שמענו בין הגפנים 19.5.23: למי יש טביעת אצבע ייננית? טעימות יקב ירושלים, התאמות גבינות ויין

לבלוב המרסלן בחלקת הכרם הקטנה שצמודה ל'גוהר חצר יין' של ענת ואלי גבאי בראש פינה, ממנה מפיקים בסך הכול 100 בקבוקים בשנה מתוך 2,500 שמייצרים ביקב הביתי, "אבל זה זן אחד ומיוחד ומשוגעים עליו". קראו עוד בהמשך. צילום ענת גבאי
אלון גונן על "טביעת אצבע" של ייננים והשפעתה על יינותיהם, ועל יינות שמזוהים עם יקב או יינן, יונתן לבני מבקר ביקב ה-VFM ירושלים, יוסי נאור מתאים יינות וגבינות לשבועות, לקט יינות לבנים ורוזה לחג ופסטיבל היין ה-25 של מטה יהודה
pixabay

טביעת אצבע ייננית: המדור לזיהוי אישי

כתבת המשך ל'יין ישראלי – תעשייה על ציר הזמן ויקבים על ציר הזמן' שפרסמנו ב-12.5.23

 אלון גונן: לסגנון ולגישתו של היינן יכולה להיות השפעה משמעותית על היין שמייצר היקב, וזו יכולה להיחשב כסוג של "טביעת אצבע". בדיוק כפי שלכל יינן יש הדרך הייחודית שלו לייצר יין, יש לו גם העדפות וטכניקות משלו לנושאים כמו בחירת ענבים, תסיסה, יישון, ומיזוג הזנים בעשיית בלנדים.

אחת הדוגמאות הכי שכיחות היא השימוש בשמרי בר לתסיסה, בעוד שייננים אחרים עשויים להוסיף שמרים על מנת להיות בטוחים שהתסיסה תישלט לחלוטין על ידם, וכמובן שימוש בשמרים אשר מותאמים לזנים מיוחדים המעניקים טעם וריח יחודיים.

דבר נוסף הוא שימוש בחביות עץ ליישון. בעוד שיהיו אלה שעשויים להעדיף חביות חדשות לחלוטין, מהוקצעות ושרופות בדרגות כאלה ואחרות, או חביות ניטרליות. אלו הבחירות שיכולות כולן להשפיע על המוצר הסופי, ולבטא סגנון ייחודי ליינן. בנוסף, לייננים עשוי להיות כרם מסוים או חלקות ענבים שהם עובדים איתן באופן ייחודי, כשהם מחליטים על עיתוי הבציר, השקיה, קביעת מידת הבשלות בבציר, ריסוסים ועוד.

בסך הכול, טביעת האצבע של היינן היא מרכיב חיוני בייצור יין של יקב, ועשויה להוות גורם משמעותי ביצירת סגנון ייחודי ומוכר אשר מלווה את היינן שנים.

Chateau Margaux. צילום יגאל ברנע

יש כמה דוגמאות מהעולם של ייננים, עם סגנון ופילוסופיה שיכולים להעיד על היינן שיצר אותם, יקב Chateau Margaux מבורדו זוהה שנים רבות עם היינן פול פונטלייה (Paul Pontallier), שתשומת הלב שלו לפרטים ומחויבותו לייצור יינות בעלי עדינות ואלגנטיות היו טביעת האצבע שלו. יקב Domaine de la Romanée-Conti   מבורגון מזוהה עם היינן אובר דה ויליאן (Aubert de Villiane), אשר ידוע בהתמקדות שלו בטרואר המקומי הייחודי, ובמחויבותו לייצור יינות שהם ביטוי אמיתי של הכרמים שלהם אין פזילה לא ימינה ולא שמאלה.

יקב Opus One מקליפורניה מזוהה עם היינן מייקל סילאצ'י (Michael Silacci), הידוע בכישורי ייצור הבלנדים שלו וביכולתו ליצור יינות בעלי מורכבות ואיזון רב. יקב Sine Qua Non , גם הוא מקליפורניה, מזוהה עם היינן מנפרד קרנקל (Manfred Krankl), הידוע בטכניקות היין הלא שגרתיות ובטביעת האצבע שלו, ויוצר יינות עוצמתיים ואלגנטיים כאחד.

צילום מאתר היקב

אי אפשר בלי Vega Sicilia הספרדי שמזוהה עם היינן חוויאר אואסאס, הידוע בתשומת הלב שלו לפרטים ובמחויבותו לייצור יינות מסורתיים וחדשניים כאחד. אלו הן רק כמה דוגמאות ליינות נהדרים שיכולים להעיד על היינן שיצר אותם. באופן כללי, היינות הטובים ביותר הם לרוב שיקוף של התשוקה, המיומנות והחזון של היינן, ויכולים לספק הצצה לגישה הייחודית שלהם לייצור יין.

בהמשך לכתבה מהשבוע שעבר, אפשר להבין שרק ייננים בעלי יקבי בוטיק, ששולטים בכל חבית, יכולים להטביע את חותמם על סגנון מיוחד שלהם. עד כדי כך שאנחנו בטוחים שאם היינן עוזב את היקב אז כל העסק משתנה. לאמיתו של דבר זה לא ממש נכון. מה שמעניין אצלנו בארץ, זה שהייננים הם בסוג של משחק כיסאות מוזיקליים. ייננים עוברים וזזים כל הזמן, ואפילו משתפים פעולה באופן שאולי לא קיים בארצות אחרות. כמות חומרי הגלם וזני הענבים גם כן מוגבלים, ולכן הסיגננות מאוד דומים אחד לשני. ביינות האדומים, שעדיין נשלטים על ידי קברנה סוביניון ומרלו, אין ממש הפתעות כאשר מדובר ביינות זניים. בבלנדים כבר יש יותר אפשרות משחק, אבל לרוב אנשי השיווק מתנגדים, ולא רוצים להחליף סוס מנצח. השפעת היבוא עצומה, והיא משקפת את מה שהציבור באמת רוצה, כי יבואנים רבים מרשים לעצמם להשתולל ולגוון.

אני לא רוצה להטעות: טביעת אצבע היא לא מתכון שרשום בדף היינן וכול אחד יכול לייצר את היין ולא משנה מי רוקח אותו.

ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן ויעל גיא מנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות. צילום דוד סילברמן dpsimages
ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן ויעל גיא מנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב רמת הגולן

יקב זה, למשל, ידוע בסגנון היין שלו. האם אפשר לקרוא לסגנון הזה טביעת אצבע ייחודית של היינן הראשי ויקטור שונפלד? אני לא בטוח. ויקטור החליט ללכת ביינות הדגל של היקב על בומבסטיות תוקפנית. מערכת יחסי הציבור המשומנת ומיליוני השקלים שהושקעו לקדם סדרות קטנות כמו 'קצרין' למשל, לא באמת משקפים את יינות היקב מהסדרות האחרות. האם המבעבע 'בלאן דה בלאן' (הייננית טלי סנדובסקי אחראית אך שונפלד חתום גם עליו) מאופיין באיזושהי דרך ייחודית? אז גם פה התשובה שלילית; זה יין שמיוצר על פי מתכון מאוד מאוד מדויק, לא זזים ימינה ולא זזים שמאלה. האיכות מעולה, ההקפדה בשיאה, אבל האם זה מבעבע ייחודי? כאמור אני לא בטוח.

הר חרמון 2015 עם ציורי ילדי אלו"ט על התוויות. צילום סטודיו יסמין ו

אבל הסיפור של היקב הוא לא ביינות הבומבסטים שלו. טביעת האצבע היא דווקא בסדרת 'חרמון', כן אותם יינות שעולים 30 שקלים וקצת לבקבוק. זו תרומת היקב העיקרית לתעשיית היין הישראלית. מדובר באחד היינות הטובים שויקטור מייצר. חומר גלם מצוין, הקפדה, תשומת לב מירבית לתסיסות ולניקיון, ומדובר ביין הכי ישראלי שקיים על המדפים.

סדרת חרמון זו טביעת האצבע של ויקטור. על זה יזכרו אותו ולא על המחיר של קצרין. סדרת חרמון היא הסמן האולטימטיבי ליין עם התמורה הכי טובה לכסף. זה היין שיקבים אחרים היו חייבים להתיישר ולהפוך את היינות שלהם בתג המחיר הזה לטובים מאוד. זו הגאווה של ויקטור שונפלד – דווקא בסדרה זו.

נדב ארנס מנכ"ל יקב כרמל (משמאל) ויפתח פרץ היינן הראשי באחד מכרמי היקב. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב כרמל

יקב שבמשך שנים היה מזוהה ללא עוררין עם היינן הראשי ליאור לקסר. משפט שהוא אמר לי פעם עדיין חקוק לי בזיכרון: "זו תעשיית מזון שיש בה רומנטיקה ופואטיקה", אמר לקסר תמיד על תעשיית היין. "לא הכול נוסחאות ומספרים, אבל זה הרבה פיזיקה, כימיה ומתמטיקה". לקסר צריך להבין שהוא הוביל את תהליך קידום היין בישראל כבר לפני עשרות שנים, כשהתחיל מהפכה מלמעלה כלפי מטה. צריך לחשוב מה עבר על ה'לימיטד אדישן' של כרמל, וכמה הוא שינה את התפישה של הציבור וגם של הייננים, ושצריך לייצר יותר יינות בלנדים בסגנון עמק הרון ודרום צרפת כי אלו היינות שמתאימים למזג האוויר שלנו והם גם יותר עמידים למחלות. האפשרות ל₪ק עם בלנדים מתקופת בציר שונות, מצריכה פחות התערבות חיצונית ותיקונים.

המהפכה של ליאור ביקב כרמל התחילה עם יינות הסינגל ויניארד, שפרצו לתודעה בגלל כמות המדליות שהם זכו בעולם. 'ריזלינג קאיומי' היה אחד היינות שנזכור תמיד, וכמובן הבלנדים 'לימיטד אדישן' ו'מדיטרניאן' שדחקו את יינות יקב רמת הגולן החוצה מתפריטי המסעדות. הריזלינג משנת בציר 2010 המחיש יותר מכול את תפישתו של ליאור: לצאת מהקופסה. זה היין הבוטיקי הראשון של לקסר בתוך המפלצת שנקראת יקב כרמל. ריזלינג חד, חומצי, פטרולי, אספלט. ואם הייתם עוצמים את העיניים הייתם שומעים צעקות מפחידות בגרמנית. פשוט ריזלינג גרמני מובחר ביותר. מאז שלקסר עזב את היקב ואת מקומו תפס יפתח פרץ שעזב את יקב בנימינה, לא ברורה לי עדיין הדרך שזה האחרון מפלס ביקב.

ייאמר לזכותו שהיקב הפך למפלצת שיווקית, והיינן בתוך המפלצת הזו צריך להתמודד עם הביקוש הדוהר קדימה ליינות היקב. היינות טובים ומוקפדים ולא פעם מפתיעים ,אבל האם יפתח נמצא בהם? עדיין לא. ואם אחזור רגע לליאור לקסר – היום ביקב ירושלים בו הוא ממנכ"ל אותו בנוסף להיותו יינן (קראו בהמשך את הכתבה של יונתן לבני), אז רק תטעמו את השרדונה הצעיר שלו מהשנים האחרונות. כל מילה מיותרת.

שיקי ראוכברגר יינן ראשי של יקב טפרברג בשיפוט תחרות טרה וינו 22. צילום רן בירון

יקב טפרברג

אחד היקבים הכי מפתיעים, בעיקר בעת תקופתו של רועי הראל שהיה סמנכ"ל השיווק הקודם של היקב. הראל הגיע ליקב משפחתי מיושן, ופשוט הפך אותו לאחד היקבים המבוקשים בארץ – הן אצל הציבור הדתי-חרדי והן אצל הציבור החילוני. השקעות בפרסום ושיווק מחוץ לקופסה, בשילוב שלושת הייננים של היקב (שיקי ראוכברגר, אוליביה פרתי שעבר לאחרונה לברקן, ודני פרידנברג), שיצאו לפרונט התקשורתי והתחבבו על התקשורת והקהל בשנייה – דור ישן, דור ביניים ודור חדש; אלו היו שלושת הייננים שהתחילו להפגיז ביינות מגוונים, הקפדה על טרואר וחומרי גלם, הקפדה על בציר בזמן, טיפול מהיר ביקב חדיש וממוחשב, והשקעה ביינן צעיר שקיבל אפשרות לשחק בסוג של יקב בתוך יקב. ההפתעה הייתה גדולה, ונראה כי היקב מאיים לנגוס באופן מאוד קשה ביקבים אחרים בסדר הגודל שלו. אפילו יקב ברקן-סגל ויקב כרמל התחילו קצת להזיע. טביעת האצבע הייתה בחדשנות ובהפתעות שאיש השיווק החליט עליהן והייננים ביצעו.

היקב זכה בפרס הכסף עם המהלך "לוקח 149 שנה לבנות מסורת של יין ו-4 שנים לבנות את המותג הצומח בקטגוריה". צילום מדף הפייסבוק של רועי הראל מנהל השיווק של טפרברג
היקב זכה בפרס הכסף ב'אפי' עם מהלך "לוקח 149 שנה לבנות מסורת של יין ו-4 שנים לבנות את המותג הצומח בקטגוריה". צילום מדף הפייסבוק של רועי הראל לשעבר מנהל השיווק של טפרברג

לצערי אחרי שרועי הראל לא מצא את מקומו יותר ביקב, אני מזהה שינוי מגמה מאז ועד היום. לכאורה הכול נרגע, ולכאורה הפסקנו לשמוע או להבין מה קורה ביקב. ההחלטה האחרונה לאפשר ליינן אוליביה פרתי לעזוב את טפרברג לטובת ברקן, גם כן הרימה גבה. נכון, יכול להיות שאוליביה קיבל הצעה שאי אפשר היה לסרב לה, אבל מדובר במוטי טפרברג שבמשאים ומתנים הוא תמיד מנצח, וכאמור לא ברור על מה ולמה זה קרה. מה עוד שההחלטה להכניס במקומו יינן ותיק שיודע להתעסק עם מסות של יין ולייצר בכמויות גדולות, מראה אולי על כיוון היקב – יינות במסת ייצור תעשייתית ולא פיקים בוטיקיים.

הצוות המוביל בברקן: עידו לוינסון (מימין) – מנהל מקצועי, לי בולדס – סמנכ"לית שיווק, ניר גל – מנכ"ל. צילום דני רובין – על היין

יקב ברקן סגל

טביעת האצבע של היקב היא המנכ"ל האגדי הקודם – שמואל בוקסר. הוא היה טוטאלי, היינות יוצרו על פי דעתו וטעמו. הייננים הרבים שעברו תחתיו במהלך השנים לא שרדו בגלל הטוטאליות הזו. כשעידו לוינסון מיקב רקנאטי מונה ליינן הראשי הרמתי גבה והצפתי את השאלה, האם יינן של יקב בינוני בגודלו באוריינטציה בוטיקית, מסוגל לעבוד ביקב שמייצר מיליוני בקבוקים בשנה, ותוך כדי כך לשמור על איזושהי ייחודיות שלו?

באר לבן BETA. צילום ליאור גולסאד

התשובה באה כעבור שנה וקצת ביקב, כאשר יצאו לשוק סדרות של יינות של עידו לוינסון שיוצרו בכמויות קטנות מאוד. כנראה שגם עידו הבין שאנשי השיווק לא באו לשחק ביקב, והם צריכים יינות והרבה. לכן מותגי ברקן לא השתנו הרבה מימי ספרי המתכונים של יותם שרון או עירית בוקסר-שנק הייננים הקודמים. במגרש הבוטיקי בברקן, עידו שיחק אותה והצליח למתג יפה את יינות סדרות 'בטה', אבל הם רשומים על שמו ולא יזוהו אף פעם עם ברקן-סגל.

מיכה ועדיה מנהל המחלקה החקלאית של יקב הרי גליל. צילום גל בן זאב

יקב הרי גליל

מבחינתי זו בדיחה כואבת. יקב עם הפוטנציאל הכי גדול בארץ, שנפל למשחקים של בר קיימא ומשחקי קפה ושאר ירקות. במקום לייצר יינות שמיועדים לקהל שאמור היה להיות מזוהה עם יקב צעיר ותוסס, הוא קיבל את היינן מיכה ועדיה שתמיד רדף אחרי יינות האח הגדול – יקב רמת הגולן (70% בבעלות מול 30% לקיבוץ יראון), ולא השכיל להבין את האוצר שיש לו ביד. ה'יראון' – יין הדגל של היקב, הוא אכן עם טביעת אצבע כי הוא מיוצר שוב ושוב כל שנה על פי המתכון של גבי סדן, שהיה יינן ראשי של הרי גליל משנת 2000 עד 2006, ועד היום היין מיוצר על פי המתכון שלו.

מייקל אייברי מנהל תחום היין ביקב הרי גליל. צילום בטן מלאה

יקב הרי גליל: מכבסת מילים

השבוע קיבלנו ידיעה כי היינן מייקל אייברי מקבל אחריות להובלת תחום היין ביקב הרי גליל. לאחר ששאלנו מדוע לא קוראים לילד בשמו 'יינן ראשי', קיבלנו מדוברות היקב אז התשובה "יצרנו מבנה חדש במחלקת היין לפיו מייקל יוביל את תחום היין ומיכה את התחום החקלאי".

אחד ההבלים של היקב: מיכל אנסקי מניקה ומשיקה יין "שלה". אצל גיא פינס אמרה דנה גרוצקי: "לשתות עם מיכל אנסקי או את מיכל אנסקי". צילום רומן פורצקי מתוך 'ערב טוב עם גיא פינס' בדף הפייסבוק של הרי גליל

שי ולהתמסר לניהול הכרמים (מיכה ועדיה). לא ברור למה לא למנות במשרה מלאה מישהו חדש, שאולי יצליח אם יתנו לו לעשות מהפכה ביקב. אף ארגון לא משאיר מנהל ישן לצד מנהל חדש. אף יקב לא מסרס את היינן שנבחר להוביל מבחינה של אחריות טוטאלית על הכרמים ועל מועדי בציר וכו'. למה כל כך קשה להם שם או להוא שם להבין זאת מהאופן הכי מקצועית שיש. אין שום סיכוי למייקל אייברי לעבוד בצורה מושלמת ולמקסם את יכולתו. לצערי, אם חשבתי שהמנכ"ל החיצוני אסף בן דב, שהגיע ליקב רמת הגולן מניהול מכבי חיפה יעשה מהפכה, אז נראה שכמו קודמו עלול להיות מאלה שבאים לשתי עונות וגוזרים קופון.

ובכל זאת כמה מילים על מייקל אייברי: נולד וגדל באוסטרליה, בעל תואר ראשון בביוכימיה ותואר נוסף בטכנולוגיה ושיווק יין מאוניברסיטת מונאש במלבורן אוסטרליה. את התואר השני בייננות קיבל באוניברסיטת אדלייד שבדרום אוסטרליה. בשנים 2004-2005 עבד ביקבים באוסטרליה. ב-2006 הגיע לישראל והצטרף לצוות הייננים של יקב רמת הגולן, שם הוביל בין השאר את יצירת היינות הלבנים והמבעבעים. בנובמבר 2018 הצטרף לצוות הייננים של יקב הרי גליל, האם הוא ייצור ויותיר טביעת אצבע? נחכה ונראה.

אלי גידור (מימין) המנכ"ל החדש של יקב רקנאטי, הבעלים אורי שקד ולני רקנאטי – על פיהם יישק דבר גם בתחום היינני, יניב ענבר המנכ"ל הקודם. צילום מהיקב

יקב רקנאטי

היקב הוקם על ידי לני רקנאטי ואורי שקד בשנת 2000. הייננים שהובילו את היקב מאז ועד עתה הם לואיס פסקו, גיל שצברג, עידו לוינסון וקובי ארביב (יינן ראשי נוכחי). את המדיניות קבעו ללא ספק בעלי היקב, בעיקר אורי שקד שמתעסק כבר עשרות שנים ביבוא יינות לארץ ומשפיע באופן עצום על תעשיית היין המקומית. הרצון של שניהם ירד לייננים באופן מאוד ברור: לא לדחוס את השמש הישראלית היוקדת לתוך הבקבוק, פחות אלכוהול, יינות יותר עגולים והפרי תמיד בפרונט. ההנחה היא שאם קמים לבצור קצת לפני ומשתמשים בחביות עץ יותר רגועות (בורגון) גדולות, אז היין ייצא יותר מעודן. זה הקו המנחה מאז ועד היום ביקב, וזו טביעת האצבע.

דוד בר אילן היינן הפורש (מימין) ורועי יצחקי מנכ"ל יקב טוליפ. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב טוליפ

שני ייננים מזוהים עם היקב. תמיר ארצי ודוד בר אילן. אצל תמיר ארצי זיהינו טביעת אצבע מאוד אגרסיבית. היינות היו חמים, עתירי פרי ואלכוהול, שחורים; סגנון מאוד ייחודי שבעצם שם את טוליפ על מפת המדליות העולמית. דוד בר אילן הכניס ליקב סגנון קצת אחר. יחד עם יועץ יווני וחומרי גלם צעירים הצליח לעדן את יינות היקב. והפופולריות שלהם בקרב צעירים אינה יודעת שובע. שוב הסגנון ולא יין כזה או אחר. אם בהתחלה המיתוג, העיתונות והציונים היו חשובים והשפיעו על היינות, אז בתקופת בר אילן זה נגמר, ופה המהפכה של היקב – התבגרות והבנה ים תיכונית שמתאימה לאוכל ולאווירה של הישראלים. עכשיו יש כאן ייננית חדשה – דנה בני שהגיעה מיקב ננה. נקווה לטביעת אצבע שלה.

האחים רוזנברג מיקב אדיר: אבי היינן (משמאל) ויוסי המנכ"ל. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב אדיר

מאז הקמתו ב-2003, יקב אדיר עם האחים רוזנברג – אבי היינן ויוסי המנכ"ל, באמת משתמש בענבים מהטרואר הכי מדובר בגליל העליון. יינות נפלאים, מדויקים ומפתיעים. מרכז המבקרים ביקב מטעים את היינות באופן הכי מקצועי שיש. כל מי שיושב שם ולא משנה מה הבנתו, זוכה ליחס מדהים וההסבר על היין והטרואר גורמים להתאהבות בשניה. היינות זורמים, בעלי טביעת אצבע מאוד יחודית של יין נקי, ללא תיקוני חומצות וללא פשרות.

היו זמנים ביקב אמפורה: היינן הראשי ארקדי פפיקיאן ויועץ-העל מישל רולאן
היו זמנים ביקב אמפורה: היינן הראשי ארקדי פפיקיאן ויועץ-העל מישל רולאן

יקב אמפורה

סגנון אחד היה ליקב זה, הסגנון עם טביעת האצבע היחידה של היינן והיועץ ארקדי פפיקיאן, אחריו לא היה. ארקדי בדרכו שלו מיתג את היקב עם יינות בומבסטים שנחשבו לגדולים מהחיים, יינות שהתיימרו לתת מענה ומלחמה ליינות בורדו מהליגה הראשונה. היינות הצליחו ובגדול (היועץ הצרפתי מישל רולאן הוסיף את חתימתו לבקבוקים). ההפתעה שאפשר לייצר כאלה יינות מטרואר ישראלי מקומי, הייתה סנסציה עולמית. הם יצרו תהודה עולמית ומותגו באופן מעורר הערצה, הבעיה העיקרית הייתה שהתקשורת המקומית דאז לא הייתה מסוגלת לפרגן או לשאת את עלבון הייננים הצעירים הכוכבים באותם ימים. נכון לתקופה של אחרי פפיקיאן לא היה יינן שהצליח למנף את היקב למקום בו הוא היה וסגנון היין השתנה. יקב אמפורה מזוהה כיום כמקום יפהפה שמארח ונותן לאורחים במרכז המבקרים את מבוקשם. גיל שצברג, שהיה כאן היינן לפני פפיקיאן, עזב עכשיו את יקב רקנאטי. אולי הוא יחזור הביתה?

עמיחי לוריא יינן יקב שילה והמוזאיקה שלו. צילום צבי כהן

יקב שילה

היינן עמיחי לוריא הוא אחד הייננים שעובד ולא נח על זרי הדפנה. היינות מדויקים, עשירים, מורכבים. יינות שילה זוכים באין ספור מדליות וציונים גבוהים בעולם, ומביאים כבוד גדול למדינת ישראל. בטעימות אורך קשה שלא להתפעל מהשתבחות היינות, גם כאלה שנחשבים לסדרות בסיס. החשיבה של עמיחי היא קודם כל על יינות שמתאימים לאוכל. היין מלווה תמיד ולא משתלט, העץ במידה נכונה והאיזון תמיד מושלם. היינות שלו הם אושר צרוף בבקבוק.

לורי לנדר בפעולה. צילום איל גוטמן
לורי לנדר ייננית יקב צפרירים. צילום איל גוטמן

יינות שמזוהים עם יקב או יינן

יקב צפרירים – ייננית לורי לנדר: הכי מזוהה עם זן הזינפנדל, שממנו היא ממצה את הטוב ביותר – יין פירותי, מלא ומתובל.

יקב כהנוב – ייננים אבי וערן כהנוב: 'בילויים פטי ורדו' משתבח כל שנה ומוסיף כבוד לזן הזה.

יקב רמות נפתלי – יינן איציק כהן: מייצר את יין הברברה שמשקף את הפוטנציאל של הזן הזה. פשוט מדהים.

אבא ובן – אסף ואורן קדם. צילום אורן קדם
אבא ובן – אסף ואורן קדם מיקב אסף. צילום אורן קדם

יקב אסף – ייננים אסף ואורן קדם: זן הקולומברד זוכה שם לעדנה, רוזה מזינפנדל פשוט גאוני.

יקב קדמא – ייננית לינה סלוצקין: גוורצטרמינר בציר מאוחר – רך, נעים, מענג במיוחד.

יקב אלכסנדר – יינן יורם שלום: מייצר את 'אמרולו' בסגנון אמרונה –  יין מלא עוצמה, מרוכז בריחות ובטעמים.

דני יניב (מימין) ואדי גנדלר – יקב בן נון. צילום מדף הפייסבוק

יקב בן נון – יינן אדי גנדלר: הסגנון הוא ניסוי וטעייה. יינות בשלים, מורכבים, עוצמתיים. אי אפשר ליפול בשום זן שהיקב מוציא.

יקב שטרן – יינן ג'וני שטרן: מאז שהפך לכשר הסגנון התעדן, נרגע. אני מתגעגע לסגנון הישן והחצוף.

יקב כרם ברק – יינן יוסי רוזנברג: יינות פט-נאט. חרף התנגדותי אני ממשיך לשתות אותם, ורק את שלו. משהו ממכר.

אבי פלדשטיין יקב פלדשטיין. צילום איל גוטמן
אבי פלדשטיין יקב פלדשטיין. צילום איל גוטמן

יקב פלדשטיין – יינן אבי פלדשטיין: התבגר הילד, וממשיך לבעוט ללא רחם במוסכמות.

יקב גבעות – יינן שיבי דרורי: יינות נקיים, מדויקים. בשנתיים האחרונות הסגנון השתנה, ואני לא בטוח שזה בריא.

יקב גוש עציון: היינן-יועץ איתי להט במיטבו. ממצה כל זן מקומי לרמה של כלה בתולה, וזה קשה למצוא בימינו.

מובילי יקב הר אודם: מיכאל אלפסי עם הבנים ישי הכורם (מימין) ואדם היינן. צילום נימקו נימרוד כהן

יקב הר ברכה – יינן ניר לביא: טרואר מקומי, בעיקר זן המרלו שלדעתי הוא אחד הטובים בארץ.

יקב הר אודם – יינן אדם אלפסי: היקב הכי צפוני. סדרת וולקני מעוררת השראה רמת גולנית במיטבה.

יקב לוריא – יינן גידי סיידא: עם הטרואר והענבים הכי טובים בארץ. לצערי חסרים טאצ' וייחודיות שמתבקשת.

אורנה לב ייננית יקב אדם. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב נעמן – יינן רמי נעמן: יינות משמחים, עגולים, פירותיים, נפלאים.

יקב אדם – ייננית אורנה לב: יינות מהליגה של ייננות בלתי מתפשרת. מיצוי זני פנומנלי וחסר פשרות.

מרסלן מלבלב בראש פינה

מרסלן מלבלב בכרם הביתי של יקב גוהר. צילום ענת גבאי

בתמונה לבלוב המרסלן בחלקת הכרם הקטנה שצמודה ל'גוהר חצר יין' של ענת ואלי גבאי בראש פינה, ממנה מפיקים בסך הכול 100 בקבוקים בשנה מתוך 2,500 הבקבוקים שהם מייצרים, "אבל זה זן אחד ומיוחד ומשוגעים עליו".

מהיכן השם 'גוהר? גוהר היה שמה של סבתו של אלי, ממוצא פרסי,  והמשמעות היא אבן יקרה. אלי לא למד עשיית יין באופן מקצועי, אלא מתוך התנסות וסקרנות, ביקור וטעימות ביקבים רבים באירופה, ובעיקר תשוקה ואהבה אדירה לתחום. הוא מייצר יין שנים רבות לצריכה אישית ומשפחתית, ומשנת 2020 החל להגדיל כמויות.

יינות יקב גוהר. צילום ענת גבאי

"היקב שלנו משפחתי ואינטימי, וכיום רנחנו מייצרים כ- 2,500 בקבוקים של קברנה סוביניון, שיראז, מרלו, מרסלן וסוביניון בלאן מחלקות נבחרות של כורמים במרום הגליל (ספסופה, כפר שמאי וכרם בן זמרה). המרסלן מחלקת הבית הוא היחידי מהטרואר של ראש פינה", אומרים השניים. "בחצר אנחנו מוכרים גם שרדונה שחבר בספסופה מייצר, וזה היין היחיד אצלנו עם כשרות. היינות שלנו מאוזנים, עם חומציות קלה, פירותיות וטעמים שמדגישים את טרואר החלקות. בנוסף אנחנו מייצרים סיידר תפוחים (גרנד סמיט ופינק ליידי) מותסס בבקבוק – מיוחד ונפלא לימי הקיץ."

כרם גוהר בראש פינה. צילום ישראל פרקר

השניים פתחו את חצר ביתם לחוויית יין מיוחדת ואישית, לאירוח במקום טבעי, שליו ושמח. הם מזמינים אורחים לרגעים נעימים עם היינות מהיקב הביתי, גבינות ומאפים מתוצרת גלילית, וצלילי מי נחל מפכים. נשמע מפתה.

כל הפרטים על גוהר כאן

 

ליאור לקסר יינן ראשי ומנכ"ל יקב ירושלים. צילום יונתן לבני

יונתן לבני מבקר ביקב ירושלים –VFM  כבר אמרנו?

את הסיפור על יקב ירושלים אתחיל עם היקב של משפחת שור לפני דורות בעיר העתיקה בירושלים, שבהמשך התרחב למספר יקבים בבעלות בני המשפחה. אחד מהם היה 'יקבי שמשון' של צבי מנדלסון ורעייתו ציפורה למשפחת שור. בשנת 1976 עבר היקב, שייצר בעיקר מיץ ענבים ויינות קידוש, למשכנו היום באזור התעשייה עטרות בצפון ירושלים, מקום שאינו ידוע כמזמין אורחים ליד מחנה הפליטים קלנדיה.

במרכז המבקרים. צילום יונתן לבני

בשנת 2006 רכש את יקב שמשון איש העסקים עופר גואטה ממושב בני ראם, שהוא גם בעל 40% מכרמי היקב (הענבים ליקב מגיעים ממספר אזורים בארץ: זיכרון יעקב בנימינה וגבעת נילי, שפלת יהודה, בעיקר מבני רעים ומהרי ירושלים והשומרון), ושינה את שמו ל'יקבי ירושלים' – שם שאמור לחייב את בעליו ואת יוצר יינותיו, והוא אכן היקב היחיד בעיר הבירה. בשנת 2018 פתח היקב מרכז מבקרים בטחנת הרוח מונטיפיורי במשכנות שאננים; רעיון מבריק מבחינת חשיפה ויחסי ציבור, מכיוון שכמעט אין בירושלים מקום יותר מושך  ממנו תיירים ומבקרים מהארץ ומחו"ל – אין עוד טחנת רוח כמו זו של השר משה  מונטיפיורי המפורסם, ובמקום גם מוצבת מרכבתו הידועה. חוץ ממרכז המבקרים פתחו במקום גם קיוסק שמספק מזון ושתייה למבקרים.

יקב שיש לו קיוסק. צילום יונתן לבני

דבר משמעותי ביותר שקרה ליקב: מ- 300,000 בקבוקים שיוצרו בו בזמנו, הוא מייצר היום 3,500,000 בקבוקים שרובם נמכרים  בארץ, בחנויות יין, בתי מלון, מסעדות ומעדניות – אך לא ברשתות השיווק.

ועוד דבר מיוחד יש ליקב ירושלים: מנכ"ל היקב והיינן הראשי בו הוא – ליאור לקסר, מי שהיה היינן הראשי ביקבי כרמל במשך 15 שנים. מאז 2019 הוא משמש בתפקידו תחילה כיינן הראשי  – תפקיד בו החליף את היינן סם סורוקה, ומאז 2022 גם מנכ"ל היקב.

צילום אביעד שערץ

את טעימת יינות היקב ערכתי במרכז המבקרים עם ליאור לקסר ועם כרמית אהרנרייך, סמנכ"לית השיווק של היקב ומי שעבדה שנים ביקבים ברמת הגולן.

עוד אציין, עבור אלה שלא ימשיכו לקרוא את רשמיי מכל בקבוק יין אותו טעמתי, שהוכיתי בתדהמה מאיכויות יינות יקב ירושלים אותם לא הכרתי, ומהמחירים של היינות שהם כולם VFM (תמורה למחיר), ובהתחשב באיכותם הדבר עוד יותר מרגש.

פרמיום סוביניון בלאן 2022 – ענבים משני כרמים גבוהים בשומרון. ההבשלה הפיזיולוגית והפנולית היו אחידים, ואפשרו בציר מוקדם של הענבים שאוכסנו אחרי הסחיטה במיכלי נירוסטה למשך כ-5 חודשים. יין בעל גוון ירקרק עם ארומות של פסיפלורה ודשא קצוץ, גוף נחמד וחומציות מודגשת. לאוהבי הזן הוא יהיה ממש כיפי. המחיר 60 ₪ – VFM  אמיתי.

פרמיום רוזה 2022 – יין רוזה יבש מענבי פינו נואר האהובים עלי כל כך, שהגיעו מכרמים גבוהים בהר ברכה, הושרו למשך כשעתיים עם הקליפות ואז נסחטו בריסוק קל. כך מתקבל תירוש קליל יותר מאשר מענבים הנסחטים בסחיטה רגילה ונוצר FREE RUN. המיץ הועבר לחביות נירוסטה. יין עדין בצבע סלמון או אפרסק בשל. מאוד יבש, נגיש ופירותי. ארומות נעימות של תות ופטל, ובוקה של פריחת הדרים. חומציות מאוד מאוזנת ונעימה בפה. המחיר 60 ₪ – חוויה של VFM .

צילום אביעד שערץ

The Windmill Project קולומברד גפנים בוגרות 2022 – פרויקט מענין של היינן; ניסוי יינני של עשיית יין לבן יבש מגפנים בוגרות בנות 45 שנים, הנטועות בהדליית גביע במורדות הרי הכרמל. כבר שלוש שנים שמייצרים יינות אלה ביקב ורק עכשיו, לאחר שלוש שנים החליטו להפוך אותו ליין למכירה. הקולומברד הלבן נסחט בסחיטה עדינה, תסס במיכלי נירוסטה וחלקו בחביות עץ משומשות. אלכוהול נמוך של 10.5%.

את היין אפשר לרכוש רק יחד עם בן זוגו לניסוי: The Windmill Project קריניאן גפנים בוגרות 2021 – הקריניאן מגיע אף הוא מגפנים בוגרות בכרמל, ולאחר תסיסה ממושכת עם הקליפות נסחט בעדינות לחביות משומשות. אני חסיד של קריניאן, וסבור שהוא כל כך מוצלח בישראל שצריך היה לעשות ממנו יין ביקבים רבים בארץ. היין של יקב ירושלים הוא חגיגת טעמים של הקריניאן – פטל, אוכמניות ותבלינים מקומיים. יין עם גוף בינוני נעים וחמיצות עדינה ומאוזנת. רק 1,000 ליטר יוצרו מכל אחד מהיינות, והם נמכרים במרכז המבקרים ובמספר חנויות יין רק כצמד ב- 190 ₪ – שוב, בהתחשב באיכות הטובה ממש VFM.

וינטג' שרדונה 2022 – יין לבן יבש, שהופק מכרמים בהרי ירושלים ומכרמים ממורדות הכרמל. לאחר סחיטה עדינה תסס חלק מהתירוש בחביות עץ אלון, והמשיך להתיישן במשך שלושה חודשים על משקעיו, וחלק מהיין התיישן במיכלי נירוסטה. יין בעל גוף בינוני, עם טעמים וריחות של תפוח עץ ירוק ואפרסק. סיומת נעימה ומאוזנת. זהו שרדונה עדין ממנו עושים ביקב עשרות אלפי בקבוקים. הוא נחשב לאחד הפופולריים ביותר ביקב. המחיר 40 ₪ – ברור כמובן שהוא VFM בהתגלמותו.

צילום אביעד שערץ

The Windmill Project רזרב שרדונה 2022 – שרדונה נוסף מתוצרת היקב. גם הוא מגיע מהרי ירושלים מגובה 800 מטר, ולאחר סחיטה עדינה תסס חלק מהתירוש בחביות עץ אלון צרפתיות במשך שישה חודשים על משקעיו. חלק אחר התיישן בנירוסטה ואז חוברו שני היינות התוססים. השרדונה הזה הרבה יותר מינרלי מקודמו, והוא שרדונה קלאסי גם בריח וגם בטעמי הדרים ותפוח, וסיומת מאוד ארוכה ונעימה. המחיר 89 ₪ – ממש VFM .

פרמיום מרסלאן 2021 – גם הענבים למרסלאן מגיעים ממורדות הכרמל. לקסר סבור כי זהו זן שמתאים מאוד לישראל. יין אדום יבש שהופק אחרי תסיסה ממושכת על הקליפות, שוב חלקו בחביות עץ אלון וחלקו במיכלי נירוסטה. היין דרש הרבה עבודה ייננית ביקב כדי להגיע לתוצאה הטובה של היין. טעם פירותי מאוד רענן, עם נגיעות עץ בטעם. מרירות עדינה בסיומת. המחיר 70 ₪ – ממש מציאה בהתחשב באיכות ובמחיר. יותר מ-VFM.

פרמיום רד בלנד 2021 – בלנד בטעמים נעימים העשוי משני זנים: קריניאן מגפנים בוגרות מכרמים בבנימינה, ומרסלאן מגבעת נילי. לאחר תסיסה ממושכת היין התבגר בחביות משומשות בנפח 300 ליטר. יין מורכב שנותן תחושה נעימה של פירות יער אדומים ובשלים, עשבי תיבול ומעט ליקריץ.  גוף בינוני לא כבד, וסיומת ארוכה שאינה נגמרת. לטעמי אחד היינות המיוחדים והטעימים ביותר בטעימה.  מחיר מצחיק בהתחשב באיכות – רק 70 ₪. VFM כבר כתבתי?

 

זו קלאסיקה שלא מתיישנת ולא מאבדת לעולם מהרומנטיקה שלה: יין וגבינות – שידוך נהדר. צילום pexels

יוסי נאור מטעים ומתאים יינות לגבינות בחג השבועות

זו קלאסיקה שלא מתיישנת ולא מאבדת לעולם מהרומנטיקה שלה: יין וגבינות – שידוך נהדר; שניהם מופקים ממוצרים חקלאיים. תהליך הייצור טבעי, מסובך ומרתק. לשניהם מסורת ארוכת שנים. שילוב הטעמים של שניהם יוצר חגיגה אמיתית בפה.

"עַל טַעַם וְעַל רֵיחַ אֵין לְהִתְוַכֵּחַ" – הטעם האישי הוא קריטי כשמדובר על יינות וגבינות. ששילוב של יין וגבינות בהתאמה נכונה – היין יוציא מהגבינה את המיטב, ולהיפך.

כדי שנוכל ליהנות מהחיבור בין יין לגבינות, עלינו להגיש אותם בטמפרטורה הנכונה. על היינות הלבנים להיות מקוררים ל-8-10 מעלות, ויש לפתוח אותם סמוך לזמן השתייה. את הגבינות מוצע להוציא מהמקרר כשעתיים לפני ההגשה, ולשמור אותן באריזתן עד הפריסה-הגשה.

כדי ליהנות מהחוויה של טעימות יין וגבינות, חשוב לוודא התאמה טובה. להתאמת יין – הזן, היקב, לגבינות; הנה ההצעות שלנו:

גבינת סנט מור

סוביניון בלאן 2022 – יקב בת שלמה: ארומטי, טרופי, בעל נוכחות. מינרלי, מרענן, ומעודן. נפלא, ממש חוויה. המחיר 98 ₪. יתאים לגבינות עזים: סנט מור, ולנסיי, בושה. ופטה.

שרדונה 2022 – יקב צובה: סינגל ויניארד, התיישן שמונה חודשים בחביות צרפתיות. ארומטי, מינרלי, חמאתיות עדינה. גוף מלא, עגול. אלגנטי, מורכב ומרשים. המחיר 105 ₪. התאמה לגבינות: ברי, קממבר, קשקבל, גבינה כחולה.

גבינת רוקפור. צילום pexels

ריזלינג 2020 ריינהאסן – יקב פיוז’ן: עשוי משלושה סוגי ריזלינג שונים מאזור ריינהאסן בגרמניה. חומצי, מינרלי, ומאוזן. עשיר בפרי. קצת מכול דבר. איכות ועונג. המחיר 95 ₪. בשל החומציות הגבוהה מתאים להרבה גבינות: גאודה, צ’דר, גרוייר, תום, רוקפור.

רוזה מרסלאן 2022 – יקב אדיר: רענן ופרחוני, מינרלי וקריספי. חמיצות מאוזנת וסיומת מתמשכת. קיצי ארומטי ומענג. המחיר 89 ₪. התאמה לגבינות: מוצרלה, אמנטל, קשקבל, פרמזן וצ'דר.

ככרות גאודה. צילום unsplash

רוזה 2022 – יקב פלם: בלנד של ענבי סירה, סנסו, קריניאן וקברנה סוביניון, שיחד יוצרים יין רענן, קליל, פירותי ונעים. פריכות, חמיצות ומינרליות מרשימות. המחיר 119 ₪. יין משמח אשר יתאים לגבינות: גאודה, צ’דר. גבינות אלפיניות וגבינות שווייצריות צעירות.

שנין בלאן 2021 – יקב האגם הצפוני: התיישן חמישה חודשים בחביות צרפתיות. עשיר בארומות וטעמים. פרחוני, קריספי, חד וחמאתי. מורכב ומאוזן, מדויק ומדהים. המחיר 120 ₪. ילווה נהדר גבינות רכות: ריקוטה, צפתית, קממבר, ברי, סנט מור.

גבינת ברי. צילום unsplash

הרי יהודה לבן 2022 – יקב צרעה: עשוי מענבי שרדונה וסוביניון בלאן, התיישן שמונה חודשים על השמרים בחביות עץ. פרי נהדר. מורכב, מאוזן, מינרלי ורענן. מהנה, נהדר. אומנות, הצגה. המחיר 120 ₪. התאמה לגבינות: סנט מור, ולנסיי, בושה.

ויונייה 2022 – יקב כישור: ארומטי, מינרלי, עגול וחמיצות טובה. מורכב, טעים ומצוין. המחיר 85 ₪. נפלא עם גבינות: ברי, קממבר וצ’דר.

פינו גרי 2021 – יקב נישקה: קל, פריך, עשיר בפרי, חומציות נפלאה. יין מדויק ומרשים. התאמה לגבינות: ריקוטה, מוצרלה ואמנטל.

גבינת קממבר עם תוספות – אפשר גם בלי

גוורצטרמינר חצי יבש 2022 – יקב לוריא: רענן, ארומטי וטרופי. גוף קל, מתיקות עדינה ומאוזנת. המחיר 85 ₪, מושלם לקיץ. נהדר לגבינות: ברי, קממבר, ריקוטה וצפתית.

אנו משתבחים בטוב תוצרת הארץ: יינות ישראלים וגבינות ישראליות. בבואנו להתאים יינות לגבינות עלינו לעבוד לפי כלל אחד בודד: "אם זה טעים, זה טוב".

איך אפשר שלא ליהנות? איך אפשר שלא להתאהב ביינות וגבינות?

השיר קל, מרענן, פריך וקליל. בדיוק כמו היינות. מתאים לקיץ.

מתאים לחגיגת שבועות בקיבוץ עם חולצות לבנות.

איך אפשר שלא – דורון טלמון (ג'יין בורדו) ועופר פורטוגלי. עופר הגדול, דורון בְּרַכּוּת. זזים מצד לצד. איך אפשר שלא… חג שמח!

כדאי לקרוא גם את זה

וחג שבועות 2023 תעשה לך עם יינות לבנים ורוזה

לבן או רוזה? לבן וגם רוזה. על המרפסת מול שקיעה או במהלך כל הקיץ החם. צילום איל גוטמן

שבועות הוא ללא ספק חג הקיץ והיינות שמלווים אותו. לפניכם מבחר יינות לבנים ורוזה שהגיעו למערכת לקראת החג – רק חלק קטן מהמבחר שתמצאו בחנויות היין ורשתות השיווק. מתאימים היטב לארוחות החג ובכלל לקיץ הישראלי שנמשך 8 חודשים בשנה. שיהיה חג שמח ולחיים. קראו כאן

 

אירוע פתיחה קודם של הפסטיבל. צילום אלדד מאסטרו

1.6.23: אירוע פתיחת פסטיבל היין ה-25 של מטה יהודה ביד השמונה

יקבי הבוטיק של אזור היין 'יהודה' יציינו במהלך חודש יוני את פסטיבל היין ה- 25 המשלב תרבות, יין, תיירות וחקלאות. הפסטיבל ייפתח באירוע מרכזי חגיגי שיתקיים ביום חמישי, 1.6.23 משעה 20:00 בגן התנ"כי ליד מלון יד השמונה בנווה אילן, בהשתתפות 37 יקבים מהאזור המוכרים כאפלסיון היין הרשמי הראשון והיחיד בישראל.

באירוע הפתיחה של הפסטיבל שיתקיים בתשלום, יוכלו המבקרים לטעום ללא הגבלה ממבחר יינות היקבים, להיפגש עם בעלי יקבים וייננים שיגיעו לאירוע. יהיו שם גם מוזיקה – חינם, ואוכל – בתשלום.

צילום תיירות מטה יהודה

היקבים שישתתפו בפסטיבל וכמובן בערב הפתיחה: נבו, רמ"א, סוסון ים, רביב, קטלב, יהודה, קסטל, צובה, רזיאל, רוגלית, יפו, עמק האלה, צפרירים, הנס שטרנבך, ספרה, קלע דויד, שריגים, עגור, מטלר, הדר, פלם, טפרברג, צרעה, מוני, קדמא, קלו דה גת, פאר, נבות, כרם ברק, שורק, ברבדו, בזק, בן נון, רד פואטרי, בר גיורא, לטרון.

האירוע המרכזי יתקיים ביום חמישי  מ-20:00. הכניסה מחניית נווה אילן. מחיר כרטיס 80 ₪. רכישת כרטיסים כאן

לאורך חודש יוני, בסופי השבוע עד 30.6.23, יתקיימו ברחבי אזור יהודה אירועי יין, מוזיקה, סיורים וטעימות, השקות יינות חדשים ומפגשים בטרואר המקומי. פרטים עליהם תמצאו באתר מחלקת התיירות מטה יהודה ובעמוד הפייסבוק הלב הירוק תיירות מטה יהודה

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר