אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים – עכשיו בתחילת השנה האזרחית החדשה!

דונלד טראמפ והשפעתו על ענף היין העולמי והמקומי

אלון גונן: בעוד 17 יום, ב-20 בינואר 2025, יחזור דונלד טראמפ לבית הלבן ולתפקיד נשיא ארצות הברית. חזרתו עשויה להשפיע על שוק היין, במיוחד לאור מדיניות הסחר שהנהיג במהלך כהונתו הקודמת. ב-2019 דרש ממשלו מישראל פטור ממכס על יבוא של כ-40 מוצרים, כולל יין, מהלך שיכול היה להוזיל את מחירי היין המיובא מארצות הברית ולהשפיע על היקבים המקומיים. ב-2020 הטיל ממשל טראמפ מכסים על יינות צרפתיים, דבר שהוביל לירידה בביקוש ולהצטברות מלאים, עד כדי כך שיקבים בצרפת נאלצו להפוך יין לאלכוג'ל כדי לפנות מקום לבציר החדש.

הטלת המכסים האגרסיבית הייתה במסגרת מאבקי הסחר של טראמפ עם האיחוד האירופי, כחלק מסכסוך סביב סבסוד חברות התעופה איירבוס ובואינג, וכאמור הוטלו מכסים של 25% על יינות צרפתיים, גרמניים, ספרדיים ואיטלקיים. ההשפעה הייתה פנומנלית מבחינת ארצות הברית, ובאה לידי ביטוי בעלייה של מחירי יינות מיובאים, ירידה במכירות של יינות אירופאים, ועלייה בביקוש ליינות מקומיים, בעיקר מקליפורניה ואורגון.

הממשל החדש דאז דרש מיקבים להתמקד ביצוא יין אמריקאי לסין ולמזרח אסיה, אבל הדבר לא צלח היות שכחלק ממלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, האחרונה הטילה מכסים על יינות מארה"ב ובכך פגעה ביצוא האמריקאי.

בקמפיין הבחירות האחרון הבטיח טראמפ להטיל מכסים של כ-60% על יבוא סיני, ומדובר כאן בהשפעה גדולה על הכלכלה הסינית. בראייה עולמית הדבר ממחיש את הדינמיקה המורכבת בין המדינות, ולשינויים הצפויים במדיניות ארה"ב, יכולות להיות השפעות מגוונות על כל השווקים ובתוכם גם שווקי היין הגדולים בעולם, עם השפעה על הביקוש ועל התמחור.

כבר עתה באיחוד האירופי מתמודדים עם האפשרות למכסים נוספים שישפיעו על מחירי היינות האירופאים, ולכולם  ברור שטראמפ צפוי להמשיך לעודד ייצור מקומי כחלק מאג'נדת "אמריקה תחילה" שלו, כך שיקבים בארה"ב עשויים לזכות בהטבות נוספות, כמו הפחתות מיסוי או תמיכות ממשלתיות שישפיעו על צריכת יין ועל מחיריו בעולם כולו. 

אם מלחמות הסחר יתחדשו, כפי שצופים, יינות ישראלים עשויים להרוויח מהמצב, מכיוון שיחסים קרובים בין טראמפ לישראל יכולים לפתוח דלתות חדשות לשווקים בארה"ב. כך עשויה חזרת דונלד טראמפ לנשיאות להשפיע על ענף היין בישראל במספר אופנים. זאת בתלות, כמובן, במדיניות הסחר והיחסים הדיפלומטיים שהוא יבחר לנהל. אין זה סוד כי טראמפ טיפח יחסים קרובים עם ישראל במהלך כהונתו הראשונה, והוביל לתמיכה כלכלית ולשיתוף פעולה בתחומים רבים. אם יחסים אלה יימשכו, ייתכן שיינתנו הטבות ליצוא מוצרים ישראליים, כולל יין, לארצות הברית. שוק היין הכשר בארצות הברית, בו לישראל יש נוכחות חזקה, עשוי להתרחב כתוצאה מתמיכה דיפלומטית וכלכלית.

בנוסף לכך, אם תחודש מדיניות המכסים על יינות אירופאים, יינות ישראלים עשויים להיתפס כחלופה אטרקטיבית וזולה יותר עבור הצרכן האמריקאי, אבל מאידך תהיה דרישה אמריקאית לבטל מכסים על מוצרים אמריקאיים המיובאים לישראל. במקרה כזה יינות אמריקאים עלולים להיכנס לשוק הישראלי במחירים תחרותיים, ולהוות אתגר ליקבים המקומיים.

סביר להניח שחזרתו של טראמפ עשויה להוות הזדמנות משמעותית לענף היין הישראלי, בעיקר ביצוא לשוק האמריקאי ובתפיסת נתח שוק גדול יותר בעולם, אך גם עלולה להציב אתגרים בדמות תחרות מוגברת ושינויים גלובליים בלתי צפויים. יקבים ישראלים יצטרכו לפעול בחוכמה, לחזק את המותג "יין ישראלי", ולהשקיע בשווקים חדשים כדי למקסם את הפוטנציאל.

מאחר וכבר יש לישראל ניסיון עם המדיניות הכלכלית של טראמפ, אי אפשר להתעלם מהתרומה שלו לחיזוק הקשרים הכלכליים והביטחוניים בין ישראל לארה"ב, ולפתיחת הזדמנויות חדשות בתחום הסחר והשקעות. עם זאת, ההתמקדות של טראמפ באינטרסים ישראלים הובילה לעיתים לביקורת בינלאומית, במיוחד מצד מדינות ערביות וקהילות פרו-פלסטיניות.

בביצה המקומית שלנו היה זה יקב פסגות שהוציא בנובמבר 24 יין עם תווית שהוקדשה לנשיא הנבחר, וקשה להתעלם מהעובדה כי רבים מהימין הקיצוני, בתוכם בעלי יקבים ביהודה ושומרון, מאוד שמחים על בחירתו. הם לא שוכחים שהוא לא התנגד בצורה משמעותית לבנייה בהתנחלויות, ואף פרסם את "תוכנית המאה" שנתפסה כהטיה לטובת ישראל. טראמפ קיבל תמיכה חזקה מהקהילה האוונגליסטית בארה"ב, שהיא בעלת זיקה דתית חזקה לישראל, ותמיכתו בישראל תואמת לרעיונות דתיים משיחיים שרבים בימין הדתי רואים בעין יפה. אוונגליסטים רבים מתנדבים לעבוד ביקבים שממוקמים בגדה המערבית. הם מתקבלים שם בזרועות פתוחות, ומעדיפים אותם על פני עובדים פלסטינאים מקומיים.

השמחה אכן גדולה. אומנם טראמפ נתפס כמי שתמך באופן יוצא דופן באינטרסים של ישראל, אבל זו גם הבעיה, כי הוא ידאג ראשית לכל לאינטרסים הכלכליים של ארצות הברית, ואנחנו בסופו של יום רק נקודה קטנה על המפה. 

יונתן לבני בטעימת אורך של יינות Grand Vin של יקב קסטל

אלי בן זקן שהיה בעל מסעדה איטלקית בירושלים, נטע כרם והקים יקב לו קרא 'יקב קסטל' ליד ביתו במושב רמת רזיאל שבהרי יהודה. בשנת 1992 בצר אלי לראשונה בכרם את הענבים ליין, ועל התוויות כתב בצרפתית Domaine du Castel – השם שמזוהה עם היקב בארץ ובעולם. "כשהקמתי את קסטל רציתי לייצר יין המושפע מיינות בורדו", הוא אמר, וזה סגנון היקב שמאז אותם ימים התקדם ומשגשג.

לאחרונה השתתפתי בטעימת אורך על ציר הזמן של הגרנד וין (Grand Vin) – יין הדגל של יקב קסטל, שהתקיימה בביתה של שיר שמולביץ, בעלת קבוצת הפייסבוק 'שיר היין – מדברים על יין', שארגנה את הערב יחד עם חובב היין משה צוקר.

את הטעימה הנחה אלי בן זקן, שחגג לאחרונה את יום הולדתו ה-80 (קראו כאן). בטעימה נמזגו בקבוקי גרנד וין מהשנים 2010, 2013, 2014, 2015 ,2016, 2017, 2018, 2019 ו-2020. היינות לא נשתו לפי סדר השנים, אלא על פי סדר שאלי בן זקן קבע כדי שנתרשם מההבדלים בין היינות. אגב, על הבקבוקים לא נרשמים הזנים או אחוזי הזנים המרכיבים את היינות. בן זקן הדגיש כי הוא עצמו אינו זוכר את האחוזים, אך היינות מורכבים בעיקר מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, ולפעמים גם קברנה פרנק.

לטעמי ולטעמם של אנשי יין, קסטל גרנד וין הינו היין הישראלי הדומה ביותר ליינות בורדו שבצרפת. עוד דבר שלדעתי מאפיין את הגרנד וין בצורה בולטת: יש דמיון רב בין כל השנים, וגם אם יש שוני בין שנה אחת לאחרת, יש הרבה אחידות בין היינות ויודעים למה לצפות. המחירים המופיעים כאן לצד היינות אינם זהים באתרי יין שונים, אם בכלל זמינים ומוצגים אצלם.

 Blanc Du Castel שרדונה C 2023 – הטעימה נפתחה בטעימה של שרדונה C מבציר 2023, שהיקב הוציא לאחרונה לשוק. יין מצוין, שיושן כשנה על משקעיו בחביות עץ אלון צרפתיות. בעל ניחוח חמאתי, גוף מלא, חמיצות נעימה ומרעננת וסיומת ארוכה מאוד. אלי בן זקן  ממליץ להמתין מספר שנים כדי שההתיישנות תשפיע עוד יותר על הטיב שכבר עכשיו לדעתי מאוד ייחודי לשרדונה ישראלי. 150 ₪.

Castel Grand Vin 2022 –הגרנד וין הצעיר ביותר איתו פתחנו את הטעימה, יצא לשוק רק לאחרונה. בן זקן סיפר כי מאז 2008 ועד היום הוא נעזר לקביעת הזנים שיכנסו ליין ולאחוזיהם ביועצים, תחילה מישל רולאן – מיועצי היין הצרפתים המצליחים ברחבי העולם, ובהמשך מדי שנה הוא נעזר בפסקל שאטונה – כורם יינן מגדולי היועצים הטכניים ליין בעולם. היין בוקבק לפני ארבעה חודשים לאחר שהתבגר 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, מחציתן חדשות – זה משך הזמן בו מחזיקים את הגרנד וין בחבית בשנים האחרונות (קודם היו מחזיקים 24 חודשים). יין עדין ולא מורכב. עדיין אין לו העומק והחומציות שגרנד וין מציג בדרך כלל. טאנינים חזקים מאוד כבר מורגשים, וגם החספוס של החבית מורגש בפה. יין שדורש עוד זמן המתנה לפני שיגיע לשיאו, אך על סמך טעמיו הנוכחיים אני סבור שיהיה בין הטובים שיוצרו ביקב. 265 ₪.

Castel Grand Vin 2021 –כבר יין עמוק ומורכב יותר בטעמיו. דומה לזה מבציר 2022 ומראה שהזמן תורם לטעמים שהינם אכן יותר עמוקים. בוקה נעים, גוף מלא, וגם טעמי פלפל שחור שנוכחים ברבים מיינות הגרנד וין כבר עושים את שלהם. סיומת ארוכה ונעימה. 350 ₪.

Castel Grand Vin 2019 – כאמור שתינו את היינות לא לפי סדר השנים, אלא לפי בחירתו של אלי בן זקן. זה הגרנד וין הראשון שאוכסן במיכלי בטון עד הביקבוק. ליין עומק ותחושה של יין מתיישן. עדין בטעמיו, מעט ירקרק, מאוזן. ייחודי ובכל זאת דומה ליין שטעמנו לפניו. 460 ₪.

Castel Grand Vin 2018 – שוב דומה לקודמיו, אף שקליל יותר מהם, עם ארומה אופיינית ליינות גרנד ויין. קצת יותר שטוח בטעמים ופחות מרשים מקודמיו בטעימה. כנראה לא שנה גדולה, או אולי הזמן עשה את שלו הפעם, למרות שיינות משנים קודמות, כפי שיופיעו בהמשך, יותר מיוחדים. 460 ₪.

Castel Grand Vin 2017 – יין מעט ירקרק בטעם, שטוח, חסרו לי העומק והמורכבות שמאפיינים את הגרנד וין. הסיומת קצרה. 450 ₪.

Castel Grand Vin 2015 – הראשון שיוצר ביקב החדש לאחר המעבר מרמת רזיאל ליד השמונה. שנה בה היו סופות חול שהפכו את הכרם ואת הענבים שנבצרו ללבנים. "צבע מוזר לא רק של הענבים אלא גם של המיץ", כך בן זקן. טעם אכן שונה מהקודמים לו בטעימה. יין מעט מריר, וחסרו לי העומק והפינוק, אם אפשר לומר כך על יין. בן זקן ציטט את היועץ שלו פסקל שאטונה, שאמר "אין בצירים גדולים, יש רק בקבוקים גדולים". אכן לא יין גדול. 450 ₪.

Castel Grand Vin 2014 – עוד הפתעה. יין בן 10 שנים, עם בוקה מאוד אופייני לזני בורדו. מעט חמצמץ, אך טעים. למרות הדמיון "המשפחתי" ליינות הקודמים בטעימה ששתינו, לגרנד וין 2014 טעמים נהדרים, מורכבים וקצת שונים. יין ייחודי. לא מצאתי מחיר.

Castel Grand Vin 2013 – חשבתי שה-2014 הוא הפתעה, והנה גם ה-2013 הפתיע. למרות עומקו של היין הוא היה קליל בטעם. יין מורכב ונעים לשתייה. הוותיק ביותר בין היינות ששתינו, ובכל זאת מצוין בטעמיו. הוכיח עד כמה יינות הגרנד וין מתיישנים היטב. מאוד בשל עם טאנינים חזקים על אף הזמן שעבר מאז ייצורו. הפירות לא מאוד מורגשים, אבל היין מאוד אלגנטי ובמידה מסוימת טוב יותר מזה של 2014. 650 ₪.

Castel Grand Vin 2020 – זה יין שאלי בן זקן ביקש שנשתה יחד עם היין הבא שנחשב לדעתו לטוב ביותר. זה הבציר הראשון שבנו איתן עשה לבדו, כי אלי חשש מהקורונה ששלטה בכולנו באותה שנה. ואכן, החל משנה זו איתן בן זקן הוא היינן הראשי של יקב קסטל, ואביו אלי מתרכז ביקב רזיאל בו הוא עושה יינות שונים מאלה של קסטל. שוב, לטעמי היין הוא ההוכחה עד כמה הדמיון בין כל השנים מייחד את הגרנד ויין. אלי בן זקן ציין כי בציר 2020 היה אחד מהבצירים הטובים של היקב. אני סבור כי באופן השוואתי ליינות הקודמים הוא זקוק לעוד זמן כדי שיהיה טוב ומורכב עוד יותר. שווה להמתין. 369 ₪.

Castel Grand Vin 2016 – על הגרנד וין מבציר 2016 כתבתי בשבוע שעבר. אלי בן זקן השאיר אותו לסוף מתוך חשיבה שהוא המיוחד ביינות שהוטעמו בערב זה. היין אכן מאפיין את יקב קסטל, אחרי שהות של 20 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי כמו יינות היקב המתיישנים. יין אלגנטי, קלאסי, בעל צבע אדום כהה ועמוק, שבטעמו המורכב מעלה טעמי פירות שחורים, תבלינים וטאנינים מאוד מוחשיים, שלא משתלטים על היין. בוקה מרתק וסיומת ארוכה במיוחד. אכן יין נפלא ביותר, המדגים כי יקב קסטל אכן יודע לעשות יין כמו הטובים שביינות בורדו. 550 ₪ ומעלה, אם תוכלו להשיגו.

אלי בן-חיים – האיש שמאחורי הקלעים

אלון גונן: יקב בן-חיים מוכר לרבים כמקום מפגש ססגוני ושמח של חובבי יין בימי שישי (מאז מעבר היקב לאזור תעשייה במושב נווה ימין ליד כפר סבא, לא מתאפשר להם לקיים את מפגשי שישי שם, ואלה עברו לחצר היין החדשה של היקב ברעננה). את פופולריות מפגשים אלה ניתן לייחס ליינן-פסנתרן-סקסופוניסט איתי בן-חיים, שייצור יין בשבילו נועד קודם כל לשמח אנשים, והשילוב בין חברה תוססת, מוזיקה יין ואוכל הפכו לסוג עלייה לרגל של קהל לקוחות גדול מאוד.

רבות נכתב על יינות היקב, על ייצור יין באופן ייחודי וסיזיפי, ועל עשרות המדליות הבינלאומיות בהן זכה. מה שלא רבים  יודעים, זה שמי שעומד מאחורי איתי בכל השנים האלה ובעצם מושך בחוטים הוא אב המשפחה אלי בן-חיים, מייסד יקב בן-חיים יחד עם רעייתו רותי לבית בוטנרו – משפחה של בוני חביות (פירוש השם בוטנרו ברומנית: בונה חביות קטנות). בשנת 1964 הצטרף אלי למשפחה כחבתן מתלמד, והחל "לינוק" את תורת החבתנות והיין בבית המלאכה שהקימה משפחת בוטנרו במגדל העמק.

בשנת  1970 הקימו בני הזוג בן-חיים יקב ביתי ברמת חן, שעבר במהרה לכפר אז"ר, ולאחר 27 בצירים החליטו לייסד (תחילה ברמת השרון ובשנים האחרונות בנווה ימין שבפאתי כפר סבא) יקב בוטיק רציני עם כל ההיבטים הרגולטוריים שהתמקד בייצור יינות איכות בסגנון עולם ישן, עם כרמים בגליל העליון ובהם זני קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטיט סירה ושרדונה. מהר מאוד זכו יינות היקב להכרה וליותר מ-70 מדליות יוקרתיות בארץ ובעולם.

מעבר להיותו חלוץ בתחום היין, אלי בן-חיים הוא משפטן בהשכלתו. בשלב מסוים העביר את מושכות ניהול היקב ועשיית היין לבנו היינן איתי בן-חיים, והחל קריירה של עורך דין. אבל החיידק מיאן לעזוב כל כך מהר, והשכלתו המשפטית התמקדה ובאה לידי ביטוי בכמה היבטים מרכזיים בתחום היין. כחלק מכך הוא הציע את שירותיו ליקבי בוטיק רבים, וניהל עבורם הסכמים משפטיים מול ספקים, יבואנים, משווקים ולקוחות בינלאומיים.

השילוב של השכלתו המשפטית של אלי והיותו בעלים של יקב בוטיק ותיק, אפשרו לו להבין לעומק את ההשלכות של התקשרויות כאלה ולהבטיח את האינטרסים של היקבים אותם ייצג. כך הוא דאג להגן ולתמוך בהגנה על זכויותיהם של יצרני יין ישראלים, כולל סימון מוצא, זכויות יוצרים וסוגיות רגולטוריות הקשורות בשוק הבינלאומי.

הוא עסק בזכויות חקלאיות ובבעלות על אדמות שיקבים חכרו או רכשו, והידע המשפטי שלו לטיפול בסוגיות כמו חוזי חכירה והסכמים מול מגדלים, מנעו הרבה מאוד כאבי ראש ותביעות משפטיות.

כפי שיקב בן-חיים משמש כמקום מפגש פופולרי לחובבי יין, ככה עו"ד אלי בן-חיים משמש בצניעות ובקור רוח ועוצמה, מקור ידע עבור יצרני יין קטנים וגדולים בנוגע לזכויותיהם וחובותיהם המשפטיות. נכון שכולנו לא ממש אוהבים עורכי דין, אבל במקרה זה אלי בן-חיים תרם לחיזוק תעשיית היין הישראלית. היכולת לשלב בין מומחיות משפטית לתשוקה ליין, הפכה אותו לדמות ייחודית ומובילה בתעשייה, כמי שמסוגל להתמודד עם מגוון רחב של אתגרים בעולמות היין והעסקים.

ביקשנו מאלי בן-חיים לציין יין אחד פרי יצירת היקב שלו שהכי ריגש אותו:

"בשנת 2003, בהמלצת ארקדי פפיקיאן שהוא חבר וותיק של המשפחה, שלחנו בקבוק יין של היקב מבציר 2000 לתחרות יין בינלאומית במולדובה, בה הוכתר היין כ-Grand Champion של התחרות – קברנה סוביניון גרנד רזרב שהיה 28 חודשים בחביות, חלקן צרפתיות וחלקן רומניות. הטעם של קברנה בסגנון בורדולזי חקוק לכול המשפחה עמוק בגוף ובנשמה".

שאלנו על יין אחד פרי יצירה של קולגה ישראלי שהכי עשה לו את זה:

"אני מאוד אוהב את היינות של יהודה כמיסה, וזוכר לטובה את העבודה המשותפת עם יקב אור הגנוז בו היה היינן, בשנים 2009-2010".

מערכת אכול ושאטו מאחלת לאלי בן-חיים בריאות והחלמה מהירה

הרשמת יקבים לתערוכת סומלייה נמשכת – חשוב להצטרף

אלון גונן: המשפט "אם אתה לא שם, אתה לא קיים" מתאים לתערוכת היין השנתית סומלייה, שמהווה מקום מפגש לתעשייה – פלטפורמה מרכזית בה נפגשים יצרני יין, יבואנים, משווקים, סומליירים, מסעדנים וחובבי יין. ההשתתפות בתערוכה היא הזדמנות להציג את המותג, ליצור קשרים מקצועיים ולהיות חלק מהדינמיקה של הענף.

תערוכת סומלייה מתקיימת כרגיל בהיכל התרבות בתל אביב, השנה בתאריכים 4-5.2.25, והפעם בסימן הוקרה לבעלי יקבי בוטיק ששירתו במילואים במהלך המלחמה המתמשכת.

הרשמת יקבים לתערוכה נמשכת עדיין, ומותג או יצרן שאינם נוכחים עלולים להחמיץ קשרים חשובים והזדמנויות עסקיות. השתתפות בתערוכה מאפשרת ליקבים קטנים וגדולים כאחד להראות שהם פעילים, רלוונטיים ומובילים בשוק. היעדרות עלולה להתפרש כחוסר מעורבות או כמותג שנמצא בנסיגה. הפלטפורמה לא מתערבת, ויש מפגש ישיר עם קהל היעד – כולל מבקרי יין, מסעדנים, וצרכנים שמעצבים את דעת הקהל.

מותג שלא יופיע מחמיץ הזדמנות לזכות בהד ציבורי ומקצועי. אחת הבעיות במדינה קטנה כמו שלנו, היא שתחום היין רווי בתחרות. נוכחות בתערוכה מאפשרת ליצרנים להתבלט ולהציג את יתרונותיהם ולחשוף מוצרים חדשים, מגמות חדשניות וטכנולוגיות מתקדמות בתחום.

גם לפני שנה הייתה התלבטות קשה למארגנים, סטודיו בן עמי של אבי בן עמי, האם לקיים את התערוכה בזמן מלחמה ומשבר גדול אותו חווינו ועדיין חווים. לדעתי, ההשתתפות בתערוכת סומלייה דווקא בתקופת מלחמה משמעותית במיוחד מכמה סיבות מרכזיות. קודם כל חיזוק רוח התעשייה והקהילה, ובתקופה כזו השתתפות מדגישה את החוסן של תעשיית היין הישראלית והיכולת שלה להמשיך ליצור, להתפתח ולשגשג למרות האתגרים, המסר הוא שהחיים ממשיכים, שתרבות היין והיצירה בישראל חזקות יותר מהקשיים, ושהענף לא עוצר ולא יעצור מלכת כי תעשיית היין בישראל היא חלק משמעותי מהכלכלה המקומית, במיוחד באזורי הצפון והדרום שנפגעים ישירות מהמשבר. השתתפות בתערוכה היא דרך לעודד רכישה ותמיכה בתוצרת המקומית.

בתקופות משבר נדרשות תעשיות באשר הן להמציא את עצמן מחדש, לגלות פתרונות יצירתיים, למצוא דרכים לשמר את הלקוחות הקיימים ואף למשוך חדשים. בתעשיית היין זה המקום שמאפשר ליצרנים ולמשווקים להראות איך הם מתמודדים עם האתגרים ולבנות קשר מחודש עם לקוחות ושותפים עסקיים. הכי חשוב: יצירת קשרים ותמיכה הדדית. הזדמנות למפגש אנושי בתקופה בה יש תחושת בידוד ופירוד, חיזוק הקשרים בתוך הקהילה המקצועית, ומרחב לשיתוף רעיונות ותמיכה הדדית שמקדמים את הענף כולו.

השתתפות כמציגים ומטעימים את יינותיהם באירוע כמו סומלייה 25 בתקופה קשה, מהווה הבעת מחויבות ואחריות כלפי השוק המקומי – צרכנים מקצועיים ופרטיים, ומראה כי יש יקבים שממשיכים לפעול ולהשקיע במותגיהם דווקא בזמנים כאלה, וזה ללא ספק מחזק את נאמנות הלקוחות. בסופו של דבר התערוכה מציעה רגע של הפוגה, שמחה וחיבור, ומדגישה את הערכים המשותפים שיש לכל התעשייה הנפלאה הזו. לכן דווקא בתקופה של משבר ומלחמה, דווקא כשלרבים יש תחושה שהכל קורס, השתתפות בתערוכה כמו סומלייה מבטאת אמונה, נחישות וראייה לעתיד. היא מאפשרת לשמור על חוסנה של תעשיית היין, ולשדר מסר של אופטימיות וחוסן פנימי לישראל ולעולם הרחב.

יקב נעמן – בחזרה לאירוח מבקרים אחרי שנה ורבע של פינוי והשבתה

רמי נעמן – בעלים ויינן יקב נעמן ממושב רמות נפתלי שבגליל העליון, כתב לנו: "ביום שישי 6.10.23 נפרדנו בשש בערב מאחרוני המבקרים ביקב, והכנו את עצמנו ליום המחרת שהיה אמור להיות מוצף במבקרים לכבוד שמחת תורה. למחרת, ב-7.10.23, התעוררנו לעולם אחר. בתוך יומיים מצאנו את עצמנו מפונים, גולים מביתנו ומהיקב. למזלנו יכולנו, בטינה ואני, להתאכסן בדירת הקליניקה של בתנו אפרת בהוד השרון, ולא נאלצנו לעבור לחדר קטן במלון בטבריה כמו רוב תושבי מושב רמות נפתלי.

ככל שנקפו הימים הבנו שזה לא יסתיים במהרה, ולאחר כשבועיים נקטנו ביוזמה ראשונה. בטינה צילמה אותי בדירה בהוד השרון לסרטון עבור הרשת החברתית, ובו קראתי לידידי היקב וכל מכרינו: "אין צורך שתישארו צמאים למרות שאנו מפונים והיקב סגור למבקרים! אנו נגיע אליכם!".

התגובות לסרטון היו פשוט מדהימות. בתוך ימים ספורים נוצרו בשכונות וישובים שונים "קבוצות רכישה" שהתארגנו לרכישה מרוכזת של יין. בישובים רבים נקטו ביוזמת ירידים של תוצרת חקלאית, כולל יין, דבש ושמן של הישובים המפונים מעוטף עזה ומהגליל העליון. נוצרו יוזמות כמו "אחים ליקב" של אור מרקוס מיקב מרקוס בכפר מונש שבעמק חפר, במסגרתו יקבים מהמרכז אירחו יקבים מפונים – זכינו להיות הראשונים שהוזמנו לקחת חלק בכך ביקב מרקוס וביקב צפרירים.

אפילו רשתות של חנויות יין חשו צורך לתת כתף ומדף ליקבי הבוטיק הקטנים, וכך מצאנו עצמנו משווקים ל'דרך היין' ול'משקאות הטורקי'. כדי לאפשר את כל הפעילות הזו יש צורך בעמדת חלוקה קדמית – מרלוג (מרכז לוגיסטי). כאן בא לעזרתנו חבר מהמילואים, אוהד פרת, בעלים של משתלות פרת בכפר הס, שהודיע לנו שהעמיד לרשותנו חדר קירור לשימושנו הבלעדי עד תום המלחמה – ללא תשלום כמובן.

לאורך כל התקופה – 14 חדשים, לא זנחנו את הטיפול ביין שבחביות ובכרם. למרות הקושי והסכנה עלינו בכל שבוע לעשות את הנדרש. כשהגיעה עת בציר הוצאנו קול קורא למתנדבי בציר, ולמרות הסכנה התייצבו עשרה מתנדבים לכל אחד מארבעת הבצירים שלנו ולעבודות הקרשר והפְּרֵס הדרושות.

עם חתימת הסכם הפסקת האש ועוד לפני קבלת אישור אכלוס (שעדיין לא אושר), הכנו את מרכז המבקרים והיקב לקבלת קהל. לפני שבועיים, פתחנו בהתרגשות גדולה את הדלתות למבקרים, לראשונה מאז השבת השחורה, ובתקופה הקרובה נהיה פתוחים בימים שישי, שבת וראשון בשעות 10:00 עד 16:00 בתיאום.

אנו מתכננים להשיק ולהוציא למכירה עתידית את יין המלחמה, מענבים שנבצרו ועובדו תחת אש – בלנד חדש וייחודי עם תווית מותאמת. פרטים נוספים בקרוב".

להזמנת ביקורי יקב: רמי נעמן 050-7944881 בשיחה או ווטסאפ. לניווט בגוגל או ב-WAZE : יקב נעמן – מושב רמות נפתלי

Garbellotto בישראל – חביות עד 750 ליטר ופודרים עד 50,000 ליטר

רני רוגל: אבינעם בר, מנכ"ל חברת 'סוד היין', כתב לי השבוע בשמחה: "בימים אלו, ולאחר ארבע שנים של מרדף, חתמנו על הסכם ייצוג בלעדי בישראל עם חברת Garbellotto (גרבלוטו) מאיטליה, שנוסדה בשנת 1775 והינה אחת החברות הוותיקות בתחומה – יצרנית חביות מעץ אלון בנפחים שונים עד 750 ליטר ומיכלים גדולים (פודרים) בנפחים החל מ-1,000 עד 50,000 ליטר, ואנו גאים מאוד על כך. שלושה פודרים ראשונים כבר הגיעו ליקבים עגור ולה פורה בלאנש בימים אלה ממש".

אבינעם נחשף לגרבלוטו לפני כשש שנים, לראשונה בתערוכת SIMEI (התערוכה הבינלאומית לציוד לתעשיית היין שמתקיימת במילאנו-איטליה פעם בשנתיים), ובהמשך בלא מעט יקבים באיטליה וצרפת. "כשהתחלתי לבדוק אחרי התערוכה את המצב בנוגע למיכלים גדולים בארץ, ראיתי שיש התעוררות בתחום ויותר ויותר יקבים עוברים לנפחים גדולים יותר, בתחילה לחביות 500 ליטר במקום חביות 225 ליטר "המסורתיות", ואז גם לפודרים".

עץ האלון לחביות ולפודרים של גרבלוטו מגיע מיערות מובחרים בצרפת, גרמניה, סלובניה וארה"ב. במהלך ההכנה לפני הייצור עובר העץ ייבוש במשך 3-5 שנים במתקן החברה סמוך לעיר ונציה. ששטחו 87,000 מ"ר. החברה רשמה פטנט עולמי על מערכת NIR (Near Infra-Red), טכנולוגיה בה כל סטייב במיכל מבוקר על ידי תאורת אינפרה-אדום, כך שהארומות והמאפיינים המבניים של הסטייבים מנותחים ומשוקפים כמו צילום רדיוגרפי, בהתאם לארבעה מאפיינים: מבנה הסטייב (טאנינים, אלגנטיות, צבע), מתיקות (אפיון מידת המתיקות בוב, וניליות), תיבול (מידת התיבול בסטייב, רמות של לקטון, בישום), איזון (מבטיח שאין מאפיין דומיננטי במיוחד אלא איזון בין כולם שגורם ליין במיכל להיות מאוזן).

"בעזרת ה-NIR פותחה שיטה שלמה שמאפשרת לקטלג את כל הסטייבים לפי רמות עדינות, מתיקות, עוצמה וחוסן לפני הייצור. ניתן לייצר כל חבית או מיכל כך שיעניקו ליינן בדיוק את מה שהוא מחפש ללא פשרות, ויותר מכך לשמור את הפרופיל שבחר היקב במאגר החברה, ולייצר בכל פעם מיכל זהה לקודם", אומר אבינעם. מערכת נוספת של החברה – DTS (Digital Toasting System) דואגת לקלייה הומוגנית של הסטייבים בכל חבית ומיכל, כך שהארומות שיעניקו ליין יהיו אחידות בכל נקודת מגע על המיכל.

מסתבר שהדרך להכנסת מוצרי גרבלוטו לארץ לא הייתה קלה: "בארבע השנים האחרונות למדנו טוב את השוק ואת יתרונות המיכלים הגדולים ושל גרבלוטו מול מתחרים, וגילינו את היתרונות היחסיים של המותג" אומר אבינעם בר ומודה: "ניסיונות קודמים להחדיר את המותג לשוק לא עלו יפה, אבל לפני מספר חודשים הצלחנו לשכנע את אנשי גרבלוטו לבוא לקראתנו בנושא המחירים שהיווה מכשול בחדירה, ומצאנו את היקבים הראשונים ששיתפו איתנו פעולה – יקב עגור ויקב לה פורה בלאנש. במהלך תערוכת SIMEI האחרונה לפני כחודש חתמנו על הסכם בלעדיות, והמיכלים הראשונים הגיעו לארץ לפני כשבוע".

לגבי חדירת המותג בישראל, אבינעם אופטימי: "להערכתנו הפוטנציאל גדול מאוד, לנוכח העובדה שיותר ויותר יקבים עוברים ליישון יין במיכלי עץ גדולים, וגם לאור העובדה שסגנון היין בארץ משתנה ליינות נגישים וקלים יותר, עם פחות טעמי עץ מודגשים. גם מבחינה כלכלית, מיכלי עץ כאלו טובים לשימוש גם עד 20 שנה, לעומת חביות שזמן השימוש בהן קצר בהרבה".

ליצירת קשר עם אבינעם בר מ'סוד היין' – 052-6165961 avinoam@wine4u.co.il

כדאי לקרוא את זה

טעימת יינות צפון הרון – מקורנס עד קוט רוטי

היינות שנבחרו לערב זה כיסו גאוגרפית את אזור צפון הרון (Rhône) באופן כמעט מלא – מקורנס (Cornas) בדרום, דרך סן ג'וזף (Saint-Joseph) במרכז, קונדרייה (Condrieu) לבן, ויינות קוט רוטי (Cote Rotie) בצפון האזור. לאלה הצטרף נציג ישראלי – "אשכולות שלמים" מיקב לוינסון. יגאל ברנע השתתף ומדווח. קראו כאן

עוֹלְלוֹת בקצרה

הכרה בינלאומית לאזור היין יהודה ולמועדון יקבי הנגב

באיחור של יותר משנה העניקו עמנואלה פאנקה – נשיאת פדרציית Iter Vitis ושר התיירות חיים כץ, את פרס הארגון לדרכי היין והמורשת של מועצת אירופה, לאזורי היין יהודה שבמועצה האזורית מטה יהודה ולמועדון יקבי הנגב של קרן מיראז' ישראל. הארגון העניק את הפרסים בטקסים רשמיים בחו"ל באוקטובר 2023, אך עקב המלחמה שני הגופים קיבלו אותם בארץ רק ביום א' השבוע.

משרד התיירות הוביל בשנתיים האחרונות את תהליך ההכרה הבינלאומי בדרכי היין בישראל מול מועצת אירופה וארגון Iter Vitis. בשנת 2023 בחרה המועצה במועדון יקבי הנגב של קרן מיראז' ישראל לקבל את הפרס עבור דרך יין חדשנית וייחודית שפועלת בלב מדבר תוך התמודדות עם אתגרי האקלים הגלובליים וצמצום תופעת המדבור. ב-2024 קיבלה את הפרס דרך היין התנ"כית באזור היין יהודה שבמועצה האזורית מטה יהודה. לצד הזכייה נכנסו השניים גם למוזאון היין בבורדו-צרפת.

אזור היין יהודה הינו אזור היין הרשמי הראשון והיחיד שהוכר בישראל כאפלסיון (Appellation of Origin) בשנת 2020. באזור פועלים כ-40 יקבים שמייצרים כ-26 מיליון בקבוקי יין בשנה. מועדון יקבי הנגב שהוקם בשנת 2020 על ידי קרן מיראז' ישראל, מאגד את היקבים והכרמים באזור וכיום חברים בו 22 יקבים ו-35 כרמים.