אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

את מי משרת שר החקלאות שמסכים לקיצוץ 25% מתקציב המחקר החקלאי?

אלון גונן: קיצוץ פתאומי בתקציב 'מינהל המחקר החקלאי – מכון וולקני' מאיים על המשך פעילותו. כל תואר שאצמיד לשר החקלאות דיכטר לא יתאר את הנזק העצום שהאיש הזה גורם לחקלאות בארץ. אין ענף שהוא לא פוגע בו, והפעם הוא משתף פעולה עם שר האוצר סמוטריץ', ומסכים בלי להניד עפעף לקצץ 25% מתקציבו הדל של מכון וולקני, מה שיגרום באופן ישיר ומידי לפגיעה קטסטרופלית בתפקודו של המכון האחראי על ביצוע 600 מחקרים בשנה, בהם כ-130 מחקרים בשיתוף בינלאומי, ומכשיר מדי שנה כ-300 תלמידים לתארים מתקדמים.

אי אפשר להבין את דיכטר ששם לו למטרה להרוס את החקלאות בישראל. לעומת זאת אפשר להבין את סמוטריץ', שכול מה שקשור למחקרים ואקדמיה בכלל, לא רלוונטי לתפיסת עולמו. למה בכלל צריך להשקיע במחקרים כאשר יותר פשוט לבקש מקבוצת אברכים להתפלל, או שמא התנאי לא להרוס את המכון זה לקרוא לו "המכון למורשת החקלאות ולחקר השמיטה וגאולת הארץ"? הרי אם תשאלו את סמוטריץ', במדינה שהוא בונה לנו כרגע אין צורך במחקר, ובוודאי לא במחקרים חקלאיים העוסקים בין היתר בביטחון תזונתי של מדינה מתוקנת.

ישראל הייתה מאז ומעולם בקדמת המחקר החקלאי, גידולי חממות, טפטפות, פיתוח זנים עמידים. גם בכול נושא מחקר הגפן, למכון וולקני יש פרק שלם בהקמת הענף הזה. די לציין את המחקר של ד"ר אורי הוכברג וד"ר ישי נצר, בו גילו כיצד גפנים מצליחות לשרוד היטב בתנאי היובש של הקיץ הישראלי, ומה ניתן יהיה לעשות כשהתנאים יחמירו משמעותית בגלל משבר האקלים.

או מחקרים חדשים במו"פ צפון, המציעים משטר השקיה שונה לזני הענבים האדומים לשיפור איכות הענב והיין, שימוש בטכניקת ה"חילון" לטובת ענבים בריאים יותר בכרמים. או המחקר של ד"ר אופיר בהר בכל הקשור למחלת פירס (קסיללה) בכרמי גפן בישראל, ועוד עשרות מחקרים שבלעדיהם ענף היין היה מוכחד.

ד"ר שמואל אסולין, ראש מנהל המחקר החקלאי במכון וולקני, מתריע במכתב שהעביר לממונה על התקציבים באוצר, כי "בנק הגנים בו מאוחסנים אלפי זרעי צמחים בעלי ערך כלכלי-חקלאי ייסגר או ייפגע קשות. המעבדה הרשמית הבודקת את איכות הזרעים הנסחרים בארץ ומיוצאים או מיובאים, תיפגע או תיסגר. ניהול מלאי החירום של גרעינים ומספוא ייפגע, ואיתו הביטחון התזונתי של ישראל והיכולת להתמודד עם מצבי חירום ואסונות טבע. בנוסף, המרכז הלאומי לעריכה גנומית בחקלאות שהוקם לאחרונה בהשקעה של עשרות מיליונים, יפסיק את פעילותו. גם האוספים הגנטיים של עצי הפרי שעל בסיסם מתקיימים פרויקטים של טיפוח והשבחה של מטעים, יירדו לטמיון. המכון לחקר תוצרת חקלאית אחר הקטיף, ואיתו מערך ייחודי בסוגו בישראל בהיקף וביכולת למחקר ופיתוח שיטות לשימור איכות וצמצום פחתים בירקות ופירות לאחר הקטיף, יפסיק את פעילותו. בנוסף לא יפותחו גישות להתמודדות עם מזיקים, מחלות ווירוסים שגורמים לנזקים בצומח, בחקלאות ובסביבה".

הכול התחיל עם שר החקלאות אורי אריאל (בין השנים 2015-2019). תהליך ייבוש מכון וולקני היה בראש מעיניו, ולא היה זה סוד שעיקר פעולותיו היו קשורות לנד"לן שעליו יושב המכון – מאות דונמים שאפשר בקלות למכור לטייקונים או למקורבים. מאז היו עוד שני שרים בממשלות קצרות חיים – אלון שוסטר ועודד פורר, והנה השר דיכטר ממשיך את הפעולות של אריאל, ומייבש גם הוא את מכון וולקני.

תמיד היו מקורבים שדוחפים ורוצים ולנגוס בעוד רכוש של המדינה. מישהו יכול להסביר את המהלך שנרקם עם בעל רשת המרכולים רמי לוי, שמשרד החקלאות רצה לתת לו בלעדיות לגידול זני ענבים לתקופה של 20 שנה. האם בעל הבית השתגע, ובמקום לטפל בטייקונים סוגרים איתם עסקאות שיזרימו להם כסף ממשלתי? המגמה ברורה – הממשלה החליטה לסגור ולמכור את החקלאות הישראלית. חיסול החקלאות יהווה לנצח אות קין על מצחם של כל אחד ואחת מחברי הממשלה והקואליציה, ויפגע בצרכנים אזרחי ישראל.

ד"'ר אסולין מוסיף במכתבו כי "נדרשו עשרות שנים לבנות את היכולות והמעמד העולמי של המכון הוולקני. החלטה לא שקולה אחת תביא לסגירתו. ייקח הרבה שנים, אם בכלל, לתקן את השגיאה בהחלטה כזו", כתב אסולין ליוגב גרדוס – הממונה על התקציבים במשרד האוצר. הוא הדגיש כי חקלאי ישראל ייפגעו מכך, דווקא כאשר יותר מתמיד הם זקוקים לתמיכה – בעיקר בגבול הצפון וגבול הדרום. עוד הוא הדגיש, כי תיפגע יכולתה של המדינה לעמוד ביעדים שהציבה לחקלאות מתקדמת והיערכות לשינויי אקלים, וכי הכנסות המדינה מהפעילות הכלכלית הנגזרת מתוצרי המחקרים המבוצעים במכון, יקטנו משמעותית. עם דעיכת הפעילות במכון, חוקרים מצטיינים יעזבו למוסדות מחקר אחרים לאחר שהמדינה השקיעה בהם, וסטודנטים לתארים מתקדמים המהווים את דור העתיד של המדענים, ייפגעו.

ראוי עוד לציין, כי הקיצוץ שמאשר דיכטר בתקציב מכון וולקני יוביל לפגיעה משמעותית במנוע צמיחה כלכלי. לפי אומדן הערך הכלכלי של מחקרי מכון וולקני, כפי שנבדק בשנת 2021 על ידי חברת 'צנובר', התרומה השנתית הכוללת של מחקרי המכון למשק הישראלי נאמדת בכ-6.7 מיליארד שקל.

לסיכום: נראה כי השר דיכטר סימן את עובדי ענפי החקלאות כאויבי העם. מאז שהוא שר החקלאות לא יוקר המחייה בראש מעייניו, לא ההתחממות הגלובלית, לא היבוא ממדינות עוינות מעניין אותו, לא ביטחון תזונתי לתושבי ישראל, לא הפשיעה החקלאית, הוא דואג רק לכיסא שלו. מקים חמ"ל של חמישה אנשים, שמטרתו לנטר ולעקוב מקרוב אחר הסיקור התקשורתי ולהגיב לפרסומים שליליים. החקלאות במהלך כהונתו על סף פשיטת רגל. אין עובדים, אין בכלל תוכניות עתידיות לקידום החקלאות והמחקרים. הוא נשלט כמו כל משרד בידי שר האוצר המשיחי ועל ידי החרדים שיושבים בוועדת הכספים ומחליטים לאן ילך הכסף, כל שר אחר שהיו פוגעים באחד מהנכסים של משרדו ב-25%, היה מאיים להתפטר מהממשלה או לפחות עושה הצגה כאילו הוא נלחם. אבל לא דיכטר שיושב במשרד החקלאות וממרר על גורלו שהוא לא במשרד הביטחון או בראש הממשלה, שם  פינטז מאז ומעולם כי הוא ראוי לשבת. משרד החקלאות בו הוא לכאורה שולט, מתפרק, ולא ירחק היום שהחקלאות בישראל על כל גווניה תהיה פשוט בית קברות אחד גדול. 

מלשכת שר החקלאות אבי דיכטר נמסר בתגובה

"לאחר כשנתיים ללא מנהל קבע במכון וולקני, בתקופה הקרובה ייכנס לתפקידו מנהל חדש שיצעיד את המכון ליעדים הנכונים. תמוה שכתב המתיימר להיות רציני עוסק במשרד החקלאות מבלי להיפגש עם אף גורם בכיר במשרד, בין אם מנכ״ל ובין אם שר. לו היה עושה זאת, היה כותב עובדות שונות ונכונות".

יינות חדשים של יקב יתיר – "דגש על טקסטורה, עומק הטעם ופחות טעמי פרי ראשוניים"

יונתן לבני:  לדעתי יקב יתיר מבית יקב כרמל, הינו אחד היקבים המרתקים והטובים בארץ. אני גם סבור כי היינן ערן גולדווסר, שהתמחה בייננות באוסטרליה, הוא מהייננים הישראלים שיש לנו מה להתגאות במומחיותם וביינות המורכבים והטובים שהם מייצרים. מנכ"ל היקב, יעקב בן דור, גם הוא אדם יוצא דופן. לפני למעלה מ-30 שנה הוא זנח את תחום האלקטרוניקה, שאותו למד, ומאז הוא מקדיש את חייו ליקב יתיר. כאדם דתי, הוא גם תמיד יוצר חיבור נעים ומעניין בין היקב והיין, לטקסטים יהודיים העוסקים ביין ובגפנים.

כך באירוע ההשקה של היינות החדשים של היקב שהתקיים השבוע, למדנו שעל פי מחקרים שנעשו במקום, כבר לפני 3000 שנה היו כרמי יין באזור יער יתיר, ממנו מגיעים הענבים ליקב, ובסביבות היקב ניתן למצוא קרוב ל-200 גיתות לדריכת ענבים. בן דור אמר כי המפגש של יין ולוחמה, כפי שאנו חווים בימים אלה, הוצג גם בחרסי המצודה שהיקב למרגלותיה, עם כיתוב המראה כי לחיילים בנגב נשלח יין כחלק ממנות הקרב שלהם. קנקני חרס בני אלפי שנים הנקראים קנקני עזה ואשקלון, הם עדות לייצוא יין למרחב הרומי הים תיכוני.

בעשור הראשון של היקב שהוקם בשנת 2000, התרכזו מייסדיו בגילוי האופי הטבעי של אזור יתיר כאזור יין. היינות המרכזיים של היקב היו 'יער יתיר' ו'הר עמשא'. היינות התפתחו באופן צורה אורגני מעשייה מינימליסטית, וללא סגנון יין שהוגדר מראש. לקראת סוף העשור הראשון של היקב החליטו ראשי היקב להוסיף יינות שהיו תוצאה של שילוב אופי אזור הגדול של יתיר עם סגנון יין מוגדר. היין הראשון היה נחל יתיר', ששאב את אופיו המיוחד בעיקר מענבי סירה בתסיסות פתוחות והתיישנות במיכלים גדולים ללא טעמי עץ. לשם כך הורחבו בכרמים נטיעות גפני סירה וגרנאש, ונרכשו מיכלי עץ גדולים ומיכלי בטון שהפכו לפופולריים ברחבי עולם היין.

הכיוון הבא של היקב נועד להיות רדיקלי יותר, ובסגנון שונה ממה שהיה ביקב עד לשינוי מה שהפכו להיות מזוהים עם היקב – יינות מעודנים מרעננים ונעימים לשתייה. היינות שפותחו היו לאחר שהוכח כי השמש הדרומית והמזרח תיכונית, והקרקע השונה ביער יתיר בחלק הדרומי של הארץ, מצמיחים גפנים וענבים שונים מאשר בשאר חלקי הארץ. מתוך ניסיון שנרכש עם השנים וכתוצאה ממחקר ממושך, היקב החל לגדל זנים העמידים ליובש וחום, בעלי טעם עמוק ולא כבד. כתוצאה מכך נוצרו יינות בעלי אופי מינימליסטי, עם התיישנות ארוכה אך ללא השפעה של עץ מחביות עץ אלון.

גולדווסר הדגיש באירוע כי "אני שם דגש על טקסטורה, עומק הטעם ופחות טעמי פרי ראשוניים". הענבים המככבים ביקב יתיר היום הם גרנאש נואר, מורבדר, קריניאן, סנסו וסירה. בגלל מיקום הכרמים בדרום החם, ההבשלה נעשית באמצע העונה ולא רק בסופה, והנותנת לענבים תחושה ברורה של פרי אדום, חמיצות טבעית, פחות צבע וטאנינים, ורגישות רבה לחמצון היין. כמו ביקבים רבים בעולם, הרבה מיינות יקב יתיר נעשים מאשכולות שלמים והתיישנות במשך 9-12 חודשים במיכלי עץ גדולים.

נחל יתיר אדום 2020 – מורכב מ-84% ענבי סירה, 11% קריניאן ו-5% מורבדר. הענבים הגיעו ממספר חלקות ביער יתיר.  ביין זה הרכב הזנים משתנה משנה לשנה, תוך כוונה של היינן להדגיש את מיוחדות אזור יער יתיר. היין התיישן במשך שנה במיכלי עץ גדולים בנפח 1200 ו- 5000 ליטר, ולאחר מכן שהה היין עוד שנה להתיישנות בבקבוקים. נחל יתיר נחשב ליין האדום "הרגיל" של היקב. הצבע ארגמן. ארומות נעימות של פטל, עם תחושה מעט מעושנת. לטעמי היין צעיר מדי ועוד לא הגיע לשיאו. הפוטנציאל מורגש כבר עכשיו אך אני מציע להמתין עם השתייה, או לפתוח את הבקבוק מספר שעות לפני השתייה ולהשאירו בדקנטר על מנת שיגיע לשיאו. 180 ₪ – ב-140 ₪ ייתן תמורה מלאה למחיר.

יער יתיר 2020 –  נחשב כבר שנים ליין הדגל של היקב. מורכב מ-38% ענבי קברנה סוביניון, 33% פטי ורדו ו-17% מרלו ("אחרי שנים אנחנו חוזרים למרלו", כך ערן גולדווסר), מחלקות שונות ביער יתיר. התבגר במשך 15 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות – חלקן חדשות. זהו יין בורדולזי ישראלי, המוכיח כי ניתן לייצר בישראל יין שאינו נופל בטיבו מהטובים שביינות בורדו בצרפת. עוצמתי, עם טעמי פירות עשירים, ללא הרגשה של העץ מהחביות בהן שהה. מעט טעמי וניל ושוקולד כהה בסיומת שאינה מסתיימת. יין שיתיישן ויהיה להרגשתי עוד טעים יותר. אני שותה אותו כבר שנים, ותמיד נהנה מהמוצר המיוחד. 300 ₪ – יקר אבל ייחודי.

בצל העלווה 2016 גרסת הרצה – הפתעת הטעימה. כל מי שביקר ביקב יתיר מאז נפתח בו מרכז המבקרים, קיבל לטעימה יין ששמו היה 'חבית מס' 80'. זה היה יין שלא נמכר בחנויות אלא רק ביקב עצמו. בשנת 2020 הוחלט להפוך את חבית מס' 80 הגדולה ליין 'בצל העלווה 2016', עם כ-6000 בקבוקים. השם עלווה על שום מה? על שום צורת גידול הגפנים בשיטת גביע, בה עלוות הגפן מצלה באופן טבעי על האשכולות, כמו גידול של עץ ולא שיח, וזאת כדי שהשמש הקופחת לא תפגע בענבים. היין שמורכב מ-37% ענבי מורבדר, 33% סירה ו-30% גרנאש, התיישן שנה במיכל 3800 ליטר. בטעמו מאפיין את יינות שאטונף דה פאפ ודרום אזור הרון בצרפת. אילו לא ידעתי מהיכן היין, בטעימה עיוורת הייתי חושב שאני שותה שאטו דה בוקסטל, מהטובים שביינות אזור שאטונף. טעמים מאוד יוצאי דופן. לצערי אין יותר בקבוקי 2016 למכירה.

בצל העלווה 2018 גרסת הרצה – דומה לקודמו עם הרכב קצת שונה – 52% מורבדר, 31% סירה ו-17% גרנאש. יין שהיה בחבית שנקראה מס' 81. מה שכתבתי על ה-2016 חל גם על 'בצל העלווה 2018'. אין הבדל גדול ביניהם, למרות שהשוואה מורה כי הזמן עושה את שלו, וככל שהזמן עובר והיין מתיישן – האיכות עולה. לצערי גם יין זה אינו זמין למכירה.

בצל העלווה 2020 – סוף סוף יין מסחרי שניתן לקנות אותו. הפעם הוא מורכב מ-49% ענבי גרנאש, 26% סנסו, 13% סירה ו-12% קריניאן. גם כאן הענבים גודלו בשיטת גביע. היין תסס במיכלים פתוחים, שביקב יתיר משתמשים בהם יותר ויותר. 30% מהענבים היו אשכולות שלמים, ולאחר התסיסה שהה היין במיכלי עץ גדולים, שאף הם מאפיינים את יקב יתיר. בוקבק בפברואר 2011 ונשאר שנה להתיישנות בבקבוק. גם הוא מזכיר יינות משאטונף דה פאפ, המיוצרים שם מעד 13 זני ענבים שונים. יין נעים בטעמי פטל ודובדבנים. בוקה נעים של עור, זפת, ותרכובת אורגנית של פירות ובשרים מעושנים. לא כבד מדי, עם טעמים עסיסיים. הגרנאש מאוד משפיע על האיכות. תענוג צרוף. 190 ₪ –  איכות מעולה שמצדיקה את המחיר באופן בולט.

ביקורת יין: יקב רמת הגולן – יינות 23 על המדפים. יינן ראשי ויקטור שונפלד

אלון גונן: יינות יקב רמת הגולן 2023 יוצאים לשוק, הפעם סדרת הר חרמון עם מותג המנורה ירדן. כבר שנים שאני כותב על היינות הללו כי הם בעלי תמורה למחיר, וחומרי הגלם שנכנסים ליינות סדרה זאת נבחרים בקפידה. השאלה שנשאלת היא, האם אלו יינות שאכן מגלמים את פוטנציאל האזוריות של יקב רמת הגולן? האם יינות הבסיס הללו מתאימים לאוכל הישראלי, למזג האוויר, לשינויי האקלים שכולם מדברים עליהם?

בניתוח יינות יקב רמת הגולן של ויקטור שונפלד, שום דבר לא השתנה כבר עשרות שנים. אותה מחברת קליפורנית שהדפים בה כבר צהובים מרוב יושן. הסגנון אותו סגנון, מערכת יחסי הציבור עושה עבודה טובה, וכמובן הקהל השבוי שמעדיף את הסגנון הכבד, הדחוס, לא הסגנון שהתפתח אצל מרבית היקבים הגדולים עם מגמת הים התיכון.

הר חרמון מוסקטו 2023

יין קליל, מבעבע קלות, עם ארומות וטעמים טרופיים. האלכוהול כמעט ולא מורגש – 6% בסהכול. מיץ ענבים חביב. מחירו 35-40 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – 25 ₪, לחובבי הכלום.

הר חרמון קברנה סוביניון 2023

קברנה סוביניון עם כל מה שכתוב שצריך להיות בקברנה. מאוד עשיר בארומות ובטעמים של פירות יער, חמיצות טובה, גוף בינוני, וזה יין שמייצג בכבוד רב את הקברנה ברמת מחיר זו ללא ספק. זה יין שבקלות אפשר לשים עליו תג מחיר יותר גבוה מ- 35-40 ₪. אבל מי שמחפש קצת ריגוש או משהו שיהיה קצת שונה בנוף, אז היין הזה די ישעמם אותו וחבל, כי דווקא בסדרה הנמוכה הזו של היקב היה אפשר לצפות לקצת תעוזה. ציון 89. תמורה למחיר – לחלוטין, לחובבי הבנאליות. 

להכיר אזורי יין בעולם ב-Garage Wine Bar של יקב לוינסון

יונתן לבני: לפני מספר חודשים נחנך בפתח תקוה יקב לוינסון במיקומו החדש והמרשים. היקב נושא את שם משפחתו של עידו לוינסון, מי שסיים בשנת 2020 בהצלחה את מבחני MW, וקיבל את התואר היוקרתי והנחשב Master of Wine. בנוסף ליקב לוינסון המשפחתי, עידו הוא היום המנהל המקצועי של יקב ברקן-סגל הגדול, לאחר שהיה שם יינן ראשי.

ביקב לוינסון יש משהו שאיני מכיר מיקבים אחרים בישראל, ואני אוהב במיוחד: מתקיימות בו כיתות אמן, בהן לוינסון ויינן או יבואן או חובב יין ידוע, מציגים אזורי יין ויינות מהעולם. לא מזמן השתתפתי בערב מרתק של יינות ריזלינג, והחודש אשתתף בערב על יינות של דרום צרפת ועמק הרון, ובערב על יינות פינו נואר של עמק הלואר. היקב לא מפרסם ברבים ערבים אלה שמתקיימים ביקב. כדי לדעת מה קורה ולהירשם לערבים המיוחדים שעידו עורך ובהם הוא מלמד יחד עם אורחים, יש להיכנס מדי פעם לאתר היקב באינטרנט.

לאחרונה נפתח במתחם היקב גם בר יין חדש, כשהיתרון למבקרים הוא היותם של היקב והבר צמודים למסעדת 'נונו' בהשראת דרום איטליה, גם היא בבעלות משפחת לוינסון. היקב ומרכז המבקרים פתוחים בכול ימות השבוע מ-11:00 לפני הצהרים לכל סוגי הפעילויות בו, עד 23:00 בלילה. בימי שישי ושבת נפתח היקב ב-10:00 ופתוח עד שעות הערב. ניתן לטעום את יינות היקב וכן לאכול ב'נונו'. בשעות הערב, החל מ-18:00, הופכים חצר היקב, היקב והבר, לבר יין תוסס ומלא אנרגיה עד  חצות.

תוכלו לשתות את מסלול הגראז' – טעימת שלושה יינות של היקב: את הגראז' דה פאפא רוזה, לבן ואדום, בליווי גבינות ולחמים תמורת 140 שקלים אדם (ביקורת על יינות היקב ראו בשמענו בין הגפנים 14.7.23). ללקוחות חוזרים, ייננים ואנשי יין מובהקים, מוצע "גראז' למתקדמים", בו ניתן לטעום חמישה יינות, ביניהם יינות היקב מאשכולות שלמים, וכן יינות מהעולם הגדול – כמו ריזלינג של יקב זלבך אוסטר מהמוזל בגרמניה, ויינות נוספים מאיטליה, ספרד, צרפת וארצות אחרות, ב-200 שקלים לאדם.

הגעתי ליקב ביום שישי בשעת ערב מוקדמת, והייתי בטוח שאהיה היחידי שם בשעה זו. טעיתי. קבוצות שלמות ויחידים  כבר מילאו את המקום, וישבו ליד שולחנות עמוסים ביין ואוכל. השולחנות מקושטים בפרחים ונרות, ומשרים על היקב אווירת אירוח נעימה במיוחד. המלצריות לא רק מגישות אוכל מ'נונו' ויין של לוינסון, אלא הן גם מסבירות בצורה נעימה ומקצועית מה יש ביינות ואיך תיהנו מהם. יין ואוכל צמודים בבר זה לזה.

קבוצה אחת חגגה יום הולדת לאחד המשתתפים. כיף אמיתי. אגב, מאחור ביקב ישנו מרתף עם יינות מהעולם שניתן לרכוש אותם. היינות מגיעים מהאוסף הפרטי של עידו לוינסון ומיבואנים אחרים. "אלה יינות למיטיבי לכת", הוא מסביר לי. "הם יקרים, אך ייחודיים".

עוצמה של 25 יקבים ישראלים באירוע השנתי של רויאל בארה"ב

רני רוגל: יבואנית, יצרנית ומפיצת היינות הכשרים רויאל (Royal Wine Corp), קיימה ביום שני השבוע (26.2) בפעם ה-18 את תערוכת האוכל והיין הכשר שלה – Food & Wine Experience (KFWE), בה הוצגו והוטעמו הפעם לקהל מקצועי בלבד במלון הילטון ניו ג'רזי, כ-1,000 יינות כשרים ומבחר גדול של כהילים מרחבי העולם. בשנת 2025 מבטיחים המארגנים לחזור ולקיים את האירוע גם לקהל הרחב, בניו יורק ובלוס אנג'לס.

לישראל היה ייצוג משמעותי באירוע זה שנועד לפתוח דלתות ולהרחיב קשרים, עם 25 יקבים – ממסחריים גדולים עד בוטיקים קטנים, אותם מפיצה רויאל בארה"ב: 1848-ציון, אלכסנדר, בנימינה, בן נון, ברקן-סגל, גוש עציון, הר אודם, ויתקין, טוליפ, טורא, טפרברג, יזרעאל, יתיר, כמיסה, כרמל, מורד, מטר, נדיב, נטופה, ננה, פלם, פסגות, קסטל-רזיאל, שילה, תבור.

אוליביה פרתי – היינן הראשי של יקב ברקן-סגל, דיווח לנו מניו יורק: "הגיעו לנו לדוכן עשרות רבות ואולי מאות אנשים מהענף, רובם לא יהודים. לקוחות שהגיעו מרחבי ארצות הברית, ובעצם באו לטעום את כל היינות שרויאל ובהם כל הטובים. אנחנו הצגנו והטעמנו את ה-UF (לא מסונן) של סגל והפטי UF, את ברקן סופרייר, ולמעשה את כלל יינות היקב מהגבוהים ביותר ומטה.

הייתי בתערוכה עם איתמר הלפרין – מנהל היצוא החדש שלנו. חיפשנו לקוחות חדשים שלא קונים את היינות שלנו אך לא רק, כי הנציג של רויאל שמלווה אותנו מוכר יינות ישראלים באופן כללי, ותוך כדי כך ראינו שיתוף פעולה יפה בין היקבים הישראלים. השוק מחפש יינות טעימים. רבים מאלה שנפגשנו איתם מחפשים יינות טובים ולאו דווקא כשרים. מדובר גם בחנויות שיהודים לא מגיעים אליהן. זה שוק גדול איתו נפגשתי לראשונה, ונפעל כדי להמשיך להתקדם בו".

יורם שלום – בעלים ויינן יקב אלכסנדר, סיפר לנו כי יום לפני האירוע הוא היה אצל חברים בלונג איילנד, אליהם הגיעו אנשים שתורמים עשרות מיליוני דולרים לעמותות  בארץ, והביעו הרבה צער וכאב על החטופים. כמי שמדברים בגאווה על המדינה, הורגשו אצלם הבלבול ואי ההבנה ממתקפת 7 באוקטובר. "בתערוכה של רויאל לא היה שום דבר שסימל או דיבר על הנושא. היו שם הרבה אנשי קהל מקצועי של חנויות יין – גם לא יהודים, מסעדנים ובתי כנסת שמקיימים אירועי בר מצווה וחתונות עם מטבחי  קייטרינג גדולים", אומר יורם שלום.

"בפעמים קודמות היו הרבה יותר מבקרים – לפחות פי 3-4. הפעם לא היה הקהל הרחב שמשלם 150 דולר לכרטיס, וכראוי – השנה לא היה הפנינג של שמחה. אני רגיל לאירועי רויאל בהם אנשים רבים עטים עלי ואני מטעים הרבה יותר יין. הפעם היה קהל יותר צנוע ויותר שקט של מי שמוכרים את היין".   

את היקבים קסטל ורזיאל ייצגו אילנה בן זקן – מנהלת יצוא ובעלים, וסתיו גולן – מנהלת השיווק, שהגיעו עם מגוון יינות היקבים. בקסטל מלה וי לבן ואדום, דרך הרוזה ופטי קסטל, ועד לגראנד וין. יינות רזיאל שנמזגו הרוזה והאדום, מבעבע ברוט נון וינטג' ומבעבע רוזה נון וינטג'. "הפעם היה קהל מקצועי בלבד (רק מוסדי, ללא פרטיים), מאוד איכותי ורלוונטי, והתגובות ליינות היו פשוט מצוינות", מסכמת את האירוע סתיו גולן מנהלת השיווק.

ג'ייקוב נר דוד – שותפו של יהודה נהר ביקב יזרעאל דיווח מ- KFWE על התלהבות מ'ארגמן 2020' של היקב. "כמו תמיד היין היה כוכב התערוכה, והתקבלו הזמנות רבות במקום. קדימה עם ארגמן היין הישראלי".

גלעד פלם – מנכ"ל יקב פלם, אומר: "זה היה מפגש מאוד חשוב בין נציגי היקבים ללקוחות העסקיים ואירוע מוצלח. כל הלקוחות העסקיים של רויאל הגיעו, והייתה להם ההזדמנות להיפגש איתנו, ולהחליט על מגוון יינות שיעבדו איתם בחנויות או במסעדות. קיבלנו תגובות מצוינות על היינות" .

בתמונה יקב טוליפ ב-KFWE: הייננית דנה בני (משמאל) מנהלת השיווק לוטן ויסמן, אריק סגלבאום – סומלייה ומקדם יינות ישראלים, והימני בעל חנויות יין.

לשיר שמולביץ גנבו את טראק היין ואת החלום – ויש לקחים

רני רוגל: לשיר שמולביץ נגנב החודש הטראק – עגלת היין שלה, שהיא העדיפה שלא יקראו לה כך כדי לא להוריד מערכה. היא רצתה שיקראו לה Wine Truck או 'בר יין נייד'. הטראק היה אמור להגשים לה את החלום לעבוד עם יין שהיא מאוד אוהבת, ליהנות מחוויית השתייה שלו ביחד עם אנשים ולדבר עליו בגובה העיניים, כלומר להנגיש לאנשים את העולם הבלתי נגמר של היין.

"הכול אמנם התחיל מחלום קצת אחר, שיהיה לי בר יין משלי בו אוכל למזוג לאנשים יינות משובחים, בעיקר כאלה שאני אוהבת במיוחד, ולצידם נשנושי גבינה ואולי גם ירקות ונקניקים, ולדבר איתם על יין, אבל לא רק על יין", אומרת שיר. "מהר מאוד הבנתי שזה לא יוכל לקרות, כי הגשמת החלום הזה דורשת גם השקעה כלכלית מאוד גדולה וגם מחויבות מאוד גבוהה, שכרעייה, אימא לארבעה ילדים וכמי שאוהבת שיש לה הרבה חופש – כנראה שעבורי זה לא מציאותי".

"בואי נתחיל בטראק", אמר לה בן זוגה ניר, "תראי איך זה הולך, ואם זאת תהיה הצלחה גדולה – נחשוב אם אפשר לגדול ולפתוח בר". כמי שכשהיא מחליטה משהו היא חייבת אותו כאן ועכשיו, תוך זמן מאוד קצר כבר היה לה ולניר טראק. "אפילו לא עשינו סקר שוק כמו שצריך, ורכשנו את הטראק הראשון שהציעו לנו במחיר די מופקע", היא אומרת. " תוך זמן קצר הוא היה אצלנו אחרי שעיצבנו ומיתגנו אותו בדיוק כמו שחלמתי, אבל אפילו עוד בלי שהייתה לנו תוכנית לגבי המקום שבו נפעיל אותו".

כמי ששיווק דיגיטלי הוא העיסוק היומיומי שלה, שיר פרסמה ברשתות החברתיות את קיומו של הטראק, וקיבלה הצעה להפעיל אותו בשטח פרטי בבצרה מצפון לרעננה. "החלטנו שנעבוד בתור התחלה רק בשבתות, כי לשנינו יש עבודה אחרת", אומרת שיר, "ובמשך מספר חודשים הגענו לבצרה כל שבת כשמזג האוויר אפשר זאת. מזגנו יין בכוסות, מכרנו בקבוקים, ולצד היין הגשנו פלטת גבינות גדולה שכמעט אף פעם לא הצליחו לסיים אותה".

כל זה היה טוב ויפה עד שהתחילו להישמע קולות לא מפרגנים, בגלל העובדה שהשטח בו פעלו היה ממש ליד רפת, שהארומות שלה לא כל כך השתלבו עם אלה של היין. בשלב זה הם התחילו בניסיונות להסדיר את פעילות הטראק קרוב לביתם בעיר מודיעין. למזלם זה קרה בתקופה בה העירייה יזמה מהלך של הקמת מתחמי פוד-טראקס בעיר, ובתוך זמן קצר קיבלו אישור זמני להפעלת הטראק במשך שלושה חודשים.

"התחלנו במקום אחד שהיה פחות אופטימלי בגלל רוחות וחוסר צל, ואז ביקשנו לעבור למקום מקסים – חורשת עצים בפארק המנגלים בפארק עינב בעיר", מספרת שיר. "מאז הייתה פריחה עסקית מקסימה, ובכל שבת עם מזג אוויר טוב הגיעו עשרות ליהנות מאווירה טובה, נוף של טבע בעיר, וכמובן גבינות משובחות ויין טוב. בסיום שלושת החודשים הראשונים קיבלנו אישור זמני לשלושה חודשים נוספים, וגם הם היו נהדרים. אנשים חיכו לשבת, ביקשו שנפתח גם באמצע השבוע ושלחו כל הזמן פידבקים טובים".

עם סיום חצי שנה של עבודה בפארק המנגלים פג תוקפו של הרישיון הזמני, ואז החלו להקשות עליהם מבחינת רישוי ואמרו שהם צריכים להפוך לפוד-טראק של ממש, כלומר עגלה שמגישה לא רק יין אלא בעיקר אוכל, ושהיין יהיה משהו צדדי.

"בזמן שהתלבטנו אם אנחנו רוצים לעשות את זה, כי הרי כל הקונספט של הטראק שלנו היה היין, פרצה המלחמה והחלטנו לא להמשיך. זה לא פשוט כי הפעלת הטראק דרשה מאיתנו להגיע הרבה זמן לפני הלקוחות. כאנשים שמבינים ואוהבים יין, אין מצב שנגיש יינות לבנים ורוזה שלא יהיו מקוררים. גם צריך לסחוב כל הזמן את היינות מהבית לטראק וחזרה, ולפתוח ולקפל את כל השולחנות", כך שיר.

ב-24.10 הם הודיעו על הפסקת פעילות הטראק, והמחשבה הייתה למכור או להשכיר את הטראק, שבינתיים חנה בחניון במודיעין. אבל אז קיבלו התרעה על כך שאסור להחנות שם נגררים, ויש לשם כך חניון ייעודי באזור התעשייה של העיר. כאזרחים טובים הם נענו לדרישה, והעבירו את הטראק לחניון זה באזור תעשייה ליגד במודיעין, שם נשאר כחודש ימים ולא זז.

"כשרצינו להראות אותו לשני חבר'ה ששקלו לקנות אותו", אומרת שיר בעצב, "נסענו לחניון הנגררים, ולמרבה ההפתעה הטראק לא היה שם. המשאית שלידה הוא חנה הייתה שם, אבל הטראק – לא. ההלם היה גדול. לא האמנו שכך ייגמר הסיפור. כמובן שדיווחנו למשטרה, אבל חוץ מלהגיד שמינו חוקר לפרשה לא שמענו דבר. כך, כמו שנולד החלום הוא התנפץ ונגנז".

"זהו, תם פרק. הסתיימה תקופה. הייתי, חוויתי, ניסיתי. כשהאירועים התקיימו והתנהלו – היה כיף לעמוד בטראק, למזוג יין ולראות את האנשים נהנים, כי אני אוהבת יין ואוהבת אנשים. עכשיו חוזרת ל-100% עבודה ב-Day job שלי ככותבת תוכן ומשווקת דיגיטלית שעובדת בין גם עם יקבים, אבל חולמת בכול זאת להעמיק את העיסוק בעולם היין – כהנאה אבל גם כמקצוע. אוהבת את התחום הזה ואת העיסוק בו, כך שזה עדיין החלום".

ויש לשיר שמולביץ מסקנות ולקחים מהרפתקת הטראק

"הפעלת טראק יין כרוכה בהרבה בירוקרטיה מול הרשויות. צריך אישור מכל מועצה או עירייה בה רוצים לפעול, וזה לא להוציא רישוי עסק פעם אחת וזהו.

טראק יין אינו בדרך כלל מקום בו יש שיח על יין, וכמעט אין בו שיח של המוזגים עם הקהל. רוב האנשים מגיעים כדי לשתות וליהנות בחברותא. רובם שותים יינות לבנים ורוזה, ופחות אכפת להם איזה יקב עומד מאחורי היין.

טראק יין מצריך לא מעט עבודה, ואם רוצים שזאת תהיה העבודה היחידה או העיקרית – צריך לעבוד בזה כל הזמן. גם לדאוג לקבל אישורים ממועצות או לשכור שטחים פרטיים, גם לתקשר עם חברות ועסקים לטובת סגירת אירועים פרטיים, וכמובן להיות בקשר עם ספקי יינות וגבינות, לדאוג לקנות או להכין את האוכל המתאים, ולהגיע בזמן כדי שהיינות יהיו קרים והשולחנות יהיו פרוסים ומסודרים כדי לקבל את המבקרים.

חניונים ייעודיים לטראקים הם לא בהכרח חניונים מוגנים. אם אתם מעבירים את הטראק שלכם לשם, כדאי שתעשו את זה רק אם זה לא אזור תעשייה מבודד, ואם יש בחניון מצלמות או שמירה כלשהי. אחרת – מסתבר שאין בעיה לגנוב את הנגרר, אפילו אם הוא מקובע לאדמה עם סנדל".

יקב 70 במיתוג חדש ושת"פ עם הצלם-אמן ארז סבג במחווה למתמודדות עם סרטן השד

"כשהתחילה הקורונה היינו בדיוק לפני נטיעת הכרם שלנו במושב אמונים. היו לנו מחשבות האם לנטוע או אולי לחכות, אבל החלטנו שאנחנו לא מחכים, כי כרם נוטעים לטווח ארוך ומה שהיום הוא לא בהכרח מה שיהיה מחר (במיוחד במציאות הישראלית). במהלך הזמן בו חיכינו שהכרם יגדל, יתפתח ויהיה מוכן לבציר, חווינו סבבי טילים ותוכניות השתבשו עקב זה לא פעם. אבל למה שהתרחש בשבעה באוקטובר, כמה רגעים אחרי הבציר הראשון והמרגש שלנו ורגע לפני ביקבוק היינות החדשים – לא היינו מוכנים בכלל, כמו כולם". כך אומרים שמעון זוהר – בעלים ויין יקב 70, ורעייתו-שותפתו מיכל זוהר בן-דור – מנהלת המדיה והשיווק של היקב באונליין.

"אחרי שלושת השבועות הראשונים מפרוץ המלחמה וההלם המוחלט בו היינו, הבנו שצריכים לפעול ולהתאים את עצמנו למצב החדש. האירוח בחצר היקב בימי שישי נפסק כליל (התחדש והיום כרגיל), כל האירועים שתוכננו ביקב בוטלו (בינתיים התחדשו), ההכנסות נעצרו, ודי מהר גילינו שאין לנו מה לחכות לפיצוי של המדינה. הדיסוננס בין ההכרח להמשיך ולפעול על מנת להתקיים ולשמור על מה שבנינו, ובין ההלם בו המדינה הייתה שרויה, בין היין שאמור לשמח לבין האבל שרבים כל כך חווים, היה מאתגר ומבלבל והיו לא מעט שאלות של איך ממשיכים, ואם בכלל.

לבסוף החלטנו להמשיך ולהוציא לפועל את תוכניות העבודה שהיו לנו עוד לפני השביעי באוקטובר, כמו הביקבוק של היינות החדשים ועבודה על המיתוג החדש. במקביל עשינו חישוב מסלול זמני מחדש, והחלטנו להתמקד במכירה ישירה היכן שניתן. ניסיון החיים שלנו לימד אותנו שאין ברירה, אלא להתקדם קדימה ולפעול במסגרת האפשר, ומתוך ידיעה שלמרות השׁוֹק, האבל, הכעס והכאוס בהם המדינה שרויה, לאט לאט החיים יחזרו למסלול וצריכים להיערך".

בסופו של דבר בוקבקו היינות בין אזעקה לאזעקה, ובשבועות שחלפו הם מכרו יינות מהבצירים הקודמים שלהם, בירידים אליהם הוזמנו כמי שמתגוררים בדרום. כמו כן התחילו לעבוד על המיתוג החדש, אליו נערכו חודשים רבים מראש.

 מיכל שהובילה את המהלך, אומרת: "ההחלטה למתג מחדש התקבלה בעקבות כך שחשנו כי זו נקודת ציון משמעותית בדרכנו כיקב צעיר, שהפך כיום, לאחר חמש שנים מיום הקמתו ל-Estate Winery. חשבנו שנכון יהיה להתרענן, ולהתאים את השפה המיתוגית לקהל הלקוחות המגוון של היקב ולאופי היינות החדשים שלנו, שכולם הופקו מהכרם שלנו".

המיתוג החדש הוא פרי שיתוף פעולה עם הצלם האמן ארז סבג שמתגורר ופועל בניו-יורק, וכהשראה לפרויקט שיצר הנקרא  Reblossom (״פריחה מחודשת״) ותערוכה שהציג, המספרת באמצעות האמנות את סיפורן של נשים המתמודדות עם סרטן השד.

תערוכת Reblossom של סבג הוצגה בגלריית Lavan 541  בניו-יורק באוקטובר 2023, והפרויקט אותו יצר בשיתוף עם ד״ר ג׳ונתן בנק – ישראלי החי ועובד בניו יורק, הוא אוסף של סיפורי נשים שעברו כריתת שד כפולה, שמוצגים לצד אמנות שבבסיסה עומדים פרחים ובהקבלה בין התחדשות הפרחים לחוסנן של נשים אלה. בבסיס הפרויקט עומד רעיון הפריחה המחודשת, שמעודדת למצוא את היופי בכל מחזורי השינוי, להוקיר את הרגע הנוכחי ולפרוח שוב. התוויות ליינות היקב עוצבו בהשראת הפרויקט, בעדינות ובתשומת לב לפרטים הקטנים על ידי סטודיו שי חיון, בו שילבו על תוויות היינות את הפרחים שצילם סבג עבור הפרויקט.

"לצד ההנאה סביב העיסוק ביין וצריכתו, אנחנו רואים חשיבות בהגברת המודעות גם לאירועים מאתגרים יותר, כגון התמודדות מסוג זה. שיתוף הפעולה וההשראה שנלקחה מהפרויקט המקורי, נועדו להגביר את המודעות לסרטן השד, לתמוך בקהילת חולות ומחלימות סרטן השד, ולתת קול למי שהתמודדו עם המצוקה ויצאו מחוזקות, וגם להעניק תקווה למי שמתמודדות עם המחלה ברגעים אלה. על כל בקבוק שיימכר תועבר תרומה לעמותה התומכת במתמודדות עם סרטן השד. באופן זה גם הלקוחות שלנו הנהנים מיינות היקב, ייקחו חלק בהעלאת המודעות ובתמיכה לאחת מעמותות התומכות במאבק עם המחלה".

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

4.3.24: שוק איכרים של יין גבינות ועוגות במשרד עורכי דין – בכזה לא הייתם

משרד עורכי הדין 'הרצוג פוקס נאמן' יארח זו הפעם הרביעית במשרדיו במגדל הרצוג, יצחק שדה 6 תל-אביב (קומה 2) שוק איכרים מיוחד, שנועד לתמוך בעסקים מקומיים שהכנסתם נפגעה בגלל הלחימה.

אנשי המשרד מזמינים להגיע אליהם ביום שני 4.3.24 בין השעות 12:00-15:00, ולתמוך דרך קניית יינות מיקבים ישראלים, גבינות איכותיות, עוגות ועוגיות, ומבטיחים ועוד מוצרים שווים במיוחד – מילה של עורכי דין. הכניסה חפשית.

מתחום היין והאלכוהול ישתתפו: יקב אביבים שניזוק קשה מטיל נ"ט בשבוע שעבר, יקב רמות נפתלי (רמות נפתלי), יקב כמיסה (דלתון), גלילאו (קיבוץ דן), מזקקת יוליוס (קיבוץ חניתה).