כמיטב המסורת, וכמה טוב שבארצנו יש כבר מסורות שכאלה, התקיים בבית איש הענבים מרתון יום העצמאות.
בשישי 17.4 הגיעו למקום במהלך היום חובבי ושוחרי יין רבים, לטעימה של 67 יינות ישראלים, בהתאם לשנות המדינה. הנה טענה על חוסר אמת בפרסום: אמרתם 67, אז למה חיים גן שלף מדי פעם הפתעות נוספות? רק כדי להדהים אותנו ולבלבל את הספירה? 

 

כל הכבוד לזה, וכל הכבוד לכך שנמזגו כאן יינות ישנים, מתיישנים ונדירים, כולל מגנומים מסחררים, וגם יינות צעירים יותר הנותנים ביטוי וייצוג יותר מאשר הולם לגדלי וסוגי יקבים, מיקומים, סגנונות – באמת חוויה.

כמובן שלא התיימרתי לטעום את כל היינות, ומראש כיוונתי עצמי לישנים ולנדירים יותר – אם כבר אז כבר. לשם כך גם נעזרתי באוליביה פרטי – יינן יקב טפרברג, ידידי חובב היין משה צוקר "טקסי-נט", וחיים גן – איש הענבים, אשר הבטיח טעימה ייחודית – וזה אכן מה שקיבלנו, כאשר חלק מהיינות מוכיחים התיישנות יוצאת דופן, וחלק מהצעירים והזולים מוכיחים רמה גבוהה.

לפי חיים גן, היינות הבוגרים שבלטו בטעימה היו רמת הגולן קברנה סוביניון גמלא 2000, מרגלית מרלו 1995, רקנאטי רזרב 2004, רמת הגולן בוטריטיס 1988, קסטל גרנד וין מגנום 1988 ו- 1999, מרגלית ספיישל רזרב 2000. כרמל לימיטד אדישן 2003, כרמל ספיישל רזרב 1976. יער יתיר 2003 אכזב את חיים גן.

את היינן אוליביה פרטי מטפרברג תפסתי בעיצומה של הטעימה, והצלחתי לקבל חוות דעתו על היינות שטעם עד אז: רמה"ג ירדן קברנה 1998 – ממש טוב. את רקנאטי רזרב 2004 הוא אהב מאוד, וכך גם את גמלא 2000 של רמת הגולן ומתתיה 2008 של דלתון. קסטל גרנד וין 1998 – עייף, לדעתו. ברקן סופרייר 20000 – צבע יפה, בפה חלש יותר. מהצעירים: להט לבן – אהב, נטופה לאטור לבן 2011 – אהב: אירופאי, רגוע, דומה יותר לקסטל. רמה"ג ירדן מרלו קלע 2011 – טעים. הצבע והאף מצאו חן בעיני אוליביה. אדמה 2 סופה2012 של תבור – אף מעולה, פה קצת חלש.

משה צוקר טקסי-נט: קסטל גרנד וין 1994 – לא בשיאו. קסטל גרנד וין 1998 –יין חי, עוצמות אף חזקות, חמיצות מאוזנת. ברקן סופרייר 2000 – יין גמור. הרי גליל מירון 2007 – מצוין ותמורה גבוהה למחיר – יין להרבה שנים. יתיר 2003 – נגמר. מהצעירים: בזלת הגולן מרלו 2012 – מצוין. עוד 10 שנים לפחות. אלפסי 2011 -–יין ששווה 92-93 נקודות, אחד הטובים ביותר בטעימה. תבור אדמה 2 שחר ריזלינג 2014 – יין לבן מאוד מיוחד. בתחושה סוביניון בלאן ובאפטר טייסט אפילו יותר. רק ברובד התחתון ביותר מקבלים מתיקות ריזלינג. שאפו.

הגיע תורי, אז הנה בקצרה ולא בסדר מחייב, היינות שטעמתי וההתרשמות מהם:
אלכסנדר הגדול קברנה סוביניון 1999 של יקב אלכסנדר – היין חי ונושם,אפילו עדיין עם עפיצות ברקע. התרשמתי ואהבתי.

מרגלית מרלו מגנום 1995 – צבע חיוור, כמעט צבע קוניאק. ריח טחב, בפה מפתיע ולא ברור – יש מי שיגיד לשפוך ויש (כמוני) שיגיד וואוו. משהו.

ברקן סופרייר קברנה סוביניון 2000 – גם הצבע שלו לא משהו. בריחות יש כל מיני דברים אבל לא מצאתי פרי. בטעם נפלא, ואפילו מזכיר חלק מבניו הצעירים שבאו בהמשך.

ברקן קברנה סוביניון רזרב 1991 – בקבוק (בתמונה) שהובא לטעימה ע"י חבר במועדון איש הענבים. הצבע נוראי, ריחות בואשים, טקסטורה צמיגה ליין, ולמרות הכל זו חוויה ייחודית.

כרמל קברנה סוביניון פרייבט קולקשן 2000 מגנום – עוד יין ותיק חי ונושם, עם חמיצות מעקצצת. אהבתי.

רמה"ג גמלא קברנה סוביניון 1993 – חיים גן התלהב שיין שמחירו 50 ₪ מגיע לגיל זה. פחות התלהבתי ממה שנמזג. 

כרמל לימיטד אדישן 2003 – בלנד בורדולזי של קברנה סוביניון, מרלו, פטי וורדו וקברנה פרנק. לא ממש התלהבתי כשהיה צעיר יותר, והיום אפשר להרגיש בו, באופן ייחודי למדי – כאילו שכבות שכבות של הזנים השונים. למי שאוהב, בכל הפרמטרים של צבע, ריח, חמיצות וגוף, עתידו עדיין לפניו.

בזלת הגולן קברנה סוביניון 2000 מגנום – יין נפלא, צעיר. ילד, לך להתבגר.

רקנאטי ספיישל רזרב 2004 – צבע מעולה, פחות ריחות. בטעם מרירות וחמיצות לא מתבקשת. צר לי אך נראה בשלהיו.

קסטל גרנד וין 1998 מגנום – לא מזמו שתיתי אצל אלי בן זקן ביקב (הישן). אהבתי אז ואהבתי היום. ברבו ליין ישראלי ותיק.

קסטל גרנד וין 1994 מגנום – הצבע כבר חום עור יותר, בפועל לטעמי היין גמור אך עדיין חוויה בת 21 שנים.

שאטו גולן סירה 2002 – בצבע, בריח ובטעם, מבחינתי סיים את דרכו.

רמה"ג גמלא קברנה סוביניון 2000 – ראוי לציון הידע של יינני היקב להשאירצבע ביין מתיישן. הריח הלך לטייל. בטעם אפשר לשתות, אבל למה לעשות זאת כאשר יש צעירים ממנו בסביבתו.

מרגלית קברנה סוביניון ספיישל רזרב 2000 – חיים גן צופה לו עוד 5-6 שנים ואומר עליו 'יין מרגש'. בצבע יש כבר חום, הריח צעיר, בפה מתיקות עם עפיצות, ואני מצטרף ל'יין מרגש' של חיים גן. משה צוקר טקסי-נט נותן לו ציון 93.

טועם אחר באירוע, שי, מצטרף ל-93 ליין זה, ומציין שני יינות נוספים: מירון 2007 של הרי גליל ויער יתיר, השווים לדעתו ציון 91.

יער יתיר מגנום 2003 – הדעות חלוקות, מ'גמור' עד 'שווה 91 נקודות'. אני נמצא בקצה התחתון לצערי.

פה אחד: מצטיין הטעימה שלנו הוא רמה"ג ירדן 1998 מגנום – בקבוק 372 מתוך 450, ממנו נהנינו כל כך. מלא פרי, צבע נהדר, ריח נפלא. עם רמת חמיצות כזאת יחזיק עוד 10 שנים.