הקליקו כאן:

אלה הזוכים בתחרות היינות הבינלאומית TERRAVINO 2022-2023

ייננות רב-דורית: האם יש דור המשך ביקבים הקטנים?

אלון גונן: את איציק כהן מיקב רמות נפתלי אני מכיר יותר מעשור. איציק הוא איש צנוע, מקשיב, מייעץ, תמיד מוכן לעזור לכל מי שרק מבקש, והוא כמובן היינן שהקים את יקב רמות נפתלי ואת מרכז המבקרים המרשים שבחצר ביתו. לפני מספר שבועות כתב לי איציק את המכתב הקשה שאני מעלה כאן, ובעקבותיו החלטתי לנסות להבין האם גם יקבי הבוטיק בסכנת היעלמות, כמו כל ענף החקלאות בישראל, והאם הייננים הקיימים היום הם הדור האחרון של יינני הבוטיק.

מכתבו של איציק כהן

"אני מעלה כאן כמה מהרהורי ליבי על מה שאני מרגיש בעניין, וגם ממה שאני מכיר מלא מעט מיקבים נוספים. מביקורים שאני עושה בשנים האחרונות ביקבים רבים בעולם, אני רואה שרוב היקבים ממשיכים את העסק המשפחתי מדורי דורות. יש גם יקבים שנרכשים על ידי בעלי ממון, כנראה ממשפחות שלא יכלו להמשיך ולהעביר את היקב לדור הבא, או שקיבלו הצעות כספיות גבוהות. גם כאן בארץ, מהיכרות רבה שלי עם יקבי הבוטיק, יש לא מעט יקבים שהצליחו מאוד, ובשלב מסוים העסק נעצר כי לא היה מי שימשיך ביקב. רוב היזמים שהקימו את היקבים עשו זאת מסיפוק התשוקות שלהם לתחום היין. גם אני אחד מהם. הקמתי את היקב מתוך אהבה לעניין והגשמה של חלומות שלי. כשהקמתי את היקב, לא חשבתי אם מי משתי בנותיי תרצה להמשיך בעסק. אין לי כל טענה על כך. כל אחד רוצה להגשים את חלומותיו, ולא תמיד זה מסתדר עם מה שאבא הקים, גם אם העסק מצליח ורווחי.

כאן באה הדילמה הקשה של היזם שהקים את היקב, שמגיעה לעתים למכירת העסק. ניתן לראות בין היקבים בארץ חילופי בעלויות, ולא מעט הכנסת שותפים לעסק (בעיקר בגלל בעיות מימון שהיקב נקלע אליהן). בישראל התחילו להקים יקבי בוטיק רק לפני כשלושים שנה, אנחנו צעירים מאוד ביחס לעולם. אני בטוח שבשלושים השנים הבאות, לא יישארו הרבה יקבים בבעלות אותה משפחה שיזמה והקימה את היקב. כנראה שזו דרכו של העולם. בינתיים אני נהנה ממה שהקמתי. ומה יהיה בעתיד? אני מקווה שיהיה מישהו מצאצאיי שירצה להמשיך את העיסוק בתחום".

נהוג להגדיר את העיסוק בייננות כעיסוק משני של חקלאות, כי יש די הרבה חקלאים שהחליטו בשלב מסוים להקים יקב בוטיק קטן לצד הכרמים שלהם ולייצר אלפי או כמה עשרות אלפי בקבוקי יין בשנה, אבל העיסוק העיקרי שלהם נשאר ענף החקלאות. על פי נתוני תנועת המושבים, הגיל הממוצע של החקלאים בארץ נושק ל- 65 ועולה בכל שנה, וקשה מאוד למצוא היום בענף החקלאות "בנים ממשיכים". עם כל הטכנולוגיה סביבנו, חקלאות היא עדיין עבודה פיזית קשה (עדיין צריך לנהוג על טרקטור שעות), והבעיה העיקרית היא שענף החקלאות הוא עסק קפריזי שיש בו מעט יציבות, אם בכלל. מחירי המים עולים, חומרי הדברה יקרים, התחרות עם יבוא משתוללת, יש גם קואופרטיבים שמשתלטים על הענף וקובעים מחירים וסוג תוצרת, ועוד.

יקבי הבוטיק, שכפי שכתב איציק כהן התחילו לקום בארץ לפני 20-30 שנים, אכן היו בתחילה עסק צדדי; סוג של תחביב שהפך עם הזמן לעסק, ומהר מאוד גילו אותם ייננים שמדובר בעסק לא ממש רווחי. בוודאי לא כזה שאפשר להתעשר ממנו, ולא תמיד אפשר לשרוד באמצעותו ללא מקור הכנסה נוסף. ייצור יין הוא באמת סוג של מפעל חקלאי קטן, אבל נכון להיום אין אינטרס ציבורי לתמוך כלכלית ביקבי בוטיק – אין הטבות מס, תוכנית מענקים אינה נמצאת על השולחן (ומעולם לא הייתה), אין השתתפות של המדינה בתערוכות, והמדינה לא רואה בענף היין משהו שראוי לתמוך בו  רק מפני שהוא סוג של שגריר של מדינת ישראל בכל העולם (ומדובר בשגריר איכותי שראוי לייצג את ישראל).

אם החקלאות בישראל במצב קריסה, ושם כל נושא "דור ממשיך" הוא ברמה של פגיעה בביטחון התזונתי של מדינת ישראל, אזי ענף היין אינו שם. למה? מפני שלאף אחד בממשלה לא אכפת אם יסגרו מחר בבוקר את יקבי הבוטיק, אפילו את היקבים הגדולים. מבחינתם מדובר בענף שמפרנס לא יותר מכמה מאות משפחות, והוא אינו ענף שמגלגל מיליוני דולרים שנכנסים לקופת המדינה, כמו התעשייה הביטחונית או ענף התרופות, למשל. יין אינו נחשב מוצר צריכה בסיסי, ולעולם לא ייחשב כזה. 90% מהייננים ביקבים בישראל הם ייננים בשכר, ואינם בני משפחה של הבעלים, ויש מעט מאוד יקבים בהם יש בנים ממשיכים או בנות ממשיכות. הנה מספר דוגמאות כאלה:

יקב כהנוב

יקב כהנוב בגדרה הוקם על ידי אבי כהנוב, חקלאי דור שני. בנו ערן כהנוב הוא מורה למתמטיקה, שהתחבר לחלום של אבא שלו וקיבל על עצמו את "עול" היקב. לא בטוח שזה היה החלום הרטוב שלו, אבל במשפחת כהנוב, משפחה לא בוחרים. וכך אם המשפחה מרים כהנוב לקחה פיקוד על ניהול מרכז המבקרים והאירוח ביקב, ובתוך כך גם ניהלה את היקב ביד רמה.

יקב רמת נגב

ביקב רמת נגב של משפחת צדוק במושב קדש ברנע הדרומי, אב המשפחה, אלון, הוא חקלאי ומגדל ענבים גדול, שהחליט להקים עם רעייתו נירה יקב בוטיק קטן. לאחר מספר שנים החליטו להרחיב את היקב  ולגייס את כל בני המשפחה לצורך בניית העסק. כך, יוגב הבן הבכור וזוגתו עדן נשלחו ללמוד את רזי ייצור; גלעד, הבן השני, החל לשווק את יינות היקב; ונירה לקחה פיקוד על הניהול התפעולי של היקב.

יקב מרגלית

יקב מרגלית הוקם על ידי יאיר מרגלית בשנת 1989, כיקב משפחתי קטן. בנו אסף מרגלית התחיל בייצור יין עוד בילדותו ביחד עם אביו בחצר הבית, ונפל בשבי קסמי עולם היין. אסף למד בפקולטה לחקלאות ברחובות ונסע לעבוד בקליפורניה, ובשנים האחרונות תפס פיקוד על עשיית היין ביקב כחלק משינוי גישה ותפיסה ייננית..

יקב קסטל

יקב קסטל הוקם על ידי אלי בן זקן, שבשנת 1988 נטע את הכרם הראשון בעת המודרנית בהרי יהודה, בחצר ביתו שבמושב ברמת רזיאל. בשנת 1992 בקבקו את הבציר הראשון, בשנת 2015 עבר היקב למשכנו החדש בנווה אילן, ואריאל הבן כיהן כ-15 שנים מנכ"ל היקב. אילנה, הבת הבכורה, היא מנהלת הרכש והיצוא; ואיתן, הבן הצעיר, תפס פיקוד על הייננות. בשנים האחרונות אלי שיחרר, ונותן לאיתן להוביל בקסטל.

יקב נחמני

יקב נחמני הינו יקב משפחתי הממוקם בגן נר שבגלבוע. דוד נחמני החל לייצר יין כתחביב ב-2002, וב-2004 החליט להפוך את התחביב ליקב קטן ויציב. מאז קוטפים היינות של דוד ופרנסס נחמינ מדליות וציונים מרשימים. לפני שנה נכנסה ליקב הבת שקד, והחלה לעזור לאביה לייצר יין תוך כדי לימודי ייננות.

 יקב פלם 

יקב פלם  קיים משנת 1998, וסיפורו של היקב הוא סיפורה של משפחה. זו משפחה שחיה, נושמת ומייצרת יין כבר מעל 50 שנה. אבי המשפחה הוא היינן האגדי ישראל פלם, איש מבריק, צנוע וערכי. גולן פלם, יינן היקב אשר ראה את אביו מוביל את יקב כרמל לגדולה, כנראה נדבק בחיידק היין. הוא החל את הקריירה המקצועית שלו בלימודי חקלאות באוניברסיטה העברית, והמשיך ללימודי תואר שני בייננות באוניברסיטת פיאצ'נזה. אחיו גלעד פלם הוא מנכ"ל היקב, ויחד עם אמו קמי הם הפכו את החלום של גולן וישראל למציאות, והיקב מייצר יינות איכות ללא פשרות.

יקב הנס שטרנבך

יקב הנס שטרנבך הוא התגשמות של חלום. המשק ששייך לגדי שטרנבך ולשולה יפת, שוכן במושב גבעת ישעיהו שבחבל עדולם. חיידק היין דבק בגדי שטרנבך במהלך שנת טיולים באירופה, בהם ביקר ביקבים ובכרמים, אכל במסעדותיהם והתארח בפונדקיהם הכפריים. אלה כנראה עשו את שלהם, ושם נולד החלום לטעת כרם, לייצר יין, לארח ולהסעיד. בנו, אדם שטרנבך, נולד וגדל עם יין – בגיל 9 השתתף בנטיעת כרם ג'נבא, בגיל 12 השתתף בבציר הראשון של היקב, ומאז השתתף, במידת יכולתו, בכול העבודות בכרם וביקב. עם השנים התמחה בייננות, עד שאת בצירי 2011-2014 ניהל כמעט באופן עצמאי.  בקיץ 2014 סיים אדם את לימודי התואר הראשון במדעי הצמח בפקולטה לחקלאות ברחובות, ובשנת 2020 סיים את לימודיו וקיבל תואר בכורמות ובייננות באוניברסיטת גייזנהיים, אשר בריינגאו שבגרמניה. אדם מנהל כעת את הכרם ואת היקב.

יקב אליגוטה

יקב אליגוטה של צביקה פנטי הינו יקב בוטיק משפחתי, המייצר סדרות קטנות ואיכותיות של יינות מענבים מיוחדים. היקב הוקם בשנת 2003 במושב גן יאשיה שבעמק חפר, לאחר מות אביו של צביקה, שייצר "יין שחור" – כלומר יין שכדי לייצר אותו דורכים על הענבים ברגליים יחפות ומוסיפים סוכר. היינות הראשונים שייצר צביקה היו יינות שחורים, כמו שלימד אותו אביו.

לצד צביקה תמצאו את בנו דור, דור שלישי ליצרני יין בשושלת פנטי. דור סיים לימודי תואר בייננות במכללת אהלו שבקצרין, ובעצם הוביל בשנים האחרונות את היקב ואת מרכז המבקרים שלו, להיות מיקבי הבוטיק הביתיים המעולים שיש. טעימות יינות על ציר הזמן מראות את השינויים אבל גם את האיפוק ביינות של אליגוטה; מצד אחד בועטים ומצד שני מתפתחים ומשתבחים עם השנים. דור מגדל כבר עתה דור נוסף.

יקב אלכסנדר

יורם שלום היינן הקים את היקב במושב בית יצחק, על שם אביו אלכסנדר שלום ז"ל, ממנו קיבל את ההשראה והאהבה ליין. היקב ממשיך מסורת בת 120 שנות עשיית יין, שהחלה באיטליה ובתוניסיה, שם ייצרו סבו ואביו של יורם שלום יין ביתי. כיום יקב אלכסנדר הוא יקב משפחתי – ליזה רעייתו של שלום אחראית על עיצוב התוויות, וגלי נדבקה בחיידק ומנהלת את מרכז המבקרים ותחל את לימודי הייננות בקרוב.

יקב בן-חיים

בשנת 1970 הקימו רות ואלי בן-חיים יקב בביתם שברמת חן, ולאחר 27 בצירים החליטו לייסד יקב בוטיק שהפך מהר מאוד למרכז עלייה לרגל של חובבי יין אוהבי עולם ישן. במהלך השנים נדד היקב לכפר אז"ר, משם לרמת השרון, ולבסוף למשכנו הנוכחי בנווה ימין בשולי כפר סבא. איתי בן-חיים היינן הוא בנם של רות ואלי, והוא מייצג נצר לשישה דורות של יצרני חביות ויין. תחת השכלתו הצרפתית והתשוקה שלו לגדל יין בחביות, הוא מצליח כל שנה לקטוף מדליות וזכיות בארץ ובעולם, והתשוקה של איתי, שעל כתפיו יש כל כך הרבה מסורת, מגישה לנו לא פעם פנינים.

יקב תשבי

בשנות השמונים הקים יונתן תשבי את היקב בזיכרון יעקב, כמעט כנגד כל הסיכויים במלחמתו נגד יקב כרמל ששלט אז בכורמים. כיום היקב מנוהל על ידו בנו גולן שמשמש יינן, וכל המשפחה עובדת במתחם היקב – במסעדה, בחנות השוקולד ובחנות היין שמוכרת גם שמן זית וריבות מתוצרת משפחת תשבי.

יקב אסף

יקב אסף בכפר קדם בקדמת צבי שברמת הגולן, הינו אולי היקב הכי משפחתי שיש – כפר יין עם כל מה שמשתמע מכך, בקתות נופש, מסעדה, בר יין, אירועי יין, וכמובן יקב שמנוהל על ידי אבא ובן, אסף ואורן קדם, בסימביוזה מושלמת של שני חקלאים ושני ייננים עם אסכולות שונות, שמצליחים להפתיע כבר שנים. מאז 2012 עבדו האב והבן יחד בניהול הפרויקט המשפחתי ובעשיית היין ביקב. ניהול הפרויקט היה תחום האחריות של אורן, ועשיית היין הייתה בידיו של אסף. השנה הם החליפו ביניהם את תחומי העשייה – על ניהול הפרויקט אחראי אסף, ועשיית היין בידי אורן. בני המשפחה עוסקים כולם בפיתוח המתחם, גינון, עיצוב, מוזיקה, ושלווה.

לורי ושייקה לנדר והבנים ב-2018. מי ימשיך את היקב של ההורים? צילום ענבל רוזאם יש יקבים רב-דוריים נוספים שלא ציינתי, אני מתנצל. ככל שניסיתי לחשוב על עוד יקבים עם דור המשך, לא מצאתי כאלה. רוב הייננים ביקבים הללו הם שכירים או שותפים, ודור המשך קיים בדרך כלל ביקבים המצליחים כלכלית, או בכאלה בהם הדור השני העביר את היקב  מודרניזציה והטמעת טכנולוגיות. העובדה שאין דור המשך במרבית היקבים, למעשה מחלישה את הענף, כי עבור היינן שהקים יקב כדי להגשים חזון ואהבה ליין,  אין ממש טעם לבצע השקעות ארוכות טווח, והמוטיבציה לגדול ולהתפתח קטנה עם השנים. אחת הבעיות בגללן אין דור המשך, היא הרווחיות הכלכלית הנמוכה, שהיא תנאי בסיס לקיומו של דור המשך בעסק. האם דינם של יקבים ללא דור המשך להיעלם? זו שאלה שאין לי עליה תשובה. אני מניח שרובם ייעלמו, אבל בטוח שיבואו אחרים במקומם. תמיד יהיו כאלה עם תשוקה ליין, שייקנו יקב עייף וינסו להחיות אותו, והרי גם זו דרך להמשיך את העשייה של יקבי בוטיק.

אני יכול להבין לליבו של איציק כהן שחי ונושם את החקלאות ואת ענף היין, והקים כאן עם אחרים סוג של מפעל ארץ ישראלי שוקק ומתפתח. לצערי, נראה שמדינת ישראל היא מדינה שאיבדה את ערכיה המוסריים החקלאיים כבר מזמן. אין יותר ערבות הדדית, ואין יותר בשביל מה ובשביל מי. כך תמשיך בריחת המוחות של הייטקיסטים, רופאים, ואנשי עסקים שמחפשים חברות בחו"ל. לפעמים אני מקנא באנשים הזקנים שלא "יזכו" לראות את ההתפוררות הטוטאלית, ויש שיקראו לזה חורבן בית.

שריפת יקב מצודה: ביטוח עסק זה כל הסיפור

אלון גונן: באוגוסט 2021 כתבנו ארוכות על השריפה שפרצה בהרי ירושלים ואיימה להשמיד יקבים באזור, ביניהם יקב קסטל, יקב צרעה, יקב יהודה ועוד. בכתבה ציינו שליקב מצודה שנשרף כליל לא היה ביטוח עסק, והמשמעות היא שבעצם כל השיפוץ וההקמה מחדש ימומנו על ידי הבעלים. מאז הבעלים החליטו לא לשקם אותו, והיקב לא חזר לפעילות.

יקב מצודה הוקם בשנת 2011 במושב גבעת יערים על ידי איש הנדל"ן יאיר שטרנהרץ והיינן יוסי אייזיקוביץ, ונחשב ליקב הבוטיק של החרדים. השבוע הגיש היקב לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב תביעה על סך 21 מיליון ₪ נגד הרשות הארצית לכבאות והצלה ונגד המועצה האזורית מטה יהודה, בעקבות השריפה שכילתה כליל את היקב, מרכז המבקרים ומלאי היין שהיה בו. הידיעה על הגשת התביעה פורסמה ב- 'E-food – עיתון כלכלי למקבלי החלטות בענף המזון והמשקאות', 'מיינט ירושלים' ו- News1, אך אנחנו לא הסתפקנו בכך ויצאנו למסע  תחקיר שהוביל אותנו למחוזות מסמרי שיער ומדאיגים.

כתב התביעה מגולל את השתלשלות העניינים: במחצית חודש אוגוסט 2021 פרצה בהרי ירושלים שריפת יער שנמשכה ארבעה ימים תמימים. בתביעה נטען כי הרשות הארצית לכבאות והצלה עצמה עיניים, התרשלה, לא מילאה אחר חובותיה ולא נקטה בצעדים המתחייבים והנדרשים כדי למנוע שריפות, וכדי להתמודד באופן מיטבי עם שריפה שפורצת ומתפשטת בקצב מהיר, כפי שאירע בפועל. לפי כתב התביעה, גם המועצה האזורית מטה יהודה, המאגדת בתוכה את מושב גבעת יערים, התנהלה ברשלנות ובעצימת עיניים לנוכח סכנת התלקחות שריפות צפויה באזור יער ירושלים. לפי יקב מצודה: "בעלי היקב זכאי לקבל מהנתבעות פיצוי כספי בגין נזקיו הממוניים והבלתי ממוניים, הישירים והעקיפים, בגין הנזקים שנגרמו ליקב עקב השריפה הקשה שכילתה אותו עד היסוד, והותירה את בעליו המום וכואב אל מול החלום שנכחד, וגרמה לו ולעובדי היקב לפגיעה מוראלית ורגשית".

אני מניח שנושא התביעה ידון בבית המשפט ותתקבל החלטה בעוד כמה שנים, אלא שהבעיה החמורה היא שהיקב לא היה מבוטח. העובדה שמצודה לא היה יקב מוסדר לא אפשרה לבטח אותו, והנזק נופל כולו על הבעלים. חברות הביטוח לא מבטחות יקבים ומרכזי מבקרים שאין להם רישיון בר תוקף, ולכן התביעה הגיעה לבית המשפט (כי את הטבע או את אצבע אלוהים, אי אפשר לתבוע).

קשה להבין איך לא מבטחים עסק ששווה מיליונים, ואיך אפשר להפעיל מרכז מבקרים שמארח אנשים בלי ביטוח. גם לא ברור לי איך הרשויות מאפשרות כזה מחדל, שדרך אגב לא מאפיין רק את יקב מצודה. כמוהו פועלים עוד עשרות יקבים ללא רישיון עסק, ולכן אין להם ביטוח. גם אם יקב עושה ביטוח וחברת הביטוח לא מבקשת ממנו רישיון עסק, אין המשמעות שהעסק מבוטח, משום שבאותיות הקטנות ובסעיפי הפוליסות השונים חברות הביטוח מכסות את עצמן. בקרות אירוע ביטוחי הן מחייבות את המבוטחים להציג בפניהן רישיון עסק בתוקף. עריכת ביטוח עסק ללא רישיון עסק אינה מקצועית, ומסכנת את בעל העסק, עובדיו, לקוחותיו ואת העסק עצמו. אישור המוענק על ידי הרשות המקומית לרישוי המקומי, מאשר פעילות שגרתית של בית העסק, וללא אישור כזה אין אפשרות לבטח את העסק.

רישיון העסק מאגד קבוצת אישורים בתחומי ביטחון, בריאות, בטיחות אש, בטיחות מבנים, תנאים סניטריים ועוד, העומדים בקנה אחד עם הקבוע בחוק. על פי חוק, עסקים הפועלים ללא רישיון עסק או עסקים הפועלים תחת רישיון עסק שאינו בתוקף, עוברים עברה פלילית  והדבר עלול להוביל למתן קנסות ואף למאסר.

נחזור למקרה הביטוחי של יקב מצודה, ונגיד שגם אם היה מחזיק היקב בביטוח עסק, יש לשער שחברת הביטוח הייתה מגלה כי בקרות האירוע הביטוחי לא היה לבעל העסק רישיון עסק בתוקף כפי שנדרש ממנו בחוק. לכן סעיפים רבים בפוליסה עלולים להיות מבוטלים, ובמקרים מסוימים יבוטל כיסוי הפוליסה במלואו.

כל עוד מדובר רק בפגיעה ברכוש, זו באמת בעיה של בעל העסק, אבל כאשר מדובר בפגיעה בבני אדם (קריסת גג, חנק ממזון, ואפילו תאונה בתוך העסק) מה אז? הרי מדובר בתביעות שיכולות להגיע למאות אלפי שקלים ויותר, ובאין ביטוח העסק צריך לממן הכול בעצמו. במידה ולעסק או לבעלים אין יכולת לממן פיצויים בהתאם לפסק דין, מי שבעצם נופל קורבן הוא מי שנפגע.

יקב מצודה טוען נגד המועצה האזורית מטה יהודה, שלא טיפלה כראוי בכל נושא מניעת התלקחות אש (גיזום, דרכי אש ועוד), אבל  מעלה נגד המועצה האזורית טענות על אי פיקוח בנושא מתן היתרים לבעלי עסק. מי שואל מדוע אין פיקוח? מדוע לא נשלחה התראה ליקב על כך שהוא פועל ללא רישיון עסק? איך ייתכן שנתנו ליקב להקים מרכז מבקרים בלי רישיון עסק? ואיך לא הזהירו מבקרים? כמה יקבים כאלה פועלים בתחום המועצה האזורית מטה יהודה, שידועה כמקדמת אזור יין מאוד נחשב?

נכון שכולנו רוצים תעשייה תוססת עם כמה שיותר יקבים ומרכזי מבקרים, אבל עם כל הסימפטיה, יקבים שלא פועלים ויפעלו במסגרת החוק, ויסכנו אותנו, אינם יכולים להיות פתוחים.

נכון להיום יקב מצודה לא התאושש, וההחלטה של הבעלים היא לא לפתוח אותו מחדש. הפניתי מספר שאלות למועצת אזורית מטה  יהודה, על מנת להבין איך יכול להיות שמועצה שנמצאת במרכז העשייה, מקדמת יקבי בוטיק ומקיימת פרויקטים ברמה הלאומית, מאפשרת ונותנת לגיטימציה לפעילות לא חוקית, ולא מפעילה את הכלים העומדים בפניה על מנת לאכוף את החוק לטובת אזרחים שמגיעים ליקבים.

אלה השאלות שהפניתי למועצה:

מתברר כי ליקב מצודה לא היה ביטוח וזאת משום שלא היה ברשותו רישיון עסק להפעיל את המקום, רישיון שבעצם המועצה אמורה לספק לו אם הוא עומד בתנאים.  איך יכול להיות שליקב לא היה רישיון עסק והוא פעל במקום שנים רבות?  איך יכול להיות כי היקב הקים מרכז מבקרים חדש ללא רישיון עסק והפיקוח של המועצה לא נתן דעתו בנושא? איך יכול להיות שלא נעשתה כל אכיפה ובדיקה? ידוע כי כאשר אין רישיון עסק אי אפשר לעשות ביטוח למקום, ובמקרה של אירוע ביטוחי כפי שקרה כאן – העסק נשרף כליל, אין כיסוי. מה היה קורה לו היו נפגעים בנפש בזמן האירוע? איך יכול להיות שמועצה שמקדמת את אזור היין יהודה ועושה רבות למען תעשיית היין, מאפשרת ליקב לפעול ללא רישיון ובניגוד לחוק?

תגובת מועצה אזורית מטה יהודה

"המועצה ביצעה פעולות אכיפה ואלה יפורטו במסגרת כתב ההגנה כמקובל. המועצה איננה מנהלת דיונים משפטיים באמצעי התקשורת כי אם במסגרת ההליך המשפטי בבית המשפט בלבד".

תגובת יאיר שטרנהרץ – הבעלים של יקב מצודה

"יקב מצודה היה שם דבר בעולם היין. היינו בהתפתחות וצמיחה מתמדת שבאו לידי ביטוי בייצור, באיכות, בשיווק היין בארץ ובעולם, ועם מרכז מבקרים פורה ומשגשג. פעלנו תמיד וללא לאות מול כל הגורמים לצורך קבלת הרישיונות וההיתרים שנדרשו, ובכלל זה פעלנו בשיתוף פעולה מלא מול מחלקות התכנון הרישוי והפיקוח של המועצה המקומית מטה יהודה. בכתב התביעה שהגשנו מפורטות שורות של מחדלים ורשלנויות של גורמים רבים שבגינם נשרף כליל מפעל חיינו.

לצערנו הרב תגובת המועצה המקומית מטה יהודה בענייננו מסולפת, מתחמקת, אינה מן העניין, ואינה נותנת כל מענה לשאלות המתבקשות על אותם מחדלים ורשלנויות שהמועצה אחראית עליהם ומפורטים בכתב התביעה, ושנכון להיום עדיין קיימים ועדיין מסכנים חיי אדם ורכוש. הידיעה שהשריפה של היקב יכולה הייתה להימנע מוסיפה כאב על כאב. אנחנו מאמינים שנקבל את הפיצוי שאנו דורשים, ומקווים שהרשויות ייקחו את האחריות ויבצעו את הפעולות הנדרשות מהן, ושמקרים כאלו לא יחזרו על עצמם".

תגובת כבאות והצלה מחוז ירושלים

"הננו דוחים את טענות התובע, ותגובתנו תימסר בבית המשפט כמקובל".

יונתן לבני טעם יינות חדשים של יקב סוסון ים

מי שקורא את ביקורות היין שלי, יודע כי כשאני כותב על יקב סוסון ים במושב בר גיורא בהרי יהודה ועל בעליו והיינן שלו זאב דוניה, אני תמיד מקדים וכותב "גילוי נאות ", שכן זאב ואני חברים קרובים מאוד ולכן ניתן לחשוד בי שאני "משוחד" כשזה מגיע ליינותיו. מאידך, אם לא אכתוב על יינות היקב, הרי שלא אכתוב על אחד הייננים המרתקים בישראל, שעושה יינות מאוד מיוחדים ושונים מהיינות הרגילים אצלנו. מי שקרא את הגיגיו של זאב בפייסבוק, גם יודע שמדובר בפילוסוף, איש עם יכולת כתיבה מיוחדת במינה, ויין זה קודם אנשים ואחר כך יין. לאחרונה הוזמנתי יחד עם מספר מצומצם של אנשי יין, לטעימת היינות החדשים מבית מדרשו של זאב.

אחד החידושים החשובים ביצירת יינותיו, הוא השימוש בתסיסה בשמרים טבעיים בלבד, ללא כל תוספת של שמרים ממקור אחר. דוניה מסביר כי הוא משתמש בשמרי בר, אבל אינו עובר לייצר "יינות טבעיים". למושגים "יינות אורגניים וביו דינמיים" הצטרף המושג "יינות טבעיים", שהם יינות עם מודעות סביבתית – ללא ריסוס וללא תוספות כימיות.

הוא הסביר בטעימה, כי ברצונו לייצר יינות מקומיים המבטאים את האזור בו הכרם נטוע. "שמרים מעמק הרון וממקומות אחרים הם שמרים מצוינים הנותנים תוצאות נהדרות, אבל השאלה שאני שואל את עצמי אינה מה הכי טעים, אלא מה מבטא הטוב ביותר את המקום בו הענבים גדלים". הוא ציין כי הוא לא פוסל אף יינן שאינו נוהג כך; "אין נכון ולא נכון בייצור יין", אך כל היינות מענבים הגדלים בכרם שלו בבר גיורא שבהרי יהודה, עשויים כבר מספר שנים משמרים טבעיים ממקום הגידול. קיבלנו מזאב הסבר ארוך ומרתק על מלחמת השמרים בעת התסיסה, וההשתלטות של שמר אחד על כל היתר. לדעתו, יין שתסס משמרי בר מקומיים יעניק הרבה טעמים בפה, והוא מרתק יותר מיין שתסס משמרים שהוספו לו.

שפינוזה Concept 2020 –  יש לי חלק אישי בשם היין, שכן שוחחתי עם זאב דוניה לא אחת על הפילוסוף היהודי שפינוזה. נתתי לו את הספר שכתב פרופסור ירמיהו יובל, "שפינוזה וכופרים אחרים", ואני יודע שזאב הקדיש הרבה מחשבה לייחודו ומקומו של האיש. השפינוזה הוא דגם מרתק של שילוב זנים ים תיכוניים, מהם יוצרו 600 בקבוקים. ענבי קריניאן מכרם בקיבוץ פרוד, גרנאש מבר גיורא, כמו גם כ- 10% קברנה סוביניון מבר גיורא. יין צעיר, מענין עקב העירוב של שני הזנים העיקריים, שאף אחד מהזנים לא שולט בתוצאה. יין קל ונעים לשתייה שצריך עוד להתיישן. מודל 2021 כבר בהכנה. היין תסס משמרים לא מקומיים, ואף על פי כן הרגשתי בשתייה שהוא מהרי יהודה. המחיר 107 ₪ – ממש VFM (תמורה למחיר).

רמון 2020 – יין לזכרו של אילן רמון, טייס החלל הישראלי. מבוסס על 95% קברנה סוביניון ו- 5% סירה לייצוב. אני לא מחסידי קברנה סוביניון, ואף על פי כן נהניתי מהיין. המיוחד בייצורו, אלה החביות שזאב קנה מיצרן שעושה חביות CUSTOM MADE על פי הזמנה. הוא ביקש לייצר עבורו חבית קטנה "שלא נרגיש אותה" – שתהייה חבית עץ למרות שאין לה טעם עץ; "שתהייה עם אבל בלי", כך זאב. התוצאה מצוינת לאוהבי קברנה. עשייה המייחדת את התערבותו של זאב ביצירה. המחיר 180 ₪ – יקר.

מונק 2020 – 100% דוריף או פטיט סירה. יש לא מעט חובבי יין הסבורים שזאב עושה כבר שנים את הדוריף הטוב ביותר בארץ. ראיתי בפייסבוק שד"ר נחום בגלייבטר , מנתח ידוע ואיש קולינריה ויין,  סבור שהוא מהטובים בעולם. הענבים מכרם בבר גיורא, ולכן כמובן השמרים טבעיים בלבד. היין שהה 20 חודש בחביות, ואף על פי כן העץ עשה את שלו בלי להשתלט על התוצאה. יין שונה מכל המונקים ששתיתי בעבר. לאוהבי הזן הוא ממש דוגמא למופת. המחיר 180 ₪ – יקר אבל מאוד מיוחד.

אלול 2020 – עשינו גם טעימת רוחב של מה שנחשבים לאייקונים של יקב סוסון ים  – האלול. טעמנו את היין מהשנים  2004, 2011 ו- 2020. עשוי מענבי קברנה סוביניון, פטיט סירה וסירה מהגליל. יין עמוק, מלא גוף, ועם זאת בעל טאנינים לא בולטים מדי. מאוזן ובעל סיומת חזקה שלא נגמרת. יכולת התיישנות של לפחות 15 שנים. המחיר 130 ₪ – מחיר מציאה לאיכות מיוחדת, VFM ועוד איך.

ביקור בית אצל שלומי צור – מנכ"ל צור עולם של יין

רני רוגל: חברת צור עולם של יין שהחלה את דרכה כצור סוכנויות, היא סיפור מעניין בעולם היין הכשר (המילה 'עולם' מתאימה כאן ביותר), ומשכה את תשומת לבי זמן רב. האירוע השנתי הגדול לקניינים שמתקיים בנמל תל אביב בהשתתפות בעלי יקבים וייננים שמייצרים יין כשר ברחבי העולם – מעין תערוכת 'סומלייה' כשרה, הפורטפוליו והגדול של יינות מהעולם ויותר ויותר גם מיקבים ישראליים, הקשר ההדוק עם Royal Wine האמריקאית והעומד בראשה נתן הרצוג; כל אלה היו עבורי סיבה מספקת להגיע לאזור תעשייה סגולה בפתח תקווה, כאן ממוקמים המשרדים ומחסן ההפצה הענקי שלה, להיכרות עם שלומי צור מנכ"ל 'צור עולם של יין'.

שלומי הצטרף לחברה ב- 2011, ומתמקד בשיווק בארץ. אביו צבי הקים את העסק בשנת 1985, תחילה כחברה ליצוא מזון. עם התקדמות היקבים בארץ והודות קשר טוב מאוד עם משפחת הרצוג מארה"ב שהיו מהלקוחות הראשונים, נכנס צבי ליצוא יין – יקב רמת הגולן היה יקב היצוא הראשון של צור סוכנויות. לחברה היה אז בפורטפוליו מעט יין והרבה מזון – היום אלה שתי חברות שונות, אך זו של היין גדולה מאוד, כשיותר מ- 40 יקבים ישראלים מייצאים דרך רויאל – הדיבור בשוק הוא על כך יותר מ- 80% מהיין הישראלי שמגיע לארה"ב דרכם ודרך צור שעוסקים בלוגיסטיקה של המשלוחים.

בשנות ה- 2000 המוקדמות הפכו הרבה יקבי בוטיק ואחרים לכשרים – "מבול של יקבים", אומר שלומי צור. במקביל, קניית יין ישראלי ומכירתו לשוק הכשר בעולם עוררה את התיאבון (או הצמא) של ראשי הרצוג, שהקימו יקב שלהם בקליפורניה ויקב נוסף בספרד, וביקבים רבים אחרים – גם שמות ידועים בעולם היין, הוקמו אגפים מיוחדים לייצור יין כשר. למעשה צור הרחיבה את יריעת היין הכשר בהרבה מדינות בסיוע הרצוג – מהיקבים הכשרים של הרצוג בייצור כשר משותף, ליקבים בארגנטינה, הונגריה, דרום אפריקה ויוון. הרצוג רצו שגם בישראל ימכרו את היינות שלהם, ומסרו את היבוא ליקבים הגדולים שאותם ייצאו לארה"ב. כשהבינו שהאינטרסים לא תואמים, ביקשו מנהלי רויאל מצבי להרים את הכפפה. למרות שלא היה מומחה לתחום הוא קיבל על עצמו את המשימה. מאז הקטלוג הולך וגדל, וצורפו גם יקבים ישראליים להפצה בארץ ויצוא לעולם – 'פסגות' (מ- 2014), 'עמק יזרעאל' ו'שילה', כשהכוונה להמשיך מתכוונים להרחיב את הפורטפוליו.

היום מתרכזים בחברה ביבוא ובשיווק היקבים המקומיים, אך בשנתיים האחרונות צור לא רק עולם של יין – נכנסו גם לתחום הבירה עם הפצת 'מבשלת שריגים', 'מבשלת עמק האלה' ו'מבשלת רונן'. הוסיפו גם מזקקות וויסקי ישראליות – 'גולני', 'ירושלמי' ו'לג'נדס' – "ההיצע שלהן לא מאוד גדול אבל הביקוש גדול ויש מחסור", אומר שלומי צור.

 מה נקודת המבט שלך על שוק היין בארץ?

"אנחנו חלק מהשוק. מהשנים שלי בענף, חל שינוי מבורך כשהציבור יותר יודע ויותר מעריך יינות איכותיים יותר. משנה לשנה המחיר הממוצע לבקבוק עולה – היום  על המדף כ- 65-70 ₪. יותר אנשים מגלים יותר עניין בעולם היין – מעבר לגיוון רוחבי של זנים ומדינות. לדוגמא, לרוזה יש פריחה מאוד גדולה בשנים האחרונות. רוזה פרובנס צומח מאוד אבל גם המקומי, ושאבלי תופס יותר ויותר. מכול מקום, תעשיית היין שלנו צעירה וכך גם הצריכה – אבל אנחנו בדרך ומתקדמים".

מה השפעת הכשרות על המכירות?

"הקטלוג שלנו מחולק לשניים – חלק יינות טובים מאוד בלי קשר לכשרותם במחירים נוחים, וחלק פרמיום – כאן נכנס עניין הכשרות.  יין כמו 'שאטו לסקומב' כשר ב- 900 שקל לא ישתו אם לא מכירים, או 'שאטו פונטניל' – היקב היחיד בבעלות מישל רולאן והוא לא רק מייעץ לו, ב- 300 שקל. אבל 'שאטו לה ריגאן' – בורדו איכותי ב- 55 שקל, יכול לפתות גם לא צרכני כשר בלבד".

מה עם יינות מבושלים?

"יינות מבושלים הם בעיקר עניין של ארה"ב ודרישה של הקהל היהודי שם. יקבים ישראלים שמייצאים, לא לכל יין לא מבושל עושים גם גרסת יין מבושל (M series) . נושא המבושל לא מעניין חרדים בארץ (כפרטיים), ולא נפוץ כמו בארה"ב".

עד כמה אתם מתכוונים להשתלט על שוק הכשר האמריקאי עם יקבים כשרים מחו"ל ולוותר על יקבים ישראלים?

"זה עניין של הרצוג, אבל אני חושב שמבחינתם לא יהיה נכון ולכן לא יעשו זאת. אחוז המכירות של יין ישראלי עולה ויעלה משנה לשנה – לפחות יקב נוסף אחד מדי שנה, ויש עלייה במכירות. הייצור העצמי של הרצוג נישתי ולא מיינסטרים, ובחנויות יין יהודי בארה"ב מרגישים חזק את ישראל – יותר מ- 50 אחוז יינות ישראלים".

ומשהו לסיום: בבוקר הביקור שלי השתתפה המשפחה באירוע משפחתי, שאחריו הגיעו ילדים אחדים למשרדי צור בפתח תקווה עם אבא. נראה לי שככה לאט לאט גדל לו עוד דור של 'צור עולם של יין'.

כדאי לקרוא גם את זה

טעימת יינות  בורדו  2005 – יקבי איכות מהגדה השמאלית

יגאל ברנע כותב כי מבקרת היין ג'נסיס רובינסון שהשתתפה בשנת 2017 בטעימה עיוורת של יינות בורדו 2005, בגדול לא התלהבה. היא ציינה כי הקהל המקצועי שהשתתף בטעימה (והיא בתוכם) קבע כי בצירי 2009 ו- 2010 יותר מוצלחים ופירטה מספר גורמים. הכול יחסי אבל הציונים שניתנו ליינות נעו ככלל בסביבות 16-17 (92-94) . קראו כאן