כשמזכירים את העיר אשדוד, עולה מיד המחשבה על עיר נמל. למעשה אשדוד היא העיר השישית בגודלה מבחינת אוכלוסייה בישראל, ובה חיים כ-250 אלף תושבים, שליש מהם עולים יחסית חדשים. נתוני משרד הפנים מצביעים על עובדה המייחדת את העיר – באשדוד חיים תושבים שעלו מ-99 מדינות שונות ברחבי העולם. את האוכלוסיות הגדולות בעיר מרכיבים יוצאי מרוקו, יוצאי ברית המועצות לשעבר, והציבור החרדי על זרמיו השונים. באשדוד מתגוררת הקהילה הגדולה בישראל של יוצאי גרוזיה (גאורגיה), הקהילה הגדולה בישראל של יוצאי רומניה, אחת הקהילות הגדולות של יוצאי צרפת, יחד עם עולים רבים ממדינות דרום אמריקה, קהילה גדולה של יוצאי אתיופיה, יוצאי הודו, אירן, דרום אפריקה ועוד.
תמונת מצב דמוגרפית זו היא הסיבה לכך שבאשדוד התקיים באמצע חודש ספטמבר פסטיבל "עמים וטעמים" הראשון בעיר. לאורך גדת הנחל בפארק לכיש הוצבו 40 דוכני אוכל של מיטב המסעדות הפועלות בעיר, המייצגות מגוון של טעמים ממדינות שונות. הכניסה לפסטיבל הייתה חופשית, ומחיר כל מנה, שהוגשה בגודל של מנת טעימה, היה 10 שקלים. זאת במטרה שכל מבקר יוכל לטעום וליהנות ממגוון מאכלים, טעמים ותבלינים של עמים ועדות שונות מרחבי העולם. בין המטעמים שהוצעו: אינגי'רה המייצגת אוכל אתיופי, רול המייצג אוכל תאילנדי, סמוסה המייצגת אוכל הודי, פאייה המייצגת אוכל ספרדי, ושטרודל תפוחים המייצג מטבח אוסטרי.
לצד האוכל, גם האווירה בפסטיבל הייתה בסגנון בינלאומי. להקות הופיעו על הבמה והנעימו את הזמן במוזיקה חיה ממדינות שונות בעולם, למשל: סמבה סוחפת ברזילאית, מוזיקה אנדלוסית, מופע מחווה לביטלס מבריטניה, שאנסונים צרפתיים. היו גם טרובדור איטלקי, נגן בוזוקי יווני ורקדניות ברזילאיות שהסתובבו לאורך הערב בין הדוכנים השונים, והנעימו את שהייתם של המבקרים.
ביקור בעיר אשדוד מחייב גם ביקור בחופי הים המאופיינים בחול ים נקי, עשיר וזהוב. מצודת אשדוד ים (קלעת אל מינה) הממוקמת בתפר מול רובע ט' וי"א היא נקודת תצפית בלתי מוכרת אך יפהפייה על הים, העיר וסביבותיה. לעת עתה אתר זה נשכח, מוזנח ומתפורר, אך נאמר לנו שהוא כלול בתוכנית ההערכות מחדש וההתחדשות של העיר.
מעבר לפסטיבל, החלטנו להגיע גם אל מסעדת נמסטה ההודית, הממוקמת בארמונות לה-ממוניה ומגישה מנות מסורתיות מצפון הודו. הבעלים של המקום הוא יואל סוגאוקר, שעלה לישראל ממומביי (בומביי) בשנת 1983.
הבישול ההודי מתבסס ברובו על תבלינים כמו ג'ינג'ר, שום, קינמון והל, אך בנוסף לאלה מקובל גם להשתמש בתערובות מסורתיות של תבלינים המעניקות לכל מנה את הריחות והטעמים של הודו. אחת מטכניקות הבישול המאפיינות את בישולי המטבח הצפון הודי, היא הטאבון המיוחד (טנדור), העשוי חמר ומחומם על ידי פחם לוהט. בטנדור זה אופים את הלאפות הייחודיות למטבח זה (נאן), וצולים בו את הבשרים על שיפודים ארוכים.
את מסע הטעימות הקולינרי במסעדה התחלנו בפאפאדאם – מעין קרקר חומוס מלוח, יחד עם מיני מטבלים חריפים בצבע ירוק, אדום וחום זהוב. בנוסף ניתן היה למצוא על השולחן סלט ירקות מעורב בו קצוצים מבחר מיני ירקות יחד עם תיבול עדין, לימון ושמן זית (24 ש"ח) – הסלט היה ממש מרענן ביום הלוהט בו ביקרנו באשדוד. לצד אלו הונח לחם הנאן שנאפה בטנדור (6 ש"ח). בטטה ווארה – קציצות תפוחי אדמה בציפוי קמח וחומוס פריך, היו טעימות אך פיקנטיות מדי לטעמי (זוג קציצות 18 ש"ח).
האורז הבסמתי שהוגש היה אמנם אוורירי, נקי וטעים, אך מבחינתי לא היה בו כל אפיון ייחודי למטבח ההודי (18/24/28 ש"ח בהתאם לגודל המנה). קדרות הבשר – צ'יקן קארי מסאלה וביף קארי, הכילו נתחי עוף ובקר בהתאמה, בתוך רוטב קארי עשיר יחד עם תבלינים חריפים (55 ש"ח כל מנה) – הבשר היה טעים, אך המנה הייתה חריפה עבורי.
הצ'יקן טיקה (כתום) – נתחי עוף המושרים במרינדה מסורתית מיוחדת, והרשמי טיקה (צהוב) – נתחי עוף במרינדה עדינה, הניצלים שניהם בטאבון טנדור, שבו את העין בצבעוניותם, והיו רכים מאד וטעימים לחך (מגש מעורב 63 ש"ח).
אם לסכם את הביקור במסעדה, חשוב לדעתי לברר אצל המלצריות את מידת החריפות של כל מנה עוד לפני שמזמינים. האוכל טעים, קל, ואינו מעיק על הבטן אחרי הארוחה. המחירים סבירים, ותואמים את אלו של מסעדות במרכז ת"א.
העובדה שהאוכל ההודי אינו מכביד, אפשרה לנו להגיע אחרי הארוחה לטיול רכוב על סאגווי באתר הפסטיבל. הנסיעה על סאגווי היא חוויה מומלצת לכל בני המשפחה, מקטן ועד גדול. חשוב להקשיב להסברים ולהנחיות ולהקפיד על הוראות הבטיחות. המחיר: 180 ש"ח לשעה ו-240 ש"ח לשעתיים. לפני ההחלטה על הנסיעה, מומלץ לעשות 'שיעורי בית' ולחפש באינטרנט מבצעים, קופונים והנחות לרכיבה על סאגווי – החיפוש משתלם, לעיתים ניתן למצוא אפשרויות הנחה של עד 50% ממחיר המחירון.
