יקב רמת הגולן: החיפושים החלו – מי האיש החפץ לנהל יקב?

יקב רמת הגולן מחפש מנכ"ל, האיש הבא צריך להיות מנהל. לא בטוח שאפשר למצוא מישהו מענף היין הישראלי. אבל אם כבר לחפש מנכ"ל, אז לפחות אחד כזה שראוי. מרבית המנכל"ים שקיבלו את המשרה הזו ולאחר שלמדו כמה כוח והשפעה יש להם על הארגון אותו הם מנהלים, נעשים שיכורי כוח. לא פעם עוברת להם המחשבה שמאחר שהצלחתי להגיע לתפקיד הזה, אני טוב מכולם. אני יודע יותר טוב מכולם, ובטח מה טוב לארגון הזה, וחלילה שאף אחד לא ינסה ללמד אותי. אני פה בשביל להראות ולחנך אתכם על פי דרכי, ובטח להראות לכם את הדרך הנכונה, אז בבקשה אל תפריעו.

המציאות היא שונה לגמרי. המנכ"ל מבצע את התפקיד כפוי הטובה ביותר שקיים. אם הוא יצליח, כולם יהיו שותפים. ואם הוא יכשל,  הוא האשם הבלעדי. אם קיבלת את התפקיד ולא היית חלק מארגון, אתה חייב לעצמך לפחות קודם כול ללמוד את הארגון , לפני שתתחיל לקבל החלטות. נדרש מספר חודשים לא קטן כדי להכיר חברה מבפנים, ולהתחיל לקבל החלטות בעלות משמעות.

כל מנכ"ל שנכנס לארגון ומיד מתחיל לבצע שינויים על דעת עצמו, יגלה מהר מאוד שהוא נהפך למטרד ואפילו לגיחוך מצידם של בעלי תפקידים בכירים בארגון. לפני קבלת החלטה עליו לברור את הנושאים בהם הוא מקבל החלטות, לקמץ בהחלטות משמעותיות והרות גורל, לתת לכפופים לו לקבל את ההחלטות, ואז לבוא ולשאול את השאלות הנכונות. מנכ"ל שלא בא מתוך הארגון או הענף, חייב יועץ שילווה אותו. חייבים לזכור שמנכ"ל זה לא רק תואר – זהו תפקיד מורכב וקשה, ובעיקר בודד. כל מנכ"ל צריך יועץ חיצוני, שינער אותו ויגרום לו להשתפר, שיראה לו את כל הפגמים בעבודתו ויבקר אותו. יקב רמת הגולן לא ימצא מנכ"ל מתוך הארגון ואף לא מתעשיית היין –  אין אחד כזה שפנוי. אז לפחות שהמנכ"ל הבא יהיה פתוח, קשוב, בעל רקורד, אחד כזה שיודע לקרוא את השינויים שהשוק מציף, אחד כזה שיבין את החשיבות הרבה שיש לדאטה, ולהתייחס אליה כאחד המשאבים היקרים ביותר. אני מדבר על המידע על הלקוחות, על השוק, המתחרים, הקמעונאים, הטרנדים ואלה שיהיו מחר. צריך אחד שיודע שניתוח ושימוש נכון ומושכל בדאטה, משפיעים מאוד על לא מעט תהליכי שיווק, מכירות ושירות, אלא גם כדי לנבא התנהגות עתידית של לקוחות, לייצר מנגנון לחימום מערכת יחסית עם הלקוחות בצורה היעילה ביותר, לייעל ואף לעיתים לזרז את תהליכי המכירה, להשביח ולשפר את תהליך המכירה, לרכז תובנות ומסקנות מהממצאים, לבנות תהליך ניבוי תחזית, ובחינת תוצאות על ציר הזמן בהשוואה לתקופה מקבילה.

מקבלי ההחלטות ביקב רמת הגולן חייבים להבין שתם עידן החובבנות; אתם רגע לפני קריסת מערכות. קחו מנכ"ל חיצוני שהוא לא YES MAN. קחו אחד כזה שמסוגל להציל את העסק שלכם, אחד כזה שלא בא לאייש תפקיד רק לצורך כבוד ומשכורת ותנאים, אלא אחד כזה שרוצה להשאיר חותם, ולקדם את האקוסיסטם הכוללת של לקוחות – קיימים ופוטנציאליים, שותפי הפצה ושיווק – קיימים ופוטנציאליים, ולא פחות חשוב – עובדי היקב המקצועיים והמסורים שמשוועים למנהיג.

איחולי הצלחה לכם הבוחרים, והצלחה רבה לך הנבחר – זה חשוב לתעשיית היין הישראלית.  

תערוכת סומלייה 2022: אף מילה על יין

בכתבה האחרונה שלי על תערוכות בעידן הקורונה, הרשיתי לעצמי להספיד אותן ולקרוא לביטול  תערוכות היין בישראל. אחרי שנתיים בלי התערוכות שצצו תחת כל עץ רענן בשנים האחרונות, ועלו ליקבים הון כסף, חשבתי שאפשר לחיות ולהסתדר בלי כול הטרראם ובזבוז הכסף והיין, שמהווים נטל על היקבים שרובם מממנים אותן מכיסם. בשנים האחרונות בעלי יקבים התלוננו על כך רבות, אבל יחד עם זאת הם המשיכו לפחד שאם לא ישתתפו בתערוכות, הם ייעלמו. כאמור, שנתיים של קורונה נתנו להם שקט תעשייתי, והיקבים הבינו שאפשר גם בלי.

תערוכת סומלייה לדורותיה הייתה בעיקר מקום מפגש ססגוני, עליז, ועוצמתי, עם עשרות יקבים, מאות סוגי יינות ואלפי משתתפים. באי חלקם הראשון של שני ימי התערוכה, מוגדרים "אנשי תעשיית היין", והם בעיקר מנהלי מסעדות, מלצרים, ברמנים, משווקים, קניינים, בעלי חנויות וכו'. אלה אנשי תעשייה, שברוב המקרים לא באמת מגיעים על מנת למצוא יינות חדשים או מציאות מעניינות, כי את העסקים עושים במהלך כל השנה האנשים שחותמים על הצ'קים, ולא אותם צעירים שבאים ליום כייף בלונה פארק.

גם השנה סומלייה היה אכן אירוע שמח, מושקע ומקצועני של אבי בן עמי, שהצליח לאסוף מספר רב מאוד של יקבים, ואפילו היו כאלה שנשארו בחוץ מפאת חוסר מקום. אחרי שנתיים בלי תערוכות כאלה, הצימאון היה רב, ואנשי התעשייה הרגישו צורך להיפגש ולפלוט את אנחת הרווחה שכולנו היינו זקוקים לה.

אבי בן עמי העניק לנו את אנחת הרווחה הזו, ובגדול, ועל כך מגיע לו שאפו. יחד עם זאת, דווקא האירוע הזה מבהיר לי שעידן תערוכות היין במסגרות הללו צריך להגיע אל סופו, ומה שהוריד לי את האסימון היה מה שקרה בחדרי החדרים של התערוכה, בהם התקיימו השיחות על דברים מקצועיים שמשפיעים על הענף.

פאנלים ודיונים

געגועים לבציר 2011 בהנחיית יוסי בוזנח. משתתפים: ויקטור שונפלד – יינן יקב רמת הגולן, יפתח פרץ -יינן יקב כרמל, וגיא אשל – יינן יקב דלתון: "בציר 2011 ייזכר כאחד הבצירים המתישים ביותר בגלל אורכו, אך גם כאחד המספקים שבהם, בזכות קצב קבלת הענבים שנפרש על פני הבציר. מבחינת מזג האוויר, חורף מאוחר וקיץ קריר, חודש אוגוסט  התאפיין בטמפרטורות נמוכות מהממוצע, שהובילו להבשלה איטית ורצופה של הענבים. העובדה כי במהלך קיץ 2011 כמעט ולא נרשמו אירועי שרב, שלרוב עוצרים או מעכבים הבשלה (כפי שקרה בשנת 2010)".

יוסי בוזנח ידע בדיוק את מי לבחור לפאנל הזה. היינן של יקב רמת הגולן, שהקו המנחה שלו החל מהשנה הראשונה ביקב הוא יינות בומבסטיים, עתירי פרי, אלכוהול וכמובן חבית, לא יכול לטעון לגעגוע כלשהו ובוודאי לא לשנת 2011, בה במרבית היקבים הגדולים התוצאה הסופית הייתה שרוב היינות היו עם אחוזי אלכוהול נמוכים בחצי אחוז עד אחוז וחצי, כלומר יינות "מתוקים" פחות (או בסגנון עולם חדש), יותר מתונים, ומאופיינים יותר כרגועים. אם חוזרים ליינות של ויקטור משנת 2011, הבומבסטיות שם במלוא הדרה, ויוסי בוזנח לא חידד את הנושא מפאת כבודו לויקטור.

משם עבר השרביט לערן פיק, שהנחה פאנל בנושא השפעת משבר האקלים על עולם היין, בהשתתפות היינן מיכה ועדיה מיקב הרי גליל, ומנכ"לית יקב תבור האגרונומית מיכל אקרמן. בחירת הפאנל מצביעה על הכיוון של ערן פיק (תאורטיקן בלתי נלאה, נביא זעם בכל מה שקשור לשינוי האקלים שמשפיע על היינות הישראלים, ולא רק). אני לא יודע אם ערן קרא את "דו"ח ההערכה השישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים" – גוף שהוקם על ידי האו"ם. אז עבור מי שלא קרא, אסכם בכמה שורות את הדו"ח בן 3,949 העמודים. בוודאי יעודד אתכם לדעת, שאין בו אין זכר אפילו לאפשרות היפותטית של הכחדה, כולל בתרחישי הקיצון הכי קיצוניים. יש הרבה נבואות זעם, וקל להנפיק תחזיות קודרות, במיוחד עם הסתייגות ש"זה רק תרחיש אפשרי", דבר שאינו מאפשר לסתור את הנבואה בכלל.

רואי השחורות, עיתונאים ולפעמים גם חוקרים, אוהבים את תרחישי הקיצון האלה, אבל אם מסתכלים על המציאות – לא רואים שום דבר הקרוב להיות משברי. נכון, יש התחממות וקרחונים מפשירים, אבל האם הדברים האלה ישפיעו עד כדי כך על חיינו? סביר להניח שלא. הפשרת קרחונים תעלה את הים רק בסנטימטרים בודדים, וזה יעניק עוד שטחי אדמה להתיישבות ולחקלאות. האם היינות בעולם מושפעים ממצבי קיצון של הטבע? בוודאי שכן, אבל מצבי קיצון של הטבע קיימים מאז ומעולם.  עד כמה תורם האדם להתחממות? זו שאלה שנמצאת עדיין בחוסר ודאות גדולה, למרות עשרות שנים של מחקרים במימון עתק. מדובר במערכת כאוטית עם גורמים רבים שמשפיעים עליה, החל בעננות, דרך חלקיקים באוויר (אירוסולים), וכלה בקליטת הפחמן הדו-חמצני על ידי הצמחייה ועל ידי האוקיינוסים. התחממות גורמת לבעיות, זה די ברור. אבל המחשבה כאילו יש לכדור הארץ טמפרטורה אידיאלית שלגמרי במקרה אנחנו נמצאים בה, משונה למדי בעיני, בפרט לאור הידיעה שבעבר היו על כדור הארץ תקופות חמות יותר, בהן האדם דווקא שגשג: התקופה הרומית הייתה חמה למדי, וכך גם תקופת ימי הביניים.

לעניין הביצה המקומית שערן הציג, יכול להיות שטעמי היינות ישתנו, היבול יפחת, אחוזי האלכוהול ישתנו, וכולי וכולי. אבל לא מדובר בקטסטרופה, אלא בצורך לקבל את השינויים, להתאים את אופי היין למקום שבו מגדלים את הענבים, למצוא זנים שמתאימים לאקלים, לטפל במזיקים בצורה נכונה, להשתמש באמצעים טכנולוגים מתקדמים, ולהפסיק לבזבז כספים על מחקרים ברי קיימא ודישון באמצעות קפה ושאר ירקות. אם האסון כבר כאן וממש מאיים עלינו, אז אני ממש רוצה להבין מה אפשר באמת לעשות, כי גם כשבונים ספינה משקיעים הרבה במניעת טביעה, אבל גם מכינים אותה לתרחיש הגרוע ביותר על ידי הוספת סירות הצלה וחליפות ציפה.

הייתה הרבה פאניקה בפאנל הזה, אבל לא היו בו תשובות ופתרונות אמיתיים. פיק במאמריו ובשיחותיו על שינוי האקלים, מזכיר לי את "ההימור של פסקל", שהשתמש בו כדי להוכיח את הצורך להיות נוצרי טוב גם אל מול ספקות באמונה. פסקל פרש בפנינו דיכוטומיה שגויה: בין להיות נוצרי לבין להיות לא-נוצרי, ובין אלוהים נוצרי לבין העדר אל בכלל, בעוד התמונה מורכבת בהרבה. אולי גם האלוהים אינו אוהב מי שעובד אותו מתוך חישובים סטטיסטיים קרים.

לסיכום: לצערי, הפאנל היה משוחד. מצד אחד מדענית-אגרונומית שמבחינתה אימא אדמה מדממת, אבל בתפקידה כמנכ"לית יקב גדול, היא ממשיכה למדוד אותה בתמ"ג. מיכה ועדיה מהרי גליל, מוסיף קפה לאדמה, מדבר על בר קיימא, אבל לא מראה מחקרים אובייקטיבים שמוכיחים שמה שהוא עושה כבר שנים אכן משפיע על הסביבה, על כמות ההשקיה, על טעמי היין, או על השפעת תוספת הקפאין על הגפן ועל מי התהום. זה טוב ויפה ליחסי הציבור ותו לא.

מנחה הפאנל ערן פיק, שמייצר יינות ביקב צרעה משנת 2006, היה עושה נכון, אם היה מראה לנו את השינויים שחלו ביינות היקב ב- 15 השנים האחרונות, אבל זה לא קרה. היינות מושפעים בעיקר מהיינן האמון על הענבים שהוא מקבל. ברור שהטרואר חשוב, אבל בסופו של דבר הדברים שמשפיעים על היין הם מועד הבציר וכמות הענבים שנבצרו, סוג השמרים, ערבוב הבלנדים והתיקונים הנדרשים. רוב היינות של ערן מגיעים לשוק צעירים כשהם לא מוכנים לשתייה, עם פוטנציאל גדול, הרבה חמיצות ומינרליות, ודברים שיצוצו עם השנים למי שישמור את היין חמש ועשר שנים, וכשקוראים את הביקורות של דניאל רוגוב על היינות האלה, מבינים שהוא אכן צדק ואלה יינות עם פוטנציאל גדול, שלצערי הוא לא זכה לטעום אותם כשהם מוכנים לשתייה. לצערי, רבים לא זכו וזוכים לכך.

טקס פרסי היין של המסעדות

מנחים: אשת התקשורת גלי וולוצקי ואיש היין יוסי בוזנח. מדובר ב- copy paste מביך למדי על אותם אנשים ועל אותם סומליירים ומסעדות משנים קודמות, ליקוק עצמי של הבועה התל אביבית, ושמישהו כבר יגיד להם שהם לא רלוונטיים יותר. לא ראיתם מה קורה בענף בשנתיים של הקורונה? עשרות אלפי לקוחות חדשים שגילו את היקבים, את המחירים הנכונים ואת צורת הבילוי הזאת. לא מעניינים אותם כל הטראראם של מסעדות שמתמחרות יין בצורה הזויה, וסומליירים שממליצים על יינות במחירים לא שפויים. פרס סלסלת הפיקניק השווה ביותר ביקב, היה מעניין אותם יותר. מביך.

ביקורת יין אחת: והפעם רוזה

יקב עגור – רוזה 2021: מורבדר, גרנאש וקברנה פרנק. יינן אייל דרורי

רוזה מחוץ לקופסה. שונה, בועט בכללים, ובעיקר צוחק בקול על כל יינות הרוזה תותי פרוטי. אחרי שכמעט חשבתי שנפטרנו מהם, באה הקורונה והוציאה לאור את כל הבנות שבאו להצטלם בכרם וביקב עם כוס רוזה, לצד שפתיים מנופחות מבוטוקס. הן, כן מה לעשות, חיפשו את התותי פרוטי חצי יבש: "יש לכם יין מתוק כזה?".

היקבים רוצים למכור, כי אחרת הבלו נאן ינצח, לכן מיהרו לקחת את הרוזה ולהמתיק אותו לסוג של סוכריה דוחה. כך, לצערי, מרבית יינות הרוזה שטעמתי בסומלייה, חזרו חמש שנים אחורה. רובם איבדו את החמיצות, המינרליות והרעננות, ועל כך אני מצר. בדרך חזרה מסומלייה, הדהדה בראשי הפואמה של תומאס גריי –  Ode on a distant prospect of Eton College – "ככל שיודעים יותר, נהנים פחות, וככל שהידע גדול ויש לך אפשרות לנתח דברים בפינצטה, אתה חי באשפתות ונידון לסבל ללא יכולת ליהנות באמת".

כשהגעתי הביתה, שלפתי מהמקרר את הרוזה של יקב עגור שחיכה לטעימה (הם לא השתתפו בתערוכה), ולא יכולתי לשאת את המחשבה מה עלול לנחות עלי כשאטעם אותו. הפחד הגדול היה שאומר "הגם את ברוטוס?"

על הבקבוק כתוב שהיין עבר תסיסה בחביות עץ על משקעי השמרים, ומודפס ציטוט משירה של זלדה "והלא שמחת השמש, דבר יום ביומו". אכן שמחת השמש באמצע הלילה יש בבקבוק הזה. יין חד כתער, מינרלי, חמיצות נפלאה, טעמי פרי מאוזנים להפליא עם האלכוהול, ואז עקיצה קטנה של מעט ברט (ברטונומייסיס) צץ לו – או! הנה אייל דרורי במיטבו. הברט הוא מאותם פגמים שיהפוך את היין לבלתי נסבל עבור רוב הטועמים, אבל לא אם הוא במינון נכון ובמחשבה תחילה.

דרורי היה שנים רבות באיטליה, ומי שמכיר את יינות פיימונטה המשובחים, מצפה למצוא בהם את אותו פגם שהופך את היין למשהו מיוחד ומקסים. אם להמשיך את המשפט מהשיר של זלדה: "ואיקץ והנה הבית מואר", שמצוטט על תווית הרוזה, אז באופן מושלם השיר מסתיים במשפט "הַיֹפִי נִתְקָע כְּמוֹ סַכִּין" – ציון 92, מחירו 94 ₪ – תמורה למחיר (VFM) בהחלט.

צינה אבידן ז"ל – עשר שנים למותה

בחודש מארס 2012 הלכה לעולמה הייננית צינה אבידן, חלוצת יינות הפרינג' בישראל. מותה היכה בתדהמה את תעשיית היין הישראלית. הרבה צבע ועניין העניקו היינות של צינה. בתקופה שרק התחילו לצוץ יקבי הבוטיק בישראל, יקב אבידן התברג וקטף לו מדליות בארץ ובעולם. לא הייתה כמעט מסעדה לא כשרה שלא החזיקה את היינות של צינה בתפריט. בעידן של לפני הטיק טוק והרשתות החברתיות העוצמתיות, יחד עם הבת שירה היא עברה ממסעדה למסעדה, מבר לחנויות, ערבי יין ססגוניים בקיבוץ אייל, הרצאות ואירוח של מאות אנשים בכל סוף שבוע.

היינות דיברו בעד עצמם; יינות ססגוניים, בלתי שגרתיים. צינה יישמה גישה יצירתית שמשלבת עולם ישן עם חדש, מסורתי ומודרני, כל זאת עם זנים כדוגמת מורבדר, גרנאש, קריניאן, פטיט סירה, כשטועמים את היינות של צינה (מהעשור שקדם לפטירתה), מבינים שהבעיטה בחוקים הייתה בראש מעייניה – סגנון אקלקטי בו הכול מותר, כי בסופו של דבר התוצאה היא החשובה. ואכן היינות של צינה תמיד הפגינו הרמוניה, שלא הותירה מקום לספק: היא הייתה "האחת". געגועים.

מודעת השבוע

רני רוגל מדווח: המודעה הזאת פורסמה על ידי שלמה ללא שם משפחה, וכמובן סקרנה אותי. פניתי לשלמה וביקשתי לתאם שיחת טלפון. הוא ראה את פנייתי, ענה שיתקשר מאוחר יותר, ובכך הסתיים הקשר בינינו. זה מה שכתבתי לו: אשמח לדבר איתך כדי שתציג את עצמך, תספר מה זה בקבוקים ישנים, ובדרך כלל איזה יינות מגיעים אליך ומאיזה שנים, ואם אפשר מה אתה נותן למוכרים בתמורה.

אז נשארנו עם המודעה, ועם השאלות ללא תשובות

נחמת שותים: איזה חבית הם בחרו מיקב בן-חיים?

רני רוגל מדווח: צביקה אמיתי ואחיינו עמי ארליך הם מייסדי 'נחמת שותים' – מועדון יין וקבוצת רכישת יינות ישראליים בלבד, שהשנה חוגגת 13 שנים לפעילותה. השניים מאתרים במגוון רחב של יקבים יינות טובים, לפעמים נשכחים והרבה ללא תוויות, קונים כמות (יכול להגיע עד אלפי בקבוקים מיקב), והטריק: משלמים במזומן ליקבים, מוסיפים מרווח נמוך עד סביר, ומוכרים לחברי המועדון (רשומים כ- 2,500 ופעילים כ- 30% מהם) דרך האתר או באירועי טרום-פסח וראש השנה, שהם מקיימים בקריית אונו ובמבשרת ציון.

פעילות מעניינת מאוד שלהם, שמוסיפה ייחודיות למועדון יין זה הפעיל מאוד גם בקבוצות ווטסאפ – של נחמת שותים ואחרות, היא רכישת חביות פרטיות – אם תוך מעורבות מספר חברים בגיבוש הבלנד, או חבית ספציפית מתוך חביות יין מסוים ביקב. עם יעקב אוריה הם עשו ביקב ליבנה שש חביות מבצירי 2015, 2017, 2019 ו- 2021. עם אורנה צ'ילאג שתי חביות מבציר 2016, ועם יקב בן נון חבית מבציר 2020. "לא הייתה פעם שהיין הספיק לכול הדורשים, כשבפועל אנשים קונים "חתול בשק" על בסיס אמון", אומר צביקה אמיתי, אותו אני מכיר מראשית ימי 'אכול ושאטו' – ככותב לאתר אז, כשותף ביקב 'זמורה' המנוח שפעל בבית זית, כמשתתף במפגשי טעימות וקניית יינות, ובעיקר כחבר (גילוי נאות).

לרגל היציאה משנתיים של קורונה, הם פנו ליקבים בהצעת שיתוף פעולה, ומהראשונים שנענו הם בחרו ביקב בן-חיים בהובלת איתי (יינן, הארלי דוידסון, סקסופון ג'אז) וקרן (כל השאר) בן-חיים. ממש בימים האחרונים הגיעה קבוצה של עשרה מחברי המועדון, שהצטרפו לקבוצת רכישת חבית לא ידועה של יין לא ידוע מהיקב ("חתול בשק"), לטעימה של מספר חביות אותן בחר איתי, והחלטה על החבית הנבחרת. לכיבוד אותו הביא עמי, הצטרפו שפע מעדנים שהביאו איתם המשתתפים ברצון ובאהבה, מה שיצר שולחן מפואר כמוהו לא רואים במיטב מרכזי המבקרים ביקבים.

שלוש מהחביות אותן הציע איתי היינן לרכישה על ידי חברי המועדון (תשלום מראש למועדון, מינימום 12 בקבוקים, כשהמשתתפת אלי לויאן ארגנה תת-קבוצת רכישה, שתחלוק איתה את הבקבוקים שקנתה), היו מבציר 2020 ואחת מבציר 2019. הזנים: שיראז-סירה, מורבדר, וקברנה סוביניון בשתי גרסאות – אחד עם סירה ואחד עם מרלו. ההתחייבות מראש ליקב בן-חיים היא לחבית אחת, ובמקרה של עודף הזמנות, יגדילו את הכמות. האם זה קרה כבר במפגש? קראו עד הסוף ותדעו.

ואלה היינות שהוטעמו בערב זה: כהקדמה ולא מוצע למכירה כחבית לנחמת שותים: שרדונה 2020 עם 15% סוביניון בלאן – 14 חודשים בחבית 500 ליטר, לקראת ייצוב וביקבוק. קברנה סוביניון טרדישן 2020 (16 חודשים בחבית) – 95% קברנה סוביניון 5% פטיט סירה מכרמים במרום הגליל – חבית ספציפית אותה בחר היינן מתוך 36 חביות של קברנה סוביניון, היחידה כ- Single barrel – מה שייצור יין שונה לעומת כל החביות האחרות שיעורבבו יחד. שיראז טרדישן 2020 (צפי ל-18 חודשים בחבית)  -90% שיראז 10% קברנה סוביניון, כשיין זה מגיע לפעמים ל- 24-26 חודשי חבית. מורבדר טרדישן 2020 (16 חודשים בחבית) – האם החברים יבחרו בו כיין זני, בעוד שבדרך כלל משמש ל"תיבול" בלנדים? סנה S 2019 רזרב (24 חודשים בחבית) – כבר לא בחבית, בוקבק שבוע לפני הטעימה, בלנד של 50% שיראז 47% קברנה סוביניון ו- 3% מורבדר.

בדרך להחלטה, אוהבי הקברנה סוביניון היו נחושים לבחור בו, הדעות לגבי השיראז היו חלוקות, המורבדר זכה לאהדה אצל חלק מהטועמים שציינו כי לא יתאים כיין לארוחת ערב, ומכל מקום איתי בן-חיים הודה כי לא יוציא אותו לשוק כיין זני, אלא "מעדיף להשתמש באופי של ולתיבול יינות אחרים". ה-סנה עורר עניין, הוכר כי זה אכן "בלנד מרתק" כדברי איתי, אבל היין לא נקבע כחבית הנבחרת – זוכרים שהוא כבר מבוקבק ולא בחבית? אז הסיפור שלו לא נגמר.

החבית שנבחרה ברוב קולות לרכישה על ידי חברי נחמת שותים,  היא זו של הקברנה סוביניון טרדישן, שתבוקבק באוגוסט. טעימה נוספת תתקיים במאי-יוני (עוד סיבה למסיבה). רגע, מה עם ה- סנה שהטועמים אהבו גם כן? לא לדאוג. הנה ההודעה המסכמת שצביקה אמיתי שלח לחברי המועדון: "החברים ביקרו היום ביקב בן-חיים, טעמו ורכשו זכויות בחבית קברנה סוביניון 2020 רזרב (לביקבוק באוגוסט 2022) – חצי חבית כבר נמכרה. זכינו להיות ראשונים לטעום ולהזמין בקבוקי סנה 2019 שזה עתה בוקבק – קברנה סוביניון, סירה ומעט מורבדר, המזמינים יקבלו אותו לקראת ראש השנה (היין נח) בתווית שלנו. הזמנות ב- 95 ₪ לבקבוק של הקברנה וגם של סנה  (רכישה בתריסרים)".

זכות המילה האחרונה למשתתפים בטעימה: "הייתה חוויה מיוחדת ומעניינת מאוד. תודה על היוזמה והזכות להשתתף בבחירת היין"; "תענוג אמיתי. תודה על הזכות להצטרף".

22.3.22 – כנס באוניברסיטת אריאל: השפעת כמות ותזמון המים בהשקיה על כמות ענבים ואיכות יין

  הכנס שיתקיים ביום שלישי 22.3.22 באוניברסיטת אריאל, ביוזמת וארגון המכון לחקר גפן ויין באוניברסיטת אריאל ומו"פ אזורי מזרח, בשיתוף משרד המדע והטכנולוגיה, יחבר בין האקדמיה לתעשייה. ישתתפו בו חוקרים, יינניים ואגרונומים בכירים, ובתוכנית הצגת המחקר העדכני בתחום, הרצאות בזק של סטודנטים וסטודנטיות, וטעימות יין.

באוניברסיטת אריאל אומרים, כי מטרת הכנס להציג מגוון פתרונות מדעיים לשינויי אקלים ולאתגרים בהם נתקלים מגדלי הגפן והיקבים בישראל, וקביעת יעדי המחקר העתידיים. נווה חגג' יציג מחקר שנעשה בהנחיית ד"ר ישי נצר מאוניברסיטת אריאל ומו"פ אזורי מזרח, וצוות חוקרים שכלל את ד"ר נעה אוחנה לוי מחברת Variability, ניר שחם מיקב שורק, פרופ' זוזה גריצוויג מהאוניברסיטה העברית, והסטודנטים דניאל פרמן-מינץ ויוסי שטרן.

המחקר בו נבחנה השפעת כמויות מים בתזמונים שונים (ממשקי השקיה שונים) על כמות הענבים ועל איכות היין, נערך בכרמי קיבוץ מירב עם הכורם משה הרניק. במחקר קודם שלהם, נמצא כי ביינות אדומים צימאון (עקה) מכוון ומבוקר, משפר את איכות היין. במחקר הנוכחי נמצא כי ככל הנראה גם בענבי יין לבנים (סוביניון בלאן), תהליך זה נדרש.

ד"ר נעה אוחנה לוי מחברת Variability, התמקדה בשיטות של למידת מכונה לבחינת השפעת גורמי הנוף השונים (שיפוע, מפנה וכיווני זרימה), הקשורים לטרואר יחד עם משתני מטאורולוגיה והתערבות אנושית (משטר השקיה), על מדדי הגפן ועל כמות הענבים.

שימוש בלמידת מכונה מאפשר ניתוח של מסדי נתונים גדולים שהתובנות העולות בהם נעשות על ידי בינה מלאכותית, תוך שהן מעניקות הוכחות כמותיות לממצאים המחקריים. כך, הגשם נמצא כגורם משמעותי המשפיע על היבול ועל מספר האשכולות, וזאת למרות העובדה שרובו יורד בחורף כאשר הגפן בתרדמה. משטרי ההשקיה נמצאו כמשפיעים יותר על משקל הצמח (משקל הגזם) ועל משקלי האשכולות. כלומר הגשם משפיע על הכמות, ואילו ההשקיה על המאפיינים של מרכיבי היבול. מידת ההשפעה של הגורמים משתנה בכל עונה כתלות בתנאים המטאורולוגיים המשתנים.

עוד הרצאות בכנס: שרידי גפן בקיסריה הביזנטית – ד"ר מיכל דוד מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב; מנגנונים להתמודדות הגפן עם הקיץ הישראלי – ד"ר אורי הוכברג ממנהל המחקר החקלאי; עקרונות הזנת צמחים ואבחון ההזנה בכרם – ד"ר רן הראל ממנהל המחקר החקלאי.

אם לא הספקתם לקרוא

אירוע "סומלייה" החרדי – "שוקא דחמרא" של שנת השמיטה ה'תשפ"ב

מספר גורמים חברו ליצירת פסטיבל "שוקא דחמרא": רצון חלק מן הציבור לשמור שמיטה כהלכתה, עניינם של יקבי בוטיק אחדים לפעול ברוח זו, והעניין הגובר של הציבור החרדי ביינות איכות. כתב קובי דימנט. קראו כאן

יקב אפוד – מבית המקדש דרך צרפת לזירת היין הישראלי

בשנת 2014, בעת שטילים התעופפו מעלינו בזמן מבצע צוק איתן, נחתו בארץ סוויסה ומשפחתו כעולים חדשים מפריז. הוא מתגאה בהיותו אוטודידקט שלמד לעשות יין ממישל רולאן, יועץ היין הצרפתי הידוע. כשהחליט לחזור בתשובה הוא פרש מעסקי האופנה העילית הצרפתית, והחל לייצר יין כשר במיטב היקבים של אזור בורדו. יונתן לבני כתב. קראו כאן

מסכמים את תערוכת סומלייה 2022 – יינות חוויות ופרסים

גלית בר-און ויונתן לבני קיבלו משימה מאתגרת: לבחור ולכתוב מספר מצומצם של ייננים ויינות שעשו להם את זה בסומלייה 2022. גלית התמקדה בחוויות, ויונתן עשה זאת מנקודת המבט של יינות. שניהם כתבו בעצם על א.נשים, כי זה מה שבעצם עושה יינות מוצלחים. צירפנו גם את הזוכים בפרסי היין במסעדות – הצדעה לכול מי שעמדו בשנתיים האחרונות באתגר המיוחד של יין במסעדות וברי יין. קראו כאן