אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

יקב אביבים נפגע פעם רביעית מחיזבאללה – הפעם "טוטאל לוס"

לא מזמן פרסמנו ידיעה על פגיעת טיל נ"ט של החיזבאללה ביקב אביבים של מאיר ביטון במושב אביבים שבגליל העליון. ביום שלישי השבוע (26.3) חטף היקב שני טילי נ"ט – הפגיעה הרביעית ביקב מתחילת המלחמה באוקטובר. מאיר ביטון הבעלים של היקב, מגדיר את הנזק הפעם כ"טוטאל לוס".

היקב הוקם במקור במרוקו על ידי סבו של מאיר ביטון, וכשעלה ארצה ב-1953, הוא המשיך את היקב במושב אביבים, ולאחר מכן הוא עבר לידי אביו של מאיר.

ביטון שצוטט ב'מעריב' ביום הפגיעה ההרסנית ביקב, אמר: "כל השנים זה היה יקב משפחתי, ואני הפכתי אותו לעסק מסחרי. את כל מה שהיה לי השקעתי במקום, ובני הצטרף אליי והוא כבר דור רביעי ביקב".

תושב אביבים סיפר לאתר ynet כי "בעלי היקב מתחנן למס רכוש לקבל פיצוי. מאוקטובר היקב סגור והוא לא קיבל אפילו אגורה. הנזק פה הוא 20 מיליון שקל, כל היקב נשרף וכל היין והציוד בו נפגע. כל הבקבוקים מתפוצצים בגלל האש, אבל צה"ל לא נותן למכבי אש להגיע".

עוצרים את הטירוף של משרד הקלקלה

אלון גונן: לפני שבוע חשפנו כי משרד הכלכלה מבקש לאשר תקנה, לפיה יצרני יין יוכלו לייבא בצובר (בַּאלְקִים – bulks) יינות מוכנים, ולבקבק אותם בארץ כיין ישראלי עם תווית ישראלית, ואפילו ללא צורך בבדיקות מעבדה כפי שחובה על יבוא בבקבוקים.

החלטה לא ברורה, תמוהה, לא אחראית, אשר עלולה לפגוע אנושות בעשרות כורמים ( גם כאלה שיש להם חוזים ארוכי טווח עם יקבים). האיזון בין יבוא יין על ידי חברות יבוא, וייצור יין על ידי יצרני יין מקומיים הוא בריא, הוא נכון, והוא זה ששומר על רמת יין ומחירי יין בכל רמות המחיר. האיזון הזה, אם יאושר, עלול עכשיו להיות מופר באופן שישנה את ענף היין הישראלי לחלוטין.

הלוחצים והמתנגדים

מי שדחפו ולחצו על משרד הכלכלה הם יקבי משפחת שור ויקב טפרברג, הכול באמתלה שחסרים ענבים ליין. בשנתיים האחרונות נשתלו אלפי דונמים של ענבי יין בארץ בפיקוח מועצת גפן יין. אלפי שתילים נעקרו בגלל מחלת ליפרול 3, ובמקומם השתמשו בחומרי ריבוי נקיים.

כל אחד יכול לומר לכם שלא יחסרו ענבים ליין. היקבים שמבקשים לייבא יין מוכן-כשר לארץ, הם בעלי אינטרס מובהק לספק יינות למגזר שלהם. לא ברור לי איך יקב טפרברג משתרבב לכך, כאשר בשנים האחרונות האזוריות היא חלק חשוב במיתוג היינות שלו.

משפחת שור על יקביה: יקב ציון, יקב ארזה, יקב הכורמים, יקב 1848 ויקב שור, ביקשו לקדם את התקנה הזו חרף התנגדות שאר היקבים המובילים בענף: יקב רמת הגולן מתנגד בתוקף, יקב כרמל טוען כי המהלך הזה יפגע בחקלאים ובענף, יקב ברקן סגל מתנגדים בתוקף. – "זו פגיעה אנושה בחקלאות הישראלית ובתדמית היין הישראלי, הם אומרים. "זו החלטה שנותנת מענה טקטי לגורמים מסוימים, ותפגע אסטרטגית בענף לטווח הארוך. כורתים את הענף  לטובת אינטרס כלכלי קצר-טווח". יקב דלתון רואה בעניין שערורייה, ויקב רקנאטי "מתנגד נחרצות ורואה בהחלטה פגיעה בחקלאים וביינות ישראלים, שלקח שנים למתג כיין ישראלי אזורי איכותי".

מי שהגיב באופן שמינימום מעורר גבה בתימהון, הוא הארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין (IPEVO) : "ארגון ה-IPEVO למד על טיוטת ההצעה לייבוא יין בצוברים רק לאחרונה מאמצעי התקשורת. הנושא נלמד בימים אלו, ובמידה ונמצא לנכון נפרסם תגובתנו בנושא". תגובתם לא ברורה לנו. עושה רושם שהם מתחמקים מתשובה שאמורה להיות מאוד פשוטה. מה צריך ללמוד? האם הם לא מכירים את כוחות השוק? האם למישהו שם יש אינטרס אישי נגד גידול וייצור היין הישראלי, או שהם פשוט לא מבינים מה שכולם מבינים?

צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן היין, קיים השבוע דיון דחוף עם הגורמים הרלוונטיים, ופנה למשרד הכלכלה על מנת לבקש דחייה כדי שתהיה אפשרות לגורמים המתנגדים להביע את עמדתם, על מנת להימנע ממחטף. הוא אף פרסם מכתב בו הוא מביע את הסתייגותו, קודם כל על שמשרד הכלכלה לא ראה לנכון להתייעץ עם מועצת גפן היין לפני פרסום הטויוטה, וכמובן שהוא מכין נייר עבודה בו הוא מתנגד להחלטה לייבא יין בצוברים ולמהול אותו ביין מקומי.

כאמור, המהלך של שר הכלכלה ניר ברקת שערורייתי. הוא לא מבין את גודל הפגיעה, ומובל על ידי עסקנים שמקורבים למושכי החוטים בוועדת הכספים, וכולנו יודעים מי נמצא שם.

החלטה פופוליסטית, אומללה ולא יותר, שחייבת להימחק עוד טרם התקבלה. מישהו שכח שהיבואנים הגדולים בארץ – משפחת שקד ומשפחת הכרם, מחזיקים גם הם ביקבים ועל פניו יש להם רישיון יצרן יין בארץ (יקב רקנאטי, יקב ברבדו),  ובקלות הם יכולים להצטרף לחגיגה של יבוא יין בבאלקים ולבקבק בארץ. מישהו חשב מה יהיה אז?

אם חסר מיץ ענבים ליין, או  אם חסר יין, צריך לחשוב על פתרון אחר – זמני, נקודתי, ובטח שלא גורף וחלוט. ההתנגדות חייבת להיות חזקה ומהירה. אחרת לא תהיה שליטה על מה אנחנו שותים בבקבוק יין ישראלי.

בפתיחת תערוכת סומלייה ביום שני הקרוב, יעלה לברך מנכ"ל משרד החקלאות. זה הזמן למחות בפניו ולדרוש ממנו לפעול מול מנכ"ל משרד הכלכלה. שני משרדים ושני שרים (דיכטר וברקת), שנראה כי חרטו על דגלם את הרס החקלאות בארץ.

מחאה עוזרת, כי מדובר בשני שרים חסרי חוט שדרה. השבוע התבשרנו כי דיכטר החליט למצוא תקציב על מנת להמשיך להפעיל את מכון וולקני, אחרי מחאה ציבורית שהתחילה פה אצלנו באתר. בדיוק כפי שהכתבה אצלנו בשבוע שעבר, חשפה את הרעיון האווילי והזדוני של משרד הכלכלה. עוצרים את הממשלה הזו בכל מחיר. 

בשבוע הבא 1-2.4.24: תערוכת סומלייה 2024

אלון גונן: לא פשוט לקבל החלטה על הפקת אירוע בתקופה הזו, כאשר ישראל נמצאת במלחמה עם רוצחים שפלים, כאשר 134 חטופים ישראלים עדיין נמצאים בשבי, כאשר עשרות אלפי משפחות פונו מבתיהן בצפון ובדרום (בין 150,000 ל-250,000 – תלוי את מי שואלים ובאיזה יום). לא פשוט להשתתף באירוע כאשר מבינים את גודל המחדל, את קריסת המערכות הטוטאלית של הממשלה, את השקרים, את ההפקרות של כל מי שאמונים על ביטחון האזרחים, בשנה בה שר החקלאות משמיד כל חלקה טובה בחקלאות הישראלית ושר הכלכלה מקבל החלטות שפוגעות בתעשייה ובחקלאים, כשמדינת ישראל הולכת להיות מנותקת מהעולם והיצוא ייפגע והיבוא ייפגע. הכול על כרעי תרנגולת, כאשר ישראל שינתה את פניה וקיצונים משיחיים אוחזים בהגה ההנהגה ומובילים את השפויים למדרון שממנו אין דרך חזרה. בימים כאלה לא פשוט לקיים תערוכה כזו, אבל חייבים. דווקא בגלל המדיניות ההרסנית של הממשלה והמשיחיים שמובילים אותה.

תערוכת סומלייה השנה היא זו שמראה לכולם את החיבוק החם שמרעיפים על יקבים שנפגעו ישירות מהמלחמה; על העזרה ההדדית, התמיכה, הפירגון והעזרה הכול-כך גדולה שמעניקים אלה שיכולים.

אי אפשר שלא להתרגש מעשרות בקבוקי היין שפניהם של הנרצחים והנופלים נמצאים עליהם, עם חיוך נצחי של חיים שנגדעו ברגע; זיכרון בתוך בקבוק, שישביח עם השנים ויהיה זיכרון לנצח.

התערוכה תתקיים בהיכל התרבות בתל אביב בימים שני ושלישי 1.4 ו-2.4, לקהל מקצועי מוזמן בין השעות 11:30 – 17:00, ולקהל הרחב של אוהבי יין (בתשלום) בין השעות 18:00 – 21:30.

הענקת פרס מפעל חיים בטקס הפתיחה

טקס הפתיחה יתקיים בשני 1.4 בשעה 12:00 במתחם הסדנאות. הדוברים יהיו אורן לביא – מנכ"ל משרד החקלאות, וצחי דותן – מנכ"ל המועצה לגפן יין. במעמד זה יוענק פרס מפעל חיים, השנה מטעם תא עיתונאי היין שבארגון העיתונאים, מועצת גפן היין ומשרד החקלאות. חברי הוועדה שבחרו את הזוכה שיוכרז במעמד זה: אלון גונן – יו"ר הוועדה, צחי דותן – מנכ"ל מועצת גפן יין, אורי שקד – מנכ"ל חברת שקד ומבעלי יקב רקנאטי, עו"ד יונתן לבני – היועץ המשפטי של ארגון עיתונאי היין, שרי דודיאן – מנכ"לית מכון היין הישראלי, ועיתונאי היין רן בירון רן וישראל פרקר. את הטקס ינחה איש הרדיו הוותיק אמנון פאר, ובטקס הפתיחה יימזגו יינות מקו העימות הצפוני.

למה לשים לב ולטעום בתערוכה

לבן

גם הפעם יש בתערוכת סומלייה שלושה מפלסים עם עשרות יקבים ומאות טעימות יין. כרגיל לא פשוט לבחור מה כן ומה לא. אי אפשר לטעום מהכול, ולא תמיד גם כדאי לעשות זאת. בגזרת היינות הלבנים אני מניח שיהיו הרבה יקבים שיביאו את בציר 23, וזו הצצה לנסות להבין איך הולכת להיות השנה הזו.

מטעימות יינות לבנים מבציר זה שעשיתי בחודש האחרון, יש הבדלים עצומים בין היקבים ואזורי הבציר של הענבים, ייננים שהחליטו לבצור מוקדם וייננים שבצרו מאוחר, וכמובן אלה שבצרו בזמן. אפשר לחוש את זה ביין בעיקר בגלל תיקוני החומצה. אם כבר החלטתם על טעימת בציר 23, בקשו מאותו יקב גם את בציר 22 או 21 שלו אם יש, ואז תוכלו להבין.

רוזה

בתחום יינות רוזה, חפשו את אלה שיוצרו מענבי קברנה פרנק. בשנתיים האחרונות חזרו יקבים רבים לעשות יינות רוזה בשיטת עשייה של צביעת יין לבן עם קצת אדום, או שימוש בזנים מעיקים ולא מתאימים, כמו מרלו או קברנה סוביניון. אל תתעסקו עם תותי פרוטי מתוק.

אדום

הרבה יין אדום יימזג בקומות היכל התרבות. באמת קשה להמליץ, כי לכול אחד יש את ההעדפות שלו. אבל זו הזדמנות טובה לטעום דווקא דברים שונים ולא מוכרים, פחות בלנדים בנוסח בורדו ופחות קברנה סוביניון זני. חפשו את היינות הקלילים יותר: סירה, קברנה פרנק, פטי ורדו, מלבק, קריניאן. ואם אתם עוקבים אחרי ייננים, אז שווה לראות את ההבדלים בין שתי אסכולות: האחת של קובי ארביב יינן יקב רקנאטי, שבשנים האחרונות היינות שלו שונים בנוף, ויותר מושכים לכיוון יינות פְרֵשִׁים, עם טעמים וריחות עשבוניים; לעומת אסכולת ויקטור שונפלד מיקב רמת הגולן, שם תוכלו לטעום את היינות הבומבסטיים בסגנון קליפורני. הכי נכון דווקא לטעום אצל שני הייננים האלה את יינות הר חרמון מסדרת ירדן (רמת הגולן) וסדרת יונתן (רקנאטי), ולהבין את ההבדלים המשמעותיים.  

עוד משחק קטן שאפשר לעשות, זה לטעום את היינות של הייננים "האאוטסיידרים" של התעשייה: יעקב אוריה מיקב פינטו וממותג היינות של עצמו, זאב דוניה מיקב סוסון ים, ואת היינות של אבי פלדשטיין מיקב פלדשטיין. גם פה שלוש אסכולות שונות לחלוטין, שצובעות את תעשיית היין הישראלית באופן מדהים ומרתק.

במתחם יקבי הבוטיק לא לוותר על היקבים אדם, אפק, סימון, אחת, מואה ורוגלית. אלה אמנם יינניות וייננים של יקבי בוטיק, אבל מזמן כבר נכנסו לפנתאון הליגה של הגדולים.

שלושת היבואנים הגדולים: שקד, הכרם וצור סוכנויות, מציגים ומטעימים פורטפוליו אינסופי של יינות מכל העולם, עם מבחר סגנונות.

צור, כמובן, מייבאים רק יינות כשרים, ויש שם כמה פנינים שאסור לפספס מאזור שבלי ובורדו – חפשו אותם. המבחר במתחם שקד יהיה כאמור פשוט אינסופי. חפשו את השאנין בלאן הצרפתי מיקב וילבואה, יש הפתעה קטנה מסין של יקב Chateau Changyu Moser XV – חפשו את הלאן מאונטיין קברנה סוביניון 2021.

אצל הכרם נסו את היינות של ברבדו. יש יינן חדש ביקב שעשה את בציר 23. היינות מבצירים קודמים עברו תחת אפו ופיו של פרופסור ברבדו שהלך לעולמו, ושווה לטעום ולהיזכר ביינות הנפלאים שלו.

לסיכום: מאחר ומדובר בעיקר בקהל מקצועי, אז ההנאה שונה. פחות לחפש יינות טעימים. כן לחפש לחקור, להבין, לראות ולמצוא את ההבדלים בסגנונות. לא לשתות יינות מתוקנים ובלתי ראויים.

בהצלחה ולחיי היין הישראלי ולא רק, כי אין סיבה לא לקנח בוויסקי הישראלי שמככב בעולם וזוכה לפרסים ולתשבחות – מזקקת מילק & האני. שם אני אסיים את הטעימות. 

מי ומי במשתתפים

קומת כניסה:  יקב תלם, יקב הר אודם, יקב פלדשטיין, יקב שאטו גולן, יקב כישור, יקב סוסון ים, יקב נווה ירק, יקב טורא, יקב אחת, יקב אדם, יקב בזק, יקב גוש עציון, יקב 1848, יקב ציון, יקב טאברנקל, יקב שילה, יקב פסגות, יקב עמק האלה, צור סוכנויות, פודיום יועצים, במתחם יקבי הנגב יהיו יינות היקבים הבאים: דרייר, מואה, ג'יימס, לבנה, כרם מרום, פורת, יקב אוריאל, כרמי מבורך, משק תושייה.

מפלס ביניים: יקב נעמן, יקב מוניץ, יקב מדבר, יקב נישקה, יקב אפק, יקב גת שומרון, יקב כרמי אלול, יקב ברניקי.

מתחם עמק יזרעאל: יקב סריג, יקב המצודה בציפורי, יקב משק אופיר, יקב היוגב 8, יקב סימון, יקב שדות.

קומה מרכזית: מתחם שקד – יבוא, מתחם הכרם – יבוא, יקב רמת הגולן, יקב ברקן, יקב כרמל, יקב טפרברג, יקב רקנאטי, יקב ירושלים. יקב תשבי, יקב יפו, יקב צובה, יקב יזרעאל, יקב כמיסה, יקב בן דוד, יקב אלכסנדר, יקב דומיין סרור, יקב אבוהב, יקב ירושלים, יקב 5 אבנים,  יקב שאטו רמו, יקב סנילביץ, יקב רוגלית, יקב מירון, יקב האגם הצפוני, יקב רמת נגב, יקב נטופה, יקב פינטו, מתחם צילינסקי – יבוא.

יינות חדשים של יקב טוליפ – כולל הראשון של הייננית דנה בני

יונתן לבני: אני אוהב את יקב טוליפ ולא רק משום שאני אוהב את יינותיו, שהם בדרך כלל טובים ומאוד נעימים, אלא גם מפני שיקב טוליפ, לפני שקיבל הכשר מהרבנות, הוא קיבל הכשר חברתי, כיקב שחרט על דגלו את העזרה וההשתלבות של אנשים עם מוגבלויות, בעיקר נפשיות, שגרים בכפר תקוה ליד טבעון, מקום משכנו של יקב טוליפ.

לפני מספר ימים השתתפתי בטעימת יינות של היקב שהתקיימה בבית 'איש ענבים', בה טעמתי את היינות שהיקב מייצר מכרמים ברחבי הארץ, כלומר מטרוארים שונים.

את היינן הוותיק והמצוין דוד בר אילן, שפרש מהיקב אחרי עשור והתחיל בימים אלה את עבודתו כיינן ראשי של יקב הרי גליל, החליפה לפני מספר חודשים הייננית דנה בני, שהייתה הייננית של יקב ננה והיום היא הייננית של יקב טוליפ ויקב מאיה הצמוד אליו.

"הייננית דנה בני חיברה בין היתר את האזוריות המדברית של כרמי ויינות יקב ננה לחך הישראלי", אמר חיים גן, שקיים לה מפגש באיש הענבים עם רבים מהמשתתפים באירועי המקום. שאלתי את דנה כיצד היא מתכוונת להמשיך את עשיית היין  בטוליפ, והאם היא מתכוונת לשנות את הסגנון של בר אילן. "זהו אחד האתגרים הגדולים שלי ביקב", היא ענתה. "דוד בר אילן היה היינן במשך עשר שנים, והוא יצר יינות שכולם אוהבים. אני מתכוונת לשמור על הקו, אבל להביא את עצמי ואת מי שאני לתוך היינות, וגם ליצור יינות חדשים ביקב".

אספרו רוזה 2023 – היין הראשון שדנה יצרה ביקב מאז כניסתה לתפקיד. 'אספרו' בשפת אספרנטו פירושו תקוה. ברור מדוע השתמשו בשם – גם כפר תקוה וגם יש תקוה לאנשים הקשורים במקום. יין רוזה פירותי ופרחוני, עשוי מענבי מלבק וברברה אשר נבצרו במיוחד בשלמותם כדי ליצור את הרוזה. סיומת נעימה ורעננה ליין חמצמץ בצורה נעימה. יין מוצלח שמצביע על התרומה שנקווה כי דנה תתרום ליקב. 90 ₪.

אספרו לבן 2022 –  עשוי מענבי קולומבר, ויונייה ושרדונה שנבצרו ידנית. הויונייה תסס 3 חודשים תסיסה ספונטנית בחביות עץ אלון בנפח 225 ליטר, ועבר תסיסה מלולאקטית חלקית. השרדונה והקולומבר הותססו בנפרד במיכלי נירוסטה. בטעימה מורגשים טעמי אשכוליות ואפרסק. יין טעים. 90  ₪.

Unfold לבן 2022 – יין שנוצר לכבוד 20 שנות היקב מענבי סוביניון בלאן, ששהו משך 20 חודשים בחביות שיוצרו במיוחד עבור טוליפ. בקיצור – אחד היינות הלבנים הטובים שנעשו בארץ מסוביניון בלאן,זן מאוד פופולרי בארצנו. 150 ₪.

שרדונה סדרת היינן 2022 – עשוי מענבי שרדונה מכרם מטע בהרי יהודה, שמספר יקבים מייצרים ממנו יינות שרדונה טעימים. יין שאין הרבה ממנו ביקב, התבגר 6 חודשים בחביות. טעמי אשכוליות ותפוזים, סיומת ארוכה מעט מתקתקה וחמוצה יחד. שרדונה מאוד קלסי בטעמיו. 180 ₪ – יקר.

וויט פרנק 2023 – עשוי מענבי סוביניון בלאן וקברנה פרנק מבציר ידני, שעברו סחיטה קלה על מנת לקבל צבע מינימלי – לא אדום מדי ולא לבן בהיר. הזנים הותססו בנפרד. יש לו ריח של מי ורדים שגם מורגש בטעם. יין לבן נעים, שונה מיינות לבנים רבים. 80 ₪.

אספרו אדום 2022 – יין אדום מורכב מענבי סירה, מרלו וקברנה פרנק. הסירה מכפר יובל, המרלו והקברנה פרנק מכרם מטע בהרי יהודה. התיישן 12 חודשים בחביות. יש לו ארומות מרוכזות של פירות אדומים ותבלינים. יין מרוכז, נעים וטעים, עם טעמים מורכבים וסיומת שלא מסתיימת. מאוד נהניתי ממנו. 110 ₪.

מרלו 2022 – עשוי בעיקר מענבי מרלו, עם מעט תוספת של קריניאן וויונייה, שהוא כמובן זן לבן. שניהם הוספו כדי לעדן את המרלו. שהה 4 חודשים בחבית. יין אלגנטי לאוהבי הזן, אם כי אני אוהב אותו כשהוא עדין עוד יותר. 80 ₪.

רזרב פרנק מרלו  2022 – עשוי מענבי קברנה פרנק ומרלו, מכרמים בהרי יהודה הענבים שהו בנפרד 6 חודשים בחביות, ואחר כך עוד 8 חודשים יחד. התוצאה: היא יין עשיר טעמים ומורכב ביותר. עבר סינון גס לפני הביקבוק, והדבר נותן אותותיו בטעם של פטל ועשבי תיבול ישראלים. חוויה נעימה ושונה. 125 ₪.

Unfold אדום 2022 – יין מורכב מענבי קברנה סוביניון ופטי ורדו מכפר יובל, וקברנה פרנק ומרלו מכרם מטע בהרי יהודה. גם יין זה הוכן לכבוד 20 שנות היקב. התיישן 20 חודש בחביות שתרמו לעושרו ולמורכבותו. יין המוכיח בצורה בולטת כי ישראל היא כבר בגדר מעצמת יין, היוצרת יינות עשירים בטעם בעלי שכבות שונות, המזכירים מהטובים שביינות העולם. 150 ₪.

סדרת היינן מורבדר 2021 – עשוי מענבים מגבעת עדה, שיצרו יין מורכב ומיוחד מאוד בטעמיו. התיישן בחבית 14 חודשים, שהוסיפו למורבדר טעמים מיוחדים של אדמה ופירות שחורים. טעמנו גם אותו יין מ-2022 שטרם בוקבק, וכן את היין משנת 2018 שנמכר תמורת 300 ₪ – סכום שלא נראה לי סביר. פרט ליין יקר זה, לטעמי המורבדר של טוליפ הוא מהטובים ביינות האדומים של היקב, ואין להחמיצו. מזכיר בטעמיו מורבדר של עמק הרון, וספרד. מהטובים שביינות הטעימה של טוליפ. 180 ₪.

בלק טוליפ 2021 – יין הדגל של היקב. 20 חודשי חבית של בלנד המשלב ענבי קברנה סוביניון ופטי ורדו מכפר יובל עם קברנה פרנק  ומרלו מכרם מטע. אכן יין מאוד עשיר בטעמיו עם סיומת ארוכה. מחירו 240 ₪, ומול מחיר יקר זה אני מעדיף את האספרו האדום, שהוא לא פחות טעים אך מחירו סביר יותר – 110 ₪.

יוסי נאור עם יין וג'אז: יין דרומי וחיבור לשורשים

שני  בלנדים מיוחדים ונהדרים. כל אחד בתחומו נהנה, והתוצאה טעימה ומקפיצה

יקב גלאי קאזה נגב 2019 – יקב הבוטיק גלאי ממוקם במושב ניר-עקיבא שבצפון מערב הנגב, בין נתיבות לשדרות. היקב הוקם בשנת 2002  על ידי סיגלית ואסף גלאי. ומייצר כ- 12,000 בקבוקים בשנה של יינות אדומים, לבנים, רוזה, ויין קינוח בסגנון פורט – רק מענבים מחלקות כרם מובחרות שניטעו בנחלת המשפחה במושב. רוב היינות נמכרים ביקב עצמו למבקרים הרבים שמגיעים בסופי שבוע להתארח ביקב – להתנסות ולחזור הביתה עם יינות יקב הבוטיק של צפון הנגב. 

חלומו של אסף, החיבור העמוק לאדמת הנגב, הניסיון והמקצועיות, כל אלה משתקפים ביין הדגל של היקב – קאזה נגב 2019. יין אדום שלא עבר סינון, עשוי מ-70% ענבי מרלו ו-30% קברנה סוביניון. התיישן שנתיים בחביות עץ אלון. היין בעל מרקם רך ועגול, עם צבע אדום ארגמן, ארומות של פירות יער ותבלינים. גוף בינוני עד מלא, טאנינים רכים ונעימים. היין מאוזן, מורכב, ועשיר. האזור הגאוגרפי, האדמה, והאקלים מהווים בית גידול מצוין לייצור יין שונה, ייחודי, מורכב, ומעניין.  

היו לי כמה מחשבות על קטע מוזיקלי, אבל, היין התחבר לי מצוין עם "ישועתו" של אבישי כהן עם להקת 'רבע לאפריקה'.

להקת רבע לאפריקה הוקמה בשנת 2014 כהרכב אפרו- פאנק מזרח תיכוני, שילוב של מוסיקה קצבית, אתני, גרוב וג'אז-פאנק. שילוב של מוסיקה קצבית, אתני, גרוב וג'אז-פאנק. הם נחשבים למייסדיי ז'אנר ה"אפראב" בעולם. מייצרים קולאז’ מוזיקלי מיוחד שלא משאיר את הלב, האגן, והאוזניים אדישים. הלהקה הופיעה בעולם בפסטיבלים בארצות שונות, והוציאה חמישה אלבומים.  

אבישי כהן הוא מוזיקאי ג'אז, נגן קונטרבס, מלחין וזמר ישראלי בעל קריירה בינלאומית. התגלה על ידי הפסנתרן האגדי צ'יק קוריאה וניגן לצידו כמלווה. אבישי הוא סולן ומוביל ההרכב "טריו", ויחד איתם הוציאו שישה עשר אלבומים. המוזיקה שלו מאופיינת במוטיבים אנדלוסים לצד ריתמיקה והרמוניה של ג'אז מודרני.

הוא נולד וגדל בבית זית. החל ללמוד פסנתר בגיל תשע, אך בהשראת הבסיסט המצליח ג'אקו פסוריוס עבר לגיטרת בס. טבישי ליווה כמה מגדולי נגני הג’אז בעולם: בובי מקפרין, ריי הרגרוב, הרבי הנקוק ועוד רבים. הוכתר כאחד מ-100 הבסיסטים המשפיעים ביותר במאה ה-20 על ידי Bass player magazine.

השיר מהמקורות, הלחן של יקיר ששון ואליסף בשארי, מלא שמחה וחיות, משדר כוח ואמונה. "שיר שסוחף את המאזין למסע זהות פנימי", כך מגדירים רבע לאפריקה את השיר. ב- 2016 צולמה גרסה חיה של השיר בהופעה במעגל (הנגנים באמצע, הקהל מסביב), שם אירחו את הבסיסט אבישי כהן. השיר מעולם לא הוקלט באולפן.

כל כך יפה, כל כך טעים. כל כך אינטנסיבי, כל כך אמיתי. יין מצוין ואיכותי, יין דרומי. המוזיקה כל כך מהנה ועושה חשק לרקוד. הרכב נהדר עם אבישי, אי אפשר לתאר במילים. היין והשיר מגיעים מהשורשים, מבפנים.  אני נהנה מכול רגע, זה פשוט כל כך טוב. תודה לכולם.    

"ישועת השם כהרף עין, כהרף עין ישועתו. וממנו אתקיים בינתיים, מאהבתו אמשיך לעוד יום". שתהיה שנה מלאה בישועות

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

הבעת תמיכה ביקבי קו העימות הצפוני ביקב קסטל: 400 מבקרים ו-5 יקבים

ביום שישי שעבר 22.3 התארחו במרפסת יקב קסטל ביד השמונה שבהרי יהודה, היקבים דלתון, כרם שבו, יקב רמות נפתלי ויקב בן זימרה – חברים וקולגות מקו העימות הצפוני. מהיקבים הגיעו הבכירים ביותר בהם: איציק כהן – בעלים ויינן יקב רמות נפתלי, אלכס ובילי הרוני – בעלים יקב דלתון, אלי בן זקן המארח – היקבים קסטל ורזיאל, גבי סדן – בעלים ויינן כרם שבו, שמעון בוז'ו – בעלים יקב בן זמרה.

האירוע התקיים כתמיכה ביקבים שמרכזי המבקרים שלהם סגורים מפרוץ המלחמה ולא יכולים להטעים ולמכור לקהל המקרים שמגיעים אליהם בימים כתיקונם. הגיעו 400 איש – לקוחות היקבים וגם אורחים חדשים. כל אחד מבעלי היקבים עמד בעמדת היקב שלו, ומזג את יינותיו. להנאה הוסיפו גם דוכני אוכל של קונדיטורית דוד לאור ושל קייטרינג לואיזה.

מה שמעניין זה שבנוסף הייתה עמדת טעימה עיוורת, בה תמורת 40 שקלים הוטעמו באופן עיוור ארבעה יינות של ארבעה מהיקבים (ללא שבו, מאחר שאינו כשר), ועל האורח היה לנחש איזה יין הוא טועם. כל ההכנסות מעמדה זו נתרמו למטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים, כשהמנחשים נכונה גם יכלו לזכות במארז משולב של ארבעת היקבים. לצער המארגנים אף אחד לא זיהה נכון את ארבעת, ואף אחד לא חזר הביתה עם מארז כזה.

איציק כהן מיקב רמות נפתלי סיכם את האירוע בתמציתיות: "לדעתי היה אירוע מוצלח מאוד עם אווירה נהדרת". בילי הרוני מיקב דלתון הרחיבה: "זה היה אירוע חם, משפחתי, עם לב פתוח. נראה כי רוב הקהל לא ידע שבעלי היקבים הגיעו, מזגו והסבירו בעצמם על היינות. אצלנו מאוד התעניינו במצב ביקב שלנו; איך עובדים, איך מנהלים עסק במצב מלחמה, איך שומרים על שיגרת עבודה בזמן שרוב העובדים מפונים מבתיהם, וכדומה. הרגשתי שהקהל באמת הגיע קודם כל כדי להזדהות איתנו, וגם כדי לרכוש יין וכך לסייע במעט".

מ-5.4: הטעימה השנתית של יקב מרגלית

כמדי שנה מזמינים יאיר ואסף מרגלית מיקב מרגלית בבנימינה לקראת פסח, לטעימת וקניית יינות הבציר החדש שלהם – הפעם בציר 2022.

אסף מרגלית כתב: "החל מראשית השנה, העבודה בכרמים נראתה כשנה טובה. חורף קר מלווה בהרבה גשם שגלש גם לחודש מרץ. הגפנים נכנסו לתרדמת חורף ארוכה. האביב והקיץ היו ללא חמסינים לוהטים וארוכים. שירת הבוצרים התרחשה בין אוגוסט לאמצע אוקטובר 2022, ושקשוק הבקבוקים בקו המילוי הסתיים במרץ 2024. מדי שנה אנו נרגשים מחדש בימים אלו של השקת היין, אך השנה, השמחה וההתרגשות מהולות בעצב ומועקה כבדה בשל המצב הבלתי נתפס שנכפה עלינו, במיוחד על משפחות החללים והחטופים. אנו מייחלים לשובם של החטופים הביתה מהר ככל האפשר".

הטעימה תתקיים בשלושה סופי-שבוע רצופים לפני חג הפסח: שישי-שבת 5-6.4.24, שישי-שבת   12-13.4, ושישי-שבת   19-20.4, בין השעות 10:00-16:00. היינות האדומים מבציר 2022 בטעימה זאת:

פרדיגמה – בלנד ים תיכוני בסגנון עמק הרון: 59% סירה, 32% גרנאש ו-9% מורבדר – 135 ₪ לבקבוק;

קברנה סוביניון – 89% קברנה סוביניון, 10% קברנה פרנק, 1% מרלו- 185 ₪ לבקבוק;

קברנה פרנק – 80% קברנה פרנק, 19% קברנה סוביניון, 1% מרלו – המחיר 200 ₪ לבקבוק;

אניגמה – 52% קברנה סוביניון, 30% מרלו, 18% קברנה פרנק – 205 ₪ לבקבוק;

קברנה סוביניון Special Reserve – עשוי מ-85% ענבי קברנה סוביניון, 9% פטי ורדו, 6% קברנה פרנק, 320 ₪ לבקבוק.

המחירים תקפים למכירה ביקב בלבד בשלושת סופי השבוע של הטעימה.

יקב מרגלית – רחוב הטחנה 60 בנימינה, Waze: יקב מרגלית. לבירורים: נעמי – 054-2289010, דבי – 054-6700836,  עודד – 054-6520604, יאיר – 050-5334433, אסף –  054-6285666 

עכשיו – בדיקות חד פעמיות עצמיות לרמת אלכוהול בדם לפני נהיגה

לא בדקנו בעצמנו אבל זה נשמע מעניין: חברת GB Pharma מקבוצת גלוברנדס הפועלת בתחום ייבוא, שיווק והפצה, מתחילה לשווק בישראל את בדיקת טסט&דרייב, המציגה את אחוז רמת האלכוהול בגוף בנשיפה, עם תוצאות המתקבלות תוך 2-4 דקות. הבדיקה מיועדת בעיקר למי ששתה אלכוהול, במידה סבירה או מועטה, ומעוניין לוודא שרמת האלכוהול בגופו אינה חורגת מהמותר בחוק.

לפי המפיצה, טסט&דרייב עומדת בתקן TUV ומאושרת על ידי מעבדה בינלאומית. ניתן יהיה לקנות את הבדיקות בחנויות נוחות ופנאי, לצד רשתות פארם ובתי מרקחת. מחיר ערכה הכוללת שתי בדיקות חד פעמיות כ-20 ₪. הערכה קומפקטית ומתאימה לכל תיק או תא הכפפות ברכב, ומאפשרת לכל אחד לבדוק את מצב האלכוהול בדמו לפני עלייה על ההגה, בקלות, מהירות, ונגישות.

מונולוג: יריב שמרון על יקב עמק האלה וסיום תפקיד המנכ"ל – "עכשיו תורי ללכת"  

בתחילת פברואר השנה פרסמנו על סיום הסאגה של קריסת יקב עמק האלה ורכישתו על ידי משפחת פאליק. יריב שמרון שהיה מנכ"ל היקב בשנים האחרונות פוטר מתפקידו. נראה כי הדברים הבאים נכתבו מדם ליבו מסמך מרתק

"שחררתי השבוע (יום ב' 25.3.24) את היקב, יקב עמק האלה, שהיה הרבה יותר ממקום עבודה בשבילי. זה היה בית, זה היה חלק מהמשפחה, חלק מהחיים שלי.

נכון, אני עובד ביקב רק שלוש שנים וחצי, אבל הקשר שלי התחיל איתו עוד בשנת 1996, כשהבעלים הקודם החליט שהוא רוצה להקים בארץ יקב ישראלי, טרוארי, אזורי, כשר, מתודות בוטיקיות, אסטייט. החלום התחיל להתגשם כשאבא שלי (עו"ד דוד שמרון) לקח את הבעלים לסיורים בארץ, לטעום אדמה בכל הארץ כדי למצוא איפה רוצים להתחיל פרויקט כזה. ואז ליוויתי את היקב כעורך דין שבע שנים.

כרם אדרת נבחר ב-1996, והוא הכרם המוביל של היקב. החלום המשיך בשתי מכולות בצומת האלה, שבהן ייצרו יינות ניסוי לפרויקט האדיר הזה. פרויקט שכולו ציונות, גאולת האדמה, חקלאות, חיבור לשורשים שלנו, לזהות שלנו.

כשנכנסתי לתפקיד המנכ"ל לפני שלוש שנים וחצי, הגעתי ליקב במצב נוראי. היה לי עצוב לראות כל פינה. לקח לנו זמן, תיקנו, שיפרנו, בנינו, שיפצנו. אבל היו דברים שלא יכולתי להם – המצב התזרימי של היקב היה נוראי כל הזמן הזה. נלחמתי בשיניים, שאבתי ביוב, ניקיתי, ריתכתי, תיקנתי מכונות בעצמי, ובלילה הייתי יושב דואג לכספים, למיילים, להזמנות, להעברות בבנק. לא ישנתי, לא נחתי, לא עצרתי. זה היה הפרויקט של החיים שלי.

על מה הוא מרגיש

אני מרגיש ניצחון, ניצחון ענק. לקחתי שבר כלי, בטח ברמת השם, אבל גם הכלים שהיו לנו. לקחתי את זה והבאתי את זה לרמה שיקבים באים אלינו לבקש טובות; שולחן מיון, מהפך, יש אפילו מישהו שביקש ממני את הפְּרֵס שלנו וקיבל. כי היקב הזה חזק בטירוף, קונים אצלנו ענבים. קונים מאיתנו יין. מהיקבים המובילים בארץ.

יצרתי שם, הפכתי מתודות, שיניתי את כוח האדם, התאמתי אותו לאט למאה ה-21. זה לקח המון משאבים נפשיים. פיטרתי אנשים שאני אוהב, מאוד אוהב, אבל המטרה הייתה גדולה מאיתנו. ועכשיו תורי ללכת. זה ניתוק כואב, הוא צובט לי בלב, אבל אני גאה ושמח.

על ההגשה לעיכוב הליכים

זה היה אחד הימים הקשים בחיים שלי, ועברתי דבר או שניים בחיים. אבל זה היה יום בו הבנתי שאני חייב את זה לכולם – ליקב, לכרמים, למושבים, לקיבוץ, לעובדים, לספקים. שזה הרגע האחרון בו ניתן לעשות מהלך כזה ועוד ניתן יהיה להציל את היקב, את המפעל האדיר הזה.

נכנסתי לזה בעיניים פקוחות. ישבתי ברכב שלי, ליד בית המשפט המחוזי בירושלים, הקלדתי והדפסתי בקשה, הגשתי לבית המשפט, בהתנגדות של הבעלים בהתחלה. היה גם לו קשה מאוד לשחרר. זה כאב, כי זה יקב מאוד מיוחד. ואז עברנו תהליך בלתי נסבל, שנמרח בגלל נשמות טובות. אבל עברנו אותו, והטוב ביותר ניצח, ואני שמח על הניצחון שלו. אני באמת מאמין עכשיו שליקב יהיה המשך כמו שהתכוון הבעלים במקור.

בכל התהליך, היה לי חשוב שמי שייקח את היקב יהיה בעל יכולות מכירה והפצה, שזה תמיד היה העקב אכילס שלנו – החל מהחברה הסקוטית, דרך חינאווי, דרך היין, ישרקו, יורוסטנדרט, בלי להיכנס למשחקי האשמות. לא משנה מי אשם, המנהלים שלנו או הניצול של המפיצים, זה ממש לא משנה, זו הייתה הנקודה שבה תמיד היקב נפל, ולכן זה היה הדבר הכי חשוב לי אחרי שלוש נקודות שעליהן לא הסכמתי לוותר:

1. כל הספקים יקבלו 100% מהחובות.

2. העובדים ישמרו את מקום העבודה שלהם.

3. היקב ימשיך בדרך עצמאית.

השגתי את כל אלו, וזה ממש לא מובן מאליו, בטח לא שכשבועיים לאחר התהליך קרה ה-7 לאוקטובר, ונאלצנו לסגור את מרכז המבקרים. אפס הכנסות, הלוואות שלא יכולתי לעמוד בהן. מצוקה, היינן שלנו, המשגיח כשרות, מנהל הכרמים ואני במילואים. וכל זה תוך כדי תהליך עיכוב הליכים, שדרש אותי כדי לנהל את היקב, ולנהל את המכירה המורכבת הזו. סיוט, אבל צלחנו גם את זה. בעיקר הצוות האדיר שבנינו ביקב, כולל כולם שנרתמו למשימה. לא ויתרו לשנייה. ואין לי מילים להודות להם.

על ההישגים

נושא ההישגים הוא שאלה מורכבת, קשה לראות זאת מהצד. קודם כל שהיקב חי ובועט, זה דבר ראשון. דבר שני, במצב כזה מורכב הצלחתי להביא את אחד הייננים הצעירים המבטיחים באזור (אריאל ביר) ליקב. וזו רק ההתחלה שלו.

יצרנו חווית לקוח מדהימה, אנשים עפים על האווירה ביקב. וזה באפס תקציב, הבנקים לא הסכימו לתת לנו שקל הלוואה, לא היה לנו מקור מימון, עשינו הכול בעשר אצבעות. והלך איתי צוות שקשה לי להבין איך הוא הלך אחרי בתנאים אלו, גורם לי לדמעות כל פעם שאני חושב על זה. מדהימים.

וכשבסוף היקב עבר ידיים, הקונה הבין שהמצב אחלה, המכונות עובדות, יש יין במיכלים, בחביות, יש כרמים מניבים, והיקבים הכי טובים בארץ קונים מהם ענבים. וחמישה מציעים רבו על מי יקנה את היקב, זה הישג עצום מבחינתי תוך כדי מלחמה.

והצלחתי לשמור על המשך העיבוד המשותף עם מושב אדרת ומושב נס הרים. וכן, אני שמח שהצלחתי לשמור את מקומות העבודה של האנשים היקרים האלו, ושהצלחתי להשיג את הכסף חזרה לכול הספקים. ואני אפילו שמח בשביל הקיבוץ (נתיב הל"ה) שהפסיד נגדי במשפט, כי עשיתי את זה לטובתו, והיו לי שיחות עם אנשים בקיבוץ שתמכו בי, והבינו למה אני עושה את זה לטובת הקיבוץ. ייקח זמן וגם השאר יבינו את זה. אז ניצחתי.

על כך שלא יזכה לראות את ההצלחה האמיתית

נכון, והיה לי ממש קשה לשחרר. בוא נהיה כנים, יעקב ברג (מנכ"ל יקב פסגות שהוביל את הרכישה מטעם משפחת פאליק הבעלים) התלבט אם להשאיר אותי מההתחלה. קלטתי את זה ביום הראשון. מצד אחד הוא רצה להשאיר אותי, ומצד שני הוא לא ידע אם אני מתאים לו. ובכנות, בשלב הזה אנחנו לא מתאימים.

נוצרה סיטואציה, שאני אחראי לה, אבל לא אשם בה, אבל אני הייתי בראש, אז זה המצב. נאלצתי להתפטר, ואז ביקשו ממני להישאר בתנאים הקודמים עד סוף חודש מרץ. ראיתי שיעקב לא ממש רוצה להאריך את ההסכם. כלומר הבנתי שזה הסוף. והייתי מתוסכל. אז כן, פוטרתי, אבל אני מבין אותו לחלוטין. זו הייתה החלטה הגיונית מאוד מצידו. אני ממש דאגתי, ולא יכולתי לשחרר קודם עד שהגיעה ליאת (ליאת משען – נציגה מטעם הבעלים לאחר הרכישה כדי לבחון את הפוטנציאל ולמפות את היקב).

כשהגיעה ליאת, לא כמנכ"לית אלא לייעץ ליעקב ברג ולהיות נציגת הבעלים, אמרתי ליעקב שאני רוצה לבדוק אם היא מתאימה לנהל את היקב (ברביעי 27.3.24 ליאת משען קיבלה את המינוי הרשמי למנכ"לית יקב עמק האלה).

ביום הראשון, נשמע כאילו אנחנו מדברים שנים אחורה אבל זה יום רביעי שעבר, לא התחברתי. גם היה לי יום מורכב, הייתי עצבני בטירוף. אבל ביום השני ראיתי את הלב שלה וידעתי שהיא הבנאדם המתאים. כשראיתי בנשמה שלה את הכאב על דחיית פתיחת מרכז המבקרים של יקב רקנאטי בגלל הלחימה בצפון (בתפקידה הקודם הייתה מנהלת שיווק ופיתוח עסקי ביקב רקנאטי), ראיתי את השריטה שלה, והבנתי שהיא מבינה אותי.

וחוץ מזה, יש לנו במשפחה חולשה לנשים חזקות ומרשימות. זה דבר שהולך איתנו עוד מהתקופה שסבא שלי פרקליט המדינה, החליט להעדיף את מרים בן פורת על כל גבר אחר, כי אישה שהצליחה לשבור את תקרת הזכוכית היא כנראה מוצלחת יותר מגבר באותו המקום. וזה ממשיך עם אמא שלי, שעד הדמנציה שלה הייתה אחת הנשים החזקות שפגשתי, ואשתי המושלמת, והבת הגדולה שלי שהולכת בדרך של הנשים שיודעות לעשות היסטוריה.

ראיתי בליאת משהו שקשה להסביר, אבל תבונה, יכולת ניתוח מהירה, חשיבה הוליסטית, והמון נשמה. וזה מה שהיה חסר לי באנשים האחרים שיעקב הציג לנו קודם.

ברגע שקלטתי את הנשמה של ליאת שמחתי, עם כל הצער, כי ידעתי שיש כאן מישהו שאני סומך עליו כשאני מוותר על פרויקט שהוא מעבר למקום עבודה. ויש לה המון עבודה, כי מה שאני עשיתי הוא רק ההתחלה, והיא תצטרך לבנות אמון עם עובדים שסחבו את היקב בימים הכי קשים שלו ולא ויתרו, והם רואים ביקב בית ומשפחה, והם יצטרכו לאמץ אמא חדשה במקום האבא שהייתי. אבל ראיתי עליה שהיא תעשה את זה, והיא יודעת להיאבק ולנצח. אז עם כל הכאב, ניצחתי. הניצחון שלה הוא הניצחון שלי.

כתבתי ליעקב ביום ראשון בבוקר: ליאת היא המנכ"לית של היקב, זו הייתה ההחלטה האחרונה שלי כדירקטור יחיד של החברות. וזו החלטה שקיבלתי בלי למצמץ. ב-100% ביטחון. ובאותו רגע הוקל לי. לקחתי את ליאת לכרם באדרת והפלתי עליה הכול, את כל הכאב שלי, את כל השמחה שלי, את כל התסכול שלי ואת כל הגאווה שלי, במקום בו התחלתי בלעזור לדני ולרו (המנכ"ל הראשון של יקב עמק האלה) לסכל סלעים, שם סיימתי ושם היא התחילה. סגרתי לי מעגל, ופתחתי לה את הדלת לרווחה, והיא הייתה מדהימה ברגעים האלו, רגישה בטירוף ועניינית כמו נץ. 

על האנשים שנפגעו בדרך

 האמת היא שהצלחנו לעשות את התהליך הזה עם מינימום פגיעה באנשים. יש לי תמיד בלב אחד שאני יודע שנפגע ממני, מאיר עמר היינן הקודם שלנו. הוא נפגע עד עמקי נשמתו, וזה לא הוגן, אבל לא הייתה לי ברירה. הוא עזר להחזיק את היקב מעל המים בתקופות קשות, הוא ליווה את היקב 17 שנה, הוא היה חלק מה-DNA, של היקב, ונאלצתי להיפרד ממנו מסיבות השמורות איתי. אבל על החלק שבו הוא נפגע קשה לי עד היום להתגבר.

אז נכון, עכשיו הוא יקבל את הפיצוי הכספי שלו, אבל על הפגיעה האישית קשה לפצות בכסף. ואני מצטער וזה ילווה אותי כי הוא היה שחקן נשמה. הוא פשוט לא התאים לעתיד של היקב לצערי, אבל הוא איש מדהים ואני אוהב אותו.

יש עוד כמה שנפגעו. אני יודע שהם לא יאמינו לי, אבל לא הייתה לי שום כוונה. אני מבין אותם, אחד מהם הוא קובי שקד, שהיה חבר, עם כל הדבר המורכב הזה. והוא נפגע ממש. אני מקבל, זה עליי. לא הייתה לי כוונה לפגוע בו, אני מניח שיום יבוא ונדבר על זה ואסביר לו והוא יבין.

על מה יהיה איתו

זהו, אני כרגע צריך לנוח קצת. היו כל מיני הצעות בעולם היין. בשלב הזה אני לא רואה את עצמי מנהל יקב שהוא לא עמק האלה. דברים ישתנו, צריך רגע מנוחה. יכול להיות משהו אחר בענף. הכול פתוח.

אני קודם כל צריך לסגור את הפרישה שלי עם יעקב ברג. אני בטוח שהוא יהיה הגון איתי. כמו שהוא ראה שהייתי הגון איתו. וכמו שהייתי הגון עם כל אחד שעבדתי איתו, מולו, לידו בכול השנים. קצת חבל לי שהוא לא יכול היה להגיד לי בפנים את מה שהבנתי, אבל אני לא שופט. זו שיחה קשה מורכבת, והוא צריך אותי באותו זמן וצריך לדעת שאני אמשיך לעשות כמה מהלכים כדי שהעסקה תסתיים. ויש לו נפש קשוחה אבל רגישה, אז הייתי צריך לעשות את הדברים בעצמי. אז קצת חבל לי, אבל אני מבין אותו לגמרי. ואני סומך עליו שהוא ייתן לליאת את הגב שצריך.

על כעס, עצבים, אכזבה

יש המון, אבל בעיקר עצב, כמו לסיים שלב בחיים. אני עוזב פרויקט שליווה אותי עשרים ושמונה שנים. אחד  היינות הראשונים של היקב נפתח בחתונה שלי. אני עוד זוכר את ההשקה של היקב, זוכר את דני ואודי צעירים, זוכר את אהרון ז"ל, זוכר את יונה, מאיר, יוחאי. את ענבר, את ההתחלה, ועכשיו אני נאלץ להעביר את השרביט. אז יש כאב, אבל אני יודע שלמפעל החיים הזה תהיה המשכיות. צריך גם לדעת מתי להגיד די. ולהגיד יפה שלום. לחייך, להיות גאה בעצמך, ולצאת למקום חדש. ויש לי הרבה להחזיר הביתה, לילדים המקסימים שלי שוויתרו על המון בשביל היקב, לאשתי, המשענת שלי בכל הזמן הזה. לאבא שלי, האיש הכי חזק בעולם, שלימד אותי המון תוך כדי התהליך המורכב הזה.

אז כן, יש המון כאב, אבל הגאווה ותחושת הטוב גדולה הרבה יותר. וגם, כן בימים האלו, במיוחד אחרי המילואים שלי, דברים נכנסו לפרופורציות. והכאב על המדינה גדול הרבה יותר. אבל היקב כמו המדינה ידע לקחת את הרגעים הכי שפלים שלו ולצאת מנצח, כי כאלה אנחנו הישראלים, לא מוותרים לאף אחד על כלום. יחד ננצח".