רגע לפני ראש השנה מתקיים בירושלים פסטיבל היין השנתי בגן מוזיאון ישראל, בו אפשר לפגוש עשרות יקבים שמציעים לקהל המגוון להכיר את ענף היין הישראלי.
מאות (לפחות) בקבוקים ייפתחו לטעימה: יינות לבנים, יינות רוזה, וכמובן היינות האדומים משלל הזנים שיש בארץ.
אי אפשר לטעום את הכל, וגם לא באמת רצוי. הכתבה הפעם מופנית לכאלה שזו להם הפעם הראשונה בתערוכה גדולה, ולכאלה שרוצים קצת הכוונה איך לנצל את מספר השעות בתערוכה עד למקסימום, על מנת להכיר ולמצוא מה אתם אוהבים. 

בתערוכה תמצאו שלושה סוגי יקבים. הראשונים אלו היקבים הגדולים כמו יקב דלתון, יקב רמת הגולן, יקב ירושלים, יקב ברקן סגל, יקב תשבי, יקב הרי גליל – אלה מייצרים מיליוני בקבוקים בשנה.
מהצד השני תמצאו את היקבים הבינוניים והבוטיקים הגדולים, כמו יקב טוליפ, יקב אמפורה, יקב הר אודם, כרם מונטיפיורי ואחרים, המייצרים בסביבות 100,000 בקבוקים בשנה וחלקם אף יותר. 

היקבים הנוספים נקראים אף הם יקבי בוטיק, ובהם תמצאו גם את יקבי הגראז' המייצרים כמה עשרות אלפי בקבוקים. דוגמא ליקבים כאלה בפסטיבל: יקב צ'ילאג, יקב איל, יקב יפו, וגם קטנים יותר כמו דוכתא, צ'ימבליסטה או קדמא. 

ההיצע שלהם לא גדול, אבל מאוד מיוחד. 

בדוכנים של היקבים הללו תוכלו להכיר מקרוב את היינן, ולשמוע ממקור ראשון על היין. כאן צריך לקחת את הזמן, ולדעת שהיינן בא לא רק עם היין אלא גם עם הסיפורים שמאחורי היין, ומלי שבעניין שווה להתעכב כמובן.

בשאר הדוכנים יטעימו אתכם מלצרי יין, שלא תמיד מעודכנים לגמרי בזני הענבים או במידע על היין והיקב, ולכן צריך לקחת בחשבון, ששם מוזגים לכם יין ואתם עוברים הלאה.
המטרה של היקבים היא למכור יין, ולא משנה איזה יין המטרה שלכם היא לבחור את היין שאתם מעדיפים, הן מבחינת הטעם האישי והן מבחינת ה- VFM – האיכות הכי טובה במחיר הכי טוב שאפשר לקבל.

טוב, יוצאים לטעימה. קחו אתכם בקבוק מים שתקבלו בכניסה, ופנקס קטן כדי לרשום מה אהבתם ומה פחות.

אנחנו יוצאים לשני סיבובים.
סיבוב ראשון: רק יינות לבנים ויינות רוזה (סמוקים) חצי יבשים ויבשים

לא להתפתות לשתות יין קינוח מתוק – גם אם ממש אומרים לכם שזה מדהים. תגידו למטעים שתחזרו אליו בסוף. היין המתוק יגמור לכם את הטעמים של שאר היינות, וחבל.

יקב טוליפ ויקב מאיה יהיו בדוכן משותף
בדוכן זה אפשר להתחיל לטעום מהיינות הלבנים. היינן דוד בר אילן יוצר יינות לבנים מאוד מאוזנים ומאוד נגישים לקהל הרחב. היינות יהיו פירותיים, עם אלכוהול שרק מורגש בקצוות ומאוד נעימים לשתייה.
היין שלי ביקב מאיה הוא MARE WHITE – בלנד מעניין ומאוד ייחודי מענבי פרנץ' קולומבר ומרסאן. בפה יש התפרצות ארומטית עם חומציות נהדרת. לא לוותר .
היין הלבן שלי מיקב טוליפ: WHITE TULIP – בלנד של ענבי גוורצטרמינר וסוביניון בלאן. גם כאן יש בלנד ייחודי, שמשלב ענבים מאוד ארומטיים עם ענבים מאוד מינרליים, והתוצאה איזון מושלם של טעמים.
ליקב מאיה יש גם יין רוזה ארומטי עם מרירות קלילה ונעימה – יין שיפתח לכם את התיאבון לטעום עוד יינות רוזה טובים.

יקב אייל: היינן אייל אוחיון ממושב גבעת נילי
מדובר ביקב בוטיק צנוע, מהמשובחים שיש בישראל. הקפדה על יינות מאוזנים ונקיים, שנעשים מתוך אהבה לכרם, לגפן וליין, אבל מעל הכל במקצועיות.
בטעימת הלבן נסו את בלנד שרדונה עם תוספת של אמרלד ריזלינג. שילוב מעניין של שרדונה עוצמתי, חד ומינרלי, וריזלינג שמעניק טרופיות קלה ומרעננת. יופי של יין.

יקב אמפורה: היינן ארקאדי פפיקיאן
בדוכן של אמפורה תפגשו ביינות מהליגה של המקצוענים. אלה יינות שחובה להתעכב עליהם, ולהקשיב להסברים של המטעימים.
זה יקב מקצועי, שהיינות שלו נעשים על ידי היינן הטוב ביותר בארץ, עם פילוסופיה מאוד ברורה איך יין צריך להעשות. זה יקב שאין בו קיצורי דרך. המיכון הטוב ביותר, חומרי הגלם הטובים ביותר, והיין מקבל את כל תשומת הלב שהוא צריך.
ריטון סוביניון בלאן: יין לבן עם ריחות מדהימים של לימון וקליפות הדרים, ומעט טרופיות שמעניקה ליין הזה מושלמות.

יקב גוש עציון: יקב בוטיק קטן שמקפיד על איכות הענבים
בשנים האחרונות היקב כל הזמן במגמת עלייה של יינות טובים, וצריך לשים לב אליו.
נחל הפירים לבן – בלנד שמצדיע למגוון ענבי כרמי היקב. מורכב מ- 33% שרדונה, 25% רוסאן, 15% ויונייה, 15% גוורצטרמינר, 12% סוביניון בלאן. סוג של סלט פירות מאוד מפתיע.


hקב ברקן סגל: יקב גדול שמייצר 4 מיליון בקבוקים בשנה
עירית בוקסר-שנק היא אמנם לא היננית הראשית, אך בולטת ביקב. היינות של ברקן נגישים, ורבים מהם תמצאו על מדפי הסופרמרקט. ליקב יש גם סדרות גבוהות, אבל בעיקר באדומים. היינות הלבנים של היקב לא מורכבים ולא גדולים, אבל ברובם נעימים לשתייה, ומחירם ללא ספק טוב.
אני הייתי מתעכב על עלמון – בלנד שמורכב מענבי שרדונה, ויונייה וסוביניון בלאן. קצת מתיקות, קצת מינרליות, קצת גוף. חביב בסך הכל.

יקב דלתון: חילופי ייננים
יקב דלתון ממוקם בפארק תעשייה דלתון במרום הגליל, כ- 4 קילומטרים מהגבול עם לבנון. היינן גיא אשל החליף השנה ביקב את הייננית נעמה סורקין, שהיינות המוטעמים הם שלה. דרך אגב, אחד הייננים הראשונים של דלתון, היה ארקאדי פפיקיאן מיקב אמפורה.
בדוכן חובה לטעום את גליל פינו גרי 2014 – יין לבן מענבים מאוד מיוחדים. בשקט ובצניעות הייחודית לייננית נעמה סורקין ,היא הצליחה למצות עד תום את הטעמים והארומות האופיניים לזן הזה לא הרבה מסוגלים. זה יין מרתק.
לא לפספס את הרוזה של דלתון- 13.5% אלכוהול. ריחות טובים של פרי הדר מעט בוסר, לצד תות שדה בשל. בפה יש טעמי פירות אדומים עם מעט פלפל. היין מאוד מאוזן ומאוד נעים לשתייה.

יקב הר אודם: היקב הכי צפוני בארץ
היקב שייך למשפחת אלפסי. אבא ושני בנים שעושים יין איכותי כבר שנים. מרכז מבקרים מרשים במושב אודם, בו תמיד מקבלים את האורחים בהמון יין והמון חיוכים.
לטעום את וולקני שרדונה – שרדונה בסגנון צרפתי. מינרלי, חד. הפרי נמצא ביין הזה בכל הדרו, אבל מתמזג נפלא עם העץ והאלכוהול. לטעום, להבין, לבקש לטעום עוד פעם, ולהתענג.

יקב צ'ילאג: הייננית הצבעונית אורנה צ'ילאג
אורנה למדה ייננות באיטליה, ומביאה משם את הפילוסופיה, שיין טוב עושים לאט, ונותנים לטבע לעשות את שלו. איך אומרת אורנה: "אין כמו יין לבן וקר ביום קיצי וחם".
אין רבים שמייצרים בארץ יין מענבי שאנין בלאן אורנה היא אחת מהם (גם גבי סדן – יקב שבו, זאב דוניה – סוסון ים).
לצ'ילאג יש שאנין בלאן קיצי ומרענן. יין נקי, צלול ויפה. ריחות של לימון ירוק, אשכולית ותפוחים ירוקים. בפה תוכלו להרגיש שוב את התפוח הירוק והמון אגסים בשלים.

יקב צ'ימבליסטה: עוד השפעה איטלקית
הייננית אלנה צ'ימבליסטה הגיעה מאיטליה, למדה שם, ועושה רק יינות לבנים – בהשראת היינות של סיציליה.
בטעימת השרדונה תגלו יין קצת שונה, שכאילו נעשה ביד גסה, ואפשר ליין להיות כמו שהוא רוצה: פירותי, מינרלי, אבל עם ייחודיות שאפשר לאהוב ואפשר לא. אתם תחליטו.

יקב קדמא: כדי חרס גרוזיניים
גם ביקב הזה הכח הנשי בא לידי ביטוי. הייננית לינה סלוצקין עושה יין בסגנון גרוזיני; כלומר משתמשת בכדי חרס גדולים ליישן בהם את היין.
מדובר בעשייה ייחודית בארץ, והיינות של לינה אכן מיוחדים ושונים בנוף. גם לינה עושה יין לבן מענבי השאנין בלאן, אבל היא לוקחת אותו לכיוון החצי יבש. שווה לעשות השוואה שלו עם זה של אורנה צ'ילאג.

יקב תשבי: גם מרכז המבקרים מומלץ
יקב שמייצר כמיליון בקבוקים בשנה. ממוקם בין זיכרון יעקב לבנימינה. היינן גולן תישבי הוא חקלאי ג'ינג'י, שמדי פעם מחייך לבריות.
ביקב יש מרכז מבקרים מיוחד במינו, עם מעשנת בשר ומאפייה מצוינות, בו תוכלו ליהנות מחוויה של טעימות שוקולד וולרונה משובח לצד היינות של תישבי.
לטעמי, הסוביניון בלאן של תשבי מעולה – בלי הרבה משחקים. מיצוי של פרי נפלא. יין מרענן, נגיש ונפלא.

סיבוב שני: 

אחרי הסיבוב הזה קחו לעצמכם רבע שעה במתחם האוכל, קחו גבינות טובות וקצת לחם, עוד מים, וארגנו לכם את הראש.
יין לבן אולי עושה רושם של יין קליל כי הוא מוגש קר, אבל יש בו אחוז אלכוהול דומה לזה שביין אדום, והוא תופס יופי את הראש.

יינות אדומים
שני סוגי יין אדום תפגשו בטעימה זאת: יין אדום זני – עשוי מזן אחד או לפחות 85% מהזן הדומיננטי בו, ובלנדים – יינות שמורכבים ממספר זני ענבים.
ביינות הזניים, כולם מכירים את הקברנה סוביניון, את המרלו ואת הסירה והשיראז. רוב היקבים הגדולים מגדלים את הזנים הללו. בנוסף ביינות הבלנדים זנים כמו קברנה פרנק, פטי וורדו, פטיט סירה, קריניאן, מורבדר ועוד. זנים אלה מתווספים בדרך כלל כיינות תיבול, שמעניקים עוצמה וצבע ליינות הקברנה והמרלו. בשנים האחרונות אנו מגלים עוד ועוד יקבים שאוהבים לעשות יין זני דווקא מהיינות הללו, ומעניקים לחובבי היין עד חוויות נעימות (בדרך כלל, לא תמיד).

נתחיל עם יקב רמת הגולן: יינן ראשי ויקטור שונפלד
כשמדובר ביקב רמת הגולן, כל העולם פרוס לפניכם: החל מיינות לבנים ורוזה, עד המתוקים.
יקב רמת הגולן הוא המשקיען ביותר בפיתוח ולמידה של זנים חדשים ובמשתלה של גפנים נקיות מהווירוס שמאיים על כל התעשייה בארץ. זה היקב התעשייתי הראשון שבעצם העניק למדינת ישראל את המונח יין ישראלי, ופרץ את דרכם של עשרות יקבים אחרים, להבין כי אתה חייב לעשות יין טוב כדי לקרוא לעצמך יקב.
בטעימה: ירדן מלבק וירדן פינו נואר – שני יינות זניים ששווה להכיר.

יקב הרי גליל: האח הצעיר של יקב רמת הגולן
באמתחתו של היקב יינות יתר מאופקים פחות בומבסטיים מאלה של רמת הגולן. הקו שמאפיין את היקב בעשיית היין הוא יין לאוכל, אחד כזה שיושב טוב לצד מנות מתובלות, לא גונב לאוכל את ההצגה, והאוכל שמוגש לידו מתאים לו כמו כפפה ליד.
בטעימה: מירון 2011 – בלנד מענבי סירה, פטי וורדו וקברנה סוביניון. שהה 16 חודשים בחבית, וקיבל יופי של טעמי וניל. יין פירותי מאוד, מאוזן וחמאתי.

יקב יפו: משפחתיות במיטבה
אן ומשה צלניקר הקימו את היקב, והבן סטפן שלמד בחו"ל, הצטרף ליקב שנולד מאהבה וניגודים.
יקב יפו משקף תפישת עולם של ישן וחדש, אבא ובן, צעיר ופרוע, אך מעודן עם נוכחות, מענג אך לא מתחנף. עולם ענק של ריחות,צבעים וטעמים, ואתם מוזמנים לחלוק את החוויה.
בטעימה: הומאז׳ סירה-מרלו – בלנד של ענבי מרלו עם ענבי סירה ומעט פטי וורדו.ליין צבע ארגמני בוהק וטעמי פטל וסיגליות. טאנינים רכים ואלגנטיים. יופי של יין.

יקב הר ברכה: מרלו מהטובים בארץ
היינן ניר לביא הקים יקב נחלה, ומייצר יין מהענבים אותם מגדלים במשק לביא בהר ברכה שבקרבת הר גריזים. היקב מייצר כ- 40,000 בקבוקים בשנה.
בטעימה: איש הרים מרלו גולד – מדובר בענבי מרלו מהטובים שיש בארץ.

לסיכום: הרבה יין יימזג בפסטיבל. לא הכל צריך לבלוע, מה שלא טעים או נעים לכם, אפשר לירוק למרקקה על השולחן. החיים קצרים מדי כדי לשתות יין לא טוב


מילון מונחים בסיסי
 יין יבש – בתהליך ייצור היין מוסיפים שמרים. כאשר אלו מכלים את הסוכר לגמרי בתהליך הייצור וההפקה, אנחנו נקבל יין יבש. ביין יבש ריכוז הסוכר לא עולה על 4 גרם סוכר לליטר.
 יין חצי יבש – כאשר משאירים מעט מן הסוכרים ולא ממתינים שהשמרים יכלו את כל הסוכר, מתקבל יין חצי יבש. ביין חצי יבש ריכוז הסוכר נע בין 4 ל-15 גרם סוכר לליטר.
 יין מתוק – במידה וכמות הסוכר הנותר גדולה מ-50 סוכר לליטר, נאמר כי היין הוא מתוק.
 כדאי לדעת: כוס יין יבש מכילה בין 80 ל-95 קלוריות, כאשר ככל שהיין מתוק יותר כך כמות הסוכר בו גדולה יותר, ועל כן גם משמין יותר.
 חלוקה נוספת של יינות היא פועל יוצא של מספר סוגי הענבים המעורבים בייצור והפקת היין:
 בלנד או ממסך בעברית – יין המופק מכמה סוגים של ענבים, למשל גם מקברנה סוביניון וגם ממרלו.
 יין זני – יין המופק מלפחות 85% מאותו זן של ענב
 ארומה – מונח לתיאור ריחו של היין כפועל יוצא של דרכי השימור והיישון של היין. מאחר ותהליך יישונו של היין מתבצע בחביות עץ אלון, זה מותיר את הארומות על הנוזל. גם הביסולפיט (גופרית).משפיעה על הארומות.
הארומות של היין מושפעות ממספר פרמטרים: עץ, פרי, שמרים, גופרית ועוד. כל אלו יוצרים אין ספור ריחות ביין. כפרי, הענב משחרר בזמן הסחיטה ובמהלך העשייה אין ספור ריחות: שוקולד, קפה, פירות יער, ריחות טרופיים ועוד. כל אלו באים ליידי ביטוי כשאנחנו מריחים יין ורוצים לתאר מה אנחנו מריחים.
 גוף – גוף היין יכול לקבל ערך אחד מתוך שמונה ערכים קיימים, כמו בינוני, קל, מלא, חלש, כבד, עגול. תכלית מונח זה לתאר את מידת הכובד של היין, התחושה הנותרת בחך כתוצאה מכובדו של היין בערסול הכוס או בפה. מבחינת האיכות, ככל שהיין "כבד" יותר, כך הוא נחשב לאיכותי יותר. נתאר יין כבעל גוף "כבד", אם טעמו נותר על הלשון זמן מה לאחר שלגמנו ממנו ,בעוד שיין בעל גוף "קל" לא יותיר את טעמו על לשוננו לאורך זמן.
 עפיצות – מושג המאפיין יינות אדומים ואינו חל על יינות לבנים. העפיצות היא אותה תחושת יובש, חספוס או צריבה בלשון הנותרים בפה לאחר שתיית יין אדום.
 סיומת – הטעם שנותר בפה לאחר טעימת היין, ה- After Taste. טועם יין מקצועי יותיר את הפה סגור לאחר הטעימה, ינשום רק מהאף, ויחוש בסיומת של היין. סיומת יכולה לקבל ערכים רבים: היא יכולה להיות ארוכה, מעניינת, טובה, מאוזנת, טעימה, יבשה, עדינה, עשירה, בינונית, חדה, חלקה, אלגנטית, קצרה, עגולה, מאכזבת וכו'.
 חומציות – כשמתארים מידת חומציות, מדברים על טעמו של היין. השאיפה היא להגיע לאיזון עדין והרמוני של חומציות, שכן יין בעל חומציות גבוהה מדי, טעמו יהיה חמוץ וצורם כמו של חומץ או מיץ לימון, בעוד שכשלא מורגשת ביין חומציות כלשהי, הדבר יפגע בטעמים ובריחות ביין. איזון היא מילת המפתח.
 חמאתיות: יין שיורד נעים ולא צורב בגרון, יין שיש בו איזון בין חומציות, טעמי עץ ורמת אלכוהול שלא פוגעת במכלול.
 טאנין – חומר אורגני ומר המצוי בחביות עץ אלון, בקליפות הענב ובחרצניו.
הטאנין משפיע על החמיצות שיש ביין ובאופן זה אחראי על שימור היין. כמות הטאנין שתהיה ביין, היא זו שתשפיע על עפיצותו.