אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

מה למדנו בתערוכת Wine Paris & Vinexpo – ואיפה ישראל?

אלון גונן: השבוע (12-14.2.24) התקיימה בפריז תערוכת היין הגדולה של צרפת, Wine Paris & Vinexpo, עם מעל 4,000 יקבים ועשרות אלפי מותגי יין שהוצגו במשך שלושה ימים ליותר מ-50,000 מבקרים. במסגרת התערוכה התקיימו הרצאות וכיתות אומן של ייננים, אנשי שיווק, אנשי העתיד, וכמובן הרצאות על שימוש בטכנולוגיית מידע (IT).

כמובן שהיקבים הצרפתיים שלטו בתערוכה בה תפסו חמישה בניינים, יקבי איטליה תפסו בניין אחד, בניין נוסף תפסו כהילים למיניהם, ובניין אחר הוקדש ליינות מאזורים שונים בעולם, כמו גאורגיה, לבנון, מרוקו, טוניס, סלובקיה, יוון ועוד.

לאחר שלושה ימים של תערוכה, אני יכול לסכם אותה בשורה אחת: אנשי תעשיית היין הצרפתית בפאניקה, הן בגלל איומים חיצוניים, והן בגלל בעיות מבית.

שוק יבוא היין האמריקאי בירידה כבר שלוש שנים, ובשנה שעברה ירדו המכירות ב-28% בקירוב, למרות שהיינות הצרפתים זולים בארצות הברית מאשר היינות האמריקאים. כרגע אין צפי להתאוששות צריכת היינות הצרפתיים בארצות הברית, בוודאי לא בשנת בחירות כשהאינפלציה מאיימת.

גם שוק השמפניות באנגליה נפגע, בגלל הייצור המקומי של יינות מבעבעים שתופס תאוצה בשנים האחרונות. ובואו לא נשכח את השווקים הסינים והיפנים שמוצפים ביינות מספרד ופורטוגל.

אבל האיומים הגדולים ביותר על תעשיית היין הצרפתית, הם דווקא מבית. בבורדו יש משבר קשה. כורמים רבים פשוט עוקרים גפנים ונוטעים במקומן עצי זית, ובעמק הלואר עוקרים כרמים ונוטעים אגוזי לוז. הסיבה היא שגם בצרפת משתוללות מחלות בגפנים, וכורמים רבים מעדיפים לעקור ולשתול עצי פרי.

סיבה נוספת היא מחסור בכוח אדם מיומן שכמעט ולא קיים, כאשר יש אזורים רבים בהם המיכון לא יכול לעבוד. בנוסף לכך, הדור הוותיק של כורמים וייננים הולך ומתבגר, ואין מי שימשיך את המסורת הייננית שלהם בגלל דיני הירושה המקומיים.

אחד מעקרונות היסוד של חוקי הירושה בצרפת הוא המושג של "ירושה כפויה", לפיו אנשים מסוימים הם "יורשים שמורים" שזכאים לחלק מעיזבונו של מנוח, בלי קשר להוראות שנקבעו בצוואה. היבט זה מבדיל את חוק הירושה הצרפתי ממערכות הרווחות במדינות אירופאיות אחרות, והוא יצר מצב בו כאשר יורשים מובטחים כמו ילדים ונכדים אינם רוצים להמשיך את דרכו של כורם או בעל יקב, הוא אינו יכול שלא להוריש להם את רכושו.

אחת הדרכים לעקוף מצב זה, הייתה התניית הירושה בהתחייבות היורשים להמשיך להיות חקלאים או בעלי יקבים. תקנת הירושה של האיחוד האירופי, שנכנסה לתוקף בשנת 2015, אפשרה זאת כאשר הציגה כללים חדשים לגבי סמכות השיפוט והחוק החלים על תיקי ירושה של מי שמתגוררים או יש להם רכוש בכמה מדינות באיחוד. מטרת תקנה זו היא לפשט את התהליך של ירושה חוצת-גבולות, ולספק יותר ודאות ויכולת חיזוי למי שיש להם נכסים במדינות שונות בתוך האיחוד. 

אלא שבשנה שעברה נכנס לתוקף בצרפת חוק חדש, שמאפשר ליורשים מוגנים (ילדים ונכדים) לדרוש פיצוי אם האב או הסב בחרו לחלק את העיזבון באופן שונה. המחוקק הצרפתי ציין כי מאחר שהתנהלות זו סותרת לחלוטין את עקרונות הדין הצרפתי, שמגן על הילדים מאובדן ירושה, מצאו עצמם השופטים הצרפתיים עם ידיים קשורות, ונאלצו לאשר צוואות בהן הפעילו המצווים את התקנה האירופאית. בקיצור, על הכורמים ובעלי יקבי האחוזות נחתו בעיות חוקיות רבות, כאשר התוצאה היא שאין מי שימשיכו אחריהם.

נשים בקדמת הבמה

אחד הדברים שהיה חידוש מרענן והפתעה נעימה בתערוכה השנה, היה  השינוי בפנים שמציגים את היינות הצרפתים – לא עוד שליטה גברית טוטאלית על עשיית ומכירת היין. עולם היין הצרפתי נחשב לגברי – ייננים, בעלי כרמים, סומליירים ועוד, גברים ששולטים בכל. אבל נשות צרפת דרשו את הייצוג ההולם שלא ניתן להן  מעולם, דרשו וקיבלו.

לכן שמחתי לראות את הדוכן של שמפיין מעוטר כולו בתמונות ענק של יינניות ובעלות היקבים, ואת הדוכן של אזור ה-Rhone שרק נשים הציגו בו. זה מרתק, שונה, חשוב והכי נכון בעולם, וזהו פתח לשינוי בשנים הקרובות. יהיה מעניין לראות את האג'נדות ואת הדרך בה הגברים האליטיסטים יבלעו את הצפרדע הזו, כי לדעתי לא תהיה להם ברירה.

חידושים והמצאות

עשרות דוכנים הציעו פתרונות מתקדמים, בעיקר בנושא ניהול יקבים ומרכזי מבקרים. למשל ערכות של בקבוקוני יין של 50 מ"ל, בהם יקבים יכולים לשלוח טעימות יין לכול רחבי העולם (למסעדות, סומליירים, חנויות יין ועוד).

במקום לשלוח בקבוק רגיל כבד ויקר, היצרנים מבטיחים למלא את הבקבוקונים באופן בו הטעם והריח לא ייפגעו כלל. הבקבוקים שעוברים חיטוי ותהליך סודי נוסף, יכולים להגיע בקיטים לטעימה עיוורת או עם תווית. בטעימה שערכה החברה לצד בקבוקים רגילים, הורמו הרבה גבות, ואני חושב שמדובר במשהו שצריך לבדוק כי הוא מעניין וחוסך כסף רב.

הנציגות הישראלית היחידה בביתן הסטארט-אפים בתערוכה, הייתה של חברת Wineing, שפיתחה ומשווקת פלטפורמה דיגיטלית המאפשרת ליקבים, חנויות, מרכזי מבקרים וסוחרי יין ומשקאות חריפים, פתרון לרכישה קבוצתית בזמן אמת, כלומר לבצע מכירות משותפות ומוזלות ללקוחות שלא תמיד מכירים אחד את האחר. זהו נושא  מעניין, ומנכ"ל Vivino היה מרותק להרצאה הפרטית שקיבל ממשה ויזמן בעל החברה.

נציגות ישראלית: לקנא בלבנון ובכל השאר

לצערי אף יקב ישראלי לא השתתף בתערוכה, וכמובן אף נציג.ה ממכון היצוא (מה יש להם ללמוד כאן?). בביתן שהיה אמור לארח יינות ישראלים, אם היו כאלה, הוצגו יינות מלבנון, גאורגיה, סלובקיה, מרוקו, טוניס, ועוד מדינות קטנות שהציגו לעולם את היינות שלהן.

כתבתי כבר רבות על מדינת ישראל וחוסר תשומת הלב שלה לענף היין, ואני מקווה שיושב הראש החדש של מכון היצוא יעשה מהפכה כבר בשנה הבאה. כי באמת לא ייתכן שלבנון, שנמצאת כרגע במלחמה עם ישראל, שולחת לתערוכה 14 יקבים, ומקימה לצד הדוכן הגדול שלה גם מסעדה שמגישה אוכל לבנוני, וכך מספרת את הסיפור שלה. רק לסבר את העין, על הפוסטר הענק שקיבל את פני טועמי היין נכתב: " לבנון, מדינה ותיקה עם מסורת גידול גפנים בת אלפי שנים. נכון להיום, המדינה הפכה ליעד פורח בעולם היין והאלכוהול. אנחנו מציעים יינות אדומים של יקבים פנומנליים, מוכרים ובעלי איכות מעולה, שקוטפים מדליות וציונים בינלאומיים".

נציגות ישראלית: שקד הדור הבא

ארבעה שהם אחד, לא יעזור. העוצמה של משפחת היין שקד בארץ מוכרת לכולנו, וגם לתערוכה הם הגיעו כגוש אחד, מלוכד וחזק, כדי לחפש ולאתר יינות שרק הם מביאים לארץ בכל שנה (כן, גם ממרוקו). פגשתי אותם במקרה, טועמים יינות סנסר. מרתק היה לראות את הדינמיקה ביניהם, ובעיקר את הכבוד שרוחשים להם בעלי היקבים; הן כאלה שהם מייבאים, והן יקבים חדשים שרק מבקשים מהם לטעום יין. אז נכון שלא היה יקב שייצג את ישראל, אבל בני משפחת שקד עשו זאת בגדול ובצורה מכובדת. להעריץ כל פעם מחדש את ההתמדה, היכולת והצניעות.

קשה לסכם בכתבה אחת את החוויה, היינות, והשינויים שהתערוכה מנגישה לענף היין. בשלושה ימים ספגתי הרבה מידע והרבה יין, ראיתי אופטימיות רבה לצד התמודדות עם אתגרים גדולים – כלכליים, גיאופוליטיים וסביבתיים. תעשיית היין נמצאת בצומת דרכים, וכולם מבינים שיש צורך להגדיר מחדש את העתיד.

בורדו ישראלי: הכירו את יקב Château Tour du Haut-Moulin

אלון גונן: ואם אנו עוסקים בצרפת, אז היקבים צרעה ופלם פרסמו השבוע כי רכשו כרמים באזור Haut Medoc שבבורדו, ויחד איתם את יקב Château Tour du Haut-Moulin, אשר דרגתו  Cru Bourgeois. היקב נרכש מידי ליונל וקרול פואטו (Lionel & Carol Poitou). ליונל,  דור שישי למייסדים, ימשיך לשמש ככורם היקב.

כך שולחים שני יקבים ישראלים – פלם וצרעה, זרועות לעולם הגדול. יקב צרעה הוקם ב-1993 ויקב פלם ב-1998. שניהם  יהלומים בכל קנה מידה, ואפילו בינלאומי, שנכנסו עכשיו גם לעסקי הנדל"ן.

אין זה סוד שהבעלים של יקב צרעה, נתן ומירה חברוני, חיפשו מאז ומעולם יקב בצרפת; אחד כזה שיהלום את המעמד שלהם במנהטן. מירה וגם נתן אינם חובבי יין גדולים, אבל אנשי העסקים וחבריהם העשירים מחזיקים פה ושם יקבים בבורדו, ומירה תמיד שאפה להיות כמותם. היקב בצרעה לא ממש סיפק זאת, ולא בגלל האיכות, אלא בעיקר בגלל התווית. הם חיפשו נכס בצרפת במשך שנים, יחד עם ערן פיק – Master of Wine (MW) שחי ונושם את היקב וכרמיו כבר 18 שנים, וגם לו מגיע קצת שינוי. גם היוקרה מגיעה לו בכל הכבוד הראוי, אז יקב בבורדו מאוד יהלום אותו.

זו הרפתקה של שני יקבים שהם חברים, ובמשקיע שמאוד רוצה יקב בבורדו. אז למה לא? מה גם שנכון להיום ממשלת צרפת מתחננת שאנשים שאינם צרפתים יקנו אדמות וכרמים בבורדו, על מנת להציל אותה מהתופעה של עקירת כרמים ושתילת עצי זית ואגוזי לוז (ראו הכתבה על תערוכת היין בפריז). ממשלת צרפת מסבסדת ונותנת מענקים והלוואות מאוד נוחות לכל קונה, כך שלא ממש מדובר בהשקעה של כסף רב, ולא תהיה בעיה למנגנון היבוא של יקב פלם להפיץ את היינות שבחלקם יהיו כשרים. אני מניח שמדובר בכמות של 100,000 בקבוקים שיימכרו בקלות במחיר של 200 פלוס שקלים, אז באמת שזה הולך להיות משחק לילדים הגדולים פיק ופלם.

יהיה מענין לראות את התוצאה של היינות הבורדולזים, ובעיקר את השילוב של ההשכלה הייננית הצרפתית של ערן פיק, יחד עם ההשכלה האיטלקית של גולן פלם. אולי כך ייפתח פתח ליקב צרפתי גדול שירכוש איזה יקב בישראל, ויעשה בורדו אמיתי ישראלי.

אנקדוטה לסיום: זוכרים את הקוורטט הישראלי של יקבי יהודה – קסטל, פלם, צרעה וספרה? חבל ששניים מאלה שהקימו את הקוורטט שהתהדר ביינות אזוריים מהרי יהודה, לא נלחמו ורכשו את השכן שלהם, יקב עמק האלה שכולו טרואר הרי יהודה. מלחמה קטנה לצד יוסי רוזנברג ושקד, ואולי היו מצילים מהעברתו למשפחת פאליק האמריקאית, תומכת הימין הקיצוני.

יונתן לבני טועם יינות חדשים של יקב מרגלית מכרם זיכרון יעקב

יקב מרגלית הוקם ב-1989 בכפר ביל"ו ליד רחובות, על ידי ד"ר יאיר מרגלית – חוקר גידול ענבי יין ואיש אקדמיה, שבנוסף לייצור יין, לימד בטכניון בחיפה ובמכללת תל חי. את מקומו ביקב תופס בשנים האחרונות בנו אסף, שממשיך בדרכו של אביו ומוביל את צוות הייננות ביקב, שממוקם היום בבנימינה. הייצור השנתי ביקב גדל מ-900 בקבוקים בשנה הראשונה, לכ-30,000 בקבוקים בשנה כיום.

בבעלות יקב מרגלית שלושה כרמים: כרם קדיתא הגלילי, כרם בנימינה וכרם זיכרון יעקב. לפני פסח מדי שנה. מקיים היקב במשך שלושה סופי שבוע, טעימה ומכירה של יינותיו האדומים המגיעים בעיקר מהכרמים בקדיתא. אני מבקר באירוע זה מראשית קיומו, והמקום תמיד מלא מפה לפה בכל ימי המכירה. היינות האדומים של יקב נחשבים לטעימים ואהובים על אוהבי יין איכותי. איש היין עודד שוהם, בעל עבר עשיר בתעשיית היין, כולל היותו כורם בקיבוץ צרעה, אחראי על מכירת יינות היקב בשנים האחרונות.

כרם זיכרון יעקב של מרגלית, ששטחו 20 דונם, נטוע בבקעת הנדיב. הוא הצעיר בכרמי היקב, וידוע ככרם מעולה. אדמתו גירית, ונטועים שלושה זנים אדומים המוכרים באזור פרובנס שבצרפת: סירה, מורבדר וגרנאש, וכמו כן שלושה זנים לבנים: שרדונה, ריזלינג ומרגלית בלאן.

אסף מרגלית אומר כי בכרם זיכרון יעקב אינו משקה את הגפנים החל מהשנה השלישית לנטיעה. עד אז מקטינים בהדרגה את משטר ההשקיה, ובכל שנה מנת ההשקיה ניתנת במרווחי זמן הולכים וגדלים, ללא צורך בהשקיית קיץ. לדבריו, "התוצאה היא שמחזור החיים של הגפן מרוסן יותר, ונוצר שיווי משקל מתון בין הצימוח הירוק ויבול הענבים. ביקב גם אומרים כי ללא השקיה לא נדרש דישון כימי, שהכרחי בשיטת ההשקיה המקובלת בארץ. זאת בעיקר מפני שבעומק האדמה אליו מגיעים, שורשי הגפנים מחפשים ומוצאים מינרלים. הטיפול באופן זה גורם לגפנים להניב גרגירי ענבים קטנים, מרוכזים ובאיכות גבוהה. כאשר הענבים מגיעים להבשלה מלאה, הם נבצרים ידנית בארגזים קטנים כדי לשמר את שלמות הענב עד הגעתו ליקב. היבול קטן יחסית, כך שלכאורה כל גפן מייצרת רק כשני בקבוקי יין.

לפני מספר ימים קיבלתי הודעה על כך שיקב מרגלית מציע מבצע של מארזי כרם זיכרון יעקב, כשהמכירה רק באתר היקב ובהזמנת מארז בו יש שלישית יינות: ריזלינג 2022, אופטימה 2022 ופרדיגמה 2020. המשלוח ללא עלות נוספת.

אופטימה 2022 – מורכב מ-70% שרדונה ו-30% מרגלית בלאן, זן ש"נולד" בכרם הקברנה פרנק בבנימינה, מגפן אחת בתוך כרם שכולו זנים אדומים. "הברבור הלבן" עם חומציות גבוהה וחריגה לענבים בארץ, לפי אסף מרגלית, היה במעקב במשך שנים. בשנת 2010, כשהיקב רכש את חלקת האדמה בזיכרון יעקב, נטעו בעליו בחלק הצפוני גם את הזן החריג והבלתי מוכר מכרם בנימינה. השם שאומץ לזן הוא מרגלית בלאן. לאחר מחקר מתמשך ובדיקת DNA, הסתבר שכנראה מדובר במוטציה של הקברנה פרנק שהפכה לזן ענבים חדש. ענבים אלה כאמור מהווים 30% מהשרדונה ששתיתי.  בטעימה זהו שרדונה טעים ורענן, ומאוד שונה בטעמו, מיינות מסוגו המיוצרים בישראל. טעם מאוד "שרדונהי" של תפוחים, פפאיה ומעט מרירות נעימה באמצע השתייה, המסתיימת בטעם וניל עדיi ומתמשך. יופי של שרדונה עם גוף בינוני ונעים.

ריזלינג 2022 – כחסיד של זן זה הגעתי למסקנה עצובה לי ביותר, והיא שריזלינג אינו זן המתאים לארצנו. ביקב מרגלית טוענים כי החליטו "להמר על הטרואר הגירי בכרם ועל רוחות הים הקרירות הנושבות בכרם אחר הצהרים". ציננתי את היין כדבעי, פתחתי את הבקבוק, שתיתי מיד ואחר כך גם לאחר שעה נוספת, והגעתי למסקנה כאן למעלה. אז יש ליין מעט טעם מינרלי "כבישי", אבל בכך מסתיים הטעם הריזלינגי. במילים פשוטות לא אהבתי אותו.

פרדיגמה 2020 – בלנד GSM שמורכב מ-42% ענבי מורבדר, 36% גרנאש ו-22% סירה. ערוב קלאסי של יינות מדרום צרפת, ממזג אויר דומה לזה שבארץ, למרות שזו אירופה ולא ישראל. יין מאוד פירותי, לא כבד, עם טעמי פירות קלים, פלפל, מרווה ותות שדה, שהשנה שמחירו כמעט כמו זהב. אני אוהב יינות GSM. לטעמי הפרדיגמה של מרגלית הוא ה-GSM הטוב ביותר ששתיתי בארץ, והזכיר לי ממש את הטובים שביינות צרפת. השארתי אותו בבקבוק ליום נוסף, ושתיתי ממנו שוב למחרת. שיא השיאים. יין נהדר.

שלושת היינות נמכרים יחד באתר היקב בלבד, תמורת 390 ₪ למארז כשהמשלוח חינם. ממש VFM אם לא למעלה מזה, למרות שלא אהבתי את הריזלינג.

קברנה פרנק 2020 – ביקשתי לטעום עוד יין שיצא לאחרונה, ועשוי מענבי הכרם בבנימינה ולא בזיכרון. לפני שנה ביקרתי בשינון שבעמק הלואר, והתוודעתי באופן יסודי לזן הקברנה פרנק; הזן האדום היחיד הגדל באזור. התמוגגתי בלשון המעטה מהיינות בלואר. הקברנה פרנק של מרגלית הזכיר לי את מיטב היצרנים של הזן בשינון.  הוסבר לי כי במקום בו גדל הזן בבנימינה, באזור הקרוב לים, יורדים בחורף כ-500 מ"מ גשם. בקיץ חמים ביום וממוזג בלילה. אדמת טרה רוסה מאפיינת את האזור. בשינון, לעומת זאת, יש יינות שונים בגלל סוגים שונים של קרקע – בהרים קברנה פרנק יותר כבד ומורכב, ובמישורים קברנה פרנק קליל יותר. הזן ממנו עושים את הקברנה פרנק של מרגלית, הוא זן מעורב מבחינה זאת. יש בו בעת ובעונה אחת עומק וגם קלילות נעימה בפה. סיומת מצוינת של יין עם גוף מלא וחמיצות נהדרת של היין ,שאני ממליץ לפתוח כשעה לפני השתייה. מחירו 200  ₪. אכן, לא מעט כסף, אבל בזכות האיכות יוצאת הדופן, אני סבור שמדובר ב-VFM למי שמוכן להוציא סכום כזה על יין ישראלי מעולה.

המשחק המלוכלך של יקב הרי גליל

אלון גונן: ביום א' האחרון קיבלנו מידע, לפיו בעקבות פניית יקב הרי גליל למשרד הפנים בדבר היינן הראשי של היקב, האוסטרלי מייקל אייברי, הוארכה ויזת השהייה שלו בישראל. מייקל אייברי מונה ליינן הראשי של היקב בחודש מאי 2023, אחרי שעבד ביקב רמת הגולן כ-15 שנים.

בהודעה נכתב מפי מנהל יקב הרי גליל, שאולי בן-ערב, כי "המלחמה יצרה נסיבות חריגות, שהבליטו את מחויבותו הרבה של מייקל הן ליקב עצמו והן למדינת ישראל, גם תחת אש, בנוסף לפעילותו הפורה בייצור יין מקומי איכותי".

בידיעה שקיבלנו ממשרד עו"ד תומר ורשה, שטיפל עבור יקב הרי גליל בהארכת הויזה, כמעט הוענקו למנהל היקב שאול בן-ערב כבוד והוקרה על שהצליח לסדר למייקל ויזה, כאשר הוא הרי ידע שבר-אילן חתם על החוזה, ואייברי שאינו יודע על כך דבר וחצי דבר יקבל את ההודעה על סיום תפקידו כיינן ראשי מס' 1 בהפתעה גמורה. אי אפשר שלא לסלוד מהמהלך.

לא ממש ברור המעבר של בר-אילן ליקב מסחרי כמו הרי גליל, תחת עינו הפקוחה כנץ של ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן – בעל רוב המניות ביקב הרי גליל. הרי היד החופשית, התנאים, ועשיית יין בוטיקי שמזוהה רק עם בר-אילן, כבר לא יהיו נחלתו כי שונפלד יהיה מי שיחליט.

בר-אילן ייצר בטוליפ כ-320,000 בקבוקי יין בשנה, ולמותג מאיה עוד 80,000 בקבוקים. יקב הרי גליל המסחרי מייצר מיליון בקבוקים, וזו קפיצה גדולה עבורו. ההנהלה של יקב הרי גליל, שפועלת תחת הנהלת יקב רמת הגולן, עסוקה מן הסתם בלשמור על הכיסא ולקבל הארכה של המינוי, ובכלל לא בטוח שהם רוצים בקיומו של היקב שיכול להיות עוד מותג של שונפלד ביקב רמת הגולן.

תגובת יקב הרי גליל

״הנהלת ועובדי יקב הרי גליל, שנמצא בימים אלו בשטח מלחמה על גבול לבנון, עסוקים בטיפול בכרמים ובייצור יין. זאת כדי לאפשר לעם ישראל וללקוחות בתפוצות ליהנות מיין גלילי איכותי ובר קיימא תחת תמיכה בחקלאות ובתעשייה המקומית בגליל. מייקל אייברי הוא יינן מצוין ונשאר יינן מוביל, ויחד עם דוד בר-אילן שמונה השבוע ליינן הראשי של היקב, נמשיך לייצר יין גלילי איכותי לכל אוהבי היין.

מה שנכתב בכתבה לא מתיישב בשום צורה עם העובדות, וצר לנו שבתקופה כל כך מורכבת למדינה וליקב בפרט, אנחנו צריכים להתעסק בדברים כאלה״.

אהבה בוורוד ולבן

יונתן לבני: אמנם אנחנו מעלים לאוויר את 'שמענו בין הגפנים' בשישי בבוקר, אך איך אפשר שלא לציין את יום ולנטיין או יום ולנטינוס הקדוש, החל ב-14 בפברואר. זהו חג אהבה שמקורו במסורת הנוצרית, המצוין במדינות רבות ברחבי העולם. גם בישראל רבים מציינים את המועד כיום אהבה, בנוסף לחגיגות ט"ו באב – ובאמת, למה לא פעמיים בשנה?

מעולם לא חגגתי את יום האהבה, אך משיחות עם כמה בעלי ברים ומסעדות, התברר לי כי רבים, בעיקר צעירות וצעירים, חוגגים את היום או הערב, בפרט בברים. אנו גם לפני יום האישה הבינלאומי שיחול ב-8.3, ויש יקבים שמנצלים את האירועים כדי להפיץ יינות צעירים שלהם, בעיקר יינות רוזה. כנראה שהצבע הוורוד מתאים לערב או לסופ"ש אהבה.

יקב פלדשטיין – גרנאש רוזה 2022: היין עשוי מענבי גרנאש מכרם פקיעין בגליל העליון, ומכרם נטור ברמת הגולן. הענבים שנבצרו במיוחד לייצור הרוזה, עברו דילול נרחב בכרם ונבצרו מוקדם בעונת הבציר, כדי לקבל רוזה קל ובעל חומציות טבעית. מחצית מהיין תסס באופן ספונטני. רוזה נעים לשתייה ומאוד אלגנטי, למרות קלילותו.  ארומות נעימות של פירות אדומים כגון תות שדה או דובדבנים צהובים-אדומים. רענן וטעים, ומקורר היטב הוא עוד יותר חוויה נעימה. 99 ₪ – VFM.

יקב מוניץ – טליה 2023: בלנד של ענבי גרנאש נואר מהגליל התחתון, וענבי סירה מהגליל העליון. האחים ד"ר שראל ואיתי מוניץ, בעלי היקב והייננים, היו מגויסים למילואים במלחמה ואף על פי כן היין כראוי. הקליפות הוצאו מיד לאחר הבציר הידני ,והיין שהה במיכלי פלסטיק ונירוסטה עד לביקבוק בתחילת ינואר. אגב, השם טליה הוא על שם בתו הרקדנית של איתי, ולכן על התווית ציור יפה של רקדנית. חבל שהכיתוב מאחורי הבקבוק על דרך יצורו של היין, לא ניתן לקריאה גם עם זכוכית מגדלת. הערתי על כך לאיתי, והוא הסביר כי "המילואים לא אפשרו לתקן זאת. בשנה הבאה יהיה בסדר". יין רוזה ממש מקסים. טעמי פירות קיץ נעימים. היין כל כך נעים לשתייה, שתוך שעה סיימתי בקבוק עם עוד חבר שאהב מאוד את היין. שאפו! 90 ₪ – כמובן VFM.

יקב מטר – רוזה 2023: יקב מטר הוא היקב הכשר של יקב פלטר ברמת הגולן. יין הרוזה מורכב מ-85% ענבי גרנאש ו- 15% קונואז, מכרמים ברמת הגולן ובגליל העליון שנבצרו בבציר ידני מוקדם על מנת לשמר את רעננות הפרי ורמת חומציות גבוהה. הענבים עברו מעיכה עדינה והושרו כ-10 שעות במיכל יחד עם הקליפות, לקבלת צבע ורוד עדין. לאחר ההשריה נעשתה תסיסה ב-12 מעלות במשך חודשיים. יין קליל ביותר, מרירות עדינה באמצע, אך סיומת נעימה, פירותית ומתמשכת. 95 ₪ – בהתחשב באיכות VFM.

יקב ברקן – קולומבר 2023 מסדרת Beta: יין שרק לאחרונה יצא לשוק, וטעמתי אותו כשברקן הציגו את יינותיהם החדשים מסדרה זאת. עשוי מענבים המגיעים מכרם במסילת ציון שבמורדות הרי יהודה. יין לבן עם טעמי פירות טרופיים ופרי הדר. חמיצות מרעננת ונעימה של יין שיש בו משהו מאוד ישראלי, ששהה על משקעי שמרים במשך כחצי שנה. מזכיר יין טרופי שדומה בטעמיו לסוביניון בלאן אוסטרלי, עם חמיצות נהדרת של יין שיתאים ביותר לקיץ הישראלי, שכרגע קשה שלא להתגעגע אליו. יין לבן מעולה לאלה שרוצים ביום האהבה יין לבן ולא רוזה. 80 ₪ – כמובן VFM.

יקב דלתון – עלמה רוזה 2023: עשוי מ-50% ענבי גרנאש נואר מכרם אבן מנחם, ו-50% פינו גרי ממשגב. התחלה במיכלי נירוסטה, ואחר כך חביות עץ אלון בנות שלוש שנים. צבע מאוד בהיר, חומציות מאוד מאוזנת וסיומת קלה ונעימה. יין טוב לכל אירוע, לאו דווקא ליום האהבה. 75 ₪ – ממש VFM.

שיהיה לכולנו חג אהבה שמח!

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

יקב שורק והיין להחזרת החטוף עומר ונקרט מעזה

בדף הפייסבוק של יקב שורק פורסם פוסט זה: "עומר ונקרט, אוהב אדם ומגנט של אנשים, בן 22 מגדרה, חובב יין ואחד הבילויים המועדפים עליו הוא ביקור ביקבים. עומר יצא לחגוג במסיבת נובה ומאז לא חזר – הוא ועוד רבים.

מאז ששמענו את הוריו של עומר – ניבה ושי, מבקשים שנרים כוס לחייו הם נכנסו לנו ללב, ומאז אנחנו יחד עם חברת השילוח והלוגיסטיקה SNY הולכים יחדיו.

לפני יומיים (ממועד פרסום הפוסט) השקנו מהדורה מוגבלת של 136 בקבוקי יין – בלנד של 68% קריניאן ו- 32% גרנאש מבציר 2019, כאשר כל הכנסות המכירה יועברו כתרומה למטה המאבק להחזרת החטופים. הבקבוקים מציינים את 136 החטופים שעדיין נמצאים בשבי החמאס, כבר הרבה יותר מדי ימים. תודה לכם, תודה על האמונה, תודה על ההירתמות, תודה על הכוח שאתם נותנים לכולנו.

בקבוק אחד נותר ביקב, הבקבוק ה-137, שייפתח על ידי עומר כשיחזור אלינו. אז לחייהם של כל החטופים – שרק יחזרו אלינו הביתה במהרה ובשלום. ואלו מכם שרכשו את היין המיוחד – אל תתמהמהו. פתחו את היין, תשתו אותו ותרימו לחיים – לחייהם!"

22-23.2.24: יריד יין כחול-לבן בנוף הגליל לתמיכה ביקבים וסיוע לשיקום יישובי העוטף

בימים חמישי-שישי 22-23.2.34 יתקיים במתחם הקולינרי (800 מ"ר) של רשת חינאווי Wine & More בנוף הגליל (לשעבר נצרת עילית), יריד יין כחול-לבן שנועד לתמיכה ביצרני יין מקומיים וסיוע בשיקום יישובי העוטף. ישתתפו בו עשרות יקבים ישראלים קטנים וגדולים – יקבי בוטיק פחות מוכרים לצד יקבים ידועים, עם מגוון יינות אדומים, לבנים ורוזה כך שהמבקרים יוכלו למצוא מענה להעדפותיהם.

מחיר כניסה ליריד 29 ₪, כולל גביע יין מתנה. טעימת היינות חופשית וללא הגבלה. חלק מהכנסות היריד יועברו לקרן לשיקום הקיבוצים בעוטף.

בין היקבים שיציגו ביריד: סוסון ים, פלדשטיין, אוריאל, אדיר, לוריא, ג'וליה, הרי גליל, שאטו גולן, רמת הגולן, דלתון, ברקן ביטא, קסטל, כרמל, אמור קוקטיילים ורבים אחרים.

לדברי ניב הלוי, מנכ"ל רשת חינאווי Wine & More: "זו חובתנו המוסרית כקהילה עסקית לתרום כל אחד בתחומו לשיקום המדינה והחברה שלנו. בין מכלול היוזמות שאנו מובילים מתחילת המערכה, בחרנו להעניק רוח גבית ליצרני יין קטנים כדי שיחשפו את תוצרתם האיכותית לקהל הרחב. יריד זה הוא סנונית ראשונה לאירועים נוספים שנקיים ברחבי הארץ".

הלוי מוסיף: "אני ומשפחתי מפונים בעצמנו מיישובי העוטף, כך שבזווית הראיה האישית יש למחוות מסוג זה חשיבות משמעותית, הן מורלית והן כלכלית. אנו צופים להיענות גבוהה, ונערכים לאירוח אלפי מבקרים ביריד ביומיים אלו".

יריד יין כחול-לבן 22-23 בפברואר 2024. רשת חינאווי Wine & More, שדרות מעלה יצחק 3 נוף הגליל. חמישי 17:00-22:00, שישי 10:00-17:00

כדאי לקרוא גם את זה

אבי ליבוביץ על יין מרוקאי באתר 'המקום'