טרה וינו 2022: בשולי התחרות

אלון גונן: מאז 2006 מתקיימת תחרות טרה וינו ביוזמת, ארגון והובלה של חיים גן – איש הענבים וצוותו. חבר שופטים המורכב ברובו מאנשי תעשיית היין הישראלית, ייננים, בעלי יקבים, עיתונאים, סומליירים וכמה אורחי חוץ, מתכנסים ליומיים של טעימת יינות אינטנסיבית. צריך לקחת בחשבון כי רק היקבים ששולחים יינות לתחרות עומדים לביקורת, והם אלה שמקבלים ציון ודירוג. יקבים שלא שלחו יין לא עומדים לביקורת, ולכן לא מדובר תמיד ביין הטוב ביותר או יקב הבוטיק הטוב ביותר בישראל; מדובר בטוב ביותר שהשתתף בתחרות. יש עשרות יקבים שלא משתתפים בתחרות, וכל אחד מסיבותיו הוא: היקבים קסטל, פלם, צרעה, שאטו גולן, פלטר, דלתון, רמת הגולן, הרי גליל, טוליפ, הר אודם, ציון, אור הגנוז ואחרים.

בפועל ניתן לקבוע בוודאות, שרוב היקבים הישראלים לא משתתפים בתחרות טרה וינו ובאירוע שחותם אותה – כל אחד מסיבותיו. הוא יש כאלה שלא מוצאים לנכון להישפט על ידי קולגות שלהם, לא רוצים להיות מובכים מציונים נמוכים, או שהם מעדיפים תחרויות אחרות.

זו כמובן החלטה עסקית ותו לא, אבל אני באופן אישי חושב שהתחרות צריכה לכלול את כולם. אני רוצה לראות תחרות שבה המארגנים לא מבקשים מהיקבים לשלוח יין לתחרות. אני רוצה תחרות בה קונים יינות בחנויות יין מובחרות בלי לשאול את היקבים, ואז מקיימים טעימה מקצועית על פי כל הפרמטרים של טרה וינו. מבחינה חוקית זה כמובן מותר. ברגע שקונים יין הוא יכול לעמוד לשיפוט ולפרסום הביקורת.

בינתיים הפורמט הנוכחי זה מה שיש, וכל אחד בסופו של דבר קונה את היינות שהוא אוהב מבחינת הטעם ומבחינת המחיר. המדליה חשובה ליחסי הציבור שממנפים את היינות הזוכים. לא תמיד יקב שמכריז שהוא המעוטר ביותר במדליות, הוא זה שרוקח יינות עילית, ויין שקיבל מדליית זהב לא בהכרח יענה לטעם קוני יינות.

טקס הכרזת הזוכים בתחרות טרה וינו 2022-23 התקיים ביום חמישי 15.12.22. באותו מעמד קיבל יונתן תשבי – כורם ותיק ומייסד יקב תשבי, פרס מפעל חיים. מתוך היינות שזכו דלינו מספר פנינים על הזוכים:

יקב הבוטיק הטוב ביותר

כיקב הבוטיק הטוב ביותר בתחרות אשר מייצר בין 10,000 ל- 100,000 בקבוקים, נבחר 'יקב אמפורה'. כשמעיפים מבט קצר על היינות הזוכים של היקב, קצת קשה להתעלם מהיינות שהיקב החליט לשלוח לתחרות: 'קברנה סובניון מקורה 2013' שקיבל מדליית זהב כפולה – דרך אגב אי אפשר למצוא את היין על המדפים באף חנות שבדקתי, ומדליית זהב בה זכה 'מקורה קברנה סוביניון 2017' – דרך אגב, אף  מילה על היינן ארקדי פפיקיאן, שטביעת האצבע שלו ניכרת בשני יינות אלה. מעניין שהיקב לא שלח יין מהשנים האחרונות עם הייננים החדשים, ומשום מה זכה בתואר הזה.

יקב הבוטיק הקטן הטוב ביותר

'יקב כרם ברק' זכה בתחרות בתואר יקב בוטיק הטוב ביותר עד 10,000 בקבוקים, והשאלה היא לאן נעלם ה- PET NAT (יין מבעבע שתוסס בבקבוק) שלו. זה המקום לציין שגם ב- 2019 זכה יקב ברק באותו פרס עם יינות אלה: 'אדום 2013' – מדליית זהב כפול, 'אדום 2012' – מדליית זהב, 'דרגון באני 2013' – מדליית זהב, 'דרגון באני 2015' – מדליית זהב, 'ים תיכון 2014' – מדליית זהב, 'אדום 2014'- מדליית כסף. ב- 2022 זכו היינות האלה: 'דרגון 2013' – מדליית זהב, 'דרגון 2014' – זהב כפול, 'דרגון 2015' מדליית זהב, דרגון 2018' – מדליית זהב, 'פרנצ' קולומבר 2016' – מדליית זהב, 'מרסלן 2018' – מדליית זהב.   לא ראיתי שהייתה בתחרות קטגוריה של PET NAT, וזה מעניין כי כרם ברק הוא החלוץ, ויש די הרבה יקבים שעושים את הדבר המוזר הזה.

צוות הייננים הטוב ביותר

צוות הייננים הטוב ביותר שנבחר לשנת 2022-23 הוא מיקב טפרברג – שלושה שאכן עושים עבודה נפלאה ביקב: שלמה (שיקי) ראוכברגר יינן ראשי ביקב טפרברג משנת 2002, אוליבייה פרתי יינן ביקב מ-  2006, ודניאל פרידנברג יינן ביקב מ- 2016. דרך אגב, בטרה וינו 2019 זכה הצוות של טפרברג באותו תואר. התחרות בעצם היא תמיד עם צוות יינני ברקן-סגל שזכו בטרה וינו בשנת 2020 ובשנת  2021. יש עוד יקבים גדולים עם צוותי ייננים; אז איפה הם?

עמק האלה בלאן דה בלאן 2009 – יין עם פיצול

את הברוט הזה שזכה במדליית זהב כפול בתחרות השנה, התחיל דורן רב הון ב- 2009 ואז הוחלף על ידי מספר ייננים, שלא נגעו בבקבוקים עד שהגיע היינן דרור אנגלשטיין שבעצם הוציא את השמרים מצוואר הבקבוק, הוסיף את הליקר והפך אותו לברוט. זה קרה ב- 2018, בדיוק 10 שנים מאז ביקבק אותו דורון.

לשמחתי פגשתי את דרור ביקב רגע לפני שהוא עזב, טעמנו יחד את היין לפני הוצאתו לשוק, ואף שמרתי לי כמה בקבוקים לטעום אותם במהלך השנים. באותו מעמד סיפר לי דרור כי הם הוציאו את השמרים רק ממחצית הבקבוקים שדורון ביקבק, ואת התהליך בשאר הבקבוקים יעשו בעוד שנה שנתיים. מי שעשה זאת אחרי דרור היה היינן הבא מאיר עמר, ששימש כמשגיח הכשרות. כדי לא לסבך את העניינים, מדובר בשתי סדרות של הברוט הזה ושל שני ייננים – דרור ומאיר. ביקב אפשר למצוא עכשיו רק את הברוט שנעשה על ידי מאיר ונשלח לתחרות, מחירו 198 ₪.

כאן בדיוק מתחילה הבעיה שלי עם הקונספט של התחרות: בעצם אנחנו לא יודעים כלום על הנוזל שבתוך הבקבוק, כי כשטעמתי את הברוט שיש על המדף כרגע, הוא שונה לחלוטין מהברוט שדרור הכין – אין דמיון לא בריח ולא בטעם. לטעמי הברוט שזכה בטרה וינו לא היה מאוזן ולא ברורה לי המדליה, אבל כמו שלא ברור לי איך נבחר יונתן תשבי. רק חיים גן יודע.

קברנה פרנק: רק דאבל גולד אחד

בשנים האחרונות הופך הזן הזה ליותר ויותר פופולרי בארץ, ויקבים רבים משחררים לשוק יינות זניים שמאוד מתאימים לאוכל הישראלי. הייתה תחושה באוויר שזה הולך להיות הזן שינגוס בקברנה סוביניון המעיק לא פעם בארץ החמה שלנו. בתחרות אומנם הוענקו מדליות ליינות קברנה פרנק, אבל איך שהוא נראה שיש פיספוס – אולי בגלל שיקבים כמו מרגלית, ויתקין, טוליפ ורקנאטי לא השתתפו ולא שלחו את שלהם.

היחיד שזכה בדאבל גולד בקטגוריה זאת הוא יקב מוניץ עם קברנה פרנק 2020 אביהו (לזכר אביהם של אנשי היקב שראל ואיתי מוניץ, שכינויו היה אביהו). 86% קברנה פרנק עם תוספת של 14% מרלו. יקב בן-חיים זכה במדליית זהב עם הקברנה פרנק 2017 עם תוספת של 15% מרלו וקברנה סוביניון; יקב דדה זכה במדליית כסף עבור קברנה פרנק 2018 שלו, וגם בו יש תוספת של סירה; קברנה פרנק 2014 של יקב גוש עציון זכה במדליית זהב – אותו יין זכה באשכול הזהב 2018. דרך אגב, היין לא זמין ואזל מזמן מהמדפים. גם באתר היקב אי אפשר למצוא אותו. קברנה פרנק 2018 לגסי של יקב טפרברג  זכה במדליית זהב, ובמדליות כסף זכו קברנה פרנק גופנה 2020 של יקב גבעות, וקברנה פרנק 2020 של יקב אדם.

יקב כמיסה או דלתא – תלוי את מי שואלים

היקב של היינן יהודה כמיסה, שביקב כרמל זיהו כפוטנציאל שיווקי וכנראה שיש שם אנשים עם חוש ריח. כמיסה קוטף מדליות ביינות מתיישנים. שתי מדליות זהב ומדליית דאבל גולד, הוכרז כגרנד צ'מפיון הישראלי של התחרות עם יין אלפא אולטרה פרמיום 72 משנת 2014, ושאפו על כך.  ב- 1 ביוני השנה פרסמנו שבעקבות פשרה משפטית בין יקב דלתון ויקב דלתא סביב הדמיון בין שמות שני היקבים, הוסכם שכמיסה יפסיק להשתמש במותג דלתא, והיקב שלו ייקרא 'יקב כמיסה'. אולי זה לא הוא, אבל השם יקב דלתא מוכר ושגור אצל רבים, וכנראה נחשב  למותג טוב.

ומשהו לסיום, ביידיש אם יורשה לי

שני יקבים צדו את עיניי ברשימת זוכי המדליות; שני יקבים שמעולם לא שמעתי עליהם, ובעצם מתברר שלא בטוח שמישהו שמע, אז האחד 'יקב סיפורים', והשני 'יקב לומבארד'. אתחיל עם הראשון: 'יקב סיפורים' שזכה במקום הראשון בקטגוריית היקב הביתי הטוב ביותר בישראל. אז גם לי מותר להשתמש בחוש הומור, אף על פי שלי אין ממש חוש הומור מפותח דיו – בטח לא ביידיש, אבל לעורך שלי דווקא יש. מה שאנחנו עושים כאשר נשותינו עולות על משכבן לישון שנת ישרים, זה להתבדח. הפעם יצא היידיש מהארון, אז אם בסיפורים עסקינן. מי לא מכיר או שמע את המונח "סיפורי סבתא". בויקיפדיה למדנו כי ביידיש בּאָבּע מעשה'ס, או "בּוֹבֶּה מַייסֶס" הוא ביטוי  שבא לתאר דברים מופרכים ולא אמינים. אז כשמחפשים בגוגל את 'יקב סיפורים' מקבלים כל מיני דברים רק לא מי זה ומה זה, וכששאלתי את חיים גן מי עומד מאחורי השם, ענה לי כי מדובר ב"יקב ביתי שאין לו עמוד פייסבוק ואין לו אתר, והציון של היין היה כמעט דאבל גולד", ברור לי שמדובר בדברים מופרכים. בקיצור, למי יש זמן לסיפורים בימים אלה.

היקב השני הוא 'יקב לומבארד'. כאשר חיפשתי את היקב הזה בגוגל, הדבר הראשון שעלה זו המילה לוּמְבָּגוֹ – כאב גב תחתון שעלול להתפשט לעכוז ולרגליים. שתי מדליות כסף ליקב זה, האחת ליין מ-  2016 והשנייה ליין מ- 2020. מי שמע מי יודע?

ביקורות יין: צבע הכסף

אלון גונן: נמשיך עם תחרות טרה וינו, ואני אתמקד בזוכי מדליות הכסף. מאחר וחיים גן מגביל את כמויות מדליות הזהב והדאבל גולד, יוצא שהרבה יינות קצת מפסידים ניקוד, ובעצם היו צריכים לקבל ציון של מדליית זהב. בסך הכול הוענקו השנה בתחרות טרה וינו 36 מדליות זהב כפול, מתוכן 23 מדליות זהב כפול ליינות ישראלים.

יקב ארגוב: פטיט סירה 2019 – יקב קטן, נחבא אל הכלים. אני עוקב אחרי היקב הזה והיינן אמיר ארגוב כבר כמה שנים, ומתחילת דרכו הפטיט סירה שלו שונה בנוף – עז, עוצמתי, מאוד מיוחד. ללא ספק בקטגוריה של הזהב. מחירו 120 ₪.

יקב ברקן: אלטיטיוד 624 קברנה סוביניון – מדליית הכסף שהוענקה לו גדולה עליו. אומנם יין עוצמתי וכבד, אבל זה כל הסיפור שלו. לא ממש יין מרגש. מחירו באתר 'שר המשקאות' 99 ₪.

יקב ברקן: שרדונה בטא 2021 – כאן יש לדעתי פיקשוש. זה שרדונה מהליגה של הזהב. חד, עוצמתי, פירותי ומאוזן להפליא. מחירו 85 ₪.

יקב ברקן: ריזלינג בטא 2021 – לצערי ריזלינג מעיק. מחירו 85 ₪. יותר מזכיר את הבלו נאן ב- 30 ₪.

יקב כרמל: סינגל ויניארד וולקנו מרלו 2019 – מרלו מאוד מעניין מענבי כרם נחל אביתר. בורח מהמרלו-ים הצפוניים המעיקים, מאוזן להפליא. בליגה של הזהב ללא צל של ספק. מחירו 160 ₪.

יקב שאטו רמו Chateau Remo Grand Blend 2017 :- בלנד מעיק, כבד ותרופתי. לא ברורה המדליה

יקב גבעות: גופנה קברנה פרנק 2020 – קברנה פרנק מושלם. מהליגה של הדאבל. מחירו 165 ₪.

יקב מוני: אסטייט שיראז 2020 –  שיראז ינוקא עם פוטנציאל מדהים. חריף, עוצמתי. יופי של יין. מחירו 80 ₪.

יקב נישקה (הוד השרון): פינו גרי 2021 – ביקב זה ממשיכים את הקו של הפינו הטוסקני, שלדעתי מגיע לו זהב. יופי של יין.

יקב שילה: פטיט סירה רזרב 2020 – גם כן פטיט סירה מהליגה של הזהב. מחירו 135 ₪. זה בדיוק היין שצריך לגרום לנו להיפרד מהבלנדים המסורתיים או מהקברנה-ים המעיקים. זה היין שצריך לסמן לחיים גן להתחיל להכניס דם חדש לשולחנות השיפוט.

 אֶמָאוּס 2020 קברנה סוביניון – טעמתי את היין הזה באחד האירועים של בית הספר שורק. יהודית אופיר היא הייננית. לא כתבתי עליו ביקורת מעולם, כי הוא לא ממש היה למכירה בחנויות ולכן נמנעתי. מאוד התפלאתי למצוא אותו בטרה וינו ומקבל מדליית כסף. ברישומי הטעימה שלי מצאתי יין תרופתי, על גבול הפורטיות, יין עם לא מעט פגמים. כנראה שהשופטים ראו בפגמים הללו משהו מיוחד. ואני שוב חייב לשאול: האם היין הזה רלוונטי? נמצא על המדפים? ואם לא, אז על מה ולמה לשפוט אותו.

יקב כינור דוד ICE WINE  2012 : – גם פה מדובר בסוג של החלטה מוזרה ואין לי מושג מי היו המתחרים, אבל מדליית כסף לאייס ווין ישראלי? לדעתי מדובר בבדיחה. אייס ווין הוא יין קינוח שעושים מענבים קפואים, כאלה שעדיף שיקפאו על הגפן כמובן ולא בפריזר השכונתי. לא כל ענב יכול להתמודד עם קיפאון, ולכן הענב הטוב ביותר הוא זן הוידאל – הכלאה של זן ענבים אמריקאי בשם סייבל בלאן, וזן צרפתי בשם אוני בלאן. קליפתם עבה במיוחד ולא מתפקעת כשהם קופאים. נכון שהיום עושים אייס ווין כמעט מכל זן ענבים כמו קברנה סוביניון, קברנה פרנק, שרדונה, גוורצטרמינר וריזלינג, אבל אי אפשר להשוות בין איכות הנקטר של הזן המקורי לשאר. אז כינור דוד רקח אייס ווין במדינת ישראל. אני לא מדבר על התעוזה או הצניעות? אבל באמת. מדליית כסף על מה ולמה? מתיקות היא אומנם סם ממכר, אבל יש גבול.

יין חם לסוף השנה האזרחית

אלון גונן: חגי סוף השנה האזרחית בפתח, ובאירופה הקפואה הולכים לשתות הרבה מאוד יין בחגים אלה – יין חם. בכל פינה נמזג הנוזל המתוק הזה שמבושל על פי מתכונים משפחתיים, ובכל דוכן יש את הסוד של היין – משתמשים בדרך כלל ביינות זולים. אין צורך להשקיע יותר מדי, כי תוספת התבלינים הופכת את טעם היין המקורי למשני. כמובן שאסור להשתמש ביינות מקולקלים ומעופשים, אחרת שום דבר לא יעזור. אצלנו בארץ אין מסורת של שתיית יין חם, אבל יש כמה יינות בארץ שמתאים בול לעשות מהם יינות חמים, בעיקר בגלל תג המחיר. אפשר להשתמש ביינות חצי יבשים, שהמתיקות שלהם יותר גבוהה מהיבשים כמובן, ולדעתי יינות חצי יבשים תמיד מקומם בסוג של תבשיל, או כאמור לעשות מהם משקאות חמים או סנגריה קיצית. אין הבדל בין האדום או הלבן, ואפשר אפילו לזרום עם מבעבע חצי יבש אם תמצאו משהו זול .

הנה מתכון בערך ל- 10 א.נשים

מצרכים: 2 תפוזים, 2 קלמנטינות, 1 לימון, 200 גרם סוכר – עדיף חום, 5 יחידות ציפורן, 1 מקל קינמון, 2 עלי דפנה, 1 כפית מוסקט מגורד, 2 כוכבי אניס, וכמובן 2 בקבוקי יין.

איך מכינים: ממיסים את הסוכר בסיר גדול עם המיץ של התפוזים, הקלמנטינות והלימון. מוסיפים את שאר מוצרים חוץ מהאניס, ומביאים לרתיחה. מוסיפים בקבוק אחד של יין ומביאים לרתיחה. מוסיפים את האניס ואת הבקבוק השני, ומביאים לרתיחה נוספת. נותנים לעסק לרתוח כ- 10 דקות כדי לצמצם קצת את הנוזל ולהיפטר מהאלכוהול. טועמים, ואם צריך להמתיק, להוסיף עוד קצת סוכר ולבשל עד שיימס. לחיים ושתהיה שנה אזרחית טובה. דרך אגב, אפשר סתם להכין ולשתות בחורף.

מספר אפשרויות כבסיס ליין חם

יקב טפרברג: אימפרשן קברנה סוביניון חצי יבש 2020 – יין סמיך, עשיר בטעמים. אלכוהול טיפה משתלט אבל ייעלם בחימום.  מחירו  50 ₪.

יקב סגל: יין אדום חצי יבש – מזעזע לטעמי לשתות אותו ככה, אבל תתבלו, ובמחיר של 22 ₪ כבר שתיתי דברים הרבה יותר גרועים.

יקב כרמל: סלקטד חצי יבש 2021 – גם כאן ישר לסיר בלי להריח. רק לטעום אם לא מקולקל. מחירו 30 ₪.

יקב ברקן: קברנה רזרב חצי יבש – רזרב על שום מה? לא הבנתי. מתכתי משהו. במחיר של 20 ₪ אולי הייתי רוקח איתו משהו. כרגע מחירו 45 ₪.

יקב ברקן: רוזה חצי יבש 2021 – הפתיע אותי. מאוד נעים לשתייה. מחירו 30 ₪.

יונתן לבני מבקר ביקבים בעמק הלואר צרפת

לפני מספר שנים, כשהתוודעתי ליינות שנין בלאן, אחד הזנים הלבנים האהובים עלי, הגעתי למקום הנחשב ביותר בעולם יינות שנין בלאן – הכפר וובריי (Vouvray) באזור עמק הלואר (Vallée de la Loire) . בביקורי הראשון בכפר בו מתגוררים כ- 4000 איש, ניגלה לי עולם יקבים מרתק שבו  עושים רק יינות שנין בלאן. למדתי אז גם שאם חשבתי שיינות שנין בלאן הם תמיד יינות יבשים כמו אלה המיוצרים בארץ, אזי אני טועה טעות חמורה. בוובריי מייצרים, כמעט בכל יקב יינות מהענב, אבל בשונה מישראל החל מיינות מבעבעים בסגנון שמפנואז, דרך יין יבש, יין חצי יבש, חצי מתוק, מתוק, ויינות קינוח מתוקים ביותר.

בכל שנה מאז ביקורי הראשון אני חוזר ומבקר בכפר, נפגש עם הייננים, שותה את יינותיהם, ומכיר יותר ויותר את כל אחד מהם ואת תוצרתו. הסתבר לי אז, בין היתר, כי בשבוע השני בכל חודש דצמבר מתקיים במערה שבכפר, שאליה נכנסים 350 איש, אירוע של  מסדר אבירי השנטפלר (L’ordre de la Chantepleure), חבורת היין השנייה בוותק בצרפת – נוסדה ב-1937. באירוע מתקבלים למסדר חברים חדשים בטקס רב רושם.

אחרי המפגש השנתי מתכנסים כולם לארוחה, המוגשת על ידי שף שהינו בעל מסעדה עם שני כוכבי מישלן. כמובן שאת הארוחה מלווים כעשרה מהיינות המובחרים של האזור. בשנת 2010 המליצו עלי  כמה מהייננים לנשיא המסדר, ולאחר מבחן קצר ולא קשה, התקבלתי בטקס למסדר היין. בטקס, בו קבלתי את תואר האבירות ענדו לי סרט עם צבעי החבורה, וקיבלתי את הסמל שלה. מאז בכל שנה, למעט שנות הקורונה, אני מתייצב בכפר, מבקר שוב את הייננים ומשתתף בטקס המרשים ובארוחה. השנה הגעתי לטקס בו צוינו 10 שנות אבירות שלי  (התואר מחייב) במסדר אבירי השנטפלר.

בכלל, אזור עמק הלואר הוא אזור יפהפה, בו ניתן לבקר במיטב טירות הפאר של צרפת. אחת המפורסמות בהן היא טירת אמבואז  (Château Royal d'Amboise), אחד ממעונותיהם של מלכי צרפת והמקום בו קבור לאונרדו דה וינצ'י, האומן והממציא האיטלקי בן המאה ה-15. כחובב מסעדות טובות למדתי גם שאזור עמק הלואר נחשב – ואני יכול לומר אחרי כל השנים, בצדק, לאחד האזורים בהם יש את מספר המסעדות הטובות בצרפת הגדול ביותר.

עוד דבר המייחד את עמק הלואר, בנוסף ליינות לבנים מענב שנין בלאן, אלו היינות האדומים המיוצרים בעיירות האזור – שינון, סמור, אנז'ה  ואחרות. מאז המאה ה-12 מיוצרים כאן באדומים אך ורק יינות קברנה פרנק.  השנה ביקרתי גם ביקבים המייצרים את הקברנה פרנק, ושתיתי יינות חדשים וגם יינות מתיישנים החל מ- 1948, שנת הקמת המדינה. למדתי שהקברנה פרנק מתיישן בצורה מיוחדת, ואינו מאבד מרעננותו ומהטעמים המיוחדים לו גם אחרי שנים רבות. אגב, כל היקבים בהם ביקרתי שוכנים בתוככי מערות החפורות בסלע, וכך נשמרים החום והקור בצורה אחידה. כל כך קר באזור, שהרבה פעמים צריכים לחמם את תוך המערה בה שוהות חביות היישון, מפני שאחרת לא יכולים הענבים לתסוס. הנה מספר יקבים בהם ביקרתי הפעם:

דומיין הואט – Domaine Huet – יקב מהוותיקים והטובים בוובריי, שנוסד ב- 1928 על ידי ויקטור הואט ובנו גסטון. ליקב יש 260 דונם  גפנים בכפר וסביבו. מיוצרים בו כל סוגי יינות השנין בלאן, מהיבשים עד למתוקים שבמתוקים. הוא נחשב לאחד היקבים הטובים ביותר באזור, ויינות טובים שלו נמכרים מדי פעם במכירות פומביות של בית המכירות כריסטי בלונדון. כשגסטון הואט נפטר ב- 2002 נמכר היקב למשפחה סינית שהגיעה מניו ג'רזי בארה"ב, שרכשה יקב בהונגריה ואת דומיין הואט. את היקב מנהלת היום שרה הואנג, אותה פגשתי לפני מספר שנים. בביקור טעמתי יינות יבשים מ- 2021 ו- 2020, וכן יינות מתוקים וחצי מתוקים משנים קודמות.

שרה מסבירה כי השינויים במזג האויר וההתחממות הגלובלית נותנים אותותיהם ביין, והייננים באזור חייבים להתאים עצמם למה שקורה בעקבות ההתחממות. "ככול שחם יותר אחוזי הסוכר עולים, ואנחנו חייבים להתאים עצמנו למצבים החדשים של הענבים שאנו בוצרים". יינות היקב אכן מיוחדים, שונים מאוד בכל שנה ובין השנים. היינות כבר נמכרו בארץ, אך מתחילת 2023 ייובאו ויימכרו על ידי 'בורגון קראון' של דניאל ליפשיץ. אני ממליץ על קנייתם – יינות נהדרים במחירים שאמורים להיות נוחים בהתחשב באיכות היין.

פיטר האן קלו דה לה מסלרי – Peter Hahn Clos de la Meslerie –  יקב קטן שמייצר יינות ארטיזנליים באזור וובריי. את היקב רכש ב- 2002 אמריקאי שהצליח בעולם העסקי. כמי שתמיד אהב יין, הוא החליט להשקיע את כספו ביקב קטן וישן, רכש בית יפה באזור ופתח לידו יקב שמייצר בעיקר יינות שנין בלאן יבשים. ההצלחה הייתה מידית. יינותיו נמכרים בצרפת ומיובאים לארה"ב ונמכרים בעיקר באזור ניו יורק. התיידדנו כשהתחלתי לבקר בוובריי, ואני יודע שהוא מתאמץ למצוא יבואן שיביא את יינותיו ארצה. מומלץ לשתות אותם, ואני סבור שעוד מעט הם יגיעו ארצה. אם תגיעו לאזור פיטר האן ישמח לארח אתכם ולהטעים את יינותיו. אלי בן זקן, הבעלים של יקב קסטל, הוא מחבריו, ואני יודע כי גם הוא ממליץ עליהם.

דומיין קלו נודין –  Domaine du Clos Naudin – אחד היקבים המובילים והידועים ביותר בוובריי, בבעלות היינן פיליפ פורו. גם היקב שלו, כמו כל יקבי האזור, שוכן במערה עמוקה המלאה ביינותיו, ואלה שונים משנה לשנה. " 2013 הייתה שנה קרה ביותר", הוא מספר לי, "ולכן היינות יצאו כולם יבשים. ב- 2018 היה בדיוק הפוך – כל היינות שלנו יצאו מתוקים. חלק מהקונים שלי לא מבינים את הסיבה להבדל". לטעמי זהו אחד היקבים הטובים בוובריי, ופרט למכירה ביקב ובארה"ב אין לו נוכחות בארצות אחרות. למי שמבקר בוובריי, אני ממליץ לטעום את יינותיו. וינסנט פורו מדבר אך ורק צרפתית, אז אם אינכם יודעים את השפה יהיה לכם קשה  לתקשר איתו.

דומיין ברנרד בודרי –  Domaine Bernard Baudry – היקב שוכן ב-טורן (Touraine) שבאזור שינון. מתייה בודרי הצטרף לאביו ביקב בשנת 2000, והיום הוא הדמות המרכזית בו. היקב מייצר בעיקר יינות קברנה פרנק. מתייה למד בבורדו והשתלם בייצור יין בטסמניה ובקליפורניה. ליקב יש 320 דונם גפנים באזור שינון על אדמה מיוחדת לאזור זה, מהם הוא מייצר בעיקר יינות קברנה פרנק כאשר מ- 2006 הגידול אורגני.

בביקורי במקום קיבלתי הסבר מדויק על ההבדלים בין האדמות השונות והשפעתם על סוגי היינות. טעמתי את כל יינותיו, בין היתר את הקלו גוויליו (בצרפתית מבטאים 'גיו') Clos Guillot, שמיובא על ידי 'שקד – דרך היין'. המחיר 140 ₪. מי שרוצה יין קברנה פרנק מעולה, לא להחמיץ.

יוסי נאור בסיור כרמים בצפון עם חברים ודמיון חופשי

ביום שישי האחרון יצאנו שלושה חברים מקיבוץ הזורע לסיור לימודי וכיפי בכרמים בצפון. אייל – חובב יין, יחיעם – חקלאי ואגרונום ראשי באירופה בחברת נטפים, ואני. שלושתנו חברים בקבוצת טועמי יין מקומית הנקראת 'שותי הנבואה' (שם קודם היה 'שותי הכפר'). נפגשים פעם ב, כאשר כל פעם מתארחים אצל חבר אחר, שותים יין, מנשנשים, ונהנים. לפני שלושה שבועות נפגשנו שלושתנו במקרה בכולבו המקומי (סופרמרקט בקיבוץ), ויחיעם העלה רעיון על הסיור בחלקות של 'רום חקלאות' – שם השותפות של יחיעם ואודי.

תחנה ראשונה הייתה במושב כפר שמאי, אצל אודי אבו ואשתו הילית. אודי הוא חקלאי מגיל 12 במשק המשפחתי, ובחברה לעיבודים חקלאיים. לפני כשנה הצטרף למחלקה החקלאית של 'יקב דלתון' ככורם ראשי.

תותים תותים

התחלנו את הסיור בחממת תותים, ליד הבית של אודי והילית. כרגע הם מגדלים כפיילוט תות שדה במצע מנותק בקיץ, מחוץ לעונת גידול הראשית, תוך ניצול תנאי האקלים של מרום הגליל. זו עונה ראשונה, והתוצאות מוצלחות מבחינת היבול, עיתוי הקטיף, וכמובן המחיר הסופי. בעונה הבאה יחליטו האם לגדל בחממה גדולה יותר. בגידול התות הכניסו יחיעם ואודי את כל היכולות שלהם: ניטור על ידי חיישנים, בקרה, בדיקות קרקע ועלים, דיגום נקז, ומעקב יומי אחרי יסודות ההזנה של הנקז (באחריותה בלעדית והמסורה של הילית). במבחן הטעימה: התותים גדולים, לא רכים, מתוקים וטעימים. מדהים שאפשר לאכול תותים בקיץ.

לשבור את הפרדיגמה

צמוד לחממת התותים נטוע כרם שיראז, וכאן אייל ואני הקשבנו לאודי ויחיעם, ולמחשבות על גידול הכרמים שלהם: "לשבור את הפרדיגמה (דפוס חשיבה מקובע או תפיסה מוטעית – י.נ.) שגורסת שאי אפשר לקבל יבול איכותי במקביל ליבול גבוה יחסית. אנחנו חושבים שעם ממשק נכון וניטור אופטימלי של השקיה ודישון, ניתן לקבל יבולים גבוהים באיכות מעולה".

עבודה עם חיישנים

בכרם הותקנו חיישני תכולת רטיבות בקרקע במספר עומקים, וחיישני התכווצות יומית בגזע. החיישנים מספקים נתונים של התכווצות והתרחבות יומית של הגזע, והדלתא נותנת את גודל הסטרס – ככל שגדולה יותר כך הגפן בעקה גדולה יותר. "החיישנים עוזרים מאוד ללמוד על הגפן: שורשים, השקיות, כמה מים באמת יש בקרקע, באיזה עומק עובדים השורשים בכל שלב פנולוגי (חלוקה של העונה לשלבי ההתפתחות השונים של הגפן). לדוגמא: בשלבי העקה הרצויה אנו רואים עבודה של שורשי העומק, מה שנותן אינדיקציה ליצירה של חומרי טעם וצבע".

והנה דוגמא נוספת: "אנחנו מצליחים בלא מעט עונות, להתמודד נכון עם התכווצות הגרגיר לפני בציר שאופיינית לשיראז. החיישנים ויישום התוצאות בשטח, עוזרים לנו מאוד להגיע עם גרגיר מתוח ולא מכווץ מחד, ואיכות וטעמים מוצלחים מאידך. מצד אחד יש את הטכנולוגיה, ומצד שני יש את הניסיון בשטח: סיבובים בחלקה, הרגשה של העלים והאם הם בעקה מוגזמת, מעקב אחרי הצימוח, בדיקות של פוטנציאל המים בגזע באמצעות תא לחץ, בדיקות עלים, ובדיקות קרקע".

בנוסף הם עובדים עם רחפנים כדי לקבוע את המיקום האופטימלי להתקנת החיישנים. את הענבים שלהם הם מכרו בעיקר ליקב פלדשטיין. כיום עובדים עם יקב מוניץ ויקב אמפורה, ועם עוד מספר יקבים נוספים על בסיס לא קבוע: יקב פאר, יקב תדהר, אפיריון ואחרים.

וואו וואו, כמה ידע, תעוזה, ותשוקה יש באודי ויחיעם שמצליח להם בשטח.

היינות של אודי ויחיעם

"רוב הענבים שלנו נמכרים, כי יש להם ביקוש גבוה. בעבר ייצרנו ביקב פאר בטל שחר. בגלל המרחק עברנו לייצר כ- 1,500 בקבוקים בשנה ביקב לוריא". היינו צריכים הפסקה מהשטח. הילית ואודי אירחו אותנו בביתם לארוחת בוקר צבעונית, מגוונת, משובחת וטעימה. הכול מהכול. ואיך לא: טעמנו יין מקומי, 'רום 728/כרם אהוד סירה 2020' – Single Vineyard פירותי, תבלינים, טאנינים רכים, אלגנטי, עגול ונעים. היין זכה לפני שבוע במדליית כסף בתחרות טרה וינו 2023 בקטגוריית יקבים ביתיים.

טעימות בדלתון

שבעים ומרוצים נסענו לתצפית בנקודה הכי גבוהה ברמת דלתון ("הפלאטו"). מסביב כרמים בשלכת, חוויה צבעונית משגעת. לכיוון צפון מזרח וליד היישוב כרם בן זמרה, יש ליחיעם ואודי חלקה של כרם מרסלאן. בכיוון מזרח שוכן אזור תעשייה דלתון, ובו כמה יקבים נהדרים. פנינו שם ל'יקב דלתון' לטעום יין 'גלילו '2018' – קברנה סוביניון, שיראז וגרנאש נואר. גוף מלא, מדהים ומרשים, עשיר ומתובל. לשתות לאט לאט, שלא ייגמר לעולם. וואו נוסף ביום הזה. טעמנו גם 'דלתון שרדונה אסטייט UNOAKED 2021' מאוזן, רענן, ארומטי, פירותי ונעים. מהנה ומענג.

כרם המעיין

משם פנינו לכרם המעיין, מתחת למושב כרם בן זימרה, בדרך לעין עלווה. יחיעם בן המושב סיפר על הכרם: "שני סוגי קרקעות – טרה רוסה ובזלת". מה זה עושה לענבים? "טרה רוסה אופיינית לגליל, ובזלת מרמת דלתון. השילוב הזה בתוספת מבנה צפוני, יוצר טרואר ייחודי לכרם, עם יכולת ניקוז טובה במקביל להעמקת שורשים שחיונית לאיכות הפרי. בכרם המעיין אנו מגדלים קברנה פרנק ומרלו, ומגדלים חלקה נוספת של מרלו וקברנה סוביניון באזור עלמה".

תוכניות לעתיד

תוכניות לעתיד? "כרגע מיצינו את כל הקרקעות הזמינות שלנו. יש במרום הגליל ביקוש עצום לאדמות לכרמים, ואנחנו עובדים להשיג שטחים נוספים. התוכניות: להרחיב את השיראז, ולהיכנס גם לנטיעה של לבנים בעונה הבאה. יש תוכניות לעשות גם יין רוזה על ידי הסבה של החלקה הוותיקה שלנו (נטיעת 2005) מכרם איכות גבוהה לכרם איכות בינונית, והפניה של הפרי לרוזה". בתחום התותים: "השאיפה להגדיל את התות לחממה גדולה יותר ומסחרית, ולהמשיך להתמקצע בגידול הזה. ויש לנו כמובן חלומות גדולים על מרכז מבקרים, סיורים וביקורים. הכול בעיתו ובזמנו".

כיף להקשיב ולראות: שני אנשים טובים, צנועים ותמימים, שהולכים אחרי החלומות שלהם ומשלבים את אהבתם לחקלאות, בונים ויוצרים מוצר טעים ואיכותי.

דמיון חופשי ויצחק קלפטר

כל זה מוביל אותי ליצחק קלפטר. מוזיקאי אדיר, יוצר נהדר, נגן מדהים, וכמובן זמר. מהיוצרים הבולטים במוזיקה הישראלית, מחלוצי הרוק הישראלי, שנחשב עד היום לגדול הגיטריסטים הישראלים. כשהיה בן 13 הוטל עליו לשאת הרצאה בבית הספר על וינסטון צ'רצ'יל. מאז הוצמד לו הכינוי "צ'רצ'יל" שנשאר איתו שנים רבות. כשהיה בן 15 הקים עם חיים רומנו, מיקי גבריאלוב ואחרים את להקתו הראשונה שנקראה על שמו, "הצ'רצ'ילים". הוא ניגן בלהקת אחרית הימים ובהרכב צליל מכוון, וכמובן בכוורת. בין להיטיו: בשבחי הסמבה, טירוף במה, נפגשנו, צליל מכוון, אם אתה בסביבה, האהבה שלי היא לא האהבה שלו, מחזיק מעמד, ועוד ועוד ועוד. לפני שבועיים נפטר, והוא בן 72. ב- 8 בנובמבר 2015 אירחו אבי סינגולדה וחברים את יצחק קלפטר בהופעה חיה באמפי שוני. בחרתי בשיר 'דמיון חופשי', מילים ולחן יצחק קלפטר.

שניים מהגיטריסטים הכי טובים בישראל באותה במה.  בקליפ המצורף אומר סינגולדה "היום אני מארח גיטריסט ענק, ישראלי. זה מרגש מאוד. ואני שמח שאני מתעד את זה. זה חשוב שעם ישראל יידע מי זה הענק  הזה שאיתי על הבמה" – לפני שבע שנים…

אני מרשה לעצמי: עם דמיון קצת חופשי, שניים ביחד ויצחק אחד. מוכשרים, צנועים ויצירתיים. מנגנים עם חיישנים, יוצרים מילים. בשורות ובצורות, בכול מיני צלילים.

נפגשנו, שמש מעל הראשים / הכרמים בצבעים שונים / הסיור מסתלסל עם המילים /  השורות הופכות לענבים. אני מרים עוד כוסית / ורק יכול להגיד / שכשכולם מחוברים / כולם מחייכים.

שלומי צור יינן יקב תל אפק על טעימת חביות 2021

"טעימת חביות היא חלק משגרת העבודה ביקב. היא מאפשרת ליינן לחוש את הדופק של היין אשר מתבגר בחבית, לזהות שׁוֹנוּת, ולהגיב לה בזמן. מה שהפך את טעימת חביות 2021 זאת למיוחדת עבורי, היה התזמון שלה והאפשרות לעצור לרגע ובהזדמנות פז קטנה להסתכל על שנה של עשייה, ואין שנה דומה לקודמתה; עבודה עם זנים חדשים, ודאגה מתמדת לשלב נכון בין טכניקת עשייה שתתאים לזן ובין הויז׳ן היינני.

טעימת חביות זו התבצעה בנקודת זמן שאפשרה לי לבחון את היינות לעומק לאחר שהתבגרו כשנה, והמגוון היה מרתק: סירה עם נגיעה של רוזה פינו נואר, מרלו עם נגיעה של גאמיי, פטי ורדו זני אך מורכב מבלנד של שמרים, מלבק שהותסס על שמרי הבר, פינו נואר עם נגיעה של ברברה ונגיעה של פינוטאז׳. תענוג לראות את המגמה באופי היין נשמרת – אני אוהב את היינות שלי בעיקר זניים (הנגיעות שנוספות הן באחוזים בודדים שמשאירים חותם), הפרי בקדמת הבמה והחבית נותנת מעטפת תומכת.

יש ריגוש בכל שנה למצוא את הטוויסט שידגיש את הזניות וייצר את העניין ביין. מעבר להתרשמות מכל יין ויין, עלה לי חיוך של סיפוק ואושר להסתכל על כל "החבורה", ולראות אותם צועדים בבטחה לעבר סיום המסלול ובהצלחה".

יינות פרמיום בסניפי אושר עד – משתלם?

 רני רוגל: רשת הסופרמרקטים המגדירה את עצמה כ"רשת הדיסקאונט המשתלמת ביותר בישראל", הקצתה לאחרונה ב- 20 סניפיה ברחבי הארץ מדפים המיועדים ליינות בוטיק אותם היא מכנה יינות פרמיום – מושג שהשיוך שלו ליינות אלה ואחרים נתון לדיון או לוויכוח. המדפים של יינות כשרים כמובן ('טיב טעם' היא רשת הסופרים הגדולה היחידה שמוכרת יינות לא כשרים) ממותגים כ"אושר יין ואלכוהול", אם כי הנוכחות שלהם  לא ממש בולטת בין שורות המוצרים – לפחות בסניף החדש מהניילונים בכפר סבא, בו ביקרתי בתחילת החודש. ההבטחה השיווקית היא ל"סוגי יינות פרמיום של יקבים בלעדיים מקומיים, ומהדורות מיוחדות של יקבי בוטיק נוספים", והצעת הערך המפתה היא ל" Value for Money –  במחיר הזול בכ-50-30% משאר השוק – מתוך הבנה שצרכן האלכוהול הישראלי מודע ליינות הפרמיום, דורש אותם ורוצה אותם נגישים במקום אחד במחירים הטובים ביותר בשוק, ללא תחרות".

בין היינות המובטחים: "מגוון  יינות של  יקבים מקומיים בלעדיים, בהם – יקב הרצברג (סגר את שעריו, מן הסתם נשאר מלאי. נראה כי גם לפחות בחלק מהיקבים האחרים נשאר מלאי שזוכה עתה לאושר עד – או שיוחזר ליקבים אם לא יימכר), פאר, צוובנר, וייס, יקב אהרונוף, תל מרשה, סמבטיון, שמאי, רביב ובראון". כמו כן, יקבי בוטיק אחרים יצרו מהדורות מיוחדות עבור אושר עד (שוב, לדברי הרשת): היקבים תניא, יהודה, חירות, אור הגנוז, שילה, עמק יזרעאל, לה פורה בלאנש, טברנקל, יפו, גוש עציון, גת שומרון, יתיר, כרמל, סגל, מצודה, קטלב, בית אל, לואיס פסקו, דרימיה, שאטו רמו, ויקב 1848. לא הצלחתי לראות את יינות כל היקבים המובטחים, בין השאר בגלל הצפיפות הרבה של הבקבוקים, שבעצם מובנת מאליה עקב העלות הגבוהה של נדלן-מדפים ברשתות הסופרים.

יוצאים לדרך עם הביקור באושר עד סניף כפר סבא שהתקיים ב- 4.12.22: יקב בית אל – רבליישן 2017 – 200 ₪ (משקאות מנדלסון 169 ₪, פאנקו 199 ₪), יקב גת שומרון – קברנה פרנק 48 – 200 ₪ (אולי יין מיוחד. באתר היקב קברנה פרנק שמרי בר 2018 – 149 ₪, באתר 'היבואן' – 139 ₪). יקב נדיב – עליון 2016 – 150 ₪ (באתר אנגל – 158 ₪), יקב אלכסנדר – זוהר 2018 – 150 ₪ – "בלנד ממיטב הכרמים" בלי פירוט; אלכסנדר – גסטון רזרב 2020 – 150 ₪ (יאן משקאות 140 ₪), יקב תניא – מאיר אריאל 2017 קברנה סוביניון מרלו – 170 ₪ (ביקב 179 ₪, זר4יו – 219 ₪).

יקב טפרברג – אינספייר אדום 2020 קברנה סוביניון סירה – 65 ₪ (שר המשקאות 55-65 ₪), יקב סגל – קברנה סוביניון 2018 לימיטד אדישן – 120 ₪ (כנראה מהדורה פרטית), יקב כרמל – חבית 148 2020 – קברנה סוביניון פטיט סירה מרלו סירה – 140 ₪ (כנראה מהדורה פרטית), יקב יזרעאל דואט 201 – סירה וארגמן – 140 ₪ (כנראה מהדורה פרטית), יקב דלתא אומגה –  160 ₪ – (משקאות הטורקי 169 ₪).

יקב יפו – מלבק 2019 – 90 ₪ (באתר היקב אזל מהמלאי, מחיר מלבק 2020 ביקב יפו 95 ₪, גם במשקאות הטורקי), לואיס פסקו פרוייקט – מרסלן פטי ורדו 2019 – 100 ₪ (לא נמכר בחנויות אינטרנטיות), יקב דרימיה – קברנה סוביניון 2018 – 120 ₪ (המחיר ביקב 150 ₪, ב'בוטיק יין אונליין' 104 ₪ בלי ציון שנה), יקב שילה – אביר יעקב אדום 2018 – 140 ₪ (כנראה מהדורה פרטית), יקב גוש עציון – נחל העץ 2019 בלנד אדום – 90 ₪ (כנראה מהדורה פרטית).

יקב כרמל – יין קינוח בסגנון פורט (זה שמו) – 140 ₪ (חנות kosher wine של שרגא גבהרד – כרמל מעיליא קינוח בסגנון פורט – 100 ₪, משקאות הטורקי – 109 ₪). יקב דלתא – יין קינוח 2017 – 160 ₪ (אצל שרגא גבהרד נקרא פאי 2017 קינוח דלתא – 150 ₪).

מה המסקנה? לא נוח לקנות יינות בוטיק במרכול ענק בין מוצרי החלב למשקאות הקולה, בלי טעימות, בלי מרווח בין הבקבוקים, כאשר שמות חלק גדול מהיקבים פחות או בכלל לא ידועים לקונה הממוצע של אושר עד שייתקל בהם לראשונה. לפי מה יבחר או תבחר? לפי עיצוב קופסת המארז או התווית? לפי המחיר שגבוה עד פי שלושה וארבעה ממחיר יין סופר רגיל וללא מבצעי 3 ב- 100?

חלק מהיינות זולים יותר ממחיריהם במקומות אחרים, אבל לא ממש מצאתי מחירים נמוכים ב- 30-50%. חלק מהיינות התחפשו, למרות שעכשיו חנוכה – אין קל יותר מאשר לקחת בקבוקים מהמלאי, לעצב ולהדפיס תוויות, ולמכור יין טוב ככל שיהיה כ'מהדורה מיוחדת', כאשר לא ניתן להשוות את היין ומחירו לאותו יין בחנות אחרת. עדיין מחמאה ל'אושר עד' על היוזמה, ותקווה אמיתית שתצליחו במשימה לא קלה של מכירת יינות בוטיק לקהל סופרמרקטים.