כתבתי רבות בשנתיים האחרונות על ריבוי התערוכות בארץ ועל הכספים הרבים שהיקבים צריכים להוציא: תשלום על דוכן, תשלום עבור צוות, מזיגת עשרות בקבוקי יין חינם לאורחים, ימי עבודה ועוד. מבחינת המבקרים היה רושם שהם מגיעים לבר הכי זול בעיר, ותמורת כרטיס כניסה הם שותים עד דלא ידע, ובכל עיר רעננה צץ לו סוחר נמרץ, שמטרתו לגזור קופון על גב היקבים. אט אט מתחילים היקבים להפנים שהם לא מסוגלים לעמוד בעומס הכלכלי, ובוודאי לא בעומס לוח הזמנים שכופים עליהם.
המלצתי הייתה לבחור שתי תערוכות שמבחינת היקב יכולות לקדם אותו ולתת לו חשיפה, ומעבר לכך גם אפשרות להרוויח כסף ממכירת יין. התערוכה צריכה להיות קודם כל מקצועית, עם תכנון, עם גוף שיודע ללוות את הצוות המקצועי, עם מיקום ראוי והתייחסות רצינית ליין שנמזג, משרד יחסי ציבור שמקדם את היקבים המשתתפים, ומקסימום חשיפה במדיומים השונים בעיקר לפני חגים כמו פסח וראש השנה.
פסטיבל היין בירושלים מתקיים כמו כל שנה (זו הפעם ה- 14) במוזיאון ישראל. המקום מדהים ביופיו, ומזג האוויר הקריר בעיצומו של קיץ לוהט מהווה סיבה כמעט מספיקה להגיע לתערוכה. בגלל אופי הקהל שמציף את הפסטיבל (טווח גילאים 25-35) החליטו לקיים בערב הפתיחה (שני 7.8) מופע מושקע של להקת רד בנד, וכל העסק במוזיאון הפך לחגיגה אמיתית.
ההפתעה בערב הפתיחה הייתה גם מבחינת היקבים שהטעימו יינות מהסדרות הגבוהות שלהם, מה שבדרך כלל לא קורה בתערוכות גדולות, ועל כך מלינים בדרך כלל חובבי היין. ירושלים הבינה שכדי לקדם את מכירות היין, ואולי סוף סוף להעלות את הצריכה בארץ, יש לפנות לקהל נוסף. זהו קהל שסיפורים על עפיצות וטעמי פירות יער פחות מעניינים אותו. הוא רוצה יין טוב, יין שמתאים למזג האוויר, הוא רוצה שהיין ילווה אותו במשך כל הערב עם עוד חוויות של מוזיקה, אוכל ואווירה סקסית.
בתערוכה במוזיאון אפשר לטעום עשרות יינות. הנה על מה לא לוותר:
יקב שאטו גולן – סוביניון בלאן 2016: ליגה אחרת.
יקב מוני – שס"ק 2016: בלנד של שרדונה, סוביניון בלאן וקולומבר. עושר טעמים ואיזון נפלא.
יקב טוליפ – White Tulip 2015: גוורצטרמינר וסוביניון בלאן. חומציות נפלאה לצד טרופיות בקצוות. יין משמח.
יקב בר מאור – ריזלינג 2015: איך כתבה יונה וולך בשיר "קדמשנתי". רומזים לנו שיש סקס אחר. טוב שמישהו יודע על זה. אם יש סקס אחר הביאוהו לכאן ונדעהו נדבר גלויות, יש או אין. מדהים בעיניי הריזלינג הזה.
יקב מונטיפיורי – בלנד שרדונה וסמיון 2016: יין קייצי. טעמים נקיים, מאוזן ודורש אוכל. יופי של יין.
יקב רמת נגב – מלבק 2014: המון תבלינים וניחוחות של דובדבנים שחורים עם קקאו. חומציות תוססת מאוד, שמובילה לגימור ארוך להפליא. זה מלבק מטורף.
יקב אייל – בלנקו 2014: בלנד של שרדונה ואמרלד ריזלינג. החצי יבש הכי יבש שטעמתי. חד, מורכב, מאוזן. יין טוב. נקודה.
יקב רמת הגולן – סוביניון בלאן השמורה 2016: ניחוחות וטעמים נפלאים של אשכולית, זסט לימון, תבלינים ומינרלים. יין אלגנטי המשלב מתיקות מתוחכמת.
יקב שאטו רמו – ויוניה 2016: טעמים ייחודיים של אפרסק לבן ופרחים. רעננות עם עושר של פרי. יופי.
יקב הר ברכה – גוורצטרימנר חצי יבש: בכוס מתפוצצים ניחוחות קלאסיים, פרחוניות טרופית של אשכוליות, אגס, מלון. בפה יין מרתק. עושר טעמים וחומציות ומינרליות נפלאים. שאפו.
לסיכום: יש הרבה יין טוב בתערוכה בירושלים.
מחיר הכניסה: 95 ₪. הכרטיס מקנה טעימות ללא הגבלה מכל דוכני היקבים המשתתפים בפסטיבל. כרטיסים ניתן לרכוש בקופת המוזיאון בלבד. ביום שלישי 8.8 המוזיאון פתוח עד 21:00, והמבקרים בפסטיבל היין יוכלו גם לבקר במוזיאון ובמבחר התערוכות ללא תוספת תשלום. השערים נפתחים מדי יום ב- 19:00 וננעלים ב- 23:00 (ביום ג' שערי המוזיאון נפתחים ב- 18:00).
