יין ישמח לבב אנוש, אבל ביקב גבעון שאליו הוזמנתי לאחר כבוד ל"יום שישי של סירים", חושבים שגם אוכל לא מזיק. אכן, הם צודקים.
אספתי את עצמי ונהגתי רבע שעה מירושלים לקבר הנביא שמואל, הופ, עוד קצת ימינה, ונכנסתי לישוב הקהילתי גבעון, אי שם בין שכונת רמות לגבעת זאב.
ביקב גבעון יש מסורת ארוכת שנים, שקצת לפני הבציר והרבה אחרי החורף, הם קוראים לחברי המועדון, פותחים שולחן עמוס סירים מהבית, ונותנים אוכל ויין כיד המלך.
במקום התקיימה מכירה וגם תערוכת קרמיקה של דפנה זמר ובתה המקסימה שיר; בכלל, חגיגה לכול החושים.
אלחש לאוזניכם הצמאות לסיפורי הקטנים, שהייתה לי סיבה סמויה נוספת אשר דרבנה אותי להגיע להתארח אצל ניר ארנסטי ושוקי סגל, בעלי היקב ואומני היין שלו.
לפני כחצי שנה, בחורף, באירוע "טרום ביקבוק" מרשים, הרשיתי לעצמי להמליץ לחברים יקרים אלה, "לחבר" בין המרלו והקברנה סוביניון, ולייצר את בלנד גבעון 2007. והנה לאחרונה אמרו לי מביני עניין כי ליין יש מחלות ילדות – לא עלינו.
כאשר הגעתי ליקב כבר היה בקבוק הבלנד 2007 חצי גמור, ולא נותר לי אלא למלא כוס ולהקשיב לזמרת היין.
להלן הדיאגנוזה שלי, אשר כמובן מחייבת רק אותי ואת מי שרוצה: היין דיבר אלי ואמר לי כי הוא עוד רוצה לנוח. ההתרשמות שלי היא כי הריח עדיין לא מרמז מספיק על איכות היין (הטובה מאוד), והאפטר טייסט – ארומה וטעם של דובדבנים עם חרצנים – פשוט מקסים.
המלצתי הפסקנית היא להמתין חודשיים שלושה, ולראש השנה יהיה לכם יין נפלא.
תגובות
0