהדר עובר במהלך הארוחה ואי אפשר לא לטעום, למרות שכבר אין מקום בבטן והאלכוהול כבר מאוד מורגש בראש.
הקולינריה הגאורגית אינה מתוחכמת. ברוב המסעדות תמצאו מנות דומות, עם ניואנסים של תיבול וצורת הגשה: מבחר עשיר של ירקות טריים, גבינות מקומיות תבשילי בשר, בצקים – מאודים או אפויים, והרבה הרבה אגוזים. אגוזי מלך הם המלך של המטבח הגאורגי. האגוזים משמשים לייצור רטבים, למילויים לירקות, והם נוכחים כמעט בכל מנה. כאשר תשבו לאכול במסעדה, תרגישו מיד שמוגשת לכם סוג של ארוחה ביתית חמה ומנחמת.
בגאורגיה הדת השלטת היא הנצרות. למרות שהגאורגים אינם מאוד דתיים, חלק ממנהגי הדת הקשורים לצום ותענית היו מקובלים, ובהם איסור לאכול מזון מהחי למשך תקופות בשנה. לדעת חוקרים, זו הסיבה המרכזית לעושר הקולינרי של מזון צמחוני במטבח הגאורגי.
אחת המנות הטובות שטעמתי היא Nigvziani badrijani – חציל ממולא באגוז מלך, שמופיעה בכל ארוחה וכול מבשל נותן בה את הניואנסים שלו. לצד החצילים הממולאים תמיד מוגשים גם "כדורים" – Pkhali, מעין כופתות מירק טרי. טעמנו פאקלי תרד, חציל וגם גזר. הכי טעים וצבעוני היה פאקלי סלק.
סלט עגבניות-מלפפון עם אגוזי מלך הינו אחד הסלטים הטעימים הנכלל גם כן בכל ארוחה. הסלט עשוי מעגבניות טריות וטעימות, מלפפונים וירוקים, מעט בצל ורוטב אגוזי מלך בחריפות קלה מעל.
חינקלי – כיסון בצק בעל "קיפולי וילון" מיוחדים מכול הצדדים שלו, המוגש בגרסאות מילוי שונות – בשר, גבינה או פטריות. החינקלי הוא בן משפחה רחוק של כיסונים רבים בארצות על דרך המשי, אותו מכינים בבישול במים רותחים. המקצוענים יודעים שאת החינקלי במילוי בשר אוכלים בדרך מיוחדת. ראשית יש לעשות חור קטן בבצק, וממש לשתות את המרק הטעים הצפון בתוך הכיסון, ורק אחר כך נוגסים. מי שנוגס ללא לגימת המרק מסתכן ב"מקלחת" קטנה של מרק לפנים או על הבגדים.
אין ארוחה גאורגית (אפילו ארוחת בוקר) ללא חצ'פורי – שם כללי למאפה במילוי כל שהוא. בכל אזור בגאורגיה ניתן לפגוש סוג שונה של חצ'פורי – בצורה או במילוי. בטביליסי פגשתי את המחלובני – מאפה בצק כמו פיתה במילוי גבינה, או וללובאני – מאפה בצק במילוי שעועית. בצק החצ'פורי קריספי מבחוץ ורך ונימוח מבפנים, ממולא בגבינת סוּלוּגוּני הדומה למוצרלה בעלת מליחות עדינה.
הבשר מגיע לקראת אמצע הארוחה, כשלרוב לא נשאר לנו מקום בשבילו בבטן. ח'אלייה הוא הגולאש הגרוזיני, תבשיל עשיר בטעמים אותו מכינים מבשר כבש או בשר בקר בבישול ארוך. את טעמו המיוחד מקבל התבשיל מתערובת תבלינים מיוחדת בשם חמלי סונלי. התערובת מכילה זרעי כוסברה, זרעי קלנדולה, ריחן, שמיר ולעתים גם עלי חילבה, אזוב, מוסקט, עלי דפנה, פלפל שחור, קינמון, ציפורן, פטרוזיליה ופלפל חריף. התערובת משמשת למאכלי קדרה רבים. התבשיל המתקבל עשיר בטעמים, בו ניתן ליהנות מעושר התיבול שבאופן מפתיע אינו מוגזם ואינו משתלט על טעמו המצוין של הבשר.
בסוף ארוחה גאורגית משפחתית, וגם במסעדה, לא מגישים מנה אחרונה אלא פירות העונה בלבד. הרי מי יכול להכניס עוד פירור לפה. טביליסי מציעה לתייר הרבה מסעדות אותנטיות ברמות שונות כדי ליהנות בהן מהאוכל הגאורגי, והכל במחירים מאוד נוחים.
למטיילים שמרגישים שמיצו את העיר, אני ממליצה לצאת ליום טיול מחוץ לטביליסי.
עיר עתיקה העטופה בניחוחות של היסטוריה
אפשר לצאת לכיוון ההרים, ובמרחק של כ- 20 קילומטר מטביליסי להגיע למצחתה – -Mtskheta , עיר עתיקה בעלת חשיבות רבה מאוד במורשת הגאורגית. העיר שממוקמת לציידו של נהר שופע, שימשה בעבר הקדום כבירתה של גאורגיה, ויש לה קסם מיוחד של ימי הביניים. התחילו את המסע שלכם במנזר ג'ווארי – מנזר הצלב. המקום הזה מהווה אתר עלייה לרגל עבור אלפי מבקרים בכל שנה. המנזר ממוקם על המצוק של צוק אנכי וממנו מראה העמק בו זורם הנהר מרהיב. המקום מועדף על זוגות ביום חתונתם כנקודת צילום מועדפת. משם ממליצה להמשיך לקתדרלת סווטיצ'חובלי בעיר הקדושה. סעו בכביש למנזר סמטברו, נחמד לטייל באזור העירוני, להלך בין החנויות הקטנות תוך התבוננות בארכיטקטורה הציורית המיוחדת. אם יש לכם זמן, המשיכו ועלו להרים. במרחק של כשעתיים וחצי נסיעה שוכן המבצר המפואר אנאנורי – מבצר מהתקופה הפיאודלית (מאות 16-18), ליד הכפר של אנאנורי בלב האזור ההררי של הקווקז, בו הטבע הפראי מרהיב. הדרך המתפתלת בה נוסעים היא דרך הצבא, העוברת לצד מאגר המים הגדול ביותר במזרח גאורגיה. מומלץ לעצור לתצפית על האגם בעל מי הטורקיז המושלמים.
נכנס יין יצא סוד
יום טיול נוסף מחוץ לטביליסי מתאים לאוהבי יין, אבל לא רק. במרחק של כחצי שעה מטביליסי שוכנת Chateau Mukhrani – הטירה המלכותית הגאורגית הראשונה והיחידה. לרגע אפשר להתבלבל ולחשוב שהגענו לעמק הלואר שבצרפת. עצי ברוש גזומים במדויק מקבלים את פני האורחים. גינה מטופחת של פרחים עם צמחי מאכל, מדוגמת ממש, עוטפת את המבנה המרהיב. כל המתחם מקרין תחושה של עושר נינוחות וחיים טובים של בני אצולה.
הביקור בטירת מוכראני משלב היסטוריה גאורגית מפוארת, עם יקב בעל סיפור ייחודי, המייצר יין מצוין ומעוטר. יקב מוכראני הוקם על ידי איוואן מוכראני, נציג מפורסם של משפחת המלוכה, שהיה אישיות פוליטית וציבורית במאה ה-19. בשנת 1876הוא חזר מצרפת אל השאטו עם ידע בייצור יין, ומאז התחילו לייצר במקום יין בדרך הגאורגית הוותיקה – יישון היין בכדי חרס ענקיים. בשנת 2002 עבר הארמון שיפוץ מסיבי, שהחזיר אותו למראה המפואר שהיה לו בעבר. היום היין מיוצר ביקב בשילוב מסורת העבר וידע עדכני רב, שילוב של טכנולוגיות מודרניות ומסורתיות. לאורך השנים זכו היינות של יקב מוכראני למדליות וגם לפופולריות רבה בשווקי העולם. יותר מ- 60% מתוצרת היקב מופנית ליצוא, ונמכרת בארה"ב יפן ואירופה.
טביליסי מציעה למטייל הישראלי שילוב מעניין של ירושלים עם תל אביב – היסטורי עם חדש, טיול אורבני ושמורות טבע פראיות. בטביליסי אפשר לטייל ברגל וגם לנוח במרכזי ספא מענגים. השילוב המיוחד בין כל הנאות החיים, שנמצא במרחק של שעתיים וחצי טיסה ובמחיר הגיוני מאוד, יחסית לחופשה בארצנו או באחת מערי אירופה, הופך את טביליסי ליעד מומלץ לחופשה. ההנאה מובטחת.
הכותבת היא איריס לוי – קולינריה עילית במיטבה, 054-4944205 וגם בפייסבוק, שהייתה אורחת של לשכת התיירות הגאורגית
