שמים סוף למחירים המטורפים של היין הישראלי במסעדות

חג הפסח הוא החג של היקבים במכירת יין. עשרות מבצעים, עשרות השקות של יינות ביקבים, תערוכות יין, דוכני יין, חנויות יין; כולם משתתפים במכירה הכי גדולה של השנה.
בחודש האחרון הסתובבתי בתערוכות ובחנויות היין, ובעצם הבנתי כמה אנחנו טיפשים ומוכנים לשלם מאות אחוזים יותר על אותו יין שמוגש לנו במסעדה.

יין הנו בעצם מוצר שעומד על המדף. לא אוכל, לא שותה, כמעט ולא מתקלקל, ובעצם לא עולה למסעדן לתחזק אותו. מסעדן קונה יין ב- X כסף, ומוכר במחיר פי 4. למה? מי קבע שצריך להכפיל פי 3 וברוב המקרים גם פי 4 ולהוסיף מע"מ? מי אמר שזו הנוסחה למכור יין ולהרוויח מיין?
האם בשיטה זו בעצם לא פוגעים ביקבים ובתעשיית היין, ומרחיקים את ציבור חובבי היין מיינות ישראלים?

אין מי שלא כועס על מחירי היין במסעדות, ואין מי שלא שאל את עצמו למה בישראל יין יקר כל כך.
אין בכלל פרופורציה בין המחיר בו מסעדה קונה יין מיקב ובין התמחור לסועד. רוב חובבי היין יודעים כמה עולה בקבוק יין באמת.
אני חוזר לחודש זה של חג הפסח, כאשר רוב היינות הטובים נמכרים ב- 50-70 שקלים. יקבים כמו רמת הגולן, טפרברג, ברקן, כרמל, בנימינה, דלתון; כולם עושים מבצעים ומוכרים, ואני בטוח שאף אחד מהם לא מפסיד. לא הם ולא בעלי החנויות. אם יין נמכר ב- 50 או ב- 70 שקלים, החנות קנתה אותו ב- 25-37 שקלים.

במסעדות זה סיפור אחר. מגיע נציג של יקב למסעדה טובה, וברוב המקרים נתקל במנהל מסעדה, שלא בטוח כי הוא מבין ביין. המנהל יודע מנוסחת האוכל, כי מנה מתומחרת ללקוח על פי פרמטר של מחיר חומר הגלם כפול 3, ומבחינתו זה מוצר שאפשר להרוויח עליו הרבה כסף, ולקבל מתנות מהיקבים והנחות ומבצעים. במספר משפטים מנהל המסעדה מנפח את האגו ליינן או לנציג היקב בסגנון של "אנחנו מכבדים בתפריט שלנו את היין שלכם, ותחשבו כמה חשיפה היין שלכם יקבל פה במסעדה". ככה הפנטזיה עובדת, ובעל היקב או הסוכן כמובן משתכנעים; כי מי לא רוצה להיות בתפריט של מסעדה טובה ומרשימה.
ואז מתחילים לדבר על המחיר ועל ההנחות ועל המבצעים ועל תוספות בקבוקים לצורך טעימה לצוות ולהכרת היין, ועוד ועוד יין שניתן חינם.

 

אבל הנה הטריק: אף אחד לא באמת מגלם את ההנחות המטורפות שהיקבים נותנים למסעדות, ללקוחות. מה פתאום?
מחיר היין ישולש ועם תוספת מע"מ, ויימכר בסכום גרנדיוזי כי אותו נציג מסעדה אמר לבעל היקב "היי, היין הזה מדהים. הוא צריך להיות במחיר גבוה, וככה יכבדו אותך ויגידו שאם היין הזה תומחר כל כך יקר, אז הוא בטח טוב". ובעל היקב הרי רוצה שיכבדו אותו, ומחיר גבוה של יין מעיד על יין מעולה כביכול. קשקוש. פשוט קשקוש.

הנה דוגמה לתפריט של מסעדת 'השולחן' שיצא בימים אלו לשוק. מחיר כוס שרדונה רקנאטי רזרב הוא 44 ₪. בבקבוק יש 5 כוסות יין במזיגה נכונה, דהיינו בקבוק עולה 220 ₪ במסעדה. אותו בקבוק עולה בחנות יין 75 ₪. המסעדה קנתה את היין מהיקב או מהמפיץ שלה ב- 40 ₪ לפני הנחה ומבצע. עשו אתם את החישוב בכמה הכפילו את מחיר היין הלבן הפשוט והקליל הזה.
והנה עוד דוגמה מאותה מסעדה: מחיר כוס מרלו הראל של יקב קלו דה גת 45 ₪. עבור בקבוק תשלמו 225 ₪. בחנות יין תמצאו אותו יין ב- 95 ₪ לפני הנחה ומבצע. המסעדה קנתה אותו ב- 50 ₪, לא יותר.

 

במסעדת טוטו, שם עד לא מזמן היה סומלייה בכיר, היינות מתומחרים ללקוח גם כן על פי פרמטר לא ברור: כוס סוביניון בלאן של כרם שבו 42 ₪, כוס ריזלינג קאיומי של כרמל 40 ₪, כוס שורש צרעה 52 ₪, כוס מרלו רזרב פלם 52 ₪, כוס גרנד וין קסטל 72 ₪.
אז אני אגלה לכם מה הפרמטר היחידי לתמחור היין, והוא מאוד פשוט: במחיר שהמסעדה קונה בקבוק, נמכרת כוס.
המסעדה מרוויחה עוד 4 כוסות, או שלוש וחצי אם המזיגה לא מקצועית.

 

יקומו עכשיו היקבים ויגידו 'מה פתאום, זה לא המחיר'. אז נכון, בקבוק שורש צרעה נמכר ביותר מ- 52 ₪ למסעדה, וגם הגרנד וין של קסטל ועוד כמה יינות, אבל המסעדה מקבלת על כל שישה בקבוקים שהיא קונה גם בקבוק בונוס, ופה זה לא מגולם ללקוח.
כל בקבוק יין ישראלי במסעדה נושק ל- 200 ₪ – 59 דולר, וביורו אולי זול יותר – 42 יורו.

בקבוק רוזה של יקב שאטו גולן נמכר ב- 185 ₪. זהו יין רוזה שקילו ענבים עבורו עולה 5 ₪. בקבוק של שאטו גולן אמנם יקר, אבל לא עולה על 20 ₪. יין ללא חבית, ואפילו ללא עלי זהב בפנים, מתומחר ב-185 ₪. האם זו השיטה של שאטו גולן לקדם את היין הישראלי בארץ? ורוזה דומה של יקב קסטל נמכר ב- 175 ₪. נכון, רוזה טוב, אבל מחירו צריך להיות 90- 80 ₪. לא יותר. אז למה המחיר הזה?

לאותם ייננים ובעלי יקבים שמתלוננים כי לא שותים יין ישראלי, הנה התשובה שלי: בטח שלא ישתו את הרוזה שלכם במחיר הזה. הוא לא שווה את זה, ואף רוזה ישראלי לא שווה את זה.
שרדונה של קלו דה גת נמכר שם ב- 260 ₪ – 79 דולר. שיאזור אומץ בעל היקב או מי שהחליט על מחיר היין, ויסבר את אוזנו איך נקבע המחיר לשרדונה הזה.
גשם לבן של שאטו גולן נמכר ב- 330 ₪. יש עוד עשרות דוגמאות, והמחירים בשאר המסעדות דומה מאוד למחירים הללו. זו שיטה כזו להעתיק מחירים.
מצד אחד בעלי המסעדות יגידו שהיקבים לא מוכנים להזנות את היינות שלהם, ומצד שני היקבים יגידו כי אין להם שליטה על המחיר שנקבע ליין.

אז מי אשם בעצם? האמת, לא אלה ולא אלה. אנחנו אשמים. אנחנו שמוכנים לשלם מחירים כאלו מטורפים ליין ישראלי. אנחנו שמאוד רוצים לקדם את תעשיית היין ולפרגן לענף הרעוע הזה. אנחנו שותקים ומשלמים מחיר לא שפוי.

הרי כולנו יוצאים למסעדות, ורובנו מקבלים את החשבון בסוף הארוחה ומשלמים בכרטיס אשראי, ובסוף החודש כשמקבלים את דף הפירוט, רואים ששילמנו במסעדה 400-600 ₪, כשחצי מזה היה מחיר היין. ואז הכעס והאמירה הזו לעצמנו שאנחנו מטומטמים, צפים ועולים.
אף יין ישראלי לא צריך לעלות יותר מ- 160 ₪. אף יין. גם לא מרגלית, וגם לא גראז' דה פפה, ואפילו לא אמפורה. יין ישראלי לא צריך לעלות כל כך הרבה כסף.

אז מה לעשות? זה מאוד פשוט. צריך להחליט שמביאים יין מהבית ומשלמים דמי חליצה. מסעדה שלא תהיה מוכנה לחלוץ לכם, פשוט אל תלכו לשם. צריך לא להתבייש, ולדרוש שבתפריט היין של המסעדה יהיו יינות נגישים במחירים של מחיר המנה העיקרית – לא יותר.

לגבי יינות של יקבים שנמכרים במסעדות במחירים המופקעים אותם ציינתי, פשוט לא לקנות את היינות הללו גם בחנויות וגם ביקבים, עד שבעלי היקבים יוציאו את היינות שלהם ממסעדות אלה, או ידרשו מחיר שפוי עבור הלקוחות במסעדות, וידרשו לגלם ללקוח את ההנחות שהם נותנים למסעדות.
המסעדה לא רוצה? פשוט תצאו משם. אני הלקוח שלכם, ואני רוצה לשתות את היין שלכם במחיר שפוי.

 

צריך להפסיק להתרשם מסיפורי יין שמספרים לכם במסעדות. הסיפורים לא מעניינים. אני יוצא למסעדה כדי ליהנות מאוכל טוב ומיין טוב במחיר שפוי. לשאטו גולן יש בקבוק יקר בגלל העיצוב? האמת, ממש לא מעניין אותי, יקב אלכסנדר עוטף את הבקבוק שלו בתכשיט? ממש לא מעניין אותי. באתי לשתות יין.

ליקב כרמל, יקב בנימינה, יקב דלתון, יקב טפרברג, יקב רמת הגולן, יקב רקנאטי, יקב הרי גליל – לכל אלה ונוספים יש יינות מעולים שמתאימים מצוין לאוכל ישראלי, ויש להם יינות במחירים שפויים שאותם צריך לרכוש במסעדות, ולא לרכוש סיפורים וחלומות של בעלי יקבים.
אני לא צריך לממן את החלום או את התחביב של אף יקב.
יין יקר לא קונים – ולא צריך להתבייש. לא מצאתם יין ישראלי שמתאים לכם מבחינת המחיר? קחו יין יבוא. רק כך נוכל להוריד את המחירים הלא שפויים של יינות ישראלים במסעדות. לא ילמדו בטוב, ילמדו דרך הכיס.
שמים סוף למחירים המטורפים של היין הישראלי במסעדות.

 

כתבה זאת של אלון גונן הביאה לגל בלתי רגיל של תגובות קוראים – בעד, נגד, ויכוחים בין כותבים – הכל הולך. אנח מביאים את התגובות בעריכה קלה מתבקשת:

 

הסומלייה: אחוזי הרווח על יין זהים לאחוזי הרווח על קולה ומים מינרלים, הנמכרים אף הם במסעדות במחירים מופקעים. מי שרוצה לשתות בזול שיישאר בבית.

 

מילה בסלע: מי שמרגיש שהוא "מוכרח" לשתות יין – מגיע לו.

ע.: תודה. כתבה מצוינת. תמיד חשבתי שהם מגזימים, אבל טוב לראות את הנתונים.

דון קישוט: הפתרון אכן מצוי בהבאת יין ותשלום דמי חליצה.

 

אורן: מפתיע כמה שגיאות ואי דיוקים כותב אדם שכביכול מבין בתחום. כתבה זאת כמעט חסרת ערך לחלוטין מכיוון שמחברה המציג עצמו כמבין, בפועל מוסיף עוד דיסאינפורמציה ומבלבל את הקהל עוד יותר. אני קונה ומוכר יין גם במסעדות, ומזיגה מקצועית של 5 כוסות היא קשקוש. תמחור של פי ארבע או חמש אולי קיים בקפה קפה, אך בשום אופן לא במסעדות רציניות. ההפך: מסעדות עושות מאמץ אדיר לתמחר את היין בצניעות. לקחת מחיר חנות בפסח ולהקיש ממנו את המחיר שמסעדה משלמת עליו כל השנה, זו חובבנות וחוסר הבנה אמיתית של התחום.

 

דודי: אני מציע להטיל חרם על הזמנת יין במסעדות. כל אחד שיביא איתו כמה בקבוקים שהוא רוצה וישלם 30 ₪ דמי חליצה לבקבוק. תוך חודש כל בעלי המסעדות יורידו מחירים. בדיוק כמו שקופיקס עשו בית ספר לבתי הקפה.

 

אבי: המסעדות קונות כמויות ובזמן שהיין במבצע, ויכולות להשיג מחיר שהוא 50% מהמחיר לצרכן בחנויות יין, וכך ניתן להכפיל את המחיר פי 8 עד פי 10.

ז"א: ברוב גדול של המסעדות נמכרים יינות נחותים. המחיר מופקע, אבל את רובם לא הייתי קונה ממילא. אם כבר יש יינות סבירים, מחירם חצוף. אני לא שותה יין במסעדות. אני סבור שגם דמי חליצה הם חוצפה. אני לא מביא בקבוק קולה מהבית, אני לא רוצה להביא יין מהבית. לא רוצים לתת יין סביר במחיר הוגן – לא צריך.

ציפקה: וזה עוד כלום לעומת שוד המחירים של יין ישראלי בשדה בנתב"ג. יש שם חנות יין המיועדת למיליונרים בלבד. אידיוט מי שקונה יין בארץ. אני מביא מאיטליה בגרושים ונהנה מיין משובח.

 

זהבית: הכל פה מופקע. כל פריט ופריט בלי יוצא מהכלל. יין כרמל ישן נושן ויין הגליל שהוא עוד יותר מעולה עולה בין 9.90 ל- 18 ש"ח לבקבוק. מתוק, טעים ונעים. רוב האנשים ממילא לא ממש מבינים בהבדלים בין היין שעולה 300 ש"ח ל- 30 ש"ח, אבל משלמים מתוך פלצנות נטו. היין המתוק והזול, יין קידוש או כפי שנקרא יין פטישים, הכי טעים .לא צריך לשלם גרוש יותר מזה.

 

לא אוהבים גזלנים: מחיר היין במסעדות הוא חלק מתרבות הגזלנות במדינה.

 

רוני: אין סיבה לקנות ביוקר. השנה היו מבצעים נהדרים ברשתות השיווק: הר חרמון ב- 16 שקלים בשופרסל דיל, אין סיבה לשלם יותר. תפסיקו לקנות יין יקר. כמו שמחירי המשקפים ירדו, כך גם המחירים ברשתות השיווק של המזון ובשלב הבא מחירי היין. רק צרכנות נבונה תביא להורדת המחירים.

יוסי: יין/קוקטייל – נדמה לי שאפשר לכתוב את אותה כתבה לגבי קוקטיילים.
צריך להעניש מסעדות חודש חדשיים ואז כולם יכנעו. לצערי, חרם צרכנים, או יותר נכון חינוך מטעם הצרכנים, לא מקובל. לחיים במחירים הנכונים.

 

פלברות: על מה אתה נזעק בדיוק? המסעדות מרוויחות אולי 400% על היין, אבל על המנות הן מרוויחות 800% בממוצע (פי 8 מההשקעה בחומרי הגלם) אז בכל מה שקשור למשקאות הן דווקא יוצאות די בסדר.

 

אלי בר-נס: הרווח על יין לא גדול מהרווח על פריטים אחרים – קולה, סודה, מים מינרליים וסטייק.

אביחי חביבי: אכן זו התחושה בכל ביקורינו במסעדות השונות, ללא הבדל גיאוגרפי או סוג. מרתיח.

 

בן ציון: כבר שנים שאני מוחה על מחירי היין הישראלי בארץ, וטוען שרק פראיירים מוכנים לשלם מעל 60-70 ש"ח לבקבוק. אין, פשוט אין כל סיבה שיהיה יין ישראלי במחיר שווה לסוליטוד טרדיסיון של שאטונף, כאשר השני מוטס או מושט לארץ, שייך לאחד מהיקבים הטובים בעולם, נחשב יין מעניין ואיכותי, עובר בדיקות ביקורת איכות הן בארץ המוצא והן בארץ כמוצר מיובא, והוא עולה זול יותר מיין ישראלי שמתיימר להיות צרפתי (קסטל למשל).
דרך אגב, תעשו לעצמכם טעימה עיוורת עם הקב"ס 2011 של ברבדו ועם קב"ס 2011 של סגל או של כרמל מזרחי (פרייבט קולקשן) או ברקן ריזרב 2011, ותגלו איזה כיף זה לקנות 4 בקבוקים של השלושה האחרונים במחיר של אחד מפולצן עם תארי פרופסורה ליין, כאשר הזולים עולים על היקר באיכותם וטעמם.
חבר שהיה יבואן של מוצר מסוים, נהג לומר על אחד מהמתחרים שלו "איזה גאון הוא, איך הוא מצא את העשירים הטיפשים והשמנים למכור להם מוצר-על במחירי חלל, והם לא משתמשים במוצר בכלל".
הטיפש השמן הבא…תשתו יין אך תפסיקו לצרוך את היקרים.

 

גד: אני תומך ברעיון הצרכני שלך, רק רוצה להביא לכאן עוד אספקט, וזה הצד של המסעדן. גם על חתיכת עוף שעולה 15 שקל לקילו אתה משלם 40 שקל למנה, וגם על קולה שעולה 3 שקל אתה משלם 15 שקל. ועדיין מסעדות רבות נסגרות בארץ. אז תסביר לי מאיפה המסעדה תקח את הכסף שהיא תפסיד מהוזלת מחירי היין, ייקור המנות?

 

רן: גם בקוקה קולה שולי הרווח דומים. למה בקבוק שנמכר למסעדה ב- 2 ש"ח נמכר לסועד ב- 10 ש"ח? כי למסעדה יש מבנה, ושכירות, וציוד, ומשכורות לשלם. ומיסים, ארנונה, רישוי, ביטוח והשד יודע מה. למה נטפלת רק ליין? מתח הרווחים עליו לא שונה מזה של האנטריקוט או הסלמון שאתה אוכל.

 

חיכמת: קראתי את המסה של השף הדגול. כשראשי סחרחר מהתגליות הכבירות שנגלו לי במהלכה (בעלי מסעדות מנסים להרוויח כסף) ניגשתי לפתור את התרגיל החשבוני. לא הצלחתי מיד. והנמשל – אחינו, אתה חושב שרק אתה חכם? רק בעלי המסעדות תחמנים? אף אחד לא יודע מה קורה? המלך עירום, ורק אתה רואה לו? תתעורר.

 

ראובן ג: אני חובב יין . יש שתי עובדות : 1. יין ישראלי מתומחר גבוה מדי יחסית ליין באיכות דומה מתוצרת חוץ. 2. כל יין במסעדות בארץ – אם ישראלי ואם מתוצרת חוץ – מחירו אסטרונומי יחסית למחירו בחנות. מסקנה: 1. לקנות תוצרת חוץ ; 2. ללכת רק למסעדות המאפשרות הבאת יין מהבית תמורת דמי חליצה.

 

אבי: חבל שהכותב לא בדק את המצב בחו"ל. הוא מאד דומה לארץ, רק כמובן זול יותר. אף אחד לא ישכנע אותי שעלות ייצור יין היא כל כך גבוהה בארץ ,כך שמחיר בקבוק ממוצע יהיה כפול מזה שבאירופה.
במחיר של 50-60 שקלים, אפשרויות הבחירה שלי בבריטניה הן פחות או יותר אינסופיות. אני יכול לשתות כל שבוע בקבוק שונה במשך כשנה-שנתיים, מבלי לחזור אל אותו היין וזה לפני מבצעים מיוחדים.
המסעדות עדיין גובות מחיר הגבוה בהרבה מהמחיר בחנויות (פי שלוש להערכתי). בקיצור: המחיר הבסיסי גבוה מדי וגם המחיר במסעדות מוגזם לחלוטין.

ישראל ישראלי: להביא בקבוק מהבית ולשלם דמי חליצה?! בלא מעט מסעדות דמי החליצה עולים כמו לרכוש בקבוק.

יוסף: בהרבה מקרים שביקרתי במסעדות, היין לא היה במיטבו ,"נפח את נשמתו", מיימי, אכזבה! והמחיר? כמו שציינתם ,יקר יחסית.

אדם: יש הבדל בין בקבוק יין שלם לצד הארוחה, לבין כוס יין על הבר. בקבוק שנפתח ואין לו ביקוש, נזרק. אז הראשון משלם על הבקבוק והשני והלאה משלמים למקום כסוג של בונוס. לפי ההיגיון הזה, המחיר לבקבוק בזמן הארוחה צריך להיות מתומחר הגיונית במחיר נמוך יותר.

אני עם אלון, בסייגים: חבל לי על השוק ה"טורפני" בארץ. אלון צודק, אפשר להרוויח ולחשוף לקוחות ליין ישראלי טוב בלי לגרום להם לשלם מחירים מגוחכים בכל קנה מידה.
יש לי אוסף קטן אך נאה של בקבוקים. מאוחסן יפה, קרוב ל-240 בקבוקים (אחד נכנס, אחד יוצא, זה הכלל). באוסף יש לי פחות מעשרה בקבוקים ישראליים. כן, פחות מעשרה (לא, אני לא אציין איזה, שלא יעלו עוד את המחיר). ביחס מחיר לתמורה, היין הישראלי הוא במקום שבין מביש למביך.

אין סיבה שיין ישראלי – שעם כל הכבוד, ויש כבוד לכמה וכמה ייקבים, צריך עדיין להתקדם, ימכר במחירים שהם סביב 80 דולר לבקבוק (תעשו את החשבון מהכתבה של אלון, והוא ציין דוגמאות שהו רק קצה הקרחון). לשם השוואה, בשמונים דולר (שזה הטווח העליון של הבקבוקים באוסף), יש לי יינות שקיבלו ציונים גבוהים, שכשאני פותח לאורחים אנחנו לא רק מסיימים את הבקבוק אלא לפעמים פותחים אחד נוסף מיד. יינות שחברים מספרים חמש שנים ויותר אחר כך על הפעם שפתחתי אותו לכבודם. יין שפתחתי לזוג חברים שהתארסו, ופתחתי שוב לכבוד הולדת הילד השלישי. כן, כזה יין. כזה שזוכרים ונהנים ממנו.
ואתם יודעים מה? יש יינות ישראלים שהייתי רוצה לשים באוסף שלי לטווח ארוך. אבל באותו מחיר אני יכול לקבל הרבה יותר, והרבה יותר איכות, מהרבה יינות אחרים.

מוסר השכל: אלון פגע בנקודה הכואבת. שוק היין, כמו כל שוק המזון בישראל הוא שוק טורפני. כל יצרן חושב איך למקסם את העשיקה (כן, לשון עושק) של הצרכן במקום לבנות נאמנות ואיכות ארוכת טווח. לכן, באוסף שלי יש פחות מעשרה בקבוקים תוצרת ישראל.
מוסר השכל #2: יין טוב זו לא מילה גסה. לא כל אחד חייב. לא כל יין מתאים למזג האוויר בישראל. אין טעם לנסות יין בורדו מלא בליל קיץ בתל אביב. אם אתה גר בירושלים או בגליל, תדאג ליינות שונים מתל אביב הרצליה.
יין טוב שותים גם בבאר שבע. יין ישראלי במחיר מופקע לא שותים (אז מה הסייג? לצערי, אני לא חושב שהצרכן הישראלי ממושמע כדי להחרים יינות, ואני לא חושב שהסוכן שאחראי על המכירות איכפתי מספיק כדי להסתכל מעבר לטווח הרבעון).

 

דרור: אני מסכים לכל מילה. גם הנתונים די מדויקים מהיכרותי רבת השנים את התחום. יש הבדל בין הכנת מנה ומכירתה במחיר גבוה משמעותית ממחירם של חומרי הגלם, שכן כאן בא המוניטין המקצועי לידי ביטוי. שונה הדבר גם ממים וקולה, כי אמנם אחוזי הרווח גבוהים אך מדובר על סכום כספי קטן – שקלים בודדים ליחידה (לבקבוק). ביין הסכומים גבוהים מאד, ובעצם המסעדה לא מייצרת כאן דבר.
המפתח הוא מה שנקרא בכלכלה "גמישות הביקוש". אם מדובר במוצר בעל ביקוש קשיח ,הרי שניתן להפריז במחיר ועדין המוצר ירכש והמוכר יגדיל את רווחיו. למשל דלק, תרופות, סיגריות. אם מדובר על מוצר שהביקוש לו הוא "גמיש", הרי המסעדה תצא בסופו של יום בהפסד (של רווחים). נניח שקונים יין ב- 50 ומוכרים ב- 80 (60% רווח) – ימכרו 30 בקבוקים וירוויחו 900 (30 כפול 30). אבל אם יעלו את המחיר ל- 150, ימכרו רק 5 בקבוקים וירוויחו "רק" 500 (5 כפול 100).
אותי מטריד מאד דבר נוסף: כדי לצמצם את ההוצאה הכספית מציעות מסעדות רבות יינות פשוטים, "יינות הבית", ביחד עם מנות איכותיות ויוקרתיות. זו כבר ממש חציית קווים אדומים מבחינה מקצועית. אותם אלה שלא יהססו להתקומם ולהגן בחרוף נפש על יצירותיהם הקולינריות, לא יהססו בדרך כלל להציע ללוות את המנות ביין "קל", "נעים", "חלק" וכד', וזה למעשה יין זול שקל לעתים למכור ללקוח.
עד שיבינו המסעדנים דרך הכיס, כלומר יראו שהביקוש איננו קשיח (!), אני מציע לבחור באחר משני הפתרונות הקלאסיים: להביא יין ולשלם דמי חליצה, או לא לשתות יין במסעדות.

 

מייק: יוקר היינות בתפריט המסעדות הוא חלק קטן מבעיית חזירות המחירים ויוקר הדיור והמחייה שקיים בכל תחום שלא תלך בישראל, והורס כל חלקה בארץ הטובה שפעם הייתה לנו. תפוס ככל יכולתך/ שיטת מצליח וכו' וכו'. כל יהודי גונב מאחיו, העיקר לשרוד עוד יום בג'ונגל המזרח תיכוני.
נהיינו חברה מושחתת, גסה, פאשיסטית ואנטי הומניסטית, בדיוק כמו שליבוביץ' חזה לפני 45 שנה, וזה לא פוסח על אף אחד. ובגלל זה: לא מזמינה יין במסעדות אף פעם. בגלל המחיר המופקע.

לייזר: לתמחר כוס במחיר של בקבוק אינה המצאה ישראלית או יהודית.
המשפחה של ידיד גרמני הייתה בעלת גסטהאוס+מסעדה שפעלה בעיירה נידחת בבוואריה עד לפטירת ההורים בשנות ה- 70. זו בדיוק היתה הנוסחה של תמחור כוס יין בפונדק. כמובן שמחיר בקבוק יין לבן משובח היה שבריר ממחירו בארץ, אבל זה כבר סיפור לאופרה אחרת.

מרום: מדוע עסק שמצליח למכור יפה ומקבל הטבה, צריך לגלגל אותה ללקוח?
זה לגיטימי לחלוטין שעסק שעובד חזק על מותג מסוים, ייהנה הוא מההטבות שהספק נותן לו.

מאיר: הכל נכון, וברובו גם נכתב במשך השנים. למסעדה שבה המחיר גבוה, אני מביא תמיד יין מהבית. צריך לוודא כשמזמינים – ואמנם ישנן מסעדות שלא מוכנות, אז נשתה בירה או לא נבוא לשם בכלל. אפילו במסעדה מזרחית פשוטה כמו "הזקן והים" בנמל יפו לא מוכנים שנביא יין. אני אתך, אלון. לחיים עם יינות במחיר שפוי!

 

שרלי: אני אגלה לכם סוד. יש בארץ יינות דרום אמריקאים מעולים, במחירים זולים במיוחד. יש הרבה יינות צ'יליאנים במחיר של 30-40 ש"ח, שהם יותר טובים מכל בקבוק ישראלי במחיר של 50-60 ש"ח. היו פעם ארגנטינאים מעולים, ויש גם כמה טובים מספרד, וזולים.

עידו טרודלר: בשנים האחרונות נסעתי לחופשות בעיקר לספרד ואיטליה, ושם מחירי היינות במסעדות גבוהים אולי ב-20% ממחירי החנויות. לי באופן אישי זה לא מאוד מפריע, כי יש לי אוסף יין גדול ואני בדרך כלל מביא יין מהבית, אבל אני חושב שהמדיניות הזאת בטווח הארוך פוגעת ביקבים, כי כשמגיעים למסעדה בארץ, הבחירה היא או להזמין יין פשוט מאוד וזול או לא להזמין בכלל. אף בן אדם שפוי לא יזמין יין שעולה בחנות 100-150 ש״ח במחיר כפול (שלא לדבר על יינות יקרים יותר), ולכן אנשים לא נחשפים ליינות טובים.

 

טדי הרוש: בדרך כלל אנשים נוטים להתרגז כשמציבים להם מול הפנים את האמת המרה. או את הטיפה המרה.כנראה שיש דברים בגו, או בגונן…